אמרי משה/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי משה TriangleArrow-Left.png לא

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
בדין טורח נבלה. ובדין המציל מהארי דהוי שלו, אם איירי גם בארי שיש לו בעלים

א[עריכה]

א) הים־של־שלמה בבבא קמא (פ"ב אות ט') כתב דהא דאמרינן >>>

ב[עריכה]

ב) ויש להביא ראיה דהך דינא דטורח נבלה על המזיק >>>

ג[עריכה]

ג) והלום ראיתי באור שמח שר"ל באמת דהך דנא דחייב >>>

ד[עריכה]

ד) עוד הקשה הים־של־שלמה שם על הרא"ש בהנ"ל דמחייב בכלבא >>>

ה[עריכה]

ה) והאומנם כי לכאורה נראה מוכרח דהך דמציל מארי >>>

ו[עריכה]

ו) ויש להביא ראיה לזה מהך דהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דפטור מטעם דמנא תבירא. ותפ"ל דפטור משום שהבעלים מתיאשים ויכול גם לזכות לעצמו. ואם כן אף אי בתר בסוף אזלינן יפטור המשבר. ודוחק לאוקמא שהבעלים של הכלי אינם כאן [וגם זה תליא ביאוש שלא מדעת אי הוי יאוש]. וגם יקשה במ"ש התוס' דבזרק חץ על הכלי חייב המשבר והרי מתיאשים הבעלים. וא"ל דהטעם דחייב המשבר משום דגרם שהזורק יפטור, דלולא הוא ששבר היה חייב הזורק. אבל עכשיו ששיבר, יפטור הזורק אי אזלינן בתר בסוף. וכן בזורק חץ על הכלי יפטור הזורק. ואולם זה אינו, דמשום זה שגרם שחבירו יפטור אי אפשר לחייבו. וכדאמרינן (דף נו.) דשויא טמון באש פטור מדיני אדם. ועכצ"ל דכיון דיש לו מי שישלם בעד החפץ לא מיאש מריה גם מעצם החפץ. וע"כ היה חייב המשבר אי אזלינן בתר בסוף[1]:

ז[עריכה]

ז) ובזה יתיישב מה ששמעתי להקשות דהרי בזורק כלי מראש הגג הרי הוי כזוטו של ים דאבודה ממנו ומכל אדם דגם בלא יאוש שריא. ואם כן אף אם נדחוק דאיירי שהבעלים של הכלי אינם בכאן, בכל זאת יפטור המשבר משום דאבוד מכל אדם דא"צ יאוש. אבל לפמ"ש ניחא דכיון דיש לו מי שישלם בעד הכלי לא מיקרי ג"כ אבוד ממנו כיון דיהיה לו דמים. ממילא שוה אצלו החפץ דמים ולא מיקרי אבוד ממנו.

ח[עריכה]

ח) וחוץ לדרכינו יש ליישב הקושיא דהוי כזוטו של ים. >>>

ט[עריכה]

ט) ועל פי זה מיושב הקושיא גם על הך דרבה דכיון דגם באבודה מכל אדם אינו מופקע מרשות הבעלים >>>



שולי הגליון


  1. כעין כל דבריו כאן, ראו: חזון איש בבא קמא סימן יא ס"ק יג.
·
מעבר לתחילת הדף