Difference between revisions of "אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
(המשך)
(המשך)
 
Line 98: Line 98:
 
ועל ההוא סו"ף כתיב. והיה באחרית הימים ושבת עד ידו"ק אלקיך וכו'{{הערה|ל"מ.}}. דא רזא דנהורא חוורא אורייתא דאצילות וע"ד כתיב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יד#ב|הושע יד ב]]}} שובה  
 
ועל ההוא סו"ף כתיב. והיה באחרית הימים ושבת עד ידו"ק אלקיך וכו'{{הערה|ל"מ.}}. דא רזא דנהורא חוורא אורייתא דאצילות וע"ד כתיב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יד#ב|הושע יד ב]]}} שובה  
 
ישראל על יקו"ק אלקיך רמז דישובו לגבי האי אור דרפו ידייהו מיניה כמו שאומר על ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור דנחתא מדת הדין
 
ישראל על יקו"ק אלקיך רמז דישובו לגבי האי אור דרפו ידייהו מיניה כמו שאומר על ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור דנחתא מדת הדין
 
+
לקטרגא לון וכלא על סבא דההוא אור. אור דאורייתא דהוו מתרחקין מינה אור דמשה ודאי ודא איהו ונערותיה הולכות על יד היאור
 +
אלין האומות דאינון ערב רב דמתייעטין עלייהו דישראל לאעקרא לון מן עלמא וכלא על סבה דההוא או"ר וזהו ע"י האי אור דאיהו ר"ז היינו
 +
סו"ד דסליק לחושבן שבעין ואינון שבעין אנפין דאורייתא דאצילות. ועיקרא דאורייתא דבע"פ דאית לה מ"ט אנפין טהור ומ"ט אנפין טמא
 +
האי איהו מסטרא דמטטרון דביה איסור והתר בגין דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע ודא אסור והתר טומאה וטהרה דתמן
 +
עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע ונכשלו כמו שנרמז בזהר בראשית {{ממ|[[זוהר/בראשית/כז/א|דף כ"ז א']]}} והטעם הוא בגין דחד עאל באת פ' של פרדס דאיהו פש"ט וחד
 +
עאל באת ר' של פרדס דאיהו ראי"ה דפסוק וחד עאל באת ד' של פרדס דאיהו דרש"ה אבל ר' עקיבא דעאל באת ס' של פרדס דאיהו סו"ד
 +
לכן עאל בשלם ונפק בשלם כמו שנרמז בתקו' חדשים {{ממ|דף י"ט ב'}} דאומר כנ"ל.  ולכן עיקרא דכלא מאן דעסיק במ"ט אנפין טהור דכלילן
 +
במטטרו' כנ"ל בעי לחברא לון באת ה' בתראה קדישא דאתקריאת תורה דקיימא על פה אלין רתיכין תתאין דכלילן במטטרו' והם רזא
 +
דתריסר שבטין תתאין דאית בשמהן דלהון מ"ט אתוון דאינון לקבל מ"ט אנפין טהור כמו שנרמז בזהר פ' שמות {{ממ|[[זוהר/שמות/טו/ב|דף ט"ו ב']]}} דאומר כנ"ל.
 
{{שולי הגליון}}
 
{{שולי הגליון}}

Latest revision as of 12:19, 15 January 2020

Under construction icon-green.svg דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
.

הקדמת המחבר

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו. ותורה סתם דא תורה שבכתב. ותורה שבעל פה. דאינון כתרין עלאין קדישין דאתקרון הכי תודה כמו שנרמז בזהר פ' נשא (דף קמ"ז ב') דאומר כנ"ל. ועל דא זכאין אינון ישראל דאתייהיב לון אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא סיפור דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור קא אתיא. תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') דאומר כנ"ל ואומר אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. וכל חד קרא נפק מכללא דאורייתא ואחזי דאיהו סיפור בעלמא כגון האי דכתיב (בראשית ח ד) ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט דמאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי. דהא באתר חד לישרי. אלא ללמד על הכלל כלו יצא דכל מלין סתימין דקב"ה עביד אתרמיזו באורייתא כדקא פריש התנא האלקי רשב"י זלה"ה בספרו ספר הזהר דאיהו מכלל יופי שכן כל הקדושות העליונות בזהר ובתקו' מקננות ואיהו מגדל עוז של כל הנסתרות והנפלאות. וכל הפליאות הנעלמות. תבנר? של כל החכמות והתבונות בידו נמסרו כל המפתחות החיצוניות והפנימיות. מרחב ההשכלות האלקיות מורה באצבע אלקי איפה הם חונות. משקל רוחו רוח חכמה ובינה ברזא דאדם קדמאה עלאה המתפשטות ומאירות אל הגנות. מרחק גבול מראיתו עין לא ראתה זולתו בכל ההיכלות והמרכבות הגנוזות והנעלמות. מבחר בעלי ההשגות המסתתרות באותיות עלאין ותתאין והאבנים אלפי רבבות כמה בתים בונות. נעל גדר ופרץ לרוב וכל יקר ראתה עינו ככל הנהרות והמעיינות. מזבח הזהב קטיר קחזינא קטורת בוסמין עלאין נחת רוח ליוצרו אחת היא נשמתו הנפלאה בת בין הבנות. מקלט? לכמה עשוקים פדה לשלום רבוא רבבן נשמתין קדישין המחזרות אחר הגרנות. יפרוש כנפיו בספרו ספר הזהר דמזהיר כאבני שהם ואבני מלואים על עם לו בינות. איהו זהר בהיר בשחקי' זהיר ניצוצין מבהיק כברק לעיינין דאינון משכילין במטמוניות הפנימיות. ואיהו קאים סתים וגליא. סתים לאלין סתימין עיינין האומרים מה לנו בנסתרות וכתי' (דברים כט ח)הנסתרות לה' אלקינו ולנו ולבנינו הנגלות. וגלייא לאינון פקיחין עיינין המשגיחים בהשגחת הקדמונים בימים הראשונים. אחידן בעץ החיים. מטון לרקיע דחכמתא עלאה. אספקלריא המאירה. מי לנו גדול כמשה. דכתיב פנים בפנים דבר ה' עם משה ראה מה אמר לרשב"י ז"ל. והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זוהרא דבינה דאיהו אילנא דחיי ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי דיתפתח לון חמשין תרעין דרחמי דאינון תרעין דחדוה מסטרא דאברהם אבוהון דכד נפקו ישראל ממצרים אתפתח לון חמשין תרעין מסטרא דדינא רזא דשמאלא דתמן דן אנכי בקדמיתא ולבתר נפקו אבל בפורקנא בתרייתא כתיב וברחמים גדולים אקבצך כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' נשא (דף קכ"ד ב') ופרשת כי תצא (דף רע"ז א') דאומר כנ"ל ות"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב ליה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קודשא בריך הוא לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מינייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו. מלין דהגר. מלין דלבן. מלין דיעקב. מלין דאתון. מלין דבלעם. מלין דבלק. מלין דזמרי. וכניש להו כל שאר סיפורי' דכתיבין ועביד מינייהו אורייתא, אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים. מצות ה' ברה. יראת ה' טהורה. וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. ואלין אינון מלין דאורייתא. אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה. וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין אחרנין עלאין וההיא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי שכן כל מלי דסתימין דקב"ה עביד אעיל לון באורייתא קדישא וכלא אשתכח תמן וההיא מלה סתימא גלי לה אורייתא ומיד אתלבשת בלבושא אחרא ואתטמרת תמן ולא אתגלי וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההיא מלה אסתים בלבושא. תמן חמאן לה מגו לבושא ובשעתא דאתגלי ההיא מלה עד לא תיעול בלבושא חמאן בה פקיחו דעינא ואע"ג דמיד אסתים, לא אתאביד מעינייהו כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') ופ' משפטים (דף צ"ח ב') דאומר ככל הנ"ל בג"כ אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך כלומר ואביטה מה דתחות לבושא דא דאורייתא שכן אורייתא קדישא אית לה גופא ואית לה נשמתא ואית לה לבושא טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ואינון דידעי יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאינון מלין דאורייתא דאקרון גופי תורה והאי גופא איהו דקאים תחות ההוא לבושא וחשיבו דההוא לבושא גופא איהו ודאי וחכימין עבדי דמלכא עלאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלן אלא בנשמת', דאיהי עיקרא דכלא אורייתא ממש כמו שנרמז בזהר פ' בהעלותך (דף קנ"ב א') דאומר כנ"ל. ואל יאמר אדם כי חכמת הקבלה נשגבה ורמה ואפשר שיכשל בה כי לא מפני זה ראוי להתרשל ממנה כי על כל פשעים מכסה אהבה והשגיאה ההיא ערבה לפני קודשא בריך הוא כמו שמבואר בספר הבהיר המכונה לר' נחוניא בן הקנה ז"ל ששאלו תלמידיו לר' רחימאי מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות תפלה תהלה מבעי ליה אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומשתדל במעשה המרכבה מקובל לפני הקב"ה כאלו מתפלל כל היום שנא' תפלה מאי שגיונות כד"א באהבתה תשגה תמיד ומאי ניהו מעשה מרכבה. ועוד בס' הנזכר אמר ר' רחימאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית אי אפשר שלא יכשל שנא' והמכשלה הזאת תחת ידיך דברים שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם והתורה אומרת תוכחות מוסר אבל באמת זוכה לדרך החיים עכ"ל. והנה מבואר כי מצדה יזכה לחיי העה"ב אעפ"י שישגה בה ועל דא באהבתה תשגה תמיד כנ"ל ואפי' שיבאו עליו תוכחות מוסר עכ"ז לא יתרשל ממנה כי מה תוחלתינו בעה"ז כי אם לקנות חיי העה"ב שיפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העולם הזה כמו שנרמז בהקדמת ס' מערכת האלקות דאומר כנ"ל וכיון שאין אדם יכול לעמוד עליהם אא"כ יכשל בהם ואם משום הכי היה טוב לאדם להתרחק מהם כדי שלא יכשל, איך אחז"ל במדרש משלי כי אחד מהדברים שמבקשים מן האדם ביום הדין הוא זה צפית במרכבה צפית בשעור קומה שלי ואם תשובה זאת שלא יכשל בה היתה תשובה נכונה א"כ כל חד וחד יהיה לו זאת התשובה אלא דתשובה זאת אינה כי אם לחטאים כד"א פחדו בציון חטאים אבל ליראי ה' ולחושבי שמו מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כמה דאמרן באהבתה תשגה תמיד וע"ז אמר דהע"ה לשלמה בנו (דברי הימים א, כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו דכל מאן דהוי בהאי עלמא ולא משתדל למנדע ליה טב ליה דלא אתברי כמו שנרמז בזהר פרשת תרומה (דף קס"א ב') דאומר כנ"ל ואומר בג"כ אתחזי נשמתיה דבר נש קמי מלכא קדישא קדם דייתי להאי עלמא. לדעת, למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא ולאשתדלא ביה בקב"ה ברזא דאורייתא. וכבר אמרינן דאורייתא ממש איהי נשמתא דקיימא לגו מן גופא שכן לאורייתא אית לה גופא ואית לה לבושא כנ"ל וכבר נודע דשמו המיוחד דאיהו יהו"ק שהוא שמו של קב"ה ממש נאמר על הנשמה והאי איהו רזא דעץ החיים ושמא דאלקים דאיהו שם המשותף נאמר על הגוף שיש בו שותפות ודא רזא דעץ הדעת טוב ורע כמו שנרמז בזהר חדש בראשית (דף כ"ז א' ודף כ"ט א') דאומר כנ"ל וכבר נודע דמטטרון איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע ואיהו ארון גופא לאורייתא שבכת' דאיהו עמודא דאמצעיתא ואיהו אוף הכי גוף לשכינתא כמו שנרמז בתקו' (דף ע"ג ב') דאומר כנ"ל ועל רזא דא כתיב (שמות טו כה) שם שם לו חק ומשפט דאינון מארי משנה ושם ניסהו בהאי עץ הדעת טו"ר דאיהו אסור והתר ובאינון רזין דאתגליין דאינון מסטרא דאילנא דחיי כד"א ויורהו ה' עץ וימתקו המים והיינו כל אינון קושיין ומחלוקת דמיין מרירן דאורייתא אתהדרו מתיקן ברזין אלין דאתגליין כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהעלותך (דף קנ"ג א') וכן בתקונים (דף נ"ד א'), ובתקו' חדשים (דף ה' ב') דאומר כנ"ל. ואומר ורזא דמלה וימררו את חייהם בעבודה קשה דא קושיא. בחמר דא קל וחומר, בלבנים דא ליבון הלכה. דעלייהו אתמר ותוכן לבנים תתנו. ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם דא פיסק'. אשר עבדו בהם בפרך דא פירכא. וכד מטו לעומקא של הלכה אתמר בהון לית הלכה כפלוני. ודא איהו ויבאו מרתה דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין העניותא. וכבר נודע דלית עני כעוני דאורייתא. שכן אוקמוה אין עני אלא מן התורה ומן המצות. דשאר עני לאו איהו אלא עינוי כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' עקב (דף רע"ג ב') דאומר כנ"ל. וכן בתקונים (קי"ח א') דאומר ולית עניותא קמי קב"ה כעניותא דאורייתא. ובג"ד אמר קרא שובו וחיו וזהו מה שאומר כאן דאתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה בדחקין סגיאין בעניותא. ור"ל עוני מרזין דאורייתא דאינון מסטרא דאילנא דחיי ולכן באים לון דחקין סגיאין בכמה מיני קושיות בגין דחסר מינייהו עץ החיים דאיהו הסוד דעליה אתמר וישלך אל המים וימתקו המים דא ה' בתראה דאתמר בה קראן לי מרה ודא תורה דבעל פה כנ"ל אבל בפורקנא בתרייתא מה כתיב כל הבן הבן הילוד היאורה תשליכוהו דאיהו הסוד דאקרי אור ובדא כל הבת תחיון אלין אינון דמשתדלין במלכות דאצי' דאתקריאת אורייתא דבעל פה כמו שנרמז בתקו' (דף מ"ו א') דאומר כנ"ל וכלא איהו ארח רמז לאתעסקא בהאי אורה של תורה בסוד ליהודים היתה אורה זו תורה בת זוגיה דההוא או"ר דאיהו ר"ו, איהו אור דאתמר ביה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ואיהי אורה היינו היאור"ה כנ"ל. ועל דא מה דהות מרה אתמר בה וימתקו המים כנ"ל. וההינו וימתקו ברזין דאתגליין בס' הזהר דאיהו אילנא דחייה וביה דווקא יפקון ישראל מן גלותא ברחמי דיתפתח לון חמשין תרעין דרחמי כנ"ל נמצא דבגין דיתגלי ס' הזהר דא יפקון ישראל מן גלותא וכמו שנרמז בתקונים (דף י"ט ב') דאמר אליהו לרשב"י זלה"ה ר' רבי אנת הוא אלנא רבא ותקיף באורייתא וכו' וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד אתגליא לתתא בדרא בתרא בסוף יומיא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו'. ובגי"ניה דייקא. ומה דאומר כד אתגלייא לתתא אינו רוצה לומר שיראו אותו שהרי כמה דורות עברו דראו אותו ולא נפקו לחירות דאיהו דרור כמו שאומר ובגיני' וקראתם דרור אלא כוונתו הוא שינדעון ליה כמו שכבר אמר ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון מן גלותא ברחמי דיתפתח לון כנ"ל. ודא לא הוה יכיל למהוי מקדמת דנא כי אם בדרא בתראה בסוף יומיא כמו שאמר אליהו לרשב"י כנ"ל. והענין הוא דבגין חובין סגיאין דעבדו ישראל אז גזרה נגזרה למהוי יומא חד בגלותא דאיהו אלף שנים ולא יתיר הה"ד (איכה א יג) נתנני שוממה כל היום דוה כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן (דף ר"ע א') דאומר ר"ש דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר והיינו דלבתר אלף שנים אם יתערון תשובה לקמי קב"ה ומפרש מה היא זאת התשובה ואומר בזכו אורייתא יתובון לארעא קדישא נמצא דאורייתא איהי אקרי תשובה שכן אינו אומר ובזכו אורייתא דהוה משמע דבעי דא ודא כי אם תאנא והדר מפרש דאומר בתחילה כד ישראל יתערון תשובה, ואח"כ מפרש מהו תשובה ואומ' אוריית' וכלא מלא חדא איהו דדא תליא בדא ודא בדא. והיינו כד ישראל יתקנו מה שקלקלו ולא יש תשובה גדולה מזו. והענין הוא דאית אורייתא דאצילות דאיהי מסטרא דכבוד נאצל. ומסטרא דא אקרון ישראל בנים. ואית אורייתא דבריאה מסטרא דכבוד נברא ומסטרא דא אקרון ישראל עבדים. כמו שנרמז בתקונים (דף ד' ב' ודף ז' ב') דאומר כנ"ל ועל דא אנן מצלאין השיבנו אבינו לתורתך דאיהי תורה דאצילות דמסטרהא אקרון ישראל בנים כנ"ל והאי איהו רזא אם כבנים אם כעבדים. והם לקבל תרין דרגין דאינון לעילא חד רזא דבן דאיהו יהו"ק. וחד רזא דעבד דאיהו אלקי'. ובר נש בעי לאתעטרא בתרוויהו למהוי עבד ובן בגין דלא למעבד לעילא פרודא בתרי דרגין אלין. כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' בהר סיני (דף קי"א ב') ע"ש. ולכן כיון דישראל רפו ידייהו מלימוד חכמת האמת דאיהו מסטרא דאילנא דחיי ככיכול גרמו פירוד לעילא בתרין דרגין אלין דקאמרן דאינון סוד דכורא ונוקבא. ודא הוא רזא דאומר קרא (שמות ב ה) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור דהאי איהו מדת הדין דנחית ח"ו על ישראל בגין האי או"ר. וכן ונערותיה הולכות על יד היאור (שם) כאילו היה אומר בסיבת האי או"ר דאיהו ר"ז רזין דאורייתא דאינון דמודים בה רפו ידייהו מינה כמו שנרמז בזהר פ' שמות (דף י"ב א' ב'). ובתקונים (דף מ"ד א'. ודף מ"ו א') דאומר כנ"ל. ואם תדקדק היטב במה דאומ' אינון דמודים בה דרפו ידייהו מינה. תבין דהכוונה דאלין דמודים בה דווקא רפו ידייהו מינה וכיון דאלין דמודים בה רפו ידייהו מינה כל שכן שאר עמא דכלהו משכי אבתרייהו ורפו ידייהו מאורייתא דאצילות דאתמר בה ותורה אור דאיהו ר"ז כנ"ל היינו דכתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב. ואין אור אלא תורה דכתי' (משלי ו כג) ותורה אור. דאתייהיב מימינא רזא דנהורא חוורא כמו שנרמז בז"ח פ' יתרו (דף נ"ו א') דאומר כנ"ל ואומר (שמות ב ג) ותשם בסוף על שפת היאור דא אורייתא דבעל פה ואיהי הלכה למשה מסיני קבלת למשה. ודא איהו רזא דסוף דבר הכל נשמע (קהלת יב יג) ועל ההוא סו"ף כתיב. והיה באחרית הימים ושבת עד ידו"ק אלקיך וכו'[1]. דא רזא דנהורא חוורא אורייתא דאצילות וע"ד כתיב (הושע יד ב) שובה ישראל על יקו"ק אלקיך רמז דישובו לגבי האי אור דרפו ידייהו מיניה כמו שאומר על ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור דנחתא מדת הדין לקטרגא לון וכלא על סבא דההוא אור. אור דאורייתא דהוו מתרחקין מינה אור דמשה ודאי ודא איהו ונערותיה הולכות על יד היאור אלין האומות דאינון ערב רב דמתייעטין עלייהו דישראל לאעקרא לון מן עלמא וכלא על סבה דההוא או"ר וזהו ע"י האי אור דאיהו ר"ז היינו סו"ד דסליק לחושבן שבעין ואינון שבעין אנפין דאורייתא דאצילות. ועיקרא דאורייתא דבע"פ דאית לה מ"ט אנפין טהור ומ"ט אנפין טמא האי איהו מסטרא דמטטרון דביה איסור והתר בגין דקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע ודא אסור והתר טומאה וטהרה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע ונכשלו כמו שנרמז בזהר בראשית (דף כ"ז א') והטעם הוא בגין דחד עאל באת פ' של פרדס דאיהו פש"ט וחד עאל באת ר' של פרדס דאיהו ראי"ה דפסוק וחד עאל באת ד' של פרדס דאיהו דרש"ה אבל ר' עקיבא דעאל באת ס' של פרדס דאיהו סו"ד לכן עאל בשלם ונפק בשלם כמו שנרמז בתקו' חדשים (דף י"ט ב') דאומר כנ"ל. ולכן עיקרא דכלא מאן דעסיק במ"ט אנפין טהור דכלילן במטטרו' כנ"ל בעי לחברא לון באת ה' בתראה קדישא דאתקריאת תורה דקיימא על פה אלין רתיכין תתאין דכלילן במטטרו' והם רזא דתריסר שבטין תתאין דאית בשמהן דלהון מ"ט אתוון דאינון לקבל מ"ט אנפין טהור כמו שנרמז בזהר פ' שמות (דף ט"ו ב') דאומר כנ"ל.



שולי הגליון


  1. ל"מ.