Difference between revisions of "אילת השחר/שבת/קכז/א"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי)
 
(No difference)

Latest revision as of 17:49, 15 January 2020

אילת השחר TriangleArrow-Left.svg שבת TriangleArrow-Left.svg קכז TriangleArrow-Left.svg א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי

צורת הדף


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רבינו חננאל
רמב"ן
רשב"א
תוספות רי"ד
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
אילת השחר




עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה"מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society


דפים מקושרים

דף קכ"ז ע"א

ואי בעי אפי' טובא נמי. יל"ע דא"כ למה נוקט כלל מניינא הול"ל מפנים כמה שרוצה.

והנה התוס' כתבו בשם הירו' דשיעור קופה הוא של ג' סאין, והיינו דקופות יותר גדולות מזה אסור לפנות אפי' אחד, ובפחות מכאן ודאי מותר.


ומני ר"ש היא דלית ליה מוקצה. הנה כאן לא מיירי בתבן שעומד להכניסו לטיט, דזה ודאי הוי מוקצה גם לר"ש, והכא מיירי בתבן שהוא מאכל בהמה, ומ"מ לר' יהודה הוי מוקצה כיון שהכניסו לאוצר. ויל"ע דהרי סו"ס הוא מאכל בהמה ואינו מוקצה כמבואר בשו"ע סי' ש"ח סכ"ט, ומדוע מה שאין דעתו להסתפק ממנו עושהו מוקצה. [והראו דבחזו"א סי' מ"ג ס"ק י"ז, כתב דכל דבר שאינו עומד לטלטול הוי מוקצה, וזה הפירוש בגמ' (לעיל דף מ"ה ב') הואיל ואדם קובע לו מקום עיי"ש].


עושה בו שביל ברגליו. המג"א (סי' ש"ח סק"ו) למד מכאן שטלטול ברגלים אינו נחשב טלטול, והחזו"א (סי' מ"ז ס"ק י"ג) מפרש דשאני הכא שהוא דרך הליכה ולא דרך טלטול. ויל"ע אם הכונה שמזיז ברגלים, או שהולך וממילא זז, ולכאו' אם מזיז ברגליו הר"ז טלטול גמור ברגליו, וא"א לדונו כדרך הליכה.


בעא מיניה רב נחומי כו'. העירו, דמאחר שכבר הביא כן מברייתא מה הוצרכו מסדרי הגמ' להביא שכן אומר גם אביי, וי"ל דברייתא לאו כולהו דסמכי נינהו, ויש מהם דלא אתמר בי ר' חייא ורב אושעיא, וקמ"ל דכאן יש לסמוך ע"ז.


למעוטי בהילוכא עדיף או דילמא למעוטי משוי עדיף. לכאורה הספק האם יש יותר טירחה בריבוי בהליכה, או יותר טירחה בריבוי משוי. ולכאו' בסברא נראה דריבוי משא יותר טירחה, שאם לוקח משא כבד הר"ז טירחה יותר גדולה מהליכה. ועוד קשה דהרי עד סוף התחום מותר לאדם ללכת בשבת כפי חפצו, ומעולם לא אמרו דיש בזה איסור טירחה, אע"פ שיש ריבוי בהילוך הרבה יותר מהולכת קופות ששה פעמים [והעירו דבחידושי הר"ן ביאר דהצד דלמעוטי במשוי עדיף היינו היכא דניחא לי' למיעבד הכי].


מעוטי בהילוכא עדיף. הנה קיי"ל (ברכות ו' ב') דאסור לרוץ בשבת, ומ"מ לדבר מצוה מותר, הרי דאין חוששין להילוך האסור לצורך מצוה, וא"כ מאי מספק"ל שאסור להרבות בהילוך, הרי כאן מפנה הקופות לצורך מצוה כדתנן במתני', וא"כ למה אסור להרבות בהילוך. [והעירו דאולי יש לחלק בין לרוץ שאסור משום אם תשיב משבת רגליך וגו' כמבואר לעיל (דף קי"ג ב'), ובזה לחפצי שמים מותר. משא"כ טירחה דבזה לא מצינו היתר לחפצי שמים].


ויצא לשדה כו'. מבואר שהיו מלמדים תורה בשדה, ועי' מו"ק דף ט"ז סוף ע"א ובתדבא"ר (פ"ג ג') איתא דחכמים ותלמידיהם יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום פנוי וקורין לשם שמים, הרי שלומדים גם בשדות שהם מקומות פנויים.


ועימר רבי כל השדה כולה. ופירש"י פינה את העומרים וכרמלית הואי פחות מד' אמות. הרש"ש הקשה דלכאו' הוא מעמר, ותירץ שלא הניחם במקום אחד. ולכאו' י"ל שכיון שהעימור ע"י כמה בני אדם הר"ז כשתים שעשאוה. מיהו אף בזה יש איסור דרבנן. [אמנם בהו"א דגמ' רבי לבדו עשה הכל]. עוד הקשה רש"ש דאסור לטלטל פחות מד' אמות אפי' בכרמלית, וגם זה אפשר שכל אחד טלטל פחות מד' אמות, וחבירו המשיך הטלטול. [ועי' שו"ע סי' שמ"ט סעי' ג' דאע"ג דאסור לטלטל פחות פחות מד"א, מ"מ אם יש כמה בנ"א שכל א' מוליך פחות מד"א ונותנו לחבירו לא אסרו, אך מ"מ כתב במשנ"ב שם ס"ק י"ג דמותר רק לדבר מצוה אבל דבר הרשות טוב לחוש לדעת האוסרים].

ומסתבר שרבי קיבל רשות מבעה"ב לעמר התבואה, דאל"כ איך יכול לעמר בלא נטילת רשות, גם לעצם הכניסה לשדה צריך רשות, ואע"פ שקרקע אינה נגזלת, מ"מ עי' בקהלות יעקב (סוכה סי' כ"ב) שהביא הרבה ראשונים שסוברים דאיסור גזילה יש בזה. והסברא דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה, לא אמרינן בכל דבר, ואפי' בספרים כתב המשנ"ב (סי' י"ד ס"ק ט"ז) דלא אמרינן ביה ניח"ל לאיניש כו'.


ועימר ר' חייא כו'. לא כתוב שהיה שם כסאות וספסלים, ומשמע שהיו יושבין על הקרקע, וכ"כ רש"י במגילה (דף כ"ז ב'), ובב"מ (דף פ"ד ב') דראב"ש ורבי היו יושבין ע"ג קרקע, ובב"ק (דף קי"ז א') דר' יוחנן ישב על שבעה כרים, ואח"כ יתיב על ארעא, עיי"ש. ולעיל (דף קכ"ה ב') מייתי מעשה דרבי אמר לתלמידיו לחשוב על האבנים שישבו עליהם למחר, משמע שישבו על אבנים, אבל כאן לא הוזכר שהיה אבנים.


כל חד וחד מפני לנפשיה. יל"ע אחר שפינה לעצמו וחבירו מבקש ממנו לפנות לו, אי חשיב כמפנה לחבירו, או דכיון שהוא ע"פ בקשתו הוי ככל אחד שמפנה לעצמו. [ובב"י סי' של"ג כתב דכל אחד מפני לנפשיה לאו למימרא שהאורחים עצמם צריכים לפנות אלא האחרים יכולים לפנות לצרכם, ובלבד שלא יפנה כל א' יותר מד' וה' קופות. ובב"ח כתב ע"ז דתלוי במחלוקת רש"י ותוס' כאן עיי"ש].


יותר מהשכמת ביהמ"ד דקתני כו'. יל"ע דאם היו שוין כיצד היה כותב, הרי על כרחך התנא צריך להקדים אחד לפני השני. וכן הקשה בטורי אבן חגיגה דף י"ב ב' במה שאמרו (ברכות מ"א א') כל הקודם לארץ קודם לברכה, ולכאו' מה הראיה שזה יותר חשוב, הרי ע"כ צריך לכתוב אחד בתחלה והשני אחריו. [עיי"ש בטו"א מה שתירץ], והנה ר' יוחנן ס"ל דממה שהקדימו אין ראיה שהוא יותר עדיף, ואפשר דאליביה הכנסת אורחים הוא אפי' פחות מהשכמת ביהמ"ד, אלא דגם לזה מותר לפנות, ומה שאמר גדולה כו' כהשכמת ביהמ"ד היינו דאפשר גם שהם שוין, ומצד סדר הדברים אין הוכחה מי חשוב יותר.


גדולה הכנסת אורחים כו'. בליקוטי מהרי"ל כתוב דכל מקום שמוזכר "הכנסת אורחים" היינו עשירים שיש להם אוכל, דאילו עניים הוא בכלל צדקה [ועי' משנ"ת בשם הרמ"א לעיל בריש פירקין].


גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה. וי"ל דנ"מ למי שהולך לעשות קדוש לבנה שהוא כקבלת פני שכינה (סנהדרין מ"ב א'), ואם בא לפניו אורח יניח הקדוש לבנה לזמן מאוחר יותר ויכניס קודם האורח.

ויש להסתפק אם הא דגדולה הכנסת אורחים היינו אפי' בשביל כניסה לבית בלא אכילה [כגון שינוח מהדרך או מחמה וגשמים], או דוקא כשנותן אוכל ושתיה, ובפשטות הוא רק לאכילה ושתיה.


הני אין מידי אחרינא לא. מבואר דפשיט"ל לגמ' שאין יותר דברים מהמוזכר שם במשנה, וא"כ קשה מהא דאמרו לעיל (דף קי"ט א') דעשירים שבשאר העולם זוכים עבור שמכבדין את השבת, הרי שזוכים לפירות בעוה"ז, ולא מסתבר שאוכל מהקרן שבעוה"ב, דא"כ מה הרווח. וליכא למימר תנא ושייר, דהכא מקשה הני אין מידי אחרינא לא, ועוד דאלו קתני ובאלו לא שייך לומר תנא ושייר כדאי' בקדושין ט"ז ב'. והנה בגמ' בקדושין (דף מ' א') פריך אהך מתני' אמאי לא תני שילוח הקן, ומשני דהתנא חשיב רק דברים שיש בהם טובה בין אדם לחבירו ג"כ, ולא מצות שהם רק בין אדם למקום, ובזה עדיין לא יתורץ הנ"ל. ובשמו"ר (פכ"ה י"ב) איתא בהדיא דהשומר שבת אוכל פירותיו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, ובפירוש יפה תואר שם הקשה אמאי לא חשיב לה בריש פאה, ומתרץ דתנא ושייר, וצ"ע דמאי שייר דהאי שייר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א