אליה רבה/אורח חיים/סא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־11:10, 31 ביולי 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png סא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] בכוונה וכו'. צריך לכוין שיש בפרשת שמע עד ובשעריך ארבעים ושתים תיבות, והוא כנגד שם הגבורה שם של מ"ב כדי לכלל השמאל בימין כי הפרשה עצמה של ואהבת היא הימין, ולכן המדקדקים בשעת קריאת פרשת ואהבת משימים יד שמאל לתוך יד ימין, כן כתב באר מים חיים. כתב ר' דוד אבודרהם עיי"ן [של] שמע ודלי"ת של אחד הוא סימן ע"ד רמז לעדות, דבר אחר שמע נוטריקון שאו מרום עיניכם, למי שדי מלך עולם, אימתי שחרית מנחה ערבית, ואם תעשה כן תקבל עליך עול מלכות שמים שהוא שמע למפרע. כתב ר"א מגרמייזא כיון שאבדה זכות של נעשה אמר הקדוש ברוך הוא במה שנשאר ביד זכות של נשמע בו יהיו מיחדים את שמי לכך נתן להם שמע ישראל בלשון שמיעה, עד כאן. כתב הכלבו דף ה' טוב להרהר בעוד שקורא קריאת שמע בעשרת הדברות כי כולן נרמזים בשלושה פרשיות אלו. אנכי ה' אלהינו, לא יהיה לך, ה' אחד. לא תשא ואהבת, מאן דרחים לא משתבע בשמיה לשקרא. זכור למען תזכרו. ועשיתם את כל מצותי, זו שבת ששקולה כנגד כל המצוות. כבד למען ירבו ימיכם. לא תרצח ואבדתם מהרה, מאן דקטל מתקטל, לא תנאף לא תתורו, ואני מצאתי בירושלמי כדברי כלבו דליבא ועינא סרסורא דחטאה, לא תגנוב וכתבתם על מזוזות ביתך, ולא חבירך, עד כאן. ובשל"ה דף נ"ג כתב בשם ספר באר מים חיים הרמזים בענין אחר. ומדכתב של"ה נראה בעיני דטוב לכוין בעשרת הדברות, וכבר כתבתי כן בשם הכלבו מבואר שלא ראה אותו:

ב[עריכה]

[ב] באימה וכו'. ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שקורא שמע להיות נהרג על קידוש השם, וזו היא בכל נפשך כי אז בכוונה זו יקראנו באימה ורתת וזיע, ב"ח ועיין לעיל סימן נ"ט סעיף ד':

ג[עריכה]

[ג] כחדשים וכו'. גמרא פרוטגמא חדשה וכו' פירש הפרישה דלהכי המשילו לפרוטגמא כאדם הקורא כתב ציווי המלך כשקורא במתון גדול כל ציווי וציווי בפני עצמו להבינו על תכונתו, כך יקרא קריאת שמע כל ציווי וציווי עונש ועונש הנזכר בה ישים לבו עליו להבינו מה ציווי המלך הגדול ברוך הוא:

ד[עריכה]

[ד] ה' אלהיכם וכו'. ולא אני ועיין בתשובת נחלת שבעה סימן כ"ז:

ה[עריכה]

[ה] בט"ו ווי"ן וכו'. בפרק כל כתבי מאי אמן אמר ר' חנינא אל מלך נאמן. ואני מצאתי כי ט"ו ווי"ן עולה תשעים ותשעים הוא שלושה למדי"ן וצורת הלמד הוא יו"ד וי"ו יו"ד הרי שלוש פעמים כ"ו כמנין השם של ד' שלוש פעמים, ועיין עוד במטה משה ושל"ה שם. ועוד מצאתי בספר המנהיג זה לשונו שמעתי כי על מעשה הווי"ן לעמודים חשדוהו ישראל למשה רבינו ע"ה, ובאו הווי"ן לפני המקום להוציא מן החשד על כן תיקונם בזה, עד כאן לשונו:

ו[עריכה]

[ו] עם הציבור וכו'. אבל במטה משה כתב וזה לשונו מורי מהר"ש לא היה אומר אל מלך נאמן לא בציבור ולא ביחיד והכי נכון באם הקפידו משום הפסק מה לי יחיד מה לי ציבור, עד כאן, ועיין בלחם חמודות דף י"ג. ונראה לי להכריע דבשחרית שיחיד יכול לכוין בט"ו ווי"ן לא יאמר אל מלך נאמן אבל בערבית שאין תקנה אחרת יש לאומרה. אך ראיתי בשל"ה ומטה משה תקנה אחרת שיכוין בוי"ו דואמונה דוא"ו מלא ג' אותיות וא"ו וא"ו בכלל, רצה לומר מן א' עד וא"ו בגמטריא אהי"ה שתי ווי"ן שתי פעמים אהבה וצורת ה"א כ"ו כזה דהיינו שעושה יו"ד וא"ו ויו"ד כנגד שם של ד' הרי כאן שלושה שמות ובצרור המור כתב דיכוין בפסוק פדית אותי ה' אל אמת שהוא כנגד ה' אלהיכם אמת:

ז[עריכה]

[ז] ליתן ידיהם וכו'. וכן כתב בטור ובשולחן ערוך סימן ס"א ומשמע קצת שנותן שתי ידיו על עיניו, אבל לשון השולחן ערוך מהר"י לורי"א ז"ל יסגור עיניו בידו הימנית ובידו השמאלית יאחז ארבע ציציות, עד כאן. ואולי השולחן ערוך והלבוש בקריאת שמע של ערבית מיירי שאין לוקחין הציצית ביד ודחוק, גם אפשר דלשון ידיהם דעלמא קאמר ומיירי ביד אחת, וכן משמע במהרי"ל הלכות תפילה זה לשונו הניח ידיו על עיניו עד שיסיים כוונת אחד, עד כאן. ועיין במעדני מלך שם בדין רמיזה דפתיחת עיניו:

ח[עריכה]

[ח] צריך וכו'. בלבוש וצריך להפסיק בין כל תיבה ותיבה והוא מטור ופרישה, ונראה דרצה לומר שלא יאמר התיבה במרוצה אלא במתון מתון כאילו מונה מעות, והוא דצריך ליתן ריוח בין הדביקים ענין אחר הוא והוא שלא יאמר על לבבך בנשימה אחת, אלא על בנשימה בפני עצמה ולבבך בנשימה בפני עצמה, וזהו הריוח שנותן בין נשימה לנשימה, אבל שאר תיבות יכול לומר בנשימה אחת רק שיפסיק בין תיבה לתיבה, עד כאן, ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ה':

ט[עריכה]

[ט] בשמים ובארץ וכו'. לשון הסמ"ק שיחשוב שהוא יחיד בשבעה רקיעים וארץ אחת הרי שמונה, עד כאן. ור' דוד אבודרהם כתב בשלוש אותיות של אחד נכללים ג' עולמות שיכוין בא' להקב"ה שהוא ראשון, ובח' לשמונה גלגלים, ובד' לארבע יסודות שהעולם הזה מיוסד בהם, עד כאן. כתב עץ חיים כשאומר ה' אלהינו ה' אחד יכוין על ד' אותיות של הוי"ה, כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו יכוין על ד' אותיות של אדנו"ת, כשאומר לעולם ועד יכוין לשם יאהדונה"י:

י[עריכה]

[י] רומז חטוטרת וכו'. כלומר שהוא חי ברומו של עולם ולא יאריך בחי"ת יותר מדאי:

יא[עריכה]

[יא] ויאריך בד' וכו'. פירש הב"ח כשידגיש בדלי"ת יאריך בנשימת הרוח שמוציא מפיו שיעור שיחשוב וכו' ולא כאותן המאריכין בד' בנקודות הצר"י תחת הדלי"ת ומפסיקין הכוונה, עד כאן:

יב[עריכה]

[יב] להטות הרא"ש וכו'. מצאתי שהטיה תהיה מזרח צפון מערב דרום, אבל לא מזרח מערב דרום צפון. הלבוש יאריך בא' קצת ויכוין שהוא אחד אבל לא יאריך שלא ישמע אי חד שפירושו אי חד חס ושלום, עד כאן. עוד נראה לי טעם אחר משום דאי משמעתו לשון אוי כדכתיב ואי לו האחד שיפול. כתב מגדל עוז קיבלתי האל"ף כמעט חוטפן בה למיעוט התבוננות בה ומאריכין בח' שליש ובד' שני שלישין, עד כאן:

יג[עריכה]

[יג] ידגיש וכו'. ומכל מקום לא ידגיש יותר מדאי נשמע טי"ת והוי אחט, לבוש, ועוד משתבשין הרבה שעל ידי שמדגיש יותר מדאי מוסיפין בה תנועת השו"א ומשבש הקריאה, כן כתב לחם חמודות דף י':

יד[עריכה]

[יד] לא יחטוף וכו'. פירוש שלא יקרא בחט"ף רצה לומר בשב"א בלא קמ"ץ:

טו[עריכה]

[טו] אם לא כיוון לבו בפסוק ראשון כתב הב"ח יש לאומרו בחשאי, ואם מתפלל ביחיד וליכא שומעין יכול לאומרו בקול רם כיון שלא כיוון. והט"ז בסימן ס"ב כתב עוד תקנה דימתין איזה זמן, דוקא ברצופין משתקין אותו:

טז[עריכה]

[טז] על מטתו וכו'. ודקדק על מטתו מותר כדכתב הלבוש טעמא שאינו אלא משום שמירה אבל בקריאת שמע שחרית וערבית אין לכפול כל הפרשה עם פסוק ראשון, גם בקריאת שמע על מטתו כתב דיש אומרים שגם בזה יש ליזהר. ומשמע דסבירא ליה שראוי ליזהר כדבריו, וכן משמע בבית יוסף דיש לחוש לדברי מהר"י אבוהב, ויש אומרים אלו הן דברי מהר"י אבוהב. ומזה יתבאר למעיין שכל תמיהות שיירי כנסת הגדולה על השולחן ערוך בזה המה לחינם, כי במה שפירשתי נתרווח הכל, עיין שם כי קיצרתי. ומשמע דפסוק ראשון בלבד אף על מטתו אסור לכולי עלמא:

יז[עריכה]

[יז] יש ללמדם וכו'. אבל הב"ח כתב דאין לשום חכם וגדול לבטל המנהג במקומות שנהגו כן, דדוקא כשיחיד אומר אותו בפני הציבור אסור, אבל כשכל הציבור אומרים כן לעורר הכוונה שרי, עד כאן. וקשה מדפריך הש"ס בסוכה דף מ"ה על מתניתין דאמרו אנו ליה וליה עינינו, איני והא כל האומר שמע שמע וכו' והתם בציבור אמרו מנלן, לבוש. וצריך לומר דשאני התם דלא הוי עושים רק לשיר ושבח בעלמא ולא לעורר הכוונה, שוב נדפס ספר מגן אברהם ודחה הב"ח לגמרי וכתב דאשתמיט לב"ח ש"ס הנזכר לעיל וליתא. גם נראה לעניות דעתי קצת ראיה לדברי הב"ח מסוכה דף מ"ה דקאמר דאומרה ליה אנחנו מודים ולך אנו מקלסים, ולכאורה קשה הא הוי כאילו אמר שמע שמע, אלא דשאני בציבור וכיון דפירש רש"י שם זה לשונו מודים לאו לשון הודאה אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים, עד כאן, אפשר דהוי כמו קבלת עול מלכות שמים. עוד נראה לי לתרץ דכיון שמפסיק בלך אנו משבחים לא הוי כאילו אמר שמע שמע בזה אחר זה, וכהאי גוונא כתבו של"ה ונחלת צבי דאותם הנוהגים לומר שמע וכו' בשעה שהשליח ציבור אומר ויעבור אין בכלל זה מאחר שאין תיכף באמירתם ותמיד סליחה מפסיק, עד כאן. וראיתי בספר תאוה לעינים שמתרץ דלזה תיקן רש"י במה שכתב מודים לאו לשון הודאה וכו' פירוש דבמודים איכא שני פירושים או לשון הודאה או לשון מודים כלומר שאינן כופרים ואם כן פעם אחת לשון הודאה, והשני לשון מודים וכיון דכל חד הוי ענין אחר אין לחוש בכפל, עד כאן. ותימא דעל כרחך גם בראשון אינו לשון הודאה דאם כן קושיית הש"ס במקומה עומדת דהוי משתף שם שמים ומזבח, ונראה לי שלזה תיקן רש"י ופירש שאינו לשון הודאה. ועוד יש לתמוה עליו בענין זה אלא שכוונת ספרי זה הוא בענין פסק הלכה. ולענין שאומרים שמע ישראל כששליח ציבור אומר ויעבור סיים בשל"ה דף רי"ג יישוב ומנהג טוב בעיני כי אחד הוא בגמטריא שלוש עשרה וראוי להזכיר בשלוש עשרה מדות. אבל ראיתי בלחם חמודות דף מ"א, נראה לי שהוא בכלל משתקין אותו ולפחות מגונה הוא וראוי לבטלו, עד כאן. וכבר כתבתי דהנחלת צבי כתב כשל"ה, ותימא שלא הזכיר מדברי הלחם חמודות, ועל כל פנים נראה שאין למחות כלל בעושין כן, גם נראה דבפעם ראשון ודאי יש לכל אדם לנהוג לאומרו. ולענין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלוש פעמים ביום כיפור כתב הט"ז כיון דקאי על שמע ישראל דאמר פעם אחת ליכא למטעי:

יח[עריכה]

[יח] שתי פעמים אמן וכו'. אבל מותר לומר אמן ואמן בוי"ו כדכתיב בפסוק, לבוש, קצת קשה אם כן מאי פריך בסוכה שם על מתניתין דאמרו אנו ליה וליה עינינו הא ולי"ה בוי"ו קאמר ויש לחלק. ולדינא משמע במגן אברהם שיש לומר אפילו אמן אמן, ושכן כתב הבחיי בפרשת בשלח דהכופל אמן אמן זוכה לשני עולמות, ועיינתי בבחיי וכתב וכל המכוין והכופל וכו' משמע דדוקא מכוין בעינן, ואם כן מי שאינו מובטח שמכוין כראוי לא יעשה כן דומיא קצת דשני תפילות דסימן ק"ז:

יט[עריכה]

[יט] ברוך שם כבוד מלכותו ועד וכו'. כתבו שלטי גיבורים וב"ח שאם לא אמרו כלל אין מחזירין אותו, עד כאן, וטעמו דאינו אלא תקנה כיון דאמרה יעקב. אבל מגן אברהם כתב על זה וזה לשונו הלבוש כתב שאפילו אמרה ולא אמרה בכוונה צריך לחזור, עד כאן, ועיין לקמן סימן ס"ג סק"ט:

כ[עריכה]

[כ] כדי להפסיק וכו'. ועוד טעם בלחם חמודות דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ברכה ולא לשון קבלה. כתב בשל"ה דיש להפסיק בין שמע לישראל, וכן בין ה' לאלהינו, ובין ה' לאחד:

כא[עריכה]

[כא] דלא לישתמע וכו'. ורב האי גאון פירש הטעם תזכרו בגמטריא תרי"ג נשאר הכ"ף דל מינייהו שמונה עשרה כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע פשו להו שתים כנגד שתי פעמים אני ה' אלהיכם. וכתב במטה משה ולי נראה דתזכרו (עם האותיות שהם חמשה) בגימטריא כ"ב תרי"א לרמוז על תרי"א מצוות המעשיות הכלולים אותיות התורה. וזהו למען תזכרו ועשיתם דבמצוות המעשיות קמיירי שהם תרי"א אבל השנים מפי הגבורה שמענו הם עיונית ותלוים בעיון המחשבה וכנגדם אמר שתי פעמים אני ה' אלהיכם וזהו דבר נכון:

כב[עריכה]

[כב] של וזכרתם דלא לשתמע בשי"ן ושכרתם לשון שכירות (לבוש) אבל במטה משה כתב דליכא למטעי למימר ושכרתם את כל מצוות ה', עיין שם באריכות. וכן בטור ואבודרהם כתב הטעם דלא לישתמע בדמ"ך ופירושו שהוא מלשון ויסכרו מעיינות תהום יסכר פי דוברי שקר. שוב מצאתי ברוקח סימן ש"כ שכתב בשם מדרש ויכלו כדברי לבוש. ותימא על מטה משה דאישתמיט ליה דברי רוקח:

כג[עריכה]

[כג] דלא לישתמע והאו וכו'. פירוש לפי שהקמ"ץ תחת הה"א מביא האל"ף:

כד[עריכה]

[כד] בכל לבבך וכו'. כתב רד"ק בספר מכלול לא אסרו להפסיק שלא לתת מקף בין שתי הלמדי"ן כאשר הוא, אלא אף על פי שיקרא במקף יתן ריווח והבדל בל' שידמה כי שתי למדי"ן קרא כי הנה בכל הוא נקוד קמ"ץ מפני המקף ואם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחול"ם וזה לא אמרו חז"ל להחליף התנועה אשר נתנו למשה בסיני, עד כאן:

כה[עריכה]

[כה] כגון ולמדתם וכו'. אבל בשל"ה בשם ספר באר מים חיים כתב דבכל אל"ף שאחר מ"ם צריך להפסיק אפילו כשאין שייך טעם דמותם כגון ועבדתם אלהים אחרים עיניכם אשר זונים אחריהם לאלהיכם אני, אלהיכם אשר, לאלהים אני, אלהיכם אמת. ועוד השיב כל תיבה שתחילתה אל"ף אפשר שלא ירגישנה במבטא צריך הפסק, כגון אשר אנכי, מצותי אשר אנכי, את ה' אלהיכם, מטר ארצכם, ועצר את, אשר ה', דברי אלה, ויאמר ה' אל, דבר אל, מצות ה', אשר אתם ה' אלהיכם. וכן בדרך ובשכבך צריך להפסיק בין נפשכם וקשרתם בין הדברים האלה, שלא יראה כאומר הדברים מאלה וכן וכתבתם על. וכן ראוי לדקדק ביו"ד של יהיה יפתח ירבו ודומיהן שלא יראה כאילו מתחלת התיבה באל"ף איהיה איפתח אירבו:

כו[עריכה]

[כו] ולא יניד הנח וכו'. פירוש כגון ב' שניה שבלבבך שנקוד שב"א ומשפטה להיות נחטפת ואז הוא נחה ואז נקרא שב"א נח, ואם יקראנה כאילו היא נקודה כנקודת ציר"י ואז היא נד"ה וזה נקרא שו"א נע או שב"א נד ועל זה אמר שלא יניד הנח וכו', כן מצאתי כתב, ועיין מגן אברהם:

כז[עריכה]

[כז] וקשרתם וכו'. ובטור ובלבוש איתא והיו לאות וכבר כתבתי בסימן כ"ח וטעות הוא וצריך לומר וקשרתם לאות:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.