אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

(זהר דף א' ע"א)

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח:

(דף מ"ז ע"א)

פירוש להקדמת ספר הזהר

טרם כל צריך שתדע דהרשב"י זלה"ה מה שדבר בהקדמת הזהר והתיקונים הוא הכל ברמז והם כגוונא דכללים, שדבר כמה סודות ורמזים וכלא איהו כמו דברים סתומים, ובמקומות אחרות כמו באמצע של הזהר והתיקונים הם מפורשים, ולכן כאן שמתחיל לדבר בשושנה ונותן רמז באומרו: בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה, וכיון דשושנה איהו רזא דשם של יקו"ק כמו שנפרש לקמן, לכן צריך שתדע דאית יהו"ק ואית יהו"ק ולאו אינון שוין, אית יהו"ק דאיהי קדש ואית יהו"ק דאיהי קדש הקדשים, ואית יהו"ק דאיהי כגוונא דחול כמו שנרמז בזהר חדש פ' אחרי מות מדרש הנעלם דף ע"ז א' דאומר כנ"ל. בגין דשמא קדישא דאיהו אצילות ממש מסטרא דעשר ספירן דאצילות איהו רזא דאקרי "קדש הקדשים", ואיהו בכנוייה חד בגין דמניה אשתכח כנוייה, אבל שמא קדישא דאיהו מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו שם יהו"ק וכנוייה חד, הדא הוא דכתיב: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיה מג, ז) וכו'. כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר כנ"ל. ואומר הרי ספירות אתקריאו בשם יהו"ק ובשם אדנ"י, ואינון [דאדנ"י] אתבריאו, ובגין דא אית שמהן דמיין לחותמא דמלכא ובהון אשתמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא, ציורא ממש, ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוה וכו'. וכללא דא נקוט בידך ולא תשכח ואיהו דא, דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש, ובספירן דבריאה חותמא דמלכא, ובספירן דיצירה ובמלאכין דאינון חיון איהו ציורא דחותמא בשעוא כמו שנרמז בתקונים דף ד' א' דאומר כנ"ל. עשר ספירן דאצילות דאינון דיוקנא דמלכא ממש, מלכא בהון, איהו וגרמיה חד בהון, איהו וחיוהי חד בהון, מה דלאו הכי בעשר ספירן דבריאה דלאו אינון וחייהון חד, ולאו אינון וגרמיהון חד כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר כנ"ל. ספירן דאינון דיוקנא דמלכא ממש אתקריאו לפני ולפנים בגין דאינון פנימיים דפנימי', וספירן דבריאה אתקריאו פנימיים, וספירן דיצירה אתקריאו חיצוניים, בגין דאינון אחוריים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' ע"ש. וכבר נודע דספירן תלת אלין חכמה חסד נצח אינון לימינא, ובינה גבורה הוד לשמאלא, וכתר ת"ת יסוד באמצעיתא כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהעלותך דף קנ"ג ב' דאומר כנ"ל. וּסְפִירָן אִקְרוּן הָכִי סְפִירוֹת בְּגִין דְּנָהֲרִין גְּוָונִין דִּילְּהוֹן כְּסַפִּירִין יַקִּירִין, וְלָא כְּסַפִּירִים דְּהַאי עָלְמָא שְׁפָלָא, אֶלָּא כְּאַבְנִין יַקִּירִין וּמַרְגְּלָאן דְּגִנְתָּא דְעֵדֶן, דִּנְהוֹרָא דִּלְהוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר ואלין אינון ספירן דנהרין לב"נ באורייתא כולא עד דלית שיעורא לנהורא דלהון. ומשמע דספירן אלין דלית שיעורא לנהורא דלהון הם רזא דעשר ספירן דאצילות מהאי טעמא דקא מפרש ואומר דאית מרגלאן ואבנים יקירין דאינון מנשמתא ורוחא ונפשא דכרסייא יקירא, ונהורא דאלין מרגלאן אית לון שיעורא ואית לון רישא וסופא, אבל לנהורא דנשמתא ורוחא ונפשא דאינון בארח אצילות מבינה ות"ת ומלכות לית לון שיעורא ואלין אינון בארח אצילות. ומלת "אלין" דקא חשיב נשמתא ורוחא ונפשא איהו לקבל תלת דרגין: כפול משולש מרובע, כפול איהו רזא דנשמתא דאקרי מחשבה, משולש איהו רזא דרוחא דאקרי דיבור, מרובע איהו רזא דנפשא דאקרי מעשה, ובאלין תלת דרגין דאינון בסוד מחשבה דבור ומעשה לית קצוץ ופירוד, כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. ואומר בינה איהי כלילא תלת ספירן ות"ת שית הא אינון תשע, ומלכות דאיהי רזא דנפשא איהי עשירית לון, בינה דכוללת תלת ספירן, תלת ספירן אלין הם רזא דחב"ד, שכן כללא דאב ואם ובן אקרי בינה כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"א א' דאומר כנ"ל. ות"ת דכלית שית ספירן הם רזא דחג"ת נה"י כנודע, ומלכות דאיהי נפשא היא עשירית לון מליאה מכלהו תשע ספירן דאתרמיזו בתרין תיבין אלין 'בראשית 'ברא. דאית בהון תשע אתוון דאינון רזא דתשע ספירן, ואלקים היא עשיראה מליאה מכלהו תשע כנ"ל כמו שנרמז בתקונים דף ק"י א' דאומר כנ"ל. וספירן אלין דאינון אצילות ממש, כלהו אתקריאו בכורים, ואפילו מלכות מתמן אתקריאת בכורה כמו שנרמז בתקונים דף כ"ו א' דאומר כנ"ל. ועל דא ספירן אלין דאקרון "בכורים", דאתפשטותא דלהון איהו בתלת דרגין, כפול משולש מרובע כנ"ל, לית בהון בריאה ויצירה ועשיה כלל, ואי אית בהון בריאה ויצירה ועשיה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו. הכא רזא אחרא בגופא. ור"ל דעשר ספירן דאצילות הם רזא דנשמתא לגבי עשר ספירן דבריאה שהם בסוד גופא, ואפילו דעשר ספירן דבריאה דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו, איהו רזא דיהו"ק דאקרי נשמתא, והאי איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אדם דבריאה כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. ואיך אומר כאן על ויברא אלקים את האדם בצלמו דאיהו רזא דגופא, אין זה תימא בגין דנשמתא עילאה איהו באצילות, ונשמתא אחרא איהו בבריאה, רזא דכרסייא יקרא, והאי נשמתא דבריאה אתעביד גופא לנשמתא דאצילות כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ג א' דאומר כנ"ל. ועל דא אית אדם דבריאה ויצירה ועשיה בלבושין וגופא דלבר. דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה כלל כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. וספירן אלין דבריאה דאקרון גופא לגבי ספירן דאצילות כנ"ל, לזמנין אקרון גופא ולזמנין אקרון לבושא כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר, קב"ה ביומי דשבתות וימים טובים איהו לביש עשר ספירות דבריאה. נראה מכאן דלעשר ספירן דבריאה קורא לון "לבושין", ומדף קי"ד א' משמע דאינון רזא דגופא כנ"ל. והענין הוא שתדע דעשר ספירן דאצילות שהם דיוקנא דמלכא ממש כנ"ל, אלין אינון מדרגא דשיר כפול, רק דאינון מתפשטין בתרין דרגין אחרנין דאינון משולש ומרובע, והיינו חב"ד דלהון הם בדרגא דשיר כפול, וחג"ת קיימין בדרגא דשיר משולש, ונהי"ם קיימין בדרגא דשיר מרובע, וכיון דתרין דרגין אלין משולש ומרובע דתמן חג"ת נהי"ם כנ"ל, מתלבשין בספירה דבריאה, והיינו כד סלקין לעילא אלין ספירן דבריאה בשבתות וי"ט דקב"ה מתלבש בהון כנ"ל, לכן אינם נזכרים מכל ספירן דאצילות כי אם חב"ד דילהון ולא יתיר כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב ב' דאומר, דבספירן תשכח אב ואם ובן כחדא, בבינה בן י"ה ולית תמן ערוה וכו'. נמצא דלא הזכיר מכל ספירן אלין כי אם תלת דאינון אב ואם ובן בסוד בינה, כלומר דתלת אלין בכללא חדא אקרון בינה כנ"ל. ואינון קיימין בסוד ראש לשבע ספירן אחרנין דאינון חג"ת נהי"ם, דשבע ספירן אלין אינון דמתלבשין, מה שאין כן תלת ספירן עלאין דלאו אינון מתלבשין, שכן הראש אינו מתלבש כי אם בכובע ישועות דאיהו כתר עליון דאיהו קאים על הראש בסוד חפיפה, ואיהו אוף הכי קאים מלגאו כמו שכבר נכתב במקומו. וכתר עליון דא דקאמרן איהו אוף הכי כליל עשר ספירן, וכלהו אקרון אין סוף, ועל דא לא אדכרו כי אם כלהו בכללא חדא אקרון בסוד כתר עליון, ובגין דאינון מכתר אקרון אין סוף לרמוז שאין להם סוף, שכן כתר אין סוף אקרי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ח ב' דאומר כנ"ל. ועל דא לית אנן מדכירין ספירן אלין עשר מדרגא דשיר פשוט כלל וכלל, בגין דאינון אין סוף ובאין סוף אין לנו רשות לדבר, שכן בכתר עליון אתמר (חגיגה י"ג.) במופלא ממך אל תחקור. כמו שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. ודא איהו דלא אתייהיב אפילו למשה, כמו שנרמז בתקונים דף ס"ז א' דאומר כנ"ל. ועל דא חכמה מדרגא דשיר כפול כיון דשירותא אשתכח מניה ולא מן כתר, לכן איהו אקרי קדמאה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב' דאומר, קדמאה י"ה וכו', ואע"ג דאתכסייא עם כל דא אקרי את"ה. והוא אב לאבהן כמו שנרמז באדרת האזינו דף ר"צ א' דאומר כנ"ל. ובגין דכתר עליון אשתכח בי' ספירן אלין דאקרון אצילות, והיינו דאיהו קאים מלגאו, לכן מאן דאפריד שום ספירה מחברתה מאלין עשר ספירן דאתקריאו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כאלו אפריד ביה כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה ב' דאומר כנ"ל. ואומר וספירן אלין דאצילות אע"ג דכלא ברא ויצא ועבד בהון, עם כל דא לא אתקרי בהו בריאה ויצירה ועשיה בתתאין אלא אינון בארח אצילות, וכיון דאיהי קאים בתוך עשר ספירן אלין דאצילות כנ"ל, לכן עשר ספירן דבריאה אע"ג דאקרון גופא לגבי י' ספירן דאצילות, עם כל דא לגבי עשר ספירן דאינון מסטרא דכתר דאקרון אין סוף כנ"ל אקרון הכי, ספירן אלין דבריאה לבושין לגביה, ולכן כשאומר שם בתקונים דף ג' ב' ביומי דשבתות וי"ט איהו לבוש לבושי מלכותא אע"ג דקב"ה דאיהו כללא דעשר ספירן דאצילות איהו דקא לביש עשר ספירן אלין דבריאה, עם כל דא מה דקרי לון לבושין האי איהו לגבי כתר עליון כנ"ל. ולכן אומר ועלת על כלא נהיר



שולי הגליון



(דף מ"ז ע"ב)

בעשר ספירות דאצילות ובעשר דבריאה, ונהיר בעשר כתות דמלאכיא שהם לקבל יצירה, ובעשר גלגלי דרקיע שהם לקבל עשר ספירן דעשיה, ולא אשתני בכל אתר עשר כתות דמלאכיא שהם רזא דעשר ספירן, דיצירה הם רזא דציורא דחותמא בשעוה כנרמז בדף ד' א' בתקונים הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא אתמר במראות דיחזקאל דמות כמראה אדם (יחזקאל א, כו). דהאי איהו מטטרו' דחמא יחזקאל כמו שנרמז בתקונים דף ו' א' דאומר כנ"ל. ובגין דמטט' כליל עשר ספירן, מתלבשין ביה עשר ספירן כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רכ"ו ב' דאומר כנ"ל. ועשר ספירן אלין דיצירה כלהו אתקריאו דינא, ואפילו יהו"ק מסטרא דא איהו דינא כמו שנרמז בתקונים דף ק"מ א' ע"ש. והטעם דהאי יהו"ק איהו דין, בגין ראיהו מסטרא דמטטרו' דאקרי אלקי"ם, שכן איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע דאקרי אלקים כנודע. ולכן אפילו יהו"ק דאיהו רחמי, כיון דאיהו מסטרא דמטטרו' דאקרי אלקים איהו דין, ודא רזא דאומר קרא לכו חזו מפעלות יהו"ק אשר שם שמות בארץ (תהלים מו, ט). ואוקמוהו (ברכות ז:) דאיהו לשון שממון. והוא מטעם דהוו מפעלות משמא דאלקים כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר לכו חזו, [מאי חזו כמא דאת אמר] חזות קשה הוגד לי וכו' (ישעיה כא, ב). ועל רזא דא כתיב ויהו"ק המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' (בראשית יט, כד). ודכותיה אית בכמה דוכתין יהו"ק כגוונא דא דארמיזו לדין, ואע"ג דשמא דא יהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא איהו דין, עם כל דא אית בי' מעט רחמי שאינו כגוונא דשמא דאלקים דאיהו כולו דין, ושמא דאלקים דאיהו כולו דין האי איהו מסטרא דמטטרו' דווקא דאיהו רזא דעת הדעת טוב ורע כנודע. אבל אלקים דאיהו מסטרא דאילנא דחיי, האי איהו רחמי בגין דאיהו אלקים חיים ומלך עולם, ולא זכין ליה אלא מארי קבלה דידעין רזין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף א' דאומר כנ"ל. ועל האי שמא דאלקים אמרינן דשם יהו"ק איהו בכנוייה חד, בגין דמניה אשתכח כנוייה כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר כנ"ל. וידוע דכנוי הוא אלקים, דהכי סליק "כנוי" לחושבן אלקים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ומה דאומר על יהו"ק דאצילות דמניה אשתכח כנוייה, האי איהו יהו"ק דסליק לחושבן כ"ו, והמלוי כגוונא דא כ"ף וא"ו סליק לחושבן אלקים, וכל מילוי איהו כנוי, שכן מלוי סליק לחושבן כנוי, וכנוי סליק לחושבן אלקים כנ"ל, וכמו שנרמז בתקונים חדשים דף ד' א'. דאומר השם בכנוייו הכס"א, הכי סליק איהו בחושבניה כ"ו - כ"ף וא"ו איהו בגימטריא יהו"ק אלקים, ואת א' בתוספת אחזי דשמיה וכנוייה אחד, ותרין שמהן אלין יהו"ק אלקים הם רזא דחכמה ובינה, דרגא דשיר כפול דאינון בסוד בראשית - 'בית 'ראש כמו שנרמז בזוהר בראשית דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל. והם בסוד תרין אתוון י"ה, י' חכמה ה' בינה, וכתר דאיהו בסוד את א' רכיב בהון, כמו שכבר מפורש בספירן. כלל העולה דחכמה איהו לימינא ואקרי יהו"ק, ודעת אקרי אוף הכי יהו"ק, בסוד מה שמו ומה שם בנו (משלי ל, ד). כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ה ב'. דאומר יהו"ק יהו"ק עליה אתמר מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ואינון חכמה ועמודא דאמצעיתא. וכבר אמרינן דדעת אוף הכי אקרי עמודא דאמצעיתא, ותרין שמהן אלין יהו"ק יהו"ק נכללין בסוד שמא חדא, ואתמר עליה ואדעך בשם (שמות לג, יז). כלומר בתרין שמהן אלין כמו שנרמז בתקונים דף קכ"ו א' דאומר כנ"ל. וכן ת"ת אקרי יהו"ק כנודע. וכגוונא דא ספירת יסוד דאיהו צדיק אקרי יהו"ק, כד"א יהו"ק הצדיק (שמות ט, כז). כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא י"א א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא בספירת חסד דאיהו רזא דדרועא ימינא אית תמן יהו"ק, וכן בנצח דאיהו שוקא ימינא אית תמן יהו"ק כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב' דאומר כנ"ל. וכגוונא דחכמה ודעת דאינון רזא דתרין שמהן יהו"ק יהו"ק, הם תרין ונחשבין כחד, בסוד ואדעך בשם כנ"ל. הכי חסד ות"ת אע"ג שהם רזא דתרין שמהן יהו"ק כנ"ל, עם כל דא נחשבים כחד, וכגוונא דא נצח ויסוד תרין שמהן אינון ונחשבי' כחד. והטעם הוא דתלת ווי"ן אלין דאינון בסוד ישראל יעקב יוסף דקיימין באמצעיתא, הם משמשין כגוונא דיסודות, רזא דצדיק חי עלמין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' ע"ש. ור"ל דעיקרא דגופא דדכורא איהו לימינא רזא דיהו"ק, ויסוד דדכורא אע"ג דאקרי יהו"ק בשמא דגופא, עם כל דא גוף וברית חשבינן חד, ולכן מתרין שמהן אתעבידו חד, וכגוונא דישראל סבא דאקרי עמודא דאמצעיתא איהו כגוונא דיסוד בין או"א, ואיהו דקא מחבר לון דאיהו קשורא דתרוויהו כמ"ש בתקונים דף ג' א' ב' דאומר כנ"ל. הכי נמי בתרין דרועין, דדרועא ימינא איהו רזא דיהו"ק דאיהו דכורא, ודרועא שמאלא דאיהו נוקבא בסוד יהי אור ויהי אור כנודע. תפארת דאקרי עמודא דאמצעיתא איהו יחודא דתרוויהו, וכגוונא דא בתרין שוקין נצח דתמן יהו"ק דאיהו רזא דדכורא, והוד דאיהי רזא דנוק', צדיק דאיהו קאים באמצעיתא איהו יחודא דתרוויהו כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב' דאומר כנ"ל. נמצא דעיקרא דיהו"ק איהו רזא דתלת, כלומר בתלת דוכתי. והיינו דא לעילא מן דא בסוד כפול משולש מרובע כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א'. דאומר שמא קדישא אתפרש לעילא ואתפרש לתתא, שמא דא איהו לעילא, שמא דא איהו באמצעיתא, שמא דא איהו לתתא, ועל תלת שמהן אלין שריא שם נסתר וקדוש כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף מ' א'. דקא חשיב תמן ארבע שמהן יהו"ק יהו"ק יהו"ק יהו"ק שהם לקבל ארבע דרגין פשוט כפול משולש מרובע. ואומר דטעמים ונקודות ואותיות הם לקבל תלת דרגין תלת שמהן, ועל שלשתן שם נסתר וקדוש, ודא איהו לקבל כתר דאתמר עליה במופלא ממך אל תדרוש כנ"ל. ותלת אחרנין דאיהון לתתא מניה בתלת דרגין כפול משולש מרובע, כשאנו חושבון לון באמצעיתא דאית תמן תלת ווי"ן, בסוד ישראל יעקב יוסף, לא בעי לחשוב לון בימינא, וכשאנו חושבין תלת שמהן אלין בימינא בסוד חכמה חסד נצח כנ"ל דתמן יודי"ן, וכל יו"ד אחזי יהו"ק כמו שנרמז בתקונים דף ה' א' ותקונים חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל. אז לא בעי לחשוב לון באמצעיתא מטעם הנ"ל דגוף וברית חשבינן חד. וימין ואמצע כלא איהו רזא חדא כמ"ש לקמן בפי' מאמר זהר בראשית דף ג' ב'. ולסטר שמאלא דתמן תלת ההי"ן בסוד בינה גבורה הוד כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג ב' דאומר כנ"ל. תלת ההי"ן אלין לזמנין הם בסוד תלת זמנין אדנ"י אדנ"י אדנ"י, בגין דאינון סוד תלת נוקבין, וכל נוק' הכי אתקריאת כמו שנרמז בתקונים דף ל' ב'. דאומר שמא דאדנ"י דאיהו בדרועא שמאלא, והכי בשוקא שמאלא אית אוף הכי שמא דאדנ"י הכי אקרון מתתא לעילא, אבל מעילא לתתא אהי"ה בבינה ואוף הכי בדרועא שמאלא, וכגוונא דא בשוקא שמאלא כמו שנרמז בתקונים דף ל"א א' דאומר כנ"ל. ולזמנין תלת ההי"ן אלין דאינון לסטר שמאלא, בסוד תלת נוקבין הם בסוד תלת שמהן אלקים. כלומר דאקרון הכי אלקים, שכן בינה דאיהי בסוד ה' כנודע, אתקרי לזמנין אלקים, כד"א ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דאבא דאיהו חכמה הוה אמר לגבי בינה יהי כדין וכדין, וכך הות בינה עביד מיד כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. וכן ה' אחרא שהיא רזא דגבורה אקרי אוף הכי אלקים כנודע. וכגוונא דא הוד שהיא רזא דאת ה' כנ"ל, אקרי אוף הכי לזמנין אלקים כמו שנרמז בזהר בראשית דף ט"ו ב'. דאומר על תיבת "הארץ" דא אלקים, כגוונא עלאה למעבד פירין ואיבין, ואומר שמא דא כלילא בתלת דוכתי, ומתמן אתפרש שמא דא לכמה סטרין. וכן בדף ל"א ב' דאומר על האי דכתיב אשר לו אלקים קרובים. קרוב מבעי ליה, אלא אלקים עלאה אלקים דפחד יצחק אלקים בתראה, ובגיני כך קרובים וכו'. נמצא דתלת אלקים אלין הם בסוד תלת ההי"ן דאינון לשמאלא רזא דבינה גבורה הוד כנ"ל, אלקים דאית בבינה איהו דאקרי אלקים דפחד יצחק דחציו נוטה לגבי אלקים דלעילא מניה, וחציו נוטה לגבי אלקים דלתתא מניה דאיהו בהוד דאקרי אלקים האחרון, כמו שנרמז בזהר חדש שיר השירים דף י"א ב' ע"ש. וכבר אמרינן דכל מה דאנחנו מדברים בתרין דרגין אלין משולש ומרובע איהו הכל מסטרא דלבושין, בגין דמסטרא דלגו כלא איהו אצלות וכלא איהו חד, דכלהו ספירן כלהו אקרון בכורים, וכלהו אינון רחמי ולית אפרשותא בספירן בין חד לחברתה, דכלהו אינון רזא חדא דכלהו אקרון לפני ולפנים, רזא דקדש הקדשים כנ"ל, רק דעשר ספירן דבריאה דלאו אינון וגרמיהון חד, וכל שכן עשר ספירן דיצירה ועשר ספירן דעשיה דלאו אינון וגרמיהון חד כנ"ל, באלין אשתכח כמה שנויים עשר ספירות דיצירה כבר אמרנו דכולל לון מטטרו', ולזמנין הם נזכרים בסוד עשר גלגלים, היינו עשר גלגלי דרקיעא כמו שנרמז בתקונים דף ג' ב' דאומר כנ"ל. ואלין עשר ספירן דעשיה הם סוד מנעלים



שולי הגליון



(דף מ"ח ע"א)

דאתמר בהון מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שה"ש ז, ב). כמו שנרמז בתקונים דף ע' ב' ע"ש. ועשר ספירן דעשיה דעלמא דפרודא נכללים בעשר ספירן דיצירה דעלמא דפרודא, ואתעבידו כלהו רזא חדא רזא דמטטרו' דאיהו כליל אלין ואלין, איהו בסוד נע'ל ואיהו בסוד סנדלפו'ן, 'סנד'ל איהו לגבי קב"ה, 'ונע'ל לגבי שכינתא כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רס"א א' דאומר כנ"ל. לכן צריך שתדע דרוב זמנין שאנחנו זוכרים את מטטרו' או עשר ספירן דיצירה דאיהו כליל לון כנ"ל, עשיה נכלל בהדיה וכלא איהו חד, ולא בעי לאדכרא לעשיה דעלמא דפרודא בכל זמנא כי אם ליצירה וביצירה נכלל עשיה כנ"ל. וגם צריך שתדע דכדי שלא לזכור בכל פעם בריאה דעלמא דפרודא ויצירה דעלמא דפרודא, אנחנו אומרים משולש ומרובע, בגין דבריאה דעלמא דפרודא עשר ספירן דאית תמן מלבישין לדרגא דשיר משולש, ועשר ספירן דיצירה דעלמא דפרודא מלבישין לדרגא דשיר מרובע, וכיון שכן הוא כשאנחנו זוכרים כמה זמנין שיר משולש הוי כאלו היינו מדברים בבריאה דעלמא דפרודא, וכגוונא דא כשאנחנו זוכרים שיר מרובע הוי כאלו היינו מדברים ביצירה דעלמא דפרודא, אם לא כשמפרש ואומר מסטרא דלגו, דאז יכולים להבין במה מדבר, אם מסטרא דנרות או מסטרא דקנים או אם מסטרא דאלין הבלים דקיימין לגו לגו דתליין מדרגא דשיר כפול כמו שכבר פירשנו אותו בספירה של ת"ת, ע"ש באורך. ולאחר שידעת זה צריך שתדע דלזמנין אנחנו מדברים בכללות בתרין דרגין אלין משולש ומרובע, משום שאנחנו מוכרחים לדבר כסדר שפירש ודבר הרשב"י זלה"ה, דכמה פעמים איהו מדבר בפרטות וכמה פעמים בכללות, וחד מנהון הוא זה כגון את השמים ואת הארץ שהם רזא דתרין דרגין משולש ומרובע מסטרא דלבר כנודע, ופירש לון רשב"י זלה"ה שהם רזא דת"ת ומלכות וצדיק ובת זוגיה כמו שנרמז בתקונים דף כ"ט ב' דאומר כנ"ל, וכן בזהר בראשית דף כ"ט ב' ע"ש. ולזמנין מפרש באורח כלל ואומר את השמים דא שכינתא עלאה, ואת הארץ דא שכינתא דלתתא כמו שנרמז בזהר בראשית נ' ב' דאומר כנ"ל, דרגא דשיר משולש דתמן ת"ת ומלכות דבארח כלל אקרון שכינתא עלאה, אקרון מדת יום מדת מלכות, יום עמודא דאמצעיתא דמניה יומין ארוכין, ומדת לילה אוף הכי צדיק ובת זוגיה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. שכינתא עלאה אתקרי עלמא דאתי, ושכינתא תתאה אתקרי עלמא דין כמו שנרמז בתקונים דף קי"ז ב' דאומר כנ"ל. את השמים שהוא רזא דשכינתא עלאה אקרי 'וזאת, כד"א וזאת התורה (דברים ד, מד). ושכינתא תתאה אתקריאת אוף הכי 'זאת, ועלה אתמר זאת חקת התורה (במדבר יט, ב). כמו שנרמז בזהר בזהר פרשת חקת דף קע"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר "חקת התורה" ודאי ולא התורה, דינא דאורייתא, גזרתא דאורייתא, ועלה אתמר זאת ירושלים (בין) [בתוך] הגוים שמתיה [ו]סביבותיה ארצות (יחזקאל ה, ה). דאינון ארצות הגוים, ארצות דשפחה דמטרוניתא דאיהי דאתקריאת שורשא דאילנא, ואתקריאת שושנה בין החוחים, שושנה דיתבא בין החוחים דאינון עשר כתרין תתאין דאתמר בהון השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז, טז). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל. ומה דאומר "השוכן אתם בתוך טומאתם" קאי על האי שכינתא תתאה דרגא דשיר מרובע, רזא דצדיק ובת זוגיה דאתמר עליהון ואת הארץ כנ"ל. ושכינתא דא איהי רזא דאילנא דטוב ורע דאיהו כרסייא כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף קי"ז ב'. דאומר ולית כל שכינתא שקילין, דהא שכינתא דאילנא דטוב ורע איהו כרסייא, אבל שכינתא דאילנא דחיי עליה אתמר לא יגורך רע (תהלים ה, ה). ושכינתא עלאה דאיהו רזא דאומר קרא את השמים, האי איהו רזא דאילנא דחיי דבריאה, שכן אית אילנא דחיי דאצילות ואית אילנא דחיי דבריאה מסטרא דכרסייא עלאה כמו שנרמז בזהר פ' כי תצא דף רפ"ג א' דאומר כנ"ל. ובעץ החיים דאיהו תפארת לית קליפין נוכראין ולא בגן דיליה דאיהו מלכות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת גן דלעילא דקב"ה כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר אבל במטטרו' דאיהו אשקי לגן דיליה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע, קליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע, ויהו"ק מסטרא דיליה דאיהו רזא דרשימו דחותמא רזא דארבע חיות הכסא דאינון חיות הקדש כמו שנרמז בזהר פרשת בא דף מ"ב א' עיין שם. אלין אינון דאתלבשו בארבע קליפין אלין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ג א' ודף ל"ה א'. דאומר דאית שרה עילאה ואית שרה תתאה, על שרה עלאה אתמר ויהיו חיי שרה וגו' (בראשית כג, א). ואומר על ארבע חיות הכסא. שהם רזא דאתוון יהו"ק רשימין כנ"ל, אלין אינון דגלו בארבע יסודין אלין תהו ובהו וחשך ותהום. והאי איהו רזא דשרה תתאה דכלילא בצדיק, וצדיק ובת זוגיה אתרמיזו תרווייהו ביהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא, והכי ת"ת ובת זוגיה דאיהי מלכות קדישא אוף הכי תרווייהו הם רזא דיהו"ק מסטרא דגליפו דחותמא, דאף על גב דאמרינן דת"ת דאיהו לימינא איהו רזא דיהו"ק, ומלכות דאיהי לשמאלא איהי רזא דשמא דאלקים, האי איהו בארח פרט אבל בארח כלל תרווייהו ת"ת ובת זוגיה דאיהי מלכות קדישא אינון רזא דיהו"ק כנ"ל, איהו כללא דתשע ספירן דאתרמיזו בתלת אתוון אלין יה"ו כנודע, ואיהי ה' בתראה עשירית לתשע ספירן אלין, שלימו דיליה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף י"ז א'. ופרשת פנחס דך רנ"ז א' ע"ש. רק דאת ה' בתראה דא היא רזא דאלקים כמו שנרמז בתקונים דף פ' א'. דאומר ורזא דמלה ה' היא אלקים דאיהי מליאה בהפוך אתוון, ודא ה' זעירא דאיהי מלייא מתלת אתוון וכו', וכגוונא דא צדיק אוף הכי איהו כללא דתלת אתוון יה"ו, ואינון אתוון רשימין ובת זוגיה איהי רזא דאת ה', ואת ה' דא היא רזא דאלקים, רזא דחמש עלין דלבר דאית לשושנה, דצריך שתדע דארבע אתוון יהו"ק הם רזא דשושנה, את י' איהו רזא דתפוח של השושנה, ואת ו' איהו רזא דשרביט של השושנה, ותריו ההי"ן הם רזא דחמש עלין דלגו וחמש עלין דלבר כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ' א' דאומר כנ"ל. ואת ה' בתראה שהיא רזא דחמש עלין דלבר איהי רזא דחמש אתוון דאית בשמא דאלקים כמו שנרמז בתקונים דף פ"א ב'. דאומר שושנה אית לה חמש עלין מלגו וחמש עלין מלבר ואינון ה'ה, שרביט דילה ו', תפוח דילה י' וכלא אלקים חמש אתוון דיליה אלין אינון חמש עלין מלבר רזא דאת ה' בתראה כדקאמרן, וה' אחרא איהי חמש עלין מלגאו וכו'. ומה שאומר וכלא אלקי' האי איהו רמז שמדבר ביהו"ק מסטרא דרשימו דחותמא דאיהי רזא דאלקים דאפילו דכורא אקרי אלקים ברזא דאומר קרא לכו חזות מפעלות יהו"ק. שזאת ההוי"ה היא רזא דאלקים כנ"ל, והאי איהי שושנה בין החוחים, וכן התחיל הלשון באומרו כשושנה בין החוחים, והאי שושנה בין החוחים דאיהי שורשא דאילנא דאתקריאת שכינתא תתאה רזא דעץ הדעת טוב ורע כנ"ל, אתקריאת כנסת ישראל כנודע. והאי איהו דינקא מתרין סטרין כמו שנרמז בזהר פרשת חקת דף קפ"ד א' ע"ש. והאי איהי רזא דשרה תתאה דאתחדש בעדונא דדרגא דילה גרים, דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף ק"ע ב' ע"ש. והאי איהי סיהרא דהאי נחש משיך לה לגביה ואסתאבת, וכדין לתתא מקרבין שעיר וההוא נחש אתמשך אבתריה דההוא שעיר וסיהרא אתדכיאת אז וסליקת לעילא ונהירין אנפהא, מה דאתחשכת לתתא כמו שנרמז בזהר פרשת נח דף ס"ד א' דאומר כנ"ל. ודא היא סיהרא דאתמר בה עת ללדת ועת למות וכו', דפלגו דילה חיים עותרא ופלגו דילה מות עניותא כמו שנרמז בתקונים דף צ"ד א' דאומר כנ"ל. אבל סיהרא קדישא מסטרא דאילנא דחיי היא כבודה בת מלך פנימה דלעולם לא אסתכלת בה חמה בישא דאיהי נוקבא בישא וכל שכן אל אחר דאיהו סמא"ל כמו שנרמז בתקונים דף נ"א א'. וברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר ההיא נקודה דלגו מנה איהי כמבועא דלית לה פסק, דכתיב וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ואתקריאת אילת אהבים וכו'. ולכן בעי בר נש לאפרשא בין דא לדא, בין סיהרא מסטרא דעץ החיים לסיהרא דאיהי מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, ואף על גב דשמהן שוין דא אקרי שכינתא ודא אקרי שכינתא כנ"ל, דא אקרי אדנ"י ודא אוף הכי אקרי אדנ"י, דא אקרי כנסת ישראל ודא אקרי כנסת ישראל. דא אקרי אלקים ודא אקרי אלקים, דלזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. עם כל דא בעי לאפרשא בין שפחה לגבירתה ובין עבד לרבו ולא לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף ר"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר ווי מאן דארכיב זינא בלא זיניה כאינון בני אהרן דבעו לארכבא אילנא באחרא דלאו איהו זיניה, דמאן דארכיב זינא בזיניה וידע לקשרא קשרא בקשריה היכלא בהיכליה דרגא בדרגיה, דא אית ליה חולקא בעלמא דאתי וכו', וכגוונא דבעי לאפרשא בין דרגין דמסאבותא לדרגין דקודשא הכי בעי לאפרשא בין דרגין דאינון חול



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.


(דף מ"ח ע"ב)

דקודשא לדרגין דאינון מסטרא דקדש, וכגוונא דא בעי אוף הכי לאפרשא בין דרגין דאינון מסטרא דקדש לדרגין דאינון מסטרא דקדש הקדשים דכל חד צריך לאתריה, ורזא דא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס סוף דף רנ"ד ב' וריש רנ"ה א' ע"ש. והענין הוא שתדע דכל אלין דרגין ומשריין דמלבישין לדרגא דשיר מרובע הם רזא דחול מסטרא דקודשא, בגין דאית חול מסטרא אחרא כמו שנפרש לקמן בע"ה. וכל אינון דרגין דאקרון חול מסטרא דקודשא, כגון חולין דטהרה אלין כד סלקין לעילא אתקדשו בקדושה דלעילא, ואקרון "מקראי קדש" בגין דאינון זמינין מאתר דאקרי "קדש", כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ג ב' ודף צ"ד א'. וכן בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר לך אמר לבי בקשו פני (תהלים כז, ח). אלין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון אחידין ביה, ואלין אינון זמנייא וחגייא דכלהו זמין להו אתר דאקרי קדש, בגין לאעטרא לון כל חד וחד ביומי', בגין דיתקדשון כלהון כחדא ואשתכח בהו חדוותא, וכיון דאומר "בגין דיתקדשון" וכו'. משמע דלאו אינון קדש אלא כד סלקין לעילא ומשאבין מההוא עמיקא דעמיקתא, אז אינון "מקראי קדש" אקרון בגין דאינון זמינין לסעודתא דמלכא, אבל שבת דאיהו סוד בריאה דמלביש ליצירה דאצילות כנ"ל, קדש איהו וקדש אקרי, דכתיב ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם (שמות לא, יד). ושבת כבר אמרינן שהוא רזא דש' בת, ש' רזא דחג"ת כנודע. רזא דתלת אתוון אלין יה"ו, בת דא ה' זעירא שלימו דיהו"ק דא דאיהו גליפו דחותמא דאקרי קדש כנ"ל. ויהו"ק שהיא מדרגא דשיר כפול אע"ג דלזמנין אקרי אוף הכי קדש, אבל האי איהו קדש עלאה, שכן אית קדש עלאה ואית קדש תתאה כמו שנרמז בדף קע"ו ב' פ' הנ"ל, דאומר כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו ואומר קדש עלאה ידיעא. כלומר דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי "קדש קדשים" רזא דשבת הגדול, וקדש תתאה איהו אקרי "חכמת שלמה" והאי איהו רזא דבריאה דעלמא דפרודא דמלביש לדרגא דשיר משולש כנ"ל, ואפילו ד"חכמת שלמה" אתמר על מלכות דאצילות לחוד, וכאן משמע דקאי על כל עשר ספירן דבריאה שמלבישין ליצירה דאצילות דאקרון הכי "חכמת שלמה", עם כל דא כלא חד בגין דצריך שתדע דאע"ג דדרגא דשיר משולש איהו יהו"ק, ויהו"ק דא איהי כללא דעשר ספירן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רזא דאקרי אדם דכר ונוקבא כחדא דאתמר עליהון ויברא אלקים את האדם בצלמו (בראשית א, כז). כמו שנרמז בזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל. עם כל דא כל ספירה וספירה אית לה שם יהו"ק, ואיהו אוף הכי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועל דא לית ספירה דלא אתקריאת אדם כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. ודף פ"ד ב' דאומר לית ספירת דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ולכן תמצא לזמנין דהרשב"י זלה"ה מדבר בעשר ספירן בכללא חדא וקורא לון שכינתא עלאה, כגון את השמים דאינון רזא דעשר ספירן כנ"ל, ולזמנין אע"ג שמדבר בי' ספירן לאו אינון כי אם ספירה חדא, והאי ספירה איהי כלילא מעשר ספירן, כגון מלכות דאצילות דאיהי ספירה חדא עשירית כנודע. ואיהי כלילא מעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון שמדבר בספירה חדא הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דכלהו אחידן דא בדא וכלילן דא מן דא, וכל שכן כשמדבר במלכות קדישא דאיהי עיקרא דארבע אתוון יהו"ק, ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ועל דא מאן דנטיל ט' ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר כמו שנרמז בתקונים דף קט"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והכי כל מאן דנטיל מלכות בלא ט' ספירן איהו מקצץ בנטיען, ולכן כשמדבר במלכות דאצילות הוי כאלו דבר בכלהו ספירן בגין דאיהי כלילא מכל עשר ספירן כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר ובה צריך כלא לאכללא, ולכן כשמדבר הרשב"י בשושנה דאיהי רזא דיהו"ק כנ"ל, אע"ג דשושנה דא דאיהו יהו"ק איהו רמז למלכות לחוד דאתקריאת הכי יהו"ק ואתקריאת הכי שושנה כמו שמפרש ואומר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, עם כל דא הוי כאלו הוה מדבר בכל ט' ספירן אחרנין, בגין דאיהי כלילא מכל ספירן כנ"ל, רק עיקרא דכלא הוא לידע באיזה מלכות מדבר, כלומר באיזה שושנה מדבר, אם בהאי שושנה שהיא שורשא דאילנא דיתבא בגו גובין דאינון חוחים כנ"ל, או אם מדבר במלכות דאצילות דאיהי אתקרי שושנה אבל איהי "שושנת העמקים" ואתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזהר פ' אמור דף ק"ז א' דאומר כנ"ל. ואומר "שושנת העמקים" שושנת דההוא אתר דאקרי עמיקא דכלא, סתים מכל סטרין, ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב, ב), דאפילו כד אתיא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין כנ"ל, בגין דאיהי יתבא בהיכל דילה, כבודה בת מלך פנימה. פנימה ודאי, עלה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול (שה"ש ד, יב). כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה ב' ודף ע"ו א' ע"ש. ולכן כשמדבר הרשב"י זלה"ה סתם במלכות צריך השגחה פרטית באיזה מלכות מדבר, ובפרט כשמביא תרין עניינים דא כגוונא דדא, ומשמע דכלא איהו ענין חד ורזא חדא, ולאו הכי הוא בגין דרוב זמנין מביא שתי עניינים והם הפכיים זה מזה כיתרון האור מן החשך, כעין זה תמצא בכמה מקומות, וחד מנהון איהו בפ' אחרי מות דף נ"ח ב'. דאומר בזאת יבא אהרן אל הקדש (ויקרא טז, ג). דקאי על מלכות דאצילות כנ"ל. ואחר זה אומר: תאנא אמר ר' יוסי כתיב את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג, יא). דדא קאי על בת זוגיה דצדיק דאקרי "כל" כנודע. ועל דא אומר קרא "את הכל" דאיהו היסוד, "עשה יפה בעתו" בת זוגיה דיליה, "עתו" ממש כנ"ל. וכגוונא דא בכמה אתרין ודוכתין כמו שנפרש אותם בע"ה לקמן. ולכן אע"ג שמתחיל כאן לדבר בשושנה שהיא בין החוחים, עם כל דא איהו מדבר אוף הכי בשושנה עלאה וכלא ברמיזו, דא אקרי שושנה ודא אקרי אוף הכי שושנה כנ"ל, לדא קורא לה כנסת ישראל ולדא אוף הכי קורא לה כנסת ישראל, דא אית לה חמש עלין ודא אוף הכי חמש עלין, לדא אית לה תליסר עלין ולדא אוף הכי אית לה תליסר עלין, ולא דמי עלין דאינון מסטרא דשושנה עלאה דאיהי מלכות דאצילות דאתקריאת כנסת ישראל ודא ישראל סבא, לעלין דאינון מסטרא דשושנה תתאה אע"ג דאיהי אוף הכי אתקריאת כנסת ישראל, ודא איהו ישראל זוטא בת זוגיה דצדיק כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ז ב'. דאומר הצדיק אבד (ישעיה נז, א). מכל אינון אנפי מלכא לא אשתכח דאבד אלא צדיק אבד בתרי סטרי, חד דלא שראן ביה ברכאן כדקא חזי בקדמיתא, וחד דאתרחיקת מניה בת זוגיה דהיא כנסת ישראל, ועל דא פָּתַח רִבִּי חִזְקִיָּה וְאֲמַר: כְּתִיב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (שה"ש ב, ב). מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וכנסת ישראל דא היא בת זוגיה דצדיק כנ"ל דעלה אתמר צדיק אובד בצדקו (קהלת ז, טו). "צדקו" דייקא, דהאי איהי בגלותא כל זמנא דישראל בגלותא ושכיבת לעפרא כמו שנרמז בזהר פ' שמות דף י"א א' ע"ש. ואי לא הוה ר' חזקיהו מפרש דהאי שושנה קאי על כנסת ישראל היינו יכולים לטעות ולומר דמה שאמר שלמה, כשושנה בין החוחים איהו כפשוטו, והיינו דקאי על סתם שושנה דארעא דאיהי בין החוחים, ומה דאומר "בין הבנות" דדא היא כנסת ישראל דאתקריאת "רעיתי", אבל כיון דמפרש ואומר דכוונת שלמה דאמר "כשושנה בין החוחים" שר"ל דהאי שושנה היא כנסת ישראל, עכשיו צריך להבין "כן רעיתי בין הבנות" על מי קאי, אי תימא דקאי על כנסת ישראל לאו הכי הוא בגין דכבר אתרמיזת בשושנה כמו שאמר מַאי שׁוֹשַׁנָּה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אלא דקאי על מלכות דאצילות בת זוגיה דת"ת דאתקריאת "רעיתי" והיא "בין הבנות" ולא "בין החוחים", והאי כנסת ישראל דאיהי בין החוחים קאי על כניסייא דישראל דאינון בין האומות, וקאי אוף הכי על סתם מלכות מסטרא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע דאתקריאת "אחרית הימים", דאיהי יתבא בין ארבע קליפין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום כנ"ל, וכמ"ש בתקונים חדשים דף י"ב ב'. ודף כ"ב ב'. ובזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. וכן בדף ק"צ א'. דאומר אי האי אחרית הימים איהי ממש. כלומר דקאי על מלכות דאצילות דווקא, מהו הר בית יהו"ק (ישעיה ב, ב). אלא אחרית הימים איהו אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא ב"אחרית הימים" ואפיק הר בית יהו"ק דא טוב ולא רע, ובהאי טוב אית כמה דרגין על דרגין דאינון השתא בגלותא בהדי דמלכות קדישא דרגין עלאין קדישין, אינון רזא דירושלים דלעילא דאיהי קן לבינה ודרגין דלתתא אינון רזא דאקרון ירושלם דלתתא, והאי איהי קן למלכות כמ"ש בתקונים חדשים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. וכן בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כל דרגין קדישין דילה כד אסתחרן אקרון ירושלם, והאי ירושלם דלעילא דקאמרן עתידה לאתתקנא בתקונהא לאתנהרא בנהורא דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר דבההוא זמנא יתנהיר עלה נהורא עלאה על חד שבעה ממה דהות מקדמת דנא, כמה דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל, כו). וחמה ולבנה אלין הם מסטרא



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה. מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּור, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי. מַה שּׁוֹשַׁנָּה אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. אוּף אֱלֹקִים דְּהָכָא מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ.


(דף מ"ט ע"א)

דלבושין רזא דקנים, שכן חמה איהי נוקבא לגבי שמשא, ולבנה אוף הכי איהי נוקבא לגבי ירח, ובת עין סליקת על כלהו ואיהי כלילא מכלהו כמו שנרמז בתקוים דף ע"ב ב' דאומר כנ"ל. נמצא דאית כאן תלת דאינון לבנה וירח ובת עין, לבנה איהי מסטרא דקנים, ירח מסטרא דנרות, בת עין מסטרא דהבלים פנימיים מסטרא דקדש הקדשים כנ"ל. והאי נקודה בת עין היא י' שבתוך את ה' בתראה משמא קדישא גליפא כנ"ל. ה' בתראה דשמא גליפא אתקריאת "רעיתי" שהיא "בין הבנות" דאתמר בהון רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה (שה"ש ח, ו), דכד נפיק לשמאלא דאיהי אשא אתמר ביה "רעיתי" כמו שנרמז בתקונים דף ק"ז ב' ביוסיטא דאומר כנ"ל. ומלכות דאצילות דא אתקריאת "שושנת העמקים" דקיימא בעמיקתא דכלא כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ז א' ע"ש. אבל שושנה אחרא מסטרא דרשימו דחותמא קיימא "בין החוחים" כנ"ל. ולכן אומר כאן: בְּגִין דְּאִית שׁוֹשַׁנָּה וְאִית שׁוֹשַׁנָּה. ולאו אינון שוין כנ"ל. ודווקא במעליותם לאו אינון שוין אבל בחשבונם או בשמהן דלהון אינון שוין, דקב"ה עבד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, והכי ארעא דלתתא אתעבידת בכמה נהורין כלא כגוונא עלאה, ועל דא לזמנין עילאין אקרון בשמא דתתאין ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעילאין כמ"ש בזהר בראשית דף ל"ט ב'. ופ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל. ולכן תרין שושנים אלין קיימין ברזא חדא, והיינו מַה שּׁוֹשַׁנָּה דְּאִיהִי בֵּין הַחוֹחִים אִית בַּהּ סוּמָק וְחִוָּור בסוד פרה אדומה תמימה כמו שנפרש לקמן. אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא מלכות דאצילות, אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי, אבל האי דין אינו דינא קשיא, בגין דדינא קשיא אתיא מסטרא דאלקים, דפחד יצחק דאיהו רזא דגבורה כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן דף רס"ט ב'. דאומר כה אמר יהו"ק אלקים (ישעיה ז, ז). כדין האי כ"ה ינקא מסטרא דדינא, מאתר דגבורה עלאה וכו'. ואומר: "אלקים גבורה הוא בכל אתר" ר"ל גבורה עלאה, אדנ"י גבורה תתאה, ותרין גבורות אלין הם רזא דתרין ההי"ן מסטרא דרשימו דחותמא, ה' עלאה מסטרא דרשימו דחותמא איהי גבורה עלאה, אלקים דפחד יצחק דינא קשיא יד החזקה תקיפא רזא דשור מועד, ומסטרא דיליה איהו פרה אדומה, גזרת דינא סומקא כוורדא, וה' תתאה מסטרא דרשימו דחותמא איהי אדנ"י גבורה תתאה כנ"ל. ודא היא "תמימה" רזא דשור תם דינא רפיא כמו שנרמז בזהר פרשת חקת דף ק"פ ב' דאומר כנ"ל. ואומר: אשר אין בה מום (במדבר יט, ב), כד"א כלך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד, ז). ודא היא מלכות דאצילות שהיא מסטרא דיהו"ק דגליפו דחותמא דלית בה מו"ם דסליק לחושבן אלקים, דשמא דאלקים איהו דינא קשיא כנ"ל, בגין דחפיא ליה האי קליפה תקיפא, סטרא אחרא דאקרי מום זר, אבל במטרוניתא כתיב: כלך יפה רעיתי ומום אין בך. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' צו דף ל"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר דלא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבוה 'זר, והיינו מ'מזר - 'מום 'זר, 'מום נוקבא, 'זר זכר. ועל דא כלך יפה רעיתי ומום אין בך כדקאמרן. ועל דא אמר קב"ה לאברהם, גור 'בארץ הזאת (בראשית כו, ג). דאיהי ה' בתראה דשמא גליפא דאתכלילת בתלת אתוון יה"ו דאינון לימינא כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ל"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר והא אוקמוה קדמאין (כתובות ק"י:) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ורצו לרמוז על האי "ארץ עלאה קדישא" ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא, ה' דאברהם דאיהי הארץ, ומסטרא דימינא אתקרי 'בארץ, דתמן א"ב ב"א בהפוך אתוון 'אב, ורזא דא כי אב המון גוים נתתיך, והאי איהו 'בארץ כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. ואת ה' זעירא דא דקאמרן איהי לימינא דתמן חכמה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ו א' דאומר כנ"ל. וכבר אמרינן דתלת אתוון אלין יה"ו אקרון הכי ימינא בגין דאינון מסטרא דגליפו דחותמא, ואקרון אילנא דחיי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' משפטים דף קי"ד ב' דאומר כנ"ל. ותלת אתוון אלין יה"ו אינון גו אספקלריא המאירה כמ"ש בזוהר פ' ויצא דף קנ"ט א' דאומר כנ"ל. ועל דא תלת אתוון אלין יה"ו אקרון אפין סתימין דלא שליט עינא למחמי כמו שנרמז בזהר חדש שיר השרים דף ו' ב' דאומר כנ"ל. ועל דא עיקרא דכלא תליא לחבר את ה' בתראה משמא גליפא בג' אתוון אלין יה"ו דאינון מסטרא דימינא ואקרון אילנא דחיי, דאת ה' דא איהי שלימו דיליה כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואברהם בהאי ה' אשתלים בהימנותא, ועל דא אתמר ליה הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים (בראשית יז, ד). כמו שנרמז בזהר חדש פרשת חקת דף פ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר וכד האי ברית דאיהי ה' עמך תשתלים בכלא, ועל דא אתערו חברייא מאן דקרי ליה אברם פגים אתרא דאקרי עשה ולא תעשה, וכיון דפקודין דעשה אינון לימינא ופקודין דלא תעשה לשמאלא, ואיהי כלילא מעשה ולא תעשה כנזכר לעיל. לכן אומר כאן: אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ דִּין וְרַחֲמֵי כנ"ל. מַה שּׁוֹשַׁנָּה דאיהי בין החוחים, אִית בַּהּ תְּלֵיסַר עָלִין, דאינון תליסר תיבין אלין: 'את 'השמים 'ואת 'הארץ 'והארץ 'היתה 'תהו 'ובהו 'וחשך 'על 'פני 'תהום 'ורוח. כמו שיאמר לקמן וכמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רל"ג ב'. וכן בתקונים דף ע' א' דאומר כנ"ל. אוּף כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִית בַּהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן דְּרַחֲמֵי דְּסַחֲרִין לַהּ מִכָּל סִטְרָהָא. וכלהו אתרמיזו בתיבת 'אחד, והיינו בקרא דא: שמע ישראל יהו"ק אלקי"נו יהו"ק אחד. דתיבת 'אחד הם תלת עשר עלין דאינון קיימין לגו כמו שנרמז בתקונים דף ס"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר דעלין אלין אינון שית סומקו ושית חוורו, ושושנה דאתכלילת בהון הא תלת עשר כחושבן אח"ד וכו'. נמצא דאינון מכילן הם תריסר ואיהי נקודה דקיימא לעילא מנייהו ואשתלימו לתליסר כמ"ש בזהר חדש סתרי אותיות פרשת בראשית דף ג' א'. דאומר האי ה' בתראה דשמא קדישא איהי תריסר, והאי נקודה שבתוך את ה' דקיימא לעילא מנייהו איהי תליסר ואינון תליסר מכילן דרחמי לתתא כגוונא דלעילא. ואומר הני תריסר אינון תריסר תחומין ואינון לד' סטרא עלמא, תלת תלת לכל סטר, ואינון תלת אינון תשעה לכל סטר והכי לד' סטרין. והאי נקודה דקיימא עלייהו באמצעיתא אשלימת לכל סטר לעשרה, ועלה אתמר בעשור לחדש הזה וכו' (שמות יב, ג). דאיתחברת סיהרא בשמשא כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף ר"נ א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ומה דהות לעילא נקודה חדא, כד נחתא אתפשט זעיר זעיר ואתמלייא ואתעבידת ה' מליא מכל סטרין ודא ה' זעירא דאיהי מליא מתלת אתוון יה"ו דאינון רזא דתשע ספירן, ואיהי עשיראה מליאה מכלהו ט' שלימו דכלהו כמ"ש בתקונים דף פ' א' ודף ק"י א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא בראשית ברא אלקים. 'בראשית 'ברא תשע אתוון, תשע ספירן, אלקים עשירית. ו'בראשית' דאיהו רזא דשיר כפול, 'ברא' עם 'אלקים' 'את השמים ואת הארץ' וכו'. וכאילו היה אומר 'בראשית דאיהו רזא דחכמה ובינה כלולים כחדא כנ"ל, ברא עם אלקים שהיא מלכות דאצילות, את השמים ואת הארץ שהם רזא דהיכלין תתאין דאינון מאנין להיכלין עלאין כמ"ש בתקונים דף כ"ב א'. והיכלין אלין דאינון מאנין להיכלין עלאין הם רזא דקליפין דקודשא דאקרון "חומות ירושלים", ולאלין קליפין דקודשא סחרין לון קליפין דסטרא אחרא דאינון תליסר דאתרמיזו בד' תיבין דאינון 'תהו 'ובהו 'וחשך 'ותהום דאית בהון תליסר אתוון, 'תהו תלת, 'בהו שית, 'חשך ט', 'תהום תליסר, ואלין אינון ד' קליפין דסטרא אחרא דסחרין לאגוזא כנודע. וארבע קליפין דקודשא הם רזא דאומר קרא 'את 'השמים 'ואת 'הארץ. 'את 'השמים אינון תרין, 'את 'הארץ אוף הכי תרין, ואית בהון תליסר אתוון, ואלין קליפין דקודשא קיימין לגו קליפין דסטרא אחרא, שגם את זה לעומת זה עשה האלקים, טוב לעומת רע ורע לעומת טוב, טוב מטוב ורע מרע, הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב, טוב שמורה לטובים ורע שמורה לרעים כמו שנרמז בס' יצירה פרק ששי דאומר כנ"ל. ותליסר אתוון דאית בארבע תיבין אלין 'את 'השמים 'את 'הארץ בגין דקיימין בגלותא גו תליסר אתוון דאית בד' תיבין אלין 'תהו 'ובהו 'חשך 'תהום, לכן אלין ואלין אקרון חוחים כגוונא דלהון, שכן אתוון דקודשא הם כקוצים לסטרא אחרא, ודא רזא דאומר קרא ויקוצו מפני בני ישראל (שמות א, יב). ועל דא אלין ואלין כלהו אתרמיזו בתיסר תיבין דאית מן אלקים קדמאה לאלקים תניינא כמו שאומר: אוּף אֱלֹקִים דְּהָכָא מִשַׁעְתָּא דְּאִדְכַּר אַפִּיק תְּלֵיסַר תֵּיבִין לְסַחֲרָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל וּלְנַטְרָא לַהּ. ואע"ג דהאי כנסת ישראל כבר אמרינן שהיא שושנה תתאה דיתבא בין החוחים דאינון קליפין דסחרין לד' חיון דמטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רכ"ז א' דאומר כנ"ל, עם כל דא שכינתא דאצילות דאתקריאת ברתא דמלכא, כד גלת כל ספירן נחתו עמה ואתלבשו בשית יומי החול דכלילן במטטרו' כמ"ש בתקונים דף צ"ג א'. ורעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל. וכיון דברתא דמלכא דאתקריאת "שושנת העמקים" איהי בת קול מלגו דב' ההי"ן אלין דאינון רזא דמשנה וברייתא כמ"ש בתקונים דף קמ"ה ב' דאומר כנ"ל. לכן תליסר תיבין אלין דאינון תליסר חוחים נטרין להאי ולהאי, אבל לעולם



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

וּלְבָתַר אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. אַמַּאי אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. בְּגִין לְאַפְקָא חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין דְּסַחֲרִין לְשּׁוֹשַׁנָּה. וְאִנּוּן חָמֵשׁ אִקְרוּן יְשׁוּעוֹת. וְאִקְרוּן חָמֵשׁ תַּרְעִין.


(דף מ"ט ע"ב)

דמלכות דאצילות לאו איהי יתבא בין החוחים כי אם בין הבנות, כד"א כן רעיתי בין הבנות (שה"ש ב, ב). דאינון תריסר חיון רברבן עלאין דאקרון הכי בנות ירושלים כמו שנרמז בזהר חדש פ' חקת דף פ"ג א' דאומר כנ"ל. ואלין אינון תקונין דילה דקיימין תחותה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב ודף י"ז א' ע"ש. וּלְבָתַר אִדְכַּר זִמְנָא אָחֳרָא. אַמַּאי אִדְכַּר שמא דאלקים זִמְנָא אָחֳרָא, בְּגִין לְאַפְקָא חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין דְּסַחֲרִין לְשּׁוֹשַׁנָּה, ואלין אינון: 'מרחפת 'על 'פני 'המים 'ויאמר. דחמש אלין הם רזא דחמש עלין דלבר משושנה תתאה. וְאִנּוּן חָמֵשׁ אִקְרוּן חָמֵשׁ יְשׁוּעוֹת י', אינו אומר ואלין חמש אלא ואינון חמש, דהאי איהו רמז על חמש עלין דלגו דאינון רזא דחמש תיבין אלין: 'שמע 'ישראל 'יהו"ק 'אלקי"נו 'יהו"ק שהם רזא דחמש אור משושנה עלאה, רזא דחמש עלין דילה דהאי איהו עיקרא ושורשא דשושנה דכלא אחידן בהאי שושנה כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רל"ג ב' דאומר כנ"ל. ומה שאומר דכלא אחידן בהאי שושנה, האי איהו רמז דבין עלין דלעילא ובין עלין דלתתא כלהו אחידן בה כנ"ל. אבל חמש עלין דילה אִקְרוּן יְשׁוּעוֹת. וְאִקְרוּן חָמֵשׁ תַּרְעִין י', וכל חד כלול מעשר ועל דא אינון חמש ואינון חמשין כמו שנרמז בזהר חדש בראשית בסתרי אותיות סוף דף א' ב' דאומר האי ה"א אתעטרת ברזא דאינון חמשין ואינון פלאות דאינון חמש סמכין לגויה, וכד אתעטרא ואתפשטת אתהדרת מגו רזא דחמשין לגו רזא דחמש דאינון ה'. והענין הוא שתדע דאת ה' בתראה דשם יהו"ק אתעבידת גופא לתלת אתוון יה"ו בין ה' בתראה משמא גליפא ובין ה' בתראה משמא דא דאיהו רשימו דחותמא ה' עלאה דאיהי ה' בתראה משמא גליפא איהי רזא דחמש גוונין דנהרין מלגאו ואינון רזא דחמש אור, ואת ה' תתאה דאיהי ה' בתראה מסטרא דרשימו דחותמא איהי רזא דחמש גוונין דלבר ואינון רזא דלבושין לחמש אור ולבושין אלין הם רזא דארגמ"ן דאלין אינון גופא לחמש גוונין דאינון מלגאו כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. וכיון דתלת אתוון יה"ו הם גליפין בתוך ה' בתראה, לכן אינם נזכרים רוב זמנין כי אם ה' בתראה משמא גליפא וה"א בתראה משמא רשימא דאיהי אוף הכי אתעבידת גופא לתלת אתוון יה"ו דאינון אתוון רשימין, ה' בתראה משמא גליפא היא רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין דאקרון חמש אצבען עלאין דיד ימין דאיהי יד הגדולה רזא דתלת שמהן אלין יהו"ק אלקינ"ו יהו"ק דאית בהון י"ד אתוון, ותלת שמהן אלין כלילן בתלת אתוון יה"ו שהם רזא דחג"ת דאינון גו את ה' דאתעבידת גוף לתלת אתוון אלין ובה אשתלים שמא גליפא יהו"ק. ואת ה' בתראה משמא דיהו"ק דא דאיהו מסטרא דרשימו דחותמא היא אוף הכי רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין רזא דחמש אצבעאן דיד שמאל דאקרי יד החזקה דאיהי כוז"ו במוכס"ז כוז"ו דכלילן אוף הכי בתלת אתוון אלין יה"ו, ואינון אתוון רשימין דקיימין אוף הכי גו את ה' בתראה מסטרא דרשימו דחותמא ובה אשתלים אוף הכי שמא דיהו"ק דאיהו רשימו דחתמא כנ"ל כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' ופ' כי תצא בר"מ דף ר"פ א' דאומר כנ"ל. ואומר על חמש אור דיומא קדמאה דאיהו דרגא דאברהם רזא דימינא דאלין חמש סלקין לחמשין תרעין דבינה, ומתמן בינה איהי רחמים גמורים, וחמשין תרעין אלין דבינה כלהו אתפשטו בחמש ספירן דכלילן בגופא דא דקאמרן דאיהו רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין, שכן בינה עד הוד אתפשטת. וזהו מה שאומר בזהר חדש בראשית דף א' ב' הנ"ל. האי ה' אתעטרת ברזא דאינון חמשין ואינון פלאות דעליהון הוה אמר דוד מלכא דאיהו רזא דה' בתראה, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך דאינון נ' פלאות, ואומר דאלין כד נהרין וסלקין לה לאתעטרא אתעבידו חמש לנהרא גו חמש דלתתא דנפקין מינה וכו'. ואומר דכד את ה' עלאה אתפשטת אתהדרת מרזא דנו"ן לגו רזא דה"א, כלומר דקיימת בגו את ה' תתאה מסטרא דגליפו דחותמא, והאי איהו רזא דאתחברת אימא בברתא והוו כחדא בסוד כעיר שחוברה לה יחדיו כמ"ש בזהר פ' וישב דף קפ"ג ב' דאומר כנ"ל. ותרין ההי"ן אלין מסטרא דגליפו דחותמא אקרון חמשי' כסף, בגין דה"א חדא איהי רזא דיחודא דשחרית וה"א אחרא איהי רזא דיחודא דערבית, ואינון כ"ה כ"ה דאינון חמשין תרעין דרחמי מסטרא דאברהם דאתמר בהון בפורקנא בתראה: וברחמים גדולים אקבצך כמ"ש בר"מ פ' כי תצא דף רע"ז א' דאומר כנ"ל. וכיון דאת ה' עלאה דאיהי גליפו דחותמא רזא דחמשין תרעין נבלעת בגו את ה' תניינא דאיהי אוף הכי רזא דחמשים כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רנ"ה א' דאומר כנ"ל. לכן לא נזכרו כלהו כי אם בסוד חמשים, ומתחלקין בתרין ההי"ן, והיינו כ"ה לימינא וכ"ה לשמאלא כמ"ש בתקונים דף נ"ד א' דאומר על תרין זמנין דמיחדין ישראל לקב"ה סלקין ליה קלא ערב ובקר, והיינו קלא איהו עמודא דאמצעיתא, ערב ובקר אלין אינון כ"ה בימינא וכ"ה בשמאלא, ואינון חמשין תרעין דבינה ותרווייהו אקרון שכינתא עלאה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג א' דאומר: כ"ה איהי שכינתא עלאה וכו', איהי כ"ה אתוון דיחודא דשחרית וכ"ה אתוון דיחודא דערבית. ואומר ושמתי כדכ"ד שמשותיך (ישעיה נד, יב), דא שכינתא תתאה. נמצא דאי' כאן שכינתא עלאה תרין ההי"ן כחדא דאינון רזא דחמשין תרעין, ותרין ההי"ן אלין אקרון בכללא חדא שושנה עלאה שכינתא עלאה, ולזמנין כל חד וחד אתקריאת שושנה בגין דאינון קיימין בדרגא דשיר משולש דא לימינא ודא לשמאלא ועמודא דאמצעיתא בינייהו דאתמר עליה הרועה בשושנים כמו שנרמז בתקונים דף ס"ט ב' דאומר: מאי שושנים, אלא שושנה עלאה שכינתא עלאה. וכוונתו הוא על תרווייהו דאקרון הכי באורח כלל שושנה עלאה והיינו שכינתא עלאה, וכמו שאומר דא לימינא ודא לשמאלא הרועה בשושנים דא עמודא דאמצעיתא. ואומר שושנה אית בה כ"ה גרעינין בתפוח דילה כחושבן כ"ה אתוון דיחודא, וכן בשושנה תניינא כ"ה גרעינין וסלקין כלהו לחמשין דאינון רזא דחמשין כסף, רזא דחמשין תרעין דחדוה דיתפתח לון בפורקנא בתראה, משא"כ בפורקנא קדמאה דאע"ג דיצאו מסטרא דשכינתא עלאה דאתקריאת כ"ה, כד"א כ"ה אמר יהו"ק כחצות הלילה וכו' (שמות יא, ד), כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג א' דאומר כנ"ל. עכ"ד לא אתפתח לון חמשין תרעין אלין דאינון רחמים דרגא דאברהם דאיהו כסף, אלא דאתפתחת לון חמשין תרעין מסטרא דדינא דשמאלא כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רע"ז א' דאומר: דכד נפקו ישראל ממצרים אתפתח לון חמשין תרעין מסטרא דדינא דשמאלא. ומה שאומר מסטרא דדינא דשמאלא האי איהו רמז מסטרא דתרין ההי"ן מיהו"ק דאיהו רשימו דחותמא דדא אקרי דינא מסטרא דשמאלא, ואע"ג דתרין ההי"ן מסטרא דרשימו דחותמא הם רזא ד'כד 'כד דכלילן בנצח והוד, רזא דבשכמל"ו דשחרית ובשכמל"ו דערבית דאתמר עליהון ושמתי כדכ'ד שמשותיך (ישעיה נד, יב) כמו שנרמז בתקו' דף נ"ד א' ביוסיטא דאומר כנ"ל. עכ"ד כשנצח דאיהו רזא דכ"ד נכלל בחסד, אשתלים איהו ביה ואתעביד ברזא ד'כה כגוונא עלאה, וכגוונא דא הוד כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קל"ט ב' דאומר: יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא, ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמל"ו ולא אשלים לכ"ה אתוון וכו', כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה לא מליל אלא בכ"ה אתוון, לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא, דכתיב 'וידבר 'יהו"ק 'אליו 'מאהל 'מועד לאמר. ור"ל דאית בקרא דא כ"ה אתוון, רמז דאשתלים משכנא ברזין דלעילא ואקרי כ"ה, ולכן לזמנין תמצא דנצח כד אתכליל בחסד אתקרי כלא שכינתא עלאה כגון ביחודא דשחרית, ובהיפוך גבורה כד אתכליל בהוד אתקרי שכינתא תתאה כגון ביחודא דערבית, ובג"ד שמאלא דאיהו חשך תיאובתיה לאתכללא בימינא דאיהו אור כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ז א' ע"ש. כלל העולה דיחודא עלאה איהו רזא דתורה שבכתב, ויחודא תניינא איהו רזא דתורה שבע"פ, דא כלל ודא פרט, כלל אצטריך לפרט ופרט אצטריך לכלל, וקב"ה אתייחד בליליא כמה דאתייחד ביממא, מדת ליליא אתכליל ביממא ומדת יממא אתכליל בליליא ואתעביד יחודא חדא כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קפ"ב א' דאומר כנ"ל. ועל דא בעי לאשגחא בתרין יחודין אלין דאתעבידו כלא חד בלא פרודא כמ"ש בזהר פ' הנ"ל דף קל"ט ב' דאומר: דכיון דאנן מחברין לון כחדא וסלקין כחדא בחבורא חדא במ"ט פנים מ"ט תרעין, לא אצטריך לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחא דכלא איהו חד בלא פרודא, ועל דא דכורא בשית סטרין עלאין דאתרמיזו בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוק' בשית סטרין בשכמל"ו דאינון שית תיבין אחרנין וסלקין בחבורא חדא ברזא דמ"ט תרעין דאתכלילו בימינא ושמאלא ברזא דשמא קדישא חד בארח כלל, ותרין שמהן אלין יהו"ק אלקים אתעבידו



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

וְעַל רָזָא דָא כְּתִיב: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא (תהלים קט"ז). דָּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי עַל חָמֵשׁ אֶצְבְּעָן וְלָא יַתִּיר. כְּגַוְונָא דְּשׁוֹשַׁנָּה דְּיָתְבָא עַל חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין דּוּגְמָא דְחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן. וְשׁוֹשַׁנָּה דָא אִיהִי כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה:

(דף נ' ע"א)

חד ואתכלילו דא בדא והוי כלא שמא שלים ביחודא חדא, ורזא דא דאומר קרא יהו"ק הוא האלקים. דהא כדין אתכליל כלא דא בדא, תורה שבכתב ותורה שבע"פ למהוי חד, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קס"א ב' ודף קס"ב א' דאומר כנ"ל. וְעַל רָזָא דָא כְּתִיב: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא (תהלים קט"ז). דָּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה דאיהו רמז למלכות דאצילות דאיהי ה' בתראה דשמא קדישא גליפא דאתקריאת אלקי"ם דסליק לחושבן כו"ס, והאי כו"ס דאיהו אלקי"ם, אינו כגוונא דאלקים תתאה דאיהו מסטרא דשמאלא אלא דאיהו כוס‏ ישועות, כלומר כו"ס מסטרא דימינא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קס"ט א' דאומר: כוס ישועות אשא. מאן ישועות דא ימינא דאיהו מושיע מכל מקטרגין דעלמא, דכתיב הושיעה לו ימינו, וכתיב הושיעה ימינך וענני וכו'. ואע"ג דלזמנין בינה אתקריאת 'כוס, בגין דאיהי רזא דאלקי' חיים כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רמ"ה א' ע"ש. עכ"ד כלא איהו רזא חדא כיון דבין דא ובין דא אקרון בשמא דאלקי' דסליק לחושבן‏ כו"ס, ועוד לזמנין תרין ההי"ן אלין מתחברין כחדא והוו חד ממש כנ"ל, ועל דא כל ברכאן עלאין כלהו אתמסרו להאי דרגא רזא דה' בתראה כדי לברכא לכלא, כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רל"ג א' דאומר כנ"ל: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי עַל חָמֵשׁ אֶצְבְּעָן וְלָא יַתִּיר. ר"ל דאע"ג דבעי בר נש ליטול בתחילה הכוס בתרין ידין, עכ"ד בשעה שמברך צריך לאחוז אותו ביד אחד לחוד, היינו ביד ימין, לאחזאה דשמאלא אתכליל בימינא ואתעביד כלא ימין, וכד אתעביד כלא ימין כדין שמא קדישא בחידו וברכאן משתכחי בכלהו עלמין, כמ"ש בזהר פ' שמיני דף מ' א' דאומר כנ"ל. ואומר: ובעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא, ועל דא מזמני יין לקבל יין וכו', כְּגַוְונָא דְּשׁוֹשַׁנָּה דאיהו יהו"ק מדרגא דשיר משולש דְּיָתְבָא עַל חָמֵשׁ עָלִין תַּקִּיפִין, רזא דחמש תיבין דאינון 'שמע 'ישראל 'יקו"ק 'אלקינו 'יקו"ק כנ"ל, ואינון אוף הכי רזא דחמש או"ר כמו שנרמז בתקונים דף ע' א' דאומר דאינון חמש אור הם רזא דחמש עלין דאית בשושנה עלאה, חד ויאמר אלקי' יהי אור, תניינא ויהי אור וכו', ואלין חמש אור הם דּוּגְמָא דְחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן, האי איהו רמז לחמש אצבען דשמאלא מסטרא דגופא עלאה דכלילן חמש בחמש, כגוונא דעשר אמירן דהוו חמש כלילן בחמש למהוי כלא ימינא כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף פ"ד א' דאומר כנ"ל. ועשר אצבען אלין דאתחשיבו לחמש, עליהון אתמר: כף אחת עשרה זהב וגו'. והכי תאנא חמשה קלין אינון לימינא וחמשה לשמאלא, ואינון דשמאלא כלילן בימינא, ואתכלילן אלין באלין, ומן ימינא אתחזון אינון דשמאלא וכלא אתעביד ימין, כמו שנרמז בדף הנ"ל בעמוד ב' דאומר כנ"ל, וחמש אצבען דשמאלא דאינון רזא דיד החזקה דאיהי כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, אוף הכי אלין עשר נכללי' כחדא בסוד כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, דאיהו קשירו דאתחברו אלין באלין ואתחשיבו לחמש ואקרון יד שמאלא כנ"ל, ועל דא ויברא אלקים את האדם בצלמו איהו רזא דכף ימין, ובהאי כ"ף תליין עשר אמירן, חמש מימינא וחמש משמאלא, ואינון חד ברזא חדא כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"ה ב' דאומר כנ"ל. וחמש אצבען דשמאלא אלין אינון רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין רזא דארגמ"ן כנ"ל, ואלין אינון תקונין דילה דאתתקנת בהו ברזא דאומר קרא ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש, שלשים שנה הם רזא דחג"ת, ברביעי דא מלכות דאצילות דאיהי בחבורא חדא עמהון, ולכן אינו אומר וברביעי אלא ברביעי, לאחזאה דאיהי בלא פירודא עמהון, בחמשה לחדש אלין אינון חמש דרגין לתתא רזא דארגמ"ן כנ"ל, דסיהרא מתחברת בהו כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף ס' א' דאומר כנ"ל, ולכן חמש עלין משושנה עלאה אע"ג דאינון חמש אצבען עלאין רזא דחמש גוונין עלאין, עכ"ד כיון דשושנה עלאה היא בחבורא חדא עם אלין חמש גוונין רזא דארג"מן כנ"ל, אתחשיבו אלין חמש גוונין תתאין כגופא לחמש גוונין עלאין והוו כלהו חד כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל, ואע"ג דהוו כלהו חד עכ"ד מעליותא אית לנשמתא על גופא כנודע, וְשׁוֹשַׁנָּה עלאה דָא דיתבא על ה' עלין דאינון רזא דחמש אור כנ"ל אִיהִי כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. כלומר דאתקריאת הכי כוס של ברכה דאיהו נכון בראש ההרים, דתמן אברהם סבא דאיהו קדמאה לשאר הרים, ועל דא כוס דברכה אצטריך למהוי מתתקנא בימינא כמו שנרמז בזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' דאומר כנ"ל, ומדאומר קרא והיה באחרית הימים נכון יהיה וגו', משמע מכאן דהשתא אינון בגלותא לתתא דתמן אילנא דעץ הדעת טוב ורע דאקרי אחרית הימים, ולעתיד יתברר הטוב מן הרע ויעלה כלא לעילא בראש ההרים דאיהו דרגא דשיר כפול דאקרי ראש ההרים, וכללא דא נקוט בידך דבכל זמנא דאני אומר דאלין כתרין קדישין שיעלו לעילא בדרגא דשיר כפול, לאו דווקא בשיר כפול ממש אלא אפילו שיר משולש ומרובע מסטרא דלגו אקרי כלא דרגא דשיר כפול, כיון דחג"ת ונהי"ם של חכמה ובינה עלאין מתפשטין בתרין דרגין אלין כנ"ל, ולכן אע"ג דעשר ספירן דבריאה אינן מלבישין כי אם לדרגא דשיר משולש, נחשב זה כאלו הוו מלבישין לדרגא דשיר כפול כיון שחג"ת מאלין ספירן דשיר כפול הם תמן בדרגא דשיר משולש ואלין ספירן דבריאה מלבישין לון, וכגוונא דא אוף אינון מלבישין לנהי"ם מדרגא דשיר כפול דקיימין בדרגא דשיר מרובע, רק דכיון דאינון מלבישין לחג"ת מאלין ספירן של שיר כפול דקיימין בדרגא דשיר משולש, לכן אע"ג דמלבישין אוף הכי לנהי"ם של שיר כפול דקיימין בדרגא דשיר מרובע, עכ"ד לא בעי לאדכרא דא דמלבישין לנהי"ם בגין דיותר חשיבו חג"ת מנהי"ם כנודע, ודי לומר שהם מלבישין לשיר משולש בגין דאית חשיבו דא על דא, אע"ג דכלא איהו מלכא עכ"ד לא דמי גופא דמלכא לרגלוי דמלכא כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"ב א' דאומר כנ"ל, ועשר ספירן דיצירה אע"ג דמשמע דאינון מלבישין לנהי"ם מספירן דשיר כפול, כיון דנה"י של שיר כפול קיימין בדרגא דשיר מרובע כנ"ל, עכ"ד לאו הכי הוא בגין דבין אלין ספירן דאצילות של שיר כפול לאלין ספירן דיצירה דמלבישין לעשיה דאצילות כנ"ל, אית עשר ספירן דבריאה דאינון מבדילין בין דא לדא, ולכן ספירן דיצירה אע"ג דסלקין לעילא בעלמא דחבורא דתמן עשר ספירן דאצילות לא מלבישין כי אם לספירן דבריאה, ודא איהו דאמרינן דאינון קיימין לאחורא ואקרון הכי אחוריי' כנודע, ועשר ספירן דבריאה אע"ג דאקרון אילנא דחיי דבריאה, שכן אית אילנא דחיי דבריאה כנ"ל, עכ"ד אקרון אוף הכי רישא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע בגין דעשר ספירן דיצירה דעלמא דפרודא בארח כלל קיימין בסוד חג"ת, ועשר ספירן דעשיה דעלמא דפרודא קיימין בסוד נהי"ם דאינון בלבושא דקליפין, והאי איהו רזא דנבוכדנצר עביד צלמא ממראה מתניו ולמעלה טוב וממראה מתניו ולמטה רע, בגין דאיהו הוה ידע בהאי אילנא והכי עביד צלמא דיליה, הה"ד רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף. כמו שנרמז בתקונים דף ק' א' דאומר כנ"ל. וכיון דסתם זהב איהו דין, ועשר ספירן דבריאה הם רחמי, לכן אומר די דהב טב, כלומר דאיהו רחמי כד איהו בארמותא ברזא דנהירו עלאה ברזא סתימא ושמא דיליה איהו זהב סגור, בגין דאיהו סגור מעינא דלא שלטא ביה ואיהו סתים מכלא, ועליה אתמר אנת הוא רישא דדהבא, כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קמ"ח א' ופ' פקודי דף רכ"ד ב' דאומר כנ"ל, והאי איהו רזא דמזבח הזהב דאיהו רחמי כנודע, ואילנא דא מרישיה ועד סופיה אקרי אחרית הימים, ועליה אתמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, כלומר הטוב של האי אילנא יעלה לעילא לאתכללא בדרגא דשיר כפול דאקרי ראש ההרים, שכן חכמה עלאה אקרי ראש כנודע, ובינה היא כלולה בחכמה כנ"ל, ותרווייהו אינון ראש להרים שהם בסוד חג"ת ונהי"ם דאקרון הכי הרים כנודע, וכמו שנרמז בזהר פ' כי תשא דף ק"ץ א' דאומר ע"פ והיה באחרית הימים. דאיהו אילנא כלא מרישיה ועד סיפיה אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא באחרית הימים, ואפיק הר בית יהו"ק דהאי איהו טוב בלי רע, דהא אתבריר הר בית יהו"ק מגו אילנא דא דאקרי אחרית הימים, והאי הר בית יהו"ק דאתבריר אומר דאיהו כוס דברכה דאיהו נכון בראש ההרים, ועיקר כוס של ברכה לאו איהו כי אם בית יהו"ק שהם רזא דת"ת ומלכות, 'והר ו'בית אע"ג דכלא חד עכ"ד סליקו אית ל'בית יתיר מן ה'הר, בגין דהאי הר איהו רזא דאלקי' דרגא דשיר מרובע, אבל בית איהו רזא דמלכות בת זוגיה דת"ת דאיהי בית לשמא דיהו"ק,



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

מֵאֱלֹקִים תִּנְיָנָא עַד אֱלֹקִים תְּלִיתָאָה חָמֵשׁ תֵּיבִין. מִכָּאן וּלְהָלְאָה אוֹר דְּאִתְבְּרֵי וְאִתְגְּנִיז וְאִתְכְּלִיל בְּבְּרִית הַהוּא דְּעָאל בְּשּׁוֹשַׁנָּה וְאַפִּיק בַּהּ זַרְעָא. וְדָא אִקְרֵי עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ. דְּהַהוּא זֶרַע קַיָּימָא בְּאוֹת בְּרִית מַמָּשׁ. וּכְמָה דְדִיּוּקְּנָא דִבְרִית אִזְדְּרַע בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין זִוּוּגִין הַהוּא (נ"א דההוא) זַרְעָא, כָּךְ אִזְדְּרַע שְׁמָא גְלִיפָא מְפָרַשׁ בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָן דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית.


(דף נ' ע"ב)

ועל דא 'בית לישראל למהוי עמהון רביעה עלייהו ‏ כאימא על בנין בדיורא חד בחדוותא, 'והר לשאר עמין כד אתאן לאעלא תחות גדפוי דשכינתא, כמו שנרמז בפ' יתרו דף ס"ט ב' וריש דף ע' א' דאומר כנ"ל. ועכשיו מפרש על חמש עלין אלין מהאי שושנה תתאה דקאמרן מאי אינון, ואומר מֵאֱלֹקִים תִּנְיָנָא עַד אֱלֹקִים תְּלִיתָאָה חָמֵשׁ תֵּיבִין. דאינון 'מרחפת 'על 'פני 'המים 'ויאמר כנ"ל. ואילין אינון חמש עלין מן שושנה תתאה דיתבא בין החוחים כנ"ל, מִכָּאן וּלְהָלְאָה ר"ל מאלו חמש תיבין הנ"ל ולהלאה, אוֹר דְּאִתְבְּרֵי דאינון חמש אור כנ"ל, וְאִתְגְּנִיז בגין דאיהו רזא דחמש גוונין סתימין והיינו גוף ותרין דרועין ותרין שוקין רזא דגופא עלאה קדישא כנ"ל, והאי איהו דאקרי יציר כף, רמז דאיהו כליל עשר אצבען דידין ועשר דרגלין ואקרון כלהו עשרה כד"א כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת. רמז לחיבורא חדא כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"ה ב' דאומר כנ"ל, והאי איהו אוֹר דְּאִתְבְּרֵי וְאִתְגְּנִיז וְאִתְכְּלִיל בְּבְּרִית דאקרי 'כל בגין דחמש ספירן עלאין, רזא דגוף ותרין דרועין ותרין שוקין כנ"ל, חמש אלין סלקין לחמשין, ויסוד דאיהו 'כל איהו כלול מכל אלין חמשין כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רנ"ה א' דאומר כנ"ל. ואומר כלה - 'כל ה' כלילא מחמשי', וכלהו נבלעי' בגו חמשים, והאי איהו מה שנרמז כאן במה דאומר על הַהוּא ברית דְּעָאל בְּשּׁוֹשַׁנָּה דאיהי ה' תתאה, וְאַפִּיק בַּהּ זַרְעָא. וְדָא אִקְרֵי עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. דהוא צדיק רזא דיוסף, ויוסף צדיק אקרי כנודע. כגוונא דא נח דאיהו צדיק איהו אקרי עץ עושה פרי כמו שנרמז בתוספתא פ' נח דף ס"ב ב' דאומר נח עץ עושה פרי הוה, וכד האי עץ עושה פרי אתחבר בעץ פרי, חיון עלאין וחיון זעירין כלהו משתכחין תמן, והאי עץ פרי דקאמרן איהי נוקבא דיליה בת זוגיה דצדיק, רזא דעץ הדעת טו"ר דאיהו דעביד איבין ופרין כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"ג א' דאומר כנ"ל, ואומר עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא ודא אקרי עץ עושה פרי. אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ, כאלו היה אומר אשר זרע ו' בו, זרע דאת ו' עלאה רזא דיעקב קיימא בצדיק דאיהו רזא דיוסף דאיהו דעביד תולדות, דאפילו יעקב דאיהו דכורא כדי לאתחברא בנוק' הוה צריך ליוסף דאיהו דרגא דצדיק כמו שנרמז בזהר פרשת וישב דף ק"פ א' דאומר: אלה תולדות יעקב יוסף, מאן איהו דעבד תולדות, אהדר ואמר יוסף, דהא שמשא אע"ג דאתקרב בסיהרא לא עביד איבין בר ההוא דרגא דאקרי צדיק, ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין ולאפקא תולדין לעלמא, ובג"כ כתיב אלה תולדות יעקב יוסף, וכגוונא דא משה דאיהו אוף הכי רזא דגופא עלאה קדישא כתיב ביה ויקח משה את עצמות יוסף עמו, והאי איהו אוף הכי רמז למה דאמרן כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"א ב' דאומר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, אמאי כתיב עמו אלא גופא לא אזדווג בהדי נוק' עד דאזדווג בהדי בריה דהוא רזא דברית, ועל דא כיון דנטיל ליוסף עמיה שמש בנוק' כדקא יאות, בגין דְּהַהוּא זֶרַע דגופא עלאה קדישא, קַיָּימָא בְּאוֹת בְּרִית מַמָּשׁ, דאיהו צדיק יסוד עולם כדקאמרן, דאתמר עליה: כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. דקב"ה קרא ליה בשמיה דכתיב ויברא אלקי' את האדם בצלמו. דא יהו"ק רזא דנשמתא כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א', ובזהר חדש מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל, והאי איהו רזא דכבוד נברא שכולל כל אלין דרגין תלת בריאה ויצירה ועשיה דעלמא דפרודא, כגוונא דכבוד נאצל דכולל אוף הכי תלת דרגין כפול משולש מרובע מבריח מן הקצה דלעילא דאיהו 'מי עד הקצה דלתתא דאיהו 'מה, ואיהו קאים באמצעיתא כמו שנרמז בזהר בראשית דף א' ב' דאומר כנ"ל, כגוונא דא האי צדיק דאיהו רזא דמטטרו"ן כליל כל דרגין מעלמא דפרודא מעילא לתתא ומתתא לעילא ואיהו אחיד באמצעיתא, כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רכ"ז א' דאומר כנ"ל, ואומר אשלים לעילא אשלים לתתא עמודא דאמצעיתא איהו מטטרו"ן לאשלמא לעילא כגוונא דת"ת, שמיה כשם רביה כצלמו כדמותו אתברי וכו', הה"ד והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה, בההוא כבוד עלאה דאיהו כבוד נאצל אית ביה בריאה יצירה ועשיה, דכתיב יוצר אור ובורא חשך עושה שלום. יוצר אור הא יצירה, בורא חשך הא בריאה, עושה שלום הא עשיה, כגוונא דא בהאי כבוד דלתתא אית אוף הכי תלת אלין בריאה יצירה ועשיה, דכתיב בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קנ"ה א' דאומר כנ"ל. כגוונא דאית לעילא באצילות רזא דתלת אדם, והיינו אדם דבריאה ואדם ביצירה ואדם דעשיה הכי אית לתתא תלת אדם, אדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' וכן בתקונים חדשים דף כ"ט א' דאומר כנ"ל. תלת אדם דלעילא הם סוד מחשבה דבור מעשה לקבל תלת דרגין כפול משולש מרובע, ותלת אדם דלתתא הם סוד נשמה רוח נפש כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' ע"ש. וכגוונא דמחשבה ודבור ומעשה שהם סוד תלת אדם דקאמרן, כלהו תלת אתכלילן דא בדא, ולית חילא למעבד שום עבידתא עד דאתכליל דא בדא ודא בדא, הכי תלת אדם דאינון סוד נשמה רוח נפש לית לון חילא למעבד שום עבידתא לשום חד מנהון עד דאתכלילן דא בדא ודא בדא כמו שנרמז בדף הנ"ל דאומר כנ"ל, וכיון דתלת דרגין עלאין דאינון רזא דתלת אדם דאצילות כבוד נאצל, ותלת אדם תתאין דאינון רזא דכבוד נברא, כל חד וחד מנהון אשתכח ביה יהו"ק ואיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאי לאו לא אקרי אדם כנ"ל, וכמו שנרמז בתקונים דף פ"ד ב' דאומר לאו ספירה דלית תמן יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, מכ"ש דרגא חדא דכל דרגא ודרגא בארח כלל אקרי אדם כנ"ל, דצריך שיהא ביה יהו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א, לכן בתלת דרגין עלאין דאינון רזא דתלת אדם אשתכחו מ"ב אתוון, וכגוונא דא בתלת דרגין תתאין דאינון רזא דתלת אדם תתאין אשתכחו אוף הכי מ"ב אתוון, וזהו מה שנרמז כאן דאומר: וּכְמָה דְדִיּוּקְּנָא דִבְרִית אִזְדְּרַע בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין זִוּוּגִין הַהוּא זַרְעָא רמז למ"ב אתוון דאית בתלת אדם שהם מסטרא דגופא דכלהו נכללין כחדא, כָּךְ אִזְדְּרַע שְׁמָא גְלִיפָא מְפָרַשׁ בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָן דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית דאינון כלהו קיימין ברזא דנשמתא לאלין תלת אחרנין, בגין דתלת אדם אלין דאינון נשמה רוח נפש כנ"ל, לית לון חילא למעבד שום עבידתא,‏ אע"ג דאינון כלהו תלת כחדא, אם לא כשנכללים בתלת אדם עלאין דאינון בסוד מחשבה דבור ומעשה כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר כנ"ל, ואומר על כתר עליון דאיהו מלגאו מכל אלין ואיהו משנה עובדוי וביה לית שינוי, ובגין דאיהו באלין עשר ספירן דאצילות מלגו שוי תמן יחודיה לאשתמודע ליה תמן, ואיהו דמייחד ד' אתוון יהו"ק דאינון אצילות ולא אתקריאו יהו"ק אלא ביה, והאי איהו מה שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' ע"ש. ואומר כאן בזהר חדש פרשת יתרו דף נ"ה ב'. לית אתר דלאו איהו תמן לעילא עד א"ס, ר"ל אין סוף הכללי ולתתא עד אין תכלית, כלומר עד סוף עלמא דפרודא דתמן איהו רזא דכבוד נברא דאיהו נהורא תכלא אוכמא ודא אדם דעשיה, הה"ד ומלכותו בכל משלה כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד ב' ע"ש. ולכל סטרא לית אלוה בר מניה, הה"ד ואל מי תדמיוני ואשוה וכו'. כלל העולה דכלא עילא ותתא איהו יחודא חדא וחבורא חדא, ואע"ג דספירן תתאין דכלילן בתלת אדם תתאין הם כמו אחורים לגבי ספירן עלאין דאצילות, עכ"ד כלהו אינון חד ולאו אינון כגוונא דב"נ דגופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אחרא, אלא לעילא כלא חד, אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי יתיר קריבא לעילת כל עלאין אתקריאת לפני ולפנים כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל. ועלת כל עלאין איהו דקשר עשר ספירן פנימיים ועשר ספירן חצוניים לגבייהו, וכד איהו אשתכח בינייהו לית תמן נדות ולא ריחוק ולא קיצוץ ולא פירוד כמ"ש בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל, ולכן קב"ה שוי כלא לתתא כגוונא דלעילא, דכמה דאיהו שמא דקב"ה דמ"ב וע"ב לעילא כך איהו שמא דמ"ב וע"ב לתתא, הה"ד כשמך אלקים כן תהלתך על קצוי ארץ, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ס"ג א' דאומר כנ"ל, לית שמא בין מע"ב ובין ממ"ב דלא תליא מעשר ספי' כגוונא דכל ספירה היא כלילא מעשר ספירן כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב א' דאומר כנ"ל, והאי שמא דמ"ב דתליא מעשר ספירן, האי איהו רזא דשבע שמהן אבגית"ץ וכו' דאית בהון מ"ב אתוון, וכלהו אתכלילן בבת שבע כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ו ב' דאומר כנ"ל, ושבע היכלין דאצילות בניינא דלהון איהו בשבע שמהן אבגית"ץ דאינון אתוון דבהון אתבריאו שמיא וארעא כמו שנרמז בתקו' דף ק"ו ב' ודף קי"ט א' דאומר כנ"ל, ואית אוף הכי שם של מ"ב אתוון דעליהם אמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. ואינון מן ב' של בראשית‏ עד ב' של ובהו וכמו שנפרש לקמן. ונוכל עוד לפרש בגוונא אחרא‏ וכמעט כלא איהו רזא חדא וסליק למקורא חדא, והיינו מה דאומר וּכְמָה דְדִיּוּקְּנָא



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

וּכְמָה דְדִיּוּקְּנָא דִבְרִית אִזְדְּרַע בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין זִוּוּגִין הַהוּא (נ"א דההוא) זַרְעָא, כָּךְ אִזְדְּרַע שְׁמָא גְלִיפָא מְפָרַשׁ בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָן דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית.


(דף נ"א ע"א)

דִבְרִית אִזְדְּרַע בְּאַרְבְּעִין וּתְרֵין זִוּוּגִין וכו'. האי איהו רמז לתלת דרגין דכל דרגא איהו יהו"ק ושם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאי לאו לא אקרי אדם כנ"ל, ואלין אינון 'יד אתוון דאקרון 'יד יהו"ק דבכל זמנא דאדכר יד יהו"ק או יד הגדולה או יד רמה וכן יד החזקה, אע"ג שאינן דומין דא לדא, כגון יד הגדולה שהיא יהו"ק אלקינו יהו"ק אינו דומה ליד החזקה שהיא כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וכן יד רמה ליד הגדולה עכ"ד כלהו שוין דאקרון י"ד, רמז דאינון כלילן מיהו"ק מעשר ספירן דאינון י"ד ואינון רמז לאדם שלם דאיהו רזא דשבעה ושבעה שהם י"ד והיינו שבעה ברישא ושבעה בגופא שבעה ברישא רזא דתרין אודנין ותרין עיינין תרין נוקבין דחוטמא פומא ושבעה בגופא דאינון תרין ידין וצואר תלת וגוף וברית תרין הא חמש, תרין רגלין הא שבע כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קי"ז א' ע"ש. נמצא דאדם שלם איהו ברזא די"ד אברים אלין וכל אבר ואבר מאלין י"ד אברים הם כלולים מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, כנודע בתרי"ג פקודין דכל פקודא ופקודא כלול מכולם, ותרי"ג פקודין אלין הם לקבל רמ"ח אברים ושס"ה גידים שנכללי' בגופא כנודע רק שאלין י"ד אברים הם נכללי' כחדא ברזא חדא בכללא דאדם דקאמרן, ולעילא בעלמא דחבורא תלת דרגין דאינון רזא דגופא קדישא כל חד וחד מאלין תלת דרגין דאינון כפול משולש ומרובע, כיון שהם כלולי' מיהו"ק ומעשר אתוון, לכן כל דרגא ודרגא אקרי י"ד ואינו דומה יד ליד, די"ד מדרגא דשיר מרובע דאיהו אדם זעירא איהו רזא דמרכבת המשנה אשר למלך וי"ד מדרגא דשיר משולש דאיהו רזא דכסא רחמי' איהו ג"כ ברזא דכסא לאדם דאיהו בדרגא דשיר כפול דאיהו אדם לשבת על הכסא ואיהו אקרי יד רמה ודרגא דשיר משולש אקרי יד ימינא, רזא דיהו"ק אלקינו יקו"ק כדקאמרן, ויד החזקה היא רזא דכוז"ו במוכס"ז כוז"ו דאיהו שיר מרובע, ואע"ג דתלת ידין אלין לזמנין הם רמז לחג"ת דרגא דשיר משולש ברזא דימין ושמאל ואמצע, עכ"ד עקרא דתלת ידין אלין הם לקבל תלת דרגין דאינון כפול משולש מרובע, אלא דלזמנין נזכר העליון בשם ימין והיינו שיר כפול בסוד ימין ושיר מרובע שמאל ושיר משולש באמצע ואלין תלת דרגין כד זרעין זרעא בכללא חדא אינון זרעי' זרעא על ארעא, והיינו על ארץ דלתתא דהיא סיהרא דלבר רזא דברייתא דאתחברת ואתכלילת בשם הוי"ה ברזא דיהוד"ה, והיינו ד' שבשם יהוד"ה שהיא מקבלת משם של יקו"ק כמו שמפורש בכללים, וכלא ע"י ברית דא דקאמרן דהוא רזא דצדיק עץ עושה פרי, נמצא דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא דאלין תלת ידין דאינון תלת דרגין שכל חד כלול מי"ד כנ"ל, וכשם דאיהו אזדרע במ"ב זווגין הנ"ל כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית, ואינון מן ב' של בראשית עד ב' של ובהו, דעליהם אמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מפני שאלין מ"ב אתוון עצם קיומם מעמידי' שבעה רקיעי' ושבעה ארצות, ויוצא מהבל חותם הגדול שהוא שם בן י"ו אותיות כמ"ש בס' הקנה דף רי"ב דאומר כנ"ל, ואומר ובאלה שבעה שמות, ור"ל על אלין מ"ב אתוון שהם רזא דשבעה שמות כל חד משש אתוון כמ"ש שם בדף הנ"ל, הא' 'בראשית, השני ברא'אלה, השלישי 'ימאתהש, הרביעי 'מימואת, החמישי 'הארצוה, הששי 'ארצהית, הז' התהוו'ב, אלין אינון שבע שמהן עלאין דאינון מ"ב אתוון ובאלין שבעה שמות אומר תמצא מדות קבועות עד שאין הפה יכול לדבר בעצם תכליתם ולא האזן יכולה לשמוע עצם תחילתם וכו', והוא מטעם שהם היו קדמאין לכל וּשְׁמָא גְלִיפָא מְפָרַשׁ שיוצא מהבל חותם הגדול שם בן י"ו אותיות כנ"ל, אזדרע במ"ב אתוון אלין בעובדא דבראשית דכמה דאיהו שם של מ"ב לתתא והיינו שבע שמהן של אבגית"ץ וכו' כהאי גוונא איהו לעילא ברזא דא כדקאמרן, וכמ"ש בתקונים דף ס"ג א' דאומר דכמה דאיהו שמא דקב"ה דמ"ב וע"ב לעילא, כך איהו שמא דמ"ב וע"ב לתתא, הה"ד כשמך אלקי' כן תהלתך וגו'. כלל העולה דשם של מ"ב בין האי דלעילא ובין האי דלתתא איהו ברזא דתלת ידין דאינון רזא דתלת דרגין בסוד חב"ד דרגא חדא רזא דרישא, וחג"ת הוא דרגא תניינא רזא דגופא, ונהי"ם דרגא תליתאה, וכל דרגא ודרגא הוא רזא דארבעסר כדקאמרן, וסליק כלא למ"ב רזא דמ"ב זווגים דאתמסר כלא לצדיק דאיהו אקרי ברית דכל חד וחד יהיב ליה מדיליה ואיהו דקא אזדרע בנוק', וכשם דאית צדיק לעילא בשם של מ"ב אתוון דעובדא דבראשית דאינון מסטרא דנשמתא דאתפשטותיה בתלת דרגין, פשוט כפול משולש כהאי גוונא אית צדיק לתתא מסטרא דגופא דאתפשטותיה ג"כ בג' דרגין ואינון כפול משולש מרובע כמו שמובן במקומו בכללים, וכולם הם יהבין לצדיק דא משום דלית יחודא בכל ספירן חד בחברתה אלא בצדיק כגוונא דדכר ונוק' דיחודא דתרווייהו לאו איהו בכל אברין דלהון אלא בברית מילה, כמ"ש בתקונים דף צ"ג א' דאומר כנ"ל, ואומר ובג"ד לתתא בצדיק צריך לקרבא אתוון דיהו"ק עם שכינתי' דאיהו קורבנא דיליה קרבן ליהו"ק, קורבא דאחוה אית תמן ולאו דיחודא ואומר והכי שכינתא עלאה עם חכמה צריך לקרבא לון בצדיק וכל ענפין תמן מתייחדן ומתקשרין ומשלבין ומקבלין דא מן דא, וכלא ע"י דצדיק, ובלא צדיק לית קורבא וכו', ולכן ברית דא אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא שהם רזא דתלת ידין תלת דרגין, כל חד כלול מי"ד זווגין, מ"ב זווגין מתלת גופין ותלת רישין דאינון תלת פרצופין הרמוזי' בתלת דרגין, שכל דרגא ודרגא היא רזא דשבעה ושבעה מוצקות דאינון י"ד זווגין כנ"ל, וכללא דתלת אלין הם מ"ב זווגין וההוא זרע קיימא באותו ברית ממש דאיהו עץ עושה פרי אשר זרעו בו כנ"ל, ודא מסטרא דגופא דאיהו דיוקנא דברית רשימו דחותמא וכמה דדיוקנא דברית דא אזדרע בארבעין ותרין זווגין ההוא זרעא כנ"ל, כך אזדרע שמא גליפא ע"י צדיק מסטרא דנשמתא דאיהו רזא דקא מייחד כנ"ל, רזא דיחודא ולא כמו האי צדיק דלתתא דאיהו קורבא דאחוה כנ"ל. והאי איהו עובדא דמרכבה דרכיב דא בדא עובדא דשלימו דכלא, וכד אשתלים דא בדא כדין איהו שם מלא יהו"ק אלקים שם של יהו"ק איהו אשתכח בכמה דרגין עילא ואמצעיתא ותתא, וכמה שמהן קדישין עלאין מתחברין אלין באלין יהו"ק דאיהו רזא דשמא קדישא איהו חד רזא דכלא דאיהו דקא מייחד כלא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר שמא דכליל כל שמהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א ברזא דאתוון צרופא דשמא קדישא דאיהו שם יהו"ק לארבע סטרין, כמ"ש במקומו דביה הוה ידע לצרפא כהנא בכל סטרוי עד דסלקי שמהן בכמה סטרין בארבעין ותרין גוונין כמו שנרמז שם בדף הנ"ל דאומר כנ"ל, ואומר דהאי איהו כליל כל שמהן וכו'. ואומר ומאן דארכיב זינא בזיניה וידע לקשרא קשרא בקשריה היכלא בהיכליה דרגא בדרגיה, דא אית ליה חולקא בעלמא דאתי עלמין דאצילות מתחברין ברזא דיהו"ק לעילא דאיהו כבוד נאצל עלמין דפירודא הטוב דבהון מתחבר כלא ברזא דאלקי' רזא דגופא דאקרי כבוד נברא, כלא בכללא חדא ברזא דחשמ"ל שמתחברין עלמין עלאין בתתאין היכלין עלאין בתתאין שהם רזא דדכורא בנוק', ודא הוא שמא שלים יהו"ק אלקי', וכמו כן בכתבי האר"י זלה"ה בסוד חשמ"ל דוק ותשכח דאיהו מרמז ג"כ כעין זה דאומר על שבע היכלין שהם שבע הנערות דיליה רזא דשבע הנערות הראויות לתת לה, וידוע שאלין שבע נערות הם מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל אוריא"ל צדקיא"ל יופיא"ל רזיא"ל כמ"ש בזהר שיר השירים דף ח' א' דאומר כנ"ל, ואומר וכמה אלף וריבוא משריין עמהון, כד"א ועלמות אין מספר. וכד מלכות דאצילות סליקת סלקין אינון בהדה, כמו שאומר קרא בתולות אחריה רעותיה וגו' וכל אינון משריין עלאין מתחברין כלא כחדא בגין למהוי כלא חד כמ"ש בזהר פ' ויקהל דף קצ"ז ב' דאומר כנ"ל. ולכן הרשב"י זלה"ה התחיל בהקדמת הזהר בשם מלא יהו"ק אלקי', שם של מ"ב לתתא ושם של מ"ב לעילא, והם הם רזא דתרין שושנים, ולאו אינון שוין בגין דאית שושנה לעילא ברזא דיהו"ק ואית שושנה לתתא ברזא דאלקי', ואע"ג דהאי רזא תתאה דהיא רזא דאלקים אתקרי בשם יהו"ק לזמנין כמ"ש במדרש הנעלם פ' חיי שרה דאומר וכל טוב אדוניו בידו מהו, א"ל הוא שמא דמאריה דאזיל גביה וכו'. וכן בזהר פ' ויצא דף קמ"ט א' דאומר דיעקב חמא מטטרו' סבא דביתא דשליט בכל דיליה דאיהו קאים בשולטנו על האי עלמא, שד"י וסליק לעילא דסליקו דשמא דמאריה יהו"ק, אחר דיעקב אשתלים ביה וכו', משמע דאיהו אקרי הכי יהו"ק עכ"ד לאו כל יהו"ק שוין בגין דאית יהו"ק דאיהי קדש, ואית יהו"ק דאיהי קדש הקדשים ואית יהו"ק דאיהו כגוונא דחול כנ"ל. ורזא דא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו', הנקרא בשמי דייקא, לאו דאיהו יהו"ק ממש אלא דאקרי הכי לזמנין יהו"ק, אבל איהו אלקי' ברזא דאומר קרא לכו חזו מפעלות יהו"ק אשר שם שמות בארץ, חזו חזות קשה דשם מות בארץ כנ"ל, ואפילו שמא דאלקי' אית אלקי' מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ואית אלקי' חיים ומלך עולם כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ח א' דאומר כנ"ל, ואע"ג דשמא דיהו"ק איהו לעילא ושמא



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"א)

בְּרֵאשִׁית, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח: (שיר השירים ב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים, דָּא עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית, אֵימָתַי נִרְאוּ בָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, דִּכְתִּיב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ. כְּדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ. עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, דָּא יוֹם רְבִיעִי דְהֲוָה בֵיהּ זְמִיר עָרִיצִים, מְאֹרֹת חָסֵר.


(דף נ"א ע"ב)

דאלקי' איהו לתתא כמ"ש בזהר שיר השירי' דף י"ב ב' דאומר כנ"ל, עכ"ד לזמנין עלאין אקרון בשמא דתתאין, ולזמנין תתאין אקרון בשמא דעלאין כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קכ"ד ב' דאומר כנ"ל וע"ד אע"ג דשמא דאלקי' איהו לתתא, עכ"ד עלאין אקרון לזמנין בשמא דאלקי', והאי איהו אלקי' חיים דקאמרן ושמא דא דאלקי' אע"ג דאיהו דינא כנודע עכ"ש כיון דאיהו מסטרא דאילנא דחיי כל דינין מתהפכין לרחמי ושמא דיהו"ק אע"ג דאיהו לעילא עכ"ד מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כל רחמי מתהפכן לדינא כגוונא דא הוה"י, רזא דלהט החרב המתהפכת זמנין רחמי זמנין דינא כמו שנרמז בתוספתא פ' וארא דף כ"ז ב' דאומר כנ"ל, וכיון דיהו"ק דא מסטרא דע"ה טו"ר אע"ג דסתם יהו"ק איהו רחמי עכ"ד ביה מתהפכא לדינא כגוונא דא הוק"י כנ"ל וכ"ש שמא דאלקי' מסטרא דיליה דאיהו דין גמור לכן בהתחלת הקדמת ספר הזהר נקט לישנא דא באומרו דאית שושנה ואית שושנה, דכבר אמרינן דשם יהו"ק איהו רזא דשושנה ואת ה' תניינא היא חמש עלין מלבר, רזא דחמש אתוון דאית בשמא דאלקי' כנ"ל, וכגוונא דאית יהו"ק ואית יהו"ק ואית אלקי' ואית אלקי' ולאו אינון שוין, הכי אית שושנה ואית שושנה ולאו אינון שוין, דדא אקרי שושנת העמקים ודא אקרי שושנה בין החוחים, דא לימינא מסטרא דאילנא דחיי דתמן לית ערטומא למיהוי תמן נפתל ועקש אפילו בג"ן דלעילא דאתמר בה עץ חיים היא וגו', וכל שכן בקב"ה דאיהו אילנא דחיי, ודא לשמאלא מסטרא דעץ הדעת טו"ר דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע רזא דאקרי משנה אתתא דההוא נער דאיהי שפחה דשכינתא כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' ב' דאומר כנ"ל, ואע"ג דהאי שפחה דשכינתא דאצילות אתקריאת אוף הכי שכינתא ואתקריאת אדנ"י, שמה כשם מטרוניתא כמו שנרמז בתקו' חדשי' דף ל"ב א' ובר"מ פ' כי תצא דף רפ"א א' דאומר כנ"ל, עכ"ד לאו כל שמהן שוין כנ"ל, ולית כל שכינתא שקילין דהא שכינתא דטו"ר איהי כרסייא, אבל שכינתא דאילנא דחיי עלה אתמר לא יגורך רע כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף קי"ז ב' דאומר כנ"ל, ועל דא בעי למנדע דתרין אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא, מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קנ"ז א' דאומר כנ"ל, ואע"ג דבהאי אילנא תתאה שריא ביה מותא, ואמרינן דלא בעי לאחלפא לון כנ"ל, לא בעי לשבקא ליה לגמרי כי אם למיעבד ביה פרוד בין טוב לרע דלקבל מ"ט מן מטטרו"ן אינון מ"ט פנים טהור דבעי לחברא לון לעילא באת ה' בתראה דשמא קדישא ולמעבד מינייהו מט"ה, והאי מט"ה בעי לחברא באת ו' דאיהו אילנא דחיי רזא דמשה, ודא מטה משה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ח א' ע"ש. ועל דא אתמר מכל עץ הגן אכל תאכל, שכן אברהם יצחק ויעקב וכל הנביאים אכלו וחיו כנ"ל, אלא מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית אבל מאן דמחבר ליה באילנא דלעילא, איהו גרים דאשתכח חיים וחדו לעילא וההוא אילנא דחיי קאים עליה דבר נש, וההוא אילנא דמותא אגין עלוי, ועל דא אתמר קרנו תרום בכבוד. כלומר בכבוד דלעילא כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך דף קנ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר כמה דבר נש יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין הכי נמי יהבין ליה, דאינון תרין אילנין קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה לבר נש חיין בגין דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא וכו', מאן דגרים דא ישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי הה"ד וצדקה תציל ממות. וכתיב וארח צדיקי' כאור נגה הולך ואור עד נכון היום: בְּרֵאשִׁית, רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ. הַנִּצָּנִים, דָּא עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית. ר"ל שאלו הנצנים הם רזא דשית סטרין מדרגא דשיר משולש והם: חס"ד גבור"ה ת"ת נצ"ח הו"ד יסו"ד כמ"ש בזהר בראשית דף ל"ט ב' ע"ש. אלין אינון עובדא דבראשית דאיהו שיר כפול דאקרי בראשית, וכבר אמרינן דשיר פשוט דאיהו רזא דאת א' אתרשים גביה בדיוקנין דבראשית כמ"ש בזהר חדש סתרי האותיות דף י' א' ע"ש. ולכן תיבת בראשית מרמז לתרין דרגין פשוט וכפול, דשיר פשוט כיון דאיהו סתים כל כך שאין הפה יוכל לדבר בו, לכן בכל פעם שמדבר בחכמה עלאה של שיר כפול דאקרי י"ה תמן תמצא שיר פשוט, והיינו כמו שהיה מדבר בשיר פשוט, שכן שיר פשוט איהו רוכב לעולם בי"ה כד"א סלו לרכב בערבות בי"ה שמו, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קס"ה ב' דאומר האי קרא על סתימא דכל סתימין עתיקא דכל עתיקין אתמר דלא אתגליא ולא אתיידע כלל, ואיהו רכב בי"ה דאיהו רזא קדמאה כידוע. ועל דאיהו סתים כל כך, לכן אומר בראשית שהם רזא דשית סטרין רברבין עלאין הנרמזי' בתיבת בראשית, כאלו היה אומר ברא שית, ואינו אומר מאן ברא לון אלא דברא לון ההוא סתים דלא אדכר ולא ידיע כלל, כמ"ש בזהר בראשית דף ג' ב' וכן בדף ל"ט ב' דאומר כנ"ל, ואומר בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה, ור"ל מלה גליא היינו שית סטרין רברבין עלאין דרגא דשיר כפול דא אקרי מלה גליא בכלל מלה סתימאה דא איהו שאינו אומר מאן ברא לון, בגין דדא קאי על כתר דרגא דשיר פשוט, אבל אלין דלתתא שית סטרין מדרגא דשיר משולש אומר קרא ברא אלקי' שהיא בינה עלאה דאקרי אלקי' חיים ברא לתתא שית מקורין רזא דחג"ת ונה"י היו כלולי' בחג"ת, וכיון שנה"י הם מסטרא דחג"ת לכן אינם נזכרים כל שית סטרין אלין כי אם בסוד חג"ת, וחג"ת אלין הם הם הנצנים דאקרון עוֹבָדָא דִבְרֵאשִׁית, ומה דאומר נרא"ו באר"ץ ר"ל שנראו במלכות קדישא דאקרי‏ ארץ, ולכן אומר אֵימָתַי נִרְאוּ בָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי דאיהו ת"ת כללא דחסד וגבורה ומלכות, אוף הכי היתה כלולה בהדיה, ומשום דביום השלישי כתיב ביה וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ בהכרח דמלכות היתה כלולה בחג"ת כדין נִרְאוּ בָאָרֶץ, ותיבת נרא"ו מרמז לתרין עניינים, חד לשון השפעת שפע, כלומר דשלשתם משפיעין לה, ושנית מרמז דכשיצאו חג"ת יצתה אז מלכות עמהון, כמו כן נרמז בדף ה' ב' דאומר אשא ומיא ורוחא דאינון תלת יומין קדמאין תלת יסודין עלאין כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתיידע אומנות דכל חד וחד מינייהו, ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה דכתיב תדשא הארץ דשא. וכתיב ותוצא הארץ, אלא האי ר"ל זה הענין אע"ג דכתיב ביומא תליתאה רביעאה הוה, היינו מלכות דאצילות שהיא אפיקת כל דא אלא דאתכלילת ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא, ולכן אתמר ביום ג' תרי זמני כי טוב כמו שנרמז בדף י"ט ב' על רבה אמונתך שהיא כ"י כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף י"ו ב' ע"ש. וכיון שהיתה כלולה בת"ת, לכן נאמר ביום ג' כי טוב כי טוב תרי זמני וכן נאמר ויאמר ויאמר ב' פעמי' אמר להאי סטרא וכו': עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ דָּא יוֹם רְבִיעִי, דאיהו צדיק יסודא דעלמא ודא הוא עץ הדעת טוב דְהֲוָה בֵיהּ זְמִיר עָרִיצִים, ר"ל דביה הוה נכלל יצר הרע דאיהו לשמאלא דיליה, שכן אית ליה לצדיק יסוד הנ"ל תרין יצירות יצירה דטוב ויצירה דרע, ולכן כתיב מארת חסר כיון דאתברי ביה ההוא סטרא בישא לילי"ת דאתקרי טחול כמ"ש בזהר פ' פנחס דף רל"ד א' דאומר כנ"ל, וכן בדף רל"ב ב' דאומר על טחול דאתמר ביה יהי מארת, מארת יהו"ק בבית רשע, בגין דהאי שפחה בישא היא רצועה בידא דקב"ה לאלקאה בה חייביא כמ"ש בתקו' דף י' א' דאומר כנ"ל, ולכן אומר כאן מעבר לדף על עת הזמיר הגיע, עדן לקצץ חייבין מעלמא בגין דאתברי ביה רצועה רעה בגינהון דחייביא, ויסוד דא איהו אתברי ביום רביעי כמ"ש בתקונים דף ל"ד א' דאומר שראשי נמלא טל ביומא רביעאה וכו', ויסוד דא אקרי ראש המטה כמ"ש בזהר פ' ויחי דף רכ"ה ב' דאומר ראש המטה מאן הוא דא יסוד דהוא רישא דערסא קדישא, ולכן היא אומרת שראשי שהוא היסוד ראש דילה דמשפיע לה קיבל השפע מן חג"ת דאינון יו"ד ה"א וא"ו שעולה לחשבון ט"ל, ודא איהו נמלא ט"ל להשפיע לה, שכן היא מקבלת על ידו עכשיו בזמן הגלות וכיון דיסוד דא דאיהו יומא רביעאה איהו רזא דכבוד נברא דאתמר ביה בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כנודע, לקבל תלת אלין איהו כולל תלת ספירן דאינון נצח הוד יסוד ואינון רמז לתלת עלמין דאיהו כולל בעלמא דפרודא ואינון בריאה יצירה עשיה לקבל יום ד' ויום ה' ויום ו', יום ד' דא הוא רזא דיסוד כדקאמרן דאיהו כולל נצח והוד, נצח דא איהו יום חמישי והוד דא איהו יום ששי כמ"ש בתקוני' דף ל"ד א' הנ"ל דאומר שית קצות תתאין דאינון שית פרקין דכלילן בתרין שוקין דאינון יום ה' ויום ו', ואינון רזא דמשה ואהרן משה אחיד ביום ה' דאיהו נצח ואהרן אחיד ביום ו' דאיהו הוד, יוסף אחיד ביום ד' דאיהו יסודא דקאמרן כמ"ש בזהר חדש דף ע"א א' דאומר כנ"ל, ודוד מלכא איהו אחיד ביום שבת דאיהו לקבל מלכות קדישא דאתקריאת עשירית



שולי הגליון



(דף נ"ב ע"א)

ואתקריאת שביעית ואתקריאת רביעית כמ"ש בתקו' חדשי' דף ל"א עמוד ב' דאומר כנזכר לעיל, וכיון דיוסף דאיהו צדיק לאו איהו מתפרש מן צדק דאיהי מלכות קדישא, לכן שמותן שוים איהי אתקריאת בשמא דיליה שמא דדכורא ואיהו אוף הכי אקרי בשמא דילה, כמ"ש בזהר פ' וישב דף קפ"ב ב' דאומר כנ"ל, וכ"ש דאינון מתחלפן מחלפן מקו' מעמדם והיינו דיוסף דאיהו רביעי ומלכות דאיהי שביעית לקבל דוד, לזמנין יוסף איהו שביעי ודוד רביעי כמ"ש בז"ח פ' תולדות דף מ"ב א' סתרי תורה דאומר שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין, הה"ד כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת, ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא בארעא שבעה זכאי קשוט וכו', ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק ויעקב יוסף ומשה אהרן ודוד, ואינון אקרון הרים, הררי קדם דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין, ואומר על דוד אע"ג דאיהו שביעאה עכ"ד רביעאה איהו ביומין, ור"ל על שית יומין דמתחלקין לתרין חלקים ושבת איהו באמצע, תלת יומין מקודם דאינון ד' ה' ו' ותלת יומין אחריו דאינון אב"ג ושבת באמצע, וכמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רפ"א ב' דאומר על בת יחידא דאחידת בעמודא דאמצעיתא, על שם שכשיצא ת"ת יצתה ג"כ מלכות כלילא בהדיה, ואומר ברמז דאיהי תורה דאחידת בין יום ג' ליום ד', נמצא דתלת יומין אינון מסטרא דא ותלת מסטרא דא והיא באמצע בין ג' לד', ודא רזא דאומר קרא והיא מתהלכת בין החיות דאינון שית, תלת לעילא רזא דחג"ת, ותלת לתתא רזא דנה"י, והיא באמצע שכן היא אתקריאת חיה ושמיה אדם כמו שנרמז בתקו' ד' א' ע"ש. כלל העולה שהיא רביעית והיא שביעית ויוסף איהו רביעי ואיהו אוף הכי שביעי, ולזמנין איהו ששי לקבל כ"ל דאתמר ביהכי כל בשמים ובארץ. דאחיד בין תפארת למלכות, דכד איהו לתתא מנצח והוד, אז איהו ששי לשית יומין וכד איהו לתתא מן מלכות קדישא ונצח והוד, והיינו בזמנא דמלכות סליקת לאתכללא בחג"ת אז איהו שביעי בגין דאיהו תחות חג"ת ומלכות נצח והוד, אבל שרשו איהו רביעי לקבל יומא רביעאה שכן חשב לון בדף הנ"ל אברהם יצחק יעקב יוסף, ואפי' שנראה מכמה מקומות דדוד איהו לקבל יום רביעי כמו שנרמז בז"ח פ' כי תשא דף ע"א א' דאומר יומא רביעאה לקבליה דדוד, דכתיב ביה יהי מאורות מארת חסר, דהא כנסת ישראל לית לה נהורא מדילה וכו'. העיקר הוא שתדע דאית דוד תתאה ואית דוד עלאה ולאו אינון שוין כמו שנרמז בספר הקנה דף ת' א' ע"ש. וכמו כן נרמז בזהר פ' קדושים דף פ"ד א' דאומר דוד אחרא אית ליה לקב"ה והוא ממנא על כמה אוכלוסין עלאין ומשריין, וכד בעי קב"ה לרחמא על עלמא אסתכל בהאי ונהיר ליה אנפין והוא נהיר לעלמין וחייס עלמא, ושפירו דהאי דוד נהיר לעלמין כלהו ומסגיאות רחימותא דיליה גביה א"ל לקב"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה בגין דאינון שפירן בכלא, כד"א הסבי עיניך מנגדי וגו'. והאי דוד איהו רזא דמלכות דאצי', אבל סתם מלכות דאתקרי אוף הכי כנסת ישראל, ואקרי אוף הכי אדנ"י, בגין דשמה כשם מטרוניתא כנ"ל, האי אקרי אוף הכי דוד אבל איהו ברזא דעבד כמ"ש בזהר בפרשת קדושי' דף פ"ו א' דאומר על פסוק ואתם עדי נאם יקו"ק ועבדי אשר בחרתי אומר דא דוד, ודוד עבדי אקרי, | דכתיב למעני ולמען דוד עבדי אשר בחרתי, אומר דא דוד עלאה, וכיון דדוד תתאה איהו רזא דעבד ואיהו אחיד בסתם מלכות דאיהי מלכות למלאכין דבריאה, לכן אמר לך יהו"ק הממלכה בתרין ממי"ן לאכללא מלכותא דיליה במלכותא דשמיא כמ"ש בז"ח פרשת וישב דף מ"ז א' דאומר על מלכות דארעא מלכותא דדוד דהיא מלכות אתקריאת ובגין כך אמר דוד דאחיד בה, לך ה' הממלכה וכו'. ומלכותא דדוד איהו מלכותא דיוסף, דכשם דיוסף איהו שביעי כנ"ל, ולזמנין איהו רביעי בסוד הקמת הברית ו לעילא, וזוכה לדרגא דצדיק חי עלמין, כמ"ש בתקו' חדשים דף ל"ב א' דאומר כנ"ל, נמצא דאית תרין דוד חד לעילא דנהירו דיליה נהיר לעלמין, וחד לתתא בדרגא דעבד דאיהו מסטרא דקני המנורה ולזמנין האי דוד אתחשיב אוף איהו לרביעאה כגוונא דיוסף ומלכות דאצילות שהיא רזא דדוד עלאה דנהירו דיליה סגיא איהו לקבל יומא שביעאה יום שבת, ואע"ג דיומא שביעאה איהו לתתא מכל ו' ימים כפי הנראה עכ"ד איהו לעילא מכל ו' הימים, שכן סליקו דיליה איהו לעילא מכלהו, שכן שרשא דילה איהי בכתר חו"ב, תמן איהי מקומה שלכן אתקריאת שבת - ש' בת, ש - ג' כתרין כתר חכמה בינה, ואיהי בת רביעאה לון כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ז א' דאומר כנ"ל, רק דלזמנין היא רביעית לחג"ת, ולזמנין היא תחות נה"י דעלה אתמר נפלה עטרת ראשינו, בגין דהיא לעילא מאבהן, לעילא מחג"ת, י' על הו"ה דכלילן באבהן, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל, ואומר ומה דהות י' על הו"ק, י' לעילא אתהדרת הוק"י, י' לתתא, ובגין דא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, היתה מקדמת דנא, משא"כ לעת עתה שהיא בגלותא דבקדמיתא כ"ה דאיהי שכינתא עלאה הות משקה לכ"ד שהיא שכינתא תתאה על ידי היסוד, משא"כ עכשיו בגלותא שהיסוד איהו אתמלי ע"י שכינתא תתאה דאיהי כ"ד, ואיהו משקה לשכינתא עלאה דאיהי כ"ה, כיון דעכשיו איהי לתתא מיניה כמו שנרמז בתקו' דף ע"ג א'. עיין בפי' המאמר דף הנ"ל כדי להבין בשרש, איך מלכות דאצי' היא רזא דנקודת י' דלא אסתכלת בה חמה בישא מעולם, בגין דאיהי סיהרא דעץ החיים ואיהי נקודה לגו מן האי סיהרא דעץ הדעת טוב ורע, כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ח ב' ע"ש. והאי איהו רזא דדוד עלאה דקאמרן דאתקריאת שושנה עלאה, והאי סיהרא דלבר דאתקריאת שושנה תתאה איהי רזא דדוד תתאה דאיהו רזא דיוסף כדקאמרן, והאי איהו דאקרי אוף הכי כנסת ישראל דלית לה נהורא מדילה, ואתרמיזת בקרא דא יהי מארת חסר, בגין דנפק מקטרגא בהדה כנ"ל, ולאחר שנתקנו ועאלו לעילא ונכללו ברקיע השמים, דהאי רקיע איהו צדיק חי עלמין כשנכלל בשמים דאיהו ת"ת, אז כתיב והיו למאורות מלא ו', והאי צדיק דאיהו רזא דאלקים נוקביה כלילא בהדיה, כגוונא דת"ת ומלכות דאצילות דכתיב בהון יהי אור ויהי אור,יהי אור מסטרא דאבא, ויהי אור מסטרא דאי', ודא איהו אדם דאצי' דכר ונוק' כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב ב' דאומר כנ"ל, ואלין אינון אצילות דאקרון כבוד נאצל רזא דיהו"ק, והאי צדיק ובת זוגיה דאיהו רזא דאלקים איהו כבוד נברא, לבוש לכבוד נאצל. וכשנכללו אלין באלין, והיינו שצדיק ובת זוגיה מלבישין לכבוד עלאה, אתמר אז: ויעש אלקים את שני המארת הגדולים, ורמז קא רמיז באומרו ויעש אלקים. דאע"ג דהמשמעות הוא כמו שפירשנו, שהאי אלקים איהי בינה שעשה לאלין מאורת, עכ"ד מרמז לסוד הנ"ל, והיינו שזה האלקים מרמז למטטרו', כגון בראשית ברא אלקים דאיהו מטט' כמ"ש בתקו' דף ק"א ב' דאומר כנ"ל, והאי אלקים איהו רזא דכבוד נברא, ואומר קרא ויעש סתם ואינו אומר מאן הוה, כגוונא דבראשית דאיהו ברא שית ואינו אומר מאן ברא, בגין דאיהו האי סתימאה דלא אתגליא, רק שאומר דברא שית, כגוונא דא ויעש אלקים, כמו שהיה אומר שתקן מאן דתקן את זה כבוד נברא דאיהו אלקים צדיק ובת זוגיה כנ"ל, וחיבר אותו את שני המארת הגדולים דאינון ת"ת ומלכות דאצי' דאינון יהו"ק, ודא איהו את שני המאורות הגדולים. כמו שהיה אומר עם שני המארת, בגין למהוי שמא שלים יהו"ק אלקים, ודא הוא סוד המרכבה כמ"ש בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' ע"ש. ומה שכתוב חסר, מטעם דשליט מאור הקטון בלילה דאיהו גלותא כמ"ש קרא לבתר את המאור הגדול דאיהו יהו"ק, לממשלת היום והיינו בזמנא דפורקנא ואת המאור הקטן דאיהו אלקים רזא דשמא דאדנ"י לממשלת הלילה, והיינו בזמנא דגלותא שכן מאור הגדול איהו לקבל מזבח הפנימי, ומאור הקטן איהו מזבח החיצון, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קל"ח ב' ע"ש, והם הם רזא דיהו"ק ואדנ"י, כמ"ש בפרשת בהעלותך דף קנ"א ב' דאומר דתרין מדבחן הוו, חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לקרבא קרבנין, ומהאי נפיק להאי ומאן דחמי יסתכל וינדע רזא דמלה אדנ"י יהו"ק, והאי מזבח הפנימי דאיהו מזבח הקטורת אקרי מדת יום, רזא דדכר ונוק' כחדא, ומזבח החצון אקרי מדת לילה, אוף הכי דכר ונוק' כחדא, בגין דלעולם תיבת מד"ת איהי שכינתא, רק דאית שכינתא עלאה דאתקריאת מד"ת ואתכלילת ביום דאיהו עמודא דאמצעיתא דמניה יומין אריכין, ודא איהו רזא דמדת יום, שניהם כלולים כחדא, ואית שכינתא תתאה דאתקריאת אוף הכי מד"ת ואתכלילת בליל דאיהו זעיר אנפין דמניה יומין זעירין כמ"ש בתקו' דף קי"ט א' דאומר כנ"ל, וצדיק ובת זוגיה אלין הנקראי' מדת לילה הם הם הנרמזים בקרא דא, יהי מארת חסר, בגין דמניה יומין זעירין כנ"ל, ולכן אתמר בהון יהי מארת ואינו אומר יהי אורות בגין דאינון מן אורות ולאו אינון אורות עצמן כגוונא דת"ת



שולי הגליון



(זהר דף א' עמוד א-ב)

וְקוֹל הַתּוֹר - דָּא יוֹם חֲמִישִׁי, דִּכְתִּיב יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְגו' לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת. נִשְׁמַע - דָּא יוֹם שִׁשִּׁי דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה, דִּכְתִּיב (עמוד ב') הָכָא נַעֲשֶׂה אָדָם, וּכְתִיב הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. בְּאַרְצֵנוּ - דָּא יוֹם שַׁבָּת דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים. שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת. (נ"א דָּבָר אַחֵר) הַנִּצָּנִים - אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן, וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט. אִתְיְלִיד יוֹסֵף וְאִטָּמִירוּ בֵיהּ, עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן, וּכְדֵין - נִרְאוּ בָאָרֶץ וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן. וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן, בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא. דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָן אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא - עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא. אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם. וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן, קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב, לְקָבְלֵיהוֹן תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ (שה"ש א, יא). אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב (שמות כ"ה).


(דף נ"ב ע"ב)

ומלכות דאצי' דאתמר בהון יהי אור ויהי אור כנ"ל. בגין דא חסר ו' דנהירותיה לאו איהו שלים, דלית נהירותיה בר מה דמקבל כחד חוטא בתר כותלא מההוא נהירותא דלעילא, ועל כדין לא אתקרי נהירותא שלימתא האי נהירותא דשמשא, ולא יאות למתקרי שלימתא אלא ההוא נהורא עלאה דאתקרי שלימתא בגין דנהורא עמיה שריה, והוא דאתגניז לצדיקייא כמו שנרמז בז"ח פ' בראשית דף כ"ג ב' ודף כ"ד א' דאומר כנ"ל, ואומר ולפיכך אמר קב"ה לא תקשי לכו דכתיב מארת ולא שלים דאנא לא עבדית ליה אלא למה דכתיב להאיר על הארץ. כלומר לשמשא לבני ארעא, ודי לכו לבני ארעא לבוצינא דא לשמשא לכו, ואומר ומה נהורא זעירתא דא לא יכלין בני נשא לאסתכלא ביה, נהורתא דגניז לצדיקייא עאכ"ו. ואומר שם: כען ידענא די בקושטא האי מארת חסר, ויאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי, ואם תיבת "מארת" הוה מרמז למלכות דאצי', לא הוה מדבר ודאי כהאי גוונא ולומר יאות ליה למהוי חסר יתיר מהאי ח"ו, אלא דהאי אור איהו רזא דכבוד נברא דחפיא ליה קליפה דאיהו מות, וכן בתיבת "מאורות" תמן או"ר תמן מו"ת, כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ב ב' דאומר והיינו רזא דכתיב והיו למאורות, הא קליפה בתר מוחא סלקא, מוחא או"ר - סטרא אחרא מו"ת, דאיהו חשך לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא, כמ"ש בדף כ"ב ב' זהר הנ"ל דאומר כנ"ל. כלל העולה ד"יהי מארת" אתמר על צדיק ובת זוגיה דקב"ה ברא לון ונתנם ברקיע השמים כמו שנרמז בז"ח בראשית דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, והאי צדיק איהו יסוד שכולל נצח והוד דאינון לקבל יום חמישי ויום ששי כנ"ל רזא דשית סטרין תתאין. יוֹם חֲמִישִׁי דָּא אִיהוּ קוֹל הַתּוֹר דכתיב ביה יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, ואיהו מתתקן ברזא דדכורא לְמֶעְבַּד תּוֹלָדוֹת לגבי יוֹם שִׁשִּׁי דאיהו רזא דהוד דכתיב ביה נעשה אדם, דדא איהו אדם דעשיה דכתיב ביה נעשה, משא"כ בהאי אדם דאיהו לקבל יום חמישי כתיב ביה ישרצו רזא דיצירה, שכן אית ביה יצ"ר בתיבת ישרצו, שהוא רזא דיצירה ודא איהו מטטרו' כמו שנרמז בזהר חדש פ' לך לך דף ל"ח א'. דאומר וקול התור וגו' זה מטטרו' וכו', ותלת יומין אלין ד' ה' ו' הם לקבל תלת אדם שחטאו, ולאו כל חובין שוין כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר דתלת אדם אינון: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשי', דלאו כל חובין שוין וכו', ותלת אלין כולל האי אדם דכתיב ביה נעשה אדם, כד"א כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א' ע"ש. ותלת דרגין אלין הם תלת שותפין, דלא אית רשו לשום חד מאלין למעבד שום עבידתא אם לא כשהם בכללא חדא, מטעם שהם ברזא דנר"ן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ה א' דאומר ולית חילא למחשבה ולא לרוחא לאפקא חילא לעובדא בלא נפשא דאיהו רזא דאדם דעשיה דאיהו לקבל יום ששי, ודא הוא שאומר כאן נִשְׁמַע דָּא יוֹם שִׁשִּׁי, בגין דעד כען לא הוה נשמע שום פעולתא דאלין תרין אחרנין מטעם הנ"ל, אלא עכשיו שבא האי אדם דעשיה כתיב נשמע, ואומר דִכְתִיב נַעֲשֶׂה אָדָם. דְּהֲוָה עָתִיד לְמִקְדַּם עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה. ורוצה לרמוז בזה רמז אחר, והיינו שהאי אדם דעשיה נשמע קודם שבא לעולם, שכן נתיעץ עם המלאכים באומרו נעשה, והיינו נעשה אדם, בסוד למדה תורה דרך ארץ. משא"כ בשאר הברואים שלא נשמעו קודם שבאו לעולם, ולזה נותן טעם לשבח דלמה נשמע אדם דעשיה קודם שבא לעולם יותר מאחרנין, ואומר על דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה, מדה כנגד מדה, נֶאֱמַר כָּאן נַעֲשֶׂה אָדָם, וְנֶאֱמַר הָתָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. וכיון שקב"ה יודע העתידות, על זה שלם לו מדה כנגד מדה הגם שעדין לא בא לעולם. בְּאַרְצֵנוּ דָּא יוֹם שַׁבָּת שהיא מלכות דאצי', שכן היא שביעית רזא דשבת, והיא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ה' ב' דאומר על ויכל אלקים ביום השביעי. דא שבת ודא רגלא רביעאה לכרסיא עלאה וכו', ואתמר בשבת מנוחה ועונג, בְּגִין דְּאִיהוּ דוּגְמַת אֶרֶץ הַחַיִּים שהיא בינה דאתקריאת עוֹלָם הַבָּא. עוֹלָם הַנְשָׁמוֹת עוֹלָם הַנְחָמוֹת. וחוזר לומר הַנִּצָּנִים אִלֵּין אִנּוּן אֲבָהָן שהם חג"ת דְּעָאלוּ בַמַּחֲשָׁבָה, היינו ר"ל בחכמה עלאה, וְעָאלוּ בְעָלְמָא דְאָתֵי שהיא בינה, וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט, שהם נצח והוד דרגא דשיר מרובע, והיינו שהוא רזא דהתלבשות בסוד: הוד והדר לבשת. שכן שיר משולש קאים בתוך שיר מרובע חג"ת בנה"י שאז הזווג הוא ע"י היסוד דאיהו רזא דיוסף, וכמו שאומר עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא שהיא מלכות, וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן לחג"ת, שכן כולם משפיעי' ליסוד, וּכְדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ שהוא מלכות, וְאִתְגָּלוּ תַּמָּן. ואומר וְאֵימָתַי אִתְחֲזוּן אבהן דקאמרן, בְּשַׁעֲתָא דְאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, שהוא רזא דיסוד שכולל נצח והוד ואתחזי בעלמא שהיא מלכות סתם דאיהי מלכות למלאכים דבריאה, בגין דהאי קשת דאתחזי בעלמא בזמנא דגלותא איהו מטטרו' כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רט"ו א' ע"ש. והאי איהו רזא דאומר קרא כמראה הקשת אשר יהיה בענן, כמ"ש ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רל"א א'. והם רזא דחוור וסומק וירוק, רזא דמיכא"ל גבריא"ל רפא"ל כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ח ב' ע"ש. דאומר נפקת רחל שהיא רזא דמלכות, ותקש בלדתה, תק"ש היינו קש"ת, מיכא"ל בסטרא דא, רפא"ל בסטרא דא, גבריא"ל בסטרא דא, והם רזא דתקיעה שברים תרועה כמ"ש בזהר פ' פנחס דף ר"ל ב' עיין שם, ודא איהו רזא "קדושה לך ישלשו", לגבי שכינתא תתאה דאיהי קשר דכלהו כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רל"ב א' ע"ש, שכן גוונין דקשת הם לתתא חוור וסומק וירוק רזא דיחוד תתאה בשכמל"ו כגוונין סתימין דאינון חג"ת, והם גם הם רזא דחוור וסומק וירוק כמ"ש בזהר פ' בראשית דף י"ח ב' הנ"ל ע"ש. ואומר דְּהָא בְשַׁעֲתָא דְקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְדֵין אִתְגַּלְּיָין אִנּוּן, וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּבִין מֵעָלְמָא, כיון שהזווג הוא על ידי נה"י רזא דיוסף כבוד נברא היינו אלקי', כד"א לכו חזו מפעלות אלקי', דאע"ג דאתקרי יהו"ק בשמא דמארי', עכ"ד זאת ההוי"ה היא מכבוד נברא, לכן אומר לכו חזו, חזות קשה כמ"ש בזהר בראשית דף נ"ח ב'. דאומר דהוא לשון שממון על דאיהו מפעלות אלקים, ולכן אומר דהוא ע[י]דן לקצץ חייבין מעלמא. אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּ[הַ]נִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, 'דאינון חג"ת 'שהם מתלבשי' בנה"י, נהורא חוורא תוך נהורא אוכמא, וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ חג"ת בתוך נה"י, לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּם, שכך סליק במחשבה לבר"א א"ת העולם בדין, שהוא רזא דיסוד היינו נה"י צדיק חי עלמין רזא דאלקי' כנ"ל, ובגין דא בקדמיתא עאלו אתוון כלהו למפרע כמו שנראה לקמן בדף ב' ב'. והאי איהו בגין דהוה דרועא שמאלא בסוד תשר"י הנרמז בתיבת בראשית שהיא רזא ב"א תשר"י כמ"ש בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. וכיון שראה שאין העולם מתקיים מה עשה שיתף רחמים בדין, שנאמר ביום עשות יהו"ק אלקים. ולכן אומר: ואלמלא דנראו הנצנים דאינון חג"ת רזא דיה"ו לא אשתארון בעלמא, ואם תאמר לו יהי כן דלא ישתארון חייבין בעלמא, ימות רשע בחטאו, למה לי חייבין דישתארון, אלא דעלמא לא יתקיים אם כשאחד היה חוטא ותכף ומיד היה מת שכן מדת הדין נוטה, לכן שיתף חג"ת דאיהו רחמי, היינו יהו"ק דממתין לשלם דאיהו ארך אפים אולי יחזור בתשובה, ולכן היה אומר דוד המלך ע"ה יתמו חטאים מן הארץ. חוטאים לא כתיב אלא חטאים, דאלמלא כך עלמא לא יוכל להתקיים, והיינו כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח ב' דאומר אבל בגין דאתברי עלמא על דינא וקיימא על דינא, שם שמות בארץ. והיינו שמות של יהו"ק ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חובהון דבני נשא, ולכן אומר בכאן וּמָאן מְקַיֵּם עָלְמָא וְגָרִים לַאֲבָהָן דְּאִתְגַּלְּיָן, שהם רזא דחג"ת רזא דיה"ו, קַל יְנוֹקֵי דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְתָא, וּבְגִין אִנּוּן רַבְיָין דְּעָלְמָא, עָלְמָא אִשְׁתְּזִיב. לְקָבְלֵיהוֹן. ודא איהו כמשמעו, אבל עיקרא דמילתא אינון רביין הם רזא דנה"י אינון תלת ואינון תרין, שכן נצח והוד הם תרי פלגי גופא, ואלין תרין הם רזא דתרין כרובים כמו שאומר הה"ד תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, אִלֵּין אִנּוּן יְנוֹקֵי רַבְיָין עוּלְמִין, דִּכְתִּיב וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב, קול התור כבר אמרנו דאיהו נצח יום ה' כנ"ל, ועכשיו "תורי" הם תרין, רזא דכרובים תרין, יוסף ובנימין



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"ב)

בְּרֵאשִׁית. רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה (ישעיה מ, כו). שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם לְאָן אֲתַר, לְאֲתַר דְּכָל עַיְינִין תָּלְיָאן לֵיהּ. וּמָאן אִיהוּ, פֶּתַח עֵינַיִם. וְתַמָּן תִּנְדְּעוּן דְּהַאי סָתִים עַתִּיקָא דְקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה, בָּרָא אֵלֶּה. וּמָאן אִיהוּ מִ"י, הַהוּא דְאִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא. דְּכֹלָא קַיְּמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ, וְעַל דְּקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה וְאִיהוּ בְאֹרַח סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָא אִקְרֵי מִ"י, דְּהָא לְעֵילָּא לֵית תַּמָּן שְׁאֵלָה. וְהַאי קְצֵה הַשָּׁמַיִם אִקְרֵי מִ"י, וְאִית אַחֲרָא לְתַתָּא וְאִקְרֵי מַ"ה. מַה בֵין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קַדְמָאָה סְתִימָאָה דְאִקְרֵי מִ"י קַיְּמָא לַשְּׁאֵלָה, כֵיוָן דְּשָׁאַל בַּר נָשׁ וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, כֵּיוַן דְּמָטֵי תַּמָּן, מַ"ה. מַה יָּדַעְתָּ, מַה אִסְתָּכַּלְתָּא, מַה פִשְׁפַּשְׁתָּא, הָא כֹלָא סָתִים כִּדְבְקַדְמִיתָא.


(דף נ"ג ע"א)

שהם למטה מן רחל דאיהו סוף דרגין דאצי', וכמ"ש בזהר פ' ויצא דף קנ"ב א' בסתרי תורה דאומר עלמא דאתגליא אפיק תרין ואינון תרין כרובים דתחותה, ועל אלין כרובים אמר יעקב לעשו, יעבור נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה, שהיא מלכות דאצי', אשר לפני ר"ל שהיא לפני יעקב, בגין דיעקב עלאה שוי לה למלכות דאצי' לקמיה לאשגחא בה, כמו שאומר קרא עיני יהו"ק אלקיך בה וגו', כמ"ש בזהר שיר השירים דף י"א ב' עיין שם. ועל יוסף ובנימין אתמר ולרגל הילדים, רזא דכרובים, כמ"ש בזהר פ' וישלח דף קע"ב א' דאומר ולרגל הילדים דא הוא רזא דכרובים לאחזאה רזא דמהימנותא דאיהו אתדבק בהו. והם לתתא מינה ודא הוא אבא אל אדוני שעירה, כמו שאומר שם: אנא אסבול גלותא דילך עד דייתי וימטי זמנא דילי לשלטאה וכו'. ואלין כרובים הם רזא דדכר ונוקבא, כגוונא דתרין כרובים דלעילא שהם רזא דת"ת ומלכות, כמו כן הם אלין כרובים דלתתא כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף נ"ט א' דאומר מישרים אהבוך, לאכללא תרין כרובין דכר ונוקבא, מישרים ודאי. וכמו שאומר ותנינן כתיב צדיק וישר הוא, דכר ונוקבא, אוף הכא כרובים דכר ונוקבא, אלין כרובים לעילא הם רזא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא כמ"ש בתקוני' חדשים דף ב' ב' ע"ש. דעליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, למעלה דייקא, ותרין כרובים לתתא עליהם אתמר ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים, כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רל"ב ב' דאומר על ועז מלך, כל תאיבו וכל רחימו דילה לקבל משפט, דלא אתקקף כ"י אלא כי אם במשפט, אתה כוננת מישרים רזא דתרין כרובים לתתא דייקא דאינון תקונא וישובא דעלמא, ודא תורי זהב נעשה לך דאינון כרובים דלתתא, עם נקודות הכסף אלין כרובים דלעילא דאינון רחמי, ולעולם בעי לאתבסמא דינא ברחמי, דלית דינא דלא הוו ביה רחמי כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר נאוו לחייך בתורים כמו דכתיב תורי זהב וכו'. רזא דתרין דכר ונוק' כנ"ל, ואלין תרין הם ארבע, דכל חד כלול בתרין, רזא דגופא ונשמתא, שתים שהם ארבע, והם רזא דשיר מרובע, ותרין אלין דקאמרן כל חד בלחודוי אקרי תור, ושניהם ביחד אקרון תורי, כמה דאת אמר תורי זהב. וכל חד אקרי תור כמה דאת אתר וקול התור נשמע בארצנו, שכן דרגא דשיר מרובע אקרי תורה שבעל פה, ולכן האי תור דקאמרן איהו רזא דתורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף ד' ב'. דאומר בספרא דאגדתא אמר קול התור דא תורה שבעל פה, ודא איהו מטטרו' דאקרי הכי תורה שבעל פה דביה איסור והיתר. כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ז א' דאומר כנ"ל:
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח: שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם לְאָן אֲתַר אומר שאו מרום עיניכם, לְאֲתַר דְּכָל עַיְינִין תָּלְיָאן לֵיהּ, וּמָאן אִיהוּ פֶּתַח עֵינַיִם דאיהו מלכות קדישא, וְתַמָּן תִּנְדְּעוּן דְּהַאי סָתִים עַתִּיקָא דְקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה ואיהי בינה, בָּרָא אֵלֶּה, כמו שאומר וּמָאן אִיהוּ מִ"י, הַהוּא דְאִקְרֵי מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם לְעֵילָּא דְּכֹלָא קַיְּמָא בִּרְשׁוּתֵיהּ. שכן תמן קיימי בני חיי ומזוני ולא לתתא דאקרי שמים, דאתר דא דאקרי שמים איהו אתר דאקרי חסד, ובאתר דאקרי חסד ואקרי שמים לא תליין בני חיי ומזוני כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף כ"ה ב' ע"ש. וכוונתו הוא בהסתכלות בפתח עינים שהיא מלכות קדישא, שבזה יכולים למנדע דהאי סתים עתיקא ברא אלה הוא מטעם שהתחתון איהו כולל כל מה דלעילא מניה, דכל מה דאית לתתא איהו כגוונא דלעילא, ולזמנין דרגין עלאין משתכחין בדרגין תתאין, כגוונא דחמא יחזקאל נביאה לת"ת ומלכות מגו צדיק ח"י עלמין, דאיהו אוף הכי הוה גו מטטרו' שר הפנים כמ"ש בתקו' חדשי' דף ב' א' דאומר כנ"ל. אבל עיקר כוונת רבי אלעזר שמפרש האי קרא שאו מרום עיניכם וראו אינו ראיה ממש בעיינין כי אם בעין השכל דלבא, דמאן דחמי בעין השכל דלבא חזי בכלא, במלאכים ואפילו בקב"ה ושכינתיה, מה דלית רשו לנביא לאסתכלא בעין השכל, ובגין דא חכם עדיף מנביא כמ"ש ברעיא מהימנא פ' משפטים דף קי"ו ב' ע'ש. וכיון דראיה דא דאומר קרא שאו מרום עיניכם וראו איהו בעין השכל דלבא, לכן מפרש ואומר ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא ברא אלה ואינו אומר ותמן תראו אלא תנדעון, שאינו ראיה ממש אלא ידיעה בעין השכל דלבא כנ"ל. ובפרט בדרגא עלאה דא דמ"י, ואע"ג דראיה דא היא בעין השכל דלבא שהוא עדיף ממה דחמי נביאה כנ"ל, עכ"ד האי איהו למנדע ולא למנדע, שאין שכל האנושי יכול למנדע תכלית הענינים מה שהוא לעילא, וכ"ש לנביא דכל מה דחמי איהו בתר כמה כותלין כמ"ש בזהר פ' יתרו דף פ"ב א' דאומר ביחזקאל כתיב כעין ודמות, כמאן דחמי בתר כמה כותלון סגיאין, ולכן אומר כאן סוף הלשון: לאחר שפשפש בר נש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין דאיהו מ"י, שואלי' ליה מה ידעת מה פשפשת, הא כלא סתים כדבקדמיתא. עאכ"ו דרגא עלאה דאקרי מ"י דכלא קיימא ברשותיה כנ"ל, וְעַל דְּקַיְמָא לַשְּׁאֵלָה וְאִיהוּ בְאֹרַח סָתִים וְלָא אִתְגַּלְיָא אִקְרֵי מִ"י, דְּהָא לְעֵילָּא והיינו בשיר פשוט דאיהו כתר לֵית תַּמָּן שְׁאֵלָה, דעליה אתמר במופלא ממך אל תחקור. ולכן לית תמן שאלה, וְהַאי קְצֵה הַשָּׁמַיִם דלעילא דקיימא לשאלה אִקְרֵי מִ"י, וְאִית אַחֲרָא לְתַתָּא וְאִקְרֵי מַ"ה, וכוונתו איהו על מלכות קדישא דאתקריאת מ"ה, כמ"ש בתקו' דף ע"ג ב' דאומר ושכינתא איהי מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א אתקריאת, בגין דאיהי כללא דעשר ספירן כגוונא דעמודא דאמצעיתא דאיהו ג"כ אקרי מ"ה כידוע. ורזא דא ויקחו לי תרומה, תרי מ"ה, שהם ת"ת ומלכות דכל חד אקרי מ"ה כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קכ"ז א'. דאומר לי תרומה, תרין דרגין דאינון חד מתחברן כחדא, והיינו משולש ומרובע כל חד אקרי מ"ה, בסוד ואמרו לי מ"ה שמו מ"ה. כמו שנרמז בתקו' דף ק"ט א' דאומר על תרין ההי"ן, ה' עילאה וה' תתאה, שהם רזא דחג"ת ונה"י דבהון אתלבשו תרין מ"ה, והיינו מ"ה דלעילא אתלבשת בחג"ת, ומ"ה דלתתא אתלבשת בנה"י, ובגין דא תרין דרגין אלין משולש ומרובע אקרון אוף הכי מ"ה מ"ה, וכד מתחברן כחדא סלקין לחושבן תשעין, ורזא דא ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. כמ"ש בזהר פ' תצוה דף ק"פ ב' ע"ש. ועיקרא דמלה הוא דשרה היתה מעולה מאברהם, דאיהו הוה טפל לה, היינו לתתא מ[י]נה כמ"ש בתקו' חדשים דף ל"ד א' דאומר ואע"ג דאתקריאת דכורא האי נשמתא, אברם בלא ה' טפל איהו לנשמתא דאיהי שרי נוקבא דתמן י' או לשרה דתמן ה'. ואומר ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין טפל הוה אברהם לשרה בנבואה, בגין דאיהי זכתה לתרין אתוון, י' בקדמיתא שרי, ואח"כ שרה בה', וכיון שהיתה מעולה מאברהם לכן עלה אתמר נפלה עטרת ראשינו, שהיתה לעילא מאבהן כמ"ש ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רע"ט ב'. דאומר מה דהות ברתא דמלכא י' על הו"ה דכלילן באבהן, עלייהו אתמר נפלה עטרת ראשינו, וכיון שהיא היתה לעילא מן חג"ת שהם רזא דאבהן שיר משולש, לכן אתרמיז עלה ואם שרה הבת תשעים שנה תלד כנ"ל, והיינו דנחתת לאולדא למטה מן תרין דרגין אלין משולש ומרובע דכל חד אקרי מ"ה כנ"ל הרי תשעים. וכד איהי לעילא בדרגא דשיר כפול דתמן עשר ספירן עלאין פנימיים, כד ספירן אלין אתכלילן בה כמ"ש בתקו' חדשים דף י"ב ב' ע"ש. אז ספירן כלהו סלקין למאה כמ"ש בזהר פ' ויקהל דף ר' א' דאומר על תרומה תרי ממאה. ואומר כל אינון דרגין דברזא דמהימנותא אינון עשר דרגין ואינון י' אמירן, ואלין עשר סלקין למאה, וכל אלין דרגין נכללין בשכינתא כמ"ש בר"מ בזהר פ' קרח דף קע"ט א'. דאומר על תרומת מעשר ללוי דאיהי שכינתא, יו"ד ה"א וא"ו ק"א דסליק [ל]עשר אתוון, הא עשרון, ועש"ר למ"ה ומ"ה למאה. ור"ל שכשהיא אתכלילת בדרגא דשיר כפול, תמן לעילא היא ברזא דעשר ועשר מעשר כנ"ל. וכשהיא אתכלילת בשיר משולש שאז איהי רגלא רביעאה לכרסיא עלאה כידוע, וכמ"ש בזהר פ' וירא דף פ"ט א' עיין שם. אז היא בסוד מ"ה בחבורא דת"ת איהו יו"ד ק"א וא"ו, ואיהי ק"א שלימו דיליה כנודע. וכלא סליק לחושבן מ"ה ולכן היא ברזא דמ"ה, אבל כשהיא אתכלילת לתתא בשיר מרובע דתמן מ"ה אחרא כנודע, אתקריאת אוף הכי מ"ה כגוונא דתפארת ברזא דמ"ה שמו מ"ה, ולכן כד שרה נחתת לתתא מעלמא דדכורא



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"ב)

מַה בֵין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קַדְמָאָה סְתִימָאָה דְאִקְרֵי מִ"י קַיְּמָא לַשְּׁאֵלָה, כֵיוָן דְּשָׁאַל בַּר נָשׁ וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, כֵּיוַן דְּמָטֵי תַּמָּן, מַ"ה. מַה יָּדַעְתָּ, מַה אִסְתָּכַּלְתָּא, מַה פִשְׁפַּשְׁתָּא, הָא כֹלָא סָתִים כִּדְבְקַדְמִיתָא. וְעַל רָזָא דְנָא כְתִיב מָה אֲעִידֵךְ וּמָה אֲדַמֶּה לָךְ. כַּד אִתְחְרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא נָפַק קָלָא וַאֲמַר מָה אֲעִידֵךְ, מָ"ה (אֲעִידֵךְ) בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, הָא אַסְהִידַת בָּךְ מִיּוֹמִין קַדְמָאִין, דִּכְתִּיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וּמָה אֲדַמֶּה לָךְ בְּהַהוּא גַוְנָא מַמָּשׁ עֲטָרִית לָךְ בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין עֲבָדִית לָךְ שָׁלְטָנוּ עַל עָלְמָא דִּכְתִּיב, הֲזֹאת" הָעִיר" שֶׁיֹּאמְרוּ" כְּלִילַת" יֹפִי" וְגו' קָרֵינָא לָךְ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ. מָה אַשְׁוֶה לָךְ. כְּגַוְונָא דְאַנְתְּ יָתְבָה, הָכִי הוּא כַּבְיָכוֹל לְעֵילָּא. כְּגַוְונָא דְלָא עָאלִין הַשְׁתָּא בָךְ עַמָּא קַדִּישָׁא בְסִדְּרִין קַדִּישִׁין, הָכִי אוֹמֵינָא לָה דְּלָא אֵיעוֹל אֲנָא לְעֵילָּא עַד דְּיֵעֲלוּן בָּךְ אֻכְלוֹסָךְ לְתַתָּא. וְדָא אִיהוּ נֶחָמָה דִילָךְ הוֹאִיל דְּדַרְגָא דָא אַשְׁוֶה לָךְ בְּכֹלָא. וְהַשְׁתָּא דְּאַנְתְּ הָכָא גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ. וְאִי תֵימָא דְלֵית לָךְ קַיָּימָא וְאַסְוָתָא, מִ"י יִרְפָּא לָךְ וַדָּאי, הַהוּא דַרְגָּא סְתִימָאָה עִלָּאָה דְכֹלָא קַיְּימָא בֵיהּ יִרְפָּא לָךְ וְיוֹקִים לָךְ. מִ"י קְצֵה הַשָּׁמַיִם דִלְעֵילָּא, מַ"ה וְעַד קְצֵה הַשָּׁמַיִם דלְתַתָּא (קְצֵה הַשָׁמַיִם לְתַתָּא). וְדָא יָרִית יַעֲקֹב


(דף נ"ג ע"ב)

והיינו בתרין דרגין משולש ומרובע דסלקין לתשעים, אתמר עלה ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. ואז אברהם סליק לעילא בעלמא דדכורא, שלכן איהו הוה בר מאה שנין כמ"ש בזהר פ' לך לך דף צ"ו א' דאומר אברהם סליק בה' דלעילא דאיהו עלמא דדכורא, ושרה נחתת בה' דלתתא עלמא דנוק', ודא הוה תמיה ליה לאברהם האם שרה הבת תשעים שנה תלד, בגין דנחתת מדרגא עלאה דרגא דילה דשם דווקא בני חיי ומזוני תליין ולא לתתא בשיר משולש ומרובע. כלל העולה דהאי דרגא דלתתא אקרי אוף הכי מ"ה, והיינו מלכות קדישא דאיהי סוף כל דרגין קדישין, כמו שאומר: מַה בֵין הַאי לְהַאי, אֶלָּא קַדְמָאָה סְתִימָאָה דְאִקְרֵי מִ"י קַיְּמָא לַשְּׁאֵלָה, כֵיוָן דְּשָׁאַל בַּר נָשׁ וּמְפַשְׁפֵּשׁ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְמִנְדַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, ר"ל מדרגא דשיר כפול לדרגא דשיר משולש עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין, מעלמא דחבורא דאיהו שיר מרובע, כֵּיוַן דְּמָטֵי תַּמָּן מַ"ה, ר"ל דתמן מלכות דאתקריאת מ"ה בסוד אדם, לאפוקי האי דרגא תתאה מינה דאיהו רזא דבהמה, ודא איהו רזא דגופא מעלמא דפרודא היינו ההיא בהמה דאכלת אלף טורין בכל יומא כנודע, וההיא דרגא בתראה אתקריאת הכי מ"ה מהאי טעמא, לרמוז דלאחר שפשפש בר נש מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, אומרים ליה: מַה יָּדַעְתָּ, מַה אִסְתָּכַּלְתָּא, מַה פִשְׁפַּשְׁתָּא, הָא כֹלָא סָתִים כִּדְבְקַדְמִיתָא, ולוקח הכי תלת זמנין מ"ה איהו אוף הכי רמז לתלת אדם דאית בתלת דרגין אלין, כפול ומשולש ומרובע, ואינון תלת אדם דאית באצילות, אדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשייה וכלא מאצילות. וכיון דאדם דאית בבריאה דאצילות דאיהו דרגא דשיר כפול איהו סתים ונעלם, בגין דאיהו לקבל דעת דרוב זמנין לא אדכר דעת בספירן כנודע. לכן לא אדכרו רוב זמנין כי אם תרין מ"ה דאינון בתרין דרגין משולש ומרובע, וְעַל רָזָא דְנָא כְתִיב מָה אֲעִידֵךְ וּמָה אֲדַמֶּה לָךְ, דאינון לקבל תרין דרגין דקאמרן, שכן כַּד אִתְחְרִיב בֵּי מַקְדְּשָׁא נָפַק קָלָא מאתר דחכמה עלאה שריא, וַאֲמַר מָה אֲעִידֵךְ, והאי מָ"ה איהו דרגא דשיר מרובע דאתקריאת שכינתא תתאה בגין דדרגא דשיר משולש אקרי שכינתא עלאה כמו שנפרש לקמן, וקלא דא דהוה אמר מה אעידך ר"ל בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא הָא אַסְהִידַת בָּךְ מִיּוֹמִין קַדְמָאִין, דִּכְתִּיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם דאיהו רזא דתפארת, וְאֶת הָאָרֶץ דאיהי רזא דמלכות, כלומר דהוה אמר האי קלא לתפארת ומלכות שיוכיחו את ישראל ביסורין דייתון עלייהו בגין דיתובון מארחייהו, וכיון דתפארת כד בעא לאוכחא לישראל לא הות מנחת מלכות קדישא בגין דהות מרחמת עלייהו כאימא דמרחמת על בניה, ועל דא אינון הוו עבדין כטוב בעיניהם כמו שנרמז בזהר פ' כי תשא דף קפ"ט ב' ע"ש. לכן אתמר בשכינתא ובפשעיכם שלחה אמכם. ואע"ג דקרא דא העידותי בכם היום קאי על ישראל דמשה הוה אמר לון, עכ"ד הא והא איתא, שכן ישראל וכנסת ישראל כלא רזא חדא איהו, בגין דישראל אינון כלים דמלכות כמו שנרמז בזהר פ' בלק דף קצ"ט ב'. דאומר על האי קרא וככלה תעדי כליה, מאן כליה אלין ישראל דאינון כלים דהאי כלה, וכגוונא דא וּמָה אֲדַמֶּה לָךְ רזא דחכמה עלאה דמניה הוה נפיק קלא כנ"ל. והוה אומר למלכות קדישא אוף הכי, ומה אדמה לך, כלומר בְּהַהוּא גַוְנָא מַמָּשׁ דתפארת, כגוונא דא עבדית לך כמו שאומר עֲטָרִית לָךְ בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין, אלין אינון כתרין קדישין דמלכות כוללת לון כגוונא דתפארת, שכן קב"ה עביד יתה פתחה לכל כתרין, ובה במלכות מתעטרין כלהו כחדא כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קע"ה ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא כתיב וראיתם אותו - או"ת - ו'. וזכרתם את כל מצות יהו"ק, לאכללא בהאי אור כל שאר כתרין, כלומר לאכללא בהאי מצות ציצית דאיהי רזא דמלכות קדישא כל שאר כתרין, עֲבָדִית לָךְ שָׁלְטָנוּ עַל עָלְמָא, דִּכְתִּיב הֲזֹאת" הָעִיר" שֶׁיֹּאמְרוּ" כְּלִילַת" יֹפִי". עי"ר דא מלכות קדישא דאתקריאת עיר אלקינו, דכד קב"ה אתחבר עמה אתעבד גדול, כד"א גדול יקו"ק ומהולל מאד בעיר אלקינו וגו'. כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ה א' וכן בזהר חדש פ' חקת דף פ"ג א' דאומר כנ"ל. ועל דא אתמר עלה הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי. דקב"ה כלל בה עלאין ותתאין בלא פרודא כלל וכלל, בה עשר ספירן וכל שמהן וכנויין והויי"ן, ואיהי הות שר דכלהו, שלימו דכלהו, לקיימא ביה ומלכותו בכל משלה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רל"ט א' דאומר כנ"ל. ועל דא אתקריאת הכי כלילת יופי כד הות בחבורא דתפארת דאתמר עלה יפה נוף משוש כל הארץ כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז ב' ע"ש. קָרֵינָן לָךְ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ, דכד הות לעילא אתחברת באימא והוו כחדא כמו שנרמז בזהר פ' וישב דף קפ"ג ב' על כעיר שחברה לה יחדיו, אומר דמתחברת אמא בברתא והוו כחדא, ולכן אז ודאי אתקריאת כלילת יופי שהיתה בנועם עלאה, מה שאין כן עכשיו בזמנא דגלותא דאיהי אתכסיאת בקדרותא, בסוד שחורה אני ונאוה וגו'. והיא אומרת אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה. ואע"ג דאיהי לתתא בעלמא דפרודא ות"ת אסתלק לעילא, עכ"ד כתיב מָה אַשְׁוֶה לָךְ, ר"ל מ"ה דאיהו תפארת אשוה לך, שכן כְּגַוְונָא דְאַנְתְּ יָתְבָה הכא לתתא בלי אוכלסין, הָכִי הוּא תפארת כַּ"בְ יָכוֹל לְעֵילָּא, כְּגַוְונָא דְלָא עָאלִין הַשְׁתָּא בָךְ עַמָּא קַדִּישָׁא בְסִדְּרִין קַדִּישִׁין, ור"ל דכגוונא דהוו עבדין ישראל לתתא סדרין קדישין, כגון כהנים לוים וכו', הכי לעילא מתסדרין, וכד מתסדרין וכד אסתחרן כל דרגין קדישין דילה אקרון ירושלים כמו שנרמז בזהר פ' שלח לך דף קע"א א' דאומר כנ"ל, הָכִי אוֹמֵינָא לָה לשכינתא עלאה דרגא דשיר משולש דאתמר עליה את השמים, דאקרי הכי שכינתא עלאה כמ"ש בזהר בראשית דף נ' ב' דאומר את השמים דא שכינתא עלאה, על שכינתא עלאה דא אומי קב"ה רזא דחכמה עלאה דאיהו מלכא של כל האצילות, כד"א כלם בחכמה עשית. ואמר דְּלָא אֵיעוֹל אֲנָא לְעֵילָּא, כלומר בירושלי' דלעילא דאיהו דרגא דשיר משולש דאקרי הכי ירושלים עלאה דאיהו קן לאמא, כמ"ש בתקו' חדשי' דף י"א ב' דאומר כנ"ל. עַד דְּיֵעֲלוּן בָּךְ אֻכְלוֹסָךְ לְתַתָּא, וְדָא אִיהוּ נֶחָמָה דִילָךְ של מלכות קדישא, הוֹאִיל דְּדַרְגָא דָא של שיר משולש אַשְׁוֶה לָךְ בְּכֹלָא, דתנן עביד קב"ה ירושלים לעילא כגוונא דירושלים לתתא בשורין ומגדלין ופתחין פתוחין, ואינון חומות דתמן אית עלייהו נטרין דנטרי תרעי דאינון חומות, כמ"ש בסתרי תורה פ' לך לך דף פ' ב' דאומר כנ"ל, וכן בזהר בראשית דף כ"ט ב' דאומר ברזא דכלא ב', תרין עלמין נינהו, ובראו עלמין, דא עלמא עלאה ודא עלמא תתאה, דא כגוונא דדא, דא שמים וארץ ודא שמים וארץ וכמו שנפרש לקמן. וְהַשְׁתָּא דְּאַנְתְּ הָכָא קאי על מלכות קדישא דאיהי בגלותא גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, כלומר שבר של מלכות איהו כל כך גדול ככל אינון דרגין קדישין דיליה דאקרון הכי י"ם, כמ"ש בזהר פ' שלח לך דף קפ"ג ב' דאומר על תמים דאיהו ת"ם י"ם, ת"ם מלכות, י"ם כל דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם, ולא אתפרשן מניה לעלמין. וְאִי תֵימָא דְלֵית לָךְ קַיָּימָא וְאַסְוָתָא, ח"ו כיון דאיהי יתבא בדד בגלותא מִ"י יִרְפָּא לָךְ וַדָּאי, ומפרש רבי אלעזר ואומר על מי ירפא לך דאיהו הַהוּא דַרְגָּא סְתִימָאָה עִלָּאָה דְכֹלָא קַיְּימָא בֵיהּ, אפי' בני חיי ומזוני דאיהו מ"י דרגא דשיר כפול כנודע, יִרְפָּא לָךְ וְיוֹקִים לָךְ, ותלת דרגין אלין דקאמרן דאינון כפול משולש ומרובע, אתרמיזו בקרא דא דאיהו מקצה השמים ועד קצה השמים, מִ"י הוא קְצֵה הַשָּׁמַיִם דִלְעֵילָּא דאיהו שיר כפול, מַ"ה דא איהו קְצֵה הַשָּׁמַיִם דלְתַתָּא שהוא שיר מרובע, וְדָא יָרִית יַעֲקֹב



שולי הגליון



(זהר דף א' ע"ב ודף ב' ע"א)

דְּאִיהוּ מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, מִן הַקָּצֶה קַדְמָאָה דְאִיהוּ מִ"י, אֶל הַקָּצֶה בַתְרָאָה דְאִיהוּ מַ"ה, בְּגִין דְּקָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַל דָּא מִי בָרָא אֵלֶּה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי פְסוֹק מִילָךְ וְיִתְגְּלֵי סְתִימָא דְרָזָא עִלָּאָה דִבְנֵי עָלְמָא לָא יָדְעִין. שָׁתִיק רִבִּי אֶלְעָזָר. בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְקָאִים שְׁעָתָא חָדָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר מָאי אֵלֶּה. אִי תֵימָא כֹכְבַיָא וּמַזָּלֵי, הָא אִתְחֲזָאָן תַּמָּן תָּדִיר וּבְמָּ"ה אִתְבְּרִיאוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. אִי עַל מִלִּין סְתִימִין לָא לִכְתּוֹב אֵלֶּה דְהָא אִיתְגַּלְּיָא אִיהוּ. אֶלָּא רָזָא דָא לָא אִתְגַּלְּיָא בַר יוֹמָא חַד דַּהֲוֵינָא עַל כֵּיף יַמָּא, וְאָתָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי רִבִּי, יָדַעְתְּ מַה הוּא, מִי בָרָא אֵלֶּה. אֲמִינָא לֵיהּ אִלֵּין שְׁמַיָּא וְחֵילֵהוֹן, עוֹבָדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְהוּ וּלְבָרְכָא לֵיהּ, דִּכְתִּיב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה (דף ב' ע"א) אֶצְבְּעוֹתֶיךְ וְגו' ה' אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךְ בְּכָל הָאָרֶץ. אָמַר לִי רִבִּי מִלָּה סְתִימָא הֲוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְגָלֵי בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה וְדָא הוּא. בְּשַׁעְתָּא דִּסְתִימָא דְכָל סְתִימִין בָּעָא לְאִתְגַּלְּיָא, עֲבַד בְּרֵישָׁא נְקוּדָ"ה חֲדָא וְדָא סָלִיק לְמֶהוֵי מַחֲשָׁבָה. צִיֵּיר בָּהּ כָּל צִיּוּרִין, חָקַק בָּהּ כָּל גְּלִיפִין. וְאַגְלִיף גּוֹ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא סְתִימָא גְּלִיפוּ דְּחַד צִיּוּרָא סְתִימָאָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בִּנְיָינָא עֲמִיקָא דְּנָפַק מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה, וְאִקְרֵי מִ"י שֵׁירוּתָא לְבִנְיָנָא, קַיָּימָא וְלָא קַיָּימָא, עָמִיק וְסָתִים בִּשְׁמָא לָא אִתְקְרֵי, אֶלָּא מִ"י בָּעָא לְאִתְגַּלְיָיא וּלְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא (דָא), וְאִתְלַבַּשׁ בִּלְבוּשׁ יְקָר דְּנָהִיר וּבָרָא אֵלֶּה.


(דף נ"ד ע"א)

דְּאִיהוּ מַבְרִיחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, מִן הַקָּצֶה קַדְמָאָה דְאִיהוּ מִ"י, אֶל הַקָּצֶה בַתְרָאָה דְאִיהוּ מַ"ה, בְּגִין דְּיַעֲקֹב קָאִים בְּאֶמְצָעִיתָא. וְעַל דָּא אִתְּמַר מִי בָרָא אֵלֶּה. שהם התרין דרגין משולש דאקרון בכללא חדא מ"ה, ואינון בסוד אל"ה כנ"ל. וכיון דר' אלעזר פירש על אלין תרין דרגין שהם ברזא דאלה, לכן: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר בְּנִי פְסוֹק מִילָךְ וְיִתְגְּלֵי סְתִימָא דְרָזָא עִלָּאָה דִבְנֵי עָלְמָא לָא יָדְעִין. שָׁתִיק רִבִּי אֶלְעָזָר. בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן על שהוא הוה ידע עיקרא דמלה דאית אל"ה ואית אל"ה ולאו אינון שוין, אית אל"ה שהוא רזא דת"ת ומלכות דבריאה דאינון מלבישין ליצירה דאצילות, והאי איהו רזא דאדם דבריאה דאיהו אילנא דחיי דבריאה ואיהו רזא דיקו"ק, ואית אל"ה דאיהו אדם דיצירה, והאי איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע רזא דאלקים, ועל רזא דנא ישראל חבו בעגלא דאמרו אלה אלקיך ישראל, וכמו שיפרט לון לקמן דאינון תלת ואינון שריין כחד, אבל תפארת ומלכות דאינון אצילות ממש לאו אינון בסוד אל"ה, בגין דאינון רזא דחכמה ובינה תתאין דאקרון מ"י דלתתא כמו שיפרש לקמן, וְקָאִים שְׁעָתָא חָדָא ואמר אֶלְעָזָר מָאי אֵלֶּה, אִי תֵימָא כֹכְבַיָא וּמַזָּלֵי, הָא אִתְחֲזָאָן תַּמָּן תָּדִיר, וכיון שהם דברים דאתחזיין לעין כל בְמָּ"ה אִתְבְּרִיאוּ, והיינו ע"י ת"ת ומלכות אתבריאו כל הדברים דאתחזיין, וכיון דככביא ומזלי הא אתחזאן תמן תדיר לכן בהכרח דבמ"ה אתבריאו, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר: בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ. ר"ל ע"י דבר ה' שהיא מלכות עם ת"ת, שמים נעשו דאינון שמים תתאין, כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ט ב' דאומר: ורזא דאלקים עלאה עבד שמים וארץ לקיומא ואפיק לון כחדא בחילא דלעילא, ראשיתא דכלא כגוונא דא רזא עלאה נחית לתתא, והאי בתראה עביד שמים וארץ לתתא, לכן בדבר ה' דאיהו מ"ה - שמים תתאין נעשו, וא"כ קשה דאיך אומר קרא דמ"י שהיא בינה עלאה דברא אל"ה כיון דאתבריאו ע"י מ"ה כדקאמרן, ואי על מילין סתימין לא לכתוב אל"ה, שהרי תיבת אל"ה משמע שהיא דבר דאתגליא, וכבר אמרנו דדבר דאתגליא לא נברא ע"י מ"י אלא ע"י מ"ה כנ"ל, ומתרץ ואומר אֶלָּא רָזָא דָא לָא אִתְגַּלְּיָא בַר יוֹמָא חַד דַּהֲוֵינָא עַל כֵּיף יַמָּא, וְאָתָא אֵלִיָּהוּ וכו' עד בְּשַׁעְתָּא דִּסְתִימָא דְכָל סְתִימִין בָּעָא לְאִתְגַּלְּיָא, והיינו שמדבר על שיר פשוט דכד בעא לאתגליא עבד ברישא נקודה חדא, ודא חכמה דאיהו נקודת יו"ד דקאים בדרגא דשיר כפול, וְדָא סָלִיק לְמֶהוֵי מַחֲשָׁבָה, היינו חש"ב-מ"ה, דאיהו חכמה עלאה דאקרי מ"ה, בסוד ישראל עלה במחשבה. כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ד א' ע"ש. ולכן האי נקודה חדא דקאמרן שהיא רזא דאת י', חכמה עלאה דא סָלִיק לְמֶהוֵי מַחֲשָׁבָה, צִיֵּיר בָּהּ כָּל צִיּוּרִין רמז לכל דרגין דאינון רזא דציורין דשעוה, חָקַק בָּהּ כָּל גְּלִיפִין רמז לכל דרגין ושמהן מסטרא דגליפו דחותמא, שכן כלהו נפקו בהדי דחכמה, כד"א כלם בחכמה עשית. רק דהוה הכל בכח ולא בפועל, וְאַגְלִיף גּוֹ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא סְתִימָא שהיא בינה של חכמה, בינה דיליה אגליף בתוכה גְּלִיפוּ דְּחַד צִיּוּרָא סְתִימָאָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, ודא איהו בינה של הכללות דאתקריאת הכי קדש הקדשים, בִּנְיָינָא עֲמִיקָא דְּנָפַק מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה דאיהו חכמה, ובינה דא אִקְרֵי שֵׁירוּתָא לְבִנְיָנָא, דאע"ג דחכמה עלאה איהו דאקרי שירותא כמ"ש בזהר ויקרא דף י' ב' דאומר קדמאה י"ה וכו'. עם כל דא בינה עלאה איהי אתקרי שירותא לבניינא, ר"ל להאי בניינא דלתתא משיר כפול, שכן בניינא אינו מתחיל כי אם מחסד, כד"א אמרתי עולם חסד יבנה. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רנ"ז א' דאומר כנ"ל. ולהאי בניינא שמתחיל משיר משולש אתקרי בינה שירותא, קַיָּימָא וְלָא קַיָּימָא, עָמִיק וְסָתִים בִּשְׁמָא לָא אִתְקְרֵי, שאפילו דשמא דילה היא יהו"ק, שכן לית יהו"ק אלא באתר דא כמו שכן נרמז בזהר פ' בא דף מ"ג ב' ע"ש. עכ"ד לא אתקרי בשמא, אֶלָּא מִ"י בָּעָא לְאִתְגַּלְיָיא וּלְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא דאלקי', שכן שמא דא איהו שמא דאתגליא, וכדי לאתקריא בשמא דאלקים אתלבשת בִּלְבוּשׁ יְקָר דְּנָהִיר, ורצה לומר דאתלבשת בבינה תתאה דאקרי תבונה, וּבָרָא אֵלֶּה, בגין דהאי אל"ה איהו כבוד נברא, אדם דבריאה כללא דאור וחשך. וידוע דאדם דבריאה אתברי ע"י בינה תתאה דאקרי תבונה כנ"ל, ואקרי אימא עלאה לגבי מלכות כמו שנרמז בזהר פרשת בראשית דף כ"ב ב' דאומר בזמנא דתב אריך ליה ותריך אימא עמיה, ולא יתכן דקאי על בינה עלאה בגין דבינה עלאה לית לה פירוד מן חכמה דאינון לא מתפרשן לעלמין. ועוד דכבר אמר בדף הנ"ל בעמוד א' על שנעשו ע"י מלכא ואומנא תתאין וכמו שמובן בפי' המאמר הנ"ל בדף כ"ב ב' דאומר דנעשה אדם אתמר על אדם דבריאה דאיהו אור וחשך רזא דאל"ה, והאי איהו דהוה עתיד למחטי, וכן בדף כ"ג א' דאומר דאמרת שכינתא לקב"ה נעשה אדם ע"ש. וכיון דהאי אדם דבריאה איהו קאים בעלמא דפרודא, שכן איהו רזא דכבוד נברא וכולל בהדיה אור וחשך כנ"ל, ונעשה ע"י מלכא ואומנא תתאין ואיך אומר קרא מ"י ברא אל"ה דמשמע דבינה עלאה ברא אותו אלא דכיון דבינה עלאה אתלבשת בבינה תתאה וברא אותו כמו שאומר ואתלבשת בלבוש יקר דנהיר וברא אלה, לכן בין שאני אומר בינה עלאה ברא אותו, ובין שאני אומר בינה תתאה ברא אותו כלא הוא חד בגין דהא והא איתא, וכשם דבינה עלאה אקרי מ"י כך בינה תתאה אקרי מ"י, וע"ד האי בינה תתאה דאקרי מ"י ומלכות אקרון אחות, ועליהון אתמר מ"י זאת עולה מן המדבר כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קכ"ו ב' דאומר מ"י זא"ת רזא דתרין עלמין דמתחברן כחדא ואתקרון אחתן בגין דאינון באחוה וברחימו ואקרון אימא וברתא, וכלא הוא אמת אקרון אימא וברתא בגין דבינה תתאה עשה אותה, וכיון דבינה תתאה כד עבר אותה אז בינה עלאה אתכלילת בהדה, ולכן אקרון אחתן בגין דבינה עלאה עשה אותה, וכן בינה עלאה עשה את בינה תתאה, ולכן מסטרא דבינה עלאה אקרון אחות תרין ההי"ן אלין דאינון מיהו"ק דאיהי גליפו דחותמא, ותרין אתוון י"ו מהאי יהו"ק הנ"ל אקרון אוף הכי אחים דעליהון אתמר קרא כי ישבו אחים יחדיו כמ"ש בתקו' דף ט' ב' דאומר כנ"ל. וידוע דאת י' אקרי אבא ואת ו' איהו ברא דיליה, ואמאי אקרון אחים, אלא האי איהו מטעם הנ"ל. ואת י' דא אקרי אבא תתאה דעליה אתמר יהי אור כמו שמובן במאמר של נעשה אדם שאין כאן מקומו רק צריך שתדע דאע"ג שפירשנו שם דהאי אל"ה איהו אדם דבריאה דאיהו רזא דדכר ונוק' כחדא דעליה אתמר נעשה אדם, עכ"ד האי איהו בארח כלל שכשאני זוכר אדם דבריאה איהו כולל כל מה דלתתא מניה, והיינו דכולל אדם דיצירה ואדם דעשיה דתלת אלין אזלין כחדא כד בעון למעבד עבידתא, אבל באורח פרט כל חד וחד מאלין תלת איהו רזא דאל"ה, וכד חבורא אשתכח אשתכח בכלהו תלת, והיינו כל חד וחד בדרגיה דאינון רזא דתלת אלקי', והיינו אלקי' חיים ואלקי' דפחד יצחק ואלקי' בתראה, ואינון לקבל תלת דרגין כפול משולש מרובע, כפול תמן בינה תתאה דמלבש' לבינה עלאה, ושניהם כחדא אקרון מ"י ובראו אל"ה, והאי אלה דאיהו אדם דבריאה רזא דנשמתא דמלביש לדרגא דשיר משולש כד חבורא אשתכח סליק מעלמא דפרודא לעלמא דחבורא בדרגא דיליה לאתחברא במ"י דאיהי בינה רזא דים הקדמוני והאי איהו רזא דאלקי' חיים ומלך עולם ואתחברותא דא האי איהו דקאים בדרגא דיליה שיר משולש כנ"ל ואתחברת במ"י דאיהו אתפשטת לתתא בדרגא דא והאי איהו דאתחברת מ"י ואל"ה דא לעילא מן דא ודא לגו מן דא, ואז סליק אוף הכי האי אל"ה דאיהו רזא דאדם דיצי' דאיהו רוח לאתחברא בדרגא דשיר משולש רזא דת"ת דכליל ו' ספי' ואיהו אוף הכי אתחבר כגוונא דא כדקאמרן באלקי' עלאה, וכן אדם דעשי' דאיהו רזא דנפש סליק לאתחבר במלכות דאיהי ים האחרון כמ"ש בז"ח פ' יתרו דף נ"ה א' ע"ש. נמצא דג' אל"ה דאינון מסטרא דג' אלקי' מתחברן בג' דרגין ומתמן מתפרשין לכמה



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"א)

וְסָלִיק אֵלֶּה בִּשְׁמָא. אִתְחַבְּרוּ אַתְוָון אִלֵּין בְּאִלֵּין וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁמָא אֱלֹקִים. וְעַד לָא בָרָא אֵלֶּה לָא סָלִיק בִּשְׁמָא אֱלֹקִים. וְאִנּוּן דְּחָבוּ בְּעֶגְלָא, עַל רָזָא דְנָא אָמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וּכְמָה דְּאִשְׁתַּתַּף מִי בְּאֵלֶּה הָכִי הוּא שְׁמָא דְּאִשְׁתַּתַּף תָּדִיר, וּבְרָזָא דָא אִתְקַיֵּים עָלְמָא. וּפְרַח אֵלִיָּהוּ וְלָא חָמֵינָא לֵיהּ. וּמִנֵּיהּ יְדַעְנָא מִלָּה דְאוֹקִימְנָא עַל רָזָא וְסִתְרָא דִילָהּ. אֲתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְכֻלְהוּ חַבְרַיָיא וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ. בָּכוּ וְאָמְרוּ אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא שְׁמַיָא וְחֵילֵיהוֹן בְּמָּה אִתְבְּרִיאוּ, דִּכְתִיב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְגו'. וּכְתִיב מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.


(דף נ"ד ע"ב)

סטרין כמ"ש בזהר בראשית דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל, דאלקי' בתראה איהו רזא דסנד"ל דקאים בסוד מנעלים ברזא דאומר קרא מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז, ב). דנעלים אלין אינון מסטרא דקדושה, סטרא דמטטרו', ובאלין נעלים אתחזיא קב"ה לאבהן כמו שנרמז בתקונים דף ס"ד ב' ודף ע' ב' דאומר כנ"ל, בגין דאית נעלים אחרים מסטרא דקליפה דאתמר עליה למשה של נעליך מעל רגליך (שמות ג, ה). והאי נעל איהו רזא דתלת קליפין דאקרון ערלה, רזא דתלת קליפין דאגוזא כמ"ש בתקונים דף צ"ה ב' דאומר כנ"ל, ותלת אלקי' אלין דקאמרן, דאינון אלקי' עלאה ואלקי' דפחד יצחק ואלקי' בתראה, כלהו אינון חד כמו שנרמז בדף ל"א ב' פ' בראשית דאומר כנ"ל. ואע"ג דכלהו אינון חד, עכ"ד לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא, ובג"ד אית אל"ה ואית אל"ה ולאו אינון שוין, אית אל"ה דאיהו רזא דחג"ת תלת אבהן כמו שנרמז בתקונים דף פ"ח ב' דאומר כנ"ל. והאי אל"ה איהו רזא דאדם דבריאה דאיהו רזא דכח"ב בגין דקאים בסוד ראש לעלמין דפרודא, וכיון דמלביש לדרגא דשיר משולש לכן אקרי בסוד חג"ת, אלה ראשי בית אבותם (שמות ו, יד) כנ"ל, ואית אל"ה דאיהו רזא דאדם דיצירה דקאים בסוד חג"ת לעלמין דפרודא, וכיון דמלביש לדרגא דשיר מרובע דתמן איהו רזא דנה"י של עלמא דחבורא, לכן אתחשיב איהו לזמנין בסוד נה"י דאיהו רזא דנצח הוד יסוד דאקרון חותם ופתיל ומטה, ברזא דאומר קרא לאיש אשר אל"ה לו אנכי הרה (בראשית לח, כה). כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף ע"ב א' ע"ש. והכוונה הוא לאיש דאיהו תפארת דאצי' אשר אל"ה לו, ר"ל דנה"י דיליה מתלבש בהאי אל"ה דאיהו אדם דיצירה כנ"ל, אנכ"י שהיא מלכות היא הרה ממנו, ועל אל"ה דאיהו רזא דחג"ת אתמר אלה הם מועדי (ויקרא כג, ב). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף א' א' ע"ש. ואית אל"ה דאיהו מסטרא דרוח מסאבא, דהאי רוח מסאבא איהו חיויא בישא בהדי דכורא, שניהם כחדא אקרון אל"ה, ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל (שמות לב). כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר אלה תולדות נח, דנפק מניה חם דאיהו אבי כנען, וכתיב ארור כנען (בראשית ט, כה). ואיהו רזא דהאי אל"ה סוספיתא דדהבא וכו', ואית אל"ה דאיהו רזא דתריסר שבטין, ברזא דאומר קרא כל אלה שבטי ישראל שנים עשר ((בראשית מט, כח). ומלכות דאצי' דאתקריאת זאת אתחברת בהדייהו, בגין דאינון קשרין דתקוני מטרוניתא כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר תו אשר דבר. הכא קשרא חד לאתחברא מתתא לעילא ומעילא לתתא באלין תריסר שבטין. והאי איהו רמז לתריסר שבטין עלאין ותריסר שבטין תתאין אלין לקבל אלין, ברזא דאומר קרא וקרא ז"ה אל ז"ה (ישעיה ו, ג). תריסר אנפין עלאין רזא דתלת חיון רברבין עלאין דאית לון תריסר אנפין, בגין דארבע פנים לאחת ((יחזקאל א, ו). רזא דתלת יהו"ק יהו"ק יהו"ק דכלילן בחג"ת, ותריסר אנפין זעירין לתתא רזא דתלת חיון תתאין דאינון אוף הכי תריסר אנפין דאינון תלת זמנין אדנ"י אדנ"י אדנ"י דכלילן בנה"י, וכלהו אינון רזא דעשרים וארבע ספרי תורה כמו שנרמז בר"מ פ' עקב דף רע"א ב' דאומר כנ"ל. וכלהו פנים אלין הם מרכבות דקב"ה, שכן אינון מסטרא דתרין דרגין אלין משולש ומרובע, ותריסר אנפין דתלת אבהן אתמר עלייהו האבות הן הן המרכבה. כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רנ"ב א' דאומר כנ"ל. וכבר נודע דאית שבטים לתתא תריסר דאינון דיוקנין דשכינתא, ואית תריסר שבטין עלאין דאקרון שבטי י"ה, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ט ב' על פסוק ששם עלו שבטים שבטי י"ה (תהלים קכב, ד). אומר: "ששם עלו שבטים" אלין שבטין דלתתא, "שבטי י"ה" אלין שבטין דלעילא, "עדות לישראל" דא רזא דשמא קדישא עלאה דאקרי עדות, והאי איהו רזא דארבע חיון קדמאי דאקרון עתיקין בגין דאינון כללא דשמא עלאה מסטרא דעתיקא קדישא, כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"ב ב' דאומר כנ"ל. וכל אלין שבטין עלאין ותתאין דאינון שנים עשר כפולים אקרון שבטי ישראל, אלין עלאין כלילן בישראל סבא, ואלין תתאין כלילן בישראל זוטא, בגין דדא אחיד בדא ודא בדא, והאי איהו רזא דשמע ישראל. כמו שנרמז בזהר חדש פ' ואתחנן דף צ' ב' ע"ש. כלל העולה דאית אל"ה ואית אל"ה ולאו אינון שוין כנ"ל. ובארח כלל כלהו דרגין קדישין שנכללין בכבוד נברא אקרון אל"ה, רזא קדישא דאתחבר במ"י, והשתא בגלותא אל"ה איהו בפרודא, ושמא דאלקי' דאיהו שמא רברבא עלאה לאו איהו שלים, כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף ק"ה א' ע"ש. ותלת אל"ה דקאמרן דבאורח כלל איהו בסוד אל"ה, חד רזא דעץ הדעת דאקרי אלקים דקשוט האי איהו דאתתקף בבריאה ויצירה ועשיה כמו שנרמז בזוהר פ' כי תשא דף קצ"ב ב' ע"ש. ואיהו שליט על תתאי, ואית אלקים לעילא דאתמר עליה עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד, ג). ואיהו עדן עלאה על כלא, רזא דעלמא דאתי דאחיד לעילא לעילא עד אין סוף, כמו שנרמז בזהר פ' ויקהל דף ר"י ב' ע"ש. והאי איהו אלקים חיים דאתפשט בתלת דרגין כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף ק"מ א' ע"ש. והאי אלקים חיים שליט על עלאי ואדליק כל אינון בוצינין עלאין ותתאין, ומתמן נפקין כל אינון נהורין לאנהרא, וכד האי אלקים דקשוט דלתתא אחיד בהאי אלקי' חיים דלעילא כלא אקרי אלקי' חיים, כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ס"ח ב' דאומר כנ"ל. וזה הוא שאומר כאן: וְסָלִיק אֵלֶּ"ה בִּשְׁמָא. והיינו דסליק לאתחברא במ"י כמו שאומר: אִתְחַבְּרוּ אַתְוָון אִלֵּין בְּאִלֵּין וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁמָא אֱלֹקִים דאיהו שמא רברבא כדקאמרן, וְעַד לָא בָרָא אֵלֶּ"ה לָא סָלִיק בִּשְׁמָא דא לאתקרי אֱלֹקִ"ים, וכלא איהו רמז דבעינן לחברא אל"ה דאיהו רזא דכבוד נברא במ"י דאיהו כבוד נאצל כמו שיפרש לקמן, וְאִנּוּן דְּחָבוּ בְּעֶגְלָא, עַל רָזָא דְנָא אָמְרוּ אֵלֶּ"ה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, ור"ל דהפרידו אל"ה מן מ"י, לקחו אותו בלחודוי, וכל מאן דנטיל ליה בלחודוי עביד פרישו ונטיל ליה באוכלוסין דלתתא דאחידן ביה, כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ל"ו א' דאומר כנ"ל. והאי איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע דאתמר ביה לא תאכל ממנו (בראשית ב, יז). ור"ל בלחודוי דווקא לא תאכל ממנו אפילו מן הטוב, אבל לחברו לעילא באינון עצי יהו"ק שריא ליה, כד"א מכל עץ הגן אכל תאכל (שם טז). כמ"ש בדף ל"ה ב' דאומר דשריא ליה כלא, והיינו דכלהו ביחודא חדא, דהא חזינן דאברהם אכל, יצחק ויעקב וכל נביאים אכלו וחיו וכו', אבל מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית דהא סמא דמותא נטיל, ועל דא תנינן אדם הראשון מושך בערלתו הוה (סנהדרין לח ע"ב). ר"ל מושך אותו להאי כבוד נברא בערלתו, אבל מאן דזכי ליקח אותו בלי ערלתו ולחברא ליה לעילא באילנא דחיי, דא איהו בר נש דזכי לעלמא דאתי כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ח א' ע"ש. וּכְמָה דְּאִשְׁתַּתַּף מִ"י דאיהו אילנא דחיי כמ"ש בר"מ פ' נשא דף קכ"ד ב' ע"ש. בְּאֵלֶּ"ה דאיהו אילנא דעץ הדעת טוב, הָכִי הוּא שְׁמָא דְּאִשְׁתַּתַּף תָּדִיר והיינו ברזא דתרין שמהן יהו"ק אלקים, דהאי איהו סוד המרכבה שלימו דכלא, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' ע"ש. וּבְרָזָא דָא אִתְקַיֵּים עָלְמָא. ר"ל בגין דאתחבר מ"י באל"ה אתקיים עלמא, כמו שמפרש לקמן דמ"י לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה עד דברא אל"ה בקדמיתא, כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, וכמו שהיה אומר מ"י ברא באל"ה כמו שנרמז בתקונים דף פ"ח א' ע"ש. וּפְרַח אֵלִיָּהוּ וְלָא חָמֵינָא לֵיהּ, וּמִנֵּיהּ יְדַעְנָא וכו'. אֲתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וכו', אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא כיון שאני אומר דאתחבר מ"י באל"ה וברזא דא אתקיים עלמא, לכן שמייא וחיליהון דאינון שמים תתאין, בְּמָ"ה דאיהו ת"ת ומלכות אתבריאו, כמו שהיה אומר שע"י האי אֵלֶּ"ה אתבריאו, אל"ה איהו אקרי מ"ה דאיהו אדם דבריאה דאקרי תפארת, כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד ב' דאומר כנ"ל. וכבר אמרנו דאדם דבריאה דאיהו רזא דנשמתא איהו מלביש לדרגא דא דשיר משולש דאיהו יצירה דאצילות, דתמן ת"ת ומלכות דאצילות ממש, דעליהון אתמר יהי אור ויהי אור (בראשית א, ג). כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב ב' ע"ש. דִּכְתִיב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ שהם שמים דלבר דאתחזון, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ (תהלים ח, ד) דאינון רזא דתרין ההי"ן, ה' אצבען דיד ימין וחמש דיד שמאל, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף ר"פ א' דאומר כנ"ל. ה' עלאה איהי רזא דחמש זמנין אור ואינון רזא דחמשה חומשי תורה, וה"א תתאה איהו רזא דתורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר חדש שיר השירים דף כ"ב א' דאומר דתרין ההי"ן אינון תורים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואלין אינון דאפיקו שמים תתאין וחיליהון, וּכְתִיב (שם): מָ"ה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. שנראה דהאי מ"ה שליט על ארעא, אבל מ"י שהיא בינה דאתקריאת אשר שליטת לעילא, והיינו על



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"א)

אֲתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְכֻלְהוּ חַבְרַיָיא וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ, בָּכוּ וְאָמְרוּ אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא שְׁמַיָא וְחֵילֵיהוֹן בְּמָּ"ה אִתְבְּרִיאוּ, דִּכְתִיב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְגו'. וּכְתִיב מָ"ה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַ"ל הַשָּׁמָיִ"ם, בְּגִין דְּבָרָא נְהוֹרָא לִנְהוֹרֵיהּ, וְאִתְלַבַּשׁ דָּא בְדָא וְסָלִיק בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא ה' עִלָּאָה. וְעַל דָּא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלקִים, דָּא אֱלקִים עִלָּאָה, דְּהָא מָ"ה לָא הֲוֵי הָכִי וְלָא אִתְבְּנֵי, אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְמַשְּׁכָן אַתְוָון אִלֵּין אֵלֶּ"ה מִלְּעֵילָא לְתַתָּא. וְאִמָּא אוֹזִיפַת לִבְרַתָּא מַנָּאָה וְקָשִׁיט לַהּ בְּקִישׁוּטָהָא: וְאֵימָתַי קָשִׁיט לַהּ בְּקִישׁוּטָהָא כְדְקָא חָזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְאִתְחֲזוֹן קַמֵּיהּ כָּל דְּכוּרָא, דִּכְתִיב אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן ה'. וְדָא אִקְרֵי אָדוֹן, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. כְּדֵין נַפְקַת ה' וְאָעִילַת י', וְאִתְקַשְּׁטַת בְּמָאנֵי דְכוּרָא לְקָבְלֵיהוֹן דְּכָל דְּכַר בְּיִשְׂרָאֵל. וְאַתְוָון אָחֳרָנִין מָשְׁכָן לוֹן יִשְׂרָאֵל מֵעֵילָא לְגַבֵּי אֲתַר דָּא: אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. אַדְכַּרְנָא בְּפוּמָאי וְשָׁפִיכְנָא דִּמְעָאי בִּרְעוּת נַפְשִׁי בְּגִין לְאַמְשְׁכָא אַתְוָון אִלֵּין, וּכְדֵין אֱדַדֵּם מֵעֵילָא עַד בֵּית אֱלקִים, לְמֶהֱוֵי אֱלקִים כְּגַוְונָא דִילֵיהּ. וּבְמַאי: בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג.


(דף נ"ה ע"א)

השמים ברזא דאומר קרא אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. ר"ל דבינה עלאה היא משפעת על השמים דאינון שמים עלאין, כידוע דאינון רזא דתפארת ומלכות, דרגא דשיר משולש, בְּגִין דְּבָרָא נְהוֹרָא דאיהו האל"ה דקאמרן, לִנְהוֹרֵיהּ דאיהי בינה תתאה דמלבשת לבינה עלאה, והאי איהו דאמר לעילא דמ"י אתלבשת בלבוש יקר דנהיר, דהאי לבוש יקר איהו רזא דבינה תתאה כנ"ל, והאי איהו דברא נהורא לנהוריה ואתלבש דא בדא, וכלא איהו רמז דאע"ג דבאורח פרט אית בינה עלאה ואית בינה תתאה, אבל בארח כלל בינה עלאה ובינה תתאה אינון חד ולא תרין, וכמו שאומר דכיון דאתלבש דא בדא וְסָלִיק בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא ה' עִלָּאָה, דבארח כלל בינה עלאה ובינה תתאה נרמזים באת ה' עלאה דשמא קדישא, כגון י' בינה עלאה, ד' בינה תתאה דאקרי תבונה, ואת ה' תניינא דשמא קדישא דאיהו רמז למלכות דאצי' אית אוף הכי תמן מלכות סתם דאתקריאת מלכות למלאכין דבריאה דמתלבש דא בדא, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ז ב' ע"ש. ובארח כלל אקרון חד ולא תרין, והיינו מלכות דאצילות היא י' שבתוך את ה', ואת ד' היא סתם מלכות, וכן בינה עלאה היא י' שבתוך את ה' עלאה, ואת ד' היא בינה תתאה דאתקריאת תבונה, ושניהם בינה ותבונה כחדא הם רזא דאת ה' עלאה דשמא קדישא, וכן מלכות דאצי' וסתם מלכות דאתקריאת מלכות למלאכין דבריאה כנ"ל, שניהם כחדא הם רזא דאת ה' תניינא דשמא קדישא, ואת ו' איהו תפארת כללא דשית ספירן ואת י' איהו חכמה ומרמז לכתר כידוע. וְעַל דָּא ר"ל כיון דבינה עלאה מתלבשת בבינה תתאה, לכן אתקריאת היא אלקים, וזהו שאומר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלקִים, דָּא אֱלקִים עִלָּאָה שהיא בינה עלאה דאתקריאת הכי על שם בינה תתאה דאיהי כורסייא, ברזא דאומר קרא בראשית דאינון חכמה ובינה בסוד בי"ת רא"ש, תרין אלין כחדא ברא אלקים דאיהו כורסייא כמו שנרמז בתקונים דף ד' ב' ע"ש. נמצא דעיקר של שם אלקים איהו בבינה תתאה, אלא בגין דמתלבשת בינה עלאה בבינה תתאה, לכן אתקריאת בינה עלאה אוף הכי אלקים, ואע"ג דבינה תתאה מה דאתקריאת הכי אלקים הוא בגין דמתלבשת באל"ה, וכמו שאומר מ"י בעא לאתגליא ולאתקריא בשמא דאלקי' ואתלבשת בלבוש יקר דנהיר וברא אל"ה, אתחברו אתוון אלין באלין ואשתלים בשמא דאלקים, ועל דא בראשית דאינון חכמה ובינה עלאין, ברא אלקים דאיהו כורסייא כנ"ל, ואומר ברא בלשון יחיד ואינו אומר בראו בגין דאינון באחדות גמור בסוד עשרים שנה כידוע, דְּהָא מָ"ה דאיהו ת"ת ומלכות לָא הֲוֵי הָכִי כד הוה לעילא נכלל בין או"א, וְלָא אִתְבְּנֵי, אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְמַשְּׁכָן אַתְוָון אִלֵּין אֵלֶּ"ה דאיהו רזא דגופא דאחיד מִלְּעֵילָא עד לְתַתָּא, והיינו דמבריח מן הקצה דלעילא דאיהו מ"י עד הקצה דלתתא דאיהו מ"ה כנ"ל. וְאִמָּא שהיא בינה עלאה אוֹזִיפַת לִבְרַתָּא מַנָּאָה, ור"ל דבינה תתאה דאחידת בבינה עלאה והיא בסוד כלים דילה, אז כדי להגדיל קומת מלכות אחידת בינה תתאה במלכות ומתחברת עמה, בסוד כעיר שחוברה לה יחדיו, וזהו שאומר דאוזיפת לברתא מנאה, וְקָשִׁיט לַהּ בְּקִישׁוּטָהָא, האי איהו רמז שהיא גם היא מתחברת עמה, כמו שמובן בפי' מאמר זהר בראשית דף ג' ב' עיין שם. וְאֵימָתַי קָשִׁיט לַהּ בְּקִישׁוּטָהָא כְדְקָא חָזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְאִתְחֲזוֹן כל אלין תלת, בינה עלאה ובינה תתאה ומלכות כשנכללין כחדא בסוד תלת ההי"ן דאינון לשמאלא רזא דחב"ד חג"ת נה"י ואתחזון אלין קַמֵּיהּ כָּל דְּכוּרָא, ור"ל דדוכרין אוף הכי דאינון מסטרא דימינא, רזא דתלת יודי"ן דאקרון חכמות והם סוד תלת אדם, אוף הכי אינון נכללין כחדא בסוד דכורא חד והיסוד דאקרי כ"ל קאים באמצע בין דכורא לנוק' כמ"ש בפי' מאמר זהר בראשית דף ג' ב' ע"ש. והאי איהו דִּכְתִיב אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יקו"ק. בגין דתלת ההי"ן הם רזא דאדנ"י לסטר שמאלא, ותלת יודי"ן הם דיהו"ק לסטר ימינא, וְדָא אִקְרֵי אָדוֹן, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית דאיהו רזא דגופא, ור"ל דאפילו האי גופא דאיהו רזא דשמא דאדנ"י, אקרי אדון כל הארץ כד עיילין ביה כל הני שמהן עלאין דאתגליפו ביה כמו שנרמז בסתרי תורה פ' וירא דף ק"א א' ע"ש. והאי איהו דאקרי הכי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, דאפילו קצה דלתתא דאיהו רזא דה"א בתראה, כיון דאחיד בקצה דלעילא לכן אקרי אוף הכי אדון כל הארץ, כְּדֵין נַפְקַת ה' שהיא הנוק', וְאָעִילַת י' שהוא רזא דדכורא רזא דברית קדישא, וְאִתְקַשְּׁטַת בְּמָאנֵי דְכוּרָא דאיהו היסוד דאקרי הכי מאני דדכורא, לְקָבְלֵיהוֹן דְּכָל דְּכַר בְּיִשְׂרָאֵל, ר"ל לקבליהון דכל כתרי מלכא דלעילא דאיהו ישראל סבא, דכלהו מתחברין כחדא בצדיק כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף ע"ח א' דאומר כעיר שחוברה לה יחדיו, מה הוא שחוברה לה יחדיו, בגין דיזדווג בה מלכא משית סטרין בכל סטרי מלכא בדרגא דצדיק, וכל כתרי מלכא כלילן ביה, ומלכא מאלין שית סטרין איהו ישראל סבא כנ"ל בגין דאיהו בעלה דמטרוניתא כמו שנרמז בתקו' דף כ"א א' דאומר כנ"ל. ודא איהו דאמר לקבלהון דכל דכר בישראל, ודא הוא מדה לקבל מדה, דכיון דישראל היו עולים לרגל ומתקבצין תמן, היו גורמי' דכל כתרין עלאין הוו מתתקנין אוף הכי אינון, וכתרין אלין אינון מדות דמלכא אתלבש בהו ואקרון לבושין דיליה כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף ז' ב' דאומר כנ"ל. ואומר דבאלין כתרי מלכא שמא קדישא אשתכח בהו, ודא הוא מה שאומר כאן: וְאַתְוָון אָחֳרָנִין מָשְׁכָן לוֹן יִשְׂרָאֵל מֵעֵילָא לְגַבֵּי אֲתַר דָּא. ור"ל דאתוון אחרנין דאינון יה"ו, רזא דשמא קדישא כנ"ל שהוא הפנימיות של כתרין אלין דאינון רזא דגופין רזא דלבושין כנ"ל, משכן לון ישראל בעובדיהון ובצלותיהון לגבי אתר דא, דא את ה' בתראה הנ"ל דאקרי קול דממה דקה דתמן קא אתא מלכא, כמ"ש בתקו' דף ג' ב' ע"ש. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. אַדְכַּרְנָא בְּפוּמָאי האי מעשה שעשו ישראל בעגל באומרם אלה אלקיך ישראל, וְשָׁפִיכְנָא דִּמְעָאי על דא בִּרְעוּת נַפְשִׁי בְּגִין לאתקנא מה דאינון קלקלו, והיינו לְאַמְשְׁכָא אַתְוָון אִלֵּין מ"י לחברא באל"ה, וּכְדֵין אֱדַדֵּם מֵעֵילָא דאיהו רזא דכ"ה וכ"ד דשחרית, וכן סליק תיבת אדד"ם לחושבן כ"ה וכ"ד דשחרית, שכן אומר מעילא עַד בֵּית אֱלקִים דאיהי מלכות קדישא, כללא דכ"ה וכ"ד דערבית, לְמֶהֱוֵי אֱלקִים באתר דילה לתתא כ"ה לאזדווגא בבעלה כְּגַוְונָא דִילֵיהּ דאיהו אלקים חיים אילנא דחיי, ומלכות איהי רזא דעץ הדעת טו"ר כד אתכלילת לתתא בעלמא דפרודא, אבל כשאתכלילת לעילא אז איהו כלא אלקי' חיים כגוונא דיליה כנ"ל. וּבְמַאי: בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, כד ישראל מרנני' ומשבחי' לקב"ה גורמין דהמוני מעלה מתקבצין כחדא ומתחברין בה במלכות קדישא דאתקריאת חג בימים טובים כמ"ש בתקונים דף נ"ו א' דאומר כנ"ל, והאי איהו רזא דאומר קרא משכני אחריך נרוצה, דשמא קדמאה משיך לשמא אחרא דאקרי אלקים, דכמה רתיכין וכמה בי דינין כלהו כלילן ומתחברן ביה כמ"ש בזהר שיר השירים דף י"ד ב' דאומר כנ"ל, ואומר סגיאין אינון דכלילן בהאי שמא ואיהו כלא שמא חדא, דכיון דשמא קדמאה משיך לשמא אחרא, כדין כלא הוא חבורא חדא דשמא חדא ועלאין ותתאין כלהו דרגין מתקשרין דא בדא למהוי כלהו קשורא חד וחיבורא חד ויחודא חד. ולוקח ג' לשונות אלין "קשורא" ו"חבורא" ו"ייחודא" רמז לתלת דרגין כפול משולש מרובע, "יחודא" לקבל דרגא דשיר כפול, "חבורא" לקבל דרגא דשיר משולש, "קשורא" לקבל דרגא דשיר מרובע, והאי איהו רזא דתלת אלקי' דמתחברין כחדא בסוד אלקים חד, שיעור קומה דילה כשיעור קומה דיליה כנ"ל, והיינו דאל"ה דאיהו אדם דבריאה דכר ונוקבא כחדא דמלביש לדרגא דשיר משולש, אתחבר במ"י עלאה דאיהו רזא דשיר כפול ונעשה אלקים חיים אלקי' עלאה כנ"ל, ואל"ה



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"א)

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: שְׁתִיקָא דִילִי בְּנָא מַקְדְּשָׁא לְעֵילָא וּבְּנָא מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא. וּבְוַדַּאי מִלָּה בְּסֶלַע מִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם, וּמִלָּה בְּסֶלַע מַ"ה דְּאָמַרְנָא וְאִתְעַרְנָא בֵּיהּ, מִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם מַה דְּשָׁתִיקְנָא דְּאִבְרוּ וְאִיבְנוּ תְּרֵין עָלְמִין כְּחֲדָא: אֲמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִכָּאן וּלְהָלְאָה שְׁלִימוּ דִקְרָא, דִּכְתִיב הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם. תְּרֵין דַּרְגִּין אִנּוּן דְּאִיצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי רְשִׁים כָּל חַד מִינַיְיהוּ. חַד דָּא דְּאִתָּמַר מָ"ה וְחַד מִ"י, דָא עִלָּאָה וְדָא תַתָּאָה. דָּא עִלָּאָה רָשִׁים וְאָמַר:


(דף נ"ה ע"ב)

דאיהו אדם דיצירה דכר ונוק' כחדא דמלביש לדרגא דשיר מרובע אתחבר במ"י תתאה דאינון חכמה ובינה תתאין מדרגא דשיר משולש ונעשה אלקי' תניינא אלקי' דפחד יצחק ואל"ה דאיהו אדם דעשיה אוף הכי דכר ונוק' כחדא אתחבר בי"ם תתאה דאיהי ים בתראה נעשה אלקים תליתאה דאיהו אלקי' בתראה דעלמא דחבורא ומתמן מתפרש שמא דא לכמה סטרין ואורחין כנ"ל, בגין דהאי אל"ה דאיהו תליתאה קאים בסוד מנעלים כנ"ל, אבל מנעלים אחרנין דאינון סטרין ‏ מסאבין כלהו קיימין למטה מעלמא דחבורא בגין דלא מתקבלן לגו עלמא דחבורא כד מלכות סליקת לעילא ולינקא מתמן ודא רזא דקרא והבית בהבנותו אבן שלימה שהיא מלכות דאצי' דאתקריאת הכי אבן שלימה מסע נבנה, ברזא דאומר קרא ולמסע את כל המחנות. דכלהו מחנה אלקים מתחברין כחדא, לאפוקי אלקים מסטרא אחרא דלא מתקבלן לגו עלמא דחבורא כנ"ל, ודא רזא ומקבות והגרזן כל כלי ברזל דאינון שאר דרגין תתאין לא נשמע בבית בהבנותו כמ"ש בזהר פ' נח דף ע"ד א' דאומר כנ"ל. אבל דרגין קדישין דתלין כלהו במלכות ברזא דשמא דאלקי' כלהו סלקין כד איהי סלקא לאתחברא לעילא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ד ב' דאומר על פסוק משכני אחריך נרוצה ולא כתיב ארוצה בגין דבשמא דא דאקרי אלקים כמה רתיכין וכמה בי דינין כלהו כלילן ומתחברן ביה, וע'ד כתיב אחריך נרוצה סגיאין אינון דכלילן בהאי שמא ואיהו כלא שמא חדא דכיון דשמא קדמאה דאיהו יהו"ק משיך לשמא אחרא דאיהו אלקים כדין הוא כלא חבורא חדא ושמא חדא ועלאין ותתאין כלהו דרגין מתקשרין אלין באלין למהוי כלהו קשורא חד וחבורא חד וייחודא חד כנ"ל, והיינו תלת אלקים דאית בתלת דרגין מתחברין כחדא בסוד נוק' חדא דאיהי לסטר שמאלא בסוד אלקי' חד כנ"ל, ותלת הוויי"ן דאינון לסטר ימינא אוף הכי מתחברין בסוד דכורא חד דאיהו לסטר ימינא ודכורא ונוקבא דאינון בסוד יהו"ק אלקי' שניהם כחדא אקרון אדם, וכן סלקין לחושבן אדם כגוונא דא, והיינו דתלת הוויי"ן דאינון לסטר שמאלא רזא דבינה גבורה הוד כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ג ב' הם רזא דתלת אלקים דמתחברן כחדא בסוד אלקי' חד כנ"ל. נמצא דתלת יודי"ן ותלת ההי"ן סלקין לחושבן אדם ותלת ווי"ן דקיימין באמצעיתא הם בסוד ברית ח"י עלמין, תלת כלולים כחדא, ואיהו אתגניז בין תרווייהו ולא קאים לבר, ומה שנראה אינו כי אם דכורא ונוק', דכורא לסטר ימינא יהו"ק, ונוק' לסטר שמאלא אלקים, שיעור קומה דילה כגוונא דשיעור קומה דיליה, וכלהו אינון תשע אתוון רזא דתשע ספירן דאית בתלת דרגין כפול משולש מרובע, והאי איהו רזא דשמא שלים יהו"ק אלקים, ושלימו דילהון איהו כתר עליון שיר פשוט, והאי איהו המרכבה דרכיב דא בדא זינא בזיניה היכלא בהיכליה דרגא בדרגיה קשרא בקשריה כמ"ש בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא האי איהו שלימו דכלא, וכד אשתלים דא בדא ואיהו כלא חד, עובדא דנפיק מהאי שלימו ההוא אקרי מעשה המרכבה, ורזא דא וייצר יהו"ק אלקי' את האדם שם מלא, ואדם איהו עובדא דהאי מרכבה דרכיב דא בדא ואיהו כלא חד עובדא דשלימו דכלא, וכד אשתלי' דא בדא כדין יהו"ק אלקי', רזא דאקרי אדם כנ"ל דכליל כל דיוקנין אחרנין, כגון כמה חיון עלאין ותתאין דכלהו ‏ סלקין ומסתכלן ביה, וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם פני אדם כמו שנרמז בזהר בראשית דף י"ט א' דאומר כנ"ל, אבל עקרא דאדם איהו קאים לגו וכלהו חיון לאו אינון כי אם לבושין דיליה ואינון ציורין דנכללין באתפשטותא דא דאקרי אדם דקאים לגו כמו שנרמז בזהר פ' הנ"ל דף כ' דאומר כנ"ל. וכן בתקוני' דף ס' ב' ביוסיטא דאומר אדם רכיב על כלהון ואינון מרכבה דיליה כסוסוון לבני נשא. וידוע דמטטרו' איהו סוס לת"ת בגין דכלהו ספירן מתלבשן ביה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס דף רכ"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר דהסוס איהו טפל לרוכב דאיהו נוק' לרוכב דאיהו אדם, כמו שנרמז בתקו' דף קל"ב ב' דאומר כנ"ל. ועל דא כנסת ישראל שהיא נוקבא אתקריאת סוסיא דקב"ה כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ו א' דאומר לא אקרי קודשא ברוך הוא מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה שהיא כנסת ישראל, ודא רזא דקרא כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. בגין דחיון אילין אריה שור נשר אקרון סוסוון כמ"ש בתקו' דף ע"ט ב' ע"ש. וחיון אלין אינון רזא דמלאכין דאקרון הכי כגון מיכא"ל אריה, גבריא"ל שור, נוריא"ל נשר כמו שנרמז בר"מ פרשת פנחס דף רי"ז א' דאומר כנ"ל. וממלאכין אלין מיכא"ל גבריא"ל, ואוריא"ל דאיהו נוריא"ל, ורפא"ל תליין מינייהו כמה רבו רבבן דמלאכייא כמו שנרמז בתקו' דף ק"ל כ' דאומר כנ"ל. אבל ישראל תליין ואחידן בההוא חיה דשמה אדם דאיהי כלילא מעשר ספירן, שכן אדם איהו כללא די' ספירן, וישראל אית לון חולקא בספירן מה דלאו הכי המלאכין כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ל"ח א' דאומר כנ"ל, ואומר על ישראל דאינון רחימין יתיר ממלאכי השרת כגוונא דבנין לגבי אבוהון, דמלאכין לאו אינון לגבי ספירן אלא כסוסוון לגבי רוכבי עלייהו, אבל ישראל בנין דקב"ה דאינון דבקין בשמיה ממש, כד"א ואתם הדבקים בה' אלקיכם בשמא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א ממש יתיר מכל שאר שמהן כמו שנרמז בזהר משפטים דף צ"ו א'. ושאר מלאכין נכללין בשמא דאלקים דסליק לחשבון הכס"א, דשמא דא דאלקי' איהו כסא לשמא דאדם, וכל העונה אמן בכל כחו יהיב תוקפא לשמא דאלקי', שכן בכ"ל כח"ו סליק לחשבן אלקי' כמו שנרמז בתקו' חדשים דף כ"ד ב' דאומר ברמז דמאן דאמר אמ"ן דאיהו רזא יאהדונה"י בכ"ל כח"ו דאיהו אלקי' יהיב תוקפא לסוסוון, והאי איהו רמז למלאכין דאינון כסוסוון לגבי ספירן ונכללין בשמא דאלקי' כנ"ל, וכלא איהו רמז דצריך לאכללא תרין שמהן אלין דאינון יאהדונה"י בשמא דאלקי', ודא איהו רזא דאמ"ן בכל כחו כנ"ל. ותרין שמהן אלין יאהדונה"י הם רזא דת"ת ומלכות דאצי', רזא דזווגא ודא איהו בארח פרט אבל בארח כלל כבר אמרנו דכלא איהו רזא דגופא חדא רזא דגופא קדישא דכלהו נשמתין ומלאכין קדישין כלהו נכללין בהאי גופא קדישא בגין דכלהו עלמין מתחברן ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא בסוד דכורא ונוקבא כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. בגין דכלהו בוצינין דאקרון כתרי מלכא לכהו אחידן נהורא דא בנהורא דא ולא מתפרשן דא מן דא דכל חד וחד נהיר ואחיד בההוא נהורא דלגו לגו כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"א ב' דאומר כנ"ל. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁתִיקָא דִילִי בְּנָא מַקְדְּשָׁא לְעֵילָא שהיא רזא דבינה תתאה ה' עלאה מיהו"ק דאיהי גליפו דחותמא דאתקריאת אוף הכי מ"י דאתחבר באל"ה ונעשה אלקים, והאי איהו מקדש דלעילא, וּבְּנָא מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא ר"ל על מלכות מדרגא דשיר משולש שהיא רזא דאת ה' תניינא דאתקריאת י"ם, ואתחבר אוף הכי באל"ה ונעשה אלקי' דאיהו מקדשא תתאה ואלקי' דא איהו רזא דיהו"ק בגין דסתם בי מקדשא אתקרי בשם יהו"ק כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל. ועל דא בי מקדשא לאו נטירו דיליה אלא בקב"ה דכתיב אם יהו"ק לא ישמור עיר שוא שקד שומר, דשומר דא איהו נער מטטרו' דנטיר משכנא ולא מקדשא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קס"ד א' דאומר כנ"ל. וּבְוַדַּאי מִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם רמז לתרין מקדשין דאינון רזא דתרין ההי"ן דאתרמיזו בשמא דיהו"ק, וּמִלָּה דאיהו דבור בְּסֶלַע מַ"ה דְּאָמַרְנָא וְאִתְעַרְנָא בֵּיהּ דאיהו מ"ה דלתתא רמז למלכות דאצי' דאתקריאת סלע, ועלה אתמר ודברתם אל הסלע. כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דבור ופיוס, וְעַל דָּא מִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם מַה דְּשָׁתִיקְנָא דְּאִבְרוּ תְּרֵין עָלְמִין כְּחֲדָא רזא דתרין ההי"ן מסטרא דיהו"ק תרין מקדשין כנ"ל, דרבי אלעזר לא גלי רזא דתרין ההי"ן אלין כי אם רזא דה' בתראה כנ"ל, אבל רבי שמעון גילה ‏ רזא דתרין ההי"ן כחדא כנ"ל. אֲמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִכָּאן וּלְהָלְאָה שְׁלִימוּ דִקְרָא, דִּכְתִיב הַמּוֹצִיא בְּמִסְפָּר צְבָאָם. תְּרֵין דַּרְגִּין אִנּוּן דְּאִיצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי רְשִׁים כָּל חַד מִינַיְיהוּ למנדע דדא אפיק כגוונא דדא, חַד דָּא דְּאִתָּמַר מָ"ה למנדע דשמיא וחיליהון אתבריאו במ"ה כנ"ל, וְחַד מִ"י בסוד מ"י ברא אל"ה, והיינו דמ"י ברא באל"ה דאשתתף מ"י באל"ה כנ"ל, דָא עִלָּאָה רזא דמ"י, וְדָא תַתָּאָה רזא דמ"ה, דָּא עִלָּאָה שהיא מ"י רָשִׁים וְאָמַר:



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"א)

הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם, הַמּוֹצִיא הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע וְלֵית כַּוָּותֵיהּ. כְּגַוְונָא דָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הַמּוֹצִיא הַהוּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דָּא דַרְגָא תַתָּאָה, וְכֹלָא חַד. בְּמִסְפַּר שִׁתִּין רִבּוֹא אִנּוּן דְּקַיָּימִין כְּחֲדָא, וְאַפִּיקוּ חֵילִין לְזִינַיְיהוּ דְּלֵית לוֹן חֻשְׁבְּנָא, לְכֻלָּם, בֵּין אִנּוּן שִׁתִּין, בֵּין כָּל חֵילִין דִּילְהוֹן, בְּשֵׁם יִקְרָא. מַאי בְּשֵׁם יִקְרָא. אִי תֵימָא דְּקָרָא לוֹן בִּשְׁמָהַתְהוֹן, לָאו הָכִי הוּא אֶלָּא בְּזִמְנָא דְדַרְגָא דָא לָא סָלִיק לְעֵלָּא וְאִקְרֵי מִ"י, לָא אוֹלִיד וְלָא אַפִּיק טְמִירִין לְזִינֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּכֻלְהוּ הֲווּ טְמִירִין בֵּיהּ. כֵּיוָן דְּבָרָא אֵלֶּ"ה וְאִסְתַּלַּק בִּשְׁמֵיהּ וְאִקְרֵי אֱלֹקִים, כְּדֵין בְּחֵילָא דִּשְׁמָא דָא אַפִּיק לוֹן בִּשְׁלִימוּ, וְדָא הוּא בְּשֵׁם יִקְרָא, בְּהַהוּא שֵׁם דִּילֵיהּ קְרָא וְאַפִּיק כָּל זִינָא וְזִינָא לְאִתְקַיְימָא בִּשְׁלִימוּתֵיהּ. כְּגַוְונָא דָא רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם. אַדְכַּרְנָא שְׁמִי לְאִתְקְיָימָא בְּצַלְאֵל עַל קִיּוּם אַשְׁלָמוּתֵיהּ


(דף נ"ו ע"א)

הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם, רמז דאת ה' עלאה מוציא ע"י מספר דאיהו מ"ה צבאם, וכיון דבינה איהי באתכסיא ולא אתגליא דבג"ד אתקרי מ"י כנ"ל, לכן אומר הַמּוֹצִיא איהו הַהוּא דְּאִשְׁתְּמוֹדַע, והיינו מ"ה דאיהו האי מספר דקאמרן, וְלֵית כַּוָּותֵיהּ בגין דאיהו אדם אילנא רבא ותקיף דנהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא כמו שנרמז בזהר משפטים דף ק"ה א' דאומר כנ"ל ואומר המוציא במספר צבאם אלמלא מספר דא לא ישתכחון חיילין ותולדין לעלמין, כְּגַוְונָא דָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. דצריך להדגיש את ה' של המוציא כאלו היא ממולאה בה' אחרת כזה ה' המוציא, רמז לתרין דרגין דקאמרן דאינון ה' עלאה וה' תתאה, בסוד מ"י ומ"ה, ועיקר של את ה' דא של הַמּוֹצִיא איהו רמז להַהוּא דְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דאיהו מ"ה, וכמו שאומר דָּא דַרְגָא תַתָּאָה דאיהו מ"ה, בגין דדרגא עלאה קיימא באתכסייא ולא אשתמודעא כנ"ל, וְכֹלָא חַד. דא הוא רמז דבין שתאמר המוציא שר"ל דה"א עלאה דאיהי מ"י מוציא, ובין שתאמר דה"א תתאה דאיהי רזא דמ"ה מוציא כלא חד בגין דהא והא איתא כיון דדא אחיד בדא ודא בדא כנ"ל, ואין זה תימה דאת ה' שהיא רזא דנוק' שירמז למ"ה דאיהו דכורא בגין דמ"ה דאיהו אד"ם איהו כללא דדכר ונוק' כחדא דאקרון הכי מ"ה כנ"ל. וכן לזמנין את ה' מרמז לחג"ת כידוע, ולזמנין מרמז לחג"ת נצח והוד כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף ר"פ א' דאומר כנ"ל. ובאת ה' תמן י' רמז לעשר ספירן דדכורא ותמן ד' רמז לנוק'‏ וכלא חד, ועכשיו נותן טעם על האי ברא דאיהו אילנא רבא ותקיף אמאי אקרי מספר ואומר: בְּמִסְפַּר אקרי הכי בְּגִין דְּאִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּקָיְמִין כַּחֲדָא דאת ו' כליל לון שכן את ו' סליק לשתין רבוא בשית ספירן כמו שנרמז בתקו' דף ק"ג א' דאומר כנ"ל. ושתין רבוא אלין אַפִּיקוּ חֵילִין לְזִינַיְיהוּ דְּלֵית לוֹן חֻשְׁבְּנָא לכולם בשם יקרא, אומר לְכֻלָּם, בֵּין אִנּוּן שִׁתִּין רבוא דקיימין כחדא כנ"ל, וּבֵּין כָּל חֵילִין דִּילְהוֹן, בְּשֵׁם יִקְרָא, והיינו אלין חילין דאפיקו כנ"ל בשם יקרא מַאי בְּשֵׁם יִקְרָא, אי תימא דְּקָרָא לוֹן בִּשְׁמָהַתְהוֹן שר"ל דלכל חד וחד קרא ליה בשמיה לאו הכי דלא אתא קרא להודיע לן דא אלא דאתא לאשמועינן בְּזִמְנָא דְדַרְגָא דָא דאיהו האי אל"ה דקאמרן לָא סָלִיק לְעֵלָּא וְאִקְרֵי בינה עלאה מִ"י ולא יתיר לָא אוֹלִיד בינה עלאה וְלָא אַפִּיק טְמִירִין לְזִינֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּכֻלְהוּ הֲווּ טְמִירִין בֵּיהּ,‏ כמה דאמרינן דכל מה דאתברי וכל מה דהוה עתיד לאתברי הוה כלא לעילא בדרגא דשיר כפול בארח כלל בקרא קדמאה בגין דקרא תניינא איהו רמז לקליפין ארבע דאקדימו במעשה למוחא, ולכן אומר קרא והארץ היתה תהו ובהו וגו' דאיהו רמז לאלין קליפין כנ"ל, ולבתר אומר יהי אור ויהי אור, שהוא רמז לדרגא דשיר משולש דהוה אמר חכמסה לבינה יהי כדין וכדין דדא אקדים במחשבה בגין דאיהו אקרי מוחא ומוחא כבר נודע דאקדים במחשבה אבל במעשה הקדים הקליפה כנ"ל כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף ק"ח ב' עיין שם. ולבתר בינה דאקרי מ"י, כֵּיוָן דְּבָרָא אֵלֶּ"ה וְאִסְתַּלַּק האי אל"ה בִּשְׁמֵיהּ ר"ל דאתכליל בשמיה דבינה דאתקרי מ"י, וְאִקְרֵי אֱלֹקִים, כְּדֵין בְּחֵילָא דִּשְׁמָא דָא דאיהו האי אל"ה אַפִּיק לוֹן בִּשְׁלִימוּ, וְדָא הוּא בְּשֵׁם יִקְרָא, שר"ל בְּהַהוּא שֵׁם דִּילֵיהּ דת"ת דהוא כללא דשתין רבוא חיילין דמלאכין קדישין דלעילא, קְרָא וְאַפִּיק כָּל זִינָא וְזִינָא דאינון אוף הכי שתין רבוא דמלאכין קדישין דלתתא כנרמז בתקונים דף ק"ך ע"ש. ואלין שתין רבוא מלאכין דלתתא כלהו כלילן במטט' שלכן אקרי איהו בשתין רבוא שמהן דמלאכיא כמו שנרמז בתקונים דף צ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר קב"ה קרא ליה למטטרו' שמהן סגיאין וכו'. בגין דכלהו כלילן ביה ואיהו כליל לון, וכלא איהו בגין לְאִתְקַיְימָא בִּשְׁלִימוּתֵיהּ, ולכן אקרון אלין דאתיין מסטרא דאל"ה אנשי שם, דאינון בשלימו יתיר מאלין דאקרון אנשי השם ודא הוא רזא בנקבו שם יומת כמ"ש בזהר פ' קרח דף קע"ו ב' דאומר כנ"ל. והאי איהו דקאמרן דמ"י בר"א באל"ה, כמו שאמר שמיא וחיליהון במ"ה אתבריאו שנכלל מ"י במ"ה, וכל חילין נפקו בשלימו משמא דא דאלקים דאיהו מ"י ואל"ה, והאי אל"ה כבר אמרינן דאיהו מ"ה בגין דאיהו אדם דבריאה דאקרי מ"ה - יו"ד ה"א וא"ו ה"א רזא דנשמתא דכורא ונוקבא כחדא ברזא דאומר קרא זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם כמו שנרמז בזהר מדרש רות דף ל"א א' דאומר כנ"ל, וכן אל"ה איהו רמז לדכורא ונוקבא, א"ל ימינא דאיהי דכורא, ה' נוקבא דאיהי לשמאלא כנ"ל. כְּגַוְונָא דָא רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, אַדְכַּרְנָא שְׁמִי לְאִתְקְיָימָא ההוא עובדא דנפיק מניה ואקרי הכי בְּצַלְאֵל עַל קִיּוּם אַשְׁלָמוּתֵיהּ, והאי איהו רמז ליסוד, שכן בצלא"ל איהו רזא דיוסף רזא דברית קדישא כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ה א' דאומר כנ"ל, וכיון דעד עכשיו הזכיר האי אל"ה דאיהו אדם דבריאה דאקרי תפארת ואיהו כללא דחג"ת בסוד אל"ה ראשי בית אבותם כנ"ל, והאי איהו רזא דגופא קדישא לגבי אצילות דאע"ג דאיהו נשמתא לגבי מה דלתתא מניה, עכ"ד האי נשמתא איהו מסטרא דכבוד נברא דאתקריאת גופא לגבי ההוא נשמתא עלאה דהיא בארח אצילות כמ"ש בתקונים דף קכ"ג א' דאומר כנ"ל. נמצא דאיהו רזא דגופא וכן תפארת איהו גוף ליהו"ק כידוע, לכן מזכיר עכשיו לבצלאל דאיהו רזא דברית קדישא דאזיל בתר גופא. וידוע דבצלאל איהו סיומא דגופא ואתחשיב כגופא כמ"ש בפ' הנ"ל דף רכ"ד א' דאומר כנ"ל, וכשם דחג"ת אקרון ימין לגבי דנה"י כך בצלאל אתרשים ביה א"ל רמז דאיהו מסטרא דימינא, ועל דא איהו אתקין תקונא דכלא כמ"ש בזהר הנ"ל דף רכ"ב א' דאומר כנ"ל. וכשם דיוסף איהו רביעאה לז' זכאי קשוט דאינון אבהן דעלמא, אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן ודוד, דאינון רזא דשבעה נהורין דמתנהרין משבעה יומין עלאין כמ"ש בזהר חדש סתרי תורה פ' תולדות דף מ"ב א' דאומר כנ"ל. כהאי גוונא בצלאל איהו אוף הכי רביעאה לנהורין עלאין כמ"ש בזהר פ' שלח לך דף קס"ב ב' דאומר כנ"ל. ובגין דאיהו רביעית אתמר ביה ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת שהם רזא דאבהן כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף קס"ד א' וזהר שמות דף י"ד ב' ע"ש. כלל העולה דבצלאל איהו יתיב כגוונא דההוא א"ל לעילא, רזא דדכורא כמו שאמרנו שא"ל מרזא דאל"ה הוא רמז לדכורא, כגוונא דא האי א"ל מבצלאל איהו רמז לדכורא דאיהו צדיק רזא דברית קדישא ההוא א"ל לעילא נטיל שית סטרין ואיהו אוף הכי לתתא נטיל שית סטרין ההוא אל דלעילא אנהיר לעילא והאי א"ל דלתתא אנהיר לתתא בגין דאיהו רזא דצדיק דיתיב בצ"ל א"ל, ההוא דאקרי א"ל עליון כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קנ"ב א' דאומר כנ"ל. וכלא איהו רמז דאיהו סיומא דגופא דאתחשיב כגופא וכגוונא דגופא דאיהו האל"ה אדם דבריאה כללא דשית סטרין דאינון רזא דתרין דרועין דאית בהון שית פרקין, הכי בצלאל דאיהו רזא דברית קדישא סיומא דגופא נטיל שית סטרין רמז דאיהו כללא דתרין שוקין דאית בהון שית פרקין ואיהו מעשה המרכבה בגין דאיהו רזא דמטטרו"ן דאיהו משכנא דאתמלי בתלת דרגין אלין הנ"ל, כמו שנרמז בתקונים דף ע"ג ב'. עיין שם. וכיון דאיהו מסטרא דאל"ה על דא אתמר במשכנא אל"ה, והיינו אל"ה פקודי המשכן, הכא אצטריך חושבנא כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף רכ"ג א' עיין שם. דגימטריאות וחושבן תקופות ועיבורים כלא הוא ברזא דסיהרא דהא לעילא לאו איהו כמו שנרמז בזהר חדש בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואומר ומתמן ייעול בר נש למנדע לעילא בגין דכל עובדין דמשכנא כלהו אינון כגוונא עלאה ברזא דקרא דא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ דאיהו רמז לעלמא דחבורא כגוונא דא אתעביד משכנא. כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף רל"א ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא עבידת משכנא ועבידת שמים וארץ כלהו כחדא, ר"ל דכלא איהו רזא חדא, ועל דא כתיב שאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה, אי בגין דיסתכל בר נש עינוי וזקיף לון לעילא יכיל למנדע ולאסתכלא



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"א וע"ב)

מֵרוֹב אוֹנִים. (ישעיהו מ, כט). מַאי מֵרוֹב אוֹנִים, דָּא רֵישׁ דַּרְגִּין, דִּסְלִיקוּ בֵּיהּ כָּל רְעוּתִין וְאִסְתַּלָּקוּ בֵּיהּ (דף ב' ע"ב) בְאֹרַח סָתִים. וְאַמִּיץ כֹּחַ דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה דְּאִסְתַּלַּק בְּשֵׁם אֱלקִים כִּדְקָאַמְרָן. אִישׁ לא נְעְדָּר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּאֲפִיק בְּחֵילָא דִשְׁמָא. וּבְגִין דְּאִישׁ לא נֶעְדָּר, בְּכָל אֲתַר דְּמִיתוּ מֵיִשְׂרָאֵל וְאִתְעֲנָשׁוּ בְּחוֹבַיְיהוּ אִתְמְנוּן, וְלָא אַעֲדַר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא אֲפִילוּ חָד. בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָא דִיוּקְנָא חֲדָא. כְּמָה דְּאִישׁ לָא נֶעְדַּר לְעֵילָא אוּף הָכִי לָא נֶעְדַּר לְתַתָּא: בְּרֵאשִׁית. רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר: אַשְׁכְּחָן אַתְוָון בְּהִפּוּכָא. בֵּי"ת בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. ב' בְּקַדְמִיתָא הַיְינוּ בְּ'רֵאשִׁית, בָּ'רָא לְבָתַר. אל"ף בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. אל"ף בְּקַדְמִיתָא הַיְינוּ אֱ'לקִים, אֶ'ת לְבָתָר. אֶלָּא כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עָלְמָא, כָּל אָתְוָון הֲווּ סְתִימִין:


(דף נ"ו ע"ב)

במה דלא אתרשים למנדע ולמיחמי אלא מאן דבעי לאסתכלא ולמנדע בעובדוי דקב"ה יחמי במשכנא דאתרשים תמן כמה חיילין וכמה משריין, עובדין משניין דא מן דא, רברבין אלין מאלין, וכדין ינדעון דמ"י ברא אל"ה כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף רל"ב א' ע"ש. ולכן התחיל רבי אלעזר ואמר שאו מרום עיניכם, לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליין ליה, ומאן איהו, פתח עינים, ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלא ברא אל"ה, והיינו בזהר בראשית דף א' ב' דאומר כנ"ל. וכיון דפתח עינים איהו רזא דמשכנא דאתרשים בגויה כל אינון עובדין רברבין משניין אלין מאלין כנ"ל, לכן יכולים ודאי למנדע בכל אינון סטרין עלאין דנגדין ואתמשכן לתתא, ואתפרשן כמה חילין לזינייהו מסטרא דאל"ה, וכלהו קיימין בחושבנא ואקרון בשמא, כד"א לכולם בשם יקרא. כנזכר לעילא. מֵרוֹב אוֹנִים, מַאי מֵרוֹב אוֹנִים, דָּא סטרא דימינא עלאה, והיינו רֵישׁ דַּרְגִּין דאיהו כתר עליון דִּסְלִיקוּ בֵּיהּ כָּל רְעוּתִין דאינון רזא דתשע נהורין דקיימו כלהו במחשבה, וְאִסְתַּלָּקוּ בֵּיהּ בְאֹרַח סָתִים, ולא אית מאן דקיימא בהו דכלהו אקרון אין סוף, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ו א' ע"ש. וכן בתקונים דף פ"ח ב' דאומר מרוב אונים דא כתר עלאה, וְאַמִּיץ כֹּחַ דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, שיר משולש רזא דחג"ת דאינון רזא דאל"ה כדקאמרן, בסוד אלה ראשי בית אבותם, והאי איהו אמיץ כח ודאי סטרא דשמאלא, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"א ב' דאומר כנ"ל. דְּאִסְתַּלַּק בְּשֵׁם אֱלקִים. אמר דאסתלק בגין דאיהו סליק לעילא ואתחבר במ"י וכלא אקרי אלקי' כִּדְקָאַמְרָן, ודא הוא רמז דשמאלא אתכליל בימינא, ואמי"ץ תיבה דא איהו רמז לשמאלא דאיהו האל"ה כדקאמרן, רזא דכבוד נברא, כ"ח תיבה דא איהו רמז לימינא דאיהו מ"י, והיינו לחכמה ובינה כמו שנרמז בתקונים דף הנ"ל דאומר ואמיץ כח דא חכמה, מאי כח דיליה דא אימא עלאה. ורוצה לרמוז דחכמה ובינה אקרון כ"ח, רזא דתרין ידין עלאין דאתמר עליהון בגלותא, וילכו בלא כ"ח וגו'. כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' דאומר כנ"ל. וכיון דאמי"ץ כ"ח תרין תיבין אלין הם רמז למ"י דאיהו חכמה ובינה, דרגא דשיר כפול דאתחבר ב' אלה דאיהו אדם דבריאה שכולל יצירה ועשיה דעלמא דפרודא וכל חיילין דקדושה, איהו כליל לון ואיהו מלביש ליצירה ועשיה דאצילות כידוע, לכן אומר בתקונים דף פ"ח ב' הנ"ל, מרוב אונים ואמיץ כח, תמן אדם קדמאה דאיהו חכמה ובינה, דשניהם כחדא אקרון אדם קדמאה שנכלל בכתר עליון דאיהו ריש דרגין, ואתמר ביה מרוב אונים כנ"ל, תמן אברהם יצחק ויעקב דאתרמיזו ב' אלה דאיהו אל"ה ראשי בית אבותם כנ"ל, וכיון דהאי אל"ה אמרנו דאיהו כולל יצירה ועשיה, שכן אדם דבריאה דאיהו נשמתא כולל רוחא ונפשא כנ"ל. לכן אומר תמן: משה ואהרן דוד ושלמה וי"ב שבטין וכל נשמתין דשתין רבוא דישראל ודכל דרין עלאין ותתאין דאתמר בהון כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגו'. כלהו נכללין תמן אִישׁ לא נְעְדָּר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּאֲפִיק בינה בְּחֵילָא דִשְׁמָא דא דאל"ה כנ"ל. וּבְגִין דְּאִישׁ לא נֶעְדָּר מהאי חושבנא דשתין רבוא הנ"ל, לכן בְּכָל אֲתַר דְּמִיתוּ מֵיִשְׂרָאֵל וְאִתְעֲנָשׁוּ בְּחוֹבַיְיהוּ אִתְמְנוּן, להראות דְּלָא אַעֲדַר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא אֲפִילוּ חָד. וע"ד אתמר דור הולך ודור בא, ולית דור פחות משתין רבוא כמ"ש בתקונים ק"ג א' דאומר כנ"ל. ועל דא אתמר איש לא נעדר, ר"ל מאלין שתין רבוא אפי' חד, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָא דִיוּקְנָא חֲדָא. והיינו דיוקנא דגופא קדישא, דכלהו נשמתין וכלהו מלאכין אינון מכללא דגופא קדישא כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, דכבר אמרנו דהאי אל"ה דאיהו אדם דבריאה אף על גב דאיהו רזא דנשמתא עכ"ד איהו רזא דגופא לגבי אצילות כנ"ל. ואיהו דיוקנא עלאה דכליל עלאין ותתאין, ובגין דאיהו כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דז"א בהאי דיוקנא, ותקונא דאיהו אדם דבריאה כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"א ב' דאומר כנ"ל. ואומר ודא הוא וייצר בתרין יודי"ן למה, אלא תרין יודי"ן אלין הם רזא דעתיקא קדישא וז"א דאינון צורה בגו צורה, רזא דתרין שמהן יהו"ק אלקים, יהו"ק עתיק יומין, ודא אדם עלאה מסטרא דאצילות דאינון חכמה ובינה כחדא דאקרון אדם אלקים איהו ז"א, ודא אדם תתאה חכמה ובינה תתאין דאתמר עליהון יהי אור ויהי אור. ואדם דא איהו רזא דאלקים אקרי הכי אדם זעירא, ואקרי בשמא דאלקים לגבי עתיק יומין, והאי איהו רזא דוייצר, צר צורה בגו צורה, תרין שמהן אלין יהו"ק אלקים, ונרמזי' באלין תרין יודי"ן דוייצר בגין דכל חד וחד איהו כללא דעשר ספירן, רזא דאקרי אדם, ותרין אלין אתכלילו‏ בדיוקנא דא דקאמרן דאיהו אדם דבריאה, והאי איהו 'את האדם' דכליל דכר ונוקבא, 'עפר מן האדמה' האי איהו דיוקנא אחרא דאיהו אדם דבריאה, ואיהו קאים בגו דיוקנא אחרא דאיהו אדם דיצירה כמו שנרמז בדף הנ"ל. וכלהו דיוקנין כלילן בההיא דיוקנא וכלא הוא דיוקנא חדא, דיוקנא דעלאין ותתאין אתכלילו ביה כנ"ל. כְּמָה דְּאִישׁ לָא נֶעְדַּר לְעֵילָא במלאכין, ר"ל דכלהו אתכלילו ביה, אוּף הָכִי לָא נֶעְדַּר לְתַתָּא בנשמתין שתין רבוא, בגין דכל ישראל דאינון שתין רבוא מתייחסין בצבא דלעילא וכלהו אתקריאו על שם צבא דלעילא, כמ"ש בתקונים דף פ"ט א' דאומר כנ"ל. בְּרֵאשִׁית. רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר: אַשְׁכְּחָן אַתְוָון בְּהִפּוּכָא, בֵּי"ת בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. בי"ת וכו' עד כָּל אָתְוָון הֲווּ סְתִימִין וכו'. טרם כל צריך שתדע דתרין עלמין אינון נרמזים בקרא דא מן העולם ועד העולם, דמשמע שהם לקבל בינה ומלכות, ואע"ג שהוא כן עכ"ד אינו כן כמו שמשמע שהיא בינה עלאה דאקרי מ"י, בגין דבן י"ה לזמנין אקרי אוף הכי בינה כמו שנרמז בפרשת נשא ר"מ דף קכ"ב א' דאומר ומאי בינה בן י"ה, והאי בן ו' איהו ודאי. וכן בזהר פרשת תרומה דף קנ"ח א' ע"ש. וכן בכמה מקומות ובינה דא דאיהו רזא דחג"ת האי איהו דאקרי עולם משום שהעולם אינו מתחיל כי אם מחסד כמו שאומר קרא אמרתי עולם חסד יבנה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רנ"ז א' דאומר שית יומין מחסד עד יסוד בהון תעשה, בגין דבניינא מתחיל מחסד, הה"ד אמרתי עולם חסד יבנה. אבל מבינה ולעילא מנוחה ועונג ושביתה לכל עובדא. משמע דעיקר עולם אינו מתחיל כי אם מחסד וחג"ת שכולל לון, ת"ת איהו עולם דלעילא ונה"י שכוללת מלכות איהו עולם דלתתא, וכן נרמז בס' הקנה דף רס"ב דאומר דת"ת אקרי עולם, ומלכות היא עלמא תתאה, כידוע דאיהו עלם חסר ו' בגין דאיהו עלמא דנוקבא כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח א' דאומר על עולם דדוד דכתיב לעלם חסדו, לעולם בלא וא"ו וכו'. וכן נרמז בזהר פרשת בשלח דף נ"ג ב' דאומר מן העולם ועד העולם. תנינן עולם דלעילא ועולם דלתתא, עולם דלעילא מתמן הוא שירותא לאדלקא בוצינין, עולם דלתתא תמן הוא סיומא וכו'. וידוע דעיקרא דבוצינין אינם כי אם מדרגא דשיר משולש, שכן שבעה ושבעה מוצקות הם רזא דבוצינין אלין דאינון שבעת הנרות דרגא דשיר משולש, ושבעת הקנים הם דרגא דשיר מרובע, ושירותא מבוצינין אלין אומר שהוא עולם דלעילא, ואף על גב דעולם דלעילא משמע שהוא לקבל ה' דאתקריאת שבע שנים שבע פעמים דאיהי יובלא כמו שנרמז בזהר פרשת בהר סיני דף ק"ח א' דאומר כנ"ל. עכ"ד אפילו את ו' איהו רזא דיובלא ואיהו אוף הכי אקרי עלמא דאתי כגוונא דבינה כמו שנרמז בתקונים ס"ב א' דאומר ו' איהו עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ואת ה' היא עלמא דין. והטעם שאת ו' אקרי עלמא דאתי האי איהו בגין דאת ה' עלאה איהו שלימו דיליה ואיהו רזא דזכור מסטרא דאת ה' עלאה, ושמור מסטרא דה' עלאה, דאת ה' עלאה היא כללא דתלת אבהן שלימו דתרין דרועין וגופא דיליה. ולכן ה' עלאה אתקרי חמה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה א' דאומר כנ"ל. וכן נרמז בדף י"ו א' ודף ב' א' דשכינתא עלאה ושכינתא תתאה דאקרון אימא עלאה ואימא תתאה הם הם



שולי הגליון



(דף נ"ז ע"א)

רזא דחמה ולבנה, ותרין ההי"ן אלין אקרון תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ב א' דאומר על פסוק נאוו לחייך בתורים (שה"ש א, י). בתרין ההי"ן דאינון תורים, תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כלל העולה דמסטרא דת"ת ומלכות דאצילות אקרון מד"ת יו"ם, מד"ת היא מלכות דאצילות שנקראת שכינתא עלאה, ויו"ם איהו עמודא דאמצעיתא דאיהו רזא דעלמא דאתי כנ"ל. בגין דמניה יומין אריכין. ומסטרא דשכינתא תתאה וצדיק איהו אקרי ז"א, ושניהם אקרון מד"ת ליל"ה, דא איהו רזא דאקרי עלמא דין בגין דמיניה יומין זעירין כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט א' ע"ש. וכיון דעיקרא דתרין עלמין אלין עלמא עלאה ועלמא תתאה הם רזא דתרין ההי"ן דאינון חג"ת ונה"י, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לכן את ה' עלאה אתתקן ברזא דדכורא, כיון דה' תתאה מקבלת מן ה' עלאה, וכל מאן דמקבל איהו נוקבא מאתר דאיהו מקבל כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' דאומר דכל מאן דמקבל איהי נוקבא מאתר דאיהי מקבל, וממילא משמע דמאן דמשפיע לאחרא אקרי אז דכורא כיון דמשפיע למאן דלתתא מניה, שכן ג"ן איהו נוקבא, ועד"ן איהו דכורא כנודע. ולזמנין ג"ן דאיהי נוקבא אקרי עד"ן לגבי ג"ן דלתתא מניה, כמו שנרמז בזהר פ' חקת דף קפ"ב ב' דאומר כנ"ל. ולכן עלמא עלאה שהוא רזא דה"א עלאה אקרי לזמנין עלמא דדכורא, אע"ג דאיהי נוקבא אקרי הכי דכורא בגין דמשפיע לעלמא תתאה מניה שהוא רזא דה"א תתאה, וכמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ח ב' דאומר: תְּרֵין עָלְמִין נִינְהוּ, כְּדִכְתִיב מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם (דה"א טז). וְאַף עַל גַּב דִּתְרֵין נוּקְבֵי נִינְהוּ, עכ"ד חַד מִתְתַּקַּן ברזא דדְכוּרָא, וְחַד ברזא דנוּקְבָא, עלמא עלאה אקרי מאור הגדול ועלמא תתאה מאור הקטן, חד דכורא וחד נוקבא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קמ"ז ב' דאומר על פסוק ויעש אלקים את שני המאורת הגדולים. אינון עלמא עלאה ועלמא תתאה, חד דכורא וחד נוקבא, ואינון רזא דשמן המאור ושמן למאור וכו'. נמצא דשני המאורות הגדולים שהם רזא דתורה שבכתב ותורה שבעל פה כנודע, קורא לון עלמא עלאה ועלמא תתאה, ועל תרין עלמין אלין אומר דחד איהו דכורא וחד איהו נוקבא, משמע דשיר משולש אקרי עולם דלעילא כיון דאיהו מאור הגדול, ושיר מרובע עולם דלתתא שכן איהו מאור הקטן, ולקבל תרין עלמין אלין הם תרי מיני אלפ"א ביתי"ן, חד מאתוון רברבין וחד מאתוון זעירין, אתוון רברבן אינון מעלמא עלאה, ואתוון זעירן אינון מעלמא תתאה כמו שנרמז בזהר פ' ויקהל דף ר"ה ב'. דאומר עשרין ותרין אתוון עלאין קדישין מתעטרין באבהן וברתיכא עלאה קדישא,‏ אתוון זעירן אלין אינון עשרין ותרין אתוון דאינון בעלמא תתאה, ואע"ג דבעשרין ותרין אתוון אית אתוון דכורין תליסר ואתוון נוקבין תשעה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' ע"ש. ומשמע דאתוון דכורין אחזיין על דכורא ואתוון נוקבין אחזיין על נוקבא, עכ"ד לעולם כ"ב אתוון עלאין אינון דדכורא, וכ"ב אתוון זעירין אינון דנוקבא, ומה דאמרנו דבאתוון כ"ב אלין אית אתוון דכורין ואית אתוון נוקבין כנרמז שם בזהר שיר השירים דף כ"ד ב'. אינו כי אם כשייפין דבר נש, דאית שייפין דאינון רזא דדכורא ואית שייפין דאינון רזא דנוקבא, בגין דשייפין כלהו אית שייפא באינון פרקין דאינון כלילן דא בדא ועייל דא בדא, מאן דעייל דא איהו דכר ומאן דמקבל ליה בגויה איהי נוקבא, דבכל שייפין אית דכר ונוקבא ועייל דא בדא כדכורא בנוקבא, אבל לעולם דאתוון עלאין כלהו סלקין ברזא דדכורא ואינון רברבין, ואתוון תתאין כ"ב אחרנין כלילן בנוקבא לתתא ואינון אתוון זעירין כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף הנ"ל דאומר כנ"ל. ועיקרא דאתוון אלין הם חמש אתוון אחרנין דאקרון משרים, ואינון אתוון מנצפ"ך, דלית בכל אתוון דאקרון משרים בר אלין כמ"ש בזהר שיר השירים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. וסדורא דכ"ז אתוון אלין הם תלת סדרים, תשעה לכל סטר, סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון: ואינון תשעה סדרין בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין, ואינון אזלין כגוונא דשמהן תלתין דאינון כנויים, כמ"ש בפי' מאמר זהר פ' וארא דף כ"ד א'. והיינו דאזלין תרין וחד לתתא מנייהו, כגוונא דאלין כנויים דקאמרן דאינון מסודרין כהאי גוונא:

א     גּ
   ב    

תרין לעילא וחד לתתא מנייהו, תרין דלעילא אקרון דכורין בגין דעיילין בהאי דלתתא מנייהו, והאי דלתתא מנייהו דמקבל לון איהי רזא דנוקבא אפילו באתוון דאינון מדכורא, וכיון דאלין אתוון כלהו סדורא דילהון איהו כגוונא דא, תרין לעילא וחד לתתא מנייהו דאתחברא בהדייהו כמו שנרמז בזהר פ' ויצא דף קנ"ט א' ע"ש. נמצא שהם תמני סרי אתוון דכורי ותשע אתוון דאינון ברזא דנוקבי כמו שנרמז בדף הנ"ל עמוד ב' דאומר כנ"ל. ואומר כגוונא דאינון אתוון עלאין דעלמא עלאה הכי נמי אתוון אחרנין לתתא, אתוון עלאין רברבין ואתוון תתאין זעירין וכלא דא כגוונא דדא ברזא דדכר ונוקבא כלא חד בשלימו, ואינון רזא דשמא קדישא שלים כד אתחברו אתוון תתאין דאינון ברזא דנוקבא באתוון עלאין דאינון ברזא דדכורא, הוו חד ברזא דשמא קדישא שלים כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ח א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דתרין אלפ"א ביתי"ן אלין דתליין בתרין ההי"ן שהם רזא דתרין עלמין, עלמא עלאה רזא דחג"ת, ועלמא תתאה רזא דנה"י, וכמו שנרמז בתקונים דף ק"ז א' בסיוטא דאומר על אתוון דאינון רזא דהבל הבלים דתליין מן ה"ה, ואינון אתוון רברבן ואתוון זעירן. וחוזר לומר אתוון תליין מן ה"ה, נקודים מן י' דאיהו חכמה, טעמים מן ו' אע"ג דאינון מסטרא דכתר רק דמתלבשן באוירא באמצעיתא. נמצא דתרין ההי"ן אלין הם מרזא דשמא קדישא הוי"ה בארח כלל, בגין דבארח פרט אית שמא דאיהו מסטרא דגליפו דחותמא, ואית שמא דאיהו רשימו דחותמא כמו שמפורש במקומו ההפרש שיש בין שמהן קדישין ע"ש. ובתיקונים דף ה' א' דאומר הכא שם יהו"ק איהו בכנוייה חד, בגין דמניה אשתכח כנוייה, אבל מסטרא דעשר ספירן דבריאה לאו שם יהו"ק וכנוייה חד וכו', וכגוונא דאית הפרש בשמהן קדישין, כגוונא דא אית הפרש בספירן דלאו כלהו שוין בגין דאית ספירן דאצילות ואית ספירן דבריאה וכן דיצירה ולאו כלהו שוין כמ"ש בתקונים דף ג' ב'. דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש, אבל בספירן דבריאה איהו חותמא דמלכא, ובספירן דיצירה ציורא דחותמא בשעוה, כמו שנרמז בתקו' דף ד' א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא אית הפרש באתוון דאינון גליפן, לאתוון דאינון רשימן, כגוונא דאית הפרש באורייתא דבריאה לאורייתא דאצילות, דבאורייתא דבריאה אקרון ישראל לגבי קב"ה עבדים, ובאורייתא דאצילות אקרון ישראל לגביה בנים כמו שנרמז בתקונים דף ד' ב' דאומר כנ"ל. וכן כגוונא דא אית הפרש באתוון גליפן לאתוון רשימין, דאתוון רשימין הם מתתקנין למהוי כורסיא שלימא ברזא דעשרין ותרין אתוון דאלפ"א בית"א, ועשר מנייהו הם עלאין דאינון א"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י, ותריסר אחרנין מתהפכין לכמה גוונין, ואלין אתוון אינון דאתבריאו בהון שמיא וארעא, ואתוון אלין כד נפקו הוו לחין בקדמיתא עד דעאלו לגו היכלא טמירא ואקרישו, וכדין אתגליף שמא קדישא בגו אתוון אלין כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל. נמצא דאלין אתוון רשימין י' מנהון הם עלאין וי"ב אחרנין אינון תתאין דמתהפכין לכמה גוונין כנ"ל. בגין דעשר אתוון עלאין הם רמז לעשר אמירן, ותריסר אחרנין הם רזא דתריסר שבטין דישראל עלאה כמו שנרמז בר"מ פ' יתרו דף נ"ב ב'. ועשר אמירן אלין הם רמז לעשרה שליטין אשר היו בעיר כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ס"ז א' דאומר: עשרה שליטין אינון עשר אמירן לתתא ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא וכו'. ואומר ת"ח ברזא דשמא קדישא איהו מלך וכהן דמשמשא ברזא דקדושה בין לעילא ובין לתתא, אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עילאה ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה, ודא איהו כהן דאקרי גדול מסטרא דימינא, ואית מלך לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עילאה, ואיהו מלך על כלא לתתא, ותחותיה אית כהן דמשמש ליה, רזא דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא וכו'. כלל העולה דכגוונא דלעילא כגוונא דא אית לתתא, שם יהו"ק לעילא מרמז לעשר ספירן דאינון כח"ב חג"ת נהי"ם, כגוונא דא שם יהו"ק לתתא מרמז לעשר ספירן, כגוונא דעשר ספירן לעילא הם רזא דשבע היכלין עלאין והיכלא שביעאה כללא דתלת אקרי קדש קודשין, כגוונא דא עשר ספירן לתתא הם רזא דשבע היכלין והיכל שביעאה מתתא לעילא אקרי קדש קודשין, ועכ"ד דשמהן שוין אינו דומה קדש קודשין דאצילות לקדש קדשים דבריאה, בגין דהיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין כמ"ש בתקונים דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. ומלכות שנקראת אדנ"י היא כללא דז' היכלין אלין, כמ"ש בתקונים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. ושבע היכלין אלין אקרון תריסר ירחין דרגין קדישין כמ"ש בזהר פ' פקודי דף רס"ג א' דאומר על ז' היכלין דסטרא אחרא דאקרון תריסר ירחין. ואומר כמה דאית לסטרא דמהימנותא תריסר ירחין דרגין קדישין הכי נמי וכו', ותריסר ירחין אלין ידוע שהם רזא דתריסר עולימתן דמטרוניתא רזא די"ב בקר, כמ"ש בר"מ פ' כי תצא דף רע"ח



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"ב)

וּתְרֵין אַלְפִין שְׁנִין עַד דְּלָא בְּרָא עָלְמָא, הֲוָה מִסְתַּכֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ, כַּד בְּעָא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אָתוּ כָּל אַתְוָון קַמֵּיהּ מִסּוֹפָא אֲרֵישַׁיְיהוּ: שָׁרִיאַת אָת ת' לְמֵיעַל בְּרֵישָׁא, אָמְרָה רִבּוֹן עָלְמִין נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא חוֹתְמָא דְגוּשְׁפַּנְקָא דִילָךְ אֱמֶ"ת וְאַתְּ אִתְקְרִיאַת אֱמֶ"ת, יָאוֹת לְמַלְכָּא לְמִשְׁרֵי בְּאוֹת אֱמֶ"ת וּלְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָאוֹת אַנְתְּ וְזַכָּאָה אַנְתְּ, אֶלָּא לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, הוֹאִיל וְאַנְתְּ זַמִּינָא לְמֶהֱוֵי רָשִׁים עַל מִצְחִין דְּגוּבְרִין מְהֵימְנִין דְּקִיְּימוּ אוֹרַיְתָא מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, וּבִרְשִׁימוּ דִילָךְ יְמוּתוּן.


(דף נ"ז ע"ב)

א' ע"ש. וכגוונא דא שבע היכלין דבריאה הם רזא דז' עולימתן דילה, בגין דאית ארבעה ואית שבעה ואית תריסר וכלא חד כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ב א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דאדנ"י שהיא היכלא למטורוניתא היא כלילא משבעה היכלין כמו שנרמז בתקו' ע"ח א' דאומר כנ"ל. והיכלין תתאין אינון מאנין להיכלין עלאין, כגוונא דא אתוון רשימין אינון מאנין לאתוון גליפין, דכ"ב אתוון גליפן הם רזא די"ג מכילן דרחמי דעתיקא סתים וגניז מכלא, ותשע דאתגליין מז"א ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוין כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן דאינון כ"ב אתוון מכילן דרחמי כמו שנרמז בזהר פרשת נשא דף קמ"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוהי כמה דיתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא דכד הוי צניעותא בעלמא הוה מתגליי' שמא דא לכלא וכו', ומדאסגי חציפותא בעלמא סתים כלא באתוון רשימין, נמצא דאתוון גליפן הם במעליותא יתיר מאתוון רשימין כמה וכמה זמנין. כלל העולה דבעלמא דפרודא דתמן תלת דרגין דאינון בריאה יצירה ועשיה, בריאה איהו רזא דאתוון רברבן, ויצירה אתוון בינונים, ועשיה אתוון זעירן ואינון לבושין לאינון דאצילות כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד א' עיין שם. ואלין דאינון באורח אצילות אלפ"א ביתי"ן דלהון הם ברזא דטעמים ונקודות ותגין, שכן אית אתוון ברזא דטעמים ואית ברזא דנקודות, וכן ברזא דתגין כמו שפירש האר"י זלה"ה. וכן אמר כי אין מציאות ציור קומת אדם בעולם שלא יהיו בו כללות ארבע בחינות אלו טעמים נקודות תגין אותיות, ואע"ג דבכתר עליון אית אוף הכי רזא דא ארבע בחינות אלין כנ"ל, עכ"ד אין כוונתינו לדבר בכתר עליון, שכן בכתר אתמר במופלא ממך אל תחקור כנודע, רק העיקר הוא שתדע דאותיות אית ל ברזא דטעמים, ואותיות ברזא דנקודות דאינון כגוונא דעיינין ואפילו בשמהן קדישין כמו שנרמז בתקו' דף קכ"ו ב' על תלת חיון דאקרון בשמא דיהו"ק תלת זמנין כגוונא דא יהו"ק יהו"ק יהו"ק ולכל חיה ארבע אנפין ואינון כללא דשבעין ותרין עיינין דאינון לקבל שבעין סנהדרין ומשה ואהרן על גביהון, ודא רזא דאומר קרא וגבותם מלאות עינים, כגוונא דא, והיינו דאת י' איהי בתלת זיר"י, ותרין ההי"ן ג' זיר"י בכל צד, וכן את ו' ג' זיר"י שבין כולם הם כ"ד, ותלת זמנין כ"ד לקבל תלת יהו"ק סלקין ע"ב וכדי לקצר לא נדבר כי אם בתרין אלפ"א ביתי"ן דאינון ברזא דדכורא ונוקבא יהיה באיזה דרגא שיהיה, דכגוונא דאית לעילא כלא ברזא דדכורא ונוקבא כגוונא דא אית לתתא, לעילא דכורא ונוקבא אינון ברזא דשמים וארץ, שמים דכורא וארץ נוקבא, כגוונא דא לתתא אית שמים וארץ כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ט ב' דאומר ורזא דאלקים עלאה עבד שמים וארץ לקיומא ואפיק לון כחדא בחילא דלעילא, ראשיתא דכלא כגוונא דא רזא עלאה נחית לתתא, והאי בתראה עביד שמים וארץ לתתא וכו', וכשם דשמים וארץ דלעילא הם בסוד דכורא ונוקבא כנ"ל, כגוונא דא שמים וארץ דלתתא הם ברזא דדכורא ונוקבא ברזא‏ דאומר קרא ויברא אלקים את האדם בצלמו, דאדם דא ברזא דדכר ונוקבא נפק כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף ק"ד א' דאומר כנ"ל על פסוק הנ"ל ברזא דאמרו חברייא אדם דא דו פרצופין אתבריאו באתוון עלאין רברבין ובאתוון זעירין תתאין, אתוון עלאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר ואתוון זעירין תתאין הוו בהפוכא לגבי נוקבא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר אתוון עלאין רברבין הוו בארח מישר לגבי דכר א"ב ג"ד, וכן כלהו כמה דאתחזי למיהך אתוון בארח מישר לגבי דכורא אתוון זעירי' תתאין הוו בהיפוכא למפרע גו נוק' תשר"ק וכן כלהו כמה דאתחזי גבי נוק' דהות מאחורא וכו', כד"א אחור וקדם צרתני. אחור לגבי נוק' וקדם לגבי דכורא, ולקבל תרי אלפ"י ביתו"ת אלין דאינון רזא דדכר ונוקבא התחיל התורה כגוונא דא בראשית ברא תרי זמני ב' ב', וכן תרי זמני א' א' היינו 'אלקים 'את, וכמו שמפרש לקמן בסוף המאמר. ומה דאומר וּתְרֵין אַלְפִין שְׁנִין עַד דְּלָא בְּרָא עָלְמָא, הֲוָה מִסְתַּכֵּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ר"ל דהוה מעיין בהו וְאִשְׁתַּעְשַׁע בְּהוּ ברזא דאומר קרא ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יו"ם יו"ם, ויומא דקב"ה איהו אלף שנים כידוע כמה דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. ויום יום אינון תרין אלפין שנין, ומה דאמינא דקב"ה הוה מסתכל בהו ומעיין בהו, האי איהו כדי לאולפא לבני נשא שיקחו קל וחומר ממנו ויאמרו ואי קב"ה אסתכל בה באורייתא זמנא ותרין ותלת וארבע זמנין ולבתר עביד בה עבידתא, ואמאי עביד הכי אלא בגין לאולפא לבני נשא דלא ייתון למטעי בה, כד"א אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' א' דאומר כנ"ל. ואומר כַּד בְּעָא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אָתוּ כָּל אַתְוָון קַמֵּיהּ, ר"ל קמיה קב"ה מִסּוֹפָא עד רישייהו, והיינו בסוד תשר"ק כדקאמרן דמסטרא דגבורה עאלו כלהו למפרע בגין דאיהו דרועא שמאלא בסוד תשר"י ודא איהו בראשי"ת ב"א תשר"י, בגין דבמדת הדין אתברי עלמא, ובגין דא עאלו למפרע כמו שנרמז בתקונים דף ע"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר והא אוקמוה דבימינא אתברי עלמא וביה עאלו אתוון כסדרן, ורזא דמלה אמרתי עולם חסד יבנה. ור"ל בגין דיתקיים בניינא שתף בהון ימינא דבקדמיתא הוה בדינא, וכיון דחמא שאין העולם יכול להתקיים הכל בדין לכן שתף מדת רחמים דאיהו ימינא דיליה, והיינו דבימינא ושמאלא אתברי עלמא, ובימינא כד עאלו אתוון עאלו כסדרן בגין דימינא איהו דכורא ושמאלא נוקבא, וכיון דבקדמיתא הוה מסטרא דגבורה ועאלו כלהו למפרע, לכן שָׁרִיאַת אָת ת לְמֵיעַל בְּרֵישָׁא, אָמְרָה רִבּוֹן עָלְמִין נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא חוֹתְמָא דְגוּשְׁפַּנְקָא דִילָךְ אֱמֶ"ת וְאַתְּ אִתְקְרִיאַת אֱמֶ"ת. שכן אמת איהו חותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימו דכלא כמו שנרמז בזהר פ' האזינו דף רצ"ז א' דאומר כנ"ל. ועל דא יָאוֹת לְמַלְכָּא לְמִשְׁרֵי בְּאוֹת אֱמֶ"ת וּלְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא. ואמרה לגבי שיר כפול דברא עלמין רבון עלמין לשון רבים, מיעוט רבים שנים, והם תרין עלמין דאינון משולש ומרובע לקבל תרין אתוון ו"ה דאקרון עלמא דין ועלמא דאתי כמ"ש בתקו' ס"ב א' ע"ש. דעלמין אלין אינון היכלין לתרין אתוון י"ה דאינון או"א שהם אקרון עלמין סתימין, תרין דאינון כחדא שריין, ובגין האי ברא בוכרא דנפיק מבינייהו אקרון בינה על שמיה דאיהו בן י"ה, כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"א א' דאומר כללא ד'אב ו'אם ו'בן אקרי בינ"ה, ובינה דא איהו רבון תרין עלמין אלין דקאמרן משולש ומרובע דאינון עלמא עלאה מאור הגדול, ועלמא תתאה מאור הקטן. חד דכר וחד נוקבא כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קמ"ז ב' דאומר כנ"ל. ולכן אמרה ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא חותמא דגושפנקא דילך אמת, שכן אינם יכולים לכתוב אמת בלי את ת', ואנת אתקריאת אמת שכן אמת בעתיקא תלייא כמו שנרמז באדרת נשא דף ק"מ ב' דאומר דמשה לא קאמר השתא אמת בגין דאמת תלייא בעתיקא דאיהו רזא דשיר כפול ואיהו אמר תשעה תקונים דמשתכחי בז"א, ואלין ג"כ נחתין מעתיק יומין ונהרין ביה כנרמז בדף הנ"ל בעמוד א' דאומר כנ"ל. ולכן אמרה יָאוֹת לְמַלְכָּא לְמִשְׁרֵי בְּאוֹת אֱמֶ"ת. בגין דבדרגא דא של שיר כפול איהו מלכא ממש, אבל דרגא דשיר משולש לאו איהו כי אם דיוקנא דמלכא ושיר מרובע איהו רשימו דדיוקנא דמלכא, וכמו שנרמז בתקונים דף ה' א' דאומר ובגין דא אית שמהן דמיין לחותמא דמלכא בהון אשתמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא ציורא ממש ודא לקבל שיר משולש. ואומר ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוה, והכי דחלין מההוא רשימו כאלו הוה מלכא ממש, והאי רשימו איהו לקבל דרגא דשיר מרובע ואלין אינון משולש ומרובע תרין עלמין דקאמרן היכלין לב' אתוון י"ה אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָאוֹת אַנְתְּ כיון דאת אחי' בחותמא דילי, וְזַכָּאָה אַנְתְּ מצד עצמך, אֶלָּא לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, הוֹאִיל וְאַנְתְּ זַמִּינָא לְמֶהֱוֵי רָשִׁים עַל מִצְחִין דְּגוּבְרִין מְהֵימְנִין דְּקִיְּימוּ אוֹרַיְתָא מֵאָלֶ"ף וְעַד תָּי"ו, וּבִרְשִׁימוּ דִילָךְ יְמוּתוּן. וְעוֹד דְּאַנְתְּ



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"ב)

וְעוֹד דְּאַנְתְּ חוֹתָמָא דְמָוֶת. הוֹאִיל וְאַנְתְּ כָּךְ, לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא. מִיָּד נָפְקַת: עָאלַת אָת ש' קַמֵּיהּ, אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרֵי שְׁמָךְ שַׁדַּ"י, וְיָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר לָהּ: יָאוֹת אַנְתְּ וְטַב אַנְתְּ וּקְשׁוֹט אַנְתְּ, אֲבָל הוֹאִיל וְאָתְוָון דְּזִיּוּפָא נָטְלִין לָךְ לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן, לָא בָעֵינָא לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דִּבְגִין דְּלָא אִתְקַיַּים שִׁקְרָא אֶלָּא אִי יִטְלוּן לָךְ ק"ר, מִכָּאן מָאן דְּבָעֵי לְמֵימַר שִׁקְרָא יִטּוֹל יְסוֹדָא דִקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יוֹקִים לֵיהּ שִׁקְרָא, דְּהָא אָת ש' אָת קְשׁוֹט אִיהוּ, אָת קְשׁוֹט דַּאֲבָהָתָן דְּאִתְיַיחֲדוּ בַהּ. ק' ר' אָתְוָון דְּאִתְחֲזִיאוּ עַל סִטְרָא בִישָׁא אִנּוּן, וּבְגִין לְאִתְקַיָּימָא נָטְלֵי אָת ש' בְּגַוַּוייהוּ וַהֲוֵי קֶשֶׁ"ר. כֵּיוָן דְּחָמַאת הָכִי נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת צ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא:


(דף נ"ח ע"א)

חוֹתָמָא דְמָוֶת דר"ל כשם שאנת רשים בסוף חותמא דילי כך אנת רשים בסוף חותמא דמות דאפי' בחותמא של אמת העיקר אינו כי אם את א', דכד אסתלק מן חותמא דאמת א' נשאר מת, הוֹאִיל וְאַנְתְּ כָּךְ, לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, ואף על גב דהעולם נברא ע"י כל האותיות וכפי זה הלשון משמע שכל את ואת אמרה לישנא דא למברי בי עלמא, הכוונה היא שהיא תהיה ראש לכולם, ואע"ג שכל האותיות מסייעין אותה אינה נקראת זאת הבריאה כי אם על ידה כגוונא דבצלאל דכמה וכמה בעלי אומנות הוו (ועל) [ועם] כל דא אינו נקרא כי אם על שמו, ויעש בצלאל. וכמו שבסוף אנחנו רואים שהסכים הב"ה לברא את העולם באת ב' ונעשה ראש לכולם, שכן התחיל האורייתא באת ב' שהיא רמז לתרין עלמין סתימין דאינון י"ה כנ"ל, וכמו שנרמז בתקו' דף ס"א ב' דאומר בראשית חד איהו דלא אתגליא וברא תרין ואינון ב' תרין עלמין סתימין שהם חו"ב, ושניהם כחדא אקרון בינה כנ"ל. וכגוונא דא אקרון חכמה אע"ג דעיקרא דשמא דא דחכמה איהו אבא עכ"ד בינה כלולא בהדיה בסוד כ"ח מ"ה כמו שמפורש בספירת חכמה עיין שם, ודא רזא דאומר קרא כלם בחכמה עשית. והיינו עשית בבינה, וכן בזהר בראשית דף ג' ב' אומר מאי בראשית בחכמה וכו', ועקרא דאת ב' דא איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט ב' על ב' של אבגית"ץ, דאומר כנ"ל ואומר וסימן ברוך ראשי אתוון ב', דא איהו ראש ומקור לכל הברכות, וכהאי גוונא כל אתוון הוו בעאן למהוי ראש כדקאמרן, ובפרט שאת ב' דא היא בנין אב בניינא דעלמא כמו שנפרש לקמן באת ב' עצמה, עָאלַת אָת ש' קַמֵּיהּ, אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרֵי שְׁמָךְ שַׁדַּ"י, כיון דאת ש' דא היא ראש לשמא דשד"י וְיָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, שכן אית שד"י מסטרא דברא דמלכא דביה שד"י הוי"ה כמ"ש בתיקונים דף ס"ה א'. אָמַר לָהּ: יָאוֹת אַנְתְּ וְטַב אַנְתְּ וּקְשׁוֹט אַנְתְּ, ותלת כנויים אלין דאמר לה בגין דאיהי משולשת שמרמזת לכח"ב ומרמזת לחג"ת ומרמזת לנה"י, מרמזת לחג"ת כמו שמפרש אח"כ דאומר דהא את ש' את קשוט איהו דאבהתן דאתייחדו בה, ומרמז לכח"ב כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רנ"ז א' דאומר דאת ש' היא רמז לכח"ב ומרמז לנה"י היינו את ש' של ארבע ראשין שהיא רמז לשרשי דאילנא שהם רזא דנהי"ם כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רמ"ו א' עיין שם. ותרין שיני"ן שהם לקבל תרין דרגין משולש ומרובע והם רזא דחג"ת ונהי"ם, הם רזא דשבע אנפין כמו שנרמז בדף רכ"ח ב' דאומר כנ"ל. ותלת דרגין אלין נרמזים באת ש' דאית לה תלת ווי"ן ותלת יודי"ן ותלת תגין, ותלת ווי"ן אינון לקבל נה"י, וכן אית ו' אחרא תחות אלין תלת ווי"ן דמחברת לון והיא רזא דקרקע היינו רזא דמלכות דאיהי קשורא דתלת ווי"ן דאינון נה"י. ואיהי קשורא דתלת יודי"ן דאינון רזא דחג"ת דאיהי אחידת בהון כד סליקת לגביהון ואיהי קשורא דתלת תגין דאינון רזא דכח"ב דאקרון תלת כתרין, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות כמו שנרמז בתקונים דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. ולכן את ש' דא לזמנין מרמזת לכתר חכמה בינה כנ"ל, ומלכות היא קשורא דלהון כד סליקת תמן דאיהי אז רביעית לון כמו שנרמז בפרשת פנחס דף רנ"ז א' הנ"ל דאומר ש' היא רמז לכתר חכמה בינה, ומלכות רביעית לון, וכשם דכתר חכמה בינה אלין הם רזא דתלת תגין כנ"ל, כהאי גוונא מלכות היא רזא דתגא דאתקריאת הכי תגא מסטרא דכתר והיינו כד סליקת תמן כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ט' א' עיין שם. ולקבל תלת דרגין אלין אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת. יאות אנת לקבל כח"ב, וטב אנת לקבל נה"י בגין דיסוד אקרי טוב, וקשוט אנת לקבל חג"ת מן הטעם הנ"ל. והיינו דביעקב תליא אמת ואמת איהו קשוט, ומה שהקדים נה"י לחג"ת הוא מטעם דשיר מרובע מלביש לשיר משולש, וכיון דאיהו מלביש ליה אתחזי יתיר, ולכן אקדים ליה, והזכיר תחלה יאות אנת שהוא כנגד כח"ב לפי שאינם מתלבשים שכן הראש לעולם נשאר מגולה וזהו הטעם שהקדמונים תקנו ביוצר דשבת שרפים ואופנים וחיות הקודש. דהיינו שרפי' תחלה כנגד בריאה דאיהו רזא דכח"ב, אופנים כנגד עשיה רזא דנה"י, ובגין דמלבישי' לחג"ת שהם רזא דחיות, הקדימו האופנים לחיות: אֲבָל הוֹאִיל וְאָתְוָון דְּזִיּוּפָא נָטְלִין לָךְ לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן דאינון ק"ר, בגין דא לָא בָעֵינָא לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, בְגִין דְּלָא אִתְקַיַּים שִׁקְרָא אֶלָּא אִי יִטְלוּן לָךְ ק"ר, מִכָּאן מָאן דְּבָעֵי לְמֵימַר שִׁקְרָא, והיינו בשביל דרכי שלום שאז מותר לשנות, יִטּוֹל יְסוֹדָא דִקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יוֹקִים לֵיהּ שִׁקְרָא, דהא ק"ר שהם אתוון מזוייפין נטלו את ש' בקדמיתא, דְּהָא אָת ש' דָּא אָת קְשׁוֹט אִיהוּ, אָת קְשׁוֹט דַּאֲבָהָתָן דְּאִתְיַיחֲדוּ בַהּ, ק' ר' אָתְוָון דְּאִתְחֲזִיאוּ עַל סִטְרָא בִישָׁא אִנּוּן, וּבְגִין לְאִתְקַיָּימָא נָטְלֵי אָת ש' בְּגַוַּוייהוּ וַהֲוֵי קֶשֶׁ"ר לדברים של שקר, וכֵּיוָן דְּחָמַאת את ש' הָכִי נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ, ומשמע מכאן דתרין אתוון אלין ק"ר לא עאלו אפי' קמיה דנטלו קל וחומר בעצמן, אם את ש' שהיא את קשוט בגין דנטלי לה תרין אתוון אלין ק"ר, בגין דא לא בעא למברי עלמא בה, מכל שכן אתוון ק"ר בעצמן שלא יברא בהם עלמא כיון דאתחזיאו על סטרא בישא, ולא יתכן דכ"ב אתוון רברבן דקאמרן דאינון במילויין סלקין לשיתין לקבל שיתין רבוא ישראל כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' דאומר כנ"ל.‏ ושתין אלין הם לקבל שיתין גלגלוי דכרסייא דכלהו מתתקנן בכרסייא כדקא יאות כמו שנרמז בתקו' דף ע"ד ב' דאומר כנ"ל. דאלין אתוון ק"ר אחזיאו על סטרא בישא רזא דתרין קליפין שהם ר' דאל אחר, וכן את ק' דסטרא אחרא דאזלא בתר הקדושה כקוף בתר בני נשא, וכמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קמ"ח ב'. וכן בזהר חדש פ' בראשית י"ג א' עיין שם. וכל שכן אתוון גליפן דאמרינן דכ"ב אתוון גליפן הם רזא די"ג מכילן דרחמי דעתיקא קדישא וט' מכילן דז"א כנ"ל, רק דעקרא דכלא הוא דאית אתוון ואית אתוון, כנ"ל דאלין אתוון דאחזיאו על כ"ב מכילן דרחמי כנ"ל, הם הם אתוון גליפן עלאין כדקאמרן, ואתוון אלין שמרמזים לשיתין רבוא ישראל רזא דשתין גלגלוי דכרסייא הם הם אתוון רשימין עלאין, ואע"ג דאינון רשימין אבל הם לקבל אתוון דדכורא דאיהו רזא דאילנא דחיי דבריאה דאיהו טוב בלי רע, ולכן אתוון דיליה אינון כלהו טוב, אבל אתוון זעירין רשימין דאתכלילן בנוקבא בת זוגיה דצדיק דאיהי רזא דעץ הדעת טוב ורע מטט' טוב, סמא"ל רע, רזא דמשכנא תתאה וכל אתוון רשימין זעירין דקאמרן עיילין לתקונא דמשכנא, אבל אתוון אלין ק"ר לא עיילין למשכנא רק דאינון חופין על המשכן רזא דאומר קרא ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן, לאהל ולא אהל, קוף ולא אדם כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף ק"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר שט"ן קר"ע אתוון אינון רשימן לבר בגין נטורא דמשכנא דאיהו רזא דברית קדישא, ואתפרעא ערלה לבתר בְּחוּפָּאָה דא וכו', ואת ק' דא תריך לשלמה מלכא ממלכותיה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. אבל את ק' דקדושה מרמז לקדושה עלאה כגון ק' של יב"ק דאיהו י'חוד ב'רכה ק'דושה, וכן את ר' מסטרא דקדושה איהי רזא דמלכות כד אתקקנת איהי בלחודהא ואתפרעא לגבי בעלה לנטלא חדוה דההוא אתר כאתתא דאתפרעא לאשתמשא בבעלה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ג א' דאומר כנ"ל: עָאלַת אָת צ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא ואינו אומר רבון עלמין כמו שאמר לעיל, הוא לרמוז דב' עלמין אלין משולש ומרובע דחד מתתקן ברזא דדכורא וחד ברזא דנוק' לזמנין הם מתחברים כחדא בסוד נוק' חדא דאיהו עלמא חד כידוע, לגבי דרגא דשיר כפול דאיהו רבון תרין עלמין אלין דכד



שולי הגליון



(זהר דף ב' ע"ב וג' ע"א)

נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּאֲנָא בִּי חֲתִימִין צַדִּיקִים, וְאַנְתְּ דְּאִתְקְרִיאַת צַדִּיק בִּי רָשִׁים, דִּכְתִיב כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. אָמַר לָהּ צַדִּי, צַדִּי אַנְתְּ וְצַדִּיק אַנְתְּ, אֲבָל אַנְתְּ צָרִיךְ לְמֶהוֵי טְמִירָא, לֵית אַנְתְּ צָרִיךְ לְאִתְגַּלְּיָא כָּל כָּךְ בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב פִּתְחוֹן פֶּה לְעָלְמָא, מַאי טַעְמָא נ' אִיהִי, דְּאַתְיָא י' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְרָכִיב עֲלָהּ וְאִתְאַחַד בַּהֲדָהּ: וְרָזָא דָא כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ, וּבְגִין כָּךְ אַנְפּוֹי דְּיוּ"ד מְהַדַּר לַאֲחוֹרָא כְּגַוְונָא דָא: צ' וְלָא אִתְהַדְּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, כְּגַוְונָא דָא: י' אִסְתַּכַּל לְעֵלָּא כְּגַוְונָא דָא: צ', אִסְתַּכָּלַת לְתַתָּא כְּגַוְונָא דָא: צ - י נ.png . אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: תּוּ דְּאֲנָא זַמִּין לְנַסְרָא לָךְ וּלְמֶעְבַּד לָךְ אַפִּין בְּאַפִּין אֲבָל בְּאַתְרָא אָחֳרָא תִּסְתַּלַּק. נָפְקַת מִקַּמֵיהּ וְאֲזָלַת: עָאלַת אָת פ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּהָא פּוּרְקָנָא דְּאַנְתְּ זַמִּין לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא בִּי רְשִׁים, וְדָא הוּא פְּדוּת. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. אָמַר לָהּ יָאוֹת אַנְתְּ, אֲבָל בָּךְ אִתְרְשִׁים פֶּשַׁע בִּטְמִירוּ, כְּגַוְונָא דְּחִיוְיָא דְּמָחֵי וְאָעִיל רֵישֵׁיהּ בֵּין גּוּפֵיהּ, הָכִי מַאן דְּחָב כָּפִיף רֵישֵׁיהּ וְאַפִּיק יְדוֹי. וְכֵן ע' פֶּשַׁע' - עָ'וֹן, אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה דְּאִית בִּי עֲנָוָה אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִיבְרֵי בָךְ עָלְמָא. נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ס' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן (דף ג ע"א) עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּאִית בִּי סְמִיכָא לְנָפְלִין, דִּכְתִיב סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנּוֹפְלִים (תהלים קמה). אָמַר לָהּ, עַל דָּא אַנְתְּ צָרִיךְ לְאַתְרָךְ וְלָא תָזוּז מִנֵּיהּ, אִי אַתְּ נָפִיק מֵאַתְרָךְ מַה תְּהֵא עֲלַיְיהוּ דְּאִנּוּן נְפִילִין הוֹאִיל וְאִנּוּן סְמִיכִין עֲלָךְ. מִיָּד נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ.



(דף נ"ח ע"ב)

אינון מתחברן כחדא הם בסוד עלמא חדא כנ"ל. ולכן אומר לזמנין רבון עלמא ולזמנין רבון עלמין מטעם הנ"ל. נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא בִּי חֲתִימִין צַדִּיקִים, וְאַנְתְּ דְּאִתְקְרִיאַת צַדִּיק בִּי רָשִׁים, דִּכְתִיב כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא מהאי טעמא דאת צ' וכן המלוי שלה הכל מרמז לצדיקו של עולם, אָמַר לָהּ צַדִּי, צַדִּי אַנְתְּ וְצַדִּיק אַנְתְּ, רמז דלזמנין היא חסרה ולזמנין היא מלאה בגין דצדיקו של עולם אקרי צדיק ולא צדי חסר, דכד איהי לתתא היא בחסרונה, ולכן אמר לה אֲבָל אַנְתְּ צָרִיךְ לְמֶהוֵי טְמִירָא, לֵית אַנְתְּ צָרִיךְ לְאִתְגַּלְּיָא כָּל כָּךְ בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב פִּתְחוֹן פֶּה לְעָלְמָא, ואומר מַאי טַעְמָא נ' אִיהִי ר"ל השורש של את צ' היא נו"ן, רק דְּאַתְיָא י' דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא שהיא רזא דמלכות וְרָכִיב עֲלָהּ וְאִתְאַחַד בַּהֲדָהּ. וכבר אמרנו דאית אתוון עלאין שכולם מרמזים לקדושה עלאה ואית אתוון רשימן זעירן דאינון תקוני עולימתן דאתיין עם מטרוניתא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קל"ב ב' דאומר כנ"ל. ובאלין אתוון רשימין זעירין אית מנהון שמרמזים לסטרא אחרא, כגון ק'ר' כנ"ל. וכן נ' של את צ' דא היא רזא דאת נ' של לא תונו איש את עמיתו דאתמר על סטרא אחרא דעבדא אונאה לבני נשא כמו שנרמז בזהר פ' חקת דף ק"פ ב' דאומר על את ת' שהיא רזא ד' נ', אמאי אקרי הכי אלא כמה דאתמר ולא תונו איש את עמיתו, דהשתא היא באנפהא נהירין ר"ל על סטרא אחרא כמו שאומר ועבדא אונאה לבני נשא לבתר מחיא כחויא ושצי וקטיל ואמרה לא פעלתי און, ור"ל דכד איהי באנפהא נהירין דאז רכיבת עלה את י' או את ד' של קדושה אז איהי באנפהא נהירין ואז עבדא אונאה לבני נשא, כד"א כן דרך אשה מנאפת. אבל לאחר דאסתלק את י' מנה אז אכלה ומחתה פיה ר"ל אוקידת עלמא בשלהובוי וקטלת בני נשא עד לא מטא זמנייהו ואמרה לא פעלתי און, דהא דינא בעא עלייהו ואשתכחו בחובין, והאי אשה מנאפת אתמר על מלאך המות שהוא אומר לא פעלתי און, בגין דבדינא קשוט מיתו אע"ג דאיהו יצה"ר דמרמה לבני נשא דעביד אונאה כנ"ל, וכמ"ש בזהר פ' ויקהל דף קצ"ו ב' דאומר כנ"ל, ואומר שם ועל דא חוה גרמת מותא לכל עלמא רמז שהיא היתה רזא דעץ הדעת טו"ר, והאי איהי דרימתה לאדם, ובגין דא אמר אדם לקב"ה האשה אשר נתת עמדי, ולא קרא לה אתתיה כגוונא דחוה שנייה אחרא דהות ליה, דאתמר בה ויקרא האדם שם אשתו חוה, דאחרא שפחה הות בגין דתרין נשין הוו ליה כמ"ש בתקונים דף צ"ט א' ב' דאומר כנ"ל. ולכן אומר כאן: וְרָזָא דָא כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ, וּבְגִין כָּךְ אַנְפּוֹי דְּיוּ"ד מְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, כְּגַוְונָא דָא צ', ואומר וְלָא אִתְהַדְּרוּ אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. ר"ל שאלין דא פרצופין לא אתהדרו אנפין באנפין כְּגַוְונָא דָא לבא פנים בפנים, בגין דאת י' של צדי דא היא רזא דאדם, ואת נ' דא היא רזא דנוקבא דיליה חוה ראשונה דהות לאחורא ואלין לא אתהדרו אנפין באנפין, ואומר אִסְתַּכַּל לְעֵלָּא כְּגַוְונָא דָא. ר"ל דאת י' של הצדי אסתכל לעילא כהאי גוונא צ' כנ"ל, דדא רזא דאחור באחור וכד את י' אִסְתַּכָּלַת לְתַתָּא הוו כְּגַוְונָא דָא צ - י נ.png , דזה נקרא פנים ואחור פנים דילה של את יו"ד לאחור של הקליפה דלעולם תרין אלין לא אתו פנים בפנים כנ"ל, ואת י' דא היא היא דאתיא קמיה קב"ה ואמרה בי יאות למברי עלמא מהאי טעמא כנ"ל רק דאת נ' שהיא רזא דשפחה כנ"ל, הות מלאחורא, ולכן א"ל קב"ה צדי אנת, כשאנת לתתא מחוברת בהאי קליפה, וצדיק אנת כשתתפרד מהאי קליפה ותסתלק לעילא, ובגין דא לעת עתה אנת צריך למהוי טמירא, לית אנת צריך לאתגלייא בהאי שפחה דאיהי לאחורא, ועוד אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, תּוּ דְּאֲנָא זַמִּין לְנַסְרָא לָךְ וּלְמֶעְבַּד לָךְ אַפִּין בְּאַפִּין, ולא בהאי חוה דאיהי שפחה כנ"ל. אֲבָל בְּאַתְרָא אָחֳרָא תִּסְתַּלַּק, והינו בההיא חוה דאתמר בה כי היא היתה אם כל חי, ועלה אתמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, ואל אחרא דאתנטילת מגרמא דגרימת ליה מיתה בגין דאדם הראשון בדיוקנא דיהו"ק אתברי ובדיוקנא דעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א כמו שנרמז בתקו' דף צ"ט ב' דאומר כנ"ל. וכיון דשמעת כך שעתיד לנסרא לה ועדיין אינו זמן, וקב"ה בעא עכשיו לברא את העולם, נפקת מקמיה ואזלת. וזה יוצא מן דיוק הלשון שאמר לה קב"ה תו דאנא זמין לנסרא לך, כמו שאומר שזה לא יוכל להיות עכשיו כד בעא לברא את העולם, ודי למבין. עָאלַת אָת פ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּהָא פּוּרְקָנָא דְּאַנְתְּ זַמִּין לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא בִּי רְשִׁים, וְדָא הוּא פְּדוּת. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. והענין הוא דאית פורקנא ואית פורקנא ברזא דאומר קרא‏ אם יגאלך טוב דאיהו בעלה צדיק יגאל, ודווקא בעובדין טבין דבני נשא יכול האי צדיק לגאול, ואם לא יעבדון עובדין טבין אז וגאלתיך אנכי חי ידו"ד, דאיהו יסוד חי עלמין דביה תליא פורקנא כמו שנרמז בתקו' דף מ"א א' ע"ש. בגין דעיקרא דפורקנא תליא בתפארת ישראל דאיהו רזא דוא"ו עלאה כלול תליסר מכילן דרחמי דאורייתא דאתייהיבת מימינא, ואיהו רשים בשמא דע"ב דאינון וה"ו אנ"י וה"ו, כמו שנרמז בתקונים דף ס"ה ב' עיין שם. וכיון דעיקרא דפורקנא תליא לעילא, לכן אָמַר לָהּ קב"ה יָאוֹת אַנְתְּ. ר"ל מצד עצמך דאיהו רזא דצדיק טוב דאיהו קאים גו מן מטט' דמצידו איהו טוב, וסמא"ל רע כמו שנרמז בתקונים דף צ' ב'. אבל איהו אחיד ביה בסמא"ל דאיהו כגוונא דמוחא ליה. ודא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע כמו שנרמז בתקונים דף צ"ו א' ב'. לכן אמר אֲבָל בָּךְ אִתְרְשִׁים פֶּשַׁע בִּטְמִירוּ, כְּגַוְונָא דְּחִיוְיָא דְּמָחֵי וְאָעִיל רֵישֵׁיהּ בֵּין גּוּפֵיהּ, ודא רזא רשע וטוב לו, והיינו טב מלבר ורע מלגאו כמו שנרמז בתקונים דף צ"ו ב' עיין שם. ואומר והָכִי מַאן דְּחָב כָּפִיף רֵישֵׁיהּ וְאַפִּיק יְדוֹי, והעיקר של הרמז איהו האי צדיק דקאמרן, רזא דעץ הדעת טו"ר איהו טוב ממראה מתניו ולמעלה, וממראה מתניו ולמטה אתרשים ביה פשע דאיהו רע, ונבוכדנצר הוה ידע ביה והכי עביד צלמא דיליה וביה אשתמודע אילנא דטוב ורע, הה"ד רישיה דדהב טב חדוהי ודרועוהי די כסף. עד הכא הוה מסטרא דטוב וממראה מתניא ולמטה רע, הה"ד מעוהי וירכתי' די נחש מסטרא דנחש הקדמוני כמ"ש בתקונים דף ק' א' ע"ש. וְכֵן ע' פֶּ'שַׁע - עָ'וֹן, אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה דְּאִית בִּי עֲנָוָה עכ"ד כיון דאית לה תרתי לגריעותא שהיא בסוף תיבת פשע ובראש תיבת עון, לכן אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִיבְרֵי בָךְ עָלְמָא. נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ס' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאִית בִּי סְמִיכָא לְנָפְלִין, דִּכְתִיב סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנּוֹפְלִים, אָמַר לָהּ, עַל דָּא אַנְתְּ צָרִיךְ וכו', הוֹאִיל וְאִנּוּן סְמִיכִין עֲלָךְ. והיינו דאת ס' דא היא רמז לס' של אפרסמון וכמה נהרי נפקי מהאי אפרסמון שהוא רמז לבינה. כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה דף קכ"ז א' ב' עיין שם. וכיון דהיא סומכת לאינון נופלין שהם רזא דחג"ת ונהי"ם דאקרון נופלים בגין דאינון בנים דילה, לכן אין לה ליקח עול אחרת עליה וכיון דשמעה כך מיד נפקת באשר שרימז לה שלא תזוז מניה, היינו מן האי כ"ל דאיהו צדיק דך בגלותא עם כל אינון נופלין דאינון חמשין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא, ונרמזים באת ה' שהיא רזא דחמש נהורין שכל חד כלול מעשר כמו שנרמז בזהר חדש פ' בראשית סתרי אותיות דף ב' א'



שולי הגליון



(זהר דף ג' ע"א)

עָאלַת אָת נ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי כְּתִיב נוֹרָא תְהִלּוֹת, וּתְהִלָּה דְּצַדִּיקִים נָאוָה תְהִלָּה. אָמַר לָהּ, נוּ"ן תּוּב לְאַתְרָךְ, דְּהָא בְגִינָךְ תָּבַת סַמֶ"ךְ לְאַתְרָהּ, וְהֲוֵי סָמִיךְ עֲלָהּ. מִיָּד תָּבַת לְאַתְרָהּ וְנָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת מ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרִיאַת מֶלֶךְ. אָמַר לָהּ הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲבָל לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא בְּגִין דְּעָלְמָא אִצְטְרִיךְ לְמֶלֶךְ תּוּב לְאַתְרָךְ אַנְתְּ וְל' וְך', דְּהָא לָא יָאוֹת לְעָלְמָא לְמֵיקַם בְּלָא מֶלֶךְ: בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחֲתָא מִן קֳדָמוֹהִי אָת כ' מֵעַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, אִזְדַעְזְעַת וְאָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּאֲנָא כְּבוֹדָךְ. וְכַד נָחֲתַת כ' מֵעַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ אִזְדַּעְזְעוּ מָאתָן אֶלֶף עָלְמִין, וְאִזְדַּעְזַע כֻּרְסְיָיא וְכֻלְהוּ עָלְמִין אִזְדַּעְזָעוּ לְמִנְפַּל. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָ"ף כָ"ף, מָה אַתְּ עָבִיד הָכָא, דְּלָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא. תּוּב לְאַתְרָךְ דְּהָא בָּךְ כְּלָיָה כָּלָה וְנֶחרָצָה (ישעיה י). אִשְׁתְּמַע, תּוּב לְכָרְסְיָיךְ וְהֲוֵי תַמָּן, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ וְתָבַת לְדוּכְתָּהּ



(דף נ"ט ע"א)

ע"ש. וכלהו אלין חמשין נפקין מן בינה כמו שנרמז בזהר פ' יתרו נ"ג א' ע"פ מי ימלל גבורות יקו"ק ע"ש. לכן אומר קרא סומך ה' לכל הנופלים, לכ"ל דסלקין לחושבן חמשים, ואלין חמשים נרמזים באת ה' של ה'נופלים, דהוה ליה למימר לכל נופלים, אלא דאינון ה' נופלים, וכל חד כלול מעשר וסלקין לחמשי' ונרמזים באת נ' של אשרי, דחסר את נ' מן אשרי בגין דאתרמיז בה נפילה לאלין נופלים דאקרון הכי על שם שנפלו מאתר עלאה ואת ס' סמיך לון בגין דלא יפלו יותר, ולכן מיד נפקת מהאי טעמא שלא יפלו יותר. ואומר: עָאלַת אָת נ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ וכו' אָמַר לָהּ, נוּ"ן תּוּב לְאַתְרָךְ, דְּהָא בְגִינָךְ תָּבַת סַמֶ"ךְ לְאַתְרָהּ וכו'. כאלו היה אומר די לך בזה למהוי סמיך עלה בגין דלא תנפול יתיר, ולכן אומר כאן ג"כ מִיָּד תָּבַת לְאַתְרָהּ, כמו שאמר באת סמ"ך דסומך לאת נ' דא שהיא רמז למלכות, והיינו נ' כפופה בגין דאת ן' פשוטה איהי אתפשטותא דת"ת, ועל דא כלילן אתוון אלין נ' ן', ומתאחדן דא בדא כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף ס"ו ב' דאומר כנ"ל, וכד נפקת מקמיה את נ' דא: עָאלַת אָת מ אָמְרָה קַמֵּיהּ וכו' דְּבִי אִתְקְרִיאַת מֶלֶךְ. אָמַר לָהּ הָכִי הוּא וַדַּאי, אֲבָל לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא בְּגִין דְּעָלְמָא אִצְטְרִיךְ לְמֶלֶךְ, וכאלו היה אומר די לך במלוכה שניתן לך, לך ולא לאחרא, וכשם דבינה שהיא מ"ם סתומה דסתימין ארחהא והיא מלך של עולם דלעילא רזא דשיר משולש, שכן העולם מתחיל מחסד כנ"ל, כך מלכות דאצילות היא מלך של עולם דלתתא מינה, שכן מלכות ברא עלמין כגוונא דבינה עלאה כמו שנרמז בזהר פ' בראשית דף כ"ט ב' דאומר כנ"ל, וכשם שבינה היא מלך לעילא ולא אתקריאת מלך אלא כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין מסתפקן בכל מה דאצטריכו בלא חסרונא כגוונא דא האי מלך דלתתא אתקריאת הכי כד מעטרין ליה אלין דרגין עלאין בספוקא בעטרוי קדישין כמו שנרמז בר"מ פרשת עקב דף רע"א ב' דאומר כנ"ל, וכן נרמז בזהר פרשת יתרו דף ס"ו ב' דאומר אית מלך לעילא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה וכו'. ואית מלך לתתא ואיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך על כלא לתתא וכו', מלכא עלאה אקרי מלך שלמה מלך שהשלום שלו דשלמא כלא דיליה הוא, ומלך סתם דא מלכא משיחא דא עלמא דדכורא ודא עלמא דנוק' כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קכ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואפילו מטטרו"ן אקרי לזמנין איהו מלך בגין דמלכות אתכלילת בהדיה כמו שנרמז בזהר חדש פרשת ויצא דף מ"ה א' במדרש הנעלם דאומר על ההוא ממונה דעשה לו הקב"ה תחתיו ותלה ממנו כל שאר הצבאות וכו' ונקרא שמו מלך שלם מכל שאר הצבאות, בגין שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה, ואפילו דלזמנין תמצא מלך בחכמה וכמו כן ת"ת דאיהו מלך כמו שנרמז בזהר פרשת בראשית דף כ"ב א' דאומר מלכא ודאי איהו חכמה עלאה, ועמודא דאמצעיתא מלכא לתתא, ולזמנין תמצא דיסוד שהוא רזא דיוסף אקרי אוף הכי מלך כמו שנרמז בזהר פרשת מקץ דף קצ"ג ב' דאומר מלך במשפט יעמיד ארץ דא יוסף וכן בפרשת ויגש דף ר"ו ב' על פסוק כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו עיין שם. עכ"ד עקרא דתיבת מלך איהו בבינה לעיל רזא דבן י"ה ומלכות לתתא אתקריאת אוף הכי מלך ונכללת ביוסף דאיהו צדיק יסוד עולם, וכיון דאת מ' מרמז למלך לכן אית תרין ממי"ן מ' פתוחה ס' סתומה רמז לבינה ומלכות כמו שנרמז בזהר פרשת אחרי מות דף ס"ו ב' עיין שם וכיון דאמר קודשא ברוך הוא לאת מ' דא תוב לאתרך כגוונא דא אמר לאת ל' ולאת כ', כיון דאת ל' ואת כ' הם הם אתוון מן תיבת מלך, ובפרט דאת ל' היא רזא דמגדל הפורח באויר דאיהו מלך גדול כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"א ב' דאומר כנ"ל. ומה שאומר מגדל דפרח באוירא ר"ל דפרח כמו פורח רזא דויפרח, פָרַח בַּאֲוִירָא דַכְיָא דְּאִתְפַּס דאיהו שיר כפול דאקרי אוירא דאתפס, בְּגִין דְּאִית אֲוִירָא אָחֳרָא דְּלָא אִתְפַּס כְּלַל כמו שנרמז בזהר שיר השירים י"ו ב' דאומר כנ"ל. והאי אוירא דלא אתפס כלל איהו רזא דשיר פשוט בגין דעליה אתמר במופלא ממך אל תחקור, ומלכות אתקריאת קרית של האי מלך רב דאיהו ישראל סבא דפרח באוירא דכיא דאתפס דאיהו בשיר כפול בין או"א עלאין כידוע, ודא רזא דאומר קרא עיר קטנה שהיא מלכות ואנשים בה מעט, בגין שהיא זעירא ובא עליה מלך גדול דאיהו ל' ישראל סבא בעלה דילה, וסבב אותה באת חד דאיהי ט' ואת ט' דא היא היא רזא דאת ל', ובההוא סיבובא דקא מסבב סחור אתעביד בעגולא ט' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף הנ"ל דאומר כנ"ל. וכיון שאת ל' היא רזא דמלך גדול תב לאתריה איהו אוף הכי, וכן את ך' בגין שהיא רזא דאת ם סתימה שהיא בינה רק כשהיא אתפתחא ואתמשכא לתתא לאנהרא ולאתעטרא עלייהו דישראל אתעבידת ך' כמו שנרמז בז"ח פרשת יתרו דף ס"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא תנינן ברזא דאתוון שיעורא דאת ך כשיעורא דסתימו דם' סתימא, ובג"ד נפקת גם היא וכיון דאת ך' ואת כ' הוי כמעט כלא חד, לכן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא נָחֲתָא מִן קֳדָמוֹהִי אָת כ' מֵעַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ. ר"ל כורסייא דדינא בגין דאת כ' דא היא לשמאלא רזא דגבורה פחד יצחק כמו שנרמז בזהר פרשת משפטים דף קכ"ג א' דאומר מה' נהיר כ'. ר"ל מה' עלאה שהיא בינה אתנהיר כ' שהיא תחותה כמו שמפורש במקומו. ואומר: אִזְדַעְזְעַת וְאָמְרָה קַמֵּיהּ וכו' וְכַד נָחֲתַת כ' מֵעַל כּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ אִזְדַּעְזְעוּ מָאתָן אֶלֶף עָלְמִין דתליין מן שיר כפול דתמן חו"ב שכל חד כלול מעשר ועשר מעשר עד דסלקין למאתן אלף, וְאִזְדַּעְזַע כֻּרְסְיָיא וְכֻלְהוּ עָלְמִין אִזְדַּעְזָעוּ לְמִנְפַּל, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָ"ף כָ"ף וכו'. דְּהָא בָּךְ כְּלָיָה כָּלָה וְנֶחרָצָה אִשְׁתְּמַע, תּוּב לְכָרְסְיָיךְ וְהֲוֵי תַמָּן. והיינו למהוי כורסייא לגבי עילא לאתכללא בימינא בגין דבראש השנה אז יתיב קדוש ברוך הוא בכורסייא דדינא ודאין עלמא כמו שנרמז בזהר פרשת אמור דף נ"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר וישראל דידעין לסלקא כורסייא דדינא ולאתקנא כורסייא דרחמי וכו'. והיינו דאתחברו כורסייא דדינא בכורסייא דרחמי כמו שנרמז בזהר פרשת וירא דף קי"ד ב' דאומר דאי תימא דדינא אתעביד לאו הכי אלא אתחברו רחמי בדינא ועלמא אתדן ברחמי ואפילו האי כורסייא דדינא דקאמרן לאו איהו בלחודוי אלא שנכללין תרי בתי דינא כחדא דינא קשיא דא דקאמרן דאיהי פחד יצחק ודינא רפיא, ובגין דא אינון תרין יומין דראש השנה בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא דינא עלאה דאיהו דינא קשיא פחד יצחק ודינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי כמו שנרמז בזהר פרשת פנחס דף רל"א ב' דאומר כנזכר לעיל. ואומר בכס"ה כ"ס דעלמא עלאה כ"ס ה' דא פחד יצחק דאיהו כ"ס למלכא עלאה, ועל דא אמר קרא תקעו בחדש שופר בכס"ה ליום חגנו, בגין לתברא ההוא כס"ה דאתחפיא סיהרא ולא נהיר כמו שנרמז בפ' תצוה דף קפ"ד א' דאומר כנ"ל. ואת כ' דא דבה כליה כלה ונחרצה היא כתר מן האי כורסייא דדינא תקיפה ולכן אזדעזעו כל כך עלמין בגינה עד דאמר לה קב"ה תּוּב לְכָרְסְיָיךְ וְהֲוֵי תַמָּן. לכרסייך דייקא ואינו אומר תוב לכרסייא סתם, בגין שהיא מן כסא דין דאתמר בה כסה בה"א, כס ה' כ"ס דפחד יצחק דינא קשיא כנזכר לעיל. ובגין דא לית משיחא אלא ברזא דאת כ"ף דא כמו שנרמז



שולי הגליון



(זהר דף ג' ע"א)

עָאלַת אָת י' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא שֵׁירוּתָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא וְיָאוֹת לָךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא. אָמַר לָהּ: דַּי לָךְ דְּאַנְתְּ חָקִיק בִּי, וְאַנְתְּ רָשִׁים בִּי, וְכָל רְעוּתָא דִילִי בָּךְ סָלִיק, לֵית אַנְתְּ יָאוֹת לְאִתְעַקָּרָא מִן שְׁמִי. עָאלַת אָת ט' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאַנְתְּ בִּי אִתְקְרִיאַת טוֹב וְיָשָׁר. אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּהָא טוּבָךְ סָתִים בְּגַוָּוךְ וְצָפוּן בְּגַוָּוךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ (תהלים לא). הוֹאִיל וְגָנִיז בְּגַוָּוךְ לֵית בֵּיהּ חוּלָקָא לְעָלְמָא דָא דְּאֲנָא בָּעֵי לְמִבְרֵי אֶלָּא בְּעָלְמָא דְּאֲתֵי.



(דף נ"ט ע"ב)

בזהר משפטים דף קכ"ג א' הנ"ל דאומר כנ"ל. ואומר דאתר דא אתקרי קרן ואתקרי קרן היובל, ודא מלכות בית דוד בגין דהוה אדמוני ברזא דאומר קרא והרוג בשונאיהם, שכן כל גוונין דשאר עמין כלילן ביה בדוד, בגין לאתגברא ולאתקפא עלייהו כמ"ש בסתרי תורה פ' וירא דף ק"י א' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובתרין אלין אחיד דוד מלכא בעמון ומואב, עמון דרגא דיליה מלכו"ם, ואתעטר דוד מלכא בהאי עטרה וכו', דכתיב ויקח את עטרת מלכו"ם ותהי על ראש דוד וכו'. ובתרין אלין אתאחיד דוד וכו'. ואינון תוקפא דמלכותא לאתקפא על שאר עמין, דאי לא אתכליל בסטרא דילהון לא יכיל לאתקפא עלייהו, והאי כסף שהיא רזא דקרן, אחיד לסטר דילהון, ובגין דא אית בה כליה, כלה ונחרצה כשאחידת בדרגין דילהון, דאתקרי אז סתם קרן דאיהו דין, אבל כשאחידת לעילא בבינה ה' דעלה דנהיר לה, אז אתקרי קרן היובל דאחידת בבינה דאתקריאת יובל ואתקריאת שופר כמ"ש בזהר פ' ויקרא דף ו' ב' דאומר על פסוק ביום ההוא יתקע בשופר גדול, האי איהו שופר דביה נפקין עבדין לחירות עלמין, ובגין דא אתמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, חסר כתיב שפר, שהוא רזא דשפירו, כד"א שפר קדם דריוש מלכי ישפר עלך, שפר קדמי להחויא. כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף פ"א ב' דאומר כנ"ל. ואומר שופר אפיק אשא ורוחא ומיא וכו', שהם רזא דחג"ת דנפקו מן בינה דאתקריאת שופר דמתברת שולטנא מכל עבדין ומתברת שלשלין, ועל דא שופר ולא קרן כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר בגין לאחזאה מאן הוא אתר וכו'. והיינו לאחזאה דשופר איהו לעילא רחמי, וקרן איהו לתתא מינה, ודא איהו רזא דכ"ף דאקרי הכי קרן כנ"ל. ובגין דא כ"ף אתנהיר מאת ה' עלאה כנ"ל. בגין שהיא לתתא מינה, דא בינה ודא גבורה, בינה שופר, גבורה קרן, ועל דא ביומא דדינא ישראל בעיין שופר ולא קרן כנ"ל, וכמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ט א' דאומר כנ"ל. ואומר תא חזי כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכלא ביה, אסתלק ולא נהיר לבנין, כדין דינין אתערו וכורסוון אתתקנו לבי דינא וכו', וכדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא בעלמא, וכד אתער האי שופר וכו' ע"ש בדף הנ"ל עמוד ב'. כלל העולה דאת כ' דא היא מן כורסייא דדינא תקיפא דאיהי כ"ס ה' כנ"ל. ואקרי קרן בגין דאת כ' דא היא מאתוון רשימין רברבין, בגין דאית אתוון רשימין רברבין ואית אתוון רשימין זעירין כנ"ל. דאינון תקוני עולימתן דמטרוניתא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה קל"ב ב'. ואת כ' דא שהיא מאתוון רשימין עלאין כנ"ל, כיון שירדה אזדעזעו כל אלין עלמין כנ"ל. ומלבד זה נזדעזע הכתר, ונזדעזעו שמונים אלף רבוא מרגליות הקבועים בכתר, אמר להם קב"ה למה אתם מזדעזעים, אמרו רבונו של עולם, כל טובינו וכל כבודינו אינו אלא באות כ"ף ועכשיו ירדה מעלינו וכו'. כמו שנרמז במדרש רות דף מ"ז א' דאומר כנזכר לעיל. נמצא דאת כ' דא היא כתר מהאי כורסייא דדינא והיא מאתוון רשימין, אבל אתוון גליפין עלאין את כ' דילה מרמז לכתר, כמו שמובן מכמה מקומות מן הזהר והתיקונים, וכמו שמפרש לקמן בסדר האותיות באתוון עלאין, ההפרש שיש בין אתוון לאתוון דלאו כלהו שוין כנ"ל. ואומר בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכת'. ואינו אומר שום רמז טוב עלה כמו בכמה אתוון אחרנין שמרמזים מקצת טוב ומקצת רע, בגין דאיהי מרמזת לדינא קשיא כנ"ל. וכן עָאלַת אָת י' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא שֵׁירוּתָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא וְיָאוֹת לָךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, אָמַר לָהּ דַּי לָךְ וכו'. ואמר לה תלת בחינות לקבל תלת תגין שעל גבי את ש', דאינון רזא דכתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, ואת י' דא שהיא רמז למלכות דאצילות היא אתפלגת לתלת למהוי תגא ועטרא ברישא דתלת אבהן כמו שנרמז בתקו' דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. והיא היא רזא דאת י' דשמא קדישא, דתלת אתוון אלין הו"ה מרמזים לתלת אבהן, ואת י' דשם יהו"ק דא מרמזת למלכות דאצילות דהות לעילא, י' עטרה על הו"ה דכלילן באבהן, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל. ואומר ומה דהות ברתא דמלכא י' על הו"ה דכלילן באבהן, אתהדר הו"קי י' לתתא, ובגין דא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, היתה מקדמת דנא, משא"כ עכשיו בגלותא, ולא דא בלחודוהי דאת י' דא אתפלגת לתלת טפין למהוי עטרה ברישא דתלת אבהן כנ"ל, אלא שהיא אשתכחת בתלת דרגין לקבל כפול משולש מרובע, כמו שנרמז בתקו' דף ט"ו ב' דאומר איהי י' בכל אתר רישא דילה לעילא ברזא דטעמי וכו'. ר"ל בדרגא דשיר כפול, וגיו דילה בדרגא דשיר משולש, וסופא דילה לתתא בדרגא דשיר מרובע, כגוונא דאת י' משמא קדישא מדרגא דשיר כפול, דאת י' דא מרמז לחכמה כנודע, היא גם היא אתקשרת בתלת קשרין, קוצא חד לעילא לקבל דרגא דשיר פשוט, שכן קוצא דאת י' מרמז לכתר כנודע, וגיו דילה הוא לקבל דרגא דשיר כפול, וקוצא דלתתא איהו לקבל שיר משולש כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב'. דאומר י' דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין, בגין דהאי י' קוצא חד לעילא, וקוצא חד לתתא, וחד באמצעיתא, קוצא דלעילא הוא עלאה מכל עלאין, דא איהו לקבל שיר פשוט, כמו שאומר לאחזאה כתרא עלאה דהוא רישא דכל רישין, והוא קאים כלא, ומאן דקאים כלא לאו איהו אלא שיר פשוט כיון דאתרמיז בנקודה דא קוצא עלאה דאת י', בגין דא"ס הכללי לא אתרמיז בשום אות ונקודה בעלמא כמו שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. נמצא דהאי קוצא עלאה דאת י' שהוא רישא דכל רישין והוא קאים כלא, הוא רמז לכתר עליון דרגא דשיר פשוט, וקוצא דאמצעיתא דאת י' דא האי איהו שמרמז לחכמה כנ"ל. והיא אתקריאת רישא לכל שאר רישין, לאתבנאה שמא קדישא, ר"ל שמהאי רישא מתחיל שמא קדישא להתבנות כיון דסתם י' היא רמז לחכמה, ורישא דא היא דרגא דשיר כפול, שכן אומר והאי רישא סתימא דכלא. ואומר רישא אחרא תתאה היא רישא לאשקאה לגינתא, ודא הוא לקבל דרגא דשיר משולש כיון דאיהו אשקי לגינתא, שגינתא דא היא רמז לשיר מרובע. כלל העולה דאת י' מרמז לתלת קשרין כדקאמרן. והיא שירותא דשמא קדישא בין דא ובין דא כנ"ל, ולכן א"ל קב"ה כל רעותא דילי בך, כיון שאת י' דא היא רמז למלכות דאצילות כנ"ל. ואמר לה לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי, שכבר אמרנו דכל את כשיש לה איזה שררה, לא צריך למיהב לה שררה אחרת, שאין לה לעשות שתי פעולות כנ"ל: עָאלַת אָת ט' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא וכו', אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּהָא טוּבָךְ סָתִים בְּגַוָּוךְ וְצָפוּן בְּגַוָּוךְ. שכן את ט' איהי טמיר וגניז ואיהי נהיר נהירו דכלהו, דאת דא נהירו דכלהו תריסר שבטין הוי, והיא כגוונא דאכסדרה, וכלהו תריסר שבטין נפקי מגו אכסדרה דא טמירא, ובגין דא לא אתחזי בתריסר שבטין את ט', בגין דאיהו טמיר וגניז כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ל א'. דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרנו דאת ט' היא ברזא דאת ל', מגדל הפרוח באוירא דכיא דאתפס דאיהו גניז וטמיר, עכ"ד אית ט' אחרא דאיהו רמז לצדיק דאיהו יסוד והאי ט' אקרי הכי אכסדרה טמירא בגין דאסתלק בעלמא דדכורא ולא אתחזי בתריסר שבטין דאינון מעלמא דנוקבא, ואת ט' דא היא רזא דאת למ"ד, וכגוונא דאית ל' מאתוון רברבין שמרמז לישראל סבא כנ"ל, הכי אית לתתא מאתוון זעירין שמרמז לישראל זוטא דאיהו סולם רזא דיוסף הצדיק דביה אתוון זעירין כמו שנרמז בתקונים דף ס"ג א' דאומר כנ"ל. וכיון דיוסף אסתלק לעילא כנודע ברזא דיסוד לדכורא, לכן את ט' דא שהיא רזא דיסוד דאיהו תשיעי אוף הכי איהי תשיעאה לאתוון ואתנהירת מעלאה ראשיתא דכלא כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל' ב' דאומר כנ"ל. ולכן יוסף לא אתחזי בתריסר שבטין כיון דאינון תקוני שכינתא, ויוסף אסתלק מתמן בגין דאיהו רשימו דדכורא ואתמני תחותיה אפרים כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ו ב' דאומר כנ"ל. וכיון דאת ט' אתכלילת בדכורא דאיהו ו' דאקרי עלמא דאתי כנודע. לכן קב"ה א"ל לא אברי בך עלמא בגין דטיבו דילך לאו איהו בעלמא דין דאיהו ה' בתראה דשמא קדישא דאקרי עלמא דין אלא בעלמא דאתי, הה"ד מה רב טובך אשר צפנת וגו'. והאי איהו ו' כנ"ל. ולא די שאינם יכולים ישראל ליהנות מההוא טיבו דילה בעלמא



שולי הגליון



(זהר דף ג' ע"א)

וְתוּ דְּעַל דְּטוּבָךְ גָּנוּז בְּגַוָּךְ יִטְבְּעוּן תַּרְעֵי דְהֵיכָלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ (איכה ב). וְתוּ דְח' לְקִבְלָךְ וְכַד תִּתְחַבְּרוּן כְּחֲדָא הָא ח"ט, וְעַל דָּא אָתְוָון אִלֵּין לָא רְשִׁימִין בְּשִׁבְטִין קַדִּישִׁין. מִיָּד נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ז' אָמְרָה קַּמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּבִי נָטְרִין בָּנַיִךְ שַׁבָּת, דִּכְתִיב זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ). אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא דְּאַנְתְּ אִית בָּךְ קְרָבָא וְחַרְבָּא דְּשִׁנְנָא וְרוֹמָחָא דִקְרָבָא כְּגַוְונָא דְנוּ"ן. מִיָּד נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ו' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא אָת מִשְּׁמָךְ. אָמַר לָהּ: וָא"ו אַנְתְּ וְה', דַי לְכוֹן דְּאַתּוּן אָתְוָון דִּשְׁמִי, דְּאַתּוּן בְּרָזָא דִשְׁמִי וְחֲקִיקִין וּגְלִיפִין בִּשְׁמִי, וְלָא אִבְרֵי בְּכוּ עָלְמָא: עָאלַת אָת ד' וְאָת ג' אָמְרוּ אוּף הָכִי, אָמַר אוּף לוֹן: דַּי לְכוֹן לְמֶהוֵי דָּא עִם דָּא, דְּהָא מִסְכְּנִין לָא יִתְבַּטְּלוּן מִן עָלְמָא, וּצְרִיכִין לִגְמוֹל עִמְּהוֹן טִיבוּ. דָּלֶ"ת אִיהוּ מִסְכְּנָא, גִימְ"ל גּוֹמֵל לָהּ טִיבוּ, לָא תִתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא, וְדַי לְכוֹן לְמֵיזַן דָּא לְדֵין:



(דף ס' ע"א)

דין, אלא דאפילו להציל אינו מציל בעלמא דין, וזהו שאומר: וְתוּ דְּעַל דְּטוּבָךְ גָּנוּז בְּגַוָּךְ יִטְבְּעוּן תַּרְעֵי דְהֵיכָלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. כלומר דאפילו דהוה כמה‏ צדיקים דבגין זכותם היה יכול להציל את הבית שלא יחרב, אלא כיון דשכר מצות הצדיקים בהאי עלמא ליכא כי אם בעלמא דאתי, כד"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כנ"ל, בגין דא יטבעון תרעי דהיכלא. והיינו בגין חובין דעמא, ובפרט כד חובין סגיאו דגברו חובין על זכוון כגון ח' על ט', וזהו שאומר: וְתוּ דְח' לְקִבְלָךְ וְכַד תִּתְחַבְּרוּן כְּחֲדָא הָא ח"ט. דאת ח' רזא דילה ר' איהי בגין דכד ברא קב"ה עלמא אתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלין ט"ר כחדא סלקא ט' ולא אתיישבא עד דגער בה קב"ה וא"ל ט' ט' על מה את סלקא, ולא אתיישבת בדוכתיך, אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברישא דטוב, דהא אורייתא פתח בי כי טוב, היך אנא מתחברא לאתיישבא באת רע, א"ל תוב לאתריך דהא את צריך לה וכו'. כמו שנרמז בזהר פ' מקץ דף ר"ד א' ע"ש. נמצא דכשם שאת ר' היא את דמרמז לקליפה דאיהו רע ואיהו דכר, כגוונא דא את ח' מרמז לקליפה נוקבא דאתקריאת חיה רעה, דאיהי חית קנה דנעיץ בימא רבה, והיא רזא דח' של חמץ כמו שנרמז בזהר פ' פנחס דף רנ"ב א' דאומר כנ"ל. וְעַל דָּא אָתְוָון אִלֵּין לָא רְשִׁימִין בְּשִׁבְטִין קַדִּישִׁין כנ"ל מטעם הנ"ל. ואומר: מִיָּד נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ז', אָמַר לֵיהּ רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ וכו', א"ל לא אברי בך עלמא דאנת אית בך קרבא וחרבא דשננא ורומחא דקרבא כגוונא דנו"ן שהיא רזא דאהלי קדר ויריעות שלמה כמו שנרמז בזהר פ' בלק דף קצ"א א' ע"ש. והעיקר של יריעות שלמה אינו כי אם ו' זעירא, אבל את ז' איהי דבני קדר דכלהו מגיחי קרבא תדיר מכל שאר עמין, וזמינין לאגחא קרבא בסוף יומין בכל אומין דעלמא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל. ובגין דא אָמַר לָהּ: לָא אִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, ומה שאומר כגוונא דאת נו"ן. כבר פירשנו לעיל את נו"ן למה מרמז, ועוד דאית נו"ן ואית נו"ן ולאו כלהו שוין. וכמו שנפרש לקמן. מִיָּד נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ: עָאלַת אָת ו' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאֲנָא אָת מִשְּׁמָךְ, אָמַר לָהּ: וָא"ו אַנְתְּ וְה' דַי לְכוֹן דְּאַתּוּן אָתְוָון דִּשְׁמִי, דְּאַתּוּן בְּרָזָא דִשְׁמִי וְחֲקִיקִין וּגְלִיפִין בִּשְׁמִי, וְלָא אִבְרֵי בְּכוּ עָלְמָא. והטעם שאומר וחקיקין וגליפין בשמי הוא בגין דאתוון תרין י"ה וכן ו"ה הם רזא דשבעה ושבעה מוצקות, י"ה הם רזא דשבעת יומין, וכן ו"ה רזא דשבעת יומין כמו שנרמז בזהר פ' אמור דף צ"ב א' עיין שם. ומה שאמר תלת כנויין אלין דאתון ברזא דשמי וחקיקין וגליפין בשמי. הוא לקבל תלת דרגין דאית תמן, יהו"ק בכל דרגא ודרגא מאלין תלת דאינון כפול משולש מרובע, חד רזא דקדש הקדשים, וחד רזא דקדש וחד רזא דחול, לאו דאיהי חול ח"ו אלא רזא דחול דקודשא שנכללת בדרגין תתאין כמו שנרמז בזהר חדש פרשת אחרי מות דף ע"ז א' דאומר יהו"ק דלתתא אקרי אחור לגבי יהו"ק דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, ושמא תליתאה אקרי אחור לגבי שמא תניינא, ושמא תניינא איהו פנים לגבי דא, ואומר ודא הוא המבדיל בין קדש לחול וכו'. אבל דרגא דשיר פשוט איהו יהו"ק ברזא דאל"ף כזה: יוי דסליק לחושבן כ"ו כנרמז בתקוני' דף ע"ד ב' ע"ש. שהיא רזא די' לעילא י' לתתא ו' באמצעיתא, סופה כתחילתה ותחילתה כסופה. ובה אמר עלת העלות אני ראשון ואני אחרון, ובאת ו' דאמצעיתא אמר ומבלעדי אין אלקים כמ"ש בתקונים דף מ"א ב' ע"ש. ותלת יהו"ק יהו"ק יהו"ק דאית בתלת דרגין כפול משולש מרובע, אית הבדלה בין הוי"ה להוי"ה, דהיינו בין דרגא לדרגא רזא דאומר קרא והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, וכגוונא דא יש באשות דקרבנין דלאו אינון שוין, והיינו דאית הפרש בין אש דהדיוט לאש של קדש, אע"ג דאוקמוה עליה דמצוה להביא מן ההדיוט בגין דכל חד צריך לאתרי' כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ה א' ע"ש. ותלת אשין אלין הם רמז לתלת דרגין תלת הויי"ן דקאמרן ואת ו' דשמא קדישא נטיל כל שמהן עלאין ותתאין וכל ארבע אתוון דשמא קדישא, ביה אחידן בגין דנטיל לכל סטרין עילא ותתא כמו שנרמז בזהר חדש פ' בראשית דף ה' א' ב' דאומר כנ"ל. ומה שאומר עילא ותתא ר"ל על דרגא דשיר כפול דתמן תרין אתוון י"ה חכמה ובינה, ודרגא דשיר מרובע דתמן מלכות קדישא רזא דה' בתראה בגין דאיהו קאים באמצעיתא, דרגא דשיר משולש כמו שנרמז בזהר בראשית דף א' ב' כנ"ל. ובגין אלין תלת דרגין אתמר בהון תלת כנויים כנ"ל, ולא אברי בכו עלמא כיון שיש להון זאת הגדולה דקב"ה אתקרי בהון, כמו שאמר ודי לכון וכו': עָאלַת אָת ד' וְאָת ג' אָמְרוּ אוּף הָכִי, אָמַר אוּף לוֹן: דַּי לְכוֹן לְמֶהוֵי דָּא עִם דָּא, דְּהָא מִסְכְּנִין לָא יִתְבַּטְּלוּן מִן עָלְמָא, וּצְרִיכִין לִגְמוֹל עִמְּהוֹן טִיבוּ, ועיקר הלימוד דבעינן לגמול טיבו דא עם דא אתיא מן ג' ודל"ת, שכן דָּלֶ"ת אִיהִי מִסְכְּנָא, וְגִימְ"ל גּוֹמֵל לָהּ טִיבוּ, ובאתוון אלין ג' ד' כמה חילין וכמה משריין תליין בהו כמו שנרמז בזהר פרשת ויחי דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא ג' ד' דא אפיק ויהיב ודא לקיט ונקיט ואתזן ביתא וכל אנשי ביתא. ודא הוא רמז ותתן טרף לביתה בגין דמקבלת היא בקדמיתא, ולכן בכל אתר דאלין אתוון ג' ד' באים כסדרן אחזיאו רזא דחכמתא, כגון ואגידה או ויגד או ויגידו, כלהו אחזיין רזא דחכמתא כמ"ש בזהר פ' ויחי דף רל"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר על פסוק האספו ואגידה לכם, האספו בקשורא שלים ביחודא חד, ואגידה לכם שהוא סוד השפעת שפע, והם אמרו שמע ישראל וגו' דהוו סלקין מיין נוקבין, והוא אמר ברוך שם וגו'. השפיע לון בגין שכינתא דאתיישבת בדוכתהא כמו שנרמז שם בדף הנ"ל. כיון שהם הוו בריין ממש בהאי עלמא כגוונא דאינון דיוקנין עלאין, ולכן אתקנת בהו שכינתא באלין תריסר פרקין כמו שנרמז בסבא דמשפטים דף ק"ד ב' דאומר כנ"ל. והם הם ברזא ד' אלה דקאמרן כמו שאומר קרא כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. מ"י ברא אל"ה ודאי כמו שנרמז בדף ק"ה א' ע"ש. והם רזא דתריסר ירחין עולימתן כנ"ל, רזא דשנים עשר בקר והים עומדת עליהם שהיא מלכות דאצילות דאתקריאת זאת, ולכן אמר יעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. וזאת לאתחברא לון בזא"ת כיון שהם שנים עשר קשרין תקוני דמטרוניתא, והיא שריא באתר דכל ברכאן מריקין תמן, ועל דא בעא לאחברא לון באתר דא, הה"ד שנים עשר וזאת דאתחברת בהדייהו כמו שנרמז בזהר פרשת ויחי דף רמ"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר אשר דבר הא חבורא דכר ונוק' קשורא לתרין סטרין מתתא ומעילא, ודא איהו רמז למה דאמרן סוד תיבת ואגיד"ה דא אפיק ויהיב ודא לקיט ונקיט, דל"ת איהי מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, ועל דא אמר לון: לָא תִתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא, וְדַי לְכוֹן לְמֵיזַן דָּא לְדֵין. ואתקשרו דא בדא בלא פרודא, ועל דא מאן דאפריש לון גרים לגרמיה מותא, ורזא דא חובא דאדם כמו שנרמז בזהר הנזכר לעיל דף רל"ד ב' דאומר כנזכר לעיל. ואומר דל"ת בלא גימ"ל לאו הוא שלימו, וכן גימ"ל בלא דל"ת דהא דא בדא אתקשרו בלא פרודא, בגין כך תיבת ואגידה היא מלה דרזא דחכמתא, ואף על גב דאית יו"ד לזמנין בין גימ"ל לדל"ת לא הוי פרודא וכלא קשורא חדא, דאדרבא יו"ד דא היא רזא דזרעא טפה חוורתא טפא קדישא דביה אשתלים ג"ד ואתעביד גי"ד כמו שנרמז בתקונים דף מ"ו עמוד א' דאומר כנזכר לעיל



שולי הגליון



(זהר דף ג' ע"א וב')

עָאלַת אָת ב' אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי מְבָרְכָאן לָךְ לְעֵילָא וְתַתָּא. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: הָא וַדַּאי בָּךְ אִבְרֵי עָלְמָא וְאַתְּ תְּהֵא שֵׁירוּתָא לְמִבְרֵי עָלְמָא: קָיְימָא אָת א' לָא עָאלַת. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, לָמָּה לֵית אַנְתְּ עָאלַת קַמָּאי כִּשְׁאָר כָּל אָתְוָון. אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא בְּגִין [דַּחֲמֵינָא דְ]כָל אָתְוָון נָפְקוּ מִן קַמָּךְ בְּלָא תוֹעַלְתָּא, מָה אֲנָא אַעֲבִיד תַּמָּן. וְתוּ דְּהָא (דף ג' ע"ב) יְהִיבַת לְאָת בֵּי"ת נְבַזְבְּזָא רַבְרְבָא דָא, וְלָא יָאוֹת לְמַלְכָּא עִלָּאָה לְאַעֲבָרָא נְבַזְבְּזָא דְּיָהַב לְעַבְדוֹי וּלְמֵיהַב לְאָחֲרָא. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ:



(דף ס' ע"ב)

עָאלַת אָת ב' אָמְרָה לֵיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי מְבָרְכָאן לָךְ לְעֵילָא וְתַתָּא. והיינו לעילא ע"י מלאכין קדישין ולתתא ע"י ישראל בנין קדישין, ואיהו הוא, הכי רמז דקב"ה איהו לעילא וקב"ה איהו לתתא, שכינתא לעילא ושכינתא לתתא, כד ישראל מצלין צלותין שאז סלקין ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידן חד גופא כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא שכינתא לתתא, קב"ה לעילא קב"ה לתתא, ובכלהו לא אתחזי אלא חד ק'ק'ק' יהו"ק צבאות מלא כל הארץ כבודו, דכלא הוא חד גופא ובג"ד אית ברוך לעילא שהוא רזא דחכמה עלאה, ואית ברוך לתתא דאיהי חכמה זעירא, ודא מלכות דאתקרי אוף הכי ברוך לקבלי דתתאי לארקא לתתא כמו שנרמז בר"מ פרשת עקב רע"א א' דאומר ברוך דא רזא דמקורא עלאה מכלא לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין, ואיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי, ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי ואיהו קצה השמים דלעילא, ואומר וקצה השמים דלתתא אקרי אוף הכי ברוך, והאי איהו ההפרש שיש בין ברוך דצלותא דבר נש כורע בברוך דאיהו לקבל מלכא עלאה עלאה דדכורא, ובר נש איהו כורע בגין דאיהו כפיף לגבי עילא, ובין ברוך דשאר ברכאן כמו שנרמז בדף הנ"ל בעמוד ב' ע"ש. כלל העולה דאית ברוך לעילא רזא דחכמה דאקרי ראש בגין דאיהו רזא דאת י' של שם של יהו"ק כידוע, וכמו שנרמז בזהר פ' מצורע דף נ"ג ב' על פסוק מעולם נסכתי מראש. אומר מראש דא רישא דכלא וכו'. וראש דא חכמה דאיהי רישא לכל גופא, וכן בפ' אמור דף פ"ח ב' ע"ש. ואית ברוך לתתא דאיהי מלכות סוף כל דרגין דאצילות ואתקריאת חכמה, היינו חכמה זעירא רזא דאת י' של אדנ"י כמו שנרמז בתקו' דף קי"ב ב' דאומר שכינתא אתקרי מחשבה ואיהי י' מן אדנ"י, ודא רזא דחכמה בראש וחכמה בסוף כגוונא דא יאהדונה"י, חכמה בראש דא י' עלאה שמרמזת לחכמה עלאה וחכמה בסוף דא חכמה זעירא דאתקרי סוף לדרגין עלאין עלמא דחבורא וראש לדרגין תתאין עלמין דפרודא, ואיהי תרעא קדמאה לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה ואתקריאת יראת יקו"ק כד"א ראשית חכמה יראת ה' כמ"ש בזהר בראשית דף ז' ב' דאומר כנ"ל. נמצא דתרין יודי"ן אלין דשמא דא יא"הדו"נה"י הם רמז לתרין חכמות, חכמה בראש דאיהו אבא וחכמה בסוף דאיהי מלכות שית אתוון בינייהו כחושבן ו' דאינון רזא דאתפשטותיה של רקיע דכליל שית סטרין ואיהו ברזא דאת ו' כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ט א' על את י' לעילא מים זכרים, ואת י' לתתא מים נוקבין כגון י' י' מן יאהדונה"י אשתארו שית אתוון באמצעיתא כחושבן ו' מן א' דאיהו רקיע באמצעיתא, ודרגא דיליה אאמרינן שהוא שיר משולש י' לעילא חכמה עלאה בדרגא דשיר כפול מים דכורין י' לתתא חכמה זעירא בדרגא דשיר מרובע מים נוקבין, ואית א' שמרמז לכתר כנ"ל. ואית אוף הכי א' דמרמז לחכמה כגון א' אבא, ב' בינה כנודע. וכל תלת דרגין כפול משולש ומרובע אינון לזמנין נרמזי' ברזא דאת א' י' לעילא, וי' לתתא חכמה בראש וחכמה בסוף ו' באמצעיתא דמבריח מן הקצה אל הקצה הוא רזא דאריך אנפין בעלה דמטרוניתא כמו שנרמז בתקו' חדשים דף ט' א' דאומר כנ"ל. וזהו סוד תלת ווי"ן דאית בתלת דרגין כפול משולש מרובע דמתחברין כחדא כד אינון לעילא בעלמא דחיבורא דיעקב אתחבר בישראל ויוסף אתחבר ביעקב והוו כלהו רזא חדא ורזא דא אקרי אריך אנפין, כלומר אריכו דאנפין וכל אנפין נהירין בגין דאתחבר בהדי אריך כתר כנודע. ואומר בדף הנ"ל על את י' בחושבנא עשר, ואית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא נקודה דאמצעיתא רמז דאיהי אוף הכי שעור קומה דילה כשיעור קומה דיליה מעילא לתתא ומתתא לעילא, כמ"ש בתקונים דף י"ו א' ע"ש. ומסטרא דעלת כל עלאין אתקריאת שכינתא אמונה דישראל בגין דהיא קשורא בכלהו עשר ספירן פנימיים ועשר חצוניים ואיהי כלילא מעלאין ותתאין עד דלית סוף ותכלית כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דא קרא לה אמונה דישראל דבה אשתמודעו עלאין ותתאין ועלת על כל עלאין, ומאן דמיחד ליה בה כאלו מיחד ליה ואמליך ליה על כל עלאין ותתאין. כלל העולה דתרין שמהן אלין יהו"ק ואדנ"י, כל חד איהו כללא דעשר ספירן, עשר ספירן פנימיים הם רזא דיהו"ק, ועשר ספירן חיצוני' הם רזא דאדנ"י, ואינון רזא דתרין אלפ"א ביתו"ת, י' מן יקו"ק היא עלאה רברבא, וי' מן אדנ"י תתאה זעירא, ואינון רזא חד כזית וחד כביצה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רמ"ד ב' דאומר כנ"ל. ותרין יודי"ן אלין דאינון חכמה עלאה וחכמה זעירא הם נרמזים באת ב' של בראשית כמו שנרמז בזהר פרשת בראשית דף ז' ב' דאומר ב' תרין אינון דמתחברין כחדא ואינון תרין נקודין, חד גניזא וטמירא רמז לחכמה, וחד קיימא באתגליא רמז לאת י' רזא דמלכות קדישא שהיא באתגלייא, ואומר ובגין דלית להו פרודא אקרון ראשית חד ולא תרין, מאן דנטיל האי נטיל האי וכלא חד דהא הוא ושמיה חד, ועל דא כתיב זה השער ליהו"ק דאי לא יעול בהאי תרעא לא יעול לעלמין למלכא עלאה דאיהו עלאה, וטמיר וגניז וכו'. שהוא רזא דחכמה עלאה כנ"ל. נמצא דאת ב' מרמזת לתרין נקודין אלין, חכמה בראש וכחמה בסוף ושניהם אקרון ברוך כנ"ל. ולכן אמרה דכי מברכאן לך לעילא ותתא עילא דא דרגא דשיר כפול, לתתא דא דרגא דשיר מרובע, ועל דא אית לה תרין גגין חד לעילא רזא דשיר כפול, חד לתתא רזא דשיר מרובע, וחד באמצעיתא רזא דעמודא דאמצעיתא דאחיד לעילא ואחיד לתתא, בגין דאיהו מ מך מבריח מן הקצה אל הקצה דתרין קצוות אלין הם רזא דתרין גגין, וחד דאחיד לון ואינון רזא דתלת נהרין עלאין קדישין דאחידן כחדא ואינון כללא דאורייתא ואלין אינון דפתחין פתחא לכלא פתחא למהימנותא שכן הם ביתא דכלא, ועל דא בי"ת אקרי, דאלין אינון ביתא. ובגין כך שירותא דאורייתא ב' דהא היא אורייתא הוי ואורייתא כלא שמא קדישא עלאה הוי, ובגין דאיהי שמא קדישא פתחת בבי"ת בגין דאיהי שמא קדישא בתלת קשרי מהימנותא כמו שנרמז בזהר פ' שמיני דף ל"ו א' דאומר כנ"ל. ובגין תלת ווי"ן אלין אקרי הכי יסוד צדיק חי עלמין, בגין דאיהו רשימו דעלאין ותתאין וביה קיימין שמיא וארעא כמו שנרמז בתקו' דף ס"ג א' דאומר כנ"ל. והיינו דתרין ווי"ן עלאין מניה דאינון רזא דשיר כפול ושיר משולש, דרגא דישראל ודרגא דיעקב, כלהו משפיעין לדרגא דיליה דרגא דיוסף, בגין דאיהו קאים בדרגא דשיר מרובע אלין אינון ג' ווי"ן הנרמזים באת ב' ואת ו' של שיר משולש, לא אקרי ז"א אלא עד נחית לגבי צדיק לאתחברא ביה, אז דייקא ו' זעירא אקרי משא"כ לעילא כד איהו באתריה כמו שנרמז בדף הנ"ל. ומאת ב' דא תליין ע"ב שמהן הנרמזים בויס"ע ויב"א וי"ט, דתלת ווי"ן אלין הם רזא דתלת גגין דאת ב' כמו שנרמז בתקו' דף צ"ה ב' דאומר כנ"ל. ומלבד כל זה מרמזת ג"כ לב' אלפים שנה דהות אורייתא טמירא בחיקו, כד"א שעשועים יום יום, כמ"ש בתקו' דף קי"ט א' דאומר כנ"ל. וכיון דמרמזת לכל דא כנ"ל, ובפרט לתלת קשרי דמהימנותא כנ"ל. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: הָא וַדַּאי בָּךְ אִבְרֵי עָלְמָא, וְאַתְּ תְּהֵא שֵׁירוּתָא לְמִבְרֵי עָלְמָא. וחוזר לומר ולדייק שירותא למברי עלמא מהטעם הנ"ל. שהרי בכל האותיות נברא העולם, אלא מאן דאיהו שירותא איהו ראש ומאן דאיהו ראש איהו כלא כגוונא דבצלאל כנ"ל. כמו שנרמז במדרש רות דף מ"ז א' דאומר בא וראה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אעפ"י שהאותיות נכנסו למפרע מש"ר, והדיחן מלפניו ונתן הכבוד לאות ב', כשבא לברא את עולמו בא וצירפן באות ב' וכו'. ואות ב' נטלה כל האותיות עמה, והב"ה ברא בהם את עולמו וכו': ואומר קָיְימָא אָת א' לָא עָאלַת. אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, לָמָּה לֵית אַנְתְּ עָאלַת קַמָּאי כִּשְׁאָר כָּל אָתְוָון. אָמְרָה לֵיהּ: כָל אָתְוָון נָפְקוּ מִן קַמָּךְ בְּלָא תוֹעַלְתָּא. ורצתה לומר על כל אתוון חוץ מאת ב', ועל דא מָה אֲנָא אַעֲבִיד תַּמָּן, והוא כמו שהיתה אומרת שאם היה נותן לכל את מתנן ונבזבזון היתה היא ג"כ הולכת לקבל כשאר אתוון, ומה תאמר דשמא קב"ה איברי בה עלמא, לכן היא אומרת: וְתוּ דְּהָא יְהִיבַת לְאָת בֵּי"ת נְבַזְבְּזָא רַבְרְבָא



שולי הגליון



(דף ס"א ע"א)

דָא, וְלָא יָאוֹת לְמַלְכָּא עִלָּאָה לְאַעֲבָרָא נְבַזְבְּזָא דְּיָהַב לְעַבְדוֹי וּלְמֵיהַב לְאָחֲרָא, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ. שכן עיקר היחוד אתרמיז באת א' כמו שנרמז בסתרי אותיות זהר חדש פ' בראשית דף ט' ב'. דאומר: בזמנא דקיימא לאחזאה רזי מהימנותא ולאלפא יחודא ברזא דשמא קדישא לכל עלמא כדין קיימא ברזא דא', לעיינא דדא ראשיתא דכלא למילף מהימנותא דייחודא דקב"ה, ועל דא קיימא ריש לכל אתוון וכו', כיון שהוא רמז לכתר דעליה אתמר: במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. וכן נרמז בתקו' דף קי"ט א' דאומר: א' אמון מופלא, דקיים וצייר ציורא בהיכלא דאדם קדמאה דכל קדומים, דאית אדם ואית אדם, לית ספירה דלא אתקריאת אדם, אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו כתר עליון סתים וטמיר, סתים דכל סתימין עלת העלות, קדמון לכל הקדומים וכו', בגין דאת ב' אע"ג דאתרמיז בה מה דאתרמיז כנ"ל, שלכן אתברי בה עלמא, עכ"ד היא כנוקבא לגבי את א' דאיהו דכורא, כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל' א' דאומר: ב' נוקבא א' דכר. ואומר: כמה דב' ברא הכי א' אפיק אתוון כללא דעשרין ותרין אתוון וכו', ולאו דווקא שאת ב' הקדימה לאת א' משום דסדר בריאתם את א' הקדימה לאת ב' כיון שהיא רזא דאלף עולמות דברא קב"ה קודם שברא את העולם, ולכן את א' היא ראשונה באותיות מפני שבתחילה ברא אלף עולמות שקדמו לשאר עולמות, ואחריו בי"ת כמו שנרמז במדרש הנעלם זהר חדש פ' בראשית דף ג' ב' דאומר כנ"ל, ואומר: דאז היה הוא ושמו אחד, והיינו אחד ברזא דאת א', בגין דעכשיו אית רזא דאחד לעילא ורזא דאחד לתתא, והיינו יהו"ק אחד לעילא בשית סטרין עלאין, רזא דקרא קדמאה דיחודא, ואחד לתתא בשית סטרין תתאין ברזא ושמו אח"ד דאיהו יחודא תניינא כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קל"ד א' ע"ש. אבל אז הוה הוא ושמיה אחד ולאו כהאי אח"ד דאתרמיז בעשר ספירן דאינון כללא דאת ו' דאתמר ביה: כי אחד קראתיו. והיינו את‏ א' של אחד מרמז לכתר עלאה, ואת ח' תמניא ספירן מחכמה עד צדיק, ואת ד' של אחד מרמז למלכות כמו שנרמז בתקו' דף פ"ד ב' דאומר כנ"ל. ובגין דא אתמר בעלת כל העלות, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי, דנטיל עצה מניה כגוונא דההוא דאמר נעשה אדם, דלעלת כל העלות לית ליה תניינא ואיהו יחיד קדם כלא ולית ליה שותפא ולא חושבנא כמ"ש בזהר בראשית דף כ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא. ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף, ומלכות דאצילות מסטרא דעלת כל העלות אתקריאת אחד בלא שיתוף בגין דמסטרא דעמודא דאמצעיתא כבר אמרנו דאתקריאת אחד בשיתוף רזא דדכר ונוקבא דאיהו א"ח ואיהי ד', ודא איהו אחד המנוי, וכל מנוי איהו כנוי, איהו א"ח דכליל תשע ספיראן, ואיהי ד' כלילא מארבע אתוון דאינון יהו"ד כמו שנרמז בתקו' דף פ"ו ב' דאומר כנ"ל. נמצא דכיון דאיהו א"ח כללא דתשע ספירן ואיהי ד' כללא דארבע אתוון, ושניהם אקרון אח"ד, בגין דסלקין לחושבן אח"ד דאיהי י"ג, דא איהו אחד ברזא דמנוי, וכל מנוי איהו כנוי, אבל מסטרא דעלת על כל עלאין איהי אחד ולא ככל אחד הכנוי והמנוי כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר: אבל מסטרא דעלת כל העלות אחד בלא שיתוף. והוא מטעם שהיא נרמזת באת י' תתאה של האל"ף כזה: א' דאתמר בה: ואני אחרון. ואני שהיא מלכות קדישא, רזא דאת י' תתאה של האל"ף אתקריאת אחרון דאתכלילת באחרונים דאינון ארבע: מיכא"ל גבריא"ל רפא"ל אוריא"ל, וכלהו הם ברזא דאת ה' בתראה בגין דמלכות דאצילות היא רזא דנקודת י', ורגמ"ן אקרון אחרונים דאינון ארבע מלאכים, רזא דאת ד' דאתכלילו ברזא דה"א בתראה דשמא קדישא כמו שנרמז בסתרי אותיות זהר חדש פ' בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואת י' עלאה של הא"לף איהי רזא דעלת כל עלאין דאתמר ביה אני ראשון דאיהו אחד ואין שני לו, אחד בלא חושבן כמו שנרמז בתקו' דף קי"ג ב' ע"ש. ובאת ו' דאמצעיתא דאל"ף אמר בה עלת כל העלות, ומבלעדי אין אלקים, דאת ו' דאמצעיתא דאל"ף אחזי על עלת כל עלאין דלית אלהא בר מניה, הה"ד ומבלעדי אין אלקים, כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דשכינתא איהי כלילא מעלאין ותתאין אתקריאת בשמא דעלאין ותתאין וכו', והכל הוא בגין שהיא מרומזת באת י' תתאה של האל"ף כנ"ל. בגין דא איהי כלילא מעלאין ותתאין כגוונא דאת י' עלאה, ואת י' עלאה ואת י' תתאה עם את וא"ו דאמצעיתא כלא איהו אל"ף כגוונא דא א' - י' לעילא י' לתתא, ו' באמצע סופה כתחילתה, ותחילתה כסופה, בגין דאית אל"ף דאיהי בדיוקנא דא: אלף - יוד.png י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא, ודא רזא דאל"ף מן אהי"ה וכן אל"ף מן אדנ"י שמרמזים לנוקבא, אבל האי אל"ף איהו של דכורא כיון דבאת א' דא אמר בה עלת כל העלות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי' כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרינן לעיל דעלת כל העלות אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי היינו דווקא בשותפו בסוד דכר ונוקבא, כלומר דכל חד וחד אתרמיז באת אחרא, כגון אבא ואימא דאתרמיזו בתרין אתוון י"ה כנודע. או כגון עמודא דאמצעיתא ומלכות דאתרמיזו בתרין אתוון ו"ה, ותרוייהו אקרון אחד בשותפו דאיהו כליל ט' ספירן ואיהי ד', ושניהם אקרון אחד כנ"ל. והיינו אח"ד ברזא דמנוי י"ג, וכל מנוי איהו כנוי, אבל עִלת כל עלאין ומלכות דאצי' שניהם אתרמיזו באת חד ודא א' דאתקרי אחד בלא חושבן ובלא שתוף דאת אחרא, רק דאיהו אתרמיז באת י' עלאה של האל"ף עצמה, ואיהי אוף הכי אתרמיזת באת א' דא, והיינו באת י' תתאה דילה, ועל דא אמר אני אני תרין זמנין, חד על י' עלאה רזא דעלת כל עלאין דאקרי אי"ן ואתמר ביה אני ראשון. וחד על י' תתאה דאיהי מלכות דאצי' דאתקריאת אני, ואתמר בה ואני אחרון, כמו שנרמז בזהר פ' מקץ דף ר"ד ב' דאומר: מאן אני, דא קב"ה מלכות שמים קדישא ודא הוא אני אחרון, דאתכלילת בארבע אחרונים כנ"ל, והיינו דווקא בשית ימי החול שאז היא ברזא דאת ה' בגין דאתלבשת באת ד', אבל ביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ו א' דאומר כנ"ל. ואומר דעל האי נקודה דלגו אתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, בחלל דילה, ובגין דא אתמר מחלליה מות יומת. מאי מחלליה מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה, וכד איהי סתימא בכל ו' יומי החול דאיהי סגירא ונטירא אתקריאת ירא"ה, וכד אתפתחת לגבי בעלה אתקריאת אהב"ה, ובגין דא אתקריאת בתולה ואיש לא ידעה כמו שנרמז בתקו' דף פ"א א' דאומר כנ"ל. וחלל דילה איהו רזא דהיכל קדש קדשים דעשיה דעלמא דפרודא שמלביש להיכל קדש קדשים דיצירה ודבריאה כמו שנרמז בתקו' דף כ' א' דאומר דעאלו אויבים בחלל דיליה דאיהו קדש הקדשים, ואתמר בהון את מקדש ה' טמא חלל ממלכה ושריה, ושפחה עאלת באתר דגבירתה, וברחת אז שכינתא מתמן. כלל העולה דמלכות דאצי' היא רזא דנקודה‏ חדא, את י' דסליקת קמי מלכא קדישא, וכד סליקת ברזא דנקודה חדא אז אוכלסהא שבקין לה בעל כרחייהו ואיהי אשתמיטת מנייהו וסלקא לעילא כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר כיון דסלקא לעילא אמרת לגבי רחימא הגידה לי שאהבה נפשי ואומר הגידה לי, רזא דחכמתא איהו והיינו כמו שפירשנו לעיל שהוא רזא דזווג שיזדווג בהדה וישפיע לה, וכד נחתת לתתא מסתתרת בחלל דילה כנ"ל, ואז נק' כבודה בת מלך פנימה ועלה אתמר: יקרה היא מפנינים וכו', בגין דאית ספירן דאינון פנימאין ואית ספירן דאינון אחוריים כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר וכמה פנים לפנים הנראים וכמה אחוריים לאחוריים דלאו נראים וכו'. לרמוז דאית כמה ספירן דאינון פנימים ופנימים דפנימים, ועל מלכות דאצי' אתמר יקרה היא מפנינים, מכל אלין ספירן דאקרון פנימים, וכיון דאינון כלים דילה בגין דא לית ספירה מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין אלא במלכות דאצי' דאתקריאת בת שבע בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן כמ"ש בתקו' דף י"ד ב' דאומר כנ"ל. ואומר דאי ספירן הוו מריקין לבר מינה הוי פרודא וכו', ואת י' של אל"ף דא שהיא רמז למלכות דאצי' דרגא דילה איהו שיר משולש, שכן את י' עלאה היא בדרגא דשיר פשוט, ואת ו' שיר כפול. נמצא דאת י' תתאה אתפשטותא דילה כד איהי לתתא בחלל דילה איהי בדרגא דשיר משולש דתמן יהו"ק, ויהו"ק דא היא רזא דלבושין דילה, שכן יהו"ק דא היא רזא דדיוקנא דמלכא, בגין דמלכא דאיהו ו' של האל"ף בעלה דמטרוניתא ישראל סבא דלזמנין אקרי אריך אנפין כמ"ש בתקו' חדשי' דף ט' א' ע"ש. איהו בדרגא דשיר כפול, ובדרגא דא דשיר כפול איהו עקרא דיהו"ק דאיהו מלכא עלאה, וכיון דיהו"ק דא דשיר משולש איהו רזא דדיוקנא דמלכא דביה אשתמודע מלכא, לכן איהי רזא




שולי הגליון



(זהר דף ג' ע"ב)

בָּךְ יִשְׁרוּן כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא, וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף, וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירָן. וּבְגִין כָּךְ בֵּי"ת בֵּי"ת: בְּ'רֵאשִׁית בָּ'רָא. אָלֶ"ף אָלֶ"ף: אֱ'להִים אֶ'ת. אָתְוָון מִלְּעֵילָא וְאָתְוָון מִתַּתָּא, וְכֻלְהוּ כְּחֲדָא הֲווּ מֵעָלְמָא עִלָּאָה וּמֵעָלְמָא תַּתָּאָה.


(דף ס"א ע"ב)

דלבושין רזא דארבע בגדי לבן כמו שנרמז בתקו' דף פ"א ב' ע"ש. ודרגא דא דשיר משולש אקרי רבועא בגין דעשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א מלוי של זאת ההוי"ה הם רזא דעשר ספירן דאינון מלבישין לזאת ההוי"ה שהיא מדרגא דשיר משולש ואקרי לבושין ללבושין בגין דעשר אתוון אלין שהם רזא דעשר ספירן הם מלבישין ומסבבין לזאת ההוי"ה, לכן אקרון עגולא דמטרוניתא, שכן ד' אותיות ההוי"ה הנ"ל הם רבועא דילה כנ"ל. והיא נקודה חדא גו חלל דעגולא ורבועא דילה כמו שנרמז בזהר בראשית דף ה' ב' ודף ו' א' דאומר מאי מחלליה מאן דאעל לגו חלל דעגולא ורבועא דילה לאתר דההיא נקודה שריא ופגים בה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו, וההיא נקודה אקרי "אני, וכבר אמרנו דמלכות שמים קדישא אקרי "אני ואע"ג דאמרינן דחלל דילה לאו איהו כי אם ד' ואיהי י' ובגין דא ביומין דחול אתקריאת ה' ואיך לומר עכשיו דחלל דילה אינון תרין דאינון עגולא ורבועא דלגו שעל תרין אלין אתמר מחלליה כנ"ל אלא כלא איהו חד דהא והא איתא בגין דיהו"ק דא שהיא ברזא דלבושין כנ"ל ועשר אתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם רזא די' ספירן והם לבושי' ללבושי' כנ"ל כלא אתרמיזו באת ד' בגין דקוצא דאת ד' מורה על עשר ואת ד' עצמה על ארבע וכל דא אקרי רשות היחיד דרחבו ארבע וגבהו עשרה ואת ד' דא היא רזא דסתם מלכות ד' של אחד כמ"ש בתקו' דף פ"ו ב' על פסוק כי אחד קראתיו היינו דקב"ה ושכינתיה אקרי אחד וכבר אמרנו שזה הפ' כי אחד קראתיו איהו רזא דכנוי בגין דאיהו מנוי ועל דא י' שהיא מלכות דאצי' מסתתרת באת ד' ואינה נזכרת היא רק הלבושין דילה ובפרט שהיא כלילא באת א' של אחד כיון שהיא נרמזת באת י' תתאה של א כנ"ל ואת ד' דא היא מלכות למלאכי' דבריאה והיא רזא דקשר של תפלין דנשארת לאחורא ברזא דאומר קרא וראית את אחורי וגו'. כלל העולה דכיון דמלכות דאצילות היא נרמזת באת י' תתאה של האל"ף לכן אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָלֶ"ף אָלֶ"ף, אַף עַל גַּב דְּאָת בֵי"ת בַּהּ אִבְרֵי עָלְמָא, עם כל דא אַתְּ תְּהֵא רֵישׁ לְכָל אָתְוָון, לֵית בִּי יִחוּדָא אֶלָּא בָּךְ. בגין דעקרא דיחודא נרמז באת א' כנ"ל, ואומר: בָּךְ יִשְׁרוּן כָּל חוּשְׁבָּנִין וְכָל עוֹבְדִין דְעָלְמָא. שכן כל חושבנין דעלמא לאו אינון כי אם באת דא אל"ף דלא אית שנים או שלש אם לא יש בקדמיתא אחד ואפי' כל אתוון אקרון על שם את דא כגוונא דבי"ת או ג' שמרמזים לשנים או שלש בגין את אל"ף שהיא אחד בקדמיתא ואומר: וְכָל יִחוּדָא לָא הֲוֵי אֶלָּא בְּאָת אָלֶ"ף. וכלא איהו כנ"ל לרמוז על את אל"ף שהיא היא דמייחדת כל חושבנין וכל עובדין דעלמא ועקרא דחושבנא היא י' תתאה של האל"ף בגין דאת י' עלאה של האל"ף אע"ג דמתמן איהו שירותא לממני כל סתים ועמיקא עכ"ד איהו סתים ולא אתגלייא נקודה דא כלל ולא אתיידע כיון שהיא רמז לכתר עלאה אבל האי נקודה תתאה שמרמזת למלכות דאצילות דאתגליא מתמן הוא שירותא לכל חושבנא ולכל מנין כמ"ש בז"ח בראשית דף ב' א' דאומר כנ"ל. ואומר ועל דא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות עיבורין זמנין חגי ושבתי וכו'. וכולהו אחידן באת א' כמו שאומר וכל יחודא לא הוי אלא באת אל"ף, שכן באת א אתרמיזו טעמי ואתוון ונקודי' והיא רזא דיו"ד וא"ו יו"ד כהאי גוונא יו"י דסליק לחושבן יהו"ק ובאת א' דא אתרמיזו עשר אמירן ועשר דברות ושית יומי בראשית כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' א' דאומר כנ"ל. ואומר: ועתיד קב"ה למעבד אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין דאינון לקבל תפארת ומלכות דאצילות ממש רזא דנקודין כמו שנפרש לקמן, וּבְגִין כָּךְ בֵּי"ת בֵּי"ת בְּרֵאשִׁית בָּרָא. דאינון אוף הכי תרין רמז לדכורא ונוקבא, והכי אֱ"לקִים אֶ"ת אתוון דדכורא ואתוון דנוקבא כ"ב אתוון מדכורא וכ"ב אתוון דנוקבא כנודע, וכלהו אינון מסטרא דרשימו דחותמא שכן לוחות אחרנין דאתייהיב לון היו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע כנודע, ולכן באו למפרע והיינו ב' ב' בקדמיתא ולבתר א' א', ובאם שתרצה להבין כמו הגרסא השנית תוכל להבין כגוונא דא וְעֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָתְוָון עִלָּאִין רַבְרְבָן וְאָתְוָון תַּתָּאִין זְעִירִין, והיינו בסוד דכורא ונוקבא כנ"ל דבהון אתרמיז יהו"ק ג' אתוון יה"ו בדכורא ואת ה' בתראה בנוק', אבל לפי דרכינו דרך הרשב"י זלה"ה דשיר כפול דאינון רזא די"ה אקרי עלמא דדכורא ושיר משולש ומרובע אקרון עלמא דנוקבא ואינון רזא דאתוון ו"ה, לכן אתרמיזו תרין בתים ב' עלאה רזא די"ה ב' תתאה רזא דו"ה, ב' עלאה אתרמיז בחכמה ובינה ודא רזא ב' דבראשית וב' תתאה בת"ת ומלכות, ודא ב' מן ברא דאיהו בהפוכא כמו שנרמז בתקו' דף ע"ז ב' ע"ש. וכמו שנפרש לקמן ועקרא דכלא שתדע הוא זה דשיר כפול דא דקאמרן שהוא סוד בראשית אפי' שתיבת בראשית מרמז לשיר כפול לאו איהו כי אם מסטרא דחצוניות, והיינו שיר כפול מסטרא דלבושים דרגא דשיר משולש כמו שכבר פירשנו בכללים דכל מה שאנחנו אומרים פשוט וכפול לאו איהו כי אם מסטרא דשיר משולש דתמן ע"ב בגין דשמא דא י' י"ה יה"ו יהו"ק דסליק לחושבן ע"ב איהו מדרגא דשיר משולש ויקו"ק דרוכב על ע"ב האי יהו"ק היא מדרגא דשיר כפול ואת א' דסליק לחושבן יהו"ק האי איהו רזא דשיר פשוט ולכן כיון שאנחנו אומרים סתם שיר פשוט דאיהו י' האי איהו י' של שם ע"ב הנ"ל, דאע"ג שמרמז לכתר עליון עכ"ד לאו איהו כי אם מסטרא דלבושין דלבר רמז לחוד ולא יתיר בגין דכל האותיות אית לון מדה ושעור אבל כתר עליון מסטרא דלגאו אקרי א"ס כמ"ש בתקו' דף ס"ז ב'. וכן אתוון י"ה משם הוי"ה ברבוע שמרמזי' לחו"ב עלאין לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין אבל מסטרא דלהון סטרא דפנימיות אקרון עתיקין ולכן תיבת בראשית דמרמז לשיר פשוט ושיר כפול כגון את א' דרכיב בי"ה דאתרשי' גביה בדיוקנין דבראשית כנ"ל, לאו אינון כי אם מסטרא דלבושין דרגא דשיר משולש שהרי כל שם ע"ב איהו מדרגא דא דשיר משולש וכלא מסטרא דלבושין רזא דבריאה דבהון מתלבש קב"ה בשבתות וי"ט דבאצילות הא אתמר דלית ביה בריאה ויצירה ועשיה, ואי אית ביה כלא מלבר איהו כמ"ש בתקוני' דף קי"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ותא חזי אע"ג דאית בספירן בריאה בלבושא מלבר איהו ולאו איהו מלגאו ובגין דא כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו, הכא רזא אחרא בגופא וכו'. והאי גופא איהו רזא דכבוד נברא ותורתנו היא מאתר דא רזא דכבוד נברא בסוד בראשית ברא, וכן סוד נשמתינו הוא משם בסוד ברוך אלקינו שבראנו לכבודו כמו שפירש האר"י זלה"ה ובי"ת קדמאה דבראשית היא מאתר דא בסוד חו"ג שהם רזא דדחילו ורחימו בגין דבימינא ושמאלא תמן אית תרין אתוון אלין י"ה ואינון רזא דבי"ת עלאה, ב' דבראשית ובי"ת בתראה דברא דא איהו לקבל אתוון ו"ה דאינון תורה ומצוה, והאי ב' מברא היא בהפוכא, והיינו שהיא מאתוון אלין דשארו למיעל בהפוך מאת ת' שהיא רמז לאתוון של נוקבא, אבל ב' של בראשית היא רמז לאתוון של דכורא דעאלו ביושר כנרמז בדף הנ"ל. וּבְגִין כָּךְ בֵּי"ת בֵּי"ת בְּרֵאשִׁית בָּרָא. אָלֶ"ף אָלֶ"ף אֱלקִים אֶת, אָתְוָון מִלְּעֵילָא וְאָתְוָון מִתַּתָּא, וְכֻלְהוּ כְּחֲדָא הֲווּ מֵעָלְמָא עִלָּאָה וּמֵעָלְמָא תַּתָּאָה, לקבל תרין דרגין משולש ומרובע וראה והבן דאע"ג דבקדמיתא פירשנו תרין ביתי"ן אלין שהם חד לקבל חכמה ובינה דשיר כפול ותניינא לקבל תפארת ומלכות, ואח"כ פירשנו דבי"ת חד היא רזא דאתוון י"ה של שיר משולש ותניינא לקבל ת"ת ומלכות, עכ"ד הא והא איתא וכלא חד והוא כגוונא דזכור ושמור דקאמרן דלזמנין זכור ושמור הם לקבל עלמא דדכורא זכור רזא דשיר כפול ועלמא דנוק' שמור לקבל שיר משולש ומרובע, ולזמנין אית זכור ושמור שמרמז לאבא ואימא עלאין ותרווייהו אינון מסטרא דרחימו, ר"ל דשניהם הוא רמז לדרגא דשיר כפול כמ"ש בתקו' דף ע"ז ב' הנ"ל, ולזמנין זכור ושמור לקבל ת"ת ומלכות דאצי' ושניהם אינון מדרגא דשיר משולש, ולזמנין מרמז לקבל צדיק ובת זוגיה ושניהם אינון מדרגא דשיר מרובע, שלכן לזמנין כגוונא דא יהו"ק ואדנ"י בשילוב כזה יאהדונה"י מרמז לת"ת ומלכות, יהו"ק תפארת שכולל חג"ת ואדנ"י מלכות רזא דנה"י, ולזמנין יהו"ק ואדנ"י הם רמז לנצח והוד כמו שנרמז בתקו' דף ב' א' דאומר נביאים מסטרא דנצח והוד דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יא"הד"ונ"הי וכו', ולזמנין תרין שמהן אלין אינון מרמזים אפילו לעילא מן חג"ת כמו שנרמז בתקונים דף צ' א' דאומר ורזא דמלה אשה כי תזריע וילדה זכר נוקבא אדנ"י דכר יהו"ק כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד יאהדונה"י ורזא דמלה יהו"ק אדנ"י חילי. ואומר אח"כ ועל במותי ידריכני אלין אבהן, משמע דיהו"ק ואדנ"י דא הוו לעילא מאבהן, שכן חושב מדרגא לדרגא



שולי הגליון



(דף ס"ב ע"א)

מעילא לתתא, ואח"כ אומר למנצח בנגינותי אמה ותרין שוקין. אלא דכיון דאית יהו"ק ואדנ"י בספירן בפרטות ואית יהו"ק ואדנ"י בכללות לכן הגם שאני מפרש לשון אחד בשנוי ממקום למקום אין זה תימא דכפי מקומו כך פתרונו, וכן תמצא אפילו באתוון ונקודים וטעמים כמה וכמה מיני שנויים, והכל הוא מהאי טעמא דאית חכמה ואית חכמה ואית חסד ואית חסד ולאו אינון שוין, כגון דאית חכמה מסטרא דאתוון ואית חכמה מסטרא דנקודין, והכי אית חסד דלגו ואית חסד דלבר, והכי אית כתר ואית כתר ולאו אינון שוין כמו שנרמז בתקוני' דף קל"ד א' על כתר דאריך וכו' דלית שכינתא דלא אתעבידת כתר לההיא דלתתא מינה, והכי שאר ספירן כמו שנרמז בתקוני' דף ל"ט ב' ובאדרת נשא דף קל"ג ב' ובתקוני' חדשי' דף ל"ג א' דאומר כנ"ל. וכלא איהו כפי הדרגין שכן בדרגין תתאין אית לזמנין כמה שנויין ואפי' באתוון דשמא דיהו"ק לזמנין איהי בהפוכא ה' על ו', וכן ה' על י' כגוונא דא הוק"י כמו שנרמז בתקו' דף ג' ב' ע"ש. וכן לזמנין שליט יהו"ק על אדנ"י ולזמנין אדנ"י על יהו"ק, כמו שנרמז בתקו' דף קל"ז ב' דאומר כנ"ל. וכלא איהו בדרגין תתאין דאינון ברזא דלבושין דאית בהון כמה שנויי', ולכן באתוון דאלפ"א בית"א תמצא כמה מיני רמזים דמרמזי' לכמה ענייני', בקדמיתא הא דאמרן לתרין יודי"ן דאת א', י' עלאה ויו"ד תתאה בסוד אני ראשון ואני אחרון נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו, שנית לחכמה עלאה דאיהו אבא וחכמה זעירא שהיא מלכות דאינון תרין נקודין בסוד חכמה בראש וחכמה בסוף, וכשאת י' מרמז לחכמה אז את וא"ו אחזי על עלת כל עלאין דלית אלקא בר מניה כנ"ל. ואיהו עיקר האמונה כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י' ב'. חכמה בראש כבר אמרנו שהוא רמז לחכמה עלאה, וחכמה בסוף רמז לחכמה זעירא מלכות, ואת ו' דאמצעיתא אחזי על עלת כל עלאין, ולכן לזמנין תמצא באת ו' טעמי בגין דאינון מסטרא דכתר וניקודי' בחכמה כמו שנרמז בתקו' דף ק"ז ב' ביוסיטא דאומר כנ"ל. ואע"ג דאת י' היא לעילא מן את ו', שלכן היה מן הראוי להיות טעמי בחכמה ונקודי' באת ו' כמו שמובן מכמה וכמה מקומות, עכ"ד כיון דאת ו' דא של יהו"ק מבריח מן הקצה אל הקצה ואחיד באת א' דאיהו כתר, לכן טעמי מתלבשין באת ו' ונקודין משתכחין בחכמה כנ"ל. וחכמה בסוף שהיא מלכות אע"ג דאחידת בחכמה עלאה דאיהו חכמה בראש תמן אתרמיז כתר דאתרמז בקוצא דילה כידוע דלעולם אינו מתפרש מן כתר, כד"א כי עמך מקור חיים, עמך שרייא ולא מתפרש מנך כמו שנרמז בזהר פ' צו ל"ד א' דאומר כנ"ל. וכגוונא דא אפילו באת י' עלאה של האל"ף שמרמז לכתר עליון בקוצא תתאה דילה תמן אתרמיז חכמה, בסוד סלו לרוכב בערבות בי"ה שמו כנ"ל. וכן צריך שתדע דפשיטותא דאת אל"ף היא קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף כמו שנרמז בזהר פ' אחרי מות דף ע"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר: ת"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אל"ף בי"ת, דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומהון, ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא, ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף, ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כורסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא וכו', ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף, בגיני כך תנינן קיומא דכלא ומהימנותא דכלא לקשרא קשרא דמהימנותא דא בדא כדקא חזי וכו'. כלל העולה דאת אל"ף של דכורא דאיהו ברזא דא: א' - י' לעילא ו' באמצע י' לתתא איהי מרמזת לד' דרגין דאינון פשוט כפול משולש מרובע ואינון אתפשטותא דאת אל"ף, והיינו י' שעל גבי את אל"ף היא רמז לשיר פשוט, ואת ו' דאמצעיתא היא רמז לדרגא דשיר כפול, ואת י' תתאה מן אל"ף היא רמז לדרגא דשיר משולש, וקוצא דאת י' תתאה של את אל"ף היא רמז לדרגא דשיר מרובע, ולאו דווקא רמז אלא דאתפשטותיה דאת אל"ף דקא מתפשט איהו הכי בארבע דרגין כמ"ש בזהר שיר השירים דף י' א' על פסוק אשה ריח ניחוח ליהו"ק. אומר דאיהו רזא דעילא ותתא וכל רזא דמהימנותא ביה תלייא, וכלא איהו אל"ף דהא תמן אשתכחו רזין אלין, ואומר בשעתא דאת דא א' פרח באוירא אסתליקו אלף ומאה עלמין ואתכלילו בגויה ואתרשימו אתוון אחרנין ואתגליפו אבתריה. ומה שאומר אלף ומאה עלמין דאתכלילו בגויה, האי איהו ברזא דאל"ף המילוי, איהו ל"ף דסליק לחושבן מאה ועשר, וכיון דכל חד כלול מעשר לכן אינון אלף ומאה דהכי סליק לחושבנא. ואומר ואיהו אתעטר בעטורא גליפא דכליל כל עלמין, ואיהו חד א' אשה ריח ניחוח לה'. ומפרש ואומר אשה דא קוצא דתליא לתתא, ור"ל על שיר מרובע כמו שאומר רזא דכל חיילין ומשריין אלין ואלין. והיינו חיילין עלאין וחיילין תתאין, ריח הוא רזא דעל ההוא קוצא דאתאחדת באמצעיתא, ור"ל על את י' תתאה של האל"ף רזא דדרגא דשיר משולש, ניחוח אומר רתיכא דפשיטו דאמצעיתא דשרייא עליה רוחא עלאה, ודא לקבל דרגא דשיר כפול, ליהו"ק נקודה עלאה דעל גבי אמצעיתא דאיהו מקיים כלא וכלא קשורא חדא וכו'. ודא איהו לקבל דרגא דשיר פשוט דאיהו ברזא דאת י', ואיהי דמקיים כלא כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף י' ב' דאומר: תאנא בספרא דחנוך בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא ברזא עלאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשרין דא בדא, שאיל לון על מה קיימין אמרו ליה על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו, וחמא דכלהו מזדעזעי מדחילו דמאריהון ועל שמיה אתקרון כלהו. כלל העולה שאת אל"ף דא של דכורא איהו דמחיה את כל העולמות כמו שנרמז בספר הקנה (דף) דאומר האלף הוא מחיה את כולם. והיא רזא דכלל ופרט וכלל, בגין דתלת דיוקנין מתחברן כחדא כמו שנרמז בזהר חדש פ' בראשית סתרי אותיות דף ט' א' דאומר כנ"ל. ואומר אל"ף פרט ואתהדר למהוי כלל, ולבתר אתהדר למהוי פרט, ואיהו פרט וכלל ופרט. ור"ל על פרט דאיהי רזא דתלת בסוד יו"ד וא"ו דל"ת או יו"ד וא"ו יו"ד, ואתהדר למהוי כלל דאיהו רזא דא' היינו את חד ואתהדר למהוי פרט ברזא דאל"ף במלואה שעולה לאלף אלפים, והיינו דאתפרשן רזין למאה וממאה לאלף וכו' כנרמז שם. ותלת דיוקנין אלין דמתחברן כחדא הם רזא דתלת דרגין כפול משולש מרובע דאינון מתחברין כחדא ברזא דאדם ואת א' אתלבש בהון, והיא היא ת"ת של האי אדם דקאמרן כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר: ורזא דמלה בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, אלין אינון תלת דרגין דקא חשיב ואומר אלין אינון דיוקנין דאתלבש בהון א' עלאה דאיהי ת"ת אדם יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אלין אינון נתיבין דחכמה דאיהו נתיב לא ידעו עיט. ואומר א' דאיהו אדם, ור"ל על א' דאיהו אדם קדמון לכל הקדומים כמו שאומר עליה אתמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור. דאיהו אור דאתעטר בגוונין דאינון ו"ו ואיהו לא אתגליא דעליה אתמר כי לא ראיתם כל תמונה וכו'. וראה דאת ו"ו אומר דאיהו רזא דגוונין דיליה של את א', וכל גוונין ידוע שהוא רזא דלבושין כמו שנרמז בפ' יתרו דף הנ"ל. דאומר דגוונין אינון לבושים, ואע"ג דשם מדבר בלבושין דמלאכים עכ"ד כבר אומר דגוונין אינון לבושין וכגוונא דגוונין דלתתא הם לבושי' למלאכים כהאי גוונא לעילא כל גוונין הם לבושי', דאית גוונין שהם ברזא דאת ו"ו שמתלבש בהון א' עלאה, ואית גוונין שהם ברזא דאת ה' עלאה ואינון רזא דחמש אור חוור סומק וירוק תכלת ואוכם, אלין אינון חמש גוונין מלגאו בגין דאית חמש אחרנין מלבר והם רזא דה' תניינא רזא דארגמ"ן דאינון ה' מלאכי' שנעשי' גופא לחמש גוונין דאינון מלגאו כמ"ש בתקו' חדשים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. כלל העולה דכל גוונין הם לבושין, וכיון שאמר דאת א' אתעטר בגוונין דאינון ו"ו, ר"ל על לבושין, והיינו דאת ו"ו איהו כגוונא דלבושין של האל"ף, ואע"ג דאת ו"ו איהו אדם דיתיב על כורסייא, כד"א ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, עכ"ד את א' איהו סתים בגויה כהאי גוונא וא"ו ולא אתגליא כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף ס"ו ב' ע"ש על פסוק בי נשבעתי נאם יהו"ק. שר"ל באת א' דסתים בגויה. וכשם דאית א' של דכורא והיינו דא דקאמרן שהיא ברזא דיו"ד וא"ו יו"ד דמרמזת לעלת כל העלות בגין שהיא סופה כתחילתה ותחילתה כסופה, כהאי גוונא אית אלף שמרמז לנוקבא בגין דקב"ה כד ברא עלמא גליף בגלופי דרזא דמהימנותא גו טהירין ברזין עלאין וגליף לעילא וגליף לתתא וכלא ברזא חדא, ועביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה‏, ודא קאים לקבל



שולי הגליון



(דף ס"ב ע"ב)

דא למהוי כלא חד ביחודא חדא כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר ובג"כ קב"ה גליף גליפי דאתוון עילא ותתא ובהו ברא עלמין, ולכן כגוונא דאית אל"ף שמרמז לדכורא כגוונא דא אית אל"ף שמרמז לנוקבא דאיהי בינה דלזמנין שריא איהי גו גופא דאיהו תפארת כמו שנרמז בתקו' דף ס"ז ב' דאומר גוף וברית אינון ו"ו ושריא בהון א' דאיהי אימא ואתעבידו י"ג וא"ו ואת א' דא שהיא בינה היא אל"ף של "אני דאינון תלת שמהן: "והו "אני "והו, וראשי תיבין דילהון אינון "ואו, תרין ווי"ן אלין הם רזא דתריסר אורחין של בינה דא שהיא ברזא דאת א', והיא באמצע דתרין ווי"ן אלין ועל י"ב אורחין אלין אתמר דרכיה דרכי נעם, ובתריסר אורחין אלין אחידן בהון תריסר שבטין כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ד ע"ש. ותריסר אורחין אלין הם רזא דתרין דרועין ותרין שוקין דאית בהון תריסר פרקין והם רזא די"ב עינות מים ואינון ו"ו דנפקין מן צנורא דאיהו א בינה והיא רזא דעטרה על גופא בתרין דרועין דאית בהון שית פרקין והם רזא דשית תיבין דשמע ישראל דאיהו יחודא קדמאה, והם רזא דו' עלאה ובתרין שוקין דאית בהון שית פרקין אחרנין הם רזא דשית תיבין בשכמל"ו, ואינון ו' תניינא וכלא אתשקיין מאימא עלאה דאיהי א אלף בינה כמו שנרמז בתקו' חדשי' דף כ"ה א' דאומר כנ"ל. וכן עיין בזהר חדש מדרש רות דף מ"ב על שית סטרין תתאין דאתמר עליהון וימד שש שעורים וישת עליה, היינו על רות שהיא רזא דמלכות שמקבלת לזמנין על ידי היסוד דכולל שית פרקין דתרין שוקין, ומה דאומר אלין שית סטרין דקיימא עלייהו עלמא דאתי ר"ל על את ו' דאקרי הכי עלמא דאתי וקאים על אלין ו' סטרין, ועל דא היא כלה כלולה מכל ו' סטרין, וכבר נודע דתריסר שבטין תתאין בארח כלל אקרון שית, והיינו שית סטרין תתאין ורזא דא "וכה תדבקין עם נערותי, ר"ל עם אלין רתיכין עולימתהא, דכיון דאתתקנת בהו באלין כרובים כדין אקרי "כה, ודא הוא רזא דקרא "וכה תדבקין בגין דאיהי כלילא באלין כרובים כמ"ש שם בדף מ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר עם כל דא עם נערותי דכלא אצטריך דלא לשבקא לון דוכרין ונוקבין וכו'. כלל העולה דאת א' איהו דקא מייחד לון ואשקי לון כנ"ל, בגין דאת א' היא עטרת על גופא כנ"ל, ואת א' איהו כתר על כלהו שמהן כמו א"ל אהי"ה אדנ"י אלקים, רק דאית כתר ואית כתר ולאו אינון שוין כגון אל"ף מן אהי"ה איהו כתר דאריך אנפין, א' מן אדנ"י איהי כתר דז"א כמו שנרמז בתקו' דף קל"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ובאת א' סלקין כל ספירה לעשרת אלפים ואית לעילא מנייהו ההוא דאתקרי עלת העלות דסליק על כל עלאין ולית מאן דסליק עליה, ואלף של אהי"ה דאיהי כתר דא"א כנ"ל אקרי אין סוף כמו שנרמז בתקו' דף י"א ב' דאומר אהי"ה בחושבניה כ"א, כ' כתר א' אין סוף. והאי אל"ף דאיהי כתר דאריך אנפין לאו איהי האי דמרמזת לשיר פשוט בגין דאת א' של שיר פשוט כבר אמרנו שהיא סופה כתחילתה ותחילתה כסופה, אבל האי אלף של אהי"ה היא ברזא דא: אלף - יוד.png י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר כנ"ל. ואת א' של אהי"ה תלייא בנוקבא דפרדשקא דחוטמא דעתיקא קדישא דתמן אשתכחו אתוון סתימין דתליין בעתיקא כמו שנרמז באדרת האזינו דף רפ"ט א' ע"ש. אבל את א' דרמיז לכתר עליון איהי כד אשתכחת בלחודוי אקרי ראשון דכר באל"ף סתים וגניז מלה דלא אתיידע כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"ד א' ע"ש. ואית א' דאיהי רזא דשיר משולש תרין דרועין וגופא כמו שנרמז בזהר פ' בלק קצ"ג ב' דאומר מהו אלף, הא תנינן אלף בינה. אבל דיוקנא דאלף אית תרין דרועין חד מכאן וחד מכאן וכופא באמצעיתא וכלא רזא חדא, ואע"ג שאומר אלף בינה כבר פירשנו דחג"ת אקרי אוף הכי בינה כגוונא דחב"ד על שם בן י"ה, נמצא דאת אל"ף אתרמיז אוף הכי בדרגא דשיר משולש ואית א' דאתרמיז בה מלכות קדישא ודא אל"ף מן ויקרא דאיהי את זעירא כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף ד' ב'. וכן בזהר פ' ויחי דף רל"ט א' דאומר ויקרא מאי טעמא א' זעירא, בגין דהות שכינתא ולא הוה שלימו דדכר ונוקבא בגין כך אל"ף זעירא דהא לא הוה אלא במשכנא וכו', ומשכנא הוא דרגא דשיר מרובע, רזא דמטטרו"ן, בגין דתרין משכנין אינון חד איהו סתימא עלאה רזא דבינה, וחד האי משכנא דמטטרו"ן כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קנ"ט א' דאומר כנ"ל. נמצא דאית בכל דרגא ודרגא אל"ף, וכמו שנרמז בתקו' חדשי' דף ל"ג ב' דאומר אית א' בכתר עלאה, וא' תניינא בבינה, ואית אל"ף תליתאה באמצעיתא דאת ו' וכו'. ואלין דקאמרן הם באורח אצילות, ואית תלת בעלמא דפרודא בתלת דרגין לקבל תלת אדם דאית תמן אדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה לקבל תלת מיני אתוון. אתוון רברבן ואתוון בינוניי' ואתוון זוטרן כמו שנרמז בתקו' דף קי"ד א' כנ"ל. ואע"ג דאמרינן דבעלה דמטרוניתא איהו ו' עכ"ד כלא איהו רזא חדא בגין דאת א' איהו רזא דאת ו' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ב ב' דאומר א רזא דאת ו' דבעי לאקמא לכלה באלין שירין דאיהי אתערת מתתא וכו', ובשעתא דאיהי אמרת לגביה משכני כדין א' דאיהו ו' נחית לגבי ת' לאמשכא לה לגביה וכו', דאת אלף דא אחזי לתרין דרגין אחרנין דאינון שמאלא ואמצעיתא בגין דאת א' איהי ימינא, ולכן אחזי לתרין אלין שמאל ואמצע כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. לכן כד קב"ה ברא שמים דאיהו רזא דאת ו' דכליל ימין ושמאל ברזא דאש ומים אתעטף באת א' וברא שמים, שכן איהי ריש לכל אתוון דכד נפקו אתוון את קדמאה דנפיק איהי א' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דעקרא דאלפין אלין הם תרין לקבל תרין דרגין פשוט וכפול, אל"ף של דכורא ואל"ף של נוקבא, אל"ף של דכורא דמקיים כלא כבר אמרנו דאתפשטותא דילה איהו דארבע דרגין פשוט כפול משולש מרובע, והיא כוללת לון ומשתכחת בהון כנשמתא בגופא, ומקום דילה של את א איהו שיר פשוט ואיהו דנטיר למטרוניתא באת דא א שעולה לחושבן יהו"ק וקב"ה איהו דמכסי לה כמו שנרמז בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. ואל"ף של נוקבא שהיא ג"כ העיקרית היא בבינה עלאה כנ"ל. והיא רזא דיו"ד וא"ו דל"ת רישא דלעילא איהו נקודה קדמאה דשלטא על כלא בגליפו דאתעטר לאתפשטא תחותיה דאיהו וא"ו. ואת וא"ו דא איהו רזא ודיוקנא דאדם שלימו הוא דאדם הוא ובת זוגיה דל"ת דלתתא דאתאחדת מסטרוי כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ב' א' וב' דאומר כנ"ל. ותלת דרגין אלין דקא חשיב הם לקבל תלת דרגין דאינון כפול משולש מרובע דכך איהו אתפשטותא דילה כהאי גוונא: אלף - יוד.png רק דלזמנין כד איהי מסתתרת באת ו' של שיר משולש, אז היא קיימת כגוונא דא יוי דאתאחיד ביה מתרין סטרין כגוונא דדרועין מסטרא דא ומסטרא דא בסוד ימין ושמאל כנ"ל. ואע"ג שאת אל"ף של שיר כפול איהי רמז לבינה כנ"ל. עכ"ד כללא דאב ואם ובן אקרון בינה. ונמצא שאת א' מרמזת לתלתא דאינון חכמה ובינה ודעת, שכן בינה היא רזא דבן י"ה, וכד האי בן דאיהו ו' איהו תחות בינה שהיא ברזא דאת ד' אז איהי בסוד ה' של האל"ף היינו ד' ו': ד' תתאה של האל"ף ותחותה ו', שבזה אשתלימת ה' באת ו' דאמצעיתא של האל"ף וחכמה בסוד י' של האל"ף, נמצא דשניהם חכמה ובינה נרמזי' באת אל"ף שהיא ברזא דיו"ד וא"ו דל"ת רזא די"ה כנ"ל. ושיר משולש ומרובע הוא ידוע שהם רזא דכסא דין וכסא רחמים שנכללין כחדא בסוד כסא אחד, חד ולא תרין כגוונא דלחת הברית דהוו תרין נכללין כחדא ולא אתחזיין כי אם חד, ולכן לחת חסר כתיב, והחילוף של "לחת איהו "כסא בא"ת ב"ש, ודא הוה טעות של אלישע אחר דאמר תרין כסאות יש ולא אמר חד הוא ומלך אחד יושב עליה כמו שנרמז בס' הקנה דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר דהודיעו לו אחד הוא והוא לא שב, יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר. נמצא דתרין כסאות אלין כסא דין וכסא רחמים נכללים כחדא בסוד כסא חד, וכד עלת כל העלות שהוא רזא דשיר פשוט יושב על האי כסא, אז חכמה ובינה דאינון י"ה משלימין להאי כסא, שכן אתוון י"ה הם בסוד א' כנ"ל. ודא א' של כסא שהיא בסוד אתוון י"ה, ועל י"ה דא אתמר כי יד על כ"ס י"ה דאסתלק י"ה מינה ואשתארת כס כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ל"ה א' דאומר ותמת שרה מיתה דילה דאסתלק י"ה מינה ואשתארת כס חסר, ובגין דא ויאמר כי יד על כס ע"ה וכו', וכגוונא דאית אל"ף ואית אל"ף כנ"ל, כגוונא דא אית בי"ת ואית בי"ת ואינון מרמזים לעניינים סגיאין. וכן כל אתוון דאלפ"א בית"א אינון מרמזים לעניינים וסודות סגיאין בגין דלאו אינון שוין, וכיון דאמרנו איזה מהם באלפ"א בית"א דאיהי בהפוכא, נאמר ג"כ מקצת על אתוון דאזלין ביושר, והיינו אתוון דאינון מדכורא ואיהו רזא דימינא, דכד אתברי עלמא ביה עאלו אתוון כסדרן כנ"ל כמו שנרמז בתקו'



שולי הגליון



·
מעבר לתחילת הדף