עריכת הדף "
אלשיך/איכה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''בכה תבכה וכו' ''' ארז"ל כי השבאים היו מונעים את יש' מלבכות ביום ועשו עם ירמיהו שיבכה הוא ביום והם בלילה. וראוי לתת טוב טעם ודעת מה בצע בהיות יומם ולילה ולא יבכה גם הוא בלילה ויתכן באומרם ז"ל כי לא נחרבה ירושלים גם שעבדו ז' בתי דינים ע"ג עד שנתבטלו מן התורה כי ויתר הקב"ה על ע"ג ועל ג"ע ועל ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה והוא ענין דבר זה נשאל לחכמים וכו' כאשר יבא לפנים בס"ד. ויתכן הכירו ישראל זה בבא עליהם צרה וצוקה על כן רצו לתקן את אשר עותו ותחת בטלם תורה אשר זמנה יומם ולילה רצו לבכות יומם ולילה ועל שלא הניחום השבאים פן יכמרו רחמי שמים עליהם כי שערי דמעה לא ננעלו רק בלילה כי אין רואה אז חלקו בינם לירמיהו ונמצא התיקון נשלם בינו ובינם. ולענין באור הכתוב יאמר בשום לב אל כפל הבכיה ואמרו תבכה ל' עתיד והוא כי הנה דרך החפץ להתמיד בבכי כי בלי הפסק אי אפשר אך יבחר דרכו לבכות בסירוגין כי שעה או שתים יבכה ושעה יפסיק להשיב רוחו אליו לעצור כח לשוב לבכות וכן יעשה תמיד בוכה ושוהה חוזר חלילה כי להתמיד בלי הפסק אי אפשר להתקיים אמר כי בכה היתה עושה בכה פעם א' כדי שתשוב תבכה שנית ולא בהמשך כמדובר וזה בלילה כדעת רז"ל כנז' אמנם כ"כ היתה ממררת בבכי על דרך האמור שגם בעתות שהיותיה היתה דמעתה על לחיה ניתכת מאליה כי נעשה לה כטבע וכל מרירות בכייתה זה היה לה מדאגה מדבר כי אין לה מנחם מכל אוהביה ויהיה על האומרים לה אל תחושו זה יאמר אני אשביע את מיכא' שר המים ויעשה חומת מים בירושלי' סביב לה וזה יאמר אני אשביע את גבריאל שר האש ויעשה לה חומת אש סביב והיא בטח לבה על תהו ואל ה' לא שבה ואל אלהיה לא קרבה ובעת רעה לא ידעו עשות נכוחה ותרד פלאים וזהו אין לה מנחם מכל אוהביה ולכן בקוראם אלהים בעת רעתם אין עונה אותם הנה עם כל זה נוחם יסתר מעיניה ושמא תאמר מה יעשו האמללים ההם והוא ית' שינה פקודת משמרת מלאכיו ואת שר המים עשה שר האש ואת שר האש עשה שר המים כמאמר' ז"ל על פסוק חלל ממלכה ושריה ולכן בקראם אליהם בעת רעתם אין עונה אותם הנה עם כל זה נוחם יסתר מעיניה כי גם כל רעיה בגדו בה הם מיכאל וגבריאל כמאמר ר' חנן במדרש שעל שני אלה ידבר עם שיראה כיוון אל מה שהם עצמם הציתו האש. והנה ננקוט מהא שעליהם ידבר ויאמר לפי דרכנו גם שכל רעיה בגדו בה שמיכאל הוא שר המים בגד במשביעו להקיף ירושלים מים וגבריאל בגד במשביעו להקיפה אש עכ"ז לא יבצר כי אוהביה הנז' היו לה לאויבים כי הן הם אויביה באמת כי לולא הבלי בטחונם שבו עד ה' ולא באה עליהם כל הרעה הגדולה כי הם היסבו אותה: או יאמר בכה וכו' כי דרך המר והנאנח לבכות לא' משני סבות או למען יראוהו אוהביו ורעיו וינחמוהו ויעלו ארוכה למכתו. שנית לשכך אש חמתו ביערה בקרבו בימי בכיתו והנה הבוכה מהבחינה הא' הלך ילך ובכה לעין כל במקום רואים אולי רואיו ינחמוהו אך אשר אין לו מנח' ובוכה מהבחינ' השנית במסתרים תבכה נפשו כי למה יתבזה לעיני הכל לבלתי הועיל יאמר כי פה היה מהסוג הב' ועל כן לא היתה בוכה רק בלילה שאין רואה וזהו בכה תבכה בלילה ולא ביום ועכ"ז דמעתה על לחיה גם ביום מאליה ולמה בכתה בלילה ולא ביום למה שאין לה מנחם מכל אוהביה על כן ייחדה זמן בלילה ומי הגיד לה שלא היו מנחמים אותה אלו בכתה ביום לזה אמר ודמעתה על לחיה אין לה מנחם כי הלא רואה בדמעתה על לחיה ביום ואין מנחם הנה כי מה שהיה על לבבה נראה בחוש באופן כי כאשר דמתה כן היתה וצדקה בעשותה כן ע"כ בלילה עשתה עיקר בכייתה ומה שאין לה מנחם היה לה מפאת כל אוהביה הם נביאי השקר כי לא ניבאו עליהם רק טוב וראה איך עלתה נבואתם כי הלא נביאי השקר היתה נבואתם כמאמר חנניה הנביא בשברו המוטה כה אמר ה' ככה אשבור את עול נ"נ מלך בבל וכו' ונהפוך היה כי אדרבה אין צריך לומר מלך בבל או שריו כי אם גם עבדים זולת היהודים שהיו לכשדים האומות אחרות הם משלו בישראל וזהו כל רעיה חבריה עבדים שכמותה מעם אחר גם הם בגדו בה ולא עוד אלא שגם הם קמו על ישראל והיו למו לאויבים מה שאין כן דרך העבדים כי אם לרחם אלו על אלו וזהו היה לה לאויבים: או יחזור אל אוהביה הנז' כי אחר שבשקריהם סיבבו שכל רעיה בגדו בה לא אוהבים יקראו לפי האמת רק אויבים באמת כי נעלו בפניהם שערי התשובה. זה הוא הנראה לכאורה בפסוקים הנז' והנה בשום שכל והבין במקראות הללו בקינה זו הראשונה הלא תראה פסוק בוכה על ירושלים ומלמד קטיגוריא על ישראל ופסוק מלמד סניגוריא ופעם בפ' א' שני הפכים והפסוקים שיראו שידבר אותם המקונן ופסוקים שהם דברי ישראל אל העמים ומהם דברי ישראל אל ה' על כן אמרתי כי אין זה כי אם שירמיה עומד ומלמד סניגוריא ומדת הדין תשיב אמריה לו ונמשך הויכוח כן עד להשיב נפש ומשם מדברים ישראל לאלהיהם ואומרים ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה ואז הופכים פניהם אל כל עוברי דרך ורואים את מכות הארץ ההוא ואת תחלואיה ואומרים לא אליכם וכו' עד סוף פסוק צדיק היא ה' וכו' וחוזרים לדבר אליו יתברך ואומרים קראתי כו' עד סוף הקינה והוא בשום לב אל אותיות יתירות שבפסוק ראשון רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות כי מהראוי יאמר רבת עם רבה בגוים שרה במדינות כי נמצאו יתירות שלש יודי"ן וב' תווי"ן ואחשבה כי רמז רמזה רוה"ק כי זמן אשר היתה רבנות שררה לירושלים תת"ל שנה היו ת"י בבית ראשון כי כמנין בזאת יבא אהרן אל הקדש ות"ך בבית שני כי בית ראשון נתקיים ת' ועשר שנים ובית שני ת' ועשרים שהם שני תווי"ן וג יודי"ן ואם לחשך אדם כי אין יתור באותיות רק תת"ך כי הלא במקום תי"ו ויו"ד שברבתי בגוים היתה נכנסת ה"א לומר רבה בגוים ובמקום שרתי במדינות לו הוסרו תי"ו ויו"ד היתה נכנסת תחתם ה"א ואומר שרה במדינות לכן אף אתה אמור לו כי בית ראשון גם שמציאות היות בית ראשון היה ת"י שנה אך שררה לא היתה כי אם ת' שנה בלבד כי מגלות המלך יהויכין עד גלות צדקיה היו עשר שנים ובשנת הי"א היה החורבן לא שררה ולא רבנות היה אז כי אם הוה על הוה בכי ואנקה ולא רבוי עם כמקרא שכתוב בספר מלכים על גלות יכניה ויוצא משם את כל אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך ויקצץ את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים גולה ואת החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ וכו' ואת אילי הארץ לקח וכו' ואם כן אמור מעתה איה איפה שררה ורבנות נשארה לירושלם אחרי זאת לאמר על השנים ההם רבתי או שרתי והנה השנים ההם עשר היו כי בשנת הי"א לצדקיהו נלכדה העיר באופן כי בשום שני ההי"ן תחת תי"ו ויו"ד שברבתי בגוים ושרתי נשארו תת"ך והיו שטת מספר מציאות שררה ורבנו'. ונבא אל דרך אשר ייעדנו לפי הפשט כי אבינו שבשמי' וירמי' המקונן והנאנחי' והנאנקי' עם ה' אלה שגלו מעל שלחן אביהם במעמד שלשתן עומדי' המקונן יקונן על צרת האמללים הגולים והוא יתברך משיב אמריו וגם אחרי שומעם ישובו ויבכו גם בני ישראל עד תום הקינה במר נפשה ממררת אמריה ומתחננת לאדוניה אשר חטאה לו אולי ישוב מחרון אפו ולא יאבדו והנה הן אמת כי הצרות הוכפלו וישתלשו כי תחת שלש ראוי לקונן ולמרר בבכי. א' על ישראל שגלו ומארצ' יצאו אל קרב הגוים המרים ומאררי' אות'. ב' צרת הארץ ותחלואי' כי הוצת אש בציון ותאכל ארמנות ירושל' ובית קדשנו היה לשרפת אש. שלישית העולה על כלן הלא היא על דבר כבוד אלקים גלו לבבל שכינה עמהם גלו לעילם שכינה עמהם וכן למדי והנה על שתים הראשונות היחל המקונן ואמר איכה ישבה בדד וכו' והוא כי הנה ידוע כי גדולת ירושלם איננה מבלי ישראל נמצא כי בהגלות ישראל ממנה יוכללו שתים רעות א' לעם וא' לעיר שמבלי בניה היא יושבת ועל כן אמר איכה ישבה בדד בלי בניה העיר שהיתה רבתי עם שרבנותה להיות רבה שלי הוא מחמת עם כי על כן כאשר צר לעם על גלותם כך צר לה על צאתם ממנה שהן שתי בכיות כאחת ואם תאמר נא אלקי למה תשנה צרת העם לחורבן וצער העיר ולא שמת לבך כי כפלים לתושית העם היה הראוי כי העונות העם הביאו עליהם רעתם ואל תבכה עניהם רק על העיר אשר לא חטאה ובגללם היתה ירושלם שממה על כן מוסיף המקונן ואומר היתה כאלמנה לומר הלא גדול שבר העם משבר העיר כי היא היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כי לא זזה שכינה מכותל מערבי מה שאין כן העם שנסתלקה שכינה מהם כמאמרם ז"ל בספר הזוהר כי על כן היו ישראל בוכים עד שעל נהר כבר נפתחו השמים וירא יחזקאל מראות אלקים כל המרכב' עליונה בכל פרטיה אז נתבשרו כי באה שכינה להיות אתם והתנחמו ובכן טרם בא שכינה אליהם היתה תלונה זו כי גדלה צרת העם מצרת העיר כי היא היתה כאלמנה כי שכינה עמה ולא עמהם אז משיב הוא ית' ואומר הנה אני אתקן צרתכם זו כי שכינה שהיא רבתי שהיא רבה והיא שלי תהיה בבבל עמכם בקרב הגולה ולא בלבד במקום א' כ"א בכל נסיעותם תלך אתם ממדינה למדינה כנודע כי גלו לבבל שכינה עמהם גלו לעילם שכינה עמהם וזהו שרתי במדינות אך הדאגה יותר גדולה כי מר לה הרבה הלא היא כי היתה למס והוא כי אין שמחת השכינה עד אין קץ כי אם כאשר תשפיע טובה לישראל אך בהשפיע אל החיצונים שרי מעלה היא דאגה כי אין למעלה הימנה כי ההשפעה לישראל היא השפעת פנים ואל החיצונים מתייחסת לאחור ככתוב אצלנו על השיב אחור ימינו מפני אויב וזהו היתה למס שהיא כפורעת מס לאויביה ושתחת אשר היה בה השפע מתחילה לישראל ומתמציתן היו אוכלים האומות ויהפך כי יושפע לשרים ומפירות מדותם יאכלו ישראל שביניהם כענין התפללו בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהיה לכם שלום. משיב עוד ירמיה הנביא ואומר בכה תבכה וכו' והוא כי הלא אמרז"ל מאמר הכתוב במרגלים ויבכו העם בלילה ההוא שאמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם חייכם שאני קובע לכם בכיה לדורות והנה להיות מדה כנגד מדה הוא בכל ליל ט' באב ונבא אל הענין אמר הנה על דבר בכה הוא הבכי הידוע במרגלים בליל תשעה באב ראוי תבכה בלילה מדה כנגד מדה כי גם שם לילה היה ולא תנוחם על בכיית הלילה כי בין לילה בכתה חנם ויהי לה כן גם לבכות אך הנה ודמעתה על לחיה גם ביום תמיד וידוע כי שערי דמעה לא ננעלו ולמה זה אל דמעתה תחרש עד גדר שגם זכות אבות וזכות משה רבן לא הספיקה להצטרף בדמעתם כי הנה אין לה מנחם מכל אוהביה והוא מז"ל באיכה רבתי שאמר הוא ית' לירמי' הלוך וקראת לאבות העולם ולמשה שהם יודעים לבכות כלומר באופן יהיה איזה התעוררת רחמים עליהם כאשר היה אחרי כן ע"י רחל בסוף המאמר ובקראו את משה אמרו שם שלא רצה ירמיה לגלות הדבר כי בוש להגיד פן יאמר לו בימיך אירע כן לבנינו הלך משה ושאל למלאכים שהיה מכירם משעת מתן תורה אמרו לו וכי אינך יודע וכ' ועל פי דרכנו נבאר מה ענין לכתו אל המלאכים שהיה מכיר מאז אמנם ארז"ל בגמ' כי כשאחז בכסא כבודו יתברך והחזיר להם תשובה אז נתנו לו מתנות והנה המתנות אינם רק עניינים לתועלת ישראל כענין מתנת מלאך המות מסוד הקטר' לעצור המגפה ע"כ הלך להם אולי גם עתה יהיו מעיר לעזור כאשר נעשו אוהבים מאז ולא שוה לו והלך וצועק ובוכה אצל האבות ועשו קינים והגה והי ככל הכתוב במדרש ונתראה פנים משה אל ישראל ושמחו לראות באומרם זה ינחמנו כי יגאלנו יצאת בת קול ואמרה גזירה היא מלפני וכו' קנצי למילין כי כל דמעותם וזכות אבותם ומשה המתראה פנים לא עלתה ארוכת מחלתם וזו היא תלונת הנביא עם שדמעתה על לחיה עכ"ז אין לה מנחם מכל אוהביה האבות ומשה ולא עוד אלא שהכם ע"י רעיהם הם מיכאל וגבריאל כמאמר המדרש כל רעיה בגדו בה אלו מיכאל וגבריאל שהם דרכם להליץ אל ישראל ועתה נהפכו כי הם היו מכלל אשר הציתו אש במקדש כמז"ל בפסיקתא דוק הנה כי מלאכי השרת הן הם אשר הציתו האש ותלונתם עליהם כי נעשי סנגוריהם אויביהם כי גדולה עקיצת אוהב ממכת חרב אויב ומי יתן והיו כאנוסים לעשות ולא יהפכו נגד ישראל אך היו לה לאובים כמתמיה כי טוב לא היפכו לזכות את ישראל להליץ בעדם ושמא תאמר נא אלהי כי היתה בכיה בלתי חרטת אשמה ובלי תשובה על כן לא שוה למו לא יתכן כי הלא גלתה וכו' והיא כי ארז"ל שאו' מרוב עבודה הוא בעבור רוב ע"ג שהיתה עובדת ונינקוט מהא שבע"ג ידבר ויהיה הענין כי על שתים רעות יצטער צער מתחולל איש איש הישראלי הנשבה לבין הבבלים הא' על צרת הנפש פן יעבידוהו ע"ג שנית פן ירעיבוהו בלחם צר ומים לחץ והנה לפי זה כשגלתה יהודה לא היה לה להרגיש צער כלל כי הלא גלתה יהודה מתוך עוני שהיה לה קודם החרבן ומתוך רוב ע"ג ואם כן אם יענה יענו אותה בלחם צר או אם יעבידוה ע"ג לא תצטער ומה גם אם יקלו משעבודה כי הלא אומנות ישנה היא לה אך זאת לא כן כי אם גם היא ישבה וקנתה ישיבה בגוים שלא שעבדו בה יותר מדאי ועכ"ז לא מצאה מנוח שעם שלא היה לה עוני רק ישיבה ונחת לא מצאה מנוח על העבודה הקשה היא ע"ג לא לעובדה ולא להיות עם עובדיה והנה זה יורה באצבע היות חרטה ותשובה בדברי עונות גברו מהם. משיב' מדת הדין ואומרת כל רודפיה השיגוה בין המצרים לומר אין להחזיק לה טובה על תשובתה כי הלא לא מאהבה רק מיראה כי הלא בין המצרים מי"ז בתמוז עד ט' באב שורה כח טומאה בעולם והנה בטומאותיה וגלוליה דבקה בכתות ההם לאלהיהם ממש כהם למה בעת שליטתן לא קמו הכחות הטומאה ההם ודבקו בם ויעזרום אלא אדרבה כל רודפיה השיגוה בין המצרים ואין עוזר לה אז הכירה כי הבל המה ואין בה מועיל ולכן תפסה בחרטה מדאגה פן תבא עליה רעה גדולה מזו נמצאת תשובתם שלא לשמה: או יאמר בדרך אחרת מעין זה והוא כי הנה ארז"ל במדרש שהיה ירמיה מלקט אברים שניגפו מישראל וקוברם ואומר בני מה אעשה לכם הלא אמרתי תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וכן אומרו שכשהגיעו לנהרות בבל ושם ישבו ובכו שאמר ירמיה נשבע אני שאלו בכיתם כך בירושלים לא גליתם והוא כמאמר' שאמר תנו לה' כבוד בטרם יחשיך בעוד היום גדול הוא קודם הגיע ליל וחשך מועד מנין ונושנתם כי אז מתייחס אל הגעת הלילה והחשך והיה צריך הקדים בכיה לצרה ובזה יאמר ירמיה הנביא ע"ה הנה ידעתי כי הבכי שהיה לה לבכות מבעוד יום לא תבכה אלא בלילה אך עם כל זה ודמעתה על לחיה כמתמיה ואינה עולה למעלה השמימה כי שערי דמעה לא ננעלו כאשר שמעתי אומרים שהיא פירש רשב"י ע"ה בספר הזוהר כתיבת יד שאומר ודמעתה על לחיה ולא תעלה מהלחי ולמעלה. ולפי דרכנו יהיה כמתמיה ועוד היתכן אין לה מנחם מלמד סניגוריא מכל אוהביה הם הפרקליטין אשר עשו במצותיהן שלא יבצר מהמצא בישראל בכלליהם ופרטיהם מצות מה ומה גם צדיקים רבים אשר בקרבם החרש והמסגר וכיוצא ולא די שהם לא הועילו כי אם אף רעיה מיכאל וגבריאל בגדו בה היו לה לאויבים ואם כן מדוע לא עלתה דמעת בת עמי בכל אלה עם היות כי שערי דמעה לא ננעלו ואם הוא הלא היו תוהים על עונות ראשונים ולא שבו מהם הלא גלתה יהודה וכו' כמפורש בקודם:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף