Difference between revisions of "אילת השחר/שבת/קכט/ב"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי)
 
(No difference)

Latest revision as of 15:34, 15 January 2020

אילת השחר TriangleArrow-Left.svg שבת TriangleArrow-Left.svg קכט TriangleArrow-Left.svg ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רשב"א
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
אילת השחר



דפים מקושרים

דף קכ"ט ע"ב

אכל ועמד. יל"ע דהרי אדרבא אמרו בבבא מציעא (דף קי"ג ב') שצריך ללכת ד' אמות אחר אכילתו. אמנם רש"י כאן כתב אכל ועמד "מהר" לעמוד פתאום [וא"כ בב"מ מיירי דלא מהר], ולא נתפרש עד אימתי הוא מהר.


ובין הפרקים ימעט. פירש"י פרקי שנותיו כגון לאחר מ' שנה. צ"ע מנליה לרש"י לפרש דהך בין הפרקים היינו מ' שנה, וכן בין הפרקים דלהלן שהוא ס' שנה מנליה. ועיין בפירוש ר"ח שמפרש בין הפרקים קמא שהוא חמשים שנה, ויקיז לב' או לג' חדשים כו', ומסיים שזה הפירוש קבלנוהו מרבותינו קבלה, ואולי גם רש"י כן, ועיין הגהות היעב"ץ מש"כ בדעת רש"י.


שבי"ד של מעלה ושל מטה שוין. ופירש"י דהוא יום הדין. וב"שפת אמת" הקשה שהטור (סי' קל"ד) כתב שהם ימי רצון. ואמנם אין זה סתירה, דימי רצון יתכן שהם ימי דין, וכמו עשרת ימי תשובה שהם ימי הרחמים, שחז"ל דרשו (ר"ה י"ח א') דרשו ה' בהמצאו הם עשרת ימי תשובה, ומ"מ הם ימי דין [ואמנם צע"ק גדר "יום הדין" שבשני וחמישי, דא"כ מה המיוחד בר"ה ויוה"כ שהם ימי דין, הרי כל שני וחמישי המה ימי דין, ועיין ר"ה ט"ז א'].


דאי לא קבלו ישראל תורה הוה טבח להו. צע"ק דאיתא לעיל (דף פ"ח א') שכפה עליהם הר כגיגית ואמר להם שאם לא יקבלו התורה שם תהא קבורתם, [משמע שיקברו חיים תחת ההר], וכאן אמר שיצא מזיק טבוח כו'.


אבל בתר הכי קשי. לא נתפרש עד אימתי קשה.


תיקו. וזה נוגע למעשה איך לנהוג, וכמש"כ הרא"ש בחולין (דף י"ז א'), והנה בזמן הגמ' ודאי היה נוגע למעשה, אבל בזמנינו אפשר שהוא בכלל מש"כ הגרע"א בגליון השו"ע (יו"ד סי' של"ו) שבזה"ז אין לעשות הרפואות שבגמ'.


מאה רישי בזוזא. ופירש"י שאינן בריאים לאכול. וצע"ק דא"כ למה בזול כן יקחום, וכי בזול יש לאכול גם דברים לא בריאים.


קושרין הטבור ר' יוסי אומר אף חותכין. צ"ב פלוגתייהו. ואפשר דקשירה הוי קשר שאינו של קיימא דאינו אסור מדאורייתא, וחותכין יש בו איסור דאוריי' של חיתוך דבר מגידולו שהוא איסור גוזז. אמנם בתוד"ה כל האמור כ' דבכל אלו אין איסור מדאורייתא, ובמ"ב סי' ש"ל ס"ק כ"ז הביא מחלוקת בזה אם החיתוך הוא איסור דאורייתא. ועיין מאירי ור"ן שפירשו דר' יוסי חושש שמא האמא תמשוך את התינוק ויסתכן. [והובא בביאור הלכה סי' ש"ל ס"ז עיי"ש] והנה לפי זה אין כאן מחלוקת בדין, אלא הוא מחלוקת במדת החשש של סכנת הולד.


מכאן שמיילדין את הולד בשבת. צ"ע למה בעינן קרא לזה, וכי בלאו קרא לא ידעינן שמותר ליילד בשבת [וכבר הערנו בזה לעיל דף קכ"ח ב' ד"ה ומיילדין]. ונראה דודאי לאו מהך קרא ילפינן, אלא סמך לכולהו אקראי, ועיין תוס'. ואין זה חידוש, אלא דמסמיך לה אקראי.


שרוחצין הולד בשבת. פי' במים חמים, שמותר לחמם מים בשבת לצורך הולד. והנה בעירובין (דף ס"ח א') אמרו דאם האמא צריכה למים חמים אפשר לחמם לתינוק אגב אמו, ושם הוא ביום השמיני, אבל ביום הראשון אפשר לחמם לתינוק עצמו.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א