עריכת הדף "
אלשיך/אסתר/ט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כ == '''ויכתוב.''' לבוא אל ענין המקראות האלו נשית לב אל ההערות הראויות להעיר עליהן א' אמרו ויכתוב מרדכי את הדברים האלה מה המה הדברים האלה אם הם לקיים עליהם וכו' אין לשון אלה צודק רק בשעה שמונחים לפניו ולא במה שעתי' לומר ואם היה מתחי' לספר דברי האגרת החרשתי באמור שחוזר תיבת אלה אל מה שמתחיל לספר מש"כ באמרו וישלך ספרים וגו' טרם יפרש מה המה אלה. ב' כי הכל מיותר ויתחיל ויאמר וישלח ספרים ואנחנו נדע כי כתבם. ג' כי מהנראה שלא כתב מרדכי רק כתב זה ואיך יאמר אחרי כן ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי וכו' לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית איזו היא השנית ואם היא על זאת שכתב' אסתר את כל תוקף לקיים האגרת השני' שהיא מה שאומר אח"כ דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים וכו' וקרא שנית בערך הראשונה שכתב מרדכי לא יתכן כלל שאין במשמע רק שע"י ספרים אלה ששלחה מחזיקים האגרת שקדמה ולא שמחזיקים דבריה את עצמ' ועוד שא"כ מאי שנית מי לא ידע שבערך הראשון היא שנית. ועוד למה יאמר שמחזיקים את השנית ולא את הא' כיון ששתיהן ענין אחד וכן כל משמעות הספרים האלה שכתבה אסתר אינה רק להחזיק מה שקיומו וקבלו היהודים למעלה עליהם ועל זרעם ע"פ הכתב הא'. ד' אמרו וקבל היהודים למה לא נאמר וקבלו כמאמרו אחרי כן קיימו וקבלו שעם שהמסורת הוא ל' יחיד המקרא ל' רבים ופה מקרא ומסורת ל' יחיד. ה' אמרו כי המן בן המדתא וכו' חשב וכו' מי לא ידע בכל אלה. ו' מה נשתנה מקום זה שכינהו לאגגי לצורר היהודים. ז' מה ריבה הכל שאמר צורר כל היהודים. ח' שלא היה לו לעשות עקר רק מהמעשה ולא מהמחשבה ומה ענין אמרו חשב על היהודים וכו'. ט' למה התחיל באבוד ויצא בלהומם ולאבדם. י' כי גדול' מאלה הית' להשמיד להרוג ולאבד כו'. י"א באמרו ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב כו' כי הלא יראה משולל ההבנה באיזה ספר אמר ישוב מחשבתו ולמה יאמר שאמר ישוב מחשבתו ולא אמר העיקר שאמר לתלותו על עץ. י"ב אמרו ישוב מחשבתו ולא אמר ישוב מאמרו כי אמרו וגם הכתיבו. י"ג אמרו ע"כ קראו לימים האלה פורים מי אמר נפקותא זו אם סתמא דמגלה אינו מקושר עם הקודם ומהראוי יקדים מה שנמשך מהאגרת שהוא ע"כ על כל דברי האגרת הזאת וכו' ואח"כ יאמר ע"כ קראו כו'. י"ד אמרו הזאת מי לא ידע כי זאת ולא אחרת היא. ט"ו אומרו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם כי הם דברים מיותרים ומשוללי טעם כתפלים מבלי מלח. י"ו למה קראו לימים פורים לשון רבים על שם הפור שהוא אחד ואם הוא להיות הימים שנים הלא חג הפסח הוא ז' ימים ולא נקרא פסחים. י"ז שהיה לו להורות הרבוי בימים ולא בפור. י"ח אחר אמרו וקבל היהודים למה חזר ואמר קיימו וקבלו וכו'. י"ט אמרו על זרעם ועל כל הנלוים עליהם מה שלא נזכר עד כה בדברי מרדכי. כ' אמרו והימים האלה נזכרים ונעשים כי אמרו נזכרים בכלל נעשים היה. כ"א כי כל פסוק והימים וכו' הוא בכלל מה שנאמר למעלה קיימו וקבלו וכו'. כ"ב אמרו ותכתוב אסתר וכו' כי אחר שקיימו וקבלו מה בצע בכתיבה זו עתה. כ"ג שהיה לו לומר וכתבו אסתר ומרדכי ולא ותכתוב אסתר ואחרי כן כלאחר יד אומר ומרדכי היהודי. כ"ד מאי את כל תוקף איזה תוקף כתבו על הקודם וגם כי טוב טוב היה לומר לשון קיום וחזוק מלשון תוקף. כ"ה מה באו לרבות האת והכל: והנה לבוא אל הביאור נזכירה ראשונה מאמרנו למעלה כי כתבי האף והחימה ב' סוגים היו אחד חרש לאמר אל שרי עם ועם ואל אחשדרפני המלך והפחות להשמיד וכו' אמנם מה שהיה הדת ניתן גלוי לכל העמים לא היה זולתי להיות עתידים ליום הזה ולא נודע להמון על מה יתעתדו ובכלל הדבר כי גם היהודים לא ידעו בפירוש הגזרה העומדת לעומתם כ"א מדאגה מדבר פן עליהם יתלחשו כי לא היו שולחים ומכריזים רק במקומות אשר ישבו שם יהודים באופן דלא בפי' אתמר אלא מכללא אתמר וע"כ גם שבכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים המה לא ירדו עד סוף דעתם וע"כ תחת ה' דברים יקל גדר הנס בעיניה' אחד כי לא ידעו אשר היה כתוב בספרי הסגנים והפחות ושרי המדינות שהיה להשמיד וגו' רק אשר שמעו מה שהדת ניתנה בגלוי להיות עתידים ליום הזה וע"כ אפשר חשבו כ"א רעה בא אליהם לא הגיעו עד שערי מות כ"א לשלול שללם ולבוז ביזם וכיוצא. ב' כי לא ידעו גדולת המן לפני המלך שהחשיבו לבלתי שוב מגזרתו למענו. ג' כי לא ידעו אם רעים היו ישראל בעיני המלך ויהיו בעיניו במכור אותם כמוכר שדהו מפני רעתה כ"א אולי טובים היו בעיניו ולא עשה כ"א להפיק רצון המן ולא מלבו וע"כ חזר בו. ד' כי יעלה על רוחם כי לא מה' יצא הדבר כ"א מרעת המן אשר חשב על היהודים והוא בנה וה' הרס כי לא אשמים היו אז ישראל לפניו יתברך. ה' כי יאמרו בפרט בני המקומות הרחוקים אשר לא שמעו את דבר המלכה אשר שתה נפשה בכפה לבוא אל המלך אשר לא כדת הלא יקל הדבר בעיניהם באמרם המלך אחשורוש לא ידע כי כלתו היא יהודית לכן ביודעו הרס בעברתו מבצרי המן הרע והשיב את ספריו ואותו תלה באופן יקל הנס והפורקן מהם. ונבא אל הענין והוא כי הנה בשנה ההוא בימים אשר נחו בהם היהודים שהוא בכל עיר ועיר זולת שושן ע"י מה שראו שנחו מאויביהם ביום י"ד עשו אותו יום משתה ושמחה ואשר בשושן שהיה להם נח מאויביהם ביום ט"ו ועשו אותו גם הם יום משתה ושמחה אך בשנים שאח"כ בני שושן לא עשו כלום מעצמם אך היהודים הפרזים להיותם יושבים בערי הפרזות גדל ניסם בעיניהם ויהיו עושים את יום י"ד משתה ושמחה וגו' מעצמם שנה שנה דרך רשות ולא בקבלת חובה לא עליהם ולא על זרעם אך בני שושן לא היו ממשיכים הדבר זולת השנה עצמה וזו שעל אותה שנה נאמר במדינות המלך על יום י"ד ועשה אותו יום משתה ושמחה וכן בני שושן בט"ו בו אך אח"כ לא אמר שהיו עושים שמחה ומשתה רק שאר מדינות ולא כלן כי אם הבלתי מוקפות חומה וזהו ע"כ היהודים הפרזים וגו' עושים וגו' אך לא הכרכים המוקפים והיה הדבר כי זולת היות להם חומה סביב גם לא גדלה תשועת נפשם מיד שונא בעיניהם מפאת אלו הה' דברים שמפסידין את השחיטה ומסירים אותם מלבם כי לא עלה על רוחם כי היו כצאן לטבח כבהמה לשחיטה כאשר היו ע"כ המוקפים משכו ידיהם והפרזים לא עשו רק בתורת נדבה אך מרדכי ידע גודל הנס על כן שם על לבו שלא בלבד יקבלו עליהם הדבר חובה בני שושן והדומים להם בט"ו והיושבים בערי הפרזות בי"ד על עצמם כ"א גם חובה על זרעם ועל הנלוים עליהם הם הגרים עכ"א בלבו אם אמור אומר להם מעתה יקבלו עליהם ועל זרעם חובה לעשות את ימי הפורים יתחמץ לבבם מלקבל וישחיתו דברי בעבור הה' דברים שכתבנו על כן מה עשה התנכל להכנס בדבר קו לקו להכניסם בעול הקבלה ולהשמיטם מהטענות המרפות ידיהם וזה כי אמר ראשונה לא אבקש מהם רק יקבלו על עצמם הדור הזה אשר ראו את כל הטובה הבאה אליהם ולא יכבד עליהם ולמען יקבלו חובה אשר החלו בתורת נדבה מה עשה טרם ידבר אליהם בשלוח ספרים שיקבלו עליהם כתב בספר את כל הנ"ל מענין המן אשר גדלו המלך ככל אשר חשב על היהודים לאבדם ואשר מכר לו המלך את עם ה' וכל החרדה אשר חרד מרדכי עליהם ואשר שמה נפשה בכפה אסתר בגלל הדבר ואשר הצילם ה' הלא הוא מאיש יהודי והלאה וזהו ויכתוב מרדכי את הדברים האלה שבהם כל ענין המן ככתוב בנוסח המגלה ומרבה האת גם ענין מרדכי ואסתר אשר לעומתו שהוא מאיש יהודי כי משם הוא ענין הנס כי ע"כ היתה סברת האומר כי חיוב קריאת המגלה הוא מאיש יהודי והוא כי בהודעה זו יתבטלו כל הה' דברים המקילים בעיניהם גודל הנס והוא כי הלא ימצאו כתוב פתגם מעשה הרעה אשר היה כתוב בספרי הסגנים והפחות ושרי המדינות כתב מפורש להשמיד וגו' ויסירו מלבם הדבר האחד מהה' אשר חשבו כי לא עלה מות בחלוני גזרותם וגם ימצאו כתוב פרשת גדולת המן אשר גדלו המלך וגומר כי בזה נתבטל הדבר הב' העולה על רוחם להקל גדר הרעה אשר היתה עליהם. וגם הג' אשר לא ידעו כי גם המלך היה להם לאויב הוא נלחם בם עתה עיניה' יראו כי עשר ידות להמן במלך לעשות מעשהו זר מעשהו להאביד שארית ישראל יותר ממנו כי ימצאו כתו' בס' כי תחת תת המן הטבעת למלך נתן המלך טבעתו להמן כמז"ל כי יותר היה חפץ המלך רעה לישראל מהמן כמשל בעל התל ובעל החריץ. וגם הד' העולה על רוחם כי אם המן אמר ותהי ה' לא צוה כי טובים היו חללי חרב המן בעיני ה' ועכ"ז קצף עליו קצף רב קצף וישפוך עליו חמת אפו עתה יראו ויבושו כי הלא ה' פעל כל זאת ולולי מרדכי ידע את כל אשר נעשה בשמים ושב עד המכהו ויצא אל רחוב העיר ויצעק וגו' וממנו ראו וכן עשו ישראל תשובה שלימה ויצומו ג' ימים כל העם הנמצאים בשושן לא הושיעם ה' כי מה' יצא הדבר והוא טרף וירפאם ובכלל הדבר הוא גם אשר עלה הגורל בעזרו שיורה כי גם מן השמים נלחמו לולי ה' שהיה לנו. וגם הה' אשר יאמרו כי לא גדלה רעתם כי הלא אחות היה להם בבית המלך מיד כאשר הודע אליו אשר היא יהודית הפך פניו לשנוא את המן ועמד וימודד לו מכ"מ ואת בתינו הציל עתה ימצאו כתוב בספר כי אדרבה היא גם היא היתה במצודה רעה כמאמר מרדכי אליה ואת ובית אביך תאבדו ותערה למות נפשה ותצום היא ונערותיה וכל עם הארץ ג' ימים לילה ויום לבא אל המלך אשר לא כדת כי אחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא ולולי ה' היה לה גם עליה עבר כוס תרעלת המן האגגי כי כל אשר עשה המלך לתת את שאלתה ובקשתה הוא יתברך היה עושה ולא המלך אחשורוש למענה ומה גם עתה כי הלא אדרבה היה הסתר פנים באשר היא יהודית ותנח עליה שבט הרשע ותנשא לאחשורוש כאשר יראו כתוב בספר מאיש יהודי והלאה אשר הוא מאמר הכתוב באומר ויכתוב מרדכי את הדברים האלה שהוא כי שם נכתב כל הנוגע אל כל הענינים האלה שהוא מאיש יהודי ואילך כמדובר ואחר שכתוב זה שהוא נוסח המגלה מאיש יהודי עד כה לשלוח ולהודיע בכל הגלילות את כל הקורות אותם שהוא או' ויכתו' מרדכי את כל הדברים האלה שלח עם זה ספרים אל כל היהודים לקיים עליהם שהוא על עצמם עד תום כל הדור שאירע להם הנס גם שלא יהיה על זרעם כ"א שיקבלום הם עליהם חובה כי עתה ע"י מה שנמצא כתוב בס' מאיש יהודי עד כה יוסרו בלבם הה' דברים המקילים מעליהם הנס והפורקן וייטב לבם לקבלם חובה אך ראשונה לא בקש מהם רק על הדור ההוא וזהו לקיים עליהם כלומר ולא עדיין על זרעם להיות עושים חובה את יום י"ד אשר החילו בתורת נדבה וגם את יום ט"ו לשושן אשר לא היחלו כמדובר רצה לחייבם וזהו כימים אשר נחו בהם היהודים שהוא אלה בי"ד ואלה בט"ו. ועוד כיוון באומר כימים וגו' לומר שלא יאמרו הלא עיקר הנס היה בימי הפסח כי אז תלו את המן ואת בניו ויתהפכו הכתבים מרעה אל טובה והלא אז הם ימי שמחה כי פסח הוא לה' ולמה נחדש עוד ימים אחרים לז"א כימים אשר נחו בהם היהודים שהוא באדר כי אחר כל הנעשה בפסח לא סר מעליהם אימת מות עד הגיעו ימים אשר היו כאגרות ראשונות כי כתב אשר וגו' אין להשיב וז"א כימים אשר נחו בהם וגו' והחדש אשר נהפך וגו' למעט חדש ניסן כי עדין לא נחו וגם אינו החדש אשר נהפך וגו'. ועל קבלה זו שהיא לדור ההוא להיות עושים שנה בשנה הוא אומר וקבל היהודים לשון יחיד שהוא על דור יחידי ההוא ואמר את אשר החילו לעשות הוא מה שכתבנו שהחילו מעצמם בתורת נדבה להיות עושים ועתה קבלו עליהם חובה את אשר החילו מעצמם בנדבה. ואחרי ככלות הכל לקבל עליהם בעצמם חובה את ימי הפורים האלה אז ראה להטיל עליהם חובה גם על זרעם ועל כל הנלוים אליהם הם הגרים כי אחר קבלם על עצמם יקל הדבר לקבל אח"כ גם על זרעם וע"כ אחר ששלח ספרים לקבל עליהם כתב עוד אגרת שנית לקבל גם על זרעם וזהו ואת אשר כתב מרדכי אליהם שהוא כתב אחר שכתב שנית מרדכי אליהם ונוסח הכתב הוא כי המן בן המדתא וגו' עד ע"כ קראו לימי' וגו' ובהתימו נוסח הכתב אמר ע"כ על כל דברי האגרת הזאת וגו' קיימו וקבלו יותר מאשר קבלו בכתב ראשון כי אז היה עליהם ולא על זרעם ועתה ע"י האגרת הזאת הב' קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם וע"כ הנלוים אליהם וצורך האגרת הזאת השנית וענין מאמריה לקבל על ידה גם על זרעם הוא כי הלא גם על כל דברי המגלה אשר כתב להם מרדכי מאיש יהודי והלאה הלא עדין הי' להם מקום לומר הלא לא יאמן היתה הצרה כ"א על עצמנו אך לא על זרענו ולכן גם קבלת ימי הפורים תהיה עלינו ולא על זרענו כי הלא גם המן לא היה כל עיקר כעסו רק על מרדכי על בלתי כרע והשתחוה לו וכל ישעו וכל חפץ לא היה רק עליו וגם שויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו הלא יתפשט גם על כל האנשים אך לא על טף ונשים וזה יהיה ענין מאמרו אל המלך יכתב לאבדם שהוא את העם אך לא את הצאצאים והצפיעות ומן הסתם יאמרו כי זה היה מה שנחתם בספרי השרים אך לא להשמיד ולהרוג מנער וגומר והוא במה שהכרחנו למעלה כי אגרות ראשונות אשר נשתלחו לשרי המדינות לא נודע מה שהיה כתוב בהם כי לא נגלה גלוי לכל העמים רק להיות עתידים ליום זה ולא ידעו מה זה ועל מה זה וגם אחרי בא אגרות שניות לא נראו עוד אגרות ראשונות על דבר כבוד המלך בל יראה היותו הפכפך וגם שתתבטל בם רצון מלך בשניות כי כתב האחד אשר נכתב בשם המלך אין להשיב באופן שלא יאמינו לקול האומר כי כן היה באגרות ראשונות לעקור גם את זרעם כי גם כשיעוד מרדכי כי כן היה הלא הוא לא ראה ועוד יחזיקו בסברא זו באומרם היתכן ערב המן אל לבו להכתיב יותר על אשר דבר אל המלך באומר יכתב לאבדם כי גם שאמר לו המלך והעם לעשות בו כטוב בעיניך יהיה על העם אך לא על זרעם. שנית כי יאמרו לו יונח כי המן הרע לבבו למרע עד כלה ונחנו פשענו ומרינו ונתחייבנו לה' ומאתו נהי' הדבר הלא לא יתכן גזר רק על הגדולי' אך לא על אשר לא הגיע לכלל עונשי' לשמי' שהם פחותי' מבני כ' ומה גם הקטנים שלא חטאו ואם המן בקש לעקור את הכל אלהים לא יעזבם בידו כאשר היה. ג' כי גם לא מאת המלך אחשורוש היתה שומה להשמיד להרוג ולאבד גם את זרעם כי הלא מאמר המן אליו לא היה רק יכתב לאבדם והיא מלה סובלת שני פירושי' או אבוד ממון או אבוד נפשות ואפשר יאמר נא ישראל מי יודע אם בלב המלך היה על אבוד ממון וגם אם על אבוד נפשות כוון היה עליהם ולא על זרעם כי מה שהכתיב המן בספרים לא הודע נסחו למלך כי אם שברשיונו הכתיב המן כאשר עם לבבו והמלך לא ידע והיה עם לבבו שלא יכתוב יותר על מאמרו אליו באמרו יכתב לאבדם וע"כ צוה לחתום בטבעתו אך אחרי אשר הודע אליו הדבר על פי המלכה צוה להכתיב הפך הדברים באמרו עבדי רמני ונפשו אותה ויעש וע"כ יקל הדבר בעיני ההמון וימאנו מלקבל עליהם ועל זרעם ויאמרו די לקבל על דורם ע"כ מה עשה מרדכי חזר וכתב אגרת שנית להסיר זאת מלבם למען יקבלו עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים אליהם וזה אמרו וקבל היהודים את אשר החילו לעשות כמדובר שהוא על דורם על פי האגרת הראשונה וגם אשר כתב מרדכי אליהם אגרת שנית אשר לשון האגרות הוא כי המן בן המדתא האגגי וכו' עד אמרו על שם הפור וכהתימו נוסח האגרת אמר ע"כ על כל דברי האגרת הזאת השני' וגו' וגם הוסיפו וקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם וע"כ נאמר לשון רבים לכלול כל הדורות מה שעד כה לא קבלו רק על עצמם ע"י האגרת הראשונה וענין האגרת השנית הלא היא אל עלה על רוחכם לבלתי קבל גם על זרעכם באמור כי אולי המן כל כעסו לא היה רק על מרדכי שלא כרע והשתחוה לו ואותו דמה להרוג אלא שויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי אם להתפשט גם על עמו אך לא משפט מות כאשר למרדכי כי לאבדם שהוא אבוד ממון או אבוד נפשות אך רק על עצמם אך לא על הצאצאים והצפיעות או שמא תאמרו כי גם שהמן היה לבבו למרע לא מן ה' היה הדבר כי אם הוא בנה וה' הרס. וגם לא תאמרו כי גם לב המלך לא היה לכלות כל זרע ישראל באופן תקל בעיניכם פתגם מעשה הרעה להיות כמו זר בעיניכם לקבל חובה גם על זרעכם כי הלא על הא' דעו כי המן אשר הזכרתי באגרת הא' כי הנה למה שהוא בן המדתא האגגי שבא מאגג מלכו ויש לו איבה ישנה מימות שאול הוא צורר כל היהודים ולא בלבד את מרדכי שלא השתחוה לו ולא בלבד אל העם הגדולים כי אם גם צורר כל היהודים שכולל ברבוי הכל גם הקטנים על בלתי השאיר שריד כלומר לכן ראוי תקבלו על זרעכם שגם הם היו באותו הנס ועל הב' שיעלה על רוחכם כי לא מה' היתה הגזרה דעו לכם כי מתחלה לא חשב על היהודים רק לאבדם ולא גם את זרעם ועכ"ז עם היות שעל מה שהיה במחשבתו הפיל פור עכ"ז הוא הגורל יצא מן השמים להומם ולאבדם פי שנים על מחשבתו והוא כדעת המדרש כי נכתבה בבית דין של מעלה אגרת כליה. ועל השלישית שיעלה על רוחכם שלא מהמלך אחשורוש נהיה הדבר ולא חשב להכתיב רק לאבדם שהוא כלוי נכסים או אבוד עצמם אך לא גם כלוי בנים כי כה אמר לו המן ועלה על דעתו כי כן נעשה פתגם מעשה הרעה ולא יותר דעו איפה כי לא כן הוא כ"א גם אם מחשבת המן לא היתה לכליה רק לאבוד נפש גדוליה' לא חשב כזאת המלך על מחשבת המן רק על הכל ובכל הודו לו כי הלא ובבואה לפני המלך אמר המלך לאסתר עם הספר ישוב כו' כלו' גם שקדמו אגרו' ראשונות ואין להשיבם ע"י ספר ההפוך שאכתוב הנה זאת אעשה לך להחזיק זה הספר השני שעם הספ' שאכתוב אצרף גם דבר אחר עמו שהוא שישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו שיתלו אותו ואת בניו על העץ באופן שתפול אימתה ופחד על המבקשים לקיים אגרות ראשונות ושיעור הכתוב הביטו וראו כי לא היה בלב המלך כשהודה להמן שהיתה מחשבת המן על הגדולים שאבות יאכלו בוסר אך לא ששיני הבנים תקהינה כי אם הבין שמחשבת המן היתה גם על כלוי בנים כי הלא בבואה לפני המלך אמר לאסתר עם הספר שנכתב אעשה שישוב מחשבתו אשר חשב על ראשו והנה תלו אותו ואת בניו על העץ וא"כ אמור מעתה אם בלב המלך לא היה בשמעו יכתב לאבדם רק כלוי ממון או נפשות הגדולים ולא את בניהם למה תלה גם את בניו עמו הרי היה יותר ממחשבתו אשר חשב על היהודים והוא לא אמר רק ישוב מחשבתו אשר חשב על היהודים וא"כ איפה אין ספק כי במה ששמע המלך באומרו יכתב לאבדם גם כלוי הזרע היה מה שהבין בכלל הדבר ועכ"ז הסכים המלך עמו וא"כ גם עתה על זרעכם ראוי תקבלו כאשר היתה הגזרה מאת המלך מתחלה גם על הזרע ושמא תאמרו כי הן אמת שהיה לב המלך והמן גם על זרע ישראל אך על ה' מי יאמין שגזר גם על הקטנים ומה גם תינוקות שלא חטאו ע"כ אמר הנה לכם עוד ראיה כי הגזרה מאת השמים היתה גם על זרעם כי הלא ע"כ יצדק מה שב"ד של סנהדרין הגדולים ברוח הקדש קראו לימים האלה פורים לשון רבים על שם הפור היחידי שהלא כמו זר נחשב אך אין זה רק כי הפור הא' נעשה כפול כי בהפילו הפור לא חשב לאבדם ויצא לו כפול להומם ולאבדם שהוא עליה' ועל זרעם וכהתימו דברי האגרת הזאת השנית אמר מה שהעדיפו לקבל עליהם נוסף על קבלתם על הראשונה והוא אומרו ע"כ על דברי האגרת הזאת היא השנית וגם זולת דברי האגרת ראו שתי הכרחיות כי ודאי הגזרה היתה עליהם ועל זרעם כי הלא מאשר ראו מה שנעשה על ככה שהוא על מה שראו שנעשה על הגזרה מדה כנגד מדה הכירו כי גם על הזרע היה בלבו להסכים עם המן שהוא כי תלו גם את בני המן וגם מה שכתבנו למעלה שעשו בשונאיהם כרצונם שהוא להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים ככל אשר היה רצונם לעשות בישראל והוא מאמר הכתוב אשר נתן המלך ליהודים וכו' להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז ביום אחד מזה לקחו ראיה ממנו יתברך כי מאשר השליט' ה' בם על זרע שונאיהם מזה הוציאו כי כיוצא בזה היה נגזר עליהם וע"כ השיב להם ה' רעתם בראשם וזהו ומה ראו על ככה שהוא על מה שראו שעשה ה' להם על אשר יזמו לעשות עוד טענה שנית והיא כי גם שלא הגיע אליהם כתב אשר נכתב לשרם בעת הגזרה הרעה שהיה כתוב בהם להשמיד וכו' מנער וכו' כמדובר למעלה שלא נודע רק להיות עתידים ליום הזה סתם אמר כי מאשר הגיע אליהם בכתבי ההתהפכות אשר היה כתוב בהם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ביום אחד מזה שהגיע אליהם יצא להם מה שהיה באגרות ראשונו' אשר לא הגיעו אליהם כי הנה אלה היו לעומתם ועל פי ראשונות נהפך הדבר באופן שעל מה שנמצא כתוב בספרים שהגיעו ידעו נוסח אשר לא הגיעו וזהו ומה הגיע אלהם ע"כ קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים אליהם הם הגרים שבהיות כליה גם על זרע ישראל גם גרים לא יהיו עוד. ועל פי דרכנו זה יתכן אמרו קיימו וקבלו שיראו דברים שלא כסדרן כי הלא הקבלה קודמת לקיום שע"כ פירשו ז"ל קיימו מה שכבר קבלו בסיני כאשר יבוא ביאור המאמר ההוא בביאורנו על התורה בס"ד ולפי פשוטו כיון מאמרנו למעלה אשר התחכם מרדכי לבלתי אמור להם מתחלה שיקלו חובה גם על זרעם פן יכבד עליהם ע"כ סיבב את פני הדבר קו לקו שע"י האגרת הראשונה הטיל עליהם חובת עצמם ואח"כ שקבלו עול חובה על דורם היתה זאת הכנה להוסיף אחרי כן ע"י האגרת השנית גם על זרעם וזה גלה הכתוב אחר סיימו האגרת הזאת הב' ואמר קיימו וקבלו כלו' ע"י מה שקיימו תחלה ע"י האגרת הראשונה נמשך שגם קבלו עתה בשנית עליהם ועל זרעם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף