עריכת הדף "
אלשיך/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''וידבר ה' כו'''' . דבר אל בני ישראל וכו'. קדשים תהיו כו'. ראוי לשים לב. (א) למה הוצרכה הקהלת כל עדת ישראל בפרשה זו. זולת טעם רז"ל על כי רוב גופי תורה תלויים בה. (ב) אומרו ואמרת אליהם שהוא מיותר. (ג) אומרו כי קדוש וכו' שהוא נתינת טעם הפכיי. (ד)קשר אומרו איש אמו כו' עם הקודם. (ה) קשר אומרו ואת שבתותי תשמורו כו' שאם הוא כמ"ש ז"ל (יבמות ד"ה) אם יאמרו לך חלל שבת יכול תשמע להם ת"ל ואת שבתותי תשמורו שאתה והם חייבים בכבודי ע"כ. ואם זאת היא הכונה למה הזכיר החמורה שבעבירות. והלא אפילו הקלה שבקלות לא יעבור לשמוע לאביו ולאמו מטעם שהוא והם חייבים בכבודו ית'. וגם נשית לב אל אומרו שנית אני ה' אלהיכם. (ו) קשר או' אל תפנו כו' אל אומרו אני ה' אלהיכם פעם שלישי. (ז) קשר וכי תזבחו כו' אל הקודם. וגם אומרו ל' וכי ולא ל' ציווי. ועוד כי כבר נאמר ענין זה בפ' ויקרא. (ח) קשר או' ובקצרכם כו' עם הקודם. וכן דרך כלל כל המקראות שאחריו בלתי מקושרים כלל. וכן כמה תיבות בכתוב בלשון רבים ובתוכן לשון יחיד. והנה לבא אל הענין נשית לב אל ענין הקדושה הזאת מה היא כ"א היא פרישה מעריות היא בשב ואל תעשה ולא יצדק בו ל' תהיו. ואחשבה כי הנה האדם נכלל משני הפכיים. גוף ונפש. וכלול מארבעה עולמות כמפורש אצלנו בשערים פרשת בראשית ופר' ויצא. והנה ביד האדם בבחירתו מוכן להמשיך החומר אחר הצורה או הצורה אחר החומר. כ"א ישים איש לבו ונפשו לעשות עיקר מתורה ומצות ויפרוש מענייני העולם הלזה כקדמונינו הקדושים. גם לחומרים היו מקנים קדושה. וע"כ היתה נבואה שורה עליהם. והוא ענין מאמר רבי פנחס בן יאיר עליו השלום באומרו (ע"ג פ' א') זהירות מביאה לידי זריזות וכו'. עד בואו בטוב בחירתו ממדרגה אל מדרגה עד השיגו רוח הקדש ועד גדר נבואה. שהיו מזככים ומקדשים גם חומרים עד יוכנו להשרות עליהם בגוף ונפש שכינה ונבואה הצריכה זיכוך החומר. כמז"ל (סוטה דף מ"ח) משחרב מקדש ראשון בטלה זכוכית לבנה. שכונתם שהיה להם חומר זך להיות ראוי לשרות עליו שכינה ונבואה. וגם אחרי כן כי יבואו בני האלהים כרשב"י ודומה לו להתקדש ולהזדכך חומרם. לא נעדרה מהם שכינה ורוח הקדש כמפורסם. וע"כ גם אשר השיגו לגדר רשב"י התקדשו עד גדר שלא שלטה בהם רמה במותם. וע"כ לפי רוב הכנות חסידותם ופרישותם שורה יתרון נפש יתירה כנודע מספר הזוהר. כי בהתקדש איש בתורה ומצות שורה על נפשו רוח וכעלותו עוד מעלה מעלה אחרי כן בכשרון וחסידות רב ועצום קונה נשמה מעולם העליון למעל' מעול' המלאכי'. ועל זה אבינו אב הרחמן המלמדנו להועיל שתנהג בחסידות בה ויאמר קדשים תהיו וכו' כי לכך נוצרתם. ונבואה אל ביאור הכתובים. והוא כי להיותו יתב' בא להזהיר את האדם על חסידות וקדושה לקנות רוח ונשמה להדמות לבוראו יתברך. ראה והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל. באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כ"א חד בדרא ותרי בדרא. ויתרשלו ע"י כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצוה והתנהג בחסידות. אך לא כי הוא כ"א שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו. ע"כ להורות זה צוה יתברך יאמר דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו. כי הקהיל את כלם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך. ולא תאמר שתדבר אל כל העדה כדי שבכללם ישמעו המוכנים שבתוכם. כי הנה ואמרת אליהם קדושים וכו'. כלומר כי אליהם כלם תהיה האמירה שתאמר אליהם קדושים תהיו וכו'. וז"א ואמרת אליהם קדושים תהיו. ונתן טעם ואמר אני ה' אלהיכם כלומר תדעו שכלכם מוכנים. כי הלא קדוש הוא מי שהוא אלוה של כלכם כא'. א"כ אחר שכלכם נכנסים בסוג יקרא ה' אלהיכם. אין זה רק שהכנה יש לכלכם להדמות אליו יתב' כי ע"כ אלהי כולכם יקרא. והנה ממוצא דבר הלא יתחמץ לבב אנוש. באומרו הלא דבר אלהינו יפלא בעינינו באמור אלינו קדושים נהיה כי קדוש הוא יתברך. כי הלא גם כי נהיה קדושים מי יתן ונדמה למלאכי אלהים הנקראים קדושים כד"א ובמימר קדישין שאלתא. ומאין ולאין נדמה לו. באופן כי בהיותנו קדושים לא נקרא דומים ליוצרנו. ע"כ להסיר מלבנו הדבר הלזה. והוא במה שכתוב אצלנו בשערים. כי פנת יקרת ספר הזוהר ורז"ל במקומות אין מספר כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת. עד אומרם כי עתידין צדיקים שיאמר לפניהם קדוש משא"כ למלאכי השרת. והן זאת מאמר יתברך לעמו ישראל ע"י ישעיה הנביא. כי אין תואר הקרא המלאכים קדושים תואר עצמיי אליהם כי אם תואר מושאל על העדר חומרם. אך הקרא קדוש באמת אינו כי אם אלהי ישראל לבדו. והוא באומרו (ישעיהו מ׳:כ״ה-כ״ו) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש. שהל"ל יאמר ה'. וגם אומרו יאמר לשון עתיד ולא לשון עבר לומר אמר קדוש. אך הוא אל מי מקדושים תדמיוני ואשוה. לדעתכם שהוא הגדול ממלאכי השרת כלם. הוא יאמר לפני קדוש ואיך ישבחני בתואר שגם הוא בו. אך אין ספק כי אין תואר זה תואר עצמיי וצודק אם לא בו יתברך. והוא מאמר סידרו לנו קדמוננו בתפלתינו אתה קדוש ושמך קדוש וכו'. לומר עתה לבדך קדוש ושמך מיוחד הוא קדוש. גם שיתואר למלאכי השרת אינו רק בדרך השאלה. והראיה כי הנה וקדושים בכל יום יהללוך סלה שהוא ההלול הידוע שהוא לומר לפניך קדוש והוא ההכרח הנזכר. כ"א גם שמם קדושים איך יהללוהו בתואר שגם הוא בהם. וזה יאמר פה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם ולא כן למלאכי השרת באופן שתעלו מהם. עוד יתכן דרך שני. והוא כי אמוני אלהים הלא תתמהו בשמעכם תהיו קדושים. על כי קדוש אני ה' אלהיכם. כי תאמרו מה זו טענה ומה דמות נערוך לו יתברך עמנו. ומי ישמע לדבר הזה. כי מה אנו מה חיינו. כי להבל דמינו לפני אדון הכל בורא כל העולמות כלם. ומאין ולאין נדמה לו להיות קדושים כמוהו. ע"כ מה עשה ית'. הכתיב בתורה קדשים תהיו חסר וי"ו ובמלת קדוש הטיל וי"ו. לומר אל תתמהו באמרי לכם תהיו קדשים להדמות אלי באמרכם כי הוא דבר בלתי אפשר לבעל חומר. כי הלא איני אומר תדמו אלו בעצם רק קדשים חסר וי"ו. כי קדוש מלא בעצם אני ה' לבדי ואין זולתי: והנה ארז"ל קדשים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני ה' אלהיכם. והנה יראה כי הוקשה למו קושייתנו. (א) כי מהיותו יתברך קדוש. יצא כי לא נהיה קדוש. כי איך נדמה הנברא אל מי שבראו. (ב) היות קדשים חסר וקדוש מלא. והשיבו כתשובתנו. וזהו יכול כמוני ת"ל כי קדוש וכו'. כי אני לבדי מלא ואתם לא כן אך אם זו היתה כונתם. אומרם יכול בלתי צודק שנראה שהיה אפשר ליכנס בטבע חלוקה היות כמוהו יתברך. שאמרו יכול כמוני. מה שאין כן כאשר כתבנו. שהוא כי הלא זה דברו יתב' קדשים תהיו קדושה בלתי מלאה. כי מלאה לא יצוייר כי קדוש מלא אני ה' אני הוא ולא אחר. אך באומרם יכול יראה שהוא דבר שאפשר לאדם לטעות בו. ע"כ אחשוב כוונו לומר ענין שנשמר ממנו נבוכדנצר בדברו עם דניאל. באומרו (דניאל ב׳:מ״ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כאשר כתבנו שם במקומו בס"ד. והוא כי הנה נבוכדנצר לאלהים חשבו. וע"כ מנחה ונחוחין אמר לנסכא ליה והוא לא רצה כמאמר רז"ל בב"ר פרשת ויחי. ובזה אחשוב שיתיישב אומרו ענה נבוכדנצר. כי מלת ענה לא תצדק רק כמשיב על דבר. ודניאל לא דבר לו דבר. ע"כ אמר. כי אחר הודיע אלהים אותו כי דניאל מיאן לקבל מנחה ונחותין כי לא רצה יחשבוהו לאלוה. הלא יתכן כי השיב לו כל כך על מיאונו ויאמר מן קשוט כו'. לומר הלא אם באשר אני מחשיבך אלוה היתה כונתי. כי אינך צריך לזולתך בגדר אלוה ואין אלוה עליך. הלוא יחר לך על כבוד אלהיך אך לא כן דעתי. כ"א שאתה אלוה. אך רשות אלהי ישראל עליך והוא הנותן לך כח. כי הנה מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין. כי מי שהוא אלהיך ואלהי כיוצא בך. אלהי האלהים יקרא. כלומר כי מה שעשיתך אלהי. אינו שאינך צריך לאלהי ישראל שתחוש על כבודו. כי הלא אתה אלוה ואלהיך הוא אלהי האלהים במה שהוא אלהיך: וזה יאמר פה לדעת רז"ל יכול כמוני וכו'. והוא כי הוקשה להם כי אומרו אלהיכם הוא מיותר. כי מי לא ידע כי השם הנזכר הוא אלהינו. לז"א כי מאומרו קדשים תהיו שהוא שיאמרו לפניכם קדוש. כמ"ש ז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. והוא גדר אלוה לעשות נפלאות. כענין (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וכיוצא. משא"כ לשום מלאך לעשות דבר בלתי אם את אשר יצוה עליו הוא יתב'. ואמר יכול כמוני כלומר שלא תצטרכו אלי לעשות רצונכם בעולם בלי רצוני. כמוני שאיני צריך מהזולתם. ת"ל אני ה' אלהיכם. כי אלוה אני עליכם. אלא שתעשו כרצוני. ומכחי. שאקים דבר עבדי ועצתו אשלים. משא"כ למלאכי השרת כמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פ"ט) כי מי בשחק וכו': '''ובמדרש ''' ויקרא רבה (פ' כ"ד) ארז"ל. וז"ל רבי אבין אמר תרתי ר' אבין אמר למלך שהי' לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרן נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק א'. אמרו לו אדונינו המלך לא כולנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד. אמר להם המלך אלו שכורים הם ודרכן לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו שני חלקים ולכם חלק אחד. כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמימר קדישין שאלתא. אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלואי בשני קדושות יעמדו. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל כו' וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. רבי אבין אמר אוחרי. משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך. מה עשה המלך נתן בראשו אחד ושתים בראש של בניו. כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקדוש ברוך הוא שלשה קדושות. מה הקדוש ברוך הוא עושה נותן בראשו אחד ושנים בראשן של ישראל. הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדשים תהיו והתקדשתם והייתם קדשים עד כאן: וראוי לשום לב אל אומרו אמר תרתי כי מניינא למה לי. ועוד למה יחס את העולם למרתף של יין. ועוד איזה הדרך המלאכים שומרים את העולם. ועוד מה בין דרשה ראשונה לשניה. ולמה באחד קורא אותן קדושות ובשני עטרות. ולמה בראשון נותן א' לעליונים ובשנית אינו נותן להם כלום. ועוד מה הנה הקדושות ומה הן העטרות ואיך נוטל א' לעצמו ונותן שנים לבני אדם שהוא הפך הסברא. ועוד באומרו לעת ערב בא ליתן שכר. איך צודק זה בנמשל אם הוא לעת סילוק האדם מן העולם. לא יצדק במלאכים שאין בם סילוק. ועוד כי מאמרו הלואי בשתי קדושות יעמדו יורה כי על העולם הזה ידבר שע"י שתי קדושות הלואי יעמדו כנגד יצרם. וע"ז קשה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. ועוד כי למלאכים אין נותן להם שכר רק בהיותם משרתיו תמיד ואיך יאמר בא ליתן להם שכרן. וכן בנמשל אינו אומר ניתן לעליונים קדושה אחת. רק העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת. ואינו אומר נותן להם קדושה אחת. וא"כ איך יצדק המשל. אמנם לבא אל הביאור נקדים ג' דברים. (א) כי הנה העה"ז תלוי קיומו בכשרון בני אדם שזכות תורות' ומעשיהם הטובים עולי' למעלה ושפע קיום העולם יורד למטה לארץ על ידי השתלשלות המלאכים. שהם כצנורות המריקים שפע העליון דרך עילה ועלול כנודע. נמצאו כי עלידי המלאכים והאנשים העולם משתמר וזהו נמשל השני סוגי שומרים שבמרתף היין. כי גם בעולם יש שני סוגי שומרים כנודע. והוא כמשל מאמר הנזירים לא כולנו שמרנו כאחד. שהוא כי האנשים בקיום מצות יורידו שפע. והמלאכים לשלשל השפע הנמשך מהן. נמצאו שומרים העולם כאחד. וייחס את העולם הזה למרתף של יין. כי כאשר שמירת המרתף הוא בל ישתו וישכרו ויתרוקן המרתף. כך שמירת העולם הלז הוא בל ימשך האדם אחר טובת העה"ז והנאותיו. שעל ידי כך בא להתרוקן והעשות תהו ובהו כאשר בדור המבול בהמשכם אחר טובות העה"ז. ''' הקדמה ''' שנית. והיא כי כל המשכת טובה אל העולם על ידי המלאכים היא על ידי עילה ועלול. וידוע למוצאי דעת כי בקבל מלאך שפע ממה שלמעלה הימנו. כי הוא עצמו מתעלה איכותו וקונה קדושה על קדושתו מעין מה שלמעלה ממנו. וזה לו בשכר עבודתו. אך לא יעלה שתי מדרגות לקבל באיכותו קדושה מעולם אשר עוד למעלה הימנו. משא"כ האדם כי בעל נפש הוא ועל ידי כשרון המעשה יקנה מעלה וקדושה מעולם שלמעלה מהנפש והיא הנקראת רוח. ועוד יוסיף בכשרון רב ותנתן לו רוח יתירה מעולם שלמעלה הימנו והיא הנקראת נשמה. וידוע כי כפי השגתו ברוח ונשמה יהיה אור טובו באותו העולם. ומעתה רואה עולמו בחייו בהארת טובו לעה"ב: עוד הקדמה שלישית. והיא כי הרוח ונשמה הנתוספים באדם שני בחינות להם. האחת בחינות שכר כי בהטה שמן חלקו באור ה' כנודע. שנית בחינה גדולה ומעלה כעטרות על ראש אשר הן עליו להתפאר ולהתגדל וכמאמרם ז"ל על כל אשר אלה לו. כי בלכתו בדרך מלאך הולך ומכריז לפניו פנו מקום לדיוקנו של מלך כי כמלך יחשב. ואין זה רק לאשר עטרות רוח ונשמה ניתנו לו כנודע שהוא חשוב כמלך בעטרה שעיטר לו יתברך ברוח ונשמה: ונבא אל הענין. והוא כי הנה רבי אבין הוקשה לו בכתוב. א' למה נאמר שני פעמים שיהיו קדושים א' בפסוק זה שנית בפסוק והתקדשתם וכו' שיורה כי צריך יתקדשו בהכנות קדושה להיות קדושים. ועוד כי פה נאמר תהיו אחר מלת קדושים. ושם נאמר והייתם קודם למלת קדושים. ועוד אומרו כי קדוש כו' כי אינה טענה להיות קדושים. ע"כ לז"א ר' אבין אמר תרתי כו'. והוא כי דרש שני מיני דרשות. זו למעלה מזו וזו לעומת זו אלא שבבחינה אחד יתאחדו. שהוא כי שני חלקי השכר שבדרשה הא' ושני עטרות שבשנית הכל ענין אחד אך המדרשות חלוקות. והוא כי הדרשה הא' היא כי כאשר שני סוגי שומרי המרתף לעת ערב שהוא אחר עשות העבודה הראויה א. השכר שהוא לעת ערב יום. כך היא בנמשל לעת גומרו המלאכה הראויה. והוא הנודע מספר הזוהר. כי ע"י עבוד את האדם את קונו בעצם כמה שנים מקנים לו מן השמים רוח על נפשו. ואם אח"כ מקדש עצמו בעצם יקנה נשמה. וזאת תהיה כונתו יתברך לומר קדושים תהיו. כי תעשו באופן תקנו קדושה יתירה היא הרוח. ואח"כ והתקדשתם ביותר. וע"י כן והייתם קדושים בנשמה. וע"כ בפסוק זה השני אומר והתקדשתם. כי הנשמה לא באה רק על קדושה יתירה. גדולה מאשר הוצרך להשיג הרוח על הנפש כנודע מה שאין כן מלאכי השרת. שגם אחר עבודה שישרתו אין קונים רק קדושה אחת. והוא כי איכותן מתעלה מדרגה אחת על מדרגתם כמדובר בהקדמה הב'. אך לא שתי מדרגות כאשר לאדם שנפשם מעין עולם הגלגלים. ובא להם רוח מעין עולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות. ונשמה מעולם העליון. וז"א בא ליתן שכרן כו' שהוא כי גם לעת שעשו עבודתם לפניו ית' לקבל שכר טוב שמוסיפין לאדם שתי קדושות. אין מוסיפין למלאכים רק נוספת א' כמדובר. ובזה יהיה פירוש אומרו כי קדוש כו' לומר קדשים תהיו. שהוא להשיג הרוח ולא תעמדו במדריגה זו כי עדיין תהיו כי תקנו עוד קדושה. כי הלא קדוש אני ה' ועדיין אין קדושתכם קרובה אלי עד בא הנשמה לכם. והוא אומרו אח"כ והתקדשתם והייתם קדושים שהיא השנית כי שם אשלים לכם השתי קדושות. ונתן טעם מפני היצה"ר. כי בני אדם יש להם יצה"ר וכל מה שמכניעים אותו מקדשים עצמם הוא הולך וגדול כנודע. כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. על כן כל מה שנעשה גדול לפניו יתברך מוסיפין לו קדושה. תחלה רוח ואח"כ בהגדילו יותר שיצרו גדול יותר נותנים לו נשמה לעוזרו. שאם לא כן הכל היה נשמר לו לעה"ב. וז"א והלואי יעמוד: והנה לפי פירוש זה הוא. כי קשה על מלאכי השרת תתו יתברך לבני אדם שני מעלות שכר ולהם א'. וענין הכתוב ברוח ונשמה מבחינת שכר. פירוש עוד פירש שני. והוא שאדרבא המלאכים הם כבני מדינה המעטרין את המלך בג' עטרות. והמלך נותן תרי מגו תלתא אל בניו והאחד נותן בראשו ואין המלאכים מקפידים בדבר. ולהמתיק הדבר נשא משלו אל בני מדינה שעטרו את המלך. ונתן לבניו שנים מהן והוא בשום לב אל קוראו יתברך את ישראל בנים. מה שאין כן למלאכי השרת. כי אומרו בני האלהים הוא בדרך השאלה כנודע. כי על כן ארז"ל שקצף הוא יתברך על נבוכדנצר שאמר ורויה די רביעא דמי כו' אך לישראל הוא יתברך אומר בנים אתם לה' אלהיכם. והוא המפורסם בספר הזוהר ובדרז"ל. כי גדולה מעלת הצדיקים ממלאכי השרת כמאמרם ז"ל מפסוק כי מלאכיו יצוה לך וכו'. וכענין כי נפשות עם בני ישראל נאצלות מאתו יתברך. באופן כי חלקו ה' אמרה נפשנו אך לא כן מלאכי אלהים רק מאיכות עולם המלאכים ולא חלק אלוה ממעל. וידמו אלו ואלו לפניו יתברך כמלך שיש לו בני מדינה. ויש לו בנים בארמנותיו מיוצאי חלציו. כי ע"כ בני המדינה דרכן לשלוח דורון למלך עטרות וכותרות. אך לא יחמדום לעצמו כי אין ראויית כותרות לבני המדינה רק למלך או לבניו כי בן מלך מלך. ועל כן כי יראו בני המדינה נותני העטרות. כי ישים המלך עטרות בראש בניו לא יקנאו. כי יאמרו כי אין הבנים כעבדים ובני המדינה. כן הדבר בנמשל. כי המלאכים בני המדינה הוא עולם המלאכים. ומעין עולמם המה בלבד ולא לבני מלך יחשבו. אך בני ישראל בניו יתברך הם. וז"א משל לבני מדינה ולישראל קרא בנים. שהוא בזה נותן טעם אל חשיבותו יתברך אל ישראל יותר ממלאכי השרת. ואל בלתי הקפיד המלאכים על כך. וזה ענין משלו השני הזה. כי מלאכי השרת מעטרין ומשבחין את הקב"ה בשלש עטרות באומרם שלש פעמים קדש. א' שהוא קדוש משולל גשמות אשר לעולם השפל. ועולם הגלגלים שגם הם חומר זך ובסוג קדוש לא יכנסו. שנית יעטרוהו שהוא למענה מאיכות עולם המלאכי'. בשלישי שהוא למעלה מעולם הנשמות והנה הוא יתברך נוטל השלישית על ראשו כי הוא יתברך לבדו למעלה מעולם הנשמות אך לישראל נותן שני עטרות כי זולת הכתר אשר נולדו בה. עוד ישיגו שני עטרות הידועות שהם רוח ונשעה. משא"כ מלאכי השרת כי לא יעלו מאיכות עולמם לאיכות עולם שלמעלה הימנו זולתי הדבק בו שפע ממי שהוא עולה אליו כמדובר למעלה. אך לא שתהיה רוח יתירה ביה ממש כאדם. ולפי זה ביאור הכתוב הוא כך קדשים תהיו וכו'. לומר תואר קדושה יתואר לכם שתעמדו בה ליקרא. קדושים. ועוד תהיו שהיא עטרת קדושה אחרת שהוא מה שעתיד לומר אחרי כן. באומרו והתקדשתם והייתם קדושים באופן שלא אתעטר עליכם רק עטרה א'. והיא כי קדוש עליכם אני ה' אלהיכם. משא"כ על מלאכי השרת שהם מעטרין בשלשה. ורמז הא' היתירה לו יתברך. עלינו. רמז באומרו קדשים חסר וקדוש מלא. כי החסרים מישראל תמלא בו יתברך:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף