עריכת הדף "
אלשיך/איכה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == '''איכה וכו' ''' עלינו לשבח לאדון הכל אשר בחר בנו מכל העמים חבה יתירה נודעת לנו על כל העולמים ורצה בנו מכל קדושים אשר בשמים ממעל עושי דברו כי רק באבותינו חשק לעובדו לברך בשמו לתקן עולם במלכות שדי כי הן המה כלי הקדש המריקים ממעל לרקיע על הארץ והדרים עליה ברכה עד בלי די לעבדה ולשמרה להכין אותה ולסעדה עדי הוכן בחסד כסא כבוד אלהים לשכנו בתוכו ויבן לו בית להועד שם אתנו ויהי עמנו עד הרבינו לפשוע פשעים רבים וחטאים גדולים ועונו' אין מספ' לא יום א' ולא יומים לא שנה אחת ולא שנתים עד עבוד אלהים אחרים שבעה בתי דינים זה אחר זה ואחרי כן לא זז מחבבנו עד כלות כלי זעמו וחמתו בביתו ובציון עיר נחלתו ועל כל אשר הסבינו חרבן ביתו והיכלו וסילוק שכינתו לא נעצב על לבו על הכל כאשר על ישראל עמו חללי חרב ומזי רעב ולחומי רשף כדבר שנאמר מי יתן ראשי מים וכו' ואבכה יומם ולילה וכו' ואף גם שירת מלאכיו לא ערבה לו ביום ההוא כאשר חכמים יגידו כאשר יבא בס"ד וטעם לשבח הדבר הלא הוא כי עם בני ישראל המה העמודים אשר ארץ ושמים מתקיימים עליהם ואם עמודיה יתפלצון מרפיון ידים לעבוד את ה' תרגז ארץ ממקומה ושמים לא זכו בעיניו וזה יורה באצבע מז"ל ריש איכה רבתי וז"ל א"ר נחמן אמר שמואל משום ריב"ל קרא הקב"ה למלאכי השרת א"ל מלך שמת לו מת והוא מתאבל מה דרכו לעשות אמרו לו תולה שק על פתחו אמר להם אף אני כך אני עושה הה"ד אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם מלך מה דרכו לעשות אמרו לו מכבה הפנסים אמר להם כך אני עושה שנאמר שמש וירח קדרו וכו' מלך מה דרכו לעשות כופה את המטות כך אני עושה שנאמר עד די כרסוון רמיו כו' כביכו"ל שהיו הפוכין מלך מה דרכו לעשות הולך יחף כך אני עושה שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו מלך מה דרכו לעשות מבזע פורפירא דיליה כך אני עושה דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו ר' יעקב דכפר חנן מפשר ליה מהו בצע אמרתו מבזע פורפירא מלך מה דרכו לעשות יושב ודומם כך אני עושה שנאמר ישב בדד וידום מלך אבל מה דרכו לעשות יושב ובוכה כך אני עושה דכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי וכו'. ע"כ: וראוי לשית לב כי הלא כמו זר נחשב קוראו יתברך למלאכי השרת לשאלתו ובקשתו זאת האם ממנו ית' יפלא כל דבר עד שאול ישאל ממלאכי השרת וגם התייחס להם מלזולתם. ועוד בתשובתם למה לא החילו בעיקר האבילות והוא הילך יחף ומבזע פורפירא. ועוד מה עלה על לבם היתכן יעמיד שק הוא ית' על הפתח. ועוד בתשובתו יתברך כך אני עושה וכו' הלא הוא יותר ממאמרם ואיך יאמר כך אני עושה וגם עשותו יותר ראוי לדעת למה עשה אז יותר. ועוד שלא נזכר פתח בכתו' ואיך יביא משם כי שם שק על הפתח ועל פי דרכנו נשית לב מה ענין אומר הה"ד בראיה זו מש"כ בשאר. ועוד מה זו שאלה למקוטעין וישאל נא כולם פעם א' והם מה ראו שלא השיבו כל הדברים כא'. ועוד אומר מכבה את הפנסין ולא אמרו את הנרו'. ועוד כי לא יתכן מלך יכבה נרותיו וישכון בערפל וגם נדקדק כי לא כיבה רק את נרותיו המאירים לארץ ולא ידמה למשל. ועוד אומר כופה את המטות מה שלא יצדק בו ית' וגם למה שינה שלא אמר מכלל שהיו כפויות רק שהיו הפוכות. ועוד באומר הולך יחף איך יצדק זה בו ית' חלילה וגם מהפסוק אין ראיה מוצאת כלל. ועוד באומר מבזע פורפיר' איזה בגד יערכו לו יקרענו ואיך יוכרח הענין מהכתו' בבצע אמרתו. ועוד אומר יושב ודומם מה זו דממה ואיך ידבר הפסוק ההוא בדממות ית' ועוד אומרו באחרונה מלך אבל וכו' האם עד כה בבלתי היותו אבל ידבר הלא הוא אמר והוא מתאבל בפתח דבריו. ועוד אומ' הוא בוכה כי הלא אין הבכי ממשפטי האבילות. ועוד למה לא הביא מפסוק ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה וכו' שמדבר על עצמו ית' ולא מפסוק ויקרא שיורה על בכי הזולת. ועוד דרך כלל למה נטלו הסדר ההוא מזולתו בשבעתם. ועוד מי הגיד לריב"ל שהוא ת' קרא למלאכי השרת לכך. אמנם לבא אל הביאור נזכיר' מאמרם ז"ל האומרים כי מעת בריאת אדם קטרגו מ"ה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו כו' וכן במתן תורה אמרו אשר תנה הודך על השמים וביום פקדו את עולמו שבו לאמר הלא אמרנו לך וכו' וכן אמרו ז"ל על פסוק במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של מלאכי השרת שהיו אומרים רבש"ע אמרנו לפניך מה אנוש וכו' ולא עוד אלא שארז"ל שאחד מן המקומות שבקשו מ"ה לומר לפניו שירה היה בעת החרבן אלא שגער בהם הקב"ה ונבא אל הביאור והוא כי הלא מ"ה הממאנים יברא אדם יחשיבנו הוא ית' בראותם בעת החרבן כי למפרע צדקה עצתם והמה ראו כי נעצב המלך מלכו של עולם וגער בם על בקשם לשורר לפניו אין ספק כי העולה על רוחם כי ניחם הוא ית' כי עשה את האדם בארץ ואשר חרה לו כעת אינו רק על חילול כבודו יתברך חלילה והצטרך להסתלק מן המקום אשר בחר וחרבן ביתו ועיקר כעסו על יש' חבל נחלתו כי פשעיהם היסבו את כל הרעה הזאת על כן מה עשה הוא ית' למען ידעו כי הוא יתב' מביט מראשית אחרית ולא צדקה למפרע עצתם מעצתו יתב' ושאשר נעצב המלך על בנו בכורו ישראל הוא ולא על הבית אשר הוא חרב בעונם במאמרו ית' מי יתן ראשי מים כו' אל חללי בת עמי על כן קראם ויאמר אליהם מלך שמת לו מת והוא מתאבל מה דרכו לעשות כלומר דעו איפה כי על בני בכורי אני מתאבל על חלליהם כי זה קשה עלי מהכל כי הלא תראו כי כל מה שמלך דרכו לעשות על מתו אעשה כן גם אני והנה המה ראו כן תמהו כי אמרו בלבם מה נענה בתריה אם אמרנו דברי האבילות העצמיי' הלא לא יבצר כי המה גרמו את כל הרע' הזאת על כן בחרו להם דבר המורה אבילות וגם כעס על הנותרים ויאמרו תולה שק על פתחו הלא הוא כי למען דעת כל הארץ כי אין חפץ המלך יבא איש אל החצר הפנימית או אל בית מנחתו כי נעצב המלך אל אבילותו יתלו שק על פתחו והיה כל הבא לבא אל המלך פנימה וראה את השק מרחוק ישוב אחור כן כיוונו גם הם ברקיע הראשון יסך בענן לו מעבור תפלה כאשר עשה כדבר שנא' סכותה בענן לך מעבור תפלה מה השיב הוא יתברך כך אני עושה הה"ד אלביש וכו' לומר לא מחשבותי מחשבותיכם אתם חשבתם כ"א אעלים עיני מהם ייטב לכם דעו וראו כי רע ומר העלמת עיני מהם למ"ה והוא כי הלא עם בני ישראל על שפע הנשפע מלמעלה על ידי תפלתם וצדקתם נהנים מ"ה כי הם כצנורות להריק למטה לארץ כמאמרם ז"ל כי כמה רבבות מ"ה היו נהני' מזיו תורתו של ירבע' טרם יחטא מה שיבצ' מה' בהמנ' עבור תפלת ישראל כי גם בשמים אשר שם מלאכי עליון יחסר שפע וז"א ית' הנה אלביש שמים קדרות על העדר אור השפע מלמעלה באופן יחסר שפע מן המלאכים אשר בשמים כבודם ואז ושק אשים כסותם לבלתי שמוע והנה על דבר הסדר ובלתי אמור הכל בבת אחת היה אפשר לומר כי מפחדם ממנו ית' החילו ברחוק קודם מפתח הבית ואח"כ מהנרות שבפנים ועדין אינן בדברים הנוגעים אל המלך ואח"כ במטה ועדין אינו במלבוש שעליו ואח"כ במלבוש התחתון הוא המנעל ואח"כ למעלה בפורפירא ועדין אינו בעצמו של מלך ואח"כ במלך עצמו בשב ואל תעשה יושב ודומם ואח"כ בקום עשה יושב ובוכה ולא ערבו אל לבם לאומרם פעם א' כי פחדו יתב' נפל עליהם אמנם מה שאחשבה כי דבר עקריי ועצמי גדול מזה כיוונו וידוקדק בעצם אומרו על פתחו והוא בהזכיר מאמר ז"ל פ' אין דורשין כי ז' רקיעים הם ואלו הן וילון רקיע שחקי' זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש וכו' רקיע בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שחקים ששם שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא זבול שבו ירושלים וב"ה של מעלה מעון שבו כתות של מ"ה אומרות שירה בלילה וכו' מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליות טללים רעים וחדרה של סופה וסערה של קיטור וכו' ערבות שם צדק וכו' וכסא הכבוד וכו' ע"כ: והנה בביאור ס' משלי כתבנו כי הז' רקיעים אלו אינן ז' גלגלים של ז' כוכבי לכת שא"כ איך גלגל הירח אינו משמש כלום וגם מי נתן בככב נוגה שחיקת מן לצדיקים ובגלגל חמה ב"ה של מעלה ומזבח להקריב בו מיכאל השר הגדול עומד ומקריב מאין ולאין כל הגדולה הזו בגלגל חמה ושיהיה סובב סובב מקדש העליון בכל יום תמיד מן המזרח למערב ובשס"ה ימים מן המערב למזרח ובגלגל מאדים יהי כתות כתות המלאכים אומרים שירה ומי נתן עולם המלאכים בתוך מהלך הגלגלים ומה גם עתה במאדים המורה רוגז שיאמרו שם שירי זמרה ושמחה ובמזל צדק המורה שמחה וטובה יהיו אוצרות ברד וטללים רעים וקיטור סופה וסערה ובמזל שבתאי המורה עוני ואנחה יהיו נשמות הקדושות ותהיה השכינה ולא עוד כי אם שלמעלה ממושב השכינה יהיה גלגל שמיני הוא גלגל המזלות ולמעלה הימנו גלגל היומי המסבב את כולן ושיהיה הגלגל ט' מסבב את ערבות מושב כסא הכבוד באופן שהם דברים שאין להם שיעור ומה גם למאמר כל חכמי התכונה כי לא היה יכול גלגל היומי לסבב עמו כל הגלגלים ומה גם הפך תנועתם הטבעית אם לא שהם סמוכים כל הט' זה אצל זה כנוגעים ולא נוגעים והלא ארז"ל כי בין כל רקיע ורקיע מהלך ת"ק שנה אך אמנם אין זה כי אם שכל ט' גלגלים כאשר ציירום חכמי התכונה יחד כלם לאחד יחשבו והם הרקיע הב' כי הראשון אינו רק כוילון שעל הפתח שב אל תיקו וחוזר ומתפשט יום יום שני לו רקיע הכולל המזלות כלן הג' הוא וממנו והלאה אינם מעצם הגלגלים חומר זך דק רוחניי' עולים באיכות רוחניות זה למעלה מזה כפי סדרן ערבות יותר רוחני ממכון ומכון ממעון ומעון מזבול וזבול משחקים ונבא אל הביאור והוא כי הנה המלאכים האלה לא ערבו אל לבם להראות עצבות לפני המקום חלילה פנימה רק קו לקו בתחתון היחלו ובעליון כלו אמרו ראשונה תולה שק על פתחו והוא כי הוקשה לו בכתוב שאם אומרו אלביש שמים הוא כולל כולם איזה כסות תערכו למו לו' אח"כ אשים כסותם אך יאמר כי הוילון למה שאינו משמש כלום רק כפרש"י בגמ' נכנס שחרית לתוך תיקו ויוצא ערבית ומתפשט וכו' הנה כי הוא ככסו' אשר יתכסו בו השמים והוא הנקרא וילון במסך פתח שער השמים על כן באומרו תולה שק על פתחו הכוונה הוא שיסך בענן בתחלת ההכנסה מעבור תפלה וזה אומרו הה"ד אלביש וכו' שאם לא כן איזה כסות יש להם אלא שחוזר אל וילון מהטעם הנז' ולמה לא ערבו אל לבם למנוע שפע רק מהאחרון שב לשאול הוא ית' שנית מלך מה דרכו לעשות אז נכנסו יותר ואמרו מכבה את הפנסין ולא אמרו את הנרות כי אין המלך מכבה נרותיו מלפניו רק הפנסין אשר הם חוץ מביתו בחצר החצונה לשמח עולם מקום אשר משרתיו מצויים שם להאיר להם ולכן יעמידו הנרות בפנסין אשר הם כלים עגולים ונרות נתון בתוכו כן אמר הקב"ה כך אני עושה והוא ברקיע השני כי שמש וירח קדרו וככבים אשר אורם קבועים בגלגל כאשר חזרו והודו כי מזל קבוע וגלגל חוזר שהם כל א' בגלגלו כנר שבתוך הפנס והם להאיר על הארץ מורה עצבות ומניעת אור שפע ברקיע השני חזר ושאל לשיכנסו יותר ואמרו כופה את המטות אמר הקב"ה כך אני עושה שנאמר עד די כרסוון רמיו מאומרו שנישאו יורה שהיו הפוכות והוא כי כפויות כלפי מעלה לא יצדק ובלשונו רמז עניינו והוא כי ב' כסאות הן כסא דין וכסא רחמים ולגבוהות יחשבו לפניו ית' בהיות של רחמים משמשת לישראל שהוא בעשותם רצון קונם ושל דין על מ"ה אך בהתהפך כאשר בחרבן עד גאולתינו נהפוך הוא וזהו שהן הפוכות מסדרן והוא כלפי שכינה צער מתחולל עד אין קץ כנודע ובזה מי הרגיש עצבון רקיע שחקים הג' ששם השפע נשפע ונתקן לישראל ובהמנע שפע הטוב לישראל ימנע משחקים שפע טחינת והכנת מן לצדיקים חזר ושאל רביעית מלך מה דרכו לעשות לשיכנסו יותר ואמרו הולך יחף ואמר כך אני עושה והוא כי בהיות בית המקדש קיים היה שפע ירושלים ובה"מ של מעלה אשר הם בזבול כיורדים למטה בארץ ככתוב אצלינו על פסוק ששם עלו שבטים וכו' באופן כי השראת שכינה בארץ היה דרך כבוד גדול כי היו כמה מיני שפע עליון כהכנות ומצעות שעליה היתה שורה דרך זיו כבודה אך אחרי כן כשגלינו מארצנו ושכינה עמנו בארץ נכריה שאינה נגד ירושלים העליונה רק נוכח הקליפה בבא השכינה לשרות לעומת בבל המסכים שעליהם תהיה השראתה ללכת ולהיות שמה לא יהיו גדולי האיכות והרוחניות וקדושה כאשר בהיות שכינה בירושלים בבניינה רק על סופה וסערה הם מסכים קרובים אל איכות השר השורר במקום הגלות ועי"כ יתייחס למלך ההולך יחף ודורך ברגליו על הארץ כי המסכים הנז' סופה וסערה וענן אבק הוא מסך שפל מכול' כארץ אצל מלך יחשבו לפני ממ"ה הב"ה וזהו ה' בסופה וכו' וענן אבק רגליו שאל חמשית וענו ואמרו מבזע פורפירא אמר כך אני עושה ומביא ראיה מפירוש ר' יעקב בפסוק עשה ה' אשר זמם וכו' והוא כי הוקשה לו בכתוב כי בין יהיה אומרו בצע ל' בצוע או השלמה יקשה אם מה שזמם עשה כ"ש אשר דבר ועו' כי אמירה היא של חיבה ודבור הוא של קושי וא"כ איפה היל"ל דבורו או דברתו ועוד שהמ"ם היה ראוי תנקד בחיר"ק ולא האל"ף (א"ה אין חיר"ק תחת האל"ף אלא סגו"ל וזהו אשר הכריח לר"י לדרוש מלשון אימרא לא שום דבר אחר) על כן פירשו מלשון אימרא שהוא מלבוש בל' ארמי והענין כי אם הוא יתב' היה לובש לבושו האמתי ומיוחד אליו הוא לבוש גאוה כמאמר הכתוב גאות לבש לא היו מ"ה נוגעים בנחלתו כי הלא שאתו יבעת אותם אך אדרבה השיב אחור ימינו מפני אויב כמשז"ל כדי שיכנס האויב שאם לא כן לא יכנסו כי פחדו ית' יכול עליהם ובמה יוכר שלא רצה להשתמש בלבוש ההוא הלא הוא כי אמרו רז"ל שליל ט' באב רצו מלאכי השרת לומר שירה לפניו ית' וגער בהם ואם היה משתמש בלבו' גאוה למה מנע שירי זמרת משרתיו ומלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא ומלכותא דארעא אדרבה בעת צרה יביאו לפניו כל מיני זמרה לשמח לבו וגם הוא מטכסיסי מליכה וזהו מבזע פורפירא שקורע ומעביר הלבו' גאות נמצא שע"י העדר גאוה יש עצבות ומיעוט כח ושפע במעון כי שם הם כל מלאכיו ית' המשוררים לפניו הנה נגעו עד החמשית חזר ושאל מה דרכו לעשות ואמרו יושב ודומם והוא ענין גדול מאד עליו פקח עיניו ירמיה ודניאל וזה חיסר הגבור וזה הנורא באומרם עובדי גלולים מרקדים בהיכלו איה וכו' ודעתו היה שלא היה משתמש מאותה מדה עד בוא אנשי כנסת הגדולה ואמרו הן הן גבורותיו כו' כי מי בכל מלכי הארץ יעצר כח ויוכל להתאפק לבלתי דבר אפי' בפיו ובשפתיו סרה על מהרסי ומחריבי היכלו בהיותו בטוח שלא ימשלו בו והנה זה הוא יותר מהעדר גאוה שירקדו בהיכלו וישתוק ועל זה אמרו יושב ודומם אמר כך אני עושה כי היה יושב ודומם ובזה היה מניעת כח לרקיע מכון לפעול המיוחד לו כי שם כלי זעמו ית' ולא השליט' על שונאיו רק היה מתאפק ודומם והביא ראיה מפסוק ישב בדד וכו' טעם היותו ית' בדד כי אין זולתו ואין יכול בלתו עכ"ז וידום ויסבול כי הוא ית' נטל זה עליו להציל את בניו והנה עד כה לא ערבו אל לבם לומר בוכה עד השאלה פעם ז' והוא בשנותו את טעמו כי למעלה אמר שמת לו מת והוא מתאבל שאינו מורה שהוא מאותן שחייב להתאבל עליו כבן אצל אביו רק רחוק ע"כ לא היו מכבידים ומדברים בדבר הנוגע אל עצמו של מלך בקום עשה ע"כ מה עשה כעת אמר מלך אבל כלומר שהוא אבל עליו בדין כי בנו הוא אז יצאו ממחיצתם ואמרו יושב ובוכה ובזה גם בערבות יש הרגש כי שם צוה ה' את השמחה וברכ' כי שם השכינה ואמר שהמלך עצמו בוכה. עוד אפשר כיוון באומרו מלך אבל כלומר אל תאמרו לי מדיני אבילות כ"א אשר כבר הוא אבל נוהג דיני אבילות מה דרכו לעשות נוסף על האבלות לחמם ההרגש הוי אומר זה בכי שאם לא יבכה לא יעבור כבלתי קורע וכיוצא ביתר הדינים אך הוא הוראת מירור ביותר והביא ראיה מפסוק ויקרא ה' אלהים צבאות וכו' ולא הביא מפסוק ודמוע תדמע וכו' שהוא אמירה על מה שיעשה רק מפסוק זה שהוא מספר שכבר עשה ומה שלומד מכאן כי הוא ית' בכה ולא שקרא למלאכים שיבכו ויעשו מספד יהיה כי אם הוא שקרא למלאכים היל"ל ויקרא אדני צבאות וכו' כי שם אדנות הוא והוא הקורא למלאכים שתחתיו כי היא שכינה כנודע ולמה אמר אדני אלהי' ומה גם שהוא באותיות הויה שהוא למעלה ועוד שלמה לא נזכר בפסיק את מי קרא: אך יאמר שקרא שם אדנות את העליונים ותחתונים שהוא את האלהים באותיות הויה שהוא למעלה ואת הצבאות שהם המלאכים לבכי וכו' את העליונים לבכי ואת התחתונים גם ולמספד וכו' נמצא שגם הוא ית' כביכול בכה. הנה כי כל עיקר מה שנעצב המלך מלכו של עולם ביום מר החורבן היה על בנו בכורו ישראל אשר מתו ואשר הלכו בגולה וע"כ מזה היחל במגילת הקינות הזאת ויעש ממנו פנה ממנו יתד ואמר איכה ישבה בדד שעזב צרת ירושלים אשר טמאוה בגלוליהם ובשקוציהם ועשה עיקר תלונה על העדר בניה מתוכה הי היתה בדד משוללת מכל בנים גדלה. ונבא אל הביאור הנה היות בדד הוא דבר צוה ה' על המצורע ונפל ביש' כמאמר המתרגם דהות ירושלים כסגירא עד שמלאוה גלולים ועפ"י הדרך הזה אפשר לנו לומר כי לא בא הכתוב לגזור או' כי על גלזלי בני יש' אשר טמאוה דנוה כמצורע כ"א שירושלים נאנחה במר שיחה לאל שדי תתלונן או הוא ית' עליה אוי לה כי נדמית כי הסיבה אשר היסבה היות המצורע בדד לא היה בה כ"א אדרבה הפכה והנה נכוית בגחלתו כויה רבה מכוייתו והוא כי הלא חכמים יגידו טעם לפגם המצורע לשבת בדד מדה כנגד מדה הוא הפריד בין בני אדם ומיעטן כי זאת תורת המצורע המוציא שם רע והורג שלשה ע"כ גם הוא בדד ישב וירחק מהם אך לא כאלה חלק ירושלים כי שם צוה ה' את הברכה ותהי' מרב' אוכלוסיה כמפורסם במאמרי רז"ל מרוב אדם רב ועצום וגם הוא קבצן בל יתפזרו בגדולת איכותם מארכת מרחבת עצמה להכלים ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאשב בירושלים ומה גם בבית אשר נקרא שמו יתברך עליו כי עומדים צפופים ומשתחוים רווחים הנה כי תחת היות המצורע מרחיק בני אדם זה מזה והורגן זאת היתה לירושלים כי היא מחיה אותן ומקרבן לה ומכילן לבלתי יפרדו לקוטן המקים הסובלן וא"כ איפה איכה ישבה בדד כמצורע העיר שהיתה רבתי עם כאלו רבוי העם והיותם יחד משוללי פזור אליה יתייחס כמדובר הפך המצורע ומי יתן ותקל תקנתם כתקנתו כי הלא היא רפואתו קרובה לבא כי יסגר ז' ימים ואחר יטהר ואם לא יטהר באלה ויספו לו עוד ז' ימים על הימים האלה ואף כי יוחלט ע"י תשובה ישוב יטהר אך אמנם ירושלים רחוקת התקנה כי היתה כאלמנה שלא ישוב בעלה עד קץ הימין כי עונות יושביה הרעו לה רעה רבה מאד ולבל נענה בתרה למה זה תאבלי נא ירושלים על כי בדד השיבך ה' והלא אך זה היום שקוה קוית ויביאך כדבר שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה בהשמה מהם וכן הוא אומר והארץ תעזוב מהם ותרץ את שבתותי' וכו' לכן תגמור תלונתם לאמר רבתי בגוים וכו' והוא כי תחת שתים יקרבו יאתיון עמים רבים לעבוד את ה' מהמלכיות או להיות מלכה ועמה רבי החכמה כשלמה מלך ישראל שעל כן אליו יבואו מאפסי ארץ לשמוע את שמע חכמתו שנית להיותה גברת ממלכות כלילת תפארת הודה והדרה ועוז ותעצומות גבורתה שתתן חיתיתה על יתר עמים ומלכים ועל אלה יתמרמר המקונן עלי' במר שיחו אל נא תאמרו כי תקנת ירושלים ומשוש דרכה היא קללתה כי בהיותה בדד מעמה בחרה כמדובר כי הלא נשבר לבה בקרבה ועלי' תעמוד צרבת המכו' ממקום אחר כי הן לו יצאה מתחת שעבוד בני' עוברי רצונה ימים ושנים לא נשתעבדו אחריהם לבני נכר הארץ הלא תחרש אך מה חפצה אחר זה הצער כי תחת היותה רבתי בגוים שהוא כמאמרם ז"ל רבתי בדעות כי כל מקום שהיה איש הישראלי הולך בה שמה ישבו כסאות ויושיבוהו בקתדרא לשמוע מפיו חכמה שהוא א' מהטעמים שעליו יחפצו לעבדם תחת חכמתם שנית שרתי במדינות באון וחיל והוד והדר כי יקרה היא בעיני עמים כולם שהוא הטעם השני שעליו ראוי' להשתרר על כל הגוים ותהי להפך כי היא היתה למס למו ותשת עבד לאשר מאסה לשית עם כלבי צאנה ולכן טוב לה אז מעתה כי הלא אך אם בני יש' רב האיכות ומעותדים לשוב ועם ה' יקראו וטוב טוב השתעבד להם מלערלים ההם: או יאמר הביטו וראו כי רעתה רבה כי שנו וישולשו שברה שבר על שבר הוה על הוה כי קרה לה כאשה עזובה נצבת מרה ונעצבת על רוב צרותיה הבאות עליה באין הפוגות הלא הוא כי דרך נשים כי תהיה אשה בעולת בעל ובירכתי ביתה בניה כשתילי זתים סביב לשלחנה גם עושר גם כבוד היה לה הרבה ויהי היום ועלה מות בחלוניה להמית את בניה עד בלתי השאיר שריד ותשאר האשה ואישה כי הלא כי תחיל תזעק בחבליה מאנה להנחם על בניה הלא חכמית חברותיה תעננה למה תבכה ולמה ירע לבבך ויחי לך אשר לך עטרת תפארת אישך כי הלא הוא טוב לך משבעה בנים כי הוא כבודך ומרים ראשך ויש סעד לנחמה זו מדבר שנאמר מאנה להנחם על בניה כי איננו לומר מה שמאנה להנחם על בניה הוא על כי בעלה גם הוא איננו להנחם בו אחרי כן קרבו ימי האיש למות וימות גם הוא כבניו ואז תחרץ האשה לספוד ולבכות כי נותרה לבדה מילדיה ומאיש' וכשומען קמו בנזת וינחמוה ויאמרו לה הרף מעט ועזוב חימה על הפליא לעשות הרבה בכה כי ברוך ה' ותעשיר ולא יחסר לחמך ואל ימעט ממך תנחומות אלה כי אל תבכה למת ואל תנודי לו בכה בכה להולך לבית עולמו ובביתו אין לחם ואין שמלה ותשאר האשה באלמנותיה עניה סוערה ואין כסות בקרה ותחסר לחמה כי גם לבעלה ממקומו יפן אל צרתה וימר לו על צרת אשתו שלמה תהיה כעוטיה בפתחי שערי אוהביו לשבוע לחם ואם יקר' שאף גם זאת האשה הנותרת מאישה וילדיה הלחם אזל מכליה ובביתה אין כל עדין יבקשו מנחמים לה דברי נחמה באמור אליה התנחמי כקשת יום אשר רעתה רבה מרעתך כי אתה נשארת לבדך וריקה נפשך מכל טוב הלא נפש אחת את ובקלות המלאכות תאכל בה לחם אך דעי וראי למי אוי למי אבוי כפל ומכופל הלא הוא לבעלת שכול ואלמון וחסרת לחם ועוד לה שעבוד אחרים עליה מנושי' ומסים נוגשים אצים אותה וישתוה בתה ומה גם אם האשה ההיא לא ניסתה בראשיתה כ"א בעושר ונכסים ועבדים ושפחות ותהי להפך כי האשה אשר כל אלה לא תוסיף עצב עמה כ"א חסרון לחם כ"א תחת היותה רבתי בגוים ביקר תפארת עושר ונכסים ושרתי ומושלת על המדינות ועתה היא היתה למס כי אתה ואין קצה. ובאיכה רבתי ארז"ל ר' אבהו פתח והמה כאדם עברו ברית זה אדה"ר אמר הקב"ה אדם הכנסתי אותו לג"ע וצויתיו ועבר על צוויי ודנתי אותו בגרושין ובשלוחין וקוננתי עליו איכה הכנסתי אותו לג"ע שנאמר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן וצויתיו שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו' ועבר על צוויי שנאמר המן העץ אשר צויתיך ודנתי אותו בגרושין שנאמר ויגרש את האדם ודנתי אותו בשלוחין שנאמר וישלחהו ה' מג"ע וקוננתי עליו איכה שנאמר ויאמר לו איכה איכה כתיב אף בניו הכנסתי' לא"י שנאמר ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וצויתם שנאמר לו את בני ישראל ועברו על צווי שנאמר וכל ישראל עברו את תורתך ודנתי אותם בגרושין שנאמר מביתי אגרשם ודנתי אותם בשלוחין שנאמר שלח מעל פני ויצאו וקוננתי עליהם איכה שנאמר איכה ישבה בדד ע"כ. והנה ראוי לשית לב מה צורך להשוות את ישראל לאדם הראשון. ועוד כי ההכנסה לג"ע זיל קרי בי רב הוא וכן בישראל כל ספר יהושע מלא מזה ולא מצא פסוק להורות זה אלא פסוק ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. וכן אומרו וצויתיו ועבר על צוויי וכן בישראל מביא ראיה אל צוותו יתברך אל בני ישראל ומה צורך כי כל התורה מלאה מצות ה' אל בני ישראל ואיך מביא ראיה מפסוק וכל ישראל עברו על פסוק צו את בני ישראל. ועוד כי מבלעדי זה כל הנביאים אחרונים מלאים מעוברם ישראל תורת ה' ומה ענין אומרו דנתי וכו' ולא אמר גרשתיו ושלחתיו. ועוד מה בין שלוחין לגרושין. ועוד שמביא ראיה מפסוק המן העץ ולא מפסוק ותתן גם לאישה עמה ויאכל. ועוד מה ענין אומרו וקוננתי עליו מה מעלה ומוריד היותו יתברך מקונן איכה. אמנם הנה הוקשה לר' אבהו בכתוב אומרו לשון איכה שאינו לשון קינה בעצם שבכלל הדבר הזה נחלקו ר' יהודה ור' נחמיה במדרש אם הוא לשון קינה כד"א ויאמר לו איכה או לשון תוכחה כד"א איכה תאמרו חכמים אנחנו. ועוד כי הלא יראה שעושה עיקר ופתח הקינה מצרת העיר יותר מצרת העם ואדרבה מצינו שכלה ה' חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון כדי להציל את ישראל כמפורסם ברז"ל וגם מקרא מלא דבר הכתוב שאומ' הוא יתברך מי יתן ראשי מים וכו' ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי. ועוד כ"א העיר מצירה על היותה בדד מבניה והיא לא חטאה ולמה עשה ה' ככה ולא שעבדם אל הגוים והמה בארצם ויהיו למס ולא יגרשם. ועוד כי איך יבכה על ירושלים שנותרה בדד וזה כל ישעה וכל חפץ כמאמר הכתו' אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו' על כן הביא פסוק והמה כאדם עברו ברי' כי ראוי לשית לב למה זה השוה אותם לאדם אך הוא להקיש ענינם והוא כי הלא ראה הוא יתברך היות פתחון פה למה עשה ה' ככה לשלוח בניו מארצו אל הגוים ואל הממלכות ויתעתדו להרשיע כי יתערבו בגוים ולא עוד אלא שהוא יתברך האומר מי יתנני במדבר וכו' ואעזבה את עמי ואלכה מאתם הנה שטוב טוב לפניו יתברך לעזוב אותם במקומם וללכת מאתם מלהפך הסדר ולמה היפך שלא זז מכותל מערבי ושלחם מעל פניו ואם הטעם הוא כי כולם מנאפים וכו' כי שונא זמה הוא יתברך הלא גם זה יתוקן בלכתו יתברך מאתם אך יורה כי געל בהם ולא עוד אלא שמקונן על צרת העיר ולא על צרת העם על כן לתקן את הכל אמר הוא יתברך והמה כאדם וכו' להשוותם לאדה"ר. ולבא אל הענין נניח ב' הנחות א' כי כאשר בין איש לאשתו יש גרושין ושלוחין כי אפשר יגרש את אשתו ועודנה בביתו והיא גרושה מאיש' ואחרי כן יש שלוחין לשלחה מביתו לשלול ייחוד כן יש עון המחייב יפרד הוא יתברך מנפש החוטא ויפסיק קשר הנפש עם שורשה הדבק בשכינה כהפרד קשר אשה עם בעלה כאשר יגרשנה ועדין ישכון החוטא בעיר ה' צבאות ויש גורם גם הפרד מעיר האלקים והן הם השלוחין והנה השלוחין אפשר מא' מב' פנים או שהוא יתברך יסתלק ממקום החוטא והניחו שם או ישלחהו מארצו יתברך השוכן שם. שנית כי בחינת מי יהיה הנוסע ומי הנשאר במקומו יהיה לפי איכות המקום שהנסיעה משם והוא כ"א המקום ההוא מיוחד להשראת שכינה בו טרם בא שמה החוטאים יחוייב ישולחו החוטאים משם בהעוותם ותשאר השכינה במקומה ואם אין המקום לפי איכותו מיוחד לכך רק לאהבת החוטאים טרם יחטאו שרתה שכינה שם יאות בהעוותם תסתלק ותניחם שם כאשר מצאנו ראינו כי כשחטאו ישראל במדבר למה לא שרתה שם שכינה רק בשביל ישראל על כן בהעוותם היתה שכינ' מסתלקת ועוזבם באו' הנה מלאכי וכו' כי לא אעלה בקרבך וכו' לולא משה בחירו עמד בפרץ לאמר אם אין פניך הולכים וכו' אך כשחטאו בירושלים מקום מיוחד להשראת שכינה כמאמר הכתוב מה נורא המקום הזה וכו' וזה שער השמים מקום מיוחד אל ירידת השפע לעולם מיום הבראו כי על כן אדם הקריב קרבן שם וכן נח ואברהם את יצחק בנו ובאו שמה שלשת האבות להתפלל ע"כ בהתרחקו יתברך מבניו בהעותם שם יאות תשאר שכינה במקומה והארץ לא תעזב ממנו יתברך כי שם ביתו מאז וישולחו ישראל מעל פניו ויצאו וזה יהיה מאמר הכתוב על רוב פשעי ישראל בירושלים מי יתנני במדבר כו' לומר מי יתנני היה הכעס הזה במדבר מקום בלתי מיוחד אלי רק היה לי שם מלון אורחים שהם ישראל שהייתי עוזבם שם ואלכה מאתם אך פה שאינו מלון רק דירת קבע מאז נברא העולם לא יתכן רק שעל משמרתי אעמודה והם ישולחו חוצה כאשר היה כי לא זזה שכינה מכותל מערבי וכן היה כשחטא אדם בג"ע למה שהיה איכות המקום מיוחד אל השכינה עד אשר לא הועמד אדם שם על כן בהתחייב הפרד הוא יתברך מן המקום אשר אדם שם שלחו משם והשכינ' נשארה במקומה וע"כ נשא עליו קינה ויאמר לו איכה כלו' היכן את כי יאתה נתגרשת ממקום הקדש והמקום כבודו מונח שם כי אתה אבדת ולא המקו' שחטאת בו. ובזה נבא אל הביאור הנה ראה הוא יתברך היה מקום תלונ' מה לישראל לאמר למה זה לקינו לשלחנו מארצך ולא שעבדתנו שמה כי טוב לנו אז מעתה כי זכות המקום היה עוזר לנו לשוב עדיך ולא היינו מתערבים בגוים ולא היה שם שמים מתחלל לאמר עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא עוד כי אם שנשאת הקינה על העיר באומר איכה ישבה בדד ולא על עצמנו כי גדול מכאובי ממכאובה כי השכינה נשארה בה ואותנו גרשת מעל פניך כי הלא זה יורה חלילה כי מאוס מאסתנו ע"כ אמר הוא יתברך לא משנאה עשיתי חלילה כ"א שכמקרה אדם הראשון קרה לכם כי כאשר אדם הכנסתיו לג"ע מקום מיוחד להשראת שכינה וחטא מה שעליו נתחייב בדין ב' עונשין א' גרושין ב' שלוחין כאשר פירשנו עניינם ולהיותו בג"ע מושב אלקים מקדם לא הפכתי ללכת מאתו ולהסתלק משם כי שם ביתי ולכן בהצטערו כביכול על צרתו קוננתי עליו איכה כלומר איה את כלומר צלר לי על היותך פה ונתגרשת מהקדש כדבר הזה קרה לי עמכם כ"א לא הייתי במקום הקדש הוא א"י מקום אשר שכן עליו ה' בהר הקדש בירושלים בשער השמים מאז נברא העולם כהעותכם הייתי מסתלק והולך מאתכם אך הכנסתי אתכם לא"י ונתחייבתם גרושין ושלוחין בדין ועל כן להיות בא"י הוכרח לשלחם מעל פני והשאר שם ולא להפך השיטה כאשר באדה"ר מהטעם עצמו באופן בטלה התלונה הא' ומה שיראה לכם שעל הארץ אני מקונן אל יעלה על רוחכם כי אם כאשר באדם קוננתי עליו ולא על המקו' שיצא משם כי הג"ע לא לקה כן בכם דעו כי עליכם אני מקונן ולא על העיר כאשר יבא ביאור הכתוב לפי זה וכ"ז כיוון הוא ית' במה שהקישם לומר והמה כאדם כו' זהו כללית כוונת המאמר ולהתכת פרטי מאמריו נאמר כי בא להורות איך נתחייבו בדין אדם וישראל בגירושין ושלוחין שע"כ לא חש הוא יתברך אל הדברים המתגרשין בשלוחין ממקום הקדש חוצה והוא כי הוא יתברך דבק בנפשו של אדם הא' טרם יחטא והיה מרכבה אליו והראיה לזה כי לא על ידי מאמר או מלאך הכניסו לג"ע רק על ידי עצמו וזהו הכנסתי אותו והביא ראיה מאומרו ויקח ה' אלהים את האדם שמורה דבקות עצמיי שמייחסו אל לקיחה בידו וצוה אותו דבר הנוגע אל אלקותו יתברך וזה אומרו וצויתיו שנאמר ויצו ה' אלהים והוא מאמרם ז"ל כי ששה דברים נצטווה אדם והאחת מהם על ע"ג ורמוזה במלת ויצו כד"א כי הואיל הלך אחרי צו וזה יכוין פה באו' שנאמר ויצו ושמא תאמר מי יגיד שעל זה עבר לזה הביא פסוק המן העץ וכו' ולא מפסוק ותתן גם לאישה עמה ויאכל למה שפה כתוב אשר ציותיך שהוא לרמוז שעל מלת ויצו כנודע שקיצץ באוחזו בטוב ורע וזה דקדק בלשון המאמר באומרו עבר על צוויי ולא אמר על הצווי כלומר על הנוגע לי שהוא ענין האלהות ולכן חוייב לידון בגרושין שהוא בהפריד נפשו ממקורה ולהבדיל ביני לבינו ולבלתי השפיע עליו כאשר בתחלה שהוא כאשה גרושה מאישה. להיותו כפוי טובה תחת אשר דבק בו מתחלה ועל מה שדנו גם בשלוחין מן המקום לא הביא רק מה שהכתוב מגיד מה ששלחו למה כי הטעם מפורש בכתוב באר היטב פן ישלח ידו כו' וכן בישראל הביא היות הגרושין בדין למה שהוא יתברך דבק בהם עד גדר שאמר ואביא אתכם כלו' אני בעצמי ועל כן הביא פסוק זה שמורה שאף בכללות א"י זולת ירושלים וציון יתייחס להבאה בעלמו וצונו צו את בני ישראל את קרבני לחמי שהוא לקרבן אליו יתברך תמיד כי ע"כ נקר' קרבן וע"פ דרכו אמר תשמרו להקריב לי כלומר ולא לזולתי וישראל עברו בע"ג ולזה הביא פסוק וכל ישראל עברו את תורתך דהיינו ע"ג שכולל כל התורה ועל כן דין הוא לידון בגרושין כי געלו במה שדבק בהם וקרבן ותחת אישה לקחה את זרים וגם בשלוחין שנאמר שלח מעל פני כמפורש שם במקראות הסמוכים לזה והביא ראיה אל הגרושין מפסו' מביתי אגרשם שאם הכוונה שישלחם מעל פניו לא הול"ל מביתי כי אם מארצי אלא ודאי על שכינה שבביתו שתפרד מהם ידבר דהיינו הגרושין כנזכר. ועתה חל עלינו חובת ביאור הכתוב איך יאמר איכה ישבה בדד ושתהיה קינה על ישראל ולא על העיר והוא במה שכתבנו כי לא היה ענין זה בהיותינו במדבר כי אין המקום דירת קבע אל השכינה רק עראי על ידי היות שם ישראל לא היה משלחנו מן הארץ והוא יתברך נשאר שם מה שאין כן בא"י כי לא יעזבנה כי בה שער השמים מושב אלהים מטרם בא ישראל לארץ וזה מאמר הכתוב מי יתנני היה כעס זה לי עם בני במדבר כי למה שהיה מלון אורחים ולא קבע כא"י אעזבה שם את עמי ואלכה מאתם מה שאי אפשר בא"י וזה מאמר הכתוב פה הנה אשא קינה ואיכה ומה היא הקינה כי ישבה בדד העיר רבתי עם מבני' ששולחו ממנה והעיר לא לקת' כהם כי היא היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ומי יתן ונהפוך הדבר שלא היתה בדד מבניה רק מהשכינה עד עת מועד שיבת ציון ולא נתערבו ישראל בבבלים כי טוב להם אז מעתה ודעתו כמ"ד איכה לשון קינה היא אלא שאמר לשון זה כלומר איה ישראל איך שנית מקומך הקדוש כאשר יורה מה שננקדה תיבת איכה באד"ה ולפי זה יתבאר סוף הפסוק כך וש"ת אם כן מה חסרה העיר הלא הוא כי תחת היותה רבתי בגוים וכו' היתה למס לגוים אמנם צרת ישראל גברה כמדובר. ובמד' איכה רבתי ג' נתנבאו בל' איכה משה וישעי' וירמי'. משה אמר איכה אשא לבדי וגו' ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' אמר איכה ישבה בדד אר"ל משל למטרונא שהיו לה ג' שושבינים הא' ראה אותה בשלותה והב' ראה אותה בפחזותה והג' ראה אותה בנוולה כך משה ראה אותם בשלותם אמר איכה אשא לבדי טרחכם ישעיה ראה אותם בפחזותם אמר איכה היתה לזונה ירמיה ראה אותם בנוולם אמר איכה ישבה בדד ע"כ: וראוי לשית לב מניינא למה לי. ועוד מה יתן ומה יוסיף התנבא שלשתם בל' אחד. ועוד שאם הענין הוא לשון איכה למה יעתיק יתר הכתוב שיורה שמעלה או מוריד שאר ל' הכתוב. וגם למה הוצרך המשל ומה ענין אומרו איכה אשא וכו' על השלוה ונהפוך יראה וכן אומרו איכה היתה לזונה איך יתייחס על פחזותה. ועוד שאדרבה זה הוא הקושי למה נתנבאו בלשון א' על ג' דברים חלוקים וגם למה במשל אמר בכבוד' ובשלותם. אך הנה ארז"ל שאיכה הוא ל' קינה כאומרו ויאמר לו איכה והנה על חטאת ישראל יש לדאוג על צער הכוונה שאשמם בראשיה' כתיב כשושבין על סרחון המטרונא. שנית יש לדאוג על כבוד הבורא יתברך שהכעיסוהו בחטאתם. ג' על צרת החוטאים שימקו בעונם והנה במשה ראינוהו מקונן איכה ודואג על צרת עצמו באומרו איכה אשא לבדי שהוא כמאמרם ז"ל באלה הדברים רבה שאמר משה יכולני לראות אלף אלפים כיוצא בכם אלא מה אעשה שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם שהוא שאשמם בראשיהם כתיב וע"כ רצה יהיו גם אחרים כי היכא דלימטי לכל חד שיבא מכשורא וישעיה מקונן על כבודו יתברך ואמר איכה היתה לזונה ירמיה על צער ישראל ועונשם והלא כמו זר נחשב כי מי לנו גדול ממשה נאמן ביתו יתברך ולא חש על כבודו יתברך כישעיה הנביא ועל ירמיה יפלא כי בימיו נפלגה אשמת העם ועזב כבודו ודאג למו. ואילו לא היו בלשון א' לא יקשה כאשר בהיות הכל בלשון א' שאפשר שלפי גדר הנושא שינה הלשון אך הדבר הקשה הוא שהתנבאו בלשון איכה כולם והיה אפשר להשיב ולומר כי מאמר משה הי' מעצמו ולא מפיו יתברך על כן דיבר על הנוגע אל עצמו אך מאמר ישעיה היה נבואה מפיו יתברך על כן היה מקונן על מציאות העון הנוגע אל כבודו יתברך וכן בירמיה הוא יתברך למען הכניעם בימי יהויקים הכתיב צרתם למען ישובו. ולדחות תירוץ זה היחל ואמר ג' נתנבאו וכו' משה וכו' לומר כי גם מאמר משה נבואה היה והוא כי כל משנה תורה מפי השכינה הוא גם הנראה שאומרו משה מעצמו רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ולכן לא תגרע קדושת משנה תורה מד' הספרים לכן להשיב על מה שהוקשה לו אמר מאמר ר"ל משל למטרונא כו' לומר לא שאחד חש על מה שלא חש חבירו כי אם שכל אחד דבר על מה שהיה בימיו כי משה ראה אותם בכבודם ובשלותם לאפוקי פחזותם ונוולם ועונשם והוא כי באומרו איכה אשא לבדי היה כשבא יתרו והיו ישראל אז שלוים וכשרים ולא היה להם עון אשר חטא זולתי היותם טרחנים וסרבנים וזה אומרו טרחכם וכו' על כן אמר איכה אשא וכו' שלא נצטער רק על הנוגע אל עצמו כי על כבודו יתברך אינו בעצם כי הלא הוא יתברך האומר למשה בני טרחנים הם סרבנים הם על מנת כן וכו' שהרי הקב"ה לא היה מקפיד על מדות אלה ובנים קראם ואמר למשה שלא יקפיד גם הוא ועל כן לא פחזות בהם ולא אימת נוול על כן לא היה מקונן רק על הנוגע אל עצמו שעם שהדברים קלים הם אם ימשכו לכיוצא בהם ויהיו כולם עליו יכבד להיותו יחיד אך ישעיה ראה אותם בפחזותם שהעוו ופשעו והיו פחוזים ולא עליהם עדיין הנוול והעונש על כן דאג על כבוד ה' ואמר איכה היתה וכו' אך ירמיה ראה אותם בנוולם שקבלו על פחזותם ובכה על מה שבזמנו כראשונים כל אחד על מה שראה ובדבר הזה יתיישב מאמרם ז"ל אלו זכית' הייתם קוראים איכה אשא לבדי עכשיו שלא זכיתם אתם קוראין איכה ישב' בדד כי הפסוק ההוא ידבר על היותם כשרים ומתייראים הרועים פן ילקו על העדר הדרכה שלמה ועתה הוא קצה הרע' הוא נוול שאר הפחזות כמדובר:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף