עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == '''וספרת לך שבע שבתות כו'''' . עודנו מדבר תורת ה' עם האדם ללמדו מוסר השכל לעבוד את ה' כל ימי חייו. ואמר הלא דברתי לך כי השש עשיריות תעסוק בעסקי העה"ז עם קיום התורה. אך בעשור השביעי אז תעשה עיקר מעסקי עולם שכלו שבת והנני בא קו קו להזהירך אם זך וישר אתה כי טוב לך כי גם תעשה הרמז הזה בכל פרט שבע שני השמטה ולא בלבד בשבע העשיריות. ובא התורה כמדברת עם האדם והדעת נוטה כי הוא ית' איננו מזהיר את האדם. בלתי אם אחר היותו לפניו בר עונשין שהוא בהגיעו אל שנת העשרים. כי אז הוא בר עונשין לשמים ומלמדו להתנהג בדרך ישכון אור תורתו ומצותיו עמו ולא ימוט. ואמר וספרת לך כמ"ש שמדבר עם אשר הוא בן עשרים ואמר לו שמע בקולי איעצך וספרת לך להנאתך אחר היותך בן עשרים. שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים שהם מ"ט שנה עד היותך בן ס"ט. שנה אחת קודם מיתתך כי זאת תעשה שבכל שבע שנה אשר תזרע את האדמה ותשבות בשביעית כי כאשר תספור לה' כן תספור לך. כי תראה ותקח מוסר כי תאמר בלבבך האם האדמה כי עפר היא על אשר בראה ה' בחדשו את העולם זכר לדבר תעשה כי לא תקבל מלאכה בה רק שנים זכר למעשה בראשית ובשביעית תשבות על שבשביעית שבת. והיא שובתת ממלאכה ולמה לא אעשה כן גם אני כי השש שנים עצמן אטפל בעסקי העולם עם עסק תורה ומצות. אך בשנת שבת הארץ כי גם לא אזרע ולא אחרוש ולא אבצור ולא אזמור תהיה לי השנה ההיא כשבת לעשות בו עיקר עסקי תמיד בענייני העה"ב. כי אזכיר כי שבעה זמנים הם חיי האדם כמדובר למעלה ואעשה רמז אליהם בכל שבע שנים באפן יהיו כל ימי יוצאים בעבודת ה'. וש"ת הלא די לי הרמז הקודם כי הששים שנה אטפל בעסקי העולם הזה עם תורה ומצות ובעישור השביעי אעשה עיקר מעסקי העה"ב ולמה איגע גם בשנים הראשונים לספור כל שנותי שבעה שבעה ולעשות גם כל שנת שבת הארץ שבת לה' לעשות בו עיקר מהעה"ב. לז"א והיו לך ימי שבע שבתות כו'. והוא כי הנה ידענו מספר הזוהר (ויחי קי"ח) כי כל הימים אשר יאחז בהם צדיק דרכו לעבוד את ה'. קונים הויה ומתקרבים להעיר ולהעיד בעת סילוק האדם מן העולם כענין ויקרבו ימי ישראל כו' ובזה יאמר ראה נא בני מה בין עשות עיקר עבודת ה' בעישור השביעי בלבד. מעשות מיום מלאת לך כ' שנה. כי הלא אם היית בלתי עושה עיקר מעבודת ה' רק בעישור שביעי. לא יהיו לך ימי הויה וקיום רק עשר שנים. אך מעשותך כך משנת העשרים לספור ולעבוד בם את ה'. תרויח כי והיו לך. שיקנו לך הויה וקיום רוחני ולא לזרים כל ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה ולא עשר שנים בלבד: '''או ''' שיעור הענין. כי עתה בעשותך בכל שנת השבע קדש לה'. תרויח כי גם כל השנים שבין השבת לשבת תזכור את ה' ותעשה בהן הישר והטוב כי לא תשכח בנתים. כי קרוב שנת קדש של שבע אלו משל השבע האחר. באופן כי ימי שבע שבתות לא יהיו לך קדש ז' שנים בלבד כי אם מ"ט שנה. וזהו והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. וש"ת כי מה תעשה להחריד יצרך להכניעו ולעבוד את ה'. הלא הוא כי והעברת בלבך ורעיונך שופר תרועה כאלו קול קורא להרים והכניע יצרך כענין הזכיר לו יום המיתה וכיוצא בו. בימים אשר הוא ית' קרוב לקבל תשובה שהוא בחדש השביעי שהוא בחדש תשרי עת רצון בעשור לחדש. ולא בלבד תאמר די בהשיב את עצמך עד ה' ותחרי' יצרך כ"א גם את הזולת תחזיר בתשובה והלמדם ליחרד וליכנע לפני ה'. וזהו תעבירו שופר בכל ארצכם כי תהיה בהם חרדה והכנעה להושיבם עד ה' להורות להם כי כל העה"ז הבל. ואל אל יקראוהו וישובו. הנה אמרתי לך כי בכל שבע שנים תעשה גם לך שבת קדש לעשות עיקר מהעה"ב באופן יהיו לך מ"ט שנה כמדובר נמצאו לך ס"ט שנה. נמצא כי נשארו מימיך שנה אחת היא שנת החמשים של המספר שהחילות מהיותך בן עשרים. והוא שנת השבעים אמר הנה מלבד מה שבתשע וארבעים שנה היו לך לעבוד את ה'. עוד תוסיף ששנת החמשים כי תהיה לך קדש גמור וזהו וקדשתם את שנת החמשים שנה שתהיה קדש לה' בלתי רק בתורה ומצות ומע"ט. וכל זה הוא במה שביניכם למקום וגם במה שביניכם לבריות תעשו שלום ותמחלו אית את רעהו בל תהיה ביניכם קנאה ושנאה ותחרות. וזהו וקראתם דרור בארץ לכל יושביה כי תמחלו כל איש אשר בשנה ההיא את כל יושבי הארץ בל יהיה לאיש שעבוד אשמת דבר על חבירו והטעם לכל אשר אני מחמיר בשנת החמשים שנת השבעים שנה משנותיך. הלא הוא למה כי יובל הוא השנה ההיא. כי הוא שנה שיובילוך בה מן העולם. כד"א (באיוב כ״א:ל״ב) והוא לקברות יובל. לכן תהיה לכם. כלומר לא תיגע בו לזולתך שהוא אם תכפל בו בסחורה וטובות העה"ז. כ"א במה שהוא לכם לעצמכם הוא מה שתעמול בתורה ומצות בהוא לכם ולא לאחרים כממון ועל ידי עצתי זאת לעשות כל עיקר העסק בעה"ז על חיי העה"ב ככל הכתוב תרויחו כי ושבתם איש אל אחוזתו אל מקום אשר שם אחיזת נפשו ושורשה. מה שאין כן אם תלכו ועונות בידכם כי לא יניחו אתכם לידבק באחוזתכם עד גיהנם ימרק. או הגלגולים יבררו וילבנו. וזהו ושבתם איש אל אחוזתו. וגם איש אל משפחתו תשובו. והוא הכתוב אצלנו על פסוק ויאסף אל עמיו כי לכל צדיק וצדיק יש צדיקים מבחינת שורש נפשו וצדיקים בצדקתו אשר בלכתו מן העולם הן הבאים להקביל פניו ומוליכים אותו עד בית מנוחתו. כי עמהם הוא יושב כמפורש (בס' הזוהר פרשת ויחי רי"ז) וזהו אשר אחשוב כיון באומרו ויאסף אל עמיו. כי נאסף אל עמו המתייחסים אליו במחיצתם ולא היה הפסק למרק איזה שמץ עין תחלה עד יובא אל מחיצתו עמהם. וזהו אומרו פה ואיש אל משפחתו תשובו. וצריכין אתם להכין בערב שבת מה שתאכלו שם בשבת כאשר לקברות תובלו. כי הלא שם לא תזרעו מצות להצמיח לכם אור ושכר. כי שם אינו עולם המעשה. ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת. לכן מעתה טרם תלכו שמה צמצמו עצמכם ולא תבצרו את ספיחיה כו' כמפורש למעלה. שלא תאבו בעה"ז לא לאכול זכות הספיחים היא זכות הלומדים מכם לעשות איזה מצוה. וגם לא תבצרו ענבי נזיריה הוא פירות מצות שאדם אוכל פירותיהם בעה"ז. שהם ענבי מצות שהרי מופרש מהקרן שהם אשר פירותיהם נאכלים בעה"ז. כי תניחו הכל לעולה שאין בו מעשה. למען שם יוכפל שכרכם כמדובר למעלה. שנעשה מהפירות קרן קיימת. כי הלא טוב לכם העשות מהספיחים ופירות קרן מלאוכלם בעה"ז. כי הלא יובל היא שיובילו אז אתכם לעה"ב קדש יהיו לכם הספיחים ונזיריה כי תהפך לשכר קדוש ורוחני. והוא טוב מהיות שכר גשמי חלוף ונפסד. ועוד שנית תעשו. והוא כי לא תעשו המצוה מלובשות ומלאות פנימיות גשמיות. כתב ואת השדה שיוצאת במוץ וקש. באופן שלא תאכלוה כצאתה מן השדה. כ"א עד הסירכם הקש והמוץ בדישה ומירוח. כך לא תהיו צריכים לאכול זכות מעשיכם אחר דישה בגיהנם תחלה. או מרוח גלגולים מעולם לעולם. כי אם מן השדה תאכלו את תבואתה. שבצאתה מהשדה תאכנו את תבואתה בלי פעולה בנתים תאכלו את זכותה. מעין מאמר הכתוב על הלחם הגשמי לעתיד כי יהי פסת בר בארץ וארז"ל (כתובות ק"י) שתוציא הארץ גלוסקאות. והוא כי למה שרוח טומאה ועכירות המעורב בה הגורמים צאת פסולת בתבואה. תוציא צמחה מבולל קש ומוץ וסובין ומורסן וקמח. כי סולת נקיה תאכל בצאתה מן הארץ כאשר יאכלו התמרים ודומיהם. ועוד יש לאל ידכם לעשות בבחירתם הטובה וגדולה היא על הכל. כי תעשו באופן שבשנת היובל הזאת שהוא בשנת החמשים שנה שהיא של השבעים. כמפורש למעלה תפליגו בכשרון. עד גדר שלא תצטרכו להתגלגל פעם אחרת. לזכות לשוב אל אחיזת שרשיכם העליון. כי אם פעם אחת תשיגו השלמות הראוי לכל נפש מכם. וז"א בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתי. שהוא בזאת ולא באחרת. והוא בשורתו יתברך לדניאל באומרו ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך כו': '''הנה ''' כי כן יבורך גבר חיי כולם. תשיתו שומו לבו ועיניו וכל מעייניו אל כל דברי הרמז הלז אשר אמרנו במקראי קדש האלו. והכל תלוי בבלתי החשיב האדם כל ענייני העה"ז ומטעמיו וכל כבודותיו אך לאפס ותוהו כי אם הרבה יזכור דין ומשפט העולם אשר הוא הולך שמה ויגעל בקנאה ותאוה וכבוד. ולא ימוש משוב עד ה' ותיקן כל אשר עותו נגד מלכים ולא יבוש. והוא מאמר התנא פרק רביעי ממסכת אבות באומרו ר' אלעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. וראוי לשים לב מה נשתנו אלו משאר מדות רעות כי רבות הנה ולא ייחד רק שלש אלה: '''אך ''' אמנם הן אמת כי איבוד העולם והאדם תלוי בעבור על מצות לא תעשה במה שבין אדם לבריות. ועל מצות לא תעשה שבין אדם למקום. ואחרי איבודו תקנתו בידו אם ישים כבודו מנגד. אך אם יחוש לתמוך כבוד לא ישוב עוד ויהיה עדי אובד. וז"א הקנאה והתאוה כו'. והוא כי הנה ראשית כל עון אשר חטא בין אדם לחבירו תלוי בה. כי מיד אחריה רעותי' שהם שנאה ותחרות וגסות ורכילות לשון הרע ונקמה ונטירה מובאות לו. וכן התאוה היא ראשית כל עבירות שבין אדם למקום. כי ממנה תוצאות מות כי הלוך ילך בהל' איסורי ביאה. ומאכלות אסורות. ואשם מעילות ואשם גזילות. וכל דבר רע אשר שנא ה'. והנה שתי אלה המה כוללו אבדן האדם את עולמו. ועדיין אלהינו מרחם לא השבית לנו תיקון להעלות ארוכה ומרפא. כי יעזוב רשע דרכו כו' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. אך אם זה האיש יתמוך כבוד. אבדה תקותו כי אין ארוכה למחלתו. כי אם יאמרו לו לך התרפס ושאל מחילה מהאיש אשר חטאת לו. ואם לא יאבה האיש תשור על האנשים ולפניהם תאמר חטאתי וישר העויתי. הלא יענה עזות מי האיש הלזה נבזה כי אחלל כבודי. ומה גם במקום שיש אנשים וההיקש בזה וכיוצא בזה. וכן אשר חטא על הנפש במה שבין אדם למקום וכל הדברים הרעים שהזכרנו. ויאמר לו הסכת ושמע ישראל וצום ולן ושכב ארצה ואפר בלחם תאכל ובצום ובכי ומספד הלך תלך ובכה ללקות בב"ד. ואז טוב לך לכפרת עון כי טוב לך כי תבוש בעה"ז מאשר תבוש בעה"ב. כי הנה אם יחוש על דבר כבוד מדומה. הלא יענה הלהרגני אתה אומר שאחלל כבודי. ותהיה לי למחתה עוד לא ארום ראש. כי אקל בעיני כל הרואים את כבודי שבקלון הומר. לכן קום ברח לך ולא תשגה באולת עצתך זאת כי כה יעשה לי אלהים כי לולא נשאתי פניך אם אביט אליך ואם אראך. ונמצא במשא עונו על גבו. ולא ירחץ צואת אשמותיו ומי רגלי עונותיו על פניו מפני הכבוד. כלל הדברים כי מעמד ג' הדברים האלה הן הם בעוכריו של אדם להוציאו מן העולם. וש"ת א"כ איפה מה יעשה האדם וישליך כל מעמד שלשתן אחריו ולא יאבד. לז"א הוא היה אומר הילודים למות כו'. כלו' כי החי יתן אל לבו כל הדברים הנאמרים פה. ואז יכנע ויקנה בינה להשכיל להיטיב ולא יאבד: '''ולבא ''' אל ביאורו נעתיק לשונו. הלא הוא הילודים למות. והמתים להחיות והחיים לידון. לידע ולהודיע ולהודע. שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא. הוא המבין הוא העד הוא הדיין. הוא בעל דין והוא עתיד לדון. ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה. ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו. ודע שהכל בא לפי חשבון. ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית מנוס לך. שעל כרחך אתה נוצר. ועל כרחך אתה נולד. ועל כרחך אתה חי. ועל כרחך אתה מת. ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה: '''ולבא ''' אל הענין נשית לב. (א) מי לא ידע כי הילודים למות. (ב) או' הילודים למות ולא אמר החיים למות. (ג) אומרו והמתים להחיות ולא אמר לחיות. (ד) אומרו והחיים לידון. שיורה שאין נדונים כי אם אחר תחיית המתים. והלא גם אחר מות נדונים. (ה) כי מאו' החיים לידון הוא על בני אדם. ואיך יצדק על או' הילודים שכולל אפי' הב"ח. (ו) מה היא כוונת התנא אם להפחיד את האדם מן המות כי הילודים למות. מי בער לא ידע כי כן הוא. ואם להזכיר לו יום הדין כי החיים לידון לא היה ראוי לומר. כ"א המתים להחיות ולידון. ועוד שאדרבא מרחיק לו עד אחר התחי' הדין. וממעט את האדם מלירא' את הדין. (ז) אומרו לידע כו' כי אחר או' להודיע כו' מה צריך לומר ולהודע כי מי לא ידע שאם יש הודיע שיודע. (ח) כי מה שיראה פשט הענין. הוא שמה שיודיע וידע ויודע הוא שהוא אל והוא היוצר כו'. ומה קשר יש לזה עם הקודם שהילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון. ואם הוא כי מה שהחיים לידון אחר התחי' הוא לידע כו'. הלא הוא הדין מקודם התחי' היה ג"כ נודע דבר זה. ואיך יאמר כי היות דין אחר התחי' הוא לידע ולהודיע כו'. (ט) למה לא פירש מי הוא אשר יודע ומי הוא המודיע ומי הוא אשר יודע לו. (י) כי לא נכון הדבר שלא יודע שהוא אל והוא היוצר וכו' עד אחר הדין שאחר התחיה. (יא) כי הלא אותו הדין אין עיקרו לידע וכו' רק ליפרע מן הרשעים. וליתן שכר טוב לצדיקים. (יב) אומרו הוא היוצר הוא הבורא שהוא כפול ענין במלות שונות. שהן ב' קושיות למה הוא הכפל ענין ולמה במלות שונות. (יג) למה נתייחד ששה דברים אלו פה. יוצר בורא מבין עד דיין בעל דין. (יד) איזה הדרך יודעו הששה דברים כי לא פירש כלל. (טו) זאת הברכה אשר בירך התנא ואמר ברוך הוא כו'. ומה ראה על ככה לברכו ית' במוסר זה. מבכל יתר הדברים שידבר. (טז) מי הוא האומר פה ענין הברכה והודאה זו. אם הוא התנא אין מקום פה רק ללמד לאדם מוסר השכל ולא לסדר סדר הודאה אליו ית'. כי גם טוב להודות לה' אין כאן מקומו: (יז) אומרו ודע כי הכל בא לפי חשבון. אל מי מודיע התנא דבר זה. ואיך יתקשר אל כל האמור. וגם מלת בא מיותרת. וגם אל מי בא לפי חשבון ומה הוא החשבון הלז. שאם הוא לחשבון העתיד. היה ראוי יאמר לידי חשבון ולא לפי חשבון. (יח) אומרו ואל יבטיחך יצרך שיש בשאול בית מנוס. כי מי בעל שכל שיבטיחנו יצרו לנוס משאול מטה. (יט) אומרו שעל כרחך אתה וכו'. מה ענין הודעה זו. וגם מה קשר יש לו עם הקודם. (כ) כפל אומרו אתה נוצר אתה נולד. (כא) אומרו ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וכו' למה יהיה זה על כרחו של אדם. ולא מרצונו. כי מי פתי יגעל וימאס הדין והאמת: '''אמנם ''' לבא אל הענין נזכיר' מאמר רז"ל בגמרא (סנהדרין דף צ"א) האומרים כי הגוף והנפש כאשר המות יפריד ביניהם כל אחד מתנצל לאמר. אני פטור מן הדין. הנפש תאמר לא מטבעי להתאוות תאוות גופניות כי רוחנית מאת ה' מן השמים אני. אך הגוף הוא אשר חטא על הנפש. והגוף תאמר הנפש החוטאת היא תמות. כי אנכי עפר מן האדמה אשר לא ירע ולא ישחית. משיב הוא ית' ואומ' לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבכם כי בין שניכם נעשתה התועבה בהיותכם יחד שניכם. אף אני אביא הנפש בגוף. כאשר היתה באמנה אתו בעשותם כל מצות ה' אשר לא תעשנה. וידונו ויענשו יחד כאשר חטאו. משל לחיגר וסומא ששמו אותם נוטרים את התאנה. וישא עיניו החיגר וירא בכור' בתאנה בראשיתה. ויחמד' ויגד לסומא. ואמר לו מה אעשה. וחשכו הרואות בארובות ולא אדע איה מקיים כבוד'. והחיגר אומר פסח עבדך ולא אוכל להיות מיטפס ועול'. אז נועצו יחדיו. יעלה החיגר על הסומא. ועל שכמו ישאנו עד מקומה. ויעשו כן ותוקח הבכורה ביגיעת שניהם. עודם בכפם יבלעוהו יפרדו איש מעל אחיו. ואחרי כן יצא המלך אל גינת הביתן. וישא עיניו אל הבכורה. והנה איננה. ויאמר להם מי עשה את הדבר הזה. ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. הסומא אומר איככה אוכל וראיתי ועינים אין לראות. והחגר אומר מאין הרגלים לעלות. אז נטל המלך את הסומא ויעלהו במות בעל הרגלים. ויאמר להם ככה עשיתם. וגם אני אעשה זאת לכם ליסרה אתכם איש על גב רעהו. כאשר היו בעשותם הרעה. כמשל הזה הוא ענין הגוף והנפש כמדובר: '''ולבא ''' אל הביאור. והוא כי הנה אחרי אומרו כי הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. ראה והנה יוכל איש לדבר ולומר על הקנאה ועל התאוה והלא אם קנאתי בהוללים כי שלום רשעים אראה. וגם אתאוה למטעמותיו אשר לאדם רע ובליעל כקוץ מולד. ולמה הוא ית' לא יאיר עינינו. לתת פה לרשע רע כרשעתו ולצדיק כצדקתו. וידעו כי יש אלהים שופטים בארץ. לז"א גם אני ידעתי התשובה ואגיד לכם הדבר על קושיא זו הגדולה מקושייתכם. ואגיד לכם תשובתה. והיא כי הנה הילודים למות ולא אומר החיים למות אלא הילודים. כלומר כי מאז הם ילודים הולכים ומתקרבים למות. כי יום המות מיום הולדו. כענין כי הולך האדם אל בית עולמו. ולא ידונם ה' בעה"ז עודם בגוף ונפש כאשר יחד חטאו. ואם היה דן אותם נפרדים החרשתי. אך לא יעשה כן כ"א והמתים להחיות שממותם להחיותם. שהוא לשים אח"כ הנפש בגוף ולתת חיות באחדותם לדון את שניהם בחיבור אחד. כמשל החיגר והסומא. וזהו והמתים להחיות כדי שהחיים לידון. כי כל אחד מתנצל לאמר כי הוא לבדו לא יחטא ועל כן אז ישוב לחברם. כאשר חטאו מחוברים. והלא כמו זר יחשב כי אחר שלדון אותם שב לחברם. טוב טוב היה ידין אותם עודם בחיים מחוברים לייסרם בעוה"ז בייסורין לפי רשעתם. כיון שגם אחרי מותם לא ידין אותם עד ישוב יחברם. וישקוט ריב הרב את יצרו כי יראה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. אך דע איפה כי לא על חנם האלהים עשה את הדבר הזה. כי אשר עשה כן הוא להודיע ולידע ולהודע כי הוא אל וכו'. והוא כי חש הוא ית' על נפש כל איש ואיש אשר ייסר על חטאיו בעה"ז פן תאבד. כי יהיו ייסוריו לו למוקש להוסיף על חטאתו פשע. ולאבד נפשו מן העולם. והיא רעה המתרגשה לכל האדם לצדיק ולרשע. כי הנה אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ואשם. ועל כלם היה צריך יעביר כוס הייסורין. ואין איש בארץ יזכור כל אשר חטא מיום היותו כאשר הכ' גלוי לפני אלהי עולם ה'. ועל כן בהביא עליו הוא ית' רע כרשעתו. והוא לא ידע עשירית האיפה איפת רזון ועוות אשמותיו. הלא יקוץ ויבעוט ויטיח דברים. ומי גבר כאיוב תם ויש' וירא אלהים וסר מרע ויבעט ויתלונן. עד אמרו ז"ל (ובב"ב פ"ק דף כ"ז) שכפר בתחיית המתים. והנה הן אלה קצות דרכי איש הרעים אשר יתהלך בהם. בראו' לפי ראות עיניו כי רבו ייסוריו על חטאתיו. על אחת כמה וכמה רעה כפולה. ומה גם אם רשע הוא כי יאמר בלבו אין אלהים ואם ייטיב או ירע לאדם מזלו גורם לו. ואם רע בעיניו לנגוע באמונת האלהית ואמר ד"א ביד חזקה. כי רם ה' על השמים כבודו ולא ישגיח בדברים חומריים. ואם יצר רוח אדם בקרבו כי רוחני הוא לא עשה ולא היטפל בבשרו, כ"א אביו ואמו עשו את החומר וע"כ לא מן השם זה החולי או המכה אשר יתייסר בו גוף האיש כי אין לו ית' עסק בגוף. כי חומר עכור הוא. ואין לו ית' מבא לבא בו. והיא סברא אשר רבים חללים הפילה. וע"כ המכות האלה מקרה הוא היה לו. או שיחשכוהו כוכבי נשפי. ולא ה' פעל כל זאת. וחוזק ראייתו כי הלא רבו ניטפי מדותיו על זוחלי אשמותיו. ''' או ''' מעין זה יקל ברעה דרך שלישי. לומר כי הן אמת כי גם בשר האדם לו ית' הוא. ואשר הוכה מאתו ית' היה לו. אך יכפור במקצת כי יאמר הלא לעוצ' רוחנייתו לא יבין מזמות קרב איש ולב עמוק. כי הוא תוכיו' טינוף עכירו' החומר. כ"א כחות הטומאה היורדים ומשטינים ועולים ומקטרגים. הן הם היו מתערבים באדם מקרבו וכרעיו. והמה עלו ויעידו למעלה. ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי ירבו ידברו גבוה גבוה יותר מאשר חטא האיש ההוא. ובעדותו יעמיסו עליו משא כבד אשר לא יוכל לסבול: '''או ''' יחזיק בדרך רביעי בגודל ייסוריו יותר על חטאיו לדעתו. כי יהרהר ויאמר אין זה כ"א שלא ידין דין האדם הוא ית' בעצמו. כ"א יעמוד ב"ד למעלה מלאכים אשר לא ישערו עד היכן גבול כל עונש חטא ועון מגיע. ויגזרו גזרות עודפו' על השיעור הראוי. כי היה בגזרת עירין ובמימר קדישין. ולא נצב לריב ה' בעדת הדיינים: '''או ''' אם לא יחזיק בא' מארבע סברות אלו. כי אם שיודה כי הוא ית' הדיין. הלא לא יבצר ממנו מהיו' טינא בלבו לומר. אם רשעתי מה אפעל לו יתברך ומה הצרתי לו. הלא אם חטאתי לי אני מזיק. כי אחסר נפשי מטובה. ומה לו ית' מטובה מצרתי באופן כי לא הוא ית' ולא זולתו בעל דיני ויהי נא כמיצר לעצמו כי מי יחוש על צרתו חוץ ממנו. באופן כי אם כל חשך טמון ושמור לאדם בגיהנם. על כל אשר חטא והמחיא מיום היותו. היה משלם לו בייסורין בעולם הזה. הלא הרבה רעת הייסורין עד מאד ויקוץ בהם. עד אשר לא יבצר ממנו מלהרהר אחרי ה'. וליפול בשחת. אחת מחמש הנה שנא ה' אשר הזכרנו. הקשים מכל עבירות שבידו. ולא תהיה עוד תקומה למפלתו וארוכה למחלתו ויהיה עדי אובד אך כאשר ימות ואחרי כן ישוב יתברך יחבר את שני חלקיו וידונם בגיהנם. אז תנצל מכל שש הרעות האלה ותצדיק עליך את הדין. לא בלבד תדע האמת והצדק אתה. כי אם גם תודיעהו לזולתי. וזהו לידע שהוא לידע אתה ולהודיע ולפרסם. כי יפה חייבוך כמאמר ז"ל (עירובין פרק ב' דף ל"ב) כי גדול שבת העולה מגיהנם כי יקראו בגרון אל יחשוכו. יפה דנת יפה חייבת. וזהו להודיע ואז יתפרסם לכל רבים עמים אשר ישמעו הודאתו שמה. וזהו ולהודע לכל כי אין דבר מכל ששה דברים הרעים אשר היו מתרגשים. אם כל עונש ייסורי גיהנם הראוים לכל אדם. היה מקבלים פה כ"א שמשפט אמת וצדק הוא יתב' נשפט אותו. והיחל בהם ואמר שהוא אל והוא כי הרעה הגדולה אשר יפול לב אדם רשע עליהם. אם היה מקבל פה כל עונשו בחיים בחיותו. הלא היה פן יאמר נבל בלבו אין אלקים. אך עתה שמקבל העונש אחר צאת נפשו תחלה מגופו עתה ידע כי הוא אל. כי אין הנפש יוצאת עד אשר תראה השכינה. וגם לא יפול בשחת רשת הרהור השני. כי אז בראות כי את הנפש והגוף יחד מחברם ומייסר' ולא יעצרנו גשם חומריו' הגוף. אז ידע ג"כ ויודיע ויודע כי הוא היוצר רוח הוא הנפש. הוא בעצמו הבורא את הגוף. וזהו הוא היוצר שהיא את הצורה. הוא הבורא וגם בפרוע פרעות אשמותיך אחר המות ועין בעין תראה אשר הוא ית' יוכיחך לעיניך. גם כל אשר הרהרת. ומה גם אם היה על ע"ג שמצרפ' למעשה וכן על דבר רע אשר עשית גם בסתר. גם תנצל לבד מדבר השלישי. כי אז בעיניך תראה. כי הוא המבין הוא העד. כי כל מזמותיך הבין וראה והעיד. ולא על פי עדות השטן נעשה הדבר. וגם אז על ידי היות עונשך שמה אחרי מותך לפני ה' אלהיך. תנצל מרוע סברא הרביעית. אשר היית נלכד בה אם היית מקבל כל עונשך פה. והוא כי אז תכיר כי הוא הדיין ולא מלאכיו. כי רק בעיניך תביט כי הוא הדיין אותך. וז"א הוא הדיין. וגם אז תנקה מטיח דברים לומר כי איננו תב' מבטל דינך. כי אם חטאת מה תפעל בו. כי הוא הדבר החמישי שאמרנו. שהיה נופל בו האדם. אם כל עונשו היה מקבל בעה"ז. אמר כי עתה במה שתדון שם תנצל. והוא כי הלא אז בהיותך במותך משולל גוף. תכיר איך חלק אלוה ממעל אתה ותראה שורשך. ואיך הוא דבק בו ית'. נמצא כי כאשר תטמא את נפשך ותפגם בה ובשורשה בעל דינך הוא יתברך כי טמאת טהרותיו. ואשר הוא חלקו. וז"א הוא בעל דין כי אז תכיר זה מה שלא היית מכיר בהיותך נדון פה כמדובר. והיית נופל במצודה רעה וגם תודה אז ותודיע לכל כי היית טועה בחשבונך. אם היית לוקה בעה"ז. כי היית עולה על רוחך. כי יותר מאשמותיך היו מענישין אותך. אך אז תכיר בהעניש אותך. כי לא עצרת כח להיות נשפט ומקבל עונשך פעם אח'. כ"א עדיין הוא עתיד לדון אחר התחיה ליום הדין בגלגול שאחר זה: '''ועוד ''' בכלל מה שתודיע ותדע ויודע על פיך כל הדברים הנאמרים. גם הוא אמר הודאה לה' שיפה חייב. ולומר ברוך הוא שאין לפניו עולה כו' שיפה חייב כי דן אותי כמעשי. הנה כי ע"י אשר אמרתי להשיב על דבר קושיית למה ימית ויחיה את האדם לדונם אח"כ. ולא יענישם עודם בחיים פה טרם ימות. מזה אני בא להשיב לך על קנאתך אשר תקנא בשלום הרשעים בעה"ז. והוא כאשר בנוגע אל עצמך לא תדע עודך פה. אם מעשה ה' אם צדק משפטו עד אשר תלך שמה. כי אז יפקחו עיניך לדעת. כי אין דבר כמלא נימא משולל השגחה. לכן כאשר הודעתיך שהילודים למות כו'. כן ודע מעתה שהכל בא לפי חשבון. כ"א יש לאיש רשע שופט טובה. אשר מזה באה לך הקנאה כמדובר למעלה. אל תחוש כי לא בלא משפט ניתן לו. כ"א הכל בא לעולם לפי החשבון. כי מאשר דנו אותו טרם יבא אל העולם. ראה ית' כי לפי חשבונו כי הראוי לתת לו השיעור ההוא לא פחות ולא יותר. לפי בחינ' עניינו וגלגולו. ושעור מה שמקבל פה מנכין לו שם: '''וש"ת ''' הנה טוב הדבר אשר דברת לאמר כי בהיות נדון אחרי מותו. ינצל מחמשה סברות הריקות והרעות. ושע"י כן אמצא ארוכה למחלת קנאתי אשר קנאתי בהוללים כי שלום רשעים אראה. כי מזה אבין כי הכל בא לפי החשבון. אך מעתה אני עוקר את הכל. כי מעיקרא דדינא פירכא. כי איך אודה בשאול כי יפה חייב על אשר ישפטני שמה וימרקני בשאול אשר אני הולך. והלא יש לי טענה רבה לפטור עצמי מן הדין. ומה הנה טענותיך לומר כי טוב לגבר כי ישא עול עונשו בשאול מלקבלה פה. והלא גם שם יש לי בית מנוס וטענה לפטור עצמי מן הדין. ומה גם עתה להתייסר פה: ומעתה אחזור אל הקנאה והתאוה והכבוד לקנא במי שיצליח יותר ממני. ואתאוה אשר אין ידי משגת לו. כי לא אומר כי עונותי מנעו הטוב ממני. כי הלא למה אענש על אשר לא טוב אעשה בעה"ז. כי גם שם לפניו ית' יש לי תשובה נצחת. כי אחר אשר אראה גדולתו ית' ואשר יוכיחני על הרהורי קרבי וכליותי. כי לא נעלם דבר ממנו. כי הלא אומר לו אם ידיעתך גדלה עד הארץ הלזו העכורה. ואין דבר נעלם ממך. א"כ איפה משפטי את ה' כי על מה תריבני על כל אשר חטאתי. ועל כרחי היה כי ממך הכל. כי אחרי הגלו' אליך כל אשר התעתדתי לעשות טרם אעשנו. א"כ איה איפה בחירתי האם יכולתי עבור. או נטות בבחירתי דבר מאשר ידעת על כן הנני בא להסיר תועה מרעיוני לבך. ואומר לך ואל יבטיחך יצרך לומר שיש בשאול בית מנוס וטענה לנוס וליפטר מן הדין. שהוא לומר כי על כרחך אתה תוטא למה תענש. כי הלא מאשר תראה שמה. תגלה לך גם תשובה על זה. כי מאז תבין כי מה שהוא על כרחך הוא מה שאתה נוצר הוא יצירת הנפש. וגם מה שאתה נולד שאתה הגוף. ומה שאתה חי ואתה מת. אך לא על כרחך אתה נדון שיורה שאינך חייב וידינוך על כרחך. כי אם שתראה כי על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון. כי לא הוכרחת בהעותך. וא"כ על כרחך אתה חייב ועתיד ליתן דין וחשבון כי בחירתך פגמה בך. כי הלא מלך מלכי המלכי' הקב"ה הוא ית' ואין מחשבותיו כמחשבותיך. והיא לפי תשוב' הרמב"ם ז"ל על הדבר (בהלכות תשובה) ועוד לנו דרך אחרת ישרה וטובה. תחזינה אותה עיני הבאים במאה שערינו בס"ד: '''ונחזור ''' אל הענין כי אומר התנא כי אז ישקיף וירא בלכתו מן העולם ועד העולם בכלל אמיתת חמש' הדברים הנאמרים. גם זאת הששי כי אין בשאול בית מנוס. ואחשבה שהוא כי שם עיניו יחזו משחיתים אשר פעל ועשה בעונותיו. ועפעפיו יבחנו כי אלו היה בחירתו בטלה על ידיעתו ית'. לא היה עונו פועל כח טמא בהעותו לכן טוב לגבר כי מהיותו חי יתן אל לבו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף