אילת השחר/זבחים/ז/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:16, 19 ביולי 2019 מאת אילת השחר (שיחה | תרומות) (לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
קרן אורה
רש"ש
נזר הקודש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ב

דף ז' ע"ב

ורב פנחס ברי' דרב אמי אמר יש בעלים לאחר מיתה. יל"ע מנא ליה לרב פנחס לחדש מסברא דהיורש מתכפר בקרבן אביו, והא עולה שהיא קדשי קדשים בודאי אי"ז ממון שעובר לאחר, וכמו דלא שייך למכור כפרה [ועי' מש"כ לעיל ה' ע"ב ד"ה לימא לי' וכו'].


דוקא קאמר מר יש בעלים לאחר מיתה ובעי לאתויי עולה אחריתי. צ"ב מהיכי תיתי שיהא צריך להביא קרבן אחר לחיוב האב, דמה יש למת בזה ששוחטין קרבן לשם בנו היורש ויעלה לבן לשם חובה.

והרי בגר שמת שאין עכשיו בעלים לקרבן, מקריבין אותו כמות שהוא ועולה לחובת המת, אף שלא שחטו לשם איזה בעלים, ואפי' יחשוב לשם אחר הרי אינו כלום, וע"כ דא"צ להקריב דוקא לשם בעלים, ומ"ש דכשיש בעלים דהיינו היורש, נעשה המת תלוי באם עלה לחובת מי שעכשיו הבעלים, והרי שינוי זה אינו נוגע למת כלל.


אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה. ע"כ אין כונת הגמ' שיהא פסול מחמת זה, דהא מי שעבר על עשה לא מקרי רשע כדי שיפסל הקרבן מחמת זה, רק הכונה דאין העולה מרצה למי שלא עשה תשובה על החטא שבידו.

והנה מצינו בכמה מקומות דילפינן מזבח רשעים תועבה שהקרבן נפסל לגמרי, עי' תוס' ב"ב דף מ"ח א' ד"ה אלא סברא, וסנהדרין דף קי"ב ב' וברש"י שם דף מ"ז א' ד"ה היו בה קדשים, וצ"ב האיך הפסוק הזה מגלה שני ענינים, אופן אחד דהקרבן פסול, ואופן אחר דאינו פסול רק שאינו מכפר.

ואפשר דהנה באמת הרי לא ילפינן מדברי קבלה והאיך ילפינן מפסוק זה לפסול את הקרבן מדאורייתא, וע"כ כמו שאמרו בכמה דוכתי דהלכתא היא ואסמכוה רבנן אקרא, וה"נ היתה הלכה לפסול קרבן של רשע ואסמכוה רבנן אהאי קרא, ובהלכה י"ל שפיר שנאמרו ב' הלכות א. דבהמיר דתו פסול הקרבן ב. דכשלא עשה תשובה על עשה אינו מרצה לו, ורבנן אסמכוה לשניהם על פסוק אחד.


אלא ש"מ דורון היא. נמצא לפי"ז דמה דאמרי' דעולה מכפרת על עשה אי"ז כפרה על החטא, דהא כבר נתכפר לו בתשובה ואינה אלא דורון שצריך להביא אחר שנתכפר לו, ותמוה לפי"ז כל הסוגיא דלעיל דקרינן לשוחט על מחוייב עולה מחוייב כפרה כמותו, והא אינו מחוייב כפרה כלל, דחטאו כבר נתכפר לו וא"צ להביא רק דורון למצוה.


תניא נמי הכי א"ר שמעון חטאת למה באה וכו' לפני עולה לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו. לכאורה לפי סברא זו היה צריך להיות שהסדר יעכב ואם הקדים עולה לחטאת תהי' פסולה, דהא לא שייך דורון קודם שריצה פרקליט, ואינו כן כמבואר לעיל דף ה' ע"א בתוד"ה עולתה, ואין לומר דר"ש הכא לטעמיה דדריש טעמא דקרא ואנן לא ס"ל הכי, דהא אמרי' הכא דרבא ס"ל כר"ש ורבא הא לא דריש טעמא דקרא, ומשמע דלכו"ע הוא וא"כ צריך שיעכב בדיעבד.


תוד"ה עולה דורון היא. אע"ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דהא מכפרא מקיבעא. כונת תוס' להקשות מהא דאמרי' דחטאת מכפרת אעשה מקופיא והעולה מכפרת מקיבעא, הרי דהעולה מכפרת על העשה יותר מהחטאת, ואיך שייך לומר דדורון היא משום דבאה אחרי החטאת. והתירוץ לזה הוא מש"כ רש"י דדורון היא משום דלעולם באה לאחר התשובה.

ומ"מ קשה האיך שייך לומר דמכפרת מקיבעא כיון דלעולם אינה באה רק בתור דורון, משמע מזה דענין דורון יש בזה ג"כ קצת כפרה, ובזה החילוק דחטאת יש בה רק כפרת מקופיא אע"ג דעשה תשובה על העשה, משא"כ בעולה יש כפרת קיבעא בדורון.


תוד"ה ריצה פרקליט. אע"ג דאיכא עולת יולדת וכו' אפ"ה חטאתם קודמת לעולה דלא חלקה תורה. משמע דר"ש לא מיירי באלו החטאות, אלא דמ"מ גם הם קודמים לעולה משום שלא חילקה תורה, וצ"ב אי לא קאי ר"ש אהני חטאות היכן מצינו חטאת ועולה שבאים על חטא דאמרי' ריצה פרקליט נכנס דורון, ודוחק לומר דקאי על עולה ויורד דאתי קן בדלות, אחד לעולה ואחד לחטאת, דפשטות הגמ' קאי על עיקר חטאת ועולה, דהיינו חטאת ועולת בהמה.

וכן אין לומר דקאי על מי שמחוייב חטאת על לאו ומלבד זה מביא עולה על עשה אחר, דבאופן זה אין להם שייכות זה לזה ולא שייך לומר ריצה פרקליט וכו', ואולי קאי על קרבנות ציבור, וצ"ב.


שיהו כל עשיותיו לשם פסח. יש לעיין בדין לשמה אם צריך לחשוב דוקא בלשון התורה כגון פסח בלשון פסח או גם בשאר לשונות מהני, ולכאורה לא מהני כיון דבשאר לשונות אין את השם פסח ושייך רק לתרגם את פירוש התיבה בלשון דילוג ואי"ז שם הקרבן. ומי שיחשב בשלמים לשם נכסת קודשיא כלשון התרגום בודאי אי"ז לשון שקראתו תורה שזה רק כשאומר שלמים.


ואמרתם זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשנוי בעלים. ואמנם שינוי בעלים אינו במחשב על השחיטה רק צריך שיחשוב בזביחה לזרוק לשם פלוני, וזה הכונה כאן שתהא זביחה לשם הבעלים. כן הוא שיטת שאר ראשונים חוץ מהרמב"ם ריש פט"ו מהל' פסולי המוקדשין, דמשמע מיניה דאפשר לחשוב על השחיטה עצמה שתהיה לשם אחר.

ויל"ע מ"ט לא יועיל כשמחשב בשחיטה לשם שמעון, דהא כונתו שיעלה הקרבן לשמעון, וכדי שיעלה לשמעון ע"כ צריך שתהיה הזריקה ג"כ בשבילו, וא"כ נמצא דלעולם כשמחשב לשם שמעון נכלל בזה מחשבה שתהיה גם הזריקה לשם שמעון.

ואמנם אם מחשבות דקדשים צריך דיבור, שייך לומר דלא מהני כיון דמ"מ אין כאן דיבור שתהא הזריקה לשם פלוני, אך אם מחשבה סגי, מ"ט לא יועיל דהא ע"כ מחשבתו לזה, וגם אם צריך דיבור אינו מובן כ"כ דלכאורה זה נכלל בדבריו דאל"כ לא אמר כלום, דמה שייך שחיטה לפלוני הרי אין בדיבורו כלום דשחיטה בלבד אינה מרצה, וע"כ שאומר בזה שתהיה הכפרה בקרבן לפלוני ומ"ט לא הוי שינוי בעלים, ואע"ג דאין כאן כונה על פעולת הזריקה, הא א"צ לחשוב על פעולת הזריקה רק שכפרת הקרבן תהיה לפלוני.


לעכב מנלן וכו'. יל"ע מנ"ל דלעכב היינו דנפסל הקרבן לגמרי, נימא דלעכב היינו שאינו ראוי בתור פסח אבל לשלמים מיהא כשר, דהא מאי דכתיב הוא, י"ל דקאי רק על הדין פסח שבו.

ומשמע דקרבן אינו יכול להשתנות לשם אחר, וכיון שאינו ראוי לדינו שוב אינו ראוי כלל ופסול, חוץ מהיכא דגלי קרא כגון במותר הפסח דגלי קרא דנהי' שלמים, וכן בעוקרו שלא בזמנו לשם קרבן אחר.


הואיל וגלי גלי. יל"ע איזה מדה היא מהמדות שהתורה נדרשת בהן, ולכאורה היינו בכלל בנין אב, ורב אשי דפליג ס"ל דלא נכלל הואיל וגלי בבנין אב.


להקריב את קרבניהם זה בכור ומעשר ופסח הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים וכו'. והנה לגבי בכור ומעשר הריבוי הוא רק לענין האיסור לחשוב שלא לשמה, דלא שייך להצריך בהם להביא קרבן אחר, ושינוי בעלים לא שייך כלל לכאורה בבכור ומעשר דלאו בני ריצוי נינהו כדאמרי' דף י"א ע"ב, ולא ילפינן בהו אלא שינוי קודש.


אלא הוא למה לי וכו'. בשפת אמת הק' היכי ס"ד דיפסל אשם בהקטרה שלא לשמה כיון שזה כבר אחר זריקה, וי"ל דס"ד דאע"ג דכתיב לאחר הקטרה מ"מ קאי הוא לכל הפרשה דמעכב בה של"ש, והוי ילפי' מינה על עבודות הדם שיפסלו במחשבת שלא לשמן לפני הקטרה, וע"ז אשמעינן דהיכא דכתיב לאחר הקטרה אינו בא ללמד עיכוב על עבודות הקודמות שבדם [ועי' רש"י לעיל ה' ב' ד"ה ההוא].


רש"י ד"ה הוא. משמע פסח הוא בהוייתו לשמו כשר של"ש פסול. דרשא זו אינה באה אלא לומר דהדינים שבקרבן פסח הם לעיכובא, ולכן אם שינה שלא לשמו נפסל, אך לא נזכר בפסוק זה שצריך עשי' לשמה, אלא מהפסוק הראשון ילפי' שצריך לעשות לשמה.


תוד"ה וזבחת. ועשית יכול אף הקטר חלבו כן ת"ל וזבחת, ומפקינן הקטרה דאינה בכלל ועשית. וצ"ב מ"ט הקטרה לא נכלל בשם עשיות, ועי' משנ"ת לעיל דף ד' ע"ב ד"ה כללא קמא.

והנה לפי ההו"א של הספרי שיהא דין לשמה בהקטרה מ"מ לא היה הו"א שיעכב, דהא לא שייך שיעכב אחרי זריקה, רק הו"א למילף למצוה שיחשוב לשמה, וממעט לה דלא בעינן, וקשה לכאורה על מש"כ תוס' בריש מכילתין [וכ"מ ברש"י לעיל דף ה' ע"ב ד"ה ההוא], דבעינן למצוה לחשוב לשמה בהקטרה והא ממעט לה הכא בספרי.

ואין לומר בזה כמו שמפרשים לקמן דף י"ג ע"א דהו"א שיכול לפגל בהקטרת אימורין, ומבארים האחרונים שהפיגול היה מועיל לפגל את הבשר כיון דהאימורין חשיבי מתירין את הבשר, וה"נ הי' אפשר לומר דהו"א שיעכב לשמה בהקטרת אימורין ויועיל לענין הבשר שיהא אסור באכילה, דלא דמי משום דפיגול דינו הוא לא רק שפוסל את הקרבן אלא מחשבת אכילה חוץ לזמנו או חוץ למקומו אוסרת ג"כ את הבשר באכילה, ולכן הי' שייך לומר שיפסל באכילה ע"י מחשבה בהקטרת האימורין, אבל דין לשמה זה רק דין בכשרות הקרבן, ואם הקרבן כשר לא שייך לומר דחסר לשמה לגבי היתר אכילת הבשר.


תוד"ה הוא לעכב. ושינויא דהואיל וגלי גלי לא ניחא להאי פירושא וכו'. והיינו משום דלפירוש זה אכתי לא גלי רק בזביחה גם בשינוי קדש.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א