אלשיך/דברים/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:20, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ד[עריכה]

והוגד לך ושמעת כו׳. הנה אומרו ושמעת הוא מיותר כי מי לא ידע שאם יוגד לו שישמע מהמגיד לו. אך ילמד דעת את העם כי גם שיוגד לאדם כי פלוני הוא רשע לא יקבל מיד כי אולי הוא לה״ר עד ישמע הדבר פעמים כי אז יחוש שלא הוכפלו על שקר. וזהו והוגד לך ואח״כ ושמעת מזולת המגיד הראשון ואז עדיין ודרשת כו׳: או יאמר והוגד לך כו׳. כי הנה עם הב״ד ידבר הכתוב וע״כ יאמר אם היה מגיד המגיד לזולתך היה ראוי בל ישמע ממנו אולי לשון הרע הוא ומוציא דבה הוא זה. אך בהיות שוהוגד לך אתה הב״ד ראוי הוא שתשמע ותדרוש וזהו ושמעת ודרשת כו׳. כי המגיד לב״ד לא בכונת הוציא דבה עד האלהים יבא דברו על כן ראוי יחוש וישמע וידרוש:

ז[עריכה]

יד העדים תהיה בו כו׳. כי הנה היה אפשר יחושו אנשים לאמר הלא טוב טוב היה לבלתי המיתו עד נראה אולי ישוב מדרכו ולא יחפוץ ה׳ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה. לזה אמר ובערת הרע מקרבך לומר כי אדרבה מיתתו רחמנו׳ על כללות ישראל. כי יקרם כמי שחלה בידו חולי המתפשט עד הלב וממית כי תרופתו היא לחתוך היד טרם יחתכו כל עצמותיו. כי אכזריות אל האבר הוא רחמנות אל כל הגוף. כן בהיות איש כזה בקרב ישראל אפשר תפשה צרעת ממארת עון זה בישראל ויחסרו ויאבדו ע״כ טוב לבער את זה מלאבד את הכל וזה ובערת הרע מקרבך שהוא רע שבקרבך טרם יהפך יהיה הכל רע: או שעור התיבות. הרע נחשב כאלו הוא בקרבך ולא בקרבו בלבד: אז יאמר הרע על כח טמא אשר שלט בזה להחטיאו ואשר נעשה בהעוותו כי החוטא בורא כח טמא ומשחית ומה גם בעון כזה והכח ההוא היה אפשר יחטיא גם את אחרים. ע״כ אני מודיעך שלא בלבד אתה מבער את הרשע ההוא כ״א גם את הרע אשר הוא כח טומאה אשר היה בקרבך אתה מבער ע״י עשותך משפט מות באיש ההוא. כי זכות עשותך משפט מות באיש ההוא קדושת המצוה תעמוד נגד הרע ההוא עד יבערנו מקרב ישראל:

ח[עריכה]

כי יפלא ממך דבר למשפט כו׳. הנה יקשה ראוי לשית לב. (א) או׳ דבר למשפט יראה לשון בלתי מיושב ומהראוי היה יאמר דבר משפט כאומרו בסמוך והגידו לך את דבר המשפט. (ב) אומרו והגידו לך את דבר המשפט כי היה ראוי יקצר ויאמר והגידו לך המשפט. (ג) אומרו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו כו׳ כי אומרו ע״פ הוא משולל הבנה שיורה שאין עושה מה שיגידו לו כ״א דבר אחר ע״פ הדבר ההוא. ומהראוי יאמר ועשית הדבר אשר יגידו לך כו׳. (ד) אומרו מן המקום ההוא שהוא מיותר שהרי נאמר וקמת ועלית אל המקום כו׳. (ה) אומרו ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שהרי נאמר ועשית כו׳ למה חוזר לאומרו. ולא עוד אלא שבתחלה אמר ועשית ועתה אומר שישמור כדי לעשות: (ו) שחוזר ואומר ע״פ התורה כו׳ תעשה כי הרי נאמר זה פעמים. אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז״ל האומרים כי ג׳ מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והלכו אצל יהושע ולא ידע ובקשו לרגום אותו באבני׳ עד שבא כלב ואמר מי אשר יזכור אותן בפלפולו אתן לו את בתי לאשה וזה אומרו אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה ואז החזירם עתניאל אחיו בפלפולו וזהו וילכדה עתניאל כו׳. והלא יתחמץ לבב אנוש כי הנה אלו קצרה יד עתניאל מלהחזיר ההלכות ההם כבר אבדו. ולמה יעשה כה הוא ית׳ ולא יעשה ע״י יהושע כי נביא הוא כאשר היה עושה עם משה כי יאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ והי׳ יתברך מודיעו דבר המשפט. ולמה לא יעשה כן יהושע ויודיענו ית׳ ההלכות ההם ולא יסקלוהו. וכן בכל זמן שהיתה נבואה בעולם ויפלא דבר משפט יודיענו ע״פ נביא. ומה שאינו כן כי אין כח לנביא לחדש שלא ע״פ התורה ומתוך המדות שהתורה נדרשת אפילו כמלא נימא אם לא הוראת שעה. אך אחשבה כי הלא ראה אלהים כי עתידים בהמשך הדורות לקום איש או אנשים לומר כי ה׳ דבר באיש ההוא ויתן לו תור׳ אחרת חדשה שבהפך דת משה וישראל היא. ע״כ הורה ית׳ כי אחרי משה אין ניתן לאיש אפילו לנביאי האמת והצדק להוסיף אפילו אות אחד בתוך התורה זולת אשר יבינו מתוך תורת ה׳ תמימה אשר נתן אלהים למשה ולישראל עמו אפילו המשתכח לא ישוב לחדש על יד נביא. למען דעת כל עמי הארץ כי פעם אחת נתנה התורה ולא ישנה. כי רק במשה אשר קיבלה דבר ה׳ כאומרו עמדו ואשמעה מה יצוה ה׳ ולא לזולתו. וזה יאמר משה כי יפלא ממך דבר למשפט לומר כי יתכסה וימנע ממך דבר מאתו ית׳ למשפט כי ממני בלבד הוא שלא יפלא לדעת המשפט כי לא היה דבר אשר לא קבלתי וגם לא שכחתי. אך ממך שהוא ממני והלאה יפלא דבר לעשות ולדון משפט והוא מהטעם האמור. כי אם ובאת אל הכהנים: או יאמר כי יפלא ויתכסה דין מדיני התורה כי לא תמצאנו מפורש. אל תאמר כי דין זה משולל מהתורה כי דע לך כי לא יחסר כל בה ע״פ מדות דרשותיה וענייניה. ואם לא תמצא ממך הוא שיפלא ולא ממנה. כי לא הכינות לבך ולא יגעתה וע״כ לא מצאת. או ממך לשלא ניתן לך בסיני חלק זה בחלקך כאשר אז קבלה כל נפש מה שעתידה לחדש לא הי׳ לך דבר למשפט הזה להוציא ולחדשו מאשר חננו אותך. וזהו אומרו כי יפלא ממך כו׳ לומר כי יפלא ממך הוא ולא ממנה. ואשר יפלא ממך הוא דבר למשפט שהוא דבר הנלמד בו וזהו דבר למשפט שהוא דבר המביאך למשפט שהוא כי תסכל באיזו מהמדות נדרש או מאיזה ייתור וכיוצא בו אותו דבר לעשות ממנו המשפט יפלא ממך. או שלא תדע לדמות מלתא למלתא. ותהיה נבוך בין דם לדם בין דין לדין כו׳ לאיזה תדמה אותו. או דברי ריבות בשעריך שיש חולקים ומריבים בבית דינכם אלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוטרים ואלו מחייבים. אז וקמת ועלית והנה מלת וקמת מיותרת כי מי יעלה מבלי יקום ממקומו. אך יאמר אל תהיה לך למחיתה וירידה עלותך שמה לשאול ומה גם בהיות ב״ד גם אתה. כי הלא וקמת ועלית כי קימה תחשב לך עלותך שמה. ולא ירידה באומרך גם לי לבב כמוהם. כי הלא בין מפאת המקום כי קדוש הוא שהוא אל המקום אשר יבחר ה׳ כו׳ כי יערה עליהם שם רוח ממרום. בין מפאת העומדים שם כי הנה ובאת אל הכהנים כו׳ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם כי הוא אשר נתעתד מאתו ית׳ להיות בימים ההם שודאי הושפע בו צורך דורו ויפתח בדורו כשמואל בדורו. ואז והגידו לך את דבר המשפט שהוא הדבר אשר המשפט ההוא יוצא ממנו כענין ג״ש אשר לא ידעת או היקש או ייתור וכיוצא משאר דרשות. ועוד שלישית העולה על כולם לבל תאמר הלא סברתי תערב לי יותר מסברתם. כי לא אליהם אתה הולך כי אם אל תורת ה׳ כי הלא ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ולא יעלה על לבך כי השופט הוא המדבר כ״א התורה בעצמה. כענין פסוק מכל מלמדי השכלתי כו׳. לומר לא שמתי לבי לבלתי שמוע תורה כ״א מגדול הדור מפני הכבוד כי אם מכל מלמדי אפילו הקטון מי שיהיה השכלתי. כי לא שמתי לבי כי האיש הקטון הוא או גדול הוא היה מדבר עמי כי אם כי עדותיך אשר אשמע ממנו היו משיחים ומדברים בי. וזה יאמר פה והגידו לך את דבר המשפט כי מה שיגידו לך אינו דבר פיהם כי אם דבר של המשפט. וזהו את דבר המשפט באופן כי בעשותך משפטו ודינו אינך עושה גזרת דין פיו כ״א גזרות ומצות פי הדבר בעצמו כי כל התורה רוחניות ושמותיו של הקב״ה היא וכמשז״ל שבמתן תורה כל דבור ממצותיו ית׳ היה ממש מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך. וז״א ועשית ע״פ הדבר כו׳ לומר לא ע״פ השופט אתה עושה רק ע״פ הדבר בעצמו אשר יגידו לך כי רוחני הוא. כי תיבות של הג״ש ההיא או ההיקש או הייתור או הדבר בעצמו בפיו הוא הדובר גם שיוצא מפי ב״ו. וכמאמר מדרש חזית שאמרו לרבי עקיבא בן עזאי דורש והאש מלהטת סביבותיו ובא וא״ל שמא במעשה מרכבה היית דורש א״ל לאו אלא שהייתי חוזר מתורה לנביאים כו׳. ואל תתמה על החפץ אם ימצאו שם הגונים להיות איכות דבורם כך כי גם זכות קדושת המקום גורם להיות שפע הדבור מהגדר הזה וז״א מן המקום ההוא אשר יבחר ה׳ וע״כ ושמרת לעשות כו׳. והוא מאמר התנא והוי שותה בצמא את דבריהם שהוא שלא תקבל דבריהם כמי שאין לו צמא למים כי אם שיזדמנו לו מים מתוקים וישתה כי יערבו לו כי אם כשותה בצמא ותאב ואומר השקיני מים להחיות ולהשיב נפש כן תשתה דברי חכמים כי חיים הם למוצאיהם. וזה יאמר הלא אמרתי לך כי בשומעך דברי פי חכמים אל תחשיב כשומע מפיהם כ״א כאלו פי התורה ממש היא המדברת אתך כי הבל פיהם בדברם דברי התורה ומשפטיו ית׳ קדוש יאמר לו כאלו הם דברי אלהים חיים. לכן ושמרת לעשות ככל אשר יורוך כי תהיה שומר ומקוה ותאב כד״א ואביו שמר את הדבר לשמוע כדי לעשות ככל אשר יורוך שהוא היות שותה בצמא את דבריהם כן תתאב לשמוע להחיות נפשך כשותה בצמא לחיות נפש כי דברי אלהים חיים המה. או יאמר ושמרת לעשות כו׳ הלא אמרתי לך כי הדבר אשר יורוך דבר רוחני הוא הדבור עצמו כי עדותי שיחה לך. לכן גם אתה ושמרת למודו לעשות בקיימך הוראתו ככל אשר יורוך. כי כדבר ההוא שהוא רוחני כן יהיה אשר תעשה במעשה מצותו דבר רוחני כמוהו. כנודע שכל מצוה ומצוה שאדם עושה בורא מלאך קדוש וזהו אומר ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שיהיו מעשיך כהוראתו: או יאמר אל תקבל הוראתו בכונה להבחין אם יישר בעיניך טעמו לעשותו ואם לאו תחדל כי בשומעך תשמור הדבר לעשותו גם שלא יישר בעיניו כי קבלתם אמת לעולם:

או יכוין ענין אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב״ה. שהוא בל תאמר אם כב״ה הלכה א״כ דברי ב״ש שקר הם חלילה ונסמינהו מלהזכירם כלל וכן בכל החולקים נקח דברים אשר הם הלכ׳ ונעקר דברי אשר אינם הלכה באופן שכל דברים אשר הוא שמותי נעקור חלילה מן התורה. כי הלא זה הדבר למדנו רז״ל באומרם אלו ואלו דברי אלהים חיים כי גם בהם מתעוררים אורת עליונים ונעשים ייחודים עליונים בהם בדרך אחרת. ובהם היינו ג״כ משיגי׳ חיי העה״ב ואין ספק כי גם בפסק שהיו ב״ש פוסקים בתורה היה מתעלה הוא ית׳ וכולם באורות תורתם יאירו בעה״ב. אלא שאל דעות ה׳ בחר בדרך אשר הלכה כמותם להתנהג בם. אך אורות תורה שכנגדם לא רבו חלילה ורק במעשה בחר ה׳ בדרך אשר כהלכה. אך בפסק ובפלפול בזה ובזה יחיה האדם. וז״א דברי אלהים חיים שהוא הדבור אך לא המעשה וזה יאמר פה הלא אמרתי לך דברי ריבות בשעריך הללו אוסרים והללו מתירי׳ וקמת ועלית לדעת האמת. אל תאמר כי דברי אשר לא כהלכה בטלים לגמרי כי אם ועשית ע״פ הדבר כו׳ שהוא לענין המעשה. אך לא לבטלם לגמרי וזהו ושמרת לעשו׳ כו' לומר מה שתשמור לעשות הוא ככל אשר יורוך. אך מה שלא יהיה הלכה תשמור ללמוד עם מה שהוא הלכה אך לא תשמרם לעשות:

יא[עריכה]

על פי התורה כו׳. עד כה דבר על מה שיפלא דבר למשפט והולכים שמה לסנהדרי גדולה שבמקדש לשאול את הדין. ועתה נעתק לדבר דרך כלל על כל דברי חכמים בכ״ד שהם מדברי סופרים. ואומר ע״פי התורה כו׳. וגם פה כוון על האמור למעלה לומר אל יעלה על רוחך כי הם המדברים ואולי באיזה דבר לא כוונו האמת כי דע לך כי התורה היא המדברת ועפ״י התורה אשר יורוך כו׳ הוא אשר תעשה ולא על פיהם כי שלוחי דרחמנא תורתו הם ע״כ לא תסור מן הדבר כו׳ ימין ושמאל. ומה אמרו רז״ל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל כו׳. וראוי לדעת מי הכריחם לפרש כן והלא פשט המקרא יראה שלא יטה ימין ושמאל מן הדבר אשר יגידו לו. אך הוא כי המה ראו כי הראוי היה יאמר לא תסור ימין ושמאל מן הדבר אשר יגידו לך אך באמור ימין ושמאל אצל הגדתם יורה שעל אשר יגידו הוא ימין ושמאל שיגידו ימין והוא שמאל או איפכא. ואשר חילק לג׳ דברים. א׳ הדבר אשר יורוך. ב׳ המשפט אשר יאמרו. ואח״כ אשר יגידו לך. יהיה כי ג׳ חלוקות הם אחד מה שיורו ע״פ התורה כענין אומרם שהנחת תפילין במקום שמוחו של תינוק רופס ע״פ ג״ש נאמר כאן בין עיניך ולהלן לא תשימו קרחה בין עיניכם כו׳. וההיקש בכל כהוראות ע״פ התורה שמודיעים לנו פירוש התורה וע״ז אמר ע״פ התורה אשר יורוך. (ב) מה שאינו תלוי בפירוש כ״א דינים שע״י מדות התורה יש הפרש במשפט היוצא בדרך א׳ או בזולתו וכן כל גזירות וסייגי׳ משמרת למשמרת התורה וע״ז אמר ועל המשפט אשר יאמרו לך שאינם פירוש הבנת התורה רק שיאמרו הם לך כך. (ג) והיא מה שהם הלכה למשה מסיני וע״ז אמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שאינם רק הגדה שיגידו מה שהיה ולא שהם חידשו. ועל בבא זו הוא שהוצרכו לאמר אשר יאמרו לך תעשה אפילו יאמרו על ימין שהוא שמאל כי על ב׳ החלוקו׳ אין דבר שיראה לאדם שהוא כאומר על ימין שהוא שמאל כי הלא כלם דברי׳ מתקבלים ובהוכחות וראיות וטעמים נכוחים כי גם שיהיה דבר זר קצת לחיך א׳ האדם לא יגיע לגדר שיראה לו כאמור על ימין שמאל או על שמאל ימין. אך במה שאין לו טעם כלל שהוא הלכה למשה מסיני בלי טעם בזה אפשר יגדל הזרות לשכל אדם עד גדר זה או קרוב אליו וצוה ית׳ כי גם על גוזמא כזאת לא נסור ממנה. והוא מאמרם ז״ל שהראה לו הקב״ה למשה פלפולו של רבי עקיבא בבית מדרשו וחלש דעתו עד שהראה לו כי אחר שהיו מקשים ומתרצים וחוזרים ומקשים עד בוש וכשלא היו מוצאים תשובה היו אומרים הלכה למשה מסיני אז בשמעו נתיישבה דעתו באומרו שהיו צריכים אליו. הנה כי בדבר שלא היו יכולים למצא טעם הוא אשר מייחסים אותו להיות הלכה למשה מסיני וע״כ עליו הוצרך פה להגזים בצווי קיומו:

יד[עריכה]

כי תבא אל הארץ כו׳ שום תשים כו׳. ראוי לשום לב. (א) למה צורך לומר מה שיאמר ישראל אשימה עלי מלך כו׳ והראוי יאמר כי תבא כו׳ וישבת בה שום תשים עליך מלך כו׳ כי היה מצוה שנצטוו בה ישראל בכניסתן לארץ. (ב) למה אמר שיאמרו ככל הגוים אשר סביבותי. (ג) אומרו שני שימות שום תשים וידוע מאמרם ז״ל שריבה בכל מיני שימה ושררה. (ד) למה האשים שמואל את ישראל על ששאלו מלך ומקרא מלא דברה תורה ואמרה אשימה עלי מלך כו׳ והנה על הקושי הלז ראה ראיתי כי רבו הדעות. (א) ששאלו מלך. (כ) שלא חטאו במציאות השאלה רק ששאלו באופן רע ולא כולם כי הזקני׳ יפה שאלו אלא שאר העם באומרם והיינו גם אנחנו ככל הגוים. (ג) ששאלו בימי שמואל שמאסו בהנהגתו. (ד) אומרם מלך לשופטנו כי המשפט היה מסור לשופטים ולא למלכים כי אם המלחמות. והר״י אברבנאל דחה כל ארבעה אלה ואמר כי מינוי המלך בעת ההיא אינה מצוה רק שאם ימנו שיהיה מישראל והביא ראיה מל׳ הרמ״בם ז״ל שאומר מצות עשה הי׳ למנות מלך מישראל ולא אמר למנות מלך סתם. והן אמת כי זה לשון הרמב״ם פתח דבריו פרק ראשון שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך כו׳ הנה כי מלך סתם אמר וגם כשמונה המצות אמר מצוה אחד למנות מלך מישראל. ב׳ שלא ימנהו מקהל גרים ויש לדעת כי גם השנית בכלל הראשונה. וז״ל פירושו כי תביאו אל הארץ אשר ה׳ כו׳ וירשת וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי אין בזה מצוה כלל כי לא צוה הש״י שיאמרו זה וישאלו מלך אבל הוא הגדת העתיד יאמר. אחרי היותכם בארץ הנבחרת ואחרי הכיבוש והמלחמות כלם ואחרי החילוק וז״א וירשת׳ וישבת בה אני ידעתי שתהיו כפוי טובה כשתאמרו מעצמכם אשימה עלי מלך לא מפני ההכרת להלחם עם העממין ולכבוש את הארץ כי כבר היא נכבשת לפניכם כי אם להשתוות עם שבעה האומות שהן הממליכים עליהם מלכים. ובזה יש מהסכלות כי היה לכם לשאול מלך בהכנסתכם לארץ ללחום מלחמותיהם כי אז היה הזמן הנאות לצרכו. לא אחרי הכיבוש והחילוק והישיב׳ בטח בדד בארץ וז״א ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי ר״ל לא להכרח ולא לצורך כלל כי אם לעשותכם כמעשה הגוים ההם. וזכר שכאשר יקרה זה לא ימליכו המלך ההוא ברצונם רק אשר יבחר ה׳ אלהיך בו מקרב אחיהם וזהו עצם המצוה ואמתתה כו׳ עד ולפי זה יהיה ענין המלך מצות עשה תלויה בדבר הרשות כאומר כאשר תרצה לעשות כן עם היותו בלתי ראוי אל תעשה אותו כ״א בזה באופן ע״כ: ומי יתן ידעתי מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לעשות אחד ממצות עשה רשות ולהכחיש מאמרם ז״ל מוסכם מהגמרא ומכל הפוסקים כי ג׳ מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. א׳ לשים עליהם מלך. ב׳ למחות זכר עמלק. ג׳ לבנות בית המקדש כאשר הביאם הרמב״ם ז״ל בהלכות מלכים. וגם אומרו כי מינוי המלך קודם למלחמת עמלק ואיך נאמר כי אינו מצוה רק שאם ימנו אותו שיהיה מזרע ישראל. ועוד כי איך אומר שאומרו שום תשים אינה מצות עשה שהוא לשון מיותר מאמר מקרב אחיך כו׳ וכן מה שכתב שמה שהאלהים שהתריס כנגדם הוא ית׳ לאמר מעתה כי יהיו כפויי טובתו שעתידי׳ לומר אשימה עלי מלך ככל הגוים וכל רעתם זכר על שלא אמרו זה קודם מלחמות הכיבוש כי אז היה צודק שהיה ללחום מלחמותיהם. אך אחרי כן אינו אלא להשוות עצמם לגוים ההם. ואמר שזה כוון הכתוב באומרו וירשתה וישבתה בה ואמרת כו׳ שהתלונה היא למה אחר ירושה וישיבה שהוא אחר כיבוש וחילוק ישאלו מלך. והלא אדרבה דעת רז״ל שלא נצטוו על מינוי המלך רק אחר כיבוש וחילוק נלמד מפסוק זה. ואדרבה הנה חשבתי למשפט כי נהפוך הוא כוונת הכתוב לומר קודם כיבוש וחילוק איני חפץ במלך בל יעלה על רוחך כי הוא הלוחם מלחמותיך חלילה. כ״א ה׳ אלהיך הוא הנלחם לך. אך אחרי כן שים תשים עליך מלך כו׳. ואם באנו לפרש ולשית לב על הטעמים הנאמרים על אשר קצף שמואל בשאלת המלך אם יש עליהם תשובה הנה המצא תמצא. כ״א אמרנו שהוא על אומרם ככל הגוים א״כ איפה באומר וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשופטינו היה לו לומר ככל הגוים ולמה השמיטו. ואם אמרנו שהוא על אומרם לשופטנו הלא אחרי כן מורה שלא קצף רק על מציאות שאלת מלך באומר ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה׳ אלהיכם מלככם ואומר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה׳ לשאול לכם מלך. הנה כי על מציאות שאלת מלך היה הקצף. ובדבר הזה גם טעם האומר על ששאלו בימי שמואל נדחה. וגם טעם האומר שזקנים שאלו כהוגן באומרם תנה לנו מלך כו׳ ולא היה הקצף רק על המון עם שאמרו אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים כו׳ הלא א״כ לא הי׳ ראוי לומר וירע הדבר כו׳ על דברי הזקנים כ״א אחר פסוקי ההמון האמור אחרי כן והיינו גם אנחנו ככל הגוים. ואם בפסוק שימה לנו מלך כו׳ יש בו מאמר הזקנים שהיא שימה לנו מלך לשפטם וסוף הפסוק שהוא ככל הגוים הם דברי ההמון וע״ז אמר וירע כו׳ גם זה דוחק. ומה גם כי אומר ככל הגוים אין רע כי הלא המה דברי התורה בעצמה. והטעם א׳ חז״ל שהיה כונתם לע״ג גם זה דוחק והם דברי קבל׳ אך אנו ליישב פשט הכתובים באנו:

והנה אני בעניי מנעתי עצמי מלבקש טעם אל מה שהוא ית׳ בעצמו אמר הטעם וגם שמואל פעמים שלש והוא כי ה׳ האומר לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם הנה על כי ה׳ מלכם ויבקשו מלך זולתו היה הקצף. וכן שמואל הוא אומר ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו וה׳ אלהיכם מלככם. וכן אמר דעו וראו כי רעתכם רבה בשאול לכם מלך יראה כי מציאות שאלת מלך בהיות ה׳ מלכם היה הקצף. וא״כ איפה חל עלינו חובת ביאור מקרא קודש הזה כי יצוה ית׳ עלינו לשום מלך ולמה יקצוף עליהם. ועוד אומר ואמרת אשימה עלי מלך כו׳ כי מי שם פה להם לדבר כדברים ההם אם לא פסוק שיראה שהוא כדבריהם כן הוא. אך אמנה אין ספק כי מאז נאמר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ רמז לנו ית׳ כי ימלוך עלינו מלך יושב על כסא וילחם מלחמות עמלק כמאמר רז״ל וזו היא מצותו ית׳ להמליך מלך באומר שום תשים עליך מלך אלא שהקדים פסוק הקודם וגם כפל ויאמר שום תשים לתת טוב טעם אל מצות המליכו מלך. והוא על קושי מדת העם לשאול כי צפה הקב״ה שעתידים לשאול מלך ע״כ מאז צוה לנו להמליך עלינו מלך וישימה בכלל מצות עשה. ושעור הכתוב כי תבא אל הארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה מבלי היות מלך עליך לצאת ולבא ללחום מלחמותיך וגם וירשת וישבת בה מבלי מלך כי זה הוראת כי ה׳ אלהיך מלכך בשמים ממעל ועל הארץ הוא ג״כ עמך יוצא. ובא לפניך ולוחם מלחמותיך. ואדרבה בזה גדלת מאד כי מה שמלך הארץ עושה לעמו עושה הוא יתב׳ לך. ולא עוד אלא שעל ידו אתה בטוח הנצחון כי וירשתה וישבת בה על יד ה׳ אלהיך הנזכר. אך מה אעשה כי ידעתי כי ואמרת אשימה עלי מלך כו׳ ולא תביט כי ה׳ אלהיך בשמים והוא מלכך בארץ על כן קדמתי מעתה לצוותך במצות עשה שתשים עליך מלך כי בין כך ובין כך תעשנו ע״כ טוב טוב הוא שתקיים מצותי בדבר ושלא שתעבור רצוני. וזה כפל אומר שום תשי׳ לומר ידעתי כי לא יבצר ממך שום שהוא השימה שתעשה אתה מעצמך לכן תשים עליך בצווי ותקיים מצוה. ואין לומר למה לא עשה הוא ית׳ פה כאשר עשה ביפת תואר שדברה תורה כנגד יצר הרע להתיר ביאת המלחמה אך לא עשאה מצות עשה. הלא הוא כי שם הוא אל היחיד ופה אל כללות ישראל והוא כי כאומר רע עלי המעשה אך אתיר לכם לבל תענשו ואין בזה רצון טוב כי אם עדיין יש שצף קצף והראיה כי העושה ההיתר ההוא מרעה אל רעה הולך כי סופו לשנאותה ואח״כ להוליד בן סורר ומורה וסופו ליסקל וע״כ אם ביחיד עושה הוא יתב׳ כן לא יעשה כן בכל עמו כאחד לתת מכשול לפניהם לומר אתיר לכם איסור זה שתמליכו מלך דרך רשות. שאם כן למה שעדיין לא לרצון הוא ונשאר מעט קצף ימשך שכמקרה הלוקח יפת תואר יקרנו שמרעה אל רעה ילכו כמוהו ויסתכנו יחד כל עם ה׳. על כן בחמלת ה׳ על עמו לא עשה כאיסור שאין בו רצון רק צוה מצות עשה שאדרבה בזה עושים רצונו ומקיימי׳ מצותו וקונים להם פרקליט אחד בעשותם אחת מכל מצות ה׳. באופן שמבלי יאמרו אשימה עלי היה מצוה עליהם לעשותו. אלא שהטעם שצוהו ה׳ שהיה על היותם בחיריים לומר אשימה עלי מלך יעשו הם בפועל. כי לא על שהוא ית׳ צוה הדבר על תלונות אומרם כך ימשך שלא תחשב התלונה לחטא. כי הלא עתה שצוה ית׳ לשים עליהם מלך מבלי ישאלו אשמתם רבה. כי לו חכמו הי׳ להם לומר הלא לא יבצר מהעשות הדבר במצות ה׳ ולא נשאל. ע״כ וירע הדבר בעיני שמואל כו׳:

טז[עריכה]

רק לא ירבה לו כו׳. ראוי לשום לב. (א) הנה יותר היה צודק יאמר פן ישיב את העם כו׳ ולא יאמר ולא ישיב שמורה שהוא ענין נוסף היזק על ריבוי הסוסים. (ב) עד״ז באומרו ולא יסור לבבו שהל״ל פן יסור לבבו. ועוד שהראוי יאמר ולא יסורו. ואם על האשה אשר יוסיף על השיעור או על כל אחד ואחד הל״ל ולא תסור. (ג) מה היה שבאומרו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד לא אמר שום טעם. (ד) אומר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב כו׳ כי הלא גם צוויים ראשוני' כשבתו על כסא ממלכתו הם ולמה לא נאמר רק עתה. (ה) אומרו מלפני הכהנים הלויים מה ענין כהנים הלוים בזה. (ו) אומרו והיתה עמו בלשון נקבה ואומר וקרא בו לשון זכר. (ז) אומרו למען ילמד ליראה איך בהיות הספר עמו לומד ליראה וגם אומרו לעשותם היא מלה יתירה. (ח) אומרו לבלתי רום לבבו כי הנה אמר טעם אחד לממן ילמד ליראה וע״כ באומרו טעם שני הל״ל ולבלתי רום לבבי בוי״ו: אמנם הנה על משנת עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עביר׳ כתבנו כי שלשה דברים פורקין מעל האדם עול מלכות שמים ומאבדים אותו א התנהגו אחר תאוות גופו כמשגל ומותרי מאכלות. ב התנהג בגאוה. ג בלתי התנהגו׳ בתמימות כי אם במזמות וחקרי לב עד יהיה עדי אובד ועל שלשתן הזהיר. על הא׳ דע מאין באת מטפה סרוחה ואם כן לא טוב תהיה איכותך כאשר תמשך אחר החומר מן הדבר אשר נעשה החומר ממנו כי כל דבר חוזר אל שרשו. ועל השנית אמר ולאן אתה הולך למקום עפר כו' כלומר וא״כ איך תתגאה ולא תהיה מאד שפל רוח כי תקות אנוש רמה. ועל הג׳ אמר ולפני מי אתה עתיד ליתן דין כו׳ היודע מצפוני חקירות לבך. ובזה נבא פה אל הענין. והוא כי ג׳ הרעות האלה מפסידים את כל האדם מה גם עתה את המלך כי הפסדו לא לו לבדו יהיה כי אם גם את כל העם אשר תחת ממשלתו. וזה מאמר הכתובים רק לא ירבה לו סוסים שהם מקנים בו גאוה ולא בלבד תמשך לו רעה מזה כי אם גם ימשך עון אחר לעמו והוא כי ישיב את העם מצרימה למען הרבות להם סוס כי משם מוצא הסוסים וזהו ולא ישיב את העם מצרימה כו׳. וגם לא ירבה לו נשים שהוא המשך אחר תאות החומר שהוא הדבר השני. ועל הדבר השלישי אמר ולא יסור לבבו והוא למוד רז״ל כי עבירה גוררת עבירה וכבר כתבנו במקומו כי הכח טמא הנעש׳ בעון אשר הוא רוח חיים הוא הגורר עון כיוצא בראשון כי מעשה העון אין בו ממש ואך יגרור עון. ונבא אל הענין אמר לא ירבה לו נשים שהוא לאו א׳ אמר כי זולת המשך אחר התאוות יש רעה ג׳ והיא כי עברו זה הלאו הנזכר. זה הלאו יסור לבבו גם מהיות אוהב את ה׳ בכל לבב עד היות סר ממנו והולך אחרי אלהים אחרים ככתוב על שלמה והוא כי הנמשך אחר תאוות החומר סר מהמשך אחר הנפש באהבת נשיס. ואחר החילו לסור לבבו מאחרי ה׳ גורם לו גם לסור לבבו ממנו ית׳ ללכת אחרי אלהים אחרים שגם זה עי״כ נקרא זנות וזהו לא יסור כי עון ריבוי הנשים יביאך לסור מאחרי ה׳ וזהו לא ירבה לו כו׳. ולא יסור הלאו הנזכר לבבו כו׳ כי יפתנו ללכת אחר שרירות לבו באמונות כאשר פתהו בתאוות וזהו הדבר השלישי. ומן הטעם הזה גם הוא גם כסף וזהב לא ירבה לו מאד והוא מאמר שלמה על העושר ופן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה׳ שהוא לכת אחרי מזמות לבו לפי שכלו. ואחר הזהירו בשלשת דברים שבא לידי עבירה בא לומר איך יתעטר בשלשה כתרים ע״י תורה ובה יקנה גם כתר שם טוב שלא בלבד יפרוש מהדבר המזיק כ״א גם יבחר ויקרב הדבר המאשרו ומרבה לו חיים וטובה בעוה״ז ובעוה״ב. והוא כי והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו כו׳. וענין הב׳ בהזכיר מאמר רבי שמעון בן יוחאי בשמות רבה שאמרו כי שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות ולפיכך כתיב זר בארון ומזבח הקטורת ושולחן. עוד אמר ולמה בכולם כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ללמדך שכל הזוכה לתורה זוכה לכולן כמבואר מאמר זה אצלנו פרשת תרומה בסיעתא דשמיא. הנה כי הזוכה לתורה זוכה לכולם כי בתורה מלכים ימלוכו מלכי רבנן וכמו שכתיב אצלנו בביאור משלי כי ת״ת מולך אף בעליונים כענין שמש בגבעון דום וכמה ניסים ונפלאות הנעשים ע״י חכמי ישראל עד אין מספר כי כחות עליונים משועבדים אליהם ואין מלכות גדול מזה. וגם כתר כהונה כי הלא כהן ה׳ הוא נחלתו. ותלמיד חכם הוא נחלתו של ה׳. כמו שאמרו רז״ל על פסוק וממתנה נחליאל ומנחליאל במות כי התורה שניתנה במדבר בעסוק בה האדם נחלו אל. כי זה יותר מהכהונה כי אשר לי כתר כהונה ההוא נחלתו. ות״ח הוא נחלתו של האל. והיא המעלה העתידה לישראל כדבר שנאמר ונחל ה׳ את יהודה חלקו כו׳. ונבא אל הענין אמר והיה כשבתו כו׳ לומר הנה ראוי לו שיקנה על כתר מלכות אשר לו גם כל שאר כתרים וכתר שם טוב העולה על גביהן והוא ע״י התורה. וזה אומר והיה כשבתו. על כסא ממלכתו שיש לו כתר מלכות כן יהיה לו שאר כתרי' שהוא ראשונה כתר תורה שהוא כי וכתב לי את משנה התורה הזאת שעל ידה גם כתר כהונה יש לו כמו שכתבנו מרשב״י שהזוכה לתורה הוא כאילו זכה לכולן והראיה כי אפילו ממזר ת״ח קודם לכהן גדול עם הארץ וז״א וכתב לו כו' על ספר מלפני הכהני׳ הלוים כלומר כי מעלת התורה הנזכר היא מעלה אשר היא מלפני הכהנים שהוא דבר מלפניהם קודמת וגדולה על הכהונה. והלא תאמר למה תגדל כתר התורה על הכהונה וגם תנתן גם למלך לכהן גם הוא. לז״א הלוים לומר שהוא על כי הכהונה לא השיגה הכהן ע״י בחירה כ״א באה להם מהיותם לויים משבט לוי וזהו הכהנים הלויים והזר הקרב יומת. הנה שקנה כל שאר כתרים והלא כלם אינם כלום אם אין כתר שם טוב שעולה על גביהן לז״א והיתה כו׳ לומר אשר אמרתי שיהי׳ לו הכתר תורה אינו שיקח בספר אצלו בלבד ויקרא בו לעתות הפנאי שאם כן לא תהיה לו כתר התורה. רק שילמד החכמה ותהי׳ בקרבו וזהו והיתה כלומר התורה הזאת עמו בקרבו שיהי׳ ת״ח ולא שתהי׳ בספר בלבד כ״א עמו ממש. וגם וקרא בו הספר הנזכר אחר שהתורה עמו. ומה שאמרתי והיתה עמו שהוא שימלא כרסו מן הגמרא הוא על שני טעמים. אחד שאם לא כן לא תהי׳ לו מורא שמים כי אין בור ירא חטא וזהו למען ילמד שהוא הגמרא שימשך מזה ליראה את ה'. שנית על כי תלמוד מביא לידי מעשה וזהו לשמור כו' לעשותם שע״י מה שילמד שהוא הלמוד יבא. לעשותם כי התלמוד גדול שמביא לידי מעשה נמצא שעי״כ בא לידי מעשה כל המצות הוא כתר שם טוב. וריבה באתין באומרו לשמור את כל כו׳ ובאומרו ואת החוקים כו׳ לומר גם שהוא משמרת למשמרתם באופן שאיש כזה קנה שם טוב נמצא שזכה עם כתר מלכות גם לכתר תורה ועל ידה ליתר כתרים וכתר טוב העולה על גביהן כמדובר:

כ[עריכה]

לבלתי רום לבבו כו'. עתה בא ופירש. והוא כי הנה כתבנו כי באומרו לא ירבה לו סוסים אין עיקר הטעם שלא ישוב את עמו מצרימה כ"א שהוא דבר נמשך גם כן מרבוי הסוסים וכן באומרו ולא יסור לבבו אינו אלא שרבוי הנשים יש עמה רעה ידיעה ועוד הוספת רעה על הרעה הנהוגה מעצמה כמפורש למעלה וכן צוה ית' שלא בלבד יהיה צדיק כי אם גם ידבק בספר התורה ככל הכתוב למעלה. על כן בא ופירש טעם כל אחד מג' העיקרים הנאמרים. ועל הא' והיא על ריבוי הסוסים אמר לבלתי רום לבבו מאחיו כי יתגאה כמפורש למעלה. ועל השנית מענין הנשים אמר ולבלתי סור מן המצוה כו' שעל ידי המשכו אחר תאוות הגופנית ישליך המצות אחרי גוו. ועל השלישית אשר החמיר לידבק בספר התורה אמר למען יאריך ימים כו' כי עץ חיים היא למחזיקים בה. וש"ת באריכות ימיו יש הפסד לבניו "ד ר"י בן קרחא שבירך לאיש שיגיע לחצי ימיו ונתן טעם ואמר שאם יהיה כמוהו הבאים אחריו האם בהמות ירעו לזה אמר הוא ובניו כו' לומר כי בת"ח כשמאריכים אלו הרבה אולי יש גדולים בשנה כאלה ולא הגיע זמן הנהגתם ובהאריך אלו לא ישאר זמן לאחרים. אך המלך שבניו ודאי קטנים הרבה מהאב בשנים ואין אחרים יורשי עצר בקרב ישראל אין קפידא כי הלא אחר אביהם ימלכו הם על כל פנים וזהו הוא ובניו בקרב ישראל. ובדרך הזה אין קשה מה שלא אמר למען יאריכו ויחזור לאב ובנים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.