עריכת הדף "
אלשיך/בראשית/ב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''ויכלו השמים והארץ כו'. ''' הנה פסוק זה יראה חולק על שאחריו. שאומר ויכל אלהים ביום השביעי. ועוד למה פה אומר ויכלו כדבר הנכלל מאליו. ואח"כ מייחס הדבר אל האלהים. ואם הכל ענין אחד. מלת אלהים מיותרת. ועוד כי פסוק מלא הוא כי ששת ימים עשה כו' וינח ביום השביעי. וכן בזה הוא או' וישבות כו' ואיך יאמר ויכל אלהים ביום השביעי. ועוד או' מלאכתו אשר עשה מיותר. ומה גם עתה שני פעמים. ומי לא ידע כי על מלאכתו אשר עשה ידבר. ועוד אומר ויברך ויקדש. שאמרו רבותינו ז"ל {{ממ|שם פי"א}} ברכו במן וקדשו במן. שהוא כי המן היה לחם משנה וקדשו שלא היה ממטיר מן בשבת. וקשה מה צורך להזכיר ענין המן בזה. ועוד או' כי בו שבת כו' הוא האמור כבר. וכן אומרו אשר ברא אלהים לעשות. הוא מיותר ובלתי מובן. כי הוא עשה ולא ברא לעשות: '''אמנם ''' הנה רז"ל הקשו ויכל אלהים כו' והרי נאמר כי ששת ימים כו' אלא ויכלו השמים כו' והיה העולם חסר מנוחה בא שבת באת מנוחה ע"כ והלא יראה שאינו מתרץ כלום כי הנה אין המנוחה מלאכה. אך להבין מאמרם נשים לב אל מאמר הכתוב באו' שב וינפש. מה הנפשה היא זו. כי גם שאמרו רז"ל כיון ששבת וינפש שנסתלקה נפש יתירה. אסמכתא הוא ואין זה פשוטו של מקרא. וכן באומרו וינח ביום השביעי. היל"ל ונח. או ושבת: '''אמנם ''' הנה אין ספק כי כל דבר גשמי מבלי בחינת רוחניות באיכותו. יפסד ולא יתקיים כמקרה אנוש כי ימות. שהעדר רוחניות נפשו ממנו יפסידנו והנה כל מה שברא הוא ית' למה שהכל גשמי. לא יתקיים ולא ינוח כ"א ילך ויפסיד יום יום: '''ובזה ''' נבא אל הענין. והוא כי הלא ידוע כי מקדושת שבת. נשפע שפע קדושה לעולם. ועד ממהר נפש יתרה לאדם. והנה כאשר ברא אלהים את הארץ. למה שהיתה חומרית כגוף בלי נשמה. היתה מעותדת להיות הולכת ונפסדת ולא תנוח בקיומה. ומי הקנה בה נפש ושפע להתקיים הוא השבת. כי בו הושפע בה שפע להתקיים ולנוח מלהיותה הולכת ונפסדת. וזה יאמר העולם חסר מנוחה. בא שבת והשפיע שפע קדושה בכל מה שנברא והיה השפע ההוא לעולם. כנפש בגוף האדם. וז"א שבת וינפש כי שבת והקנה נפש לעולם לקיומו. וזהו בא שבת באת מנוחה. כי בלעדי זה לא היתה מנוחה והעמדה לעולם. וז"א וינח ביום השביעי ולא אמר ונח. כי הוא יוצא לשני כי הקנה מנוחה לעולם. וזה יאמר ויכל כו'. והוא כי אין ספק שלא יצדק לשון עשייה בעצם רק בדבר גשמי. משא"כ בדבר רוחני: '''ונבא ''' אל הענין אמר ויכולו השמים כו' שהוא עולם ומלואו קודם השבת שהוא היותם גולם חומרו. אך ויכל אלהים שהשלים אלהים. כלומר דבר מתייחס אליו. ולא שעשה דבר של מעשה. כ"א עשה תשלום אל מלאכתו אשר כבר עשה בימים הקודמים. ואין זה רק מה שאינה עשיה שהוא שפע רוחניות המקיימו והנה ארז"ל ששאל גוי אחד איך הקב"ה משיב הרוח ומוריד הגשם בשבת. והשיבו לו שהכל לפניו ית' רשות היחיד לטלטל בכולו. והנה זה מספיק אל ענין הגשם. ועדיין צריך טעם אל צמיחת אילנות ודשאים. ויתכן בא להשיב על זה באו' וישבות ביום השביעי כו' לומר אם מה שהוא מעשה ממשיי לא עשה בשבת. איך מצמיח דשא מארץ. דע לך כי מה שוישבות אלהים הוא מכל מלאכתו אשר עשה. שהוא מעשה בחידוש העולם. אך לא במה שהוא אחרי כן מאליו. ושמא תאמר א"כ למה במן הכין מיום הששי ליום השבת. ולא המטיר מן בשבת. לז"א לעולם אימא לך שאין קפידה בזה. ומה שתראה עשיתי במן. אינו שלא היה ראוי להעשות בשבת. אלא שויברך כו' מה שמזון השבת ניתן מאתמול. הוא להורות ברכות השבת. שהעומר היה נכפל לחם משנה אפילו הלוקט עומר אחד נעשה שנים. שמה שלא המטיר בשבת. הוא כי ויקדש אותו. כי עשה למען יבחינו ויכירו קדושת שבת. ללמוד הם להפריש בין שבת לחול. אך לא כלפי מעלה. והטעם שיש הפרש במעשה בראשית. למה שעושה יתברך אחרי כן בצמח האדמה וכיוצא. פירש ואמר כי בו שבת כו' לומר מה שבו שבת. הוא מכל מלאכתו אשר ברא אלהים ביום ראשון. כדי לעשות בשאר הימים ככתוב למעלה כי הכל נברא בראשון. אלא שהיה בדקות ויוצא כל פרט מהבריאה דבר יום ביומו. בזה בלבד הוא ששבת הוא ית'. שהג' דברים של שבת עשה בששי. אך במה שלא ברא אלהים לעשות הוא בעצמו. רק שהטביע טבע לארץ להצמיח ולשמים ימטירו. ויתנו טלם. אינו נקרא אצלו ית' עושה מלאכה. בשבת. גם כי הכל בהשגחתו. וע"פ רצונו: '''או ''' יאמר וישבות כו' לומר הלא תראה כי הוא עושה שמים חדשים וארץ חדשה. כמ"ש ז"ל כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו' אשר עשיתי לא נאמר. אלא אשר אני עושה מלמד שתמיד עושה לתת שכר טוב לצדיקים. הנה כי גם בשבתות עושה שמים וארץ. לז"א וישבות אלהים דווקא מכל מלאכתו אשר עשה. אך לא ממלאכתו שאחרי כן השמים החדשים כו' כי הלא גם עתה ויברך אלהים את יום השביעי שחידש בו אורות. ויקדש אותו בשפע שהשפיע בו. כאמור למעלה. אלא שהוא דבר רוחני ואינו נקראת מלאכה לשבות ממנה. וש"ת כי גם היא נקראת מלאכה ופעולה. כד"א פעלת לחוסים בך. אינו דומה כי מה שבו שבת היא מכל מלאכתו אשר ברא אלהי'. כדי לעשות. שהוא העה"ז שבראו ית' להיות עולם המעשה. וז"א לעשות שהוא כדי לעשות בו בני האדם מעשה. משא"כ אשר אני עושה לבלתי עשות. רק לנוח. ולקבל שכר. שהוא עולם רוחני:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף