אמרי בינה (בן איש חי)/עושה פלא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:32, 31 ביולי 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה (בן איש חי) TriangleArrow-Left.png עושה פלא TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשם ה' נעשה ונצליח
ליקבה"ו

אמרי בינה

עושה פלא פרק ראשון.

החכם מכל האדם שלמה בן דוד מלך ישראל אמר במקראי קודש שלו בתחלת ספר משלי לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה. ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה. להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. הנה הערמה היא בדברים ששח הרב לתלמיד באומרו כו"כ היה וכו"כ נעשה ולא היו דברים אלו מעולם, ואמר הרב דכו"כ היה כדי שהתלמיד יהיה פותר אותם כפתרון החלום, ולדברים אלו מכנה אותם בשם ערמה מפני שבאמת לא היו ולא נעשו ורק הרב מערים לומר כו"כ היה וכו"כ נעשה כדי לחדד את שכל התלמיד לפתור אותם, ולז"א בפסוק השני ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, כלומר מן הדברים האלה ישמע חכם זה התלמיד ויוסף לקח שיתחדד שכלו ואז יוסף לקח בחכמתו יען כי הנבון הנה הוא יקנה חכמה ובינה בתחבולות אלו דברים הבנוים כדרך החידה שעושים תחבולות לשכל כדי לחדדו שהרב גונב דעתו של התלמיד להטעותו בדברים אלו כדי שיתפתח. ובא הכתוב השלישי ואמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, כי בדברי המשל והמליצה והחידה יתחכם התלמיד על ידי יגיעת שכלו שיגע למצוא פתרונים לדברים אלו, ואם בהשקפה הראשונה יראה לו פתרון וחוזר ודוחהו ויחזור למצוא לו פתרון אחר וגם את זה דוחה אותו וכן עזה"ד עד שישיג האמת בפתרון אמיתי, ובהיות שכלו הולך ובא ברצוא ושוב, כדי להשיג הפתרון מתחדד שכלו ומתחכם.

והנה מצינו בענין המשל נשתמשו בו הנביאים כמ"ש בישעיה סי' ה' כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, הרי עשה הנביא משל על ארבע וחמש דברים ולא פירש פתרון לכל הדבקים שאמר במשל אלא פתר את הכרם והענבים, כי אמר אח"ז כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו ויקי למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה, אבל לקרן בן שמן לא עשה פתרון, ולא עשה פתרון למ"ש ויעזקהו ויסקלהו, על מה רומז העזוק וסיקול, ומה הוא זה המגדל והיקב ונשארו הדברים בדרך חידה ומשל שהשומעין צריכין לפתור אותם.

ועוד מצינו בענין המשל אשר נשתמשה בו רוח הנבואה ככתוב ביחזקאל סי' כ"א, ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך דרך תמנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה ניב: ואמרת ליער הניב שמע דבר ה' כה אמר אדני ה' הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה: וראו כל בשר כי אני ה' בערתיה לא תכבה: ואומר אהה אדני ה' המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא. ויהי דבר ה' אלי לאמר. בן אדם שים פניך אל ירושלים והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל: ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע. הרי מתחלה הגיד פרענותם בדרך מכל ולא פירש להדיה, כי אמר אולי יתפעלו מהדברים האלה וישובו בתשובה, ולא תבא עליהם הפורענות הרמוזה במכל הזה, ואחר שראה שלא עשה המשל הזה פועל בקרבם, אלא אדרבה נתקשה לבם ביותר באומרם כיון דהוא ממשל משלים, ואינו אומר הפורענות בפירוש להדיא ש"מ שבא להפחידם בלבד בדברים אלו שאין רצונו להביא עליהם הפרענות ממש, לכן אחר שאמר הנביא אהה אומרים ממשל משלים הוא אמר לו דבר הפרענות בפירוש:

וזה הטעם של צורך המשל. אמרנו בדברי הנבואה הנז', אמנם במשל דברי חכמים וחידותם יש טעמים אחרים והם, הא' כדי להסתיר בדברי המשל והחידה סוד חכמה ולגנוז שם אמרי בינה לכסותם מכל אדם ולא יהיו גלויים אלא רק לחכמים הגדולים אשר יש לאל ידם לפתור אותם על אמיתותם, ועוד טעם אחר כדי לחדד שכל התלמידים, על ידי שיהיו יגיעים הרבה למצוא להם פתרונים, ועל זה נאמר להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ועד"ז היו מאמרים של רבב"ח בגמרא דבתרא בפרק הספינה, וכן מאמרים אחרים כיוצא בהם שם, ובשאר מקומות בתלמוד, כהך דאיכא בגמרא דבכורות דף נ"ז, העיד ר ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפני רבי, חזרים שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפין, יתוש שבמקומנו יש לו ששים רבוא קלפין בבית המסס שלו, פעם אחת נפל ארז במקומינו ועברו י"ו קרנות על חודו, פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני (עוף), וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים ע"כ, וכל מאמרים אלו וכיוצא בהם אפילו תינוק קטן א"א שיחשוב ויצייר הדברים כפשוטן, ומוכרח לומר שהם אמורים בדרך משל וחידה. ובסה"ק בן יהוידע על גמרא דבכורות הנז' כתבתי שהוצרך התלמיד להזכיר שם אביו שהיה שמו סתריאל, לרמוז לנו שהדברים האלו שאומר אינם כפשוטן אלא הם מסתרי האל יתברך, ואומרו מערקת לבנה לרמוז שהיה לו נשמה מן אור מקיף הנקרא לבנה, ולכך היה יכול לומר סודות עליונים בלשון חידה ומשל, וכמ"ש רביני האר"י ז"ל כל מי שיש לו נשמה מצד אור מקיף, יש בו כח לדבר בנסתרות ובסודות התורה דרך כסוי והעלם גדול כדי שלא יובנו אלא למי שראוי להבינם ע"ש.

והבאתי שם מ"ש בזוה"ק פרשת פנחס בר"מ דף רע"ז וז"ל, דהכי אורח דמארי דאורייתא אמרין מרגלית לתלמידהון והנך דלא אשתמודעון ביה אהדר לן ההוא מלה במילי שחוק, כגוונא דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתק כרכין ואתא ונפלת מן עופא דהוה פרח באוירא ומחק אלין שתק כרכין, ומארי דליצנותא אמרו דלא אמר הוא אלא בר נש כתב שתק כרכין ואתא ביצה דנפלה מן עופא ומחק שתק כרכין דכתיבה, וח"ו דמארי דאורייתא אמרין מילין דשחוק ודברים בטלים באורייתא, אלא הא אקמוהו אפרחים אלין מארי משנה, או בצים אלין מארי מקרא וכו' ע"ש, הוא הדבר אשר אמרנו דהיו רבותינו הראשונים משתמשין ועוסקים ואומרים דברי תורה בדרך משל וחידה וכמ"ש שלמה הע"ה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם, ובאמת גם אצל חכמי האומות הקדמונים יהיה נהוג אצלם דרך זה לדבר בדרך חידה ומשל.

וקרוב לדרך זה היו מתנהגים ברמז ומשל באין אומר ואין דברים אלא רק בתנועת האברים ותכונתן, וכמ"ש בגמרא דחגיגה דף ה' רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא צדוקי עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, אחוי ליה איהו ועוד ידו נטויה עלינו, אמר ליה קיסר לריב"ח מאי אחוי לך, א"ל עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, ומאי אחוית ליה, א"ל הכי והכי, אח"כ אמר מלכא לההוא צדוקי מאי אחוית ליה, א"ל עמא דאהדרנהו מריה לאפיה מיניה, ומאי אחוי לך אמר לא ידענא, אמר גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג מחוי קמיה מלכא, אפקוהו לההוא צדוקי וקטלוהו, ע"כ. הרי היו מדברים בתנועת האברים באין אומר ואין דברים, והנך רואה כ"כ היה מכובד ויקר דרך זה שהיו משתמשים בו לפני מלכים:

וכיוצא בזה איתא בגמרא בע"ז דף יו"ד אמר ליה אנטונינוס לרבי בעינא דימליך אסוירוס בני תחותי ותתעבד טבריה קלניא, (בת חורין שלא יתנו מס) ואי אמינא להו חדא עבדי, תרתי לא עבדי, אייתי רבי גברא ארכביה אכתפיה דחבריה ויהיב ליה יונה לעילאי בידיה, וא"ל לתתאה דיימר ליה לעילאי דנפרח יונה מידיה, אמר ש"מ הכי קאמר לי את בעי מנייהו דאסוירוס בני ימלוך תתותי, ואימא ליה לאסוירס דתתעביד טבריה קלטא. תו אמר ליה קא מצערין לי חשובי רומאי אעייליה לגנתא כל יומא הוה עקר חד פוגלא קמיה, אמר ש"מ הכי קאמר לי קטול חד חד מנייהו ולא תתגרי בהו בכלהו, הויא ליה ברתא ושמא גירא וקא עבדא איסורא שדר ליה גרגירא, שדר ליה כוסברתא, שדר ליה כרתי, שדר ליה חסא, הרי מדברים דברים על ידי זרעים וירקות, ועל ידי הרכבות בני אדם ברמזים שעושים בהם.

עוד תמצא שהובא בתלמוד בבלי הקדוש דברים בלשון חכמה המדברים בדרך חידה ומשל ובהרכבת לשונות זב"ז, וכמ"ש בגמרא דעירובין דף נ"ג רבי יוסי בר אסיק כי הוה משתעי בלכשן חכמה אמר עשו לי כור משפט בטור מסכן, רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי אתרינו לפחמין, ארקיעו לזהבין ועשו לי שני מגידי בעלטה. אמרו ליה רבנן לרבי אבהו הצפיננו היכן היה רבי אלעאי צפון, אמר להם עלץ בנערה אחורנית אחרונית עירנית והנערתו. אמרו ליה לרבי אלעאי הצפיננו היכן רבי אבהו צפון, א"ל נתיעץ במכתיר והגניב למפיבשת ע"כ. ועוד תמצא דברים בדרך חידה בגמרא דראש השנה דף כ"ב פעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את החכמים שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז אחד משלנו ואחד משלהם, שלהם הגיד עדותו ויצא, שלנו אמרו לו אמור כיצד ראית את הלבנה, א"ל עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו שהוא רובץ בין שני סלעים דומה לעגל ואזניו דומין לגדי קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו הצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחורי, ואם אין אתם מאמינים לי הרי מאתים זוז צרורין לי בסדני ע"ש. ובמנחות דף ס"ד איתא בההוא אלם שרמז להם על מקום ששמי גגות צריפין על ידי שהניח ידא חדא אאיגרא וחדא. ידא אצריפה, גם רמז להם על מקים ששמו עין סוכר שהניח חדא ידיה אעיניה וחדא ידיה אסיכרא ופירש להם דברים, מרדכי שנקרא שמו פתחיה על שם שפותח דברים ודורשן ע"ש:

והנה באמת כל איש משכיל בלבבו יבין שלשון אשר מתוקן ומיוסד בדרך חידה ומשל הוא יקר ונכבד מפני שיש בו תועלת גדולה לחדד השכל כאשר אמרנו, ובו ניכר האדם הפותר דברים אלו אם הוא חכם ונבון, וכבר גדולי עולם הקדמונים עשו כמה מדרשים בדרך חידה, וקראום בשם מדרש פליאה, ורוב מדרשים אלו באו בספרי הדרשנים וכל אחד עושה בהם ביאור לדעתו. על כן אנא עבדא בספר זה אשר קראתיו בשם אמרי בינה הבאתי בתחלתו חלק אחד אשר קראתיו בשם עושה פלא כי בו יש דברי תורה וגם מעט דברים אחרים האמורים בדרך חידה כדי לחדד בו המשכילים, וזה החלי בעזר האל צורי וגואלי.


Chapter 1

א

הצצתי בתוך הסל שהוא אחרון בארבעה, ואחרון בעשרה, וראיתי בתוכו מים במים. וגם ראיתי בנתים חמשים בחמשים ובתיכם הצינור המקלח. ואמרתי על הסל הזה נאמר למרע"ה אנכי אעביר כל טובי על פניך:

ב

בני דע כי פרנסתך תבא לך מן הספיח. ולכן הזהר ללקוט מן הספיח שלשה פעמים ביום. ושמחת בכל הטוב. כי בספיח תמצא טוב. והוא שלש בשלשה ואחד בשמונה. וזכור תזכור אח הממונה אשר ביתו בנוי באבנים שמונה. והוא שלום הכל ומכלכל לכל:

ג

בני אם יש לך קרן כסף וזהב תצליח מאד:

ד

בני אל תבטח באדם כי לא יועיל, אבל תבטח בתשעה ועשרים אדם ויועיל:

ה

במספר שם הוי"ה רמוז הארת הכתר ביסוד:

ו

יש שלשה פשוטים שקולים כארבעה פשוטים. ויש ארבעה מלאים המה כשלשה פעמים ארבעה פשוטים:

ז

כשיתחברו יסוד ומלכות יהיה עושר בעולם. ובתוכם ישתלשלו חסדים בעולם. דוק ותשכח:

ח

אחרי האחד הבט לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואז תזכה שיאיר לך נר תמיד המאיר באמצעי שעליו נאמר קטורת תמיד לפני ה' לדורותכם. ותתקיים הבטחת הכתוב ופתחו שעריך תמיד יום ולילה לא יסגרו.

ט

כלל גדול יש בקדיש והוא כי באחד אומרים קדיש ובעשרה אין אומרים קדיש:

י

ארבע קריאות זו למעלה מזו. הראשנים בזמן הראשון משובח. והשניים בזמן השני משובח:

יא

תשעה המנורה זכה וברה. והשורש והעיקר הם שלשה ושלשה. והשאר היו שלשה ותשעה. ואח"כ נעשו ארבעה ותשעה:

יב

ראש השבעה הוא ארבעה. אשר מחבת נקראים. הכלל הוא שלשה והפרט הוא חמשה. שנים מהם כאחד שבהם. ואחד מהם יתר אחד על אחת מהם. וכולם הם אחד ואחד:

יג

שאלוני למה נקרא אות ואו של השם בשם תפארת. ואמרתי להיותו יתר אחד על השעה:

יד

שאלוני מי מעיד על החסד שהוא תחת החכמה, ואמרתי שמו מעיד עליו:

טו

הצצתי בבינה וראיתי שאם תוסיף בשיעור מקומה תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר חכם בבינה. ואם תוסיף עליה שיעור מקום החכמה, תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר הבן בחכמה:

טז

נומתי לסופר אחד, הלכות אשר למלאכתו צריכות. אמרתי לו אל תרבה בברכות ואל תפחות משיעור ערלה, ומצוה מן המובחר שיעור חלה. או שיעור המעשרות. והוספתי אמרי שפר לאותו הסופר סימן זה יהיה בידך בהדרת קודש. מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש:

יז

המרבה ברכה בששה יתקן בששה, ואם עמד בשלשה יסיים בחמשה:

יח

שלשה שאכלו כאחד מוסיפין חמשה ומברכין עשרה שאכלו כאחד מוספק ששה ומברכין:

יט

ויאמר אמר יעקב יעקב ויאמר הנני, מכאן שאומרים שלום להיוצא לדרך:

כ

היוצא לדרך מצוה ללוותו מפתח ביתו, ואין אומרים לו שלום בבית אלא בשנים עשר:

כא

וישראל אהב את יוסף, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, אלא ללמד אהב את יוסף בשביל שהוא שר וגדול בישראל:

כב

בבואי בית דוד מלך ישראל חי וקיים, המוכתר בכתר מלכות וירד מים עד ים, פתחתי במשל פי, ויהיו לרצון אמרי פי. הנה רבים מגבורי החיל בעלי גבורה, הלכו לבקש את הנערה, ויקראו הושיעה המלך הנורא ויבואו חמשה אלפים ויקחו את הנער ויאחזו בו בחברה. וחיש מהרה מצאו את הנערה. ויביאו אותה לפני המלך בזיוה והדרה. וליהודים היתה אורה. ויעמוד אחד אצל הדלת תמיד לשמרה. וישמחו הגבורים שמחה גדולה. ברוב חדוה וצהלה:

· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.