עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/כה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''וידבר ה' כו'. דבר כו'''' . ראוי לשים לב (א) אל אומרו בהר סיני פה מבשאר מצות לפי פשט הכתובים זולת דרשת רז"ל (מת"כ) שהביא רש"י ז"ל בפ'. (ב) אומרו ואמרת כו' שהוא מיותר. (ג) אומרו אשר אני נותן לכם שגם זה מיותר. כי מי לא ידע כי הוא ית' הנותן. כי לה' הארץ ומלואה ומה גם כי כמה פעמים נכתב זה בתורה. (ד) אומרו ושבתה הארץ שבת לה'. כי הלא אחר כי שבת הארץ היא לבלתי חרוש ולבלתי זרוע. היה ראוי יתלה הדבר באישים. ולא עוד כ"א הארץ הלזו הנשמה לה. או רוח ונפש לייחס השביתה אליה לאמר ושבתה הארץ. כי מן הראוי היה יאמר ותשבתו שבת הארץ לה'. (ה) כי התחיל בלשון רבים כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם. ויצא בלשון יחיד שש שנים תזרע ושש שנים תזמור כו'. ומהראוי היה כי בראש דבריו יאמר כי תבא. או בסוף יאמר תזרעו שדותיכם. (ו) כי מה שיזרעו ויבצרו ויזמרו בשש שנים א"צ לאומרו רק השביתה בשביעית שהיא שבת והיא לבדה המצוה. (ז) אומרו ואספת את תבואתה כי מה צורך לומר שיאספו התבואה. וגם למה מייחס התבואה אל הארץ. ולא אל בעליה ית' או יאמר סתם ואספת את התבואה. (ח) כי הלא לבלתי חריש ולימנע מלזרוע הלא יראה בזה שבת הארץ לבלתי עבוד בה שום עבודה. אך בבצירה או קצירת הספוח או לבלתי החזיק כל איש בשלו. כ"א שיהיה מופקר לכל. מה ענין וייחס יש לזה עם שבת הארץ. (ט) אומרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. כי הלא לא את השבת הם אוכלים. ומהראוי היה יאמר והיתה תבואת הארץ לכם לאכלה. (י) שנכנס בלשון רבים באומרו לכם לאכלה. ויצא בלשון יחיד ואמר לך כו'. (יא) אומרו תהיה כל תבואתה לאכול שהוא מיותר. והן אמת כי זאת האחרונה תתיישב במאמר רז"ל (בת"כ) באומרו כלה לחיה מן השדה. כלה לבהמתך כו': '''אמנם ''' הנה אין ספק כי כאשר שבת בראשית יורה על חידוש העולם. כך שבת הארץ רמז אל בריאתו יתברך העולם. כי ששת ימים עשה ה' את השמים וביום השביעי שבת. והנה ממוצא דבר יצא לנו קושיא גדולה. והיא כאשר שבת בראשית נאמר בי' דברות בטעמו. באומרו כי ששת ימים עשה ה' כו'. וינח ביום השביעי. כך שבת הארץ שגם הוא שבת. ומן הטעם עצמו למה לא נאמר שם. ולהסיר כל זה מלב איש מלהרהר ולומר אין זה כ"א שרצה הקב"ה את ארצו ויחמול עליה כ"א יזרעוה שנה אחר שנה הלא תחלש כחה. כי על כן דרך עובדי אדמה לזורעה שנה. ולהובירה שנה. אך אלהים אמר די בהוביר אותה א' לז' שנים. לזה הקדים ואמר וידבר ה' וכו'. לומר אתה דע לך כי כבר דברו ה' אל משה מהר סיני לאמר לישראל. ולא נתחדש עתה ענין שבת הארץ. וזהו וידבר ה' כו' בהר סיני לאמר. כי מאז דבר העשרת דברות דבר גם לאמר לישראל זה. ושמא תאמר סוף סוף עדיין הקושיא במקומו. כי לא נתקן רק שלא נתחדש בעת. כ"א שנאמר בהר סיני. אך עדיין יקשה למה לא נאמר בתוך הי' דברות עם שבת בראשית. ועוד כי הלא אשר נעשה רמז חידוש העולם בארץ. גם נעשה בח"ל כי כל כללות הארץ נברא בבריאת העולם. לז"א כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן וכו': '''ולבא ''' אל הענין נזכירה מז"ל והביאו רש"י ז"ל בפתח דבריו. וז"ל א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם. כל הארץ של הקב"ה. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ע"כ: '''הנה ''' כי זכר היותו ית' בורא הארץ. הוא נתינת טעם והסרת פתחון פה מהאומות. בל יאמרו כי לא היה לישראל חלק נחלה בכל הארץ אם לא דרך גזלה. וע"כ נאמרה בריאת העולם בתורה. ע"כ אחשבה כי אמר אלהים הנה זאת שנית אעשה. כי למען כל העולם יבינו וישכילו זאת. כי נתתי את הארץ לישראל אעשה להם עזר כנגד האומות. במה שארמוז בגוף הארץ בריאת העולם. למען יתנו אל לבם שהוא למען יזכרו כי הוא ית' אשר בראה. נתנה לאשר חפץ לנתנה. ולא דרך לסטאות כבשוה ישראל. והוא בשבת הארץ שהוא זכר למעשה בראשית. לרמוז בה כי הוא ית' בראה והוא נתנה. וז"א דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן למה שיראו כי אני נותן אותה ואינם לסטים שגזלו נחלת גוים. ע"כ ושבתה הארץ עצמה שנתתי שבת לה' להורות בה כי הוא ית' בראה והוא נתנה. וע"כ א"צ עשות זכר זה גם בח"ל. כי אין העיקר על הרמז מצד הענין בעצמו כשבת בראשית רק על דבר מתנת הארץ כמדובר. וע"כ לא נכתבה שביתה זו בי' הדברות. כ"א שבת בראשית שהיא מצד עצמה עיקר זכר חידוש העולם. וגם הוא בימים ממש כי ששת ימים כו' וינח ביום השביעי. וזהו דבר ואמרת לאמר. דבר תחלה הטעם שהוא אשר אני נותן כו'. ואח"כ ואמרת המצוה שהיא ושבתה הארץ כו'. אך העולה על רוחך כי אולי עשיתי למען החזיק בכח הארץ בל יותש כתה. ולא תוסף תתת כחה לך בעצם אם תזרענה שנה שנה בלי הפסק. ושעל כן אצוך להוביר אותה לפחות שנה שביעית. למען תנוח ותנפש כעבדך ואמתך כמוך. הנה זה היו לא יהי' חלילה. כ"א שביתת קדושה לשם ה'. וזהו ושבתה הארץ שבת לה'. כלומר לשם ה' ולא לשם נייחא מלאות תת כחה שנה אחר שנה. והנה לך ראיה גדולה. הלא היא כי הנה אתה אשר יש לך שדה שעל כן אומר לשון יחיד שש שנים תזרע שדך זו אחר זו. וכן שש שנים תזמור כרמך שש שנים רצופות. והנה תראה כי אין חסר בשנה השניה מבראשונה ולא בג' מבשנית. וכן עד הששי לא יעשה בה רושם לגרוע מתבואה הנהוגה לתת בשנים שקדמו. אפי' ממה שהוציאה בשנה הא'. הנה כי אין ע"י כיתר ארצות שכחה נתש. כי ע"כ נקראת זבת חלב ודבש כזבה שומנה וטובה מאליה מאתו ית'. ולא בטבע שיותש כחה וזהו שש שנים תזרע וכו'. זו אחר זו. ועכ"ז ואספת את תבואתה שהוא תבואתה הנהוגה לתת תאסוף גם בששית. ומה גם אם נדקדק רבוי היות. כי גם מצא בה רבוי. וא"כ אמור מעתה כי לא על דבר תשות כחם דברתי ועשיתי שתשבתו שבתה. ועוד ראיה כי אין הענין על זה רק לשם קדושת שבת. כי הלא אין צ"ל בזמן שתזרענה. כ"א אפי' בשביעית שאין בה רק ספיח הגדל מאליו. ועכ"ז תראו שגם אז תרבה ברכתה ותתן תבואה רבה מאליה מהספיחים. באופן תכיר שמכ"ש שאין כחה נתשת. אם היית חורש ונותן בה תבואה אשר תזרע את הארץ. כי אז משלך היתה נותנת לך. כ"א גם כאשר לא תזרע כלל תוציא רב תבואות. והוא כי אלו היית קוצר תבואתך בשביעית לא היה ניכר אם מעט ואם הרבה. כי הלא אשר לו שדה. אשר יאסוף ישמרנו בביתו ואם אין לו לא ידע בש"פ מאד. לכן את ספיח קצירך משדך לא תקצור. ואת ענבי נזיריך לא תבצור כו'. ותראה כי כל כך יהיו הספיחים. כי והיתה שבת הארץ לכם לאכלה דרך כלל. לא בלבד לבעלי שדות כ"א לכל הכללות. וז"א לכם ולא לשון יחיד כאשר עד כה. וגם לעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך ולבהמתך ולחיה וכו' תהיה כו'. הנה כי גם בשנה השביעית אשר לא תזרע תתן כחם שיאכלו בעלי שדות. וכל אשר להם ועבדים ושפחות ושכירים וגרים. וחיה ובהמה. ע"כ אמור מעתה כי לא לבלתי יותש כחה אני מצוה כי לא טבעית היא כשאר ארצות רק תשבות שבת לה'. עוד יתכן דרך שני והוא כי לא טרם ידבר הוא ית' את דברי המצוה הזאת. ראה והנה יתחמץ לבב אנוש. באמת באמור מה זאת. האמנם תצדק שביתה על הארץ. ומה הארץ. אם לא חומר עכור. האם שיח ושיג לה' שתשמור שבת מחללו. ואם אמנע עצמי שלא אזרע שדי וכרמי לא אזמור הלא אני הוא השובת ולא היא כי קרקע עולם היא. ע"כ להעיר לנו אזן וללמדנו דעת בא אלהים. וטרם גלות מצותו ית' זאת אמר למשה יזכור לישראל הר סיני וזהו וידבר ה' אל משה ויהי דבורו כי בהר סיני ראוי לאמר. ופי' ואמר דבר אל בני ישראל אשר אמרתי לך להזכיר הר סיני להם. כי תאמר להם כי בהר סיני נאמר זה למה תדבר כה מפני כי ואמרת להם כו' ושבתה הארץ שהוא כאשר נבאר בס"ד. כי הארץ תקנה קדושה בשנה השביעית. כאשר האדם קונה נפש יתירה וקדושה ביום השבת. וע"כ לבל יהיה הדבר כמו זר נחשב בעיניהם. ע"כ בהזכיר להם סיני כי שם שרתה שכינה והיתה בם קדושה עד צוותו ית' כי כל הנוגע בהר מות יומת. יתנו אל לבם כי גם פה יהיה ה' עם הארץ כאשר היה עם סיני. וש"ת הלא שם היה כי ירד עליו ה' באש ורכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. אך בארץ הלזו מאין לה הדבר הזה. לז"א כי תשאו אל הארץ אשר אני נותן כו'. לומר הנה אתם קדושים אשר בארץ ועל כן אין איכות הארץ אחר בואכם אליה כאיכות שהיה לה מקודם כי הלא אתם מקדשים אותה כי הלא כי תבואו אל הארץ. ואיני אומר תלכו אל הארץ להורות כי לכתכם לה ביאה תחשב. כי שורשי נפשותיכם שם המה בארץ העליונה. שלעומתם אשר קדושה העליונה מרחף עליה תמיד. נמצא כאלו עיקר מציאותם שם הוא. ועל כן בכל מקום אשר יזכיר הליכה אל הארץ אומר לשון ביאה. מה שאין כן לחוץ לארץ כד"א וילך חרנה. כלו' באים אל עקרכ' כי בהיותכם ביתר מקומות אתם חוץ מרשותכם ועצמכם. וכמאמרנו ע"פ לך לך מארצך כו'. לומר הליכה זו היא לך כלו' לעצמך כי שורשם בא"י ובח"ל אתה רחוק משורשך. וזה יאמר פה כי תבאו אל הארץ כי אתם כמתחברים אל שורשיכם הנשמות שבכם עם שרשיכם שבארץ העליונה. נמצאת הארץ התחתונה ממוצעת מחברת בין נפשותיכם לשורשן. שעל כן המשך הקדושה היא דרך הארץ הלזו. הרי שהוא קדושה וגם שאתם בה קדושים. וגם תמצאו הכנה מאתי כי היא אשר אני נותן לכם שהם שני דברים אחרים. (א) כי מתנה שאני נותן ודאי קדושה היא מצד עצמה. (ב) היות המתנה לכם כי אין אדם נותן לבנו בכורו אם לא מיטב שדהו ומיטב כרמו. כך אני נותן לכם מיטב כל העולם כי הכל שלי כי לי הארץ. וע"כ אל תתמהו בדבר כי ושבתה הארץ שביתתה היא שבת לה'. כי כאשר בשבת בראשית שישראל שובתים נקרא שבת לה' כי הוא ית' שובת עמהם כמאמר הכתוב (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל. כך שבת הארץ גם הוא יש לו שייכות בשבת הארץ. ותקרא שבת לה'. ושמא תאמר מה היא הוראת השרא' קדוש' בארץ בשנה ההיא. וגם במה יודע כי כן הוא לעיני בני ישראל. לז"א הנה שש שנים תזרע שדך ל' יחיד. ואמר לשון יחיד על מי שהוא בעל שדה. וגם שש שנים תזמור כרמך. נמצא כי יגע אתה וזורע וזומר בה ובינך ובינה נעשה פרי תבואה. וזהו ואספת את תבואתה כי אתה המאסף שזרעת אותה. וגם היא תבואתה שלה נעשה ממנה. וגם מה שתאסוף הוא לך לבדך כי ממך ומקרקעך הוא. אך בשנה השביעית לא כן הוא כ"א שבת שבתון יהיה לארץ. כלומר איני אומר לך תשבת הארץ בלבד. כ"א שבת שבתון יהיה לארץ שהוא כי הויה של שבת שבתון יהיה לה מושפע בה. ואותו השבת הוא שבת לה' כי ממנו ית' הוא ההויה אשר תתהוה בה. כי גם הוא ית' יש לו שייכות בדבר. מעין שבת בראשית שיש לכל איש נפש יתירה מאתו ית'. וגם הוא ית' יש לו למעלה שמחה ושבית' לפי בחינתו ית' נודעת מאד ליודעים חן. לכן שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. והוא כי כאשר בשבת בהיות לאיש נפש יתירה מעולם משולל יחס שום מלאכה. ועל כן יחייב את ראשו אם יעשנה. כך הארץ בשנה זו אם בימים שהותרה לך מלאכה שהוא בחול. תעשה בה מלאכה אתה פוגם בשפע קדושת שבת הנשפע בה מעולם העליון שאין בו שייכות מלאכה. ושמא תאמר לא אעשה בגופה עבודה. אך ספיחיה הגדלים מאליה אקציר ואוכל. כי משדי המה וזכתה לי שדי. וכן אבציר ענבי כרמי כי כרמי שלי הוציאם השמר לך לא תקח לעצמך. כ"א את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור. והטעם הוא כי הנה בששת השנים ממך ומקרקעך היה הפרי שנתהווה. והיית אוסף תבואתה. אך שבת שבתון יהיה לארץ. והוא האמור כי הויה של שבת שבתון הוא רוח קדושה יהיה לה מהעולם העליון. והיא המגדלת פירותיה. באופן כי ברוח קדושה מהעולם העליון נתהוו. וא"כ אם תאסוף התבואה לא תתייחס לאוסף תבואתה כי לא ממנה נתהוו פירותיה כ"א מהוויות קדושה שמעולם העליון אשר הושפע בה. וזהו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. כי ע"י שבת שבתון שיהיה לארץ אינך אוכל תבואתה כ"א שבת הארץ ממש היא לכם לאכלה. כי שבת הארץ גידלה הספיח ההוא כאלו שבת הארץ תאכלו. וע"כ לא יהיה לך לבדך אתה בעל השדה לאכלה. כ"א לכם שהוא לכל בית ישראל. כי הלא אין הפירות ממך ומשדך כי אינה תבואתה. כ"א של השבת בעצמו. והוא אם כן לכל. כי כל ישראל יש להם חלק בקדושת העולם העליון של שבת הארץ. ולכן לכלכם תהיה לאכלה. הנה נא אמרתי לך מה היא שבת הארץ שהיא הויות קדושה כמדובר שתשרה בה ומגדלת פירותיה ועדיין במה תראו בחוש כי כן הוא הלא הוא כי דרך כל העולם כי שדות שלא יזרעו ולא יחרשו כלל שגם אם יעלו ספיחיה בהם כי יהיו מעט מזער לא כביר. א' הנה וא' הנה. אך הנני מודיעך כי מהספיח יהיה כ"כ הרבה. כי יהיה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך כו'. הרי כי בעיניך תראה רבוי ברכה היוצאת מאליה. כי ודאי תגזור אומר כי אין ספק כי אין זה כ"א הוויית קדושה השורה על האדמה והוליד' והצמיחה בברכת ה' אלהיכם. ושמא תאמר האם גם צמח האדמה שמצמיח חציה לבהמה בבקעה ובהר. גם משבת שבתון שיהיה לארץ תצמיח יחד עם ספיח קציר מאכל אדם. וז"א ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול כלו' כי בתבואות עצמו אני מגדל גם לחיה ולבהמה כי בם אני מצוה את הברכה להאכיל גם לבז"ח. אך מוצא דשא הוא מן הטפל לתבואות היוצא השדה. ככל יתר עשבי מותר שבאדמה. גם בששת השנים חציר לבהמה יש מעצמו. שבלי חרישה וזריעה הוא יוצא: והנה למה שמגדולות תורתנו הוא על דרך פשטה. יש ויש גבוה דרכים ישרים גדולים וטובים רמז ודרש וסוד. והנה כה מבטינו בספרינו אלו להיות קורא ופושט. כי לא שמנו בהם בלתי אל הפשט עינינו. וגם ברמז הרומז על הארץ והדרים עליה להדריכם בדרך ישרה. בקצת מקומות לא משכנו ידינו. וגם פה בכתובים שדברנו בם. וקצת מהבאים אחריהם. ראיתי ונתון אל לבי להעלות על ספר. רמז דרך ישר לפני איש. שיתקננו ית' בעצה טובה מלפניו כאב לבנים אשר אהב והוא אמור להם כי תבאו אל הארץ העליונה היא השכינה בעלות נפשותיכם. מן העולם ועד העולם העליון. לעת מצוא זו מיתה. עשו הכנה מעתה. באופן שבסילוקכם שושבתה הארץ הנזכר שבת לה' כי תשבות ותעלוז ארץ העליונה עם השם הגדול וזהו ושבתה הארץ שבת לה'. והוא הנודע מס' הזוהר (כ' ויחי) כי כשהצדיק נפטר מן העולם נעשה ייחוד למעלה בין שם המיוחד לשכינה לשם הגדול. כשמחת חתן וכלה. ומרגלא בפומייהו לקרא לסילוק הצדיק הילולא. והנני נותן לפגיכם היום סדר הנהגתכם בעה"ז. להשיג בו האוש' הנזכר בל ימוט מפני עקת היצה"ר. והוא כי ו' שנים שהם בס' שנה שלך. תזרע שדך וכו', והוא כי אם שדה אתה. משולל תורה ומצות כשדה בור. שמעצמו אין בו דבר. בלתי מה שנזרעו בו בס' שנותיך תזרע שדך מתור' וכל מצות ה'. ואם תדמה לכרם שבו ענבים מאליה. כן גם אתה יש בך תורה ומצות. הלא לא יבצר מהיות בם איזה פנייה בלתי טובה. וצריך לקצותם כזומר את הכרם מהפסולות ההוא ומשאיר הטוב. ואספת את תבואתה כי הלא הזורע א"ע בתורה ומצות. כמקרה הזרע את השדה גם הוא יקרנו. כי הלא לא יבצר מצאת אצל גרעיני החטה מוץ וקש. שע"כ להעבירו. דש וזורה ברחת ובמזרה ואוסף בחטים לבדם. כן גם אתה במצות אשר תזרע בך לא נעדר מהיות בהם צד יוהרא וגאוה. כמוץ שבראש השבולת. או צד השליך עצמך אחר תאוות גופניות בהמיות. הנמשלות לקש הוא התבן הנעשה ממנו שהוא מאכל לבהמה. משני אלה צריך לקנות מעשיך באופן שלא ישאר לך רק פרי תבואת המצוה משוללת מוץ וקש. הם ב' בחינות הנמשלות להם. וזהו ואספת את תבואתה וכל זה תעשה בע' שנותיך שהוא זמן המעשה בעודך בעולם המעשה. כי ובשנה השביעית שהוא בעשור השביעית. לא תבטח במעשה השנים ההם כן תמות ואז היא עולם השבת והשכר. ולא עולם המעשה ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. וזהו שבת שבתון והיה לארץ כי תמות בעישור ההוא. ויהיה שבת לשכינה לשלם שכר. ולא יאכל בשבת רק מי שטרח בערב שבת. אך אז אינו עולם המעשה כ"א אז תדמה לשדה שאין בה זריעה. כך אין בך מעשה מצות כי אז לא יזרע אחר שכבר הוא מת. ואם יש בך מצות כענבים בכרם ואינך צריך רק זמור איזו פנייה רעה. אז לא תוכל לזמור ולתקן. והוא מענין מז"ל כי בראות הרשע אחר מותו מה שעושים לו אומר הניחוני. ואעשה מצות ואומרים לו מי שטרח כו'. וזהו שדך לא תזרע שלא תוכל לומר הניחוני ואעשה מצות. כי כבר הוא שבת כמדובר: '''כלל ''' הדברים בל יתעצל אדם מלתקן מעשיו אחר לא טובים. ולסגל מצות ומעשים טובים בטרם יחשיך. כי לא ידע האדם את עתו. לכן צריך יאזור כגבר חלציו יום יום. כמצות התנא עלינו כדתנן (אבות פ"ה) יהודא בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ע"כ כו'. הנה לא על חנם המשיל עבודתו ית' לד' מינים בעלי חיים אלו. וכינה תוארים לפעולות כל אחד שניין דא מן דא. ואחשבה בד' מדות אשר ייחס לד' בעלי חיים הללו. לחלקן לב' חלקים. השנים הראשונים על מצות עשה. והב' השניים על מל"ת. והוא כי שתים הנה התואנות המפילות עצלה על בני אדם מלעסוק בתורה ומצות כראוי. ובשתי רעות יתאנה המתאנה בעשותו אחד מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. הלא המה כי הנה יש אשר לא הורגל לעסוק בתורה או מצות או להתנהג בחסידות. כי יאמר זלעפה אחזתני מליצני הדור. כי הלא בעושי א' מכל מצות אשר לא הורגלתי בם. הנה כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה מאין ולאין פלוני זהיר במצות. כי לא נסה באלה. ויש אחד יאמר הלא גם לי מצות ומעשים טובים. ואם אינני מהחסידים. גם אינני מהרשעים כי בינוני אנכי. ואני טוב מרבים ודי לי כי טוב אנכי מכמה בני אדם אשר לא השיגו למדרגתי והאם אתחייב אהיה אני טוב מכל האדם. ע"כ להסיר מלב ראשי עם הארץ התאונות האלה. בא התנא ואמר על הא' הוי עז כנמר כי לא תבוש מפני כל. והוא מאמר שלמה בחכמתו כמבואר אצלנו במקומו באו' (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות כו'. והוא שמזהיר את הנמנע מן המצוה מפני הבושה על אשר ילעיגו עליו. ואומר מי שהוא חכם לב יקח מצות. ולא ישית לבו אל אשר ידברו עליו לאמר הגם פלוני בחסידים. כי דע כי אויל שפתים המפטי' בשפה להלעיג עליך ילבט ויתחרט ודקדק באומר יקח מצו' ולא אמר יעש' מצוה. לומר אל תעשה המצות דרך עראי או לפרקים. כי בזה ימצא פתח הלץ להתלוצץ עליד. רק יקח מצוה קיחה עצמית בקנין. ואז בראות האויל שפתים כי החזקת בעצם. אז ילבט ויאמר אוי לי כי דברתי דופי בהלעיג על פלו'. כי חשבתי כי היה לפנים בלבד. אך הנה הוא מחזיק בהן יורה כי בכל נפשו ובכל כחו החזיק. ואני חטאתי נגדו. ע"כ על חלוקה זו הזהיר התנא ואמר הוי עז כנמר. ועל טענה שאמר הב'. שדי לי היותי צדיק מאשר למטה ממדרגתי אמר וקל כנשר. והוא כי הנה ידענו כי אין בעוף יפרח כ"כ גבוה מעל גבוה כנשר. כי ע"כ את ילדיו ישא על אברתו ולא בין רגליו כשאר עופות. כי אמור יאמר כי אין פורח למעלה ממנו יוכל ליקחם מעליו. באופן כי לא יירא רק מחץ יעוף מלמטה מבני אדם. ע"כ ישאם על אברתו שאם יורו המורים בקשת יהיה הוא כמטרא לחץ. כי יורו בו ולא בילדיו אשר עליו. והנה מי הכריחו את הנשר לדאות על כלם אם לא שרצה יהיה הוא גבוה מכל יתר עופות. ואם כן גם אתה כן ראה דרכיו. ואל תאמר האם יחוייב יהיה כשרוני גבוה מכל האדם. כי הנה צא ולמד מהנשר אשר לא ישקט מלדאות עד יגביה למעלה מכל עוף כנף. ועשה כן גם אתה והוי קל כנשר כי לא תנוח עד עלותך בכשרון על כל האדם אשר על פני האדמה. ואחרי אומרו סתירת התואנות מהמתאנים. לבלתי עסוק במצות עשה. בא וידבר על מצות לא תעשה. והוא כי לאחד משתים רעות יעבור העובר העבירה והיו לו לתואנות מדי עברו. א' כי יאמר הלא חטא בא לידי פתאום אשר לא בקשתיו. ולא עלה על לבי ומה יכולתי עשות. ויש תואנה בדרך אחרת לומר הנה יצרי התעלי והלהיב לבי. ואחזתי דרך החטא לחטא לה'. ושבתי וראה כי רע עלי המעשה ולא יכולתי. כי כבר החזיק בי יצרי ולא הרפני. והוא כמעשה רב עמרם החסיד עם שתי הנערות (קידושין פ"א) ששם בעלייתו כי יצרו פתהו. עד התחיל לעלות בסולם ונתחרט. ורצה לרדת ולשוב מעשות רע. ולא יכול ליצרו. עד שצעק נורא בי עמרם נורא בי עמרם ואתו כולי עלמא ויבוש וירד. כי הוא כי אחר שהיחל היצה"ר להחזיק בו. ויאחז צדיק דרכו לעשות הרע לא יוכל לו. והוא אשר כתבנו שאמר יעקב לראובן לומר פחז כמים. לומר פחיזתך להתחיל לעשות הדבר סיבב יהיה כמים הנגרים שלא ישובו אחור. כן אתה לא שבת גם כי אחר החילך ראית כי לא טוב הדבר. ע"כ על הא' בא התנא ויאמר ורץ כצבי לומר אל תתיאש מן החטא ולא יבא לך פתאום והוא כצבי כי שתים הנה קוראותיו. א' כי מרחוק יביט אם יראה בן אדם וירץ לברוח. ובברחו לא יאמין כי רחק ממנו. ותמיד יהפוך פניו להביט אם אך רחוק יהיה בינו ובינו. כן גם אתה בשתים תעופף להנצל כצבי מיד. כי מרחוק תביט אפשרות בא החטא. והרחק ורוץ ולא תאמין בעצמך שרחק והפך ראש. והבטתך תמיד תהיה להביט אל החטא ותנצל מפתאומיות. ועל הב' אמר וגבור כארי כן תגבר על יצרך. כי יהיה בעיניך כאחד מהבעלי חיים לפני הארי וגם כי היחלת בחטא תשוב ממנו:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף