עריכת הדף "
אלשיך/שיר השירים/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''הגידה לי וכו'.''' כהתימה חלק החומר לדבר אל הבבליים שבה אל אלהיה חלק הגופים סובלי צרות ותאמר הלא אמרתי אליהם כי אני סובלת משא עונות הנפשות העושות בקרב עו"ג ובזה היה די בער רוע סברתם העולה על רוחם כי להיותו בוז משפחות יחיתוני ואומרה כי הן הוא משוש דרכי כי טוב לי כי עונתי שעי"כ נפשי תגיל בה' אמנם לא אכחד מאדוני כי רע עלי אורך גלותי לשתי סבות אחת על דבר כבוד שמך הגדול שנית כי תבער כאש חמת המציק וכלכל לא אוכל ופתע אשבר ואין מרפא וטרם אענה אני מגיד כי לא יבצר ממני חלק הגופים סובל הצרות כי אנכי עפר ואפר ומה אני תעשה בגיני על כן קדמתי ואומר הגיד' לי שאהב' נפשי לומר אם אמרתי שאהבתיך לא יצדק כי אין אהבה כי אם בין השוים ואין חקר לגדולתך ואנכי עפר ואפר אך עשה בגין נפשי שאהבה אותך כי יש שווי מה כי חלק אלהי ממעל היא ולמעלה תופיע ותשפיע ומנפש ועד בשר יתפשט שפע טובך וזהו הגידה לי שאהבה נפשי אותך הקרובה אליך ממני כי אין האהבה רק בעלי השווי כי חלק אלוה ממעל היא כמדובר והבט משמים וראה כי שתים רעות מתרגשות בגלותי א' מה תעשה לשמך הגדול והוא איפה תרעה אותי מהיכן תצא פרנסתי בגלות החיל הזה תחת היותי למודי לקבל השפע מאתך ובידך ועתה איכה תראה אותי בגלות שהוא ע"י שר ואינו לפי כבודך תפרנס בניך ע"י אחד מעבדיך ב' איכה תרביץ איכה אמצא הרבצה ומנוח צל להסתופף בגלות הדומה לצהרים שהחמה מכה ופורפת. או איכה תרביץ יחס הגלות כעת צהרים שאף במקום הצל יחם היום שאף גם במקום אשר יאמר להם שצלתם מרובה מחמת' יקד יקוד כיקוד אש וע"כ קום בטרם יתמו ומהרה חושה אל תעמוד מתת את שאלתי ובקשתי אשר אמרתי ישקני מנשיקות פיהו אשר יחלתנו והחישה ואם תאמר נא למה זו שאלה איכה תרעה הלא כה דברי ע"י הנביא התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום והוא כמאמרם ז"ל בפרקי ר"א כי בדור הפלגה כאשר ירד ה' לראות את העיר ואת המגדל הוריד שבעים סנהדרין מלאכי עליון וחילק האומות כמספרם וישם אותם שרים עליהם ויטל גורלות ויפול גורל ישראל להקב"ה אזי אמר חבלים נפלו לי בנעימים וכו' נמצא כי בבחינת חילוק זה חבריו ית' יקראו השבעי' שרים והנה בהנחל עליון גוים נחלה לישראל עמו בהיותנו על אדמתנו ברוב שלום הלא שלא על ידי שר היינו מתפרנסים מאתי ובידו יתברך אך כאשר מפני חטאינו גלינו מארצנו לארץ שפל רוחנו לאכול מתמצות הטוב אשר יריק הוא ית' אל העיר אשר גלינו בה ע"י השר שהוא כסילין להריק בהם וזהו התפללו בשלום וכו' כי בשלומה יהיה לכם שלום וכדי בזיון כי נאכל מתמצית שלום הנשפע באומות ע"י השר תחת היותנו אוכלים כי אבינו שבשמים בלי אמצעי והוא אצלי מאמרם ז"ל באומרם כל הדר בח"ל כו' שהוא כבן הגדל בהיכל המלך אביו וימן לו המלך דבר יום ביומו ע"י המלך עצמו מפת בגו ומיין משתיו ויהי היום ואשר לא טוב עשה בעיני המלך אביו ויגרשהו וילך אל ארץ אחרת וגם שם לא עזבו אביו ויאכילהו וישקהו אך ע"י השר המושל על הארץ אשר הלך שמה והנה בראות הבן ההוא כי לחמו ניתן על יד איש משרי המלך ולא ע"י אביו כאשר בתחלה הלא יענה ויאמר הלא אדמה כמי שאין לו אב כי איננו נותן לי מאומה כאשר בתחלה רק משרה אותי ע"י שליש וזהו כמי שאין לו כו' יפן ברחמיו לעמו לתת להם לחם וישב ללחום את מושל אשר לא ידעוהו וכן אומר' ז"ל ישראל שבח"ל עובדי ע"א בטהרה הם כי יראו כעובדים את השר אחרי קבלה מידו וזהו בטהרה כלו' לא במרד ולא במעל רק בטוהר לב והנה אין לנו בזיון וקצף גדול מזה שתחת היותנו מקבלים מאתו ית' וכל יתר עמים מתפרנסים ממנו ונהפוך עתה שנהיה כעני העטוף ברעב בדלתי עבדי אביו על ככר לחם וזהו שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך שהם האומות המשולות לעדרים שירעו אותם שבעים שרים המתייחסים לחבריך כי חלקו האומות עמך ולמה אהיה כעוטוה על עדרי השרים לאכול מתמצית מרעה עדרי אשר יורק להם משריהם משיב הוא ית' על זה ואומר אם לא תדעי לך היפה בנשים איכה תרעה וכו' על ידי ולא תחת שר צאי לך ממחיצת מעשיך והלך בעקבי הצאן הם פסיעות ודרכי הצאן הם שורש ישראל קדמוניך הנקראים צאן כמאמרם ז"ל בויקרא רבה פרשת כ"ו כמפורש למעלה על פסוק משכני וכו' שנקראו כך על המשכם תמיד אחרי ה' בלי הקפדה ומקבלים יסורין בענוה כצאן ועי"כ אשר אמרת שלמה אהיה וכו' אל תירא כי הלא עלה תעלה עד גדר שאצ"ל גדולי ישראל כ"א גם גדיותיך הם קטניך הלא תרעה אותם מלמעלה על משכנות הרועים הם השרים כי אין צ"ל שלא יקבלו ממרעה אשר יריקו הרועי' הם השרי' לאומותם כ"א מלמעלה ממשכנות השרים בשמים ממעל תבא יניקתם והוא כנודע כי בהיות ישראל כשרים משפע שלמעלה ממושב השרים יינקו: ועל החלוקה השנית שאמרת איכה תרביץ בצהרים כי תירא פן תכלה באש הגלות מורא זו לא תעלה על ראשך כי לא תכלה בם כי הלא לסוסתי וכו' והוא כי הנה ארז"ל על פסוק זה במדרש כי סוסי מצרים של מרכבות פרעה וחילו היו זכרים והאלהים עשה שידמו גליהם בעיני רכבי פרעה לסוסים נקבות והיו מרכבות פרעה להוטים ורצים לקראת הגלים ונשקעים והיה המצרי אומר לסוסו אמש הייתי מושכך לנילוס ולא יכולתי ועתה אתה משכני לשקעני. והנה ראוי לשית לב כי ע"פ הדברים האלה איך יתפרש אומרו דמיתיך רעיתי כי לא יצדק בזה לא מלשון דמיון ולא מלשון דממה. אמנם יצדק במאמרנו זה כי היא תשובתו יתברך הרמתה האומר אל בת עמו אשר אהב הנה שתים קוראותיך אשר יגורת מפניהם בגלו' החיל הזה. הא' איכה תרע' כעוטי' כבוד' בת מלך משיורי לחם כזבים מחמת מאכל עבד מלך הכושי סר צלם של הכושי. ב' כי יראת פן תבלע בסבלותם אשר יעמיסו עליך יום יום והנה תשובת הראשונ' הנה באה ועל השני' אני מגיד כי לא תראי כי הלא לסוסתי כו' הלא היא אל תראי כי לא תבושי כי דעי ודאי ורעי כי הלא כמקר' סוסתי ברכבי פרעה גם הם יקרם כי כאשר הראתי את גלי הים בעיני רכבי פרעה כסוסים נקבות שעי"כ רקדו כאילים סוסי מצרים הזכרים על הגלים והעולה על רוחם שהיה להנאתם ולטובתם ותהיה להפך כי תהומות יכסיומו כי שם נפלו שדודים כן בת עמי רעיתי לסוסתי נגד הצרים אותך כי כאשר סוסתי היו אז גלי הים ולהוטי' לרדוף ולהתנפל עליהם הם רכבי פרעה חשבו ליהנות ונשקעו בהם ויאבדו כן דמיתיך רעיתי כי הצרים אותך ומתקוממות עליך חושבי מחשבות הנאתם והוא לרעתם כי כך ישקעו ויבלעו כי כל אוכלך יאשמו רעה תבא עליהם הם כלים ואתם נצבים: והנה עד פה תשובתו ית' אל שאלותיה ובקשותיה איכה תרעה איכה תרביץ המתרגשות מתוך הויכוח אם אמנם כל ישעם וכל חפץ שאלתה ובקשתה העיקרית אשר חשקה נפשה ופיה פתחה בה ותאמר ישקני מנשיקות פיהו עודנה עומדת ע"כ אלהים יענה ויאמר נאוו לחייך כו' והוא בהזכיר מאמז"ל וז"ל נאוו לחייך בתורים בשעה שמייללין הלכה אלו עם אלו כגון רבי אבא ב" מימי וחבריו צוארך בחרוזים בשעה שהם חורזים מדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וכי עיקר נתינתן ?מהר סיני נתנו לא באש היו שנאמר וההר ביער באש עד לב השמים. בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו אזלין ואמרין לר"ע רבי' בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו הלך אצלו ואמר לו שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך אמר לו הן. אמר לי שמא בחדרי מרכבה היית עסוק א"ל לאו אלא הייתי יושב וחורז בד"ת ומתורה לנביאי' ומנביאי' לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתן וכי עיקר נתינתן מסיני לא באש היו ניתנין הה"ד וההר בוער באש. וראוי לשים לב זולת הדיוקים הנגלים מה ענין מילללין ואדרבא שמעתא בעיא צילותא ומה ענין החרוזה ההוא וגם אומר חורזים מד"ת ומד"ת לנביאים כי אומרו מד"ת הוא מיותר והראוי יאמר חורזים מד"ת לנביאים וכן בדברי בן עזאי באומרו יושב וחורז בד"ת ומתורה לנביאים כי הראוי יאמר חורז מד"ת לנביאים וכן אומרו יושב מה עניני וההיקש בדיוקים. אמנם עיקר הדבר שראוי לשית לב מה ענין המלהטת ההיא כי שאלת ר"ע צודקת שמא בחדרי מרכבה היית עסוק ומה היא תשובתו הייתי חורז כו' איך עלתה בזה ארוכת תמיהתו ואם היא תשובה איך נעלם דבר זה מעיני ר' עקיבא. גם הדברים שמחים שאמר בלתי מתקבל כי איך תצדק שמחה בקול דברים לומר שהדברים שמחים ואיך היו שמחים כנתינתן מסיני ומה שייכות היה לו עם סיני ומה ענק תמיהתו באומרו לא באש היו ולא קוצר ואמר היו דברים שמחים כנתינתן מסיני שבאש ניתנו שנא' וההר בוער באש. ועוד אומרו הה"ד וההר כו' כאלו בלעדו זה היה קושי בכתוב: והנה לבא אל הביאור נקדים הקדמה מפורסמת למוצאי דעת הלא היא כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש קדושה למעלה כל אחד ואחד לפי בחינת סודה וכאשר יעשה אותה האדם יתעורר מקורה ושירשה ויתרבה אורה ותדבק בשורש נפשו של האיש ההוא למעלה ותשתלשל עד חלק נפשו למטה לארץ ויקנה התפשטו' קדושה מה גם כל עצמו ובשרו לפי ערכו ומה גם אשר עמד בסוד ה' וידע לכוין בו בעשותו אותה כנודע אך אמנם אינו דומה אור ושפע המתרבה ונשפע ע"י עסק תורה לשמה עם עסק כל מצוה ומצוה כי ע"כ אמרו ות"ת כנגד כלם. וטעם לשבח הדבר הלא היא כי בבחינ' עץ שתול על פלגי מים גזעו רב מאד דש ושמן אצל סרעפותיו וענפיו כן ערך ובחינת התורה אצל מצותיה כי כאשר על ענף לא יפרח אם לא מגזע האילן ומיניקתו אשר יינק ממנו כן כל מצוה כל אורה המתרבה ונמשך אל עושיה לא יהיה רק נמשך משורש עוצם ורוחניות התורה אשר למעלה כי היא הכולל' אותם והן אורו' מסתעפי' מבחינותיה כנודע וכאשר העוסק בעבודת האילן הוא מטיב לכל ענפיו כי בשלומו יהיה להם שלום כן העוסק בתורה הוא מרבה אור ושפע רב אל כל פרטי סרעפותיה כי כלם נזכרים ונעשים בה מה שאין כן העוסק להשקות אחד מענפי האילן ההוא כי לא יועילו רק להרטיב את הענף לבדו כן בנמשל העוסק במצוה אחד נותן כח ואור בה לבדה וממלאה כח ליינק מעצמית פנימיות התורה ומה גם המחבר אל המצוה ד"ת אך לא ע"י עסוק בענף אחד ייטיב אל עצמות האילן כי הכל מטיב את החלק ולא החלק אל הכל ולא אל חלק זולתו וזה ענין תלמוד תורה כנגד כולן: ועדיין היה מקום יאמר איש כי לא כל בחינות התורה ישיגו אורחות המשכת האש הגדולה משורש סודה העליון רק אשר עמד בסוד ה' ועמלו בפנינו צפוני סודה אך לא לעוסקים בפשטה או בדרשותי' ורמזיה הקלים מסודותיה כי איזה הדרך ילך זכות עסק פשטה לשאוב ולהמשיך מפנימיות אש סודה מן המלוא העליון. אמנם לא כן ידבר כי הלא כל חלקי תורתינו אשר גבלו ראשונים הלא המה ארבעה עולים ויורדים בהדרגה הלא המה פשט רמז דרש סוד והן הנה ארבע' מעלותיו למעלה מזו היותר עליונה היא הקרוב' אליו יתברך מאשר למטה הימנה וההיקש בזה והן אמת כי העוסק בעליונה יעורר קדושת פנימיותה ויהי' אור וירבנו וימשיכנו יותר מהעוסקים בשלשת בחינותיה אשר למטה הימנה אמנם לא יבצר מצד מה מלהרבות ולהמשיך מרוחניותה העליון למה שכל הדרגותיה דבוקים זה בזה ולא יתפרדו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה. וכאשר לא ירים איש את ידו ואת רגלי משולל חיות הנפש הניתן בו עם היות זה חומר וזה רוחניות ומה גם בדבר שגם פשטו רוחני ובלתי נפרד מתוכיותו. אמנם תהיה ההארה בלתי לראות בארץ הלזו כי אתה ההארה על השמים כבודה אך אמנם אם כלי טהור כחכמי קדם אשר חלק ה' לישראל עמו בתורה יהיה עמל לא בלבד כאשר יעסוק במעשה מרכבה ימשיך מהאש הגדולה עד תיהלך אש ארצה וכעובדא דר' אלעזר בן ערך פ' אין דורשין שנתמלא' כל הבקעה אש כ"א גם בדרך פשטה יש דרך ישר לאנשי' בהם לקשר הדרגות ולשלשלן באופן יהיו כצנורות כל מדרגה אל של מעלה הימנה להריק על ידה שפע אש דת רוחניותה עד למטה לארץ הלזו והוא כי ידעו ראשונה לקשר הפשט עם הרמז והרמז עם הדרש ושלשתן עם הסוד כי כל אחת מהנה כוונו בפשטי אל איזה דבר הוא רומז ברמז ואיך מתיפ' בדרש ואיך היסוד העליון נרמז באלה כאלו עושה מארבע בחינות אלה קשר אמיץ וחרוז א' כמחרוזו' של דגים הנעשי' לאחדים ע"י החוט עם שזה הי' הראשון וזה שני וזה אחרון כי עי"כ נעשו הג' בצנורות אל הורדת שפע מדרך הסוד הדבק למעלה ועדיין כל זה הוא בתורה עצמה והיא למעלה מעלה ובאיזה דרך תמשך האש הגדולה אשר לה עד לארץ מתחת ע"כ אחר הקשר ההוא בבחינות התורה מינה ובה ימשיך הענין ויקשרנו עם פסוקי נביאים המתייחסים אל הענין גם שיהיה פשט יכוין בלבו אל הרמז ודוגמא אשר לו בסוד התורה אשר כיון בתחלה וידוע כי כאשר הנביאים למטה מהתורה עצמה כן יהיה עסקו בנביאים אחר קשר אשר קשר בתורה כצנור יורד למטה להריק ולגלות מהעליון אשר היחל להריק מלובש מהקודם ועל הדרך הזה מנביאים לכתובים ואז ע"י הכתובים מתגלה האור אשר היחל להתפשט עד הראות למטה בארץ מעין אש מלהט' לפני הצדיק העושה כן כנודע כי בחינת הכתובים הם כפה המגלה מה שבפנים ע"י התחברות' גם מציאות הדברים עם היותם דברי' נרגשים יגלו אורם הצפון בפנימיותם. ונבא אל הביאור והוא כי הנה הוקשה לו בכתוב הענין תורים שמשמען כד"א והקריב מן התורים אצל הלחיים והתייחסם אל החרוזים ע"כ אמר ששיבח את יש' בשני סוגי צדיקים שנמצאים בהם אחד שכל ישעם וכל חפץ מלחמתה של תורה מרבים בישיבה כאלו עוקרי' הרים וטוחנים זה בזה בפלפולם עד הבין הדברים על בוריים באופן מתקבל וידמה ללחיים הלועסים המאכל הקשה עד ינעם להתקבל וליאכל עוד יש סוג שני הלא הם סובלי עול כל משא העם עליהם בהריק להם כל שפע צורכיה' על יד חסידות' עם יפי חכמתם ועל סוג הענין האחד המשולים ללחיים אמר נאוו לחייך אך כשה' בתורי' שאינו בגאוה ובגודל לבב לנצח או להתפאר בחריפותו וכיוצא רק בהכנעה ולוחם בפלפולו כמיילל במר נפש על קושי ההלכה כתורים הללו שתמיד נוהים כנהמת מיללים וכן צוארך סובלי עול משא כל העם עליהם בעלי מעשה עם החכמה ושורשה כשהם בחרוזים שחורזים וקושרים בתורה עצמה בחינותיה מינה ובה וממנה לנביאים ומנביאים לכתובים כי עי"כ כמדובר בהקדמה יריקו שפע קדושה על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון ושפע ברכות טוב על הארץ יריקו בכל מכל כל כי יקשרו העולמות עד גדר היות אש עולם העליון מפולש עד הארץ מתחת וזהו והאש מתלהטת סביבותיה' שהוא תכלית קיום העולם הזה ולמה שהלא כמו זר נחשב מן הפשט יצא ברק ואש מתלקחת ע"כ אמר והיו הדברים שמחים והוא כי הלא זה גדר שמחה והאיש אשר בשם שמח יכונ' יהיה דבר בא אליו יערב לנפש או יין ישמח לבב אנוש הלא תהי' שמחתו פנימה כאש בוער עצור בעצמותיו לא יעצר כח לעכבה פנימה כי ברגע יגלנה כי יצהיל פנים משמן וכל רואיו יכרוהו כי לבו שמח ע"י בהיקת אור פניו ואין זה כ"א אור נמשך בחומרו עד החוץ מפנימיות הנפש הרוחני' כן הדבר הזה כי הדברים עם היותם פשט מלובש ימשך מרוחניותן הפנימי והסודי' עד לחוץ כי הוא כנפש תוך הגוף כענין מז"ל כי ראה משה אותיו' פורחות שהיא רוחניות שתוך האותיות ויכבדו עליו ואז וישלך מידיו וזהו והיו הדברים שמחים ועדיין מאן מוכח כי כן לז"א כנתינתן מסיני והוא ראיה עצומה מאד כי הלא כאשר שם ישבנו הלא שמענו דברים פשטיים הלא המה אנכי פי' לא יהיה לך כו' לא תעשה כו' ועם כל זה היה ההר בוער באש אך אין ספק כי אין זה רק כי הפנימיות היה מפלש ומתגלה על הדברים המלובשי' ומהם לחוץ כי לא יצאו מאתו יתברך רק רוחניו' פנימיו' התורה שהוא אש דת והיה משתלשל עד שמוע יש' דברים פשטיים ודרך ההתפשטות היתה אש פנימית מפלשת ומתגלה וז"א כנתינתן מסיני והוא גדר שמחה כמדובר ולבל נאמר אלו הדברים האלה שאתה דורש בעצמם נאמרו שם היינו אומרים כי עוד יד הקדוש' ההיא נטויה להבהיק הדברים כמאז אך הם דברים אשר לא נאמרו מי יודע אם תעצר כח להבהיקו ע"כ אמר כמתמיה וכי עיקר נתינתן מהר סיני נותנו וכן למטה בלשון מאמר בן עזאי לר' עקיבא אמר כמתמיה וכי עיקר נתינתם מסיני לא באש היו ניתנין לומר הלא לו הונח כי לא היה לי כח מצד היותי חורז ומקשר ע"י הכונה הפשט עם הפנימיות לא אעצור כח לשלשל האש הגדולה הפנימית ולגלותה חוצה הלא יהיה עזר מעט כי הלא עיקר נתינתן מהר סיני לא באש ניתנו והוא לרמז לי הנחה ידועה כי כל מה שיחדשו כל החכמי' עד סוף כל הדורות ניתן מסיני כמאמרם ז"ל במדרש שמות רבה ובמסכת מגלה וזה עיקר נתינתן כלומר של הדברים שהייתי דורש מסיני לא באש ניתנו ועי"כ כי ניתנו אלה עצמם באש אעצר כח בטוב כוונתי לקשרם עם אש הפנימי הסודיי לשוב לגלות האש כדרך אשר באה בו בראשונה ואמר הה"ד וההר בוער באש והוא כי הלא הוקשה לו בכתיב כי הוא למה שהאש היתה מלמעלה יורד' היא למטה לארץ מהראוי יאמר והאש בוער מלב השמים עד ההר אך באומרו וההר בוער באש עד לב השמים יראה כי עיקר האש היה מלמטה ועולה עד לב השמים ואם נאמר כי כן היה לא יתכן כי אש שלמטה יעלה עד לב השמים אך לפי מאמרנו הה"ד וההר בוער כו' שהיתה האש העליונ' משתלשל' ויוצאת מהדברים הפשטים אשר היו שומעים אחר התפשטותם למטה כמדובר על אומרו שהיו הדברים שמחים ולהיות עיקר האש מלמעלה אל מקום אשר היתה משם שם היתה שבה ללכת היא עד לב השמים ובזה בא ענין המאמר על נכון: ועל פי הדברים האלה נשוב אל דרכנו אשר דרכנו כי בא הוא יתברך להשיב על שאלתנו אשר שאלנו מאתו באמור לו ישקני מנשיקות פיהו כאשר במעמד הר סיני נשוב נהיה למודי ה' פה אל פה ידבר בנו ויאמר הלא אין זה לכם בגאולה העתידה אם לא בזכות תורה כמאמר רעיא מהימנא ע"ה על פסוק עני ורוכב על חמור שהוא על זכות תופשי התורה כד"א יששכר חמור גרם והן אמת כי נאוו לחייך בתירים הם יחידי סגולה הלועסים כל הדבר הקשה בקושיי ופירוקי עד יערב לנפש וכן יש סובלי ומרימי עול הדור כצואר בחרזים כמדובר אך לא כלך או רוב העם לכן אל תערצי ואל תחפזי עד אשר תורי זהב נעשה לך שזולת מתי מספר המשילים לתורים אשר בך עוד תורי זהב נעשה נוסף עליהם ושיהיה עסקם בתורה מיללין בהלכה כתורים מתוך הדוחק והצער נעשה לך וז"א זהב שהוא רמז אל הדין והצער ואל תשיבני כי שמעתא בעיא צילותא ואיך יסתכן ע"י הצער הנה אשיבך כי הלא יהיה עם נקודות הכסף שיפקדו ברחמים וחסד ולא יהיה הכל דין רק יקרבו מפקודות הרחמים זו לזו וגוברים על הדין והרוגז כאשר יתקרבו נקודות הכסף זו לזו והן על הזהב כמושלים וגוברים עליו כן יפקדו לבקרים ולרגעים ברחמים אשר הכסף משל אליהם ואז אתן את דודי לך ולא עתה כי אין עתך עת דודים לנשיקות תבקשי מפי עד תשתלמי בתורה כמדובר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף