אלשיך/בראשית/מט

אלשיך בראשית מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויקרא יעקב כו'. ראוי לשים לב אל כפל אסיפה וקבוץ ואל שנוי הלשון וכשאומר האספו אינו מזכיר לא בני יעקב ולא בני ישראל וכשאומר הקבצו אומר בני יעקב ובני ישראל. ואומר זה פעמים שמעו א' בבני יעקב וא' בבני ישראל וכן אומרו אביכם הוא מיותר. ועוד מה המה האסיפה וקיבוץ ואח"כ אינו מדבר כ"א עם כל א' וא' בפני עצמו. ועוד כי באסיפה או' מה ידבר עליהם. שהוא את אשר יקרא אותם ובקבוץ אינו או' מה ישמעו ממנו:

אך הנה קבלנו מרז"ל (ב"ר פ' צ"ח) ב' דברים. (א) כי בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו. (ב) שבשעת סילוקו אמר לבניו שמא יש בכם ח"ו פיסול כו' וענו שמע ישראל ה' אלהינו וכו'. וענה הזקן ואמר ברוך שם כבוד וכו'. וע"פ דרכינו נשית לב מה ראה לו' שמא יש פיסול בכם. מה שלא ראה בהם עון כל ימיו ויתכן שכל זה נרמז בכתובים. והוא כי הנה יש הפרש בין אסיפה לקבוץ כי קבוץ הוא על נפרדים הרבה. כד"א מזרה ישראל יקבצנו מקבץ נדחי ישראל. ואסיפה תאמר גם על בלתי רחוקים הרבה מתאספי' יחד כד"א אספה לי ע' איש כו'. והנה בקש יעקב לגלות את הקץ ויקרא את בניו ויאמר האספו. ונמתיק סוד בקרוב הרבה כי הוא דבר הנאמר בלחישה. וז"א ואגידה כו' את אשר יקרא כו' ובזה לא הוצרך לו' בני יעקב או בני ישראל כו' כי אין צריך להבחין כי לא חשש היות בהם דבר בלתי הגון. אך בראותו כי נסתם ממנו אז אמר אולי יש פיסול בקצת בניו וע"כ נסתם ממנו. ע"כ חזר ואמר הקבצו כו'. לומר אולי רחוקים אתם באיכות ממני וגם זה מזה כנודע כי יהיה אנשים אחים קצתם צדיקים וקצתם רשעים. כיעקב ועשו וכיוצא ואין בעולם נפרדים זה מזה יותר מהם כי מי יתן טהור מטמא. וע"כ בעלות על רוח יעקב ספק אם היה פיסול בבניו בענין האמונה על דרך שהיה בבני אברהם ויצחק שע"כ לנפרדים יחשבו בעצם. ע"כ על חששא זה אמר הקבצו לו' התקרבו אלי וזהו הקבצו ושמעו המתייחסים לבני יעקב. והוא כי כשישראל צדיקים נקראים בני ישראל. וכאשר יתהפך נקראים בני יעקב כד"א ולא אותי קראת יעקב. כלומר כאשר לא אותי קראת תתייחס לשם המורה עקבה אך כי יגעתי בי בשבילי אז תקרא ישראל. וזהו או' בני יעקב כי אינכם כולכם שלמים. ולהיות כי בשמעם אמרו שמע ישראל אז השיב ואמר אתם אמרתם שאשמע אני ששמי ישראל כי ה' אלהינו גם אתם ושמעו אל ישראל אביכם כל אשר אומר לכם בברכות אלו כי עתה ישראל יתייחס ליקרא אביכם ולא יעקב וזהו אל ישראל אביכם:

ג

ראובן בכורי וכו'. הלא כמו זר נחשב שלא יברכנו. אך יאמר זאת ברכתי שלא תספיק אשמתך. לבל תמנה מכלל אחיך כאשר חשבת או לפחות להעביר ממך הבכורה כ"א שתהיה מכלל אחיך. ולא זה בלבד כ"א גם בכור עליהם על הדבר היחס וזהו בכורי אתה. אך זה הפסדת כי מצד היותך כחי שנולדת מעיקר כחי וגם היותך ראשית אוני. ראשית הפרי שהי' לי כד"א כי הוא ראשית אונו כי מצד היותך הבן הראשון ראשית אוני. לך משפט הבכורה לשאת פי שנים. וזהו יתר שאת. וכנגד היותך כחי יאות לך יתר עז הוא גבורת המלוכה. אך ע"י פחז כמים אל תותר יתרונות אלו. או יאמר תבורך ליקרא בכורי תמיד. אך הנה היו לך ב' מדות בלתי טובות אשר מהולדתך היה ראוי יהיה לך הפכן. והוא כי כל טעותך היה היותך בלתי סובל רק נחפז להתקומם לעשות רצונך בקנאתך. עוד שנית כי אחרי החילך לפעול פעולת קנאתך עם היות כי מן הסתם אתה מתחרט. לא עצרת כח לשוב מעשות הדבר עד כלותך להפך המשכבות. ושתי אלה היו בלתי ראויות לימשך מצד הטפה אשר באת ממנה כי היות עיקר כחי. כי היא הטיפה הראשונה שיצאת ממני. כי סבלתי עד פ"ד שנה לבלתי הוציא טפה מגופי. וע"כ כנגד הטפה ההיא שהיתה עצורה לי אשר ממנה באת. היה ראו יהיה לך יתר שאת שהוא סבלנות. ומאשר היית ראשית אוני שאתה בכור והבכור הוא קדוש היה ראוי יהי לך יתר עז. להיות עז כנמר נגד יצרך לשוב לתקן אשר החילות לעשות. אך היו לך בהפך כי היה לך פחז שהוא הפך יתר שאת וגם היה כמים. אשר בהשפכם לא ישובו ליאסף כן אתה לא חזרת בך וזהו הפך יתר עז. ועם כל זה אברכך שלא תפסיד לבלתי המנות עם אחיך. ולא לבלתי היות בכורי ליחס רק שאל תותיר שלא תפסיד כ"א היתרונות בלבד. שהיא מלוכה ופי שנים בארץ. ואל תאמר מה פשעי בבלבלי המטות להפסיד כל זה. כי הלא כאשר עלית משכבי וכו'. אל יקל בעיניך הדבר כי אז חללת משכבי שנעשה חול כי יצועי מצע קדושת שכינה שהיה פרוש על משכבי אז עלה וישארו משכבי אביך חול. או יאמר הנה מה שראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. הנה הי' לי מיתר שאת וסבלנות בעצמי לבלתי הרהר והוציא טפה פ"ד שנה ויתר עז נגד יצרי לבלתי פעול הם היה מביאני לידי נסיון והרהור הייתי לוחם עמו. ואיך נהפכת לו והיה לך בהפך כי היו לך פחז כמים שלא סבלת וגם לא היה לך עז. אחר הקנאה לכובשה. אך זאת ברכתי שאל תותר אך לא להפסיד שלא תמנה בכלל אחיך ולא שם בכור לייחס כדלעיל:

או יאמר מה שבכורי אתה. הוא במה שאתה כחי וראשית אוני. כלו' מצד הפעולה. אך לא מצד המחשבה רק להוליד את יוסף כי רעיונו על רחל סליקו. להעמיד הבכור ממנה כי לא ידעתי שהיא לאה ומי גרם היות בכורי אתה ולא יוסף. יתר שאת של מי שסבלה שהיא רחל. ויתר עז על יצרה לשים אותה במקומה והגמול ששלמת לה. הוא שחסרת שאת וסבלונות ועוז על יצרך נגד כבודה. שהיה לך פחז כמים נגדה. ועם כל זה אל תותר שלא תחסר רק ההעדפה ויתרון והוא נאות. כי אשר עלית במעלות משכבי אביך עם לאה להיות בכור. אותה עליה אז חללת בפחז כמים והוא מדה כנגד מדה. כי על ידך. יצועי היא מצע שכינה. שהוא יתרון שהיה לי עלה ונסתלק. כן אתה תפסיד יתרונך:

ובמסרה עלית שלשה במקרא עלית משכבי אביך. מטרף בני עלית עלית למרום. ויאמר אם תראה שנאמר בו כי עלית אז חללת. מי שחילל הקדושה העליונה. איך זכה שיאמר עליו משה. יחי ראובן לחיי עלמא שהוא לעולם הבא. אל תתמה על החפץ. כי בזה תדע כמה מדה טובה מרובה ממדת פורעניות כי ע"י מה שעלית משכבי אביך לא הפסדת כ"א שאל תותר. אך ע"י המצוה מטרף בני עלית שהצלת את יוסף מיד אחיו בעלי בחירה. שנא' ויצילהו מידם ע"כ עלית למרום. להיות חיי עלמא שהוא בעולם העליון:

ה

שמעון ולוי אחים כו'. הליץ בעדם לפניו ית' ואמר הנה בשמעון ולוי נמצאו ב' מדות א' טובה והיא אחדות הלב זה עם זה. וא' רעה והיא ידים ממהרות לשפוך דם אמר הנה הא' תחשוב למו עיקר בעצם. וזהו שמעון ולוי אחים מה שראוי לייחס אליהם הוא היותם אחים בעלי אחדות. כי הב' שהם אחוזי חרב גנובה היא אתם ותעזוב מהם. כי הלא כלי חמס מכרותיהם וגניבה מעשו כפרש"י. אמנם הנה יש להם עוד מדה ג' שראוי לתקנה. והיא כי כשהם כועסין אל איזה קנאה קשים לרצות. והן אמת שיש לטובה כשבט לוי בעגל. ופנחס בשיטים וכיוצא. אך שאשר אינה לטובה. אין מדתם שכועסים ומהרהרי' לעשות הרעה וכשבאים לפעול שבים אחור ומתחרטים רק כאשר בסודם שימתיקו סוד לעשות דבר הוא דבר רע שאל תבא נפשי בו. שלא ישימו נגד עיניהם אז כי הוא על דבר בלתי טוב. שאין לנפשי מבא בדבר ההוא. כשאח"כ יבאו לפעול שיקהלו לעשות הדבר לא תחד כבודי. כי לא ייחדו כבודי אתם. לו' אינו כבוד אבינו שאנו כאחדים עמו לעשות כן כ"א שיעשוהו. והראיה כי הנה באפם הרגו איש זה יוסף שאמרו לכו ונהרגהו כי גם שלא עשו בפועל. הלא בבחינת האף היה הרוג. כי גמרו ככל דעתם להורגו ע"ד הכ' אצלינו. על אשר הפכם באפו וראו איך קשים לרצות הם. כי הלא וברצונם שנתפייסו ע"י ראובן האומר אל תשפכו דם לא שבו לגמרי להחיותו. כ"א עקרו שור זה יוסף שהשליכוהו הבורה והיה דעתם ישאר שם עד ימות. כי גם שהנחשים ועקרבים שבבור לא ימיתוהו. ימות ברעב בהיותו עצור שם תמיד ויהיה עקרו כמו את סוסיהם תעקר הוא חיתוך הרגלים. בל יתנועעו ממקומם עוד. ע"כ מדה זו ראוי לתקן בברכתי. והיא כי ארור אפם כשהוא עז מפאת עזות. משא"כ כשהוא מפאת חסידות וקנאת ה'. כשבט לוי בעגל. ופנחס בשטים. כי היה אף של רחמים ולא של עזות. כד"א רחמי רשעים אכזרי. כי עשות רחמים עם הרשעים הוא מי שעליהם הוא אכזרי שהיא טובתם. וכן תקולל עברתם כאשר קשתה שהוא על מה שקשה לפניו יתב'. וראוי צדקת שני שבטים אלו כי אחר הסיר והכניע מדת אפם ועברתם כ"כ יהיו טובים ומטיבים כי לזכות את ישראל אחלקם ביעקב כמשז"ל (ב"ר פ' ל"ח). זה שבטו של לוי והוא לזכות את ישראל שבכל נחלת שבט ושבט היו כהנים ולוים בעריהם. וכן ואפיצם בישראל זה שבט שמעון לזכות את ישראל כי הם סופרים ומשנים. ועניים המזכים את ישראל בספרותם ומשנתם ללמד בניהם. ובקבלת צדקה מהם. כי יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב. שנא' (רות ב') אשר עשיתי עמו היום בועז וכמשז"ל שאחלקם ביעקב הוא בשבט לוי. ואפיצם בישראל הוא על שמעון. גם שלפי דרכנו אין צורך לזה רק שהיותם מעורבים אלו ואלו בישראל הם מזכים אותם. עכ"ז יתיישב בהיות זה על שבט לוי וזה על שבט שמעון אומרו בזה יעקב ובזה ישראל והוא כנודע כי תואר יעקב הוא על היותם בלתי שלמים ותואר ישראל על השלמים. והוא כי הנה שבט לוי שם כהנים ולוים שלמים הם ובהתחלקם בעם יתייחסו העם לפניהם כמתוארי בערכם ליעקב אך שמעון הוא שיהיו העם שהם בתוכם מתוארים בשם ישראל כנראה מענין השטים שהכ"ד אלף היו כלם משמעון ובסלוק אהרן ששבו אחור למצרים הרגו בני לוי משמעון ה' משפחות שהיו מחזיקים לשוב מצרימה. כי עוד נשאר להם חלק מהאף ועברה. וה' עשה להפיצם להכניע אפם. ושהסופרי' ומשנים ישרת כעסם אל תלמידיהם לזרוק עליהם מרה כי תורה הנלמדת באף היא העומדת וכן העניים נכנע אפם ועברתם:

ח

יהודה אתה וכו'. הנה ארז"ל (שם) שכשראה יהודה שדבר נגד הראשוני' היה נרתע לאחוריו. אז קראו אביו ואמר יהודה וכו'. ומעין זה יאמר כי הנה יהודה אין ספק שהיתה נפשו מרה לו על מכרו בכסף צדיק כי על כן גם אחיו הורידוהו מגדולתו על כן אמר לו הלא תתירא מענין יוסף שע"כ הורידוך מגדולתך. על כי כאשר אמרת לכו ונמכרנו היית יכול לו' נשיבהו אל אביו נהפוך הוא. כי אלמלא אתה היא נשאר בבור עד ימות ברעב לכן אל תירא כי הלא אדרבה יודך אחיך. והיא כי ליהודה היתה מדת דהע"ה שאמרו רז"ל שהיה אדמוני לאומות ורחמן לישראל. כי גבורת אריה שהיתה לו. לא היתה משמשת לו כ"א לאומות הנה זאת ליהודה גם הוא כי עם שהיה אריה לא היה אכזר כ"א לאומות כאשר בקש לעשות במצרים ואשר הרג את עשו ואת כל הקמים על בית אביו על דבר שכם כמשז"ל. אך לאחיו היה רחמן מאד כאומרו מה בצע וכו' כי אחינו בשרנו הוא. ונבא אל הענין אמר הנה במה שיהודה אתה שאתה מלך וגבור כארי. שע"כ היה לך לקנת ביוסף המלוך ימלוך עליכם או משול ימשול בכם שנוטל שררתך. ואדרבה אתה ריחמת עליו ואמרת מה בצע כי נהרוג את אחינו. לא בלבד יוסף כ"א גם אחיך יודוך כי אשר תמלוך עליהם תרחמם ותהיה ידך תקיפה על האומות אויביהם וזהו יהודה אתה במה שיהודה אתה שאתה מלך וגבור כארי. שע"כ היה לך לקנא ביוסף יותר מאחיך שרצה ליטול מלכותך ואדרבה ריחמת עליו ע"כ תחת אשר הורידוך אחיך אדרבה יודוך בראותם כי ידך החזקה אינה רק בעורף אויבך ותחת מה שגעלוך עתה ישתחוו לך בני אביך:

ט

גור אריה וכו'. ראוי לשים לב אל אומרו גור אריה יהודה שלא לנוכח. ולא אמר גור אריה אתה. מטרף בני עלית לנוכח. כרע רבץ וכו' שלא לנוכח. אך יאמר הלא אמרתי שישתחוו לך בני אביך. וש"ת אחר כי זכות תחשב לי. ואיך היה שאפפו עלי רעות. שהורידוני מגדולתי. ואח"כ מת בני הראשון. ואחריו השני. עד הוצרכתי לבנות מתמר. ואם יש לי זכות בדבר. איך היצר לי. לז"א דע איפה כי הכל בהשגחה גמורה בכל הפרטים. כי יש בחינת זכות. ויש בחינת הפכו. וכל מעשיך פעולת למלכות הבא ממך. הוא דוד המלך ע"ה. כי אתה סימן לבניך. וכאשר עשית כן יעשה להם:

והוא למה שמענין יוסף בא לך המלכות של דוד. ע"כ הי' כיוצא במעשה אשר עשית וזהו גור וכו' והוא כי כשמדבר שלא לנוכח ידבר על דוד וכשמדבר לנוכח הוא על יהודה עצמו וזה יאמר והנה גור אריה יהודה כי יהודה הוא דוד תחלה יהיה גור קטן שלא ימשול רק בחברון על יהודה ואח"כ אריה מושל בישראל כלו כאריה בכל החיות. ולמה לא היתה לו ממשלתו בבת א'. הלא הוא כי הנה אתה בני מטרף בני עלית. וזכית למעלות מלכות ולכן כאשר התנכלו אותו להמיתו. ואמרו לכו ונהרגהו ונשליכהו הבורה. לא מחית ולא רצית למשול בם. רק משלת בעצמך בלבד. שהיית שותק וכובש את עצמך בלבד. כן דוד תחלה כבש את שבטו הוא שבט יהודה לבדו. וכאשר אח"כ כבשת את כל אחיך ואמרת מה בצע וכו' ומשלת בם לבלתי הניחו בבור עד ימות שם. כן אחרי כן ימשל דוד בכל השבטים ויקרא אריה על שלא היה שררתך גמורה לו' נשיבהו אל אביו. שלא גמרת המצוה כמ"ש ז"ל. הורדת מאת אחיך כן גם במלכות דוד תרד מלכותו מאת אחיו בימי רחבעם. ולא ישאר לו רק יהודה ובנימין. כי גם פה לא הורדת מאת בנימין ואח"כ כרע כי היתה כריעה ולא רביצה ונפילה בעצם אחרי כריעת חילוק המלכות רבץ כאריה בחרבן בית א' שביטל מלכות בית דוד שנחרב הבית עם הריגת צדקיהו. וזרע המלוכה שהוא מעין מיתת אשתו הוא ביתו ועדין לא היתה נפילה בעצם כי היתה תקוה ע"י אונן יקום זרע לאחיו. וזהו רבץ כאריה שיש בו כת גם כשרובץ כך בחרבן בית ראשון היה עדין כח ביכניה וזרובבל ונחמיה מזרע דוד ונבנה מיד במלאת ע' שנה. ואח"כ וכלביא שהוא מין אריה בלתי חזק כאריה כי ברביצתו יכנע בעצם. עד ימצא מי יקימנו. כן בחרבן בית שני שלא היה מלכות בית דוד הנמשל לאריה. כ"א נשיאים נמשלים ללביא החלוש מאריה. שרבץ כלביא שהרביצה מתמדת עד בא מי יקימנו. כמ"ש בס' הזוהר על נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. שלא תוסיף קום מאליה עד בא מי יקימנה. וזהו אומרו פה וכלביא היא הרביצה שניה שכחו חלוש שלא יקום עד בא מי יקימנו. והוא מעין יהודה כי נפילת ער לא היתה בעצם רק כרביצת אריה שיש בו כח לקום. כי היה אונן יכול לתקן להקים את שמו. אך הקמת אונן מי יקימנו את ער כי שלה בית א' הוא בונה ולא שני בתים ולא מביא לעולם רק את אונן עד בא מי יקימנו הוא יהודה עצמו שהקים גם את ער הוא פרץ וזרח הוא אונן. כמפו' במקומו בס"ד. וכאשר ממיתת ער ואונן שהוא רמז אל ב' החרבנות עד לידת פרץ שהוא מלך המשיח. לא נגדע זרע יהודה לגמרי כי עדין היה מיהודה שלה כן לעתיד בין החרבן שני למלך המשיח. לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שילה מלך המשיח. הוא דוד. והוא גמר הרמז שענין יהודה הוא דוגמת דוד העתיד והוא מלך המשיח:

יא

אסרי לגפן כו'. הנה ידוע מאמרם ז"ל כי זכו אחישנה לא זכו בעתה וכן אמרו זכו יבא על עב קל בכבוד גדול לא זכו עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתון. ופירשו ברעיא מהימנא שרוכב על חמור. הוא כ"א יהיה עני מזכיות ישראל. תהיה רכיבתו לישען לשנזכה שיבא על זכות עמלי תורה. הדומים ליששכר חמורו כו': ונבא אל הענין. והוא כי אחרי אומרו עד כי יבא שילה שהוא אם זכו שיבא ושהיה המשיח מתואר אל תואר שילה. שהוא בשלום גדולה וכבוד שיבא ביקהת עמים שהוא בהיות אחישנה. מה שאין כן אם לא זכו שיהיה בעתה שיהיה אז עני ורוכב על חמור. ועתה ממוצא דבר חל עליו חובת ביאור קושיא א'. והוא כי להמתין עד זמן קץ של בעתה לסמוך אז על זכות תופשי התורה. שלא יעדרו בכל דור. למה ימתין ויהיה זכות זה המצוי בכל דור. שמור עד הזמן ההוא. ויביאהו נא בזמן ממיוחס לאחישנה. גם אם עדיין לא זכו. כי כאשר תספיק זכות תופשי התורה בשלא זכו בזמן ההוא תספיק גם עתה קודם לזמן של בעתה לז"א אל תתמה על החפץ כי אסרי וכו'. והוא כי ישראל נקראו גפן ושורקה ושורק. כשאין בהם אחדות נקראים גפן שכל בד נפרד מחבירו. וכשיש בהם אחדות בעצם נקראים שורק כמפו' אצלינו על פ' נטעתיך שורק וכאשר הייחוד קל ורפוי נקראים שורקה ל' נקבה: ונבא אל הענין. אמר אשר תראה אסרי שאוסר ומעכב בשביל הגפן שהם ישראל. אותו העיר הוא זכות תופשי התורה שאינו משתמש מאורו זכות. ומניחו עצור ואסור. כשאין בנו זכות ואחדות בזמן אחישנה. כ"א נמשלים לגפן שיש בה פארות הרבה נפרדים זה מזה שאין חיבורה כ"א בעיקרם וגם כשנמשלי' לשורקה א'. שיש אחדות בצד מה. אלא שהוא ברפיון כשורקה נקבה ולא שורק. עכ"ז אסור בני אתונות מלמהר לבא בזמן אחישנה הטעם הוא שאין זה מועיל בלבד. עד יהיה בעתה שתמלא סאת אדום. ויתקיים כבס ביין לבושו אם יהיו כגפן. או יהיה עליהם יותר רוגז מזה. שיהיה בדם ענבים סוסו. שרוגז הנמשל לדם יהיה נמשך להם. מישראל הנקראים ענבים כד"א כענבים במדבר. מצאתי ישראל ע"י תשובה שיעשו אז כשיהיה זמן בעתה:

והוא מאמר הכ' מדוע אדום ללבושך וכו' פורה דרכתי לבדי וכו' וש"ת הלא גם אם תכבד יותר הרוגז לישראל. כי גם הוא זמן שלא זכו. ובהתחזק מדה"ד לבבל. גם תהיה חזקה לישראל אל תחוש כי הלא חכלילי וכו'. לו' החכלילו' הנוגע לי שהוא מישראל כאומרו חכלילי ולא אמר חכלילו' שהוא מראה הצרות טרם בואן. אינו רוגז פנימי רק חיצון. וכענין (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו כן חכלילות ואודם דין יהיה לפנים לעינים יותר מיין הצרות ואם לא תשוב מראיית הצרות או מצרו' שלא ע"י הכאות אויבי'. עד יערכו עליכ' אויבי' מלחמ' שהם נמשלי' לשיני' שהוא משל אל פעול' דריסת הרוגז כי כן השינים דורסים ונושכים ילבינו מחלב שתשובו ומיד יתהפכו לרחמים כי מכלם יצילנו ה' כשנתחזק בו ית' ונשים נפשינו מנגד:

וע"ד זה אפשר עוד כי ממשל משל האומות. שעל ידם ייסרנו י"ה בזמן ההוא אל חיות השדה הדורסות ואוכלת כי בבואו יבואו בפנים זועפות בחימה שפוכה. ואח"כ ידרסן בשיניהם. ואמר כי ההבטה כאשר כונן להשחית יהיה חכלילות עינים מיין אך אח"כ בבואן לנשך בשיניהם שהוא משל אל פעולת הנקמה. יהיה לבן מחלב כי אחר אשר כונן להשחית. תאמר ואיה חמת המציק כמבואר אצלנו בפ' ההוא. והמתיק המשל בחכלילות יותר מיין שהוא הדם ויצא בחלב. לרמוז כי הדין בעצמו יתהפך לרחמים כחלב שיונק התינוק משדי אמו. כי היה דם באמת ונהפך לחלב:

עוד אפשר כי הנה כללות האומות תקרא גפן. והצדיקים שבה הם ענבים כד"א ויקו לעשות ענבים: ונבא אל הענין בשום לב אל יו"ד יתירה שבאסרו וה"א שבעירה וכן וא"ו וה"א שבולשרקה. ולא שרק חסר וי"ו וה"א כמו אשר בפסוק נטעתיך שורק:

אך יאמר מעין הקודם אל יעלה על רוחכם שגעלתי בכם שאחרתי ועכבתי עיר של מלך המשיח. עד בעתה שהוא זכות תורה כמדובר כ"א אני אחר ומעכב לישראל כשנקראים גפן. שהם משוללי אחדות כגפן שבה פארות רבים לא מאסתים. כי שם י"ה לא יבצר מעליהם כי שבטי יה יקראו וזהו יו"ד שבאסרו וה"א שבעירה אך עדיין לא צירפו וי"ו ה"א על חסרון אחדות ליגאל. אך בהיותם שורקה שהם בעלי אחדות. יתוסף גם בהם וי"ו וה"א ויקרא השם שלם עליהם. כמשז"ל שלשה נקראו בשמו של הקב"ה צדיקים כו' דכתיב כל הנקרא בשמי וכו'. ועכ"ז יעכב בני אתונו שהוא אחדות תופסי התורה שכלם יהיו כבן אחד. שנרמז בהכתב בני ולא בן שעל תופסי התורה שהוא ית' קורא אותם בני. יעכב אתונו הוא זכות תורה עד יושלם כבס ביין לבושו והוא כי ימרק אז בחבלי משיח ביין. הוא מדת הדין לבושו של הגפן הם ישראל. והוא כי ישראל הם הנשמות. והגופים הם לבוש להן והוא יתברך מעמים הצרות בגוף לטהר הנפש. וזהו כבס ביין לבושו. וש"ת א"כ למה יהיה צרות על הצדיקים שבישראל אפילו בכל דור. וגם באחרון לז"א ובדם ענבים הוא בדם הצדיקים שבישראל הנקראים ענבים. הוא ית' יכבס סותו של ישראל. והוא כי כאשר יש לנפש לבוש גשמי הלז הוא הגוף ג"כ יש לבוש לחוטא דק מכח הטומאה של החטאים אשר חטא. וקראום חכמי האמת בגדים הצואים שבהם נדונת הנפש בגיהנם. ואמר כי בדם של הצדיקים הנקראים ענבים מכבס הוא יתברך סותו של ישראל באותו עולם. הוא כסות אשר לנפשם מאשמותם. כמאמר רז"ל פרשת האזינו מנין שדמן של צדיקים כפרה לכל ישראל וכו' שנאמר וכו':

יג

זבולון לחוף כו'. הנה הדרך ממעטת פריה ורביה. אמר כי זבולון לחוף ימים ישכון. והוא לא ינוח כי אם תמיד הולך לחוף אניות. שהולך למקומות המיוחדים לאניות הרבה למרחקים ועכ"ז שהוא תמיד בדרכים וארחות ימים והדרך ממעטת פריה ורביה עם כל זה יפרה וירבה עד יהי ירכתו על צידון מרוב עם. והטעם על כי יששכר כו' רובץ בין המשפתים שזכותו מטיב לזבולון המפרנסו לתורה:

או יאמר זבולון לחוף ימים ישכון. והיה צריך תמיד להיות שומר ארצו מאויביו שלא יבאו דרך הים באניות. ולא יעשו כן רק יניחו ארצם והוא לחוף אניות ואין לומר שרחוקים הם אויבים מתחומו. כי הלא וירכתו הוא קצת תחומו על צידון מקום מלכות אויבים. כי לא הורישום ישראל בכיבוש וא"כ במה יבטח הלא הוא כי יששכר כו' כבקודם:

יד

יששכר וכו'. פסוקים אלו אומרים דרשונו. אך יהיה כי הנה ידענו מרז"ל (ברכות ד' ה') כי ג' מתנות טובות ניתנו ע"י יסורין. תורה וא"י ועוה"ב באופן כי כאשר יחפוץ בא' מהן לא ימלט מיסורין ואשר יחפוץ בתרי מגו תלתא. יחוייב יוכפלו ייסוריו. והחפץ בכל מעמד שלשתן לעסוק בתורה ולדור בארץ ישראל ובעולם הבא ישולשו ייסוריו ולא יקוץ אם ירבו לו מאד. כי אפילו אחד מהנה לא נעדרה מייסורין ומה גם שלשתן כא'. אמר כי יששכר חמור גרם כי כחמור בעל עצמות אשר ישא עול סובלו תמיד ורובץ על הארץ כן הי' יששכר עוסק בתורה תמיד ועל הארץ ישן כמאמר התנא (אבות פ' ו') ולא היה קץ ולמה עשה כן והלא זבולון יזון אותו במעדני מלך כדי שיעסוק בתורה. לז"א רובץ וכו' לומר הנה ראה כי ג' דברים הם ע"י ייסורין כל אחד מהן והוא בחר בשלשתן. ע"כ נטל עליו עול משולש. וזהו רובץ בין המשפתים בין המדרשות. כי נטל עליו עול תורה בעצם כי מה שהיה כחמור בעל עצמות על הארץ ישן. היה בשביל התורה וזהו בין המשפתים. ועוד שנית כי גם וירא מנוחה כי טוב היא מנוחת העולם הבא כי טוב כד"א וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל שגנזו לעולם הבא הרי כאן שנים תורה ועולם הבא וגם ראה השלישית. והיא ואת הארץ כי נעמה היא ארץ ישראל שהיא השלישית. ע"כ ויט שכמו לסבול יסורין באומרו כי אחת משלשתן אינה רק ע"י יסורין כ"ש כששלשתן יחד. כי ישתלשו עליו ומה הרויח בזה הלא הוא כי ויהי למס עובד. והוא ענין אדם לעמל יולד ואשרי מי שעמלו בתורה שהוא כי אין אדם שאין לו עמל בזה העולם. אלא שיש עמלים ואינם מקבלים שכר. ויש עמלים ומקבלים שכר הם עמלי תורה וע"כ אחר שבין כך ובין כך לעמל יולד. טוב לגבר ישא עול תורה עליו ויהיה בו עובד את ה' ומקבל שכר. וז"א ויהי למס עובד. כי היה למס ועמל שעובד בו את ה'. מה שאין כן בעמל זולתו ויהי המס הוראותיו שהיו יוצאים לכל ישראל. וכל זה הוא כנודע שיששכר זכה לתורה דכתיב ומבני יששכר יודעי כו' ושם כתבנו במקומו טעם צודק כי ארז"ל (ב"ר פ' ע"ב) א"ר אליעזר וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייעו באותו לילה ומאמרו באותו לילה יורה כי היה שייכות לאותו לילה בדבר ההוא שיזכה לתורה אך הוא מה שכתבנו שם כי הלילה ההוא היה ליל שבועות. כי ע"כ נאמר שם שהיה בימי קציר חטים שהוא זמן שבועות. ויורה זה מאמר מדרש רות אמר רשב"ן כל מקום שנא' קציר שעורים בקצירת העומר הכתוב מדבר. קציר חטים בשתי הלחם הכתוב מדבר וראיה זו שכחנו מלכותבה במקומה:

טז

דן ידין כו' הנה דרך העולם שהדיין לפחות יראה פני' לבני עירן וקהילו אמר על שמשון בדיינותו כי לא היה מחניף שבטו רק ידין עמו המיוחד לו כאחד שבטי ישראל מכל יתר השבטים:

יז

יהי דן כו'. אמר כי שמשון יהי כנחש עלי דרך כי תשועתן החילה ע"י היותו נוטר איבה כנחש שעל שנתנו האשה אשר לו יעדה למרעהו הלך במשטמות ושרף בלפידים מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ואח"כ בלחי החמור הכה אלף איש. ובאחרון היה לו כמשל שפיפון עלי אורח צר שנושך עקבי סוס מאחוריו ומכאיב עקביו. ומגביה הסוס ידיו ומפיל רוכבו אחור ונופל הסוס ורוכבו על השפיפון וימות גם הוא כן קרה לו לשמשון שנדמה לשפיפון שאחז בכח העמודים אשר הבית נכון עליהם שהם עקבי הבית שידמו לעקבי סוס ויהי כנושך ואוחז בהם ויפלו כל הרוכבים ויושבים על הבית עם הבית וימות גם הוא באופן היתה תשועת ישראל ע"י מה שלא הושיע את עצמו כי מת ואין זו תשועת אמתית כי אם לישועתך קויתי ה' שהיא הפך זה והוא ענין מאמרם ז"ל בכמה מקומות מצינו שתשועתו של הקב"ה תשועתן של ישראל. זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו ובהושיע את עצמו יושיע אותנו והוא הפך שמשון שאת עצמו לא הושיע ואנחנו נושענו אך לישועתך שתושיע את עצמך שע"י תשועתך נושע ה' ישועתך הוא ודאית ואין לנו זכות להיות ישועתנו ודאית כ"א בישועתך כי ישועתך תשועתנו ולך קוינו כי היא ודאית בתכלית והזכיר השם ואמר קוינו ה' לפרש הישועה שלו יתב' והיא ענין כי יד על כס יה שאין השם שלם בארבע אותיותיו עד ינקם מעמלק. וז"א קויתי השם כי ישועתך שבה קויתי ישועתי היא היותך השם בארבע אותיותיך יחד היא הישועה שודאי לא תשקוט עד תשלימנו:

יט

גד גדוד יגודנו כו'. הנה ידענו מרז"ל כי גם שנאמר בתורה שיעברו חלוצים ראובן וגד וחצי שבט מנשה עיקר החלוץ היה שבט גד שהיו גבורים מאד כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' צ"ח) על וטרף זרוע אף קדקד והולך בראש והיו שבט ראובן כנטפלים אחריו ואח"כ כל שאר ישראל ובזה יאמר הנה גד בתחלה אינו נחשב לגדוד בפני עצמו רק נטפל אל גדוד אחר שיגודנו כי היה הדגל של מחנה ראובן והחונים עליו מטה שמעון ונטפל עליהם שבט גד נמצא שגדוד אחר יגודנו שיעשנו גדוד נטפל אל גדוד ראובן אך באחרונה יתהפך כי היא יגוד את אחרים וזהו והוא יגוד עקב כלומר יגוד באחרונה שהוא כמשל העקב כי לגבורתו בכיבוש הארץ ניתן לו היתרון להיות בראש ואחריו ראובן ומנשה:

כ

מאשר כו'. הנה מ"ם של מאשר יתירה. אך אמר כי גם שא"י זבת חלב ודבש חלקו שמן מהשאר אינו כי טבע חלקו דשן מהשאר כי לא כן הוא כ"א שמאשר נמשך ששמנה לחמו מזכותו היא וזכותו כי והוא יתן לצדקה מעדני מלך כי לעצמו לא היה אוכל למעדנים רק סיפוק הכרחי ולעניים בעין יפה היה נותן מעדני מלך ובאומרו יתן לשון עתיד כיוון כי הקדים הוא ית' להשמין לחמו מקודם על זכות מה שהוא יתן אחר כן מעדני מלך כי מחשבה טובה צירפה למעשה:

ובמסרה ג' פסוקים שבכל א' שבע תיבות. והתיבה האמצעיות שבכל פסוק היא והוא הא' מאשר שמינה לחמו וכו'. והב' ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום. והג' אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ואחשוב יהיה הענין כי הנה יש שלש הדרגות בצדקה א' שיתן משובח על מה שהוא אוכל כי הוא שמנה לחמו לעצמו ולא מעדנים אך לעני יתן מעדני מלך למעלה מזה הוא שיהיה עושה ומעשה שיתן ויתנו אחרים וזהו נדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום עדיין אין זו שלמות הצדקה בעצם כי אם שתהיה ג"כ מתן בסתר משני צדדין כי היא העולה על כל הדרגות הצדקה שהנותן לא ידע מי המקבלה והמקבל לא ידע מי הנותנה וזהו אלהים הבין דרכה שבאה למקבל ולא המקבל וגם והוא ית' ידע את מקומה הוא את המקבלה ולא הנותן:

או דרך אחרת כי יש מרבה ליתן יותר מחבירו אך לא מעצמו כי אם שרואה את חבירו שבעין יפה הוא נותן ומתברך והוא מוסיף עליו הרבה וזהו מאשר שמנה לחמו שהוא מאשר רואה זה את מי ששמנה לחמו שהוא מחמת היותו נותן צדקה כענין עשר בשביל שתתעשר. נמשך כי להתעשר הוא יוסיף ויתן את מעדני מלך אך טוב ממנו אשר היא מתחיל ונדיבת יעץ שילמדו ממנו וגם נותן יותר שהוא על נדיבות יקום וטוב משניהם הנותן מתן בסתר שאלהים הבין דרכה כדלעיל:

או יאמר מאשר מטיב לעני שמנה לחמו בעה"ז. והוא ית' יתן לו בעולם הבא מעדני מלך אך לא טוב תת פעמים מועטות ותת הוא לבדו כי אם נדיבות רבות יעץ ועל נדיבות רבות יקום והטעם כי אין האדם יודע איזה מקום הראוי וצריך לתת פעמים רבות לרבים כדי שיפגע פעם א' בראוי כי הלא אלהים לבדו הבין דרכה והוא ידע את מקומה:

כא

נפתלי וכו'. הנה יקשה שנכנס בלשון נקבה ויצא בלשון זכר והיה יותר צודק יאמר איל שלוח הנותן וכו' והנה בב"ר (פ' ע"ח) על פסוק נפתולי אלהים וכו' אמרו שהוא על שם התורה שנקראת נופת צופים שהיתה תורה הרבה בארצו ופסוק זה פירש"י ז"ל והמפרשים אילה שלוחה וכו' על ארצו שהיתה ממהרת הרבה לבשל פירותיה כאילה ויתכן יאמר כי הוא יתברך הכין ארצו תהיה אילה שלוחה מבשלה מהר פירותיה על היותו נפתלי הנזכר הנותן אמרי שפר בעסק התורה ע"כ מלאכתם נעשית כמאליה שממהרת להכין ארצו מזונותם:

כב

בן פורת וכו'. ראוי לשום לב אל כפל אומרו בן פורת שתי פעמים ונזכר שמו בנתים ועוד אומר בנות צעדה והל"ל צעדות:

אמנם יאמר הנה היה בן פורת. מצד היותו יוסף מצד עצמו להוליד י"ב שבטים כי כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ועדיין לא הולידם הוא בן פורת שיפרה בשנים אצ"ל במקום שאין רואים לשלוט עין כ"א גם עלי עין שעל נושאם עין עליו על העין שיביטו בו תשלוט ברכת בן פורת ואיזה עין היתה מבטת בו הלא כי בנות של מצרים שיצאו להביט בו כשהרכבהו במרכבת המשנה וסבבוהו בעיר צעדה עין שלהם הנזכר עלי שור על הבטה שלהם: או יאמר גם שחסרו ממנו תשלום הי"ב שבטים עדין יבורך להיות בן פורת על זכות העין שלו שלא הביט באדונתו וזהו עלי עין ואין צ"ל בה שהיתה בעולת בעל כי אם בנות שהן הנצבות להביט בו בצאתו על ארץ מצרים שהיו בנות בתולות צעדה כי עין שלו הנזכר היתה צועדת למעלה מהשור וההבטה שלא יביט בהן כי אם למעלה ממקום עמדן:

כג

וימררוהו ורבו וישטמוהו וכו' הנה פסוק זה קשה להולמו אמנם יאמר מה בין משטמת אויבים בני אדם לאדם למשטמת כחות הטומאה הבאים להחטיאו כי מבני אדם עם היותם בעלי בחירה אפשר להמלט יותר מכחות טומאה הבאים להחטיאו. כי עם הצטרף עמו זכות או זכיות אי אפשר לצאת בן חורין לגמרי וזהו וימררוהו וכו' לומר הנה שני סוגי רודפים היו ליוסף. (א) אחיו (ב) כחות הטומאה המבקשים להחטיאו באדונתו או לפחות ליהנות מזרע לבטלה שיוציאוהו ממני ע"י הרהור ואמר להקל אשמת יוסף שכמעט הולך לעשות מלאכתו הנה וימררוהו אחיו ורובו כלומר אדרבה ורובו את עצמם שאליהם נהפכה המריבה והצער אך לא עליו כי הלא אדרבה עלה לגדולה אמנם כאשר וישטמוהו בעלי חיצים הם כחות הטומאה הנהנים מחיצי זרעו למען טמאו הנה מזה גם שניצל כי ותשב באיתן קשתו שלא יצא מאמתו עכ"ז לא ניצל לגמרי כי הלא ויפוזו זרועי ידיו כי נפזרו מעשר אצבעותיו ומה שניצל היה מידי אביר יעקב כי הוא יתברך שנתן אבירות ליעקב פ"ד שנה שלא יצא זרעו מידו היה זה גם ליוסף על ידי זכות זה שהיה לאביו ואפשר זה רמזו ז"ל (שם פ' צ"ח) שנתראה לו יעקב שרמז לו הוא ית' יתאמץ להיות כאביו שעכב פ"ד שנה מלצאת ממנו טפה ראשונה ואיך כאשר לא הועיל לבלתי צאת מאצבעותיו הועיל לבלתי צאתו מקשתו הלא הוא כי נצטרף לזה כי משם שהוא מקשתו הנזכר שבא מי שהוא רועה אבן ישראל זהו משיח בן יוסף שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא לבלתי תהיה תקלה גדולה כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. וע"כ המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש: או שעור הענין מה הועיל יעקב כיון שיצא זרעו תדע מה הועיל צאת מהאצבעות הלא הוא כי משם שהוא מקשתו הנזכר משם יוצא רועה אבן ישראל וע"כ לבל יהיה עכוב להולדתו הציל ית' אבר ההולדה מליפגם כי מקשת יוסף הוא מוצא זרעו:

כה

מאל אביך כו'. הנה הל"ל אל אביך ולא מאל במ"ם וגם ב' ווי"ן יתירות ויעזרך ויברכך בשתי התיבות וגם מלת ואת שדי שהל"ל ואל ונבא אל המכוון בענין מאמרם ז"ל (סוכה דף נ"ב) על פסוק צופה רשע לצדיק כו' אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש לטורדו ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו שנא' צופה רשע לצדיק וכו' אלא שהאלהים לא יעזבנו בידו ולפי זה יאמר סוף הפסוק ולא ירשיענו וכו' שלא יאמר הוא ית' בהשפטו עמו הנה אם לא עזרתיך היית חוטא כי אני הוא שלא עזבתיך בידו וא"כ ארשיעך בדין אמר כי זה חסדו ית' שלא ירשיענו בהשפטו ויעלה על הצדיק כאלו מעצמו נצח את יצרו ובזה יאמר פה הנה אמרתי בני כי מה שנצלת מלחטוא היה מידי אביר יעקב שנתראה לך ולא עזבך ביד יצרך. והנה זאת ברכתי כי עם היות כי הצלתך היתה לך מאל אביך ולא ממך עם כל זה אין צריך לומר שלא ירשיעך בהשפטך כ"א גם ויעזרך וש"ת כ"א יצטרף שם שדי עם שם אל ככל ברכת האבות שהיו באל שדי יהיה עיכוב אל ברכתך מפני שבאותיות שם זה הרשומות בך היה לך שם צד פגם כי נמתח קשתך ולולא אביך גם משם היית פועל ועל כל זה לא נצלת לגמרי מן החטא כי עשר טיפין יצאו ממך והוא כי הנה כל איש יש בו ציור שם שדי השי"ן בפנים והדל"ת בזרוע והיו"ד בראש הגויה והנה שמרת היו"ד בל תפגם בצד מה אך לא זרועי ידיך אך השי"ן ודאי עדין בקדושתה בצלם אלהים שעל פניך אך אשר יירסו אותך לפוגם בשם זה חלילה מצד הדל"ת מהטעם האמור אך זאת ברכתי ג"כ שגם אם יצטרף שדי עם אל להיות באל שדי כאבות עכ"ז ויברך וזהו ואת שדי כרוב את שבמקרא שאת הוא כמו עם כאומרו ועם שדי שלא תתייחס לך לפגם ענין זרועך לשיהיה שם שדי משולל ממך ולא עוד אלא שויברכך ולבא אל סוף הפסוק נשים לב אל מלת מעל מיותרת וכן אומרו רובצת תחת ואומר שדים ורחם משולל הבנה אך הוא כי הנה חיי ומזוני ובני המה כוללו כל אושר העולם הזה והכנה אל אושר העה"ב אמר במעמד שלשתן תבורך על חיי אמר ויברכך שהוא את עצמך וזולת ברכת עצמך שהיא חיי ראשך גם תבורך במזוני וזהו ברכות שמים מעל ברכות תהום שע"י שני אלה מתברכים המזונות כי תהום אל תהום קורא וכו' זה עולה וזה יורד וגם זה מעל שלא יתחיל השפע לבא מן השמים כי אם מעל שלא ישמשו השמים רק למעבר לשפע הבא מעולם העליון שעליהם וכן ברכות תהום לא בלבד מהעולה כאשר תהום אל תהום קורא כי גם מהחלק הרובצת תחת היותר קרוב אל חלק השמים שתחת לארץ כי משם ברכה יתירה. וגם תבורך בבני והיא ברכות שדים ורחם והוא כי דרך העולם הוא כי המניקה אינה מתעברת ואם תתעבר יזיק העובר את הנולד שמתעכר החלב באופן שאין שדים להניק כא' זאת ברכתי לך כי שדים ורחם ישרתו כאחת בהצלחה כי יהיו נשי שבטך מניקות ומתעברות יחד. וכן חוזרות חלילה באופן לא תעכב היניקה לעבור. ולא תזיק העיבור לחלב ויהיו בבית תמיד גדולים וקטנים מהם וקטני קטנים ע"ד זה באופן תמלא הארץ אותם והיא כמאמרנו על פסוק (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה שהוא ככרמי עין גדי שעושים פירות שבע פעמים שיש ענבים גמורים ובלתי גמורים ובוסר גס ובוסר דק וסמדר כלם בזמן אחד:

כו

ברכות אביך וכו'. הנה לפרש"י שמה שנתנו ליעקב נחלה בלא מצרים שהוא תאות גבעון עולם כמו (במדבר ל"ד) והתאויתם ל' גבול וקרא גבול אל קצוות העולם. וקשה לקרא גבול אל מה שאין בו גבול ולהוציא לשון תאוה ממשמעו. אך יאמר כי הנה אחרי הפליגו לדבר בברכת יוסף מלבד הברכות הקודמים. ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. וכו'. מה שלא עשה כן לזולת יוסף חש שיחזרו אל הקנאה הקודמת ע"כ אמר הנה ברכות אביך שברכני אבי יעבדוך עמים כו'. שהוא למשול על גוג ומגוג שהוא בימות המשיח כנודע כי אז הוא קיום הברכות ההם גברו על ברכות הורי. ואותן ברכות אבי וברכות הורי גבולן הוא עד תאות האמהות שהן גבעות עולם שרה ורבקה. כי שרה התאוות שיירש יצחק ולא ישמעאל נחלות ברכות הורי שהם ארץ ל"א מלכים באומרה כי לא ירש בן האמה וכו' ורבקה תאותה שלא ירש עשו בנחלת כל העולם לעתיד. שהוא ענין יעבדוך עמים וכו' תהיין הגעתן הא' היא ברכות הורי לראש יוסף. הוא יהושע ראש הבא מיוסף. והב' לקדקד וראש מי שבא ממי שהיה נזיר אחיו שבזכות זה יוצא ממנו הוא משיח בן יוסף שמצטער וסובל ייסוריהם ויעלה לגדולה כדרך יוסף שפירש מאחיו וסבל צרה בשבילם וייחסו לקדקד על המשיחה שהיא שם:

כז

בנימין זאב יטרף בבקר כו'. נכונו דברי רז"ל (ב"ר פ' צ"ט) האומרים בבקר יאכל עד וחטפתם בכרמים ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וטעם אומר עד בלשון ארמי ולא אמר בז יהיה לרמוז שלא כלם חטפו כי אם קצתם שיצדק בם לאמר עד כלומר עד סך פלוני ולא הכל כי קצתם לקחו מבנות יבש גלעד:

או יאמר בנימין כזאב יטרף מלכות דרך טריפה כי המלכות היא ליהודה וניתן לשאול כדי לעשות נקמה בעמלק אלא שקלקל שבבקר יאכל עד שלא החרימו שהניח המקנה כמאמר שמואל. ומה קול הצאן אשר אנכי שומע ועל ידי כן לא נמשכה מלכותו כמאמר שמואל אליו מיד (שמואל א' ט"ו) נחמתי כי המלכתי את שאול וכו' וע"כ נאמר בלשון עד לרמוז השני דברים יחד שעל הבזה הנקראת עד היה גבול למלכותו שעד פה תבא ולא תוסיף וזאת ברכתי אליו להורות כי נרצה עונו כי לערב שהוא בימי מרדכי אין צריך לומר שלא יאשם על קחת שלל עמלק כ"א יחלק שלל שויתן לו שלל המן כי חילקה אסתר שללו ותתן למרדכי:

כח

כל אלה שבטי ישראל וכו'. הנה הרואה אשר הזכיר אשמת ראובן ושמעון ולוי היה אפשר לחשוב כי לבלתי צדיקים נחשבו לו. ע"כ אמר כל אלה שבטי ישראל מתייחסת לתואר ישראל. וגם לא לתואר יעקב. וגם לא לו' שיחשוב כל א' לצדיק בפני עצמו אך לא שיושוו יחד ליכלל בכרך אחד על ההפרש רב שבין קצתם לשאר רק ראוים לכלול ליחד כלם כאחד. וזהו אומרו שנים עשר. וש"ת איך יתכן כי הלא התריס כנגדם. לז"א וזאת אשר דבר להם אביהם. לומר מה שתראה זאת אשר דבר לשון קושי להם אביהם. דע כי ויברך אותם כי הלא אם קלל בשמעון ולוי לא קללרק אפם. אך ויברך אותם את עצמם כמפורש למעלה. וכן בראובן ברכו שיהיה בכלל אחיו וגם שיתייחס לבכור. ומה שתראה הרבה לברך באחרים ומה גם בקצתם כיהודה ויוסף אל תייחס הדבר לבלתי אהוב את השאר שהוא דרך בתורה כ"א איש אשר כברכתו ברוח הקודש בירך אותם:

כט

ויצו אותם וכו'. לבל יראה שלא עשה עיקר על צואת קבורתו כ"א מיוסף שאמר לו ונשאתני ממצרים כו'. ע"כ דרך כלל ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף וכו' והוא בל יאמרו לו השאר פה עד יפקוד ה' אותנו וישאו עצמותיך עם עצמותינו ע"כ אמר זה אין ראוי כי הלא אני נאסף על עמי שהוא כמפו' אצלינו שהוא כי הוא מתחבר אל הנשמות המתייחסות אליו למעלה שבאות עם השכינה להקביל פניו כמפו' בספר הזוהר במקומות רבים. וזהו אני איני צריך להתעכב ימים אחר סילוקי. לשכבוד ה' יאספני אל מחיצתי עם אבותי כי מיד בסילוקי אני נאסף אל אבותי הם עמי כאשר ביארנו ביצחק לכן קברו אותי אתם עם אבותי בלי מיתון עד יפקוד ה' את בניכם כי הלא הנפש היא על הגוף בקבר ואחר שעל השמים נפשי עם אבותי. למה תפסק השתלשלותה עד קברי להיות אתי במצרים מקום טמא. לכן קברו אותי אל אבותי ונהיה יחד נפשותינו למעלה ולמטה אל המערה וכו'. ואל תאמרו אולי ימאנו לומר כי די לנו הקבורים שם. ואין חפיצים יקברו עוד אשר אינם תושבי הארץ כהם והוא ככתוב למעלה כי חק לגוים ההם לבל הניח מקום מיוחד לאיש לאחוזת קברים רבים ממשפחתו אם לא לחושב ולא לגר. אך הנה לא יעכבו כי הלא הוא במערה אשר בשדה המכפלה שהוא ליכפל שם זוגות שע"כ נקראת מכפלה: ועוד כי הלא לא בלבד קנה המערה כי אם גם השדה ודי להם שמניחים השדה בלי קבר כי אם גם המערה האם יצמצמו בנקברים בה. ועוד קנה אותה לאחוזת קבר שהוא להיות כתושבים לגמרי. וש"ת כי מה שמכרו להיותה מכפלה שהוא בעד הזוגות יהיה על הכפל ב' זוגות אברהם ושרה יצחק ורבקה לא יתכן כי הלא שמה קברו וכו'. שהן ב' זוגות ושמה קברתי אחרי כן את לאה. ואם לא היה בדעתם רק על ב' זוגות למה לא עכבו כשקברתי את לאה שהוא התחלת הזוג הג'. ושמא תאמרו כי גם שעפרון וזרעו לא יעכבו אולי בני חת תושבי הארץ וגדולים יעכבו הנה מזה אין פחד כי מקנה השדה וכו' מאת בני חת הם עיקר תושבי הארץ שקנה מהם כמפו' במקומו בל יעכבו הם. וע"פ דרכו פייס את בני לאה בל יראה להם שעשה עיקר מיוסף בצוואת הקבר כי הנה חזר לצוות אותם והורה להם כי חשובה היא לאה כי היא היתה בת זוגו בקבר ולא רחל:

או יאמר מקנה השדה לומר טעם אחר אל בלתי עכב את יעקב עד יפוקד ה' אותם פן יעבור זמן רב והוא כי מקנה השדה והמערה אשר מאז הוצרך יודו בדבר כל בני חת עם שאינם בעל המקום להיותם תושבי הארץ וישכח ברוב הזמן ע"כ טוב למהר הדבר בקרוב טרם ישכח כי הם הודו בדבר:

לג

ויכל יעקב וכו'. הנה דרך כתות חצונים לשלוט במת כי הוא טעם טומאתו ובמי שאין יכולים לשלוט במיתתו ילכו סביב למטתו כי על זה היו למטת שלמה ששים גבורים סביב לה בל ימשכו לשלוט במטתו אשר הוא בה אמר כי יעקב במטתו לא שלטו ויאסוף רגליו אל המטה בל ידבקו בו כי שם לא ישלטו הנה כי הגוף היה טהור ולא דבק במותו מאומה מכח טומאה וגם נפשו לא עיכב בה דבר מהדבק מיד במחיצתה מה שאין כן לזולתו כי תחלה ימרקו איזה עון אשר חטא. אך קדוש כמוהו ויאסוף רגליו וכו'. ומיד ויאסוף אל עמיו כמפורש ענין אסיפה אל עמיו ביצחק נוסף על היות סילוקו גויעה שאינה פירוד עצמי כמת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף