אלשיך/שמות/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:28, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


מכילתא דרשב"י


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ואלה המשפטים כו'. הנה ואלה מוסיף על הראשונים הם י' הדברות ואפשר יאמר הנה משפטי ה' רבים. אך הנה ואלה המשפטים שהם כי תקנה עבד עברי. כי ימכור איש את בתו לאמה אלה הם אשר תשים לפניהם של כל המשפטים מעין י' הדברות שהא' הוא ענין זה אשר הוצאתיך מבית עבדים. למען יקחו בחבה. שהם מעין אשר שמעו מפי הגבורה וגם כי יזכרו בזה יציאת מצרים אשר היו שם עבדים ויותן חן עבדיהם בעיני אדוניהם. או יאמר ואלה המשפטים כו'. לבל יצא עתק מפי איש לומר הלא מה בצע במשפטים אשר בין איש ובין רעהו. אם לא לשים שלום בין איש ובין אחיו ובין גרו כי ע"י היישר' ההיא ישקוט מדון. והיה זה שלום ומדבי דינא שקל גלימא זמר ואזיל באורחא וא"כ איפה אם המצא תמצא דת נמוסי' והיישרת משפטי' כדיני ממונות מסודרים על פי שכל אדם חכם לב אשר גם בהם יתווך שלום בין איש לרעהו ואיש על מקומו יבא בשלום גם שלא מתורת ה' המה למה ימנעני הוא ית' מהם אחרי כי הנפקותא אחת היא והיה זה שלום גם הוא. והנה האומר כדבר הזה אין לו שחר ונסכים ונאמר אליו אל תעמוד בדבר רע כי הלא לא כדתות הנמוסיות ומשפטים הנמוסיי המסודרים על פי חכמת האדם דת משה וישראל חלילה כי הלא הדת הנמוסית אין בתוכיותה אלא מה שבנגלה כי היא משוללת קדושה. ולכן לא תקדש נפש המלאה לה מקיומה ולימודה כאשר תקדש בתורת ה' ומשפטיו הקדושים כי הדבקים בה דבקים בה' ית' כי הלא כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכל מצוה ומצוה וכל דין ודין שרשו פתוח אלי מים העליונים וכל המקיים מצוה א' ומשפט אחד מניע ומאיר שורשו העליון הדבק בו ית'. וקונה לו פרקליט אחד ומלאך והחכם מלכו של עולם במשפט יעמיד ארץ כי הוא אחד מהעמודים אשר העולם מתקיים בו כמאמר התנא (אבות פ"א) על שלשה דברים וכו'. על הדין וכו'. והיתכן כי משפט מסודר על פי שכל אדם משולל קדושה יספיק לקיים עולם. אם לא על פי משפטי ה' ישרים אשר קיומם מעורר תוכיות קדושתם למעלה. ומוריד שפע רוחני וקדוש ומחיה את העולם כנפש המחיה את הגוף ובזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת על מה זה צוה לנו הוא יתברך לפניהם ולא לפני הדיוטות גם בדין שדנין כמונו. הוא עד האלהים יבא. ויערה עליו רוח ממרום קדשו משתלשל בסולם איש הישראלי הדן את דינינו הכולל בעצמו ארבע עולמות כי גוף ונפש ורוח ונשמה לו לעומת העולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים ועולם העליון אשר על ידי המשפט הנעשה על ידו יקשר העולמות. בשפע אשר ימשיך מן העליון. לכל העולמות עד התחתון ומקיימם. ומה גם אם עובדי עבודת ככבים המה כילא בלבד תמנע שפע טוב על ידם כ"א גם שעל הארץ יריקו דם ואש ותמרון עשן והוא מאמר מרע"ה באו' (דברים ל״ב:ל״א) כי לא כצורנו צורם וכו' לו' כי גם אם לא יעבדו. ע"ז. לא כצורנו אדון הכל המאיר לארץ ולדרים עליה בשפע אשר יערה עלינו צורם אשר לא יוכל. כי אין לו וגם הוא חצוני. ועוד כי איך יהיה משפט שלום על ידי קשר העולמות אם אויבינו פלילי' לקיי' עולם בעמוד משפט שאפי מישר' אויבים פסולים לדון. והן זאת גם אם לא היו עובדי ע"ג. ומה גם עתה כי מגופן וכו' ענבי ראש ואשר נמוץ ויערה עלינו מהם. יהיה חימה וראש כאשר כל זה באתנו על עוברנו ועל תיקון הדבר בישרנו ית' ויאמר (ישעיהו א׳:כ״ו) ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו'. וגם לא על חנם צוה לנו ית' דיני ממונות בג' שתהיה הכרעה ככוחותיו ית' העליונים בב"ד של מעלה כנודע וגם דיני נפשות בשבעים ואחד כנודע ליודעי חן כי אם לא שהמשפטים של מטה תלוים למעלה ואם אינם רק הישרה בעלמא. מה יתן ומה יוסיף רמזים עליונים:

הנה כי כן יבורך גבר ההולך במשפטי ה'. כי שם יקנה קדושה ממקראי קדש הכתוב יהיה דוברים בהם כי כל התורה כלה שמותיו של הקב"ה ובכל דין ומשפט יברא פרקליט מלאך מליץ יהיה עם עושיה' הולך לפניהם משא"כ במשפט הישרת חכם לבב לפי שכלו כמדובר. וזה יאמר ואלה המשפטים. שהם משפטי ה' הם אשר על ידם תשים אותם לפניהם של ישראל שבקיימם אותם המשפטים עצמם נעשים מלאכי' וסניגורים אשר הם נצבים וקיימים לפניהם ככל יתר מצות ה':

עוד יתכן יאמר ענין אשר שמעתי אומרים על פסוק (תהילים י״ט:י׳) משפטי ה' אמת צדקו יחדו והוא כי משפטי דת נמוסי' כל אחד לבדו לא יוכר חסרונו ואם באת לחברם יחד תגלה חרפתם והוא כי הלא משפט הנימוסים יגזור שההורג נפש יהרג גם הוא ויראה משפט צדק עוד להם כי אם יגנוב איש כסף או כלי יחייב את ראשו. והנה הרואה גם את זה בפני עצמו יאמר אין רע דבר המשפט הלז. אך בהוסדם יחד כי יאמר איש זה משפט המל' ומעשהו שהורג נפש או נוגע בפרוטה ממלאכות רעהו מות ימותו שניהם הלא יתחמץ לבב השומע באומר הלא לא ראי זה כראי זה. זה הרג נפש וזה ממון ולמה ישתוו בענשם:

אמנם משפטי ה' אמת והאות כי הלא יצדקו גם בהוסדם יחד כי אם יאמר איש שופך דם האדם דמו ישפך וכי יגנוב איש ישלם שנים יצדקו יחדו זה הוציא נפש רעהו יוציאו גם את נפשו. וזה בקש להעדיף מנה על נכסיו משל שמעון ותהי להפך כי ישלם שנים נמצא כי מנה שגנב יקיאנו. ועוד אחר להעדיף מנה מנכסיו על נכסי שמעון כאשר זמם לעשות לו נמצא כי משפטי ה' יראה היותם ישרים במה שצדקו בהיותם יחדו מה שאין כן במשפטי הדתות שלא יצדקו רק בהפרדם. וזה יאמר ואלה המשפטי' וכו'. כלו' ואלה המשפטים רבים יחד אשר תשים לפניהם ולא תירא שבהתחבר' יראו בלתי צודקים מה שאין כן משפטים אשר תירא לשום רבים לפניהם כי אם כל אחד בפני עצמו כי אלה אדרבה יבינו וישכילו ההפרש שבינם לנמוסיות כי בהוסדם יחד יצדקו ויתהללו בשערי':

והנה יש טעם זולת כל הקודם לברוח כל איש ישראל ממשפטים זולת תורת ה' וגדול ליהודים ולקיום העולם הלא הוא כי הנה ב' הנה משפטיו ית' א' למעלה וא' למטה הלא הוא ע"פ התורה אשר הורנו ית' והוא כי אין ספק כי כל יום ראש השנה מלך עולם יעמיד במשפט כל יצורי עולם ויגזור על איש ואיש די מחסורו ואשר יעניק לו עושר ונכסים במספר ובמשקל ועל כן אשר על פי התורה יזכה ויקנה בדין סך מעות או יפסיד מאשר לו על פי הדין הלא אין ספק כי כה' היה משפטו ית' ויתברך לעילא כי כאשר דן דינו הוא ית' בבית דינו הגדול והקדוש כן יצא ויצדק גם פה על פי תורתו אמנם אם אשר יחסר לו על פי התורה מנה או מאתים שהוא הוראת אשר כה יצא משפטו לפניו יתב' והלוך ילך אל פלילים הנכריים עם הישראל בעל דינו ושם יזכה בדין הלא יצא משפט עליון מעוקל חלילה כי לא יצדק דינו ית' עם משפטי מ"ה ואשר נגזר על זה יפסיד מאתים ושיטלם חבירו עתה נהפך נמצאו מהפכין דינו ית' וסותרין דבריו חלילה וכדאי בזיון וקצף. ע"כ טוב לגבר ישא עול משפט התורה על שכמו ויענדנו עטרות וישמח בהפסדו על פי התורה מאלפי זהב אשר ינתן לו על פי דת העמים כי הלא יאבד העושר ההיא בענין רע ועון עצמו אינו נמחק כי הלא לא יעזוב הוא יתברך יתבטל משפטו חלילה ועשה יעשה כנפים לממון ההוא אשר לקח שלא כמשפטו ית' ולעמיתו אשר חסר יתן מנה אח' אפים כי לו ית' הכסף והזהב:

ובגלל הדבר הזה אשר הוא יהודי ישמח בפיד ממונו על פי התורה אשר יורוהו ויבוז כסף יבוז זהב באמת באמור למה אתעצב אל לבי כי אקנה עבד עברי בדמים יקרים ואשלחנו חפשי הפך כל דת נמוסית ואם כסף אלוה את עמי לא אהיה לו כנושה ואם פזרתי נתתי אלף כסף או זהב בהלואת חן השביעית ישמטנו והאנשים עניי עם אשר אני נושה בהם יתעשרו בממוני ועיני רואות וכלות ואני נשארתי רש ונקלה כי הכסף אזל מכלי כי כסף הרבתי ולהלוות למו עד בלתי השאיר לי כל וההיקש בכל יתר מצות ומשפטים על הדרך זה אשר השטן מונ' את ישראל על המשפטים האלה כי הלא הן הוא משוש דרכנו אשר אבד העושר ההוא בעשות רצון אביו שבשמים ומה לי עוד טובה כ"א שקניתי רצון אבי ואושר נפשי ודבקות בקוני בממון ההוה ונפסד. וזה אחשוב הוא מאמר דהע"ה באומרו משפטי ה' אמת שהוא שני משפטיו אשר ישפוט למעלה על כל איש ואיש ומשפט תורתו למטה שניהם אמת כי הלא שתי אלה צדקו יחדיו העליון והתחתון כמדובר. אך אשר לא על פי התורה אשר לא יצדק עם העליון היא משפט שקר אחרי שהוא בלתי צודק עם העליון כי אין לך שקר גדול מזה ושמא תאמר ומה יעשה בן אדם אשר יצר סמוך יתן עצבת בלבו באמור אליו הטוב לך כי תמאס יגיע כפיך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת כי הלא תראה בבואך לדין ומשפט כי על פי התורה מתרושש ואין כל וטוב לך כי תעשוק ע"פ דין חכמי מ"ה ותעשיר ומה יעשה האיש הזה אולי יפותה ויבעוט חלילה. לז"א אין חשש כי הלא נחמדים מזהב כו'. לומר כי אשר הוא יהודי ונחמדים לו משפטי התורה יותר מזהב ומפז כי יזנח זהבו נפסד לחמדת משפטי ה' והיה מרויח אותו על פי משפטי דתי מ"ה והוא לא כן יעשה כי נחמדים המה לו לא ידאג על כל מועצות יצרו ואדרבה ומתוקים לו מדבש ונופת צופים כי אז טוב לו כי נעשה רצון קונו ויכופר עונו כלומר כי אשר לא יהיו לו נחמדים ובלתי מכיר ערך משפטי ה' אין אנו אחראין לו ולא עוד אלא כי גם עבדך כו'. והוא במאמרז"ל בגמ' (דב"ק דף ל') האי מאן דבעי למהוי חסידא שהוא בכל כללות התורה לקיים מילי דנזיקין כי הוא נסיון גדול מאוד שיבוז כסף יבוז זהב לקיים כל דיני ממונות. והנה מאו' דבעי למהוי חסידא נראה שבבל שאר התורה יהיה זהיר וחסיד על ידי קיים מילי דנזיקין כי יתלמד להיות נזהר בכל התורה וזה יהיה מאמר דוד גם עבדך עם היותי כבר עבדך עושה רצונך בכל התורה לא נעשיתי נזהר וזריז וחסיד רק בהם שלא יחוש על מה שיפסוד בשמור אותם בעה"ז כי יחשב הפסד העה"ז כנגד רוב טוב שכרי בעה"ב וזה בשמרם עקב רב הפך החושבים כי המשפטים משוללי איכות כי אינם רק הישרה בעלמא:

ובזה יתכן דרך אחרת עוד באו' ואלה המשפטים לומר כי אלה המשפטי' אשר יתחמץ לבב אנוש מהם מפני חסרון כיס הן אשר תשים לפניהם של כל המשפטים למען ע"י אלו יתלמדו להיות חסידים ונזהרים שהם כי תקנה כו'. שישלחהו חפשי וכן כי ימכור איש את בתו שתחת התעמר בה יעדנה לו לאשה וטעם הדבר לבל יתחמץ לבבם בהחילו ית' באלה הורה באומר המשפטים בה"א הידיעה לומר ואלה אשר אתן לכם הם המשפטים כלומר שלמעלה אשר עתה אינך רק משים אותם לפניהם מה שהוא לפני בית דין העליון כי כל משפטי התורה הוא קיום משפטיו העליונים כמדובר:

עוד יתכן דרך אחרת כוללת כל המקראו' והוא בשום לב. (א) אל מה שהערנו עד כה כי כל הפסוק הוא מיותר כי מי יסכל בהחילו כי תקנה כו' שהן הם משפטיו ית'. (ב) אומרו כי תקנה לנוכח ולא שלא לנוכח ככל הפרשה כלה כי ימכור כי יזיד כו'. (ג) כי הנה ארז"ל בברייתא (במכילת') עבד עברי עבד שהוא עברי או אינו אלא עבד נכרי שנקנה מעברי ובאיזה אני מקיים והתנחלתם אותם כו' בעבד הלוקח מן הנכרי ת"ל כי ימכר לך העברי כו' והלא יקשה כי למה זה בחר ה' להטיל תיבה יתירה שעל ידה נטעה בפירוש הכתוב ונצטרך אח"כ ג"פ לתקן הטעות כי הלא טוב טוב יאמר נא הכתוב כי תקנה עברי ולא ישאר עוד מקום לטעות והיה דרך קצרה כדרכו ית' תמיד שבוחר בקיצור כנודע ועוד כי בקנות אותו עדיין אינו עבד. כ"א בן חורין עד אחרי כן. ואיך יאמר כי תקנה עבד כו'. (ד) או' ו' שני' יעבוד כי הלא מהשעבוד אין צריך לאומרו כי כספו הוא כ"א מה שלא יעבוד ומהראוי לא יאמר רק בשביעית יצא. (ה) כי כמו שהתחיל לדבר לנוכח עם הקונה יאמר גם אחרי כן ו' שנים יעבדך ובז' הוציאנו. (ו) אומרו חנם כי הוא מיותר. (ז) אומר אם בגפו יבא כו' כי הלא נהפוך הוא כי אשר בא בגפו בלא אשה ראוי תנתן לו אשה ולא שיתהפך שאם בגפו בא לא ינתן לו ואם בעל אשה הוא. אדוניו יתן לו אשה. (ח) למה הפסיק באומרו ויצאה אשתו עמו בין שתי החלוקות המקבילות אשה אל אחותה אם בגפו יבא בגפו יצא ואם אדוניו יתן לו אשה כו'. (ט) או' ואם אמר יאמר העבד כו' מה זו אמירה כפולה מה ענין רציעה זו זולת הסוד. והנה יש מרז"ל (קדושין כ"א) אומרים אזן ששמעה בסיני כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים ומכר את עצמו תרצע. אך ע"ז הקשו כי הניחא למוכר עצמו. אך הנמכר בגנבתו מא"ל. אלא אזן ששמעה לא תגנוב וגנבה תרצע ועדין קשה כי א"כ מדי עברו כל מצוה מי' הדברות תרצע ג"כ. והנה על זה היה אפשר להשיב כי הוא מצוה המביאה לידי עבדות. אך כל זה איננו שוה כי אחר שהכל תלוי בשמיעה גם שלא תביא לידי עבדות ראוי לרציעה. ועוד כי הלא לא תגנוב לא נאמר רק על גונב איש. ועוד מיד כשגנב או כשנמכר היה ראוי לירצע:

אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל להשרישם במשפטיו בל יעלה על רוחם כי אין בהם זולתי הישרה מה באין סוד. ובסברא זו עוד יהרסו מעט לראות בעין שכלם כי טובים היו נמוסי הדתות הקרובים אל דעת לבב אנוש ממשפטי ה' ישרים באומרם איזה שכל טוב ימצא טוב טעם ודעת על דין המשפט הקונה עבד עברי באשר פיזר נתן מלחמו וממונו ואחרי כן שש שנים יעבוד ובשביעית יצא ושהקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו שלא יעבוד בו עבודת עבד ומה שתלמיד עושה לרבו אין העבד עושה לרבו לא יוליך כליו לבי' המרחץ ולא יעבוד עבודה בזויה קצב ובורסי ולא יאכל הוא פת סולת ועבדו פת קיבר ואם יהי' לו רביעית יין לא ישתה הוא וישקה לעבדו מים רק יתנהו לו ואם יישן הוא על הכר לא יישן עבדו ע"ג קרקע שאם צר הוא יתננו לעבדו והוא יישן על הארץ ואם ימכור את בתו לאמה ייעדנה לו או לבנו לאשה כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור אין אלו משפטים רק חוקים חתומים חותם צר וההיקש ביתר משפטים מורם מאלה כיוצא באלה ע"כ להסיר מלבם דבר מר הלזה בא האלהים ויאמר ואלה המשפטים כלו' אלה אשר תראו אותם זרי' ותחשבים לחוקים הן הם המשפטים והם אשר תשים לפניהם של כל המשפטי' ראשונה כי הלא הפעם הזאת אודיעם ואראם חוב טעמם בפי ובשפתי למען יראו ויבינו וישכילו כי הן הם המשפטים הדברים הנאמרים באמת ולא זולתן כי בהם תמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ומהם יראו וכן יעשו בכל השאר והיחל ואמר כי תקנה כו' לומר הנני מדבר בך לנוכח כי תקנה כי מצוה עשית כי על ידך פרע זה גניבתו כנודע מרז"ל (במכילת') כי על הנמכר בגניבתו ידבר פה משא"כ בו שגנב ואשם שע"כ אדבר בו שלא לנוכח ו' שנים יעבוד ובשביעית יצא כו'. אך דע איפה כי לא קנית כל מאומה כי הלא תקנה עבד לומר אל יעלה על רוחך שאתה קונה מי שהוא בן חורין שיחול קניינך כי לא כן הוא רק כי תקנה מי שהוא עבד אתה קונה כי אין לך בו קנין שעבוד עבודת עבד כי לי בני ישראל עבדים ובקנות א' את חבירו ידמה לשני עבדי אדון א' ובא א' משניהם ונותן מעות לעבד חבירו לקנותו לעצמו שלא קנה אותו כי שניהם עבדי איש א' המה כן הדבר הזה כעבד כאדוניו עבדיו ית' המה. וז"א כי תקנה עבד כו' כלומר כאשר תקנהו כבר הוא עבד כי אדון יש לו ואין רשות ביד עבד אדון א' למכור עצמו לאחר. והנה היה נמשך מזה בל יעבוד כלל וא"כ לחסד יתייחס הרשיהו הקב"ה את הקונה אותו ישתעבד בו אפי' שש שנים. וז"א ו' שנים יעבוד כלומר בציווי הוא שיעבוד הזמן הזה שאלמלא כן לא היה ראוי לעבוד כלום ובשביעית יצא כלומר שאינך מוציא אותו שאינו תחת ידיך שתוציאנו כ"א הוא יוצא כיוצא מעצמו וע"כ יוצא חנם. או יחזור אומרו חנם אל העבד שאין רבו נותן לו שכר עבודתו כמשנה שכר שכיר שגם זה הוא חסד. גם רמז לו כמורה באצבע לאשר מוח לו בקדקדו יבין וישכיל למה יחשיב הוא ית' את העבד בערך זה שלא יעבד בו עבודת עבד בשיעור העבודה צאתו בשביעית שיצא שהיא לרמוז טעם אל חשיבות האדם שאין לזלזל בו ולקיימו לעבד עולם והוא כי מה שברא הקב"ה אדם אחד לבד בבריאות העולם היה לרמוז כי אחד לבד כדאי לשיברא העולם בשבילו וכל אחד מוכן להשיג היות כל העולם כדאי לו אפי' זה הנמכר לזולתו כי אדם הוא וא"כ אין ראוי לזלזל בו וע"כ נצטוינו להשתעבד בו ו' שנים כנגד ו' ימים שברא הקדוש ב"ה בהם את העולם ומשלחו חפשי בשביעית לרמוז בעבד הלז ענין בריאת העולם כלו' שגם הוא בכלל האפשריים תהיה הבריאה בשבילו. וזה מאמר הנביא ירמיה בשמו יתברך אל ישראל בצוותו אותם על עבד עברי באומרו (ירמיהו ל״ד:ט׳) לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו איש כי הלא אומרו איש הוא מיותר. אך בזה יאמר במה שידענו כי כל איש או אנשים שבמקרא ל' חשיבות ע"כ אמר לבלתי עבוד בם ביהודי אחיהו שהוא אחיהו איש כלו' חשוב ממנו ראוי ליקרא איש כי מי יודע לפניו ית' מי הקרוי איש וגדול ליהודים האדון או עבדו. כמאמר (איוב ג׳:י״ט) קטן וגדול שם הוא כלומר שם הוא הגודל או הקוטן ליקרא גדול או קטן ולא בעה"ז כי יקרה יהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה. וגם יקרה יהיה שם עבד חפשי מאדוניו שהוא חפשי יותר מאדוניו שאם פירושו שיהיה חפשי מי לא ידע בכל אלה. וגם אומרו מאדוניו מיותר:

ג[עריכה]

אם בגפו יבא וכו'. הנה פירשו רז"ל (קידושין דף כ') שלימדנו שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ויצאה אשתו וכו' מלמד שחייב האדון במזונותיה וענין הכתוב להורות במה שכתבנו שאין השעבוד גמור. והוא כי הנאה הבאה לאדון מהעבד תתחלק לשתים. אחת הנאת מעשה ידיו שנית מה שיוליד משפחתו שיהיו לו עבדים אמר כי לא השליטו ה' באחת מאלה כ"א בגפו יבא בגפו יצא ולא ימסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה. וגם אין מעשה ידיו קנויות לו לגמרי שא"כ היה נפטר ממזונות אשתו. שאינו מושל בעצמו לזון אותה במעשה ידיו. אך בהיות שאינו קנוי לגמרי אליו אינו יכול לשעבדו אלא א"כ יזון את אשתו כי לא נפטר העבד משעבוד מזונות אשתו כאשר החייב ממון לחבירו שהוא חייב לפורעו או לעשות לו מלאכה עד כדי כל החוב ולא יפרנס אשתו ובניו וזה גרוע ממנו:

ד[עריכה]

אם אדוניו יתן לו אשה וכו'. אמר עמוד והתבונן טוב טעמי והוא כי לאשר יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה שהוא שעי"כ הוא ספק אם יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת בני הכנענים כי לא יבצר קשר אהבה באשתו ראשונה. וזהו ואם אמר כו'. אך מי שאין לו אשה ישראלית ובנים תדבק נפשו בכנענית וקרוב ודאי שיאמר אהבתי את אשתי כו'. וז"א ואם אמור וכו' נמשך אל הקודם לומר ע"י היות לו אשה כבר הוא ספק אם אמור וכו'. כלומר שע"כ היטבתי אשר אמרתי אם בגפו יבא בגפו יצא בל תדבק נפשו בכנענית:

וע"פ דרכו הודיענו דרכו של יצה"ר. איך מעט מעט הולך ודוחה ועוקר אותו מעבודת קונו כי הנה מתחלה לא יאמר רק אהבתי את אדוני. אך מזה ימשך לומר גם את אשתי כי דבקה נפשו בכנענית בת אל נכר. ועדיין בזה יש תואנה לאמר כי יצרו תקפו מהנאתו. אך עוד מעט גם את בניו הכנענים יאהב וימשך עוד על אומרו לא אצא חפשי כי אינו חפץ בחפשיות. וזהו אם אמור יאמר כ"א אמור אהבתי את אדוני ימשך יאמר גם את אשתי וכן ממדרגה אל מדרגה גם אם לא היתה אהבת אשתו ובניו האמורה. כי בזה יבעט מהיות עבד לאדון הכל ובחר להיות עבד עבדים ככנעני כי גם אדוניו עבד לה'. וטימא החותם אשר הוא חתום בו להורות היותו עבד ה' הוא ברית מילה. טמא יטמאנו בבת אל נכר הכנענית. ועשה כן קו לקו כאמור. ע"כ צוה הוא ית' להעיר לו אזן ברציעה. לרמוז לו פתוח יפתח שערי אזנו. ויקשיב וישמע לחתור את מעשה ה' אשר עשה לו בדלת ומזוזות במצרים ע"י דם פסח. כי בו יצא מהיות עבד אנשים. ובדם הברית נעשה עבד לו ית' חתום בחותמו. ועי"כ ניצול מעבדות וממיתה כמרז"ל במכילתא כי על שני דמים אלו חיו ישראל בצאתם ממצרים ועליהם נאמר בדמיך חיי בדמיך חיי שתי פעמים. ושני דמים הללו היו במזוזות ובדלת. כשפסח ה' על הפתח כמאמר ספר הזוהר. על כן תעשה לו זכירה זו בדלת. אולי יהיה זכרון אל לבו לשוב מדרכו כי עתה נעשה כנעני זה פעמים. א' שבחר בעבדות. ב' שדבק באשתו הכנענית. ויתכן כי ע"כ היה מרצע שעולה כמנין כנעני שתי פעמים. ומן הטעם הזה מצאנו טוב טעם. אל אשר לא צוה הרציעה הזאת מיד כשנמכר לעבד איש ועזב את ה' אדוניו באמת. וע"כ ארז"ל אזן ששמעה כי לי בנ"י עבדים וכו'. תרצע שהוא על הרמז הזה. שאם לא כן גם כל התורה כלה שמעו כאשר שמעו זה. ואין לומר כי זה שמעו פנים בפנים כי לא היה כן רק אנכי ולא יהיה לך ואין שם כי לי בנ"י עבדים וגם מז"ל (שם) על הנמכר בגניבתו אזן ששמעה לא תגנוב וכו'. כי שם הקושי יותר גדול. וגם כי שם ידבר על גונב נפש. יהיה הענין אזן ששמעה לא תגנוב נפש. ולא זכרה כי ע"י גניבת נפש הוא יוסף. נתגלגל שנמכרו בגניבתם למצרים. ולא נזכרה לבלתי גונב מה שנמכר בגניבתו גם עתה כמאז תרצע. ועל היות האשה בושתה מרובה משל איש. חסה תורה עליה ביותר. שייעדנה לו לאשה או לבנו. ורמז בהבלתי צאת כצאת העבדים בראשי איברים מה שגם זה הוא באיש. לרמוז על פי דרכו שלא ירים את ידו עליה כי אם בעבד כנעני מספיק להוציאו לחירות מה גם בבת ישראל. ועכ"ז אינה יוצאת. ובמה יכופר לו אם יעשה בה מה שבכנעני שגופו קנוי מספיק להוציאו לחירות ודרך רמז יאמר כי תקנה וכו' כי למען נשכיל להיטיב בא האלהים במועצות ודעת להדריכנו למען חיינו. ודבר ידבר הוא ית' עם כל אחד משני חלקי האדם. אשר חיברם היוצר ית' לשרתו ולברך בשמו את הבכור כבכורתו ואת הצעיר כצעירתו בגדול היחל היא הנפש ובקטן כלה הוא הגוף. והנה ידוע כי רצה הקב"ה לזכות את הנפש למען תסגל מצות ומע"ט להעלותה גם עלה אל האלהים אשר נתנה בכתנות אור ועטרות. שרפים עומדים ממעל לה מטוב מעשיה וירא והנה בת מלך גדול וקדוש היא רוחני לא תוכל לצאת ולבא בעולם השפל החומרי הלזה לעשות מעשיה מעשה אלהים המה מצות ה' אשר תעשה אותן. ע"כ הכין לה הוא ית' והקנה לה עבד יעבוד עבודתם הוא הגוף ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו לסגל מצות. לאצור אוצרות מכל טוב מצות ומע"ט לאור באור החיים ולבל יכביד עליה בחייה טורח משא מצות ה'. ימי שנותיה שבעים שנה. ע"כ בא הוא ית' לדבר על לבה ואמר לה כי תקנה עבד עברי. הוא הגוף לעבוד עבודתו אל יכבד ויראה בעיניך הזמן כי הלא שש שנים לבד הוא העבדות שהוא שש עשיריות כי בשביעית שהוא בעשור השביעי שהיא חיי האדם אז יצא לחפשי כי במות הישראל הכשר אז הוא חפשיותו באמת. ומי זה אשר לא יבחר בעבדות ששים או שבעים שנה לאכול חיים ארוכים עד אין קץ. ומזה ישא האדם ק"ו כי אין לך אדם שאינו טורח על חיי העה"ז רוב הימים שהוא חיי שבעים שנה לפי הערך ההוא איזה זמן יספיק לו לצבור אוכל השנים הבאות אחרי מותו כי רבים המה וישאל נא לימים ראשונים אשר מתו אנשים זה אלפים או שלשת אלפים שנה וחייהם היו שבעים. איזו היתה להם חלק יתר שיעשה כל חפצו וכל ישע טורחו ועבודתו עליהם קצבת חיותו בעוה"ז המעוטה או המרובה שאחרי כן גם רמז שחפשיותו שאחר המות הוא חנם. שכל מתן שכר המצות הוא מתנת חנם כי מי הקדים את הקב"ה ואין איש עושה מצוה שלא הקדים לו ה' טובה ואם בגפו יבא שיטפול האדם בעה"ז בהנאות גופו. גם בגפו יצא כח הנפש בעבירות והעדר אושר. אך אם בעל נפש בעל אשה הוא וצדיק. גם הגוף ירויח שתצא אשתו שהיא הנפש עמו שהוא עם הגוף כי אחר המות תהיה התקשרות מה לגוף אצל הנפש ויושפעו על ידה. ועד נאמן רבינו הקדוש. שע"י קשר ושפע נפשו אל גופו היה כח בבחינת הגוף. לקום ולבא אל ביתו בלילי שבתות לקדש:

אם אדוניו יתן לו אשה וכו'. הנה דבר זה תסמר שערת כל בשר איש אשר לו מוח בקדקדו כי אין נקי מזה כי הלא מי גבר יחיה ויעמול בתורה ומצות כל ימיו ולא יחטא מאה או מאתים פעמים בכל ימי הבלו ואוי לו כי גם יהיו לו לעומתם אלף אלפים זכיות הלא במותו מכניסין את המת לחדרי גיהנם עד מלאת ימי מרוקי נפשו ורוחו. אך הנשמה תהלל יה תעלה אל אלקים וכל אורות שרפי קדש אשר פעל מצות אשר עשה המה יעלו עמה ולא יתענג בדשן מעשיו הטובים כי לא ישליטנו האלהים בהם עד אשר יטהר או יתגלגל והוא מר ממות ואוי לו לאשר לא ישית לבו טרם ימות ליטהר עד יפסק זוהמתו ותתום חלאתו ובא יבא ברנה אל המנוחה ואל הנחלה וישמח במעשיו הטובים ובמלאכיו אשר ברא לפני ה' כי בא להקביל פניו. וזה מאמרו ית' אם אדוניו יתב' יתן לו אשה היא נשמה קדושה וילדה לו בנים הם מצות עשה או בנות הם מצות לא תעשה. ויעשה האיש הזה באופן שהאשה היא הנשמ'. וילדיה הם הסניגורין שברא ע"י מצותיו יהיו לאדוניה. ויתדבקו אליו ית' והוא הרוח ונפש יצא בגפו משולל מהם ואם כן מה תקנתו הלא הוא אם אמור יאמר העבד. אחרי שהרשיע לעשות אהבתי את אדוני ית' את אשתי הוא נפשי ואת בני הם מצותי שעשיתי בל תתפרד מהם וישיב אל ה' לא אצא חפשי מהם אז בבואו ליטהר מסייעין אותו והגישו אדוניו אל ה' ויתן בלבו רצון טוב ויקרבהו אליו ע"י שיגיש אותו אל הדלת הוא שיפתח לו שער של תשובה. וגם ירצע אזנו הערלה משמוע ע"י השמיעה יתוקן הכל. כמו שאמרו ז"ל על פסוק שמעו ותחי נפשכם. ובזה ועבדו ית' לעולם. וכהתימו לדבר על לב הנערה היא הנפש לנוכח אתה באומרו כי תקנה וכו'. ישית לבה עליו למען תצא אשתו עמו כמדובר. שם פניו לדבר אל הגוף גם הוא ידרוש שלומה וטובתה כי בת מלך היא. ובשלומה יהיה לו שלום יסלסלה וירוממה כדת מה לעשות לכבודה בת מלך הקדוש ולהיותו חומר עכור חדל מדבר אליו לנוכח כאשר דבר לה. כ"א שלא לנוכח היחל ואמר כי ימכור איש הוא ית'. את בתו היא הנפש לאמה כי כאשר הוא עבד לה בתורה ומצות גם היא אמה בפעולותיו הגשמיות כי בלעדה לא ירים את ידו ואת רגלו לעשות מעשהו זר מעשהו אצלה כי רוחנית היא על כן השמר פן ואל תצא כצאת העבדים בחסרון אשר אשר לאיצאו מהתנחל בם אם לא בחסרון ראשי איברים. אך היא לא תהיה יציאתה מאתך. חסרת שלימות כל פרטי חלקיה המתקדשים במצות. כ"א תנה לו כמו שנתנה לך. ואם זולת העדר שלמות. תהיה גם כן רעה בעיני אדוניה. אשר עניתם לעשות מצות ה' אשר לא תעשינה לאשמה בה. אשר לא יעדה הוא ית'. לכך ואם הוא בוי"ו אשר לו ית' יעדה בתתה לך ולא לזרים חלילה. ע"כ והפדה מוטל עליו לפדות מכחות הטומאה המחזיקים הלא המה מלאכי חבלה אשר בראת במעשיך הרעים. הוא בבגדו בה והוא הנודע מספר הזוהר. כי כאשר מצדקת הצדיק נעשה לנפשו מלבוש קדושה. כי בו תעלה בהיכלי מלכו של עולם. והוא הנקרא בגמרא חלוקא דרבנן. כי מרשעת הרשע נעשה לנפשו מלבוש טומאה. הנקראים בגדים הצואים כי בם יאחזוהו מלאכי חבלה לרמוס ולהאביד ולהרוס כי הם כבית יד למו. וז"א בבגדו בה כי מה שנמכרה לעם נכרי. הוא מטעם היות בגדו בה. הוא בגדי טומאתו אשר הלבישה בהעוותו. ואם לבנו יעדנו כי יש לו בן צדיק ומיעדה לו. שבזכותו תנצל מדינה של גיהנם. כי ברא מזכא אבא אל יבטח בזה להניחה בבגדים הצותים. כ"א כמשפט הבנות יעשה לה כאשר בהשיא בת לאיש כי לא יתננה לו מנוולת רק לפחות במקצת קישוט. כן קשט אותה בצד מה. ואל תניחנה לתתה לו. שיטהרנה בנוול רב. הנה כל זה הוא אם יחטא בעל הנפש הנזכר ויטמאנה. אך אם יזכה בכשרון מעשים טובים. עד שאחרת יקח לו שעל הנפש תבא לו רוח. או על הרוח תבא לו נשמה. הנה זו השנית צריכה מזון יותר משובח מהקודמת. וכסות חלוקא דרבנן יתר משובח והכשר עלייתה ליל שבת אל ג"ע של מעלה. בהדרגה יותר מעולה מהקודמת. וצריך יתנהג בחסידות שיעור נמרץ. וזהו שארה שהוא המזון מתורה ומצות בהתמדה וכסותה להיות בכוונת קדושה. ומסולקת פנייה זרה ועונתה ליל שבת לעלות אל ג"ע העליון כמדובר לא יגרע כ"א שלש אלה המיוחדים להלא יעשה לה. רק אשר היה מתנהג עם הראשונה בלבד. מה הרויחה בבואה. כי הלא ויצאה בתשובה אל האלהים אשר נתנה. חנם בלי חמדה. וזהו אין כסף כד"א (תהלים פ"ד) נכספה וגם כלתה. שהוא ל' חמדה:

יב[עריכה]

מכה איש ומת וכו'. ראוי לשית לב אל סמיכת דין מכה איש אל הקודם. ועוד למה הפסיק בין מכה איש לו כי יזיד איש. שהם מזיד. בפסוק ואשר לא צדה שהוא שוגג. וכן כל שאר הדינים הנאמרים בהמשך הכתובים. הם בלתי מקושרים זה עם זה:

אמנם הוא כי הלא אמר כי עבד או אמה חשובים מאד לפניו ית'. כי ע"כ הזהיר עליהם יותר מדאי. כי מישראל הם ואפשרי האיש ההוא אעפ"י שחטא ונמכר בגניבתו להיות מאשר נברא העולם בשבילו שנברא בשש ימים. שע"כ שש שנים יעבוד וכו'. כי המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. והנה היה נמשך דבר ולומר. א"כ איפה כי יכה איש את עמיתו ומת למה נמית את הרוצח אעפ"י שחטא. ומה גם כי לולא היה המתחייב על פי רשעתו. ולא היה הוא ית' עוזבו בידו. וטוב טוב להחזירו בתשובה. ויתקן עוותו ולא ימותו שניהם יחדיו. אולי ההורג יזכה לכשרון גדול. ע"כ אמר כי יכה וכו'. לומר דע כי זה לא היו רק סרסור. כי הכהו בלבד אך כמעצמו מת תחת אשר חטא לה'. וזהו אומרו מכה איש ומת. ולא אמר הורג איש רק כאלו לא עשה אלא מציאות הכאה ומת. עם כל זה יומת ונתן טעם לדבר באומרו מות יומת ולא אמר יומת לבד. כלומר כי על זה הוא בן מות לפני המקום למעלה. וזהו מות ע"כ טוב טוב הוא כי במקום מות בעה"ב. יומת בעה"ז וזהו מות יומת. והנה היה ראוי יסמוך לזה פסוק כי יזיד. ולא יפסיק באשר לא צדה גם אומרו והאלהים אנה לידו הוא מיותר:

אמנם הוא ארז"ל (מכות דף י') ואשר לא צדה. במה הכתוב מדבר בא' שהרג מזיד ולא נהרג וא' הרג שוגג ולא גלה מזמין הקב"ה יעלה שהרג שוגג בסולם רעוע. ויפול על שהרג מזיד וימות ושהרג שוגג גולה. ובזה יאמר מכה איש ומת מות יומת ואם לא הומת או ואשר לא צדה זולתו והמית פעם א' שוגג ולא גלה. והאלהים אנה לידו את המכה איש ומת הנזכר שימיתהו זה ואז ושמתי לך מקום אשר ינוס כו'. מה שלא גלה בראשונה:

ועל פי דרכו אמר לך ולא אמר לו לרמוז כי לישראל הוא טוב שיהיה לו מקום לנוס פן ישפכו דמו גואלי הדם. ויצר לאנשי המקום כנודע. בהשתפך שם דם נקי כענין העגלה ערופה. וש"ת למה יעשה כן הוא ית'. להזמין את המכה איש שימות תחת יד ההורג בשגגה. ולא יניחנו פה בעולם אולי יעשה מצות. ואז טוב לו ממותו מיד. לז"א וכי יזיד וכו'. אל תחשבו שטוב בעבוד אותי עד יפרע חובו. כי הלא אפי' יהיה כהן והוא על המזבח. לא ארצה יעשה עבודתו ואח"כ ומת. רק מיד תקחנו למות. כי מנחה לא ארצה מידו וטוב לו יומת מיד. ויכופר במותו ווידויו כי כל המומתין מתודין וזה תיקונו האמתי. ואל תאמר הלא זה הוא היות מדה כנגד מדה הוא הוציא נפש יוציאו ממנו נפש לינקם ולא לתיקון נפשו. לז"א ומכה אביו ואמו מות יומת הרי מומת בלתי הוצאת נפש. והנה היה ראוי לסמוך לזה ומקלל אביו כו'. אך סמך וגונב כו' לומר אל תאמר שהוא על סיבת היותו כפוי טובה לאביו. לז"א וגונב כו' וארז"ל (סנה' דפ"ו) ונמצא בידו פרט למצוי אצלו. הנה שאחיו או אביו פטור עליו עם היות כפוי טובה עליו ועדיין היה אפשר לומר אולי על היות במכה חבורה. לז"א ומקלל כו' שאין שם חבורה הוי אומר שאינו אלא שיודע תעלומות ידע שמיתת האיש ההוא על עבירתו הוא תיקונו שם:

יח[עריכה]

וכי יריבון אנשים כו'. אחר אומרו דין מכה איש וגונב נפש ומקלל אביו. בא ואמר איכה מתרגשים הדברים המרים המאררים האלה. שהוא כי יריבון אנשים כי מזה משתלשלים רעות רבות קו לקו עד אסון יהיה. וסיפר הדרגתן כי מהריב בדברים ימשך שיכה איש את רעהו באבן או באגרוף. ובפעם ראשונה לא יכלה רעה להמית. רק ולא ימות כי אם ונפל למשכב. ולא יעלה על רוחו כי אחרי שלא מת תחת ידו נקי הוא מדין שמים. באו' כי רעהו דבר סרה כנגדו כי הלא גם יקום והתהלך בחוץ כו'. וישלם לו דמי בטלת מלאכתו ורפואתו. לא ינקה מדיני שמים. כי הלא רק שבתו יתן. כלומר בלבד בטלת מלאכתו הוא מה שנותן. אך בטלת מלאכת שמים אחר ביטלו מכמה מצות ה'. עודנה עומדות ליפרע לפני אלהים וגם זולת רפואות רעהו צריך לרפאת את נפש עצמו כי חלתה. כי הלא הרשיע לעשות. כי כל המרים יד נקרא רשע. וז"א ורפא ירפא כי שתי רפואות מוטלת עליו. ומהריב הנזכר ימשך יכה איש את עבדו בשבט באמר אליו מדוע לא קמת להושיעני מיד מכני. ועוד מעט ישובו להתעצם בריב יותר מבראשונה ותבא אשת האיש ותהרס לראות אם תוכל להציל את אישה בל יקרנה כעבד. ואז ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה. ופעם ראשונה ולא יהיה אסון. אך אחר כן ימשך גם אסון. וזהו אם אסון יהיה כו'. ואמר ונתת נפש כו' ולא אמר ימות. להודיע כי למתנה ודורון יחשב לנרצח. הוצאת נפש הרוצח כי לא תניח כ"א בדם שופך דמו. כענין נפש נבות על אחאב כמאמרם ז"ל על פ' ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו כו'. וכענין דם זכריה. וזהו ונתת נפש:

כד[עריכה]

עין תחת עין כו'. אחרי אומר ונתת נפש תחת נפש ראה והנה יתחמץ לבב אנוש באומר נפש תחת נפש. כי הלא מהראוי יאמר איש תחת איש. ויוכלל גם הגוף כי הלא הנהרג ע"י הרוצח. והנהרג בב"ד על שהרגו גוף ונפש יאבדו גם שניהם. ולמה הס שלא להזכיר רק את הנפש. ע"כ אמר עין תחת עין כו'. לומר דע איפה כי אין החומר נחשב בערך הנפש. כי הלא החומר אין חשיבותו למעלה מערך שווי ממון. כי הלא עין תחת עין כו' כויה תחת כויה כו'. כי כל אלה למה שהם אברי החומר אין חילופם אלא ממון כנלמד בגמ' בפירוש ולא ינקרו את עין המפיל את עין חבירו וכיוצא. ולמה לא יהיה האבר תחת האבר ממש. כנפש בנפש. אלא הוי אומר כי אין החומר נחשב רק כשוה כסף בעלמא. כי כל האיברי' כעבדי הנפש. מקנת כסף המה. וע"כ ישלם ממון על אשר הפסידו ממנה. והנה ממוצא דבר יצא עתק מפי איש לומר א"כ איפה שכל חסרון ומכות החומר גרועות ממכות הנפש גם הייסורין הבאים על גוף האדם. לא יכפרו בעד המכות הראויות ליתן בנפש בגיהנם. כי הלא דע איפה כי לא כן הוא כי הלא כי יכה איש את עין עבדו כו'. או שן אמתו כו' לחפשי ישלחנו את נפשו וגופו. תחת עינו ושינו על היות אבר א' משחרר את הכל. והנה אנחנו עבדים לאדוננו יתב' אדון הכל. וע"כ ממנו נלמוד כי אותנו ישלח חפשים מאשמותינו תחת ייסורי אברינו. והוא מאמר ז"ל בב"ר (ובברכות דף ה') על פסוק אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. מק"ו ומה אם עבד כנעני על שן או עין נאמר לחפשי ישלחנו מי שקבל ייסורין בגופו עאכ"ו שישלחנו הקב"ה לחפשי לעה"ב ורבי חמא כד הוי חזי לההוא סגי נהור. הוה קרי בר חרי כו' כמפורש אצלנו בשערים בפ' מקץ בס"ד:

והוא מאמרנו פה אצל הסמיכות הנה נתבארו הייסורין הבאין על ידי האדם או מאליהן. למרק עון אשמה. בא אחרי כן לבאר לנו הבאים ע"י בהמת איש ואמר וכי יגח שור את איש ומת כו'. ולא אמר כי ימית שור את איש רק כי יגח כו' ומת כו'. לומר לך כי אין שור ממית כ"א עון ממית. רק שהשור הוא סרסור כי הלא לא יעשה רק נגיחה. אך ומת הוא כמעצמו. כי הוא מת בעונו כ"א שנתגלגל ע"י השור ההוא. כי הרבה שלוחים למקום וע"כ גם שהשור יסקל על שנתגלגל רע על ידו עם כל זה בעל השור נקי. ולא יאשם על שלא שמרו אחרי שהמת בחטאו מת ודי לו שאבד שורו על שממקום אחר גרם חטאו לאבדו ולהתגלגל זה ע"י ממונו. אך אם שור נגח הוא גם הוא יומת שיתן כופר נפשו כי אז הביא הוא את שורו שתתגלגל תקלה על ידו. וע"פ דרכו רמז. על אשר יפול הנופל ביד אחד מגוזלי הארץ ויכנו ומת והמשילו לשור כי הלא בהמה המה להם. כי גם הוא שליח. כי יגח ולא ימית רק כמעצמו בעונו. באומר ומת המכה לא ינקה. כד"א (דברים ל"ו) חצי אכלה בם כי החצים הם שלוחי המית' יכלו. כד"א ונתתי נקמתי כו' כמדובר בפרק הניזקין (גיטין דף נ"ו) אך אם אדון למכה לא יאשם גם הוא כי לא שלחו אם לא אם יהיה שראה כי נגח הוא ולא עכבו כי אז גם בעליו יומת. כי גם שכופר היא כפרה למת תחת יד עבדו יושת עליו כי שת ה' כפרת האיש ההוא על זה. כי היתה מיתתו כפרתו עכ"ז ונתן בעליו פדיון נפשו פרי בטנו חטאת נפשו וכיוצא בו:

לג[עריכה]

כי יפתח איש כו'. הנה מרז"ל נלמוד. וכן נעשה לדרוש רמז בדינים אלו כאשר דרשו רבותינו ז"ל על העגל מ"ש כי יגנוב איש שור וכמאמרם ז"ל במסכת בבא קמא (דף ס"ג) על כי תצא אש כו'. על הצרה הבאה על הרשעים ואוכלת רעים וטובים ואמרה כי הנה עד כה דבר מהצרה הבאה על איש מזולתו על גופו לכפרת נפשו. עתה בא וידבר על הצרה הבאה על נפש אדם מאשר יראה וילמד ממעשה חבירו. כי יעשה ראובן את הרע שוגג או מזיד. ויראהו שמעון ויעשה כן גם הוא. ונפל גם הוא בבור כרה ויחפרהו ראובן. וז"א כי יפתח איש בור כו'. והוא כי דרך החוטא לבלתי התחיל במזיד כ"א בשוגג. והוא פתח להעמיק השחית קו לקו במזיד. וז"א כי יפתח איש בגיהנם בור ליפול בו. ותהיה פתיחה בלבד שהיא עבירה בשוגג שתגרור לו עוד עבירה זולתה. באופן יעמיק בורו או כי יכרה בזדון בור ושחת ליפול בו. שאינו פתיחה בלבד כ"א כריה עצמית שוחה עמוקה. ולא יכסנו שלא יחטא בסתר רק בגלוי. באופן ילמדו ממנו ויפלו בשחת רשתו ובורו. שור או חמור שהוא מזיד כשור המנגח מזיד. או שוגג כחמור בחסרון דעת. כי יראה הרואה וילמוד לחטוא כמוהו. אז בעל הבור שהיה סיבה יחטיאו כמוהו ישלם. ומה תקנתו לבל ישלם בגיהנם. הוא כסף ישיב לבעליו. שהחשק והכוסף עד ה' אשר הפסיד אשר למד ממנו. ישיב לבעליו כי יחזירנו בתשובה או קרא כסף אל הנפש זכה ולבנה. שישיבנה אליו על ידי תשובה. ואז על ידי כן לא בלבד יתקן עוותו. כי אם גם והמת יהיה לו. כי אשר למד ממנו וחטא ובחייו נקרא מת עתה שיחזירנה בתשובה. יהיה לו כאלו בראו:

לה[עריכה]

וכי יגוף שור איש כו'. עד כה דיבר מאשר יחטיא את הזולת שחייב לתקן את אשר עוותו. אמר כי לפעמים ימשך מראובן זכות לשמעון ויהיה ראובן חייב ליתן את הדין והוא כי חומר ראובן הוא בעל חמה כשור איש כי הנפש הנקראת איש הוא בעל החומר ויקראהו יגוף ויכניע חומר. ויצה"ר איש את חומר רעהו בייסורין. עד ימות יצרו ויכנע מגאותו ואז טוב לו כי ישוב בתשובה בהכנעו כי ידכאנו בייסורין. אמר כי גם הוא ימכר וישתעבד ביד הזולת בייסורין מדה כנגד מדה. עד שוחצו את כספו שהוא יאבד בייסוריו חצי כוסף חמדתו לבלע ולהשחית מאשר היה לו וזהו וחצו את כספו וש"ת ולמה לא יהיה עד יאבד כל כספו וחמדתו. הלא הוא כי גם את המת יחצון כי גם זכות המת שבוטל יצרו ותאותו יש לו בו חלק כי על ידו נתגלגל ששב עד ה'. אך אם הועד שלשה פעמים לעשות כן. חייב מיתה לשמים וזכות המת יהיה לו לעצמו:

לו[עריכה]

כי יגנוב איש שור או שה כו'. כהתימו לדבר צרת המיצר את הזולת. גם שמכפרים עונותיו. אמר הנה זה הוא בנגיפה וצרה. אך אם עוד יוסיף למוכרו. ולמוסרו בידי נכרים גדול עונו מנשוא. וע"כ סיפר לנו ית' ענין מכירת יוסף. והרעה אשר מצאתנו עליה למען נראה ונקח מוסר. והוא כי הנה יוסף היה מתנהג עם בני לאה בשררה. כמאמר הכתוב (בראשית ל"ז) היה רועה את אחיו בצאן. כמפורש אצלנו שהיה רועה אותם כרועה עדרו משתרר עליהם. וכבכור שור היה מנגח' בהוצאת דבה ובספור חלומות המורים שררה. אך עם בני בלהה כו' היה מתנהג בחבה ובהשואה וכמשמש אותם וכמאמר הכתוב והוא נער את בני בלהה כו'. באופן כי בערך קצתם ידמה לשור ובערך קצתם ידמה לשה. והנה גונב מארץ העברים על ידי כלם כאחד. וזה יאמר כי יגנוב איש שור בבחינת בני לאה. או שה בבחינת בני הלחנות וטבחו או מכרו. כי זה וזה היה שוה בעיניו מכירה כטביחה. ע"כ חמשה בקר שהם חמשה הרוגי מלוכה. מפאת חמשה בני לאה כי גם הם מתייחסים לשור או בקר כי הם בעלי שררה תחת בחינת השור וארבע צאן הם ארבע הרוגי מלוכה אחרים מפאת ארבע בני הלחנות תחת בחינת השררה שהם תשעה כי העשירי היה קדש. כאשר שמענו אומרים בשם הר"ש מולכו ה' ינוח נשמתו. כי על שצירפו שכינה עמהם נתן משלהם נפש אחת לעוזרם בכפרה. וש"ת הלא כל אשמת דבר לא היה רק על יהודה כי הוא מכרו ואם אין גניבה אין מכירה. לז"א אם במחתרת כו'. לומר אל יאשם יהודה. כי הלא הם במחתרת. הוא הבור שהושלך שם יוסף היה נמצא בעצה זו הגנב. הוא יהודה שגנב ומכר אז אין לו דמים. כי בן מות היה כי הלא להמיתו היה כוונתו. אך בהפוך הוא כי לא בעצתו הושלך ואדרבה להעלות משאול חייו כיוון באומר מה בצע וכמאמרם ז"ל. כי בזכות שהעל את יוסף מן הבור הציל הוא ית' את דניאל מגוב האריות והראיה כי הלא ברוח הקדש שיבחו אביו באומרו מטרף בני עלית. וז"א אם זרחה זריחת רוח הקדש של הנקרא שמש. הוא יעקב כד"א והנה השמש והירח הוא עליו הנה יראה כי דמים לו ואינו בן מות חלילה. אך אם כל זה שלם ישלם כי זולת הארבעה וחמשה הנזכרים. עוד ישלם יותר כאשר יתבאר:

ועוד ראיה כי תם וישר הוא בדבר. כי הלא אח"כ על גביע הנמצא באמתחת בנימין ענה יהודה ואמר מה נאמר לאדוני כו'. הנני עבדים כו'. והוא כי אמר האלהים מצא את עון עבדיך. שהוא גניבת ומכירת יוסף לכן הננו עבדים וכו'. וז"א אם אין לו ונמכר כלומר אם יונח כי אין לו דמים הרי נתכפר כי הלא ברצונו היה נמכר בגנבתו והיה מוסר עצמו לעבד עולם. כ"ש כי דמים לו כמדובר. ומה שאמרתי שלם ישלם כי יוקח מידו כפלים. הלא הוא כי גם שכיוון לטובה הלא לא יבצר שהמצא תמצא בידו הגנבה. כי כפל המציאות יש לו במה שהיתה בידו הגנבה על כן מעת ענין מכירת השור שהוא יוסף. עד חמור שהוא רדתו עד בת איש כנעני עד ענין השה שהוא גדי עזים מן הצאן. הנקרא שם כד"א (דברים י״ד:ד׳) שה עזים שהוא ענין תמר שהוא משור עד חמור עד שה בין שלשת הדברים האלה חיים שנים ישלם שקבר ער ואונן כמז"ל (ב"ר פ' פ"ה) שעל עון שלא גמר המצוה להציל את יוסף לגמרי קבר את בניו. והזכי' בנתיים עון האשה. באומרו עד חמור הוא כמאמרם ז"ל כי גם עון הכנענית גרם מיתת בניו כמשז"ל שעליו נאמר בגדה יהוד' גוי ובעל בת אל נכר. ושיעור הכתוב מעון שור עד עון חמור עד ועד בכלל שעד זמן ענין השה חיים שנים ישלם. הרי כי לקח מיד ה' כפלים א' מבניו שנית מענין ארבעה וחמשה הנאמרים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.