אור שמח/עבדים/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים לחם משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אפילו שניה אינו חייב במזונותיה:
טעמו דאין האדון חייב רק במה שהיה העבד חייב לזונן כמו אשתו ובניו שהיה רגיל לזונן אע"ג דאינו חייב כמו שאמרו בריש קדושין (דף ד') אבל מעשה ידיה דקא מיתזנא מיניה ויעוין תוספות סוף השולח דאורחא דמילתא שהוא זן אותה, אבל שניה דקיי"ל דאינו חייב לזונה ואף בלותה ואכלה אינו חייב לשלם, לכן פשוט דגם האדון אינו חייב דאינו חייב רק במה שהיה העבד חייב לזון או שהיה רגיל לזונן ועבדותו גרמה שלא יכול לזונן, ופשוט מאוד, ויעוין כסף משנה ואין צורך:
ג[עריכה]
מי שמכרוהו ב"ד יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית כו' והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו וכו':
דע דהא דרבו מוסר לו שפחה כנענית דוקא שיש עדיין במעשה ידיו ובגרעונו [שהוא לפי ערך הכסף הניתן לו עבור מכירתו] פרוטה וכמו דדריש הגמרא דאינו נרצע עד שיאמר בתחלת פרוטה האחרונה דכתיב ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד, ואם אין עליו רק פחות מפרוטה אינו עבד, כן הכא בעי שיהא אדונו ובפחות מש"פ אינו אדון. וזה לדעתי פירוש הירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ב' אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מיעדה לו עד שיהא בו ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה פרוטה ובגרעונה ש"פ דברי ר' יוסי בר"י וחכמים אומרים מיעד והולך עד דמדומי חמה, א"ר חייא בר אדא הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה, ופירושו ברור, דאף ע"פ דביעוד של אמה פליגי חכמים, מ"מ למסור לעבד עברי שפחה כנענית גם חכמים מודו, דדוקא כשיש לרבו עליו עוד מעשה ידיו בפרוטה וגרעון בפרוטה, אבל פחות מזה אינו מוסר לו שפחה כנענית בע"כ דאינו אדונו, ואע"פ דעבד עברי גופו קנוי וכשיפדה את עצמו אם יתן לרבו פחות מש"פ אינו גרעון שאין זה כסף לצאת ממנו, בכ"ז חזינן גבי נרצע שאינו עבד לרציעה בפחות מש"פ וז"ב:
ולפ"ז באו דברי רבינו מדוקדקים שכתב יש לרבו ליתן לו שפחה כנענית כו' והרי היא מותרת לו כל ימי עבדותו, פירוש אף לאחר שיש עליו מעשי ידיו בשווי פחות מפרוטה ג"כ מותרת לו, דלפי שטחיות לשון רבינו היה לו לומר ואינה מותרת לו אלא כל ימי עבדותו, ולפ"ז כוון אל פסק הירושלמי הנ"ל, דהיכי שמסר לו מקודם שפחה כנענית מותר בה עד סוף שש ממש אף ע"ג דלמסור לו אינו יכול מתחלת פרוטה האחרונה וכהירושלמי שבארנו ודוק:
ד[עריכה]
אין ע"ע מותר בשפחה כנענית עד שתהיה לו אשה ישראלית כו':
מוכח מדברי רבינו דאם בעת מכירה היה לו אשה ומתה אינו מוסר לו שפחה, ולפ"ז א"ש מש"כ לעיל הלכה א', אחד כו' שהיו לו אחר מכירתו כו' מדעת האדון, שהאדון מוכרח לתת רשות לו לישא אשה ישראלית אע"ג שיתחייב לזונה כדי שיהיה מותר למסור לו שפחה כנענית ודוק:
ח[עריכה]
עבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום וכו':
הנה באם היה העבד עברי כהן בעל מום דבל"ז הוא פסול לעבודה, יתכן דהוא נרצע דשב לחזקה שהיה בה, וכן כתב המשל"מ דמ"ל חד מום מ"ל תרי מומין. ויש לעיין בהיה בו דבר הפוסלו מלעבוד, רק דבדיעבד לא חילל עבודה אם נרצע מי אמרינן דכיון דבדיעבד לא כלל עבודה א"כ עכשיו שנעשה בעל מום הרי פוסלו אף מדיעבד וזה מיקרי דאינו שב אל משפחתו לחזקה שהיה בה. ויעוין זבחים (דף קח) השיב ראב"ש תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ שכן קדש מקבלו כו' הרי דכל שאם עלה לא ירד תו חייב משום שחוטי חוץ ומיקרי לא הביאו לפתח אוה"מ, ובפ"ב דבכורות בעלי מומין כו' רב הונא מתני חייב ומוקי לה בדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאם עלו לא ירדו, הרי דכיון דבדיעבד לא ירדו תו חייב עליהן משום שחוטי חוץ, ה"נ כיון דבדיעבד אינו מחלל עבודה תו אין לפוסלו ברציעה דבעי לקיים ושב אל משפחתו וכו', ועיין דוגמא כזה בפרק ר' ישמעאל תוד"ה קוצרים בה"ש לפני העומר יעו"ש פלפול גדול אי מיקרי מקום שאתה קוצר כיון דבדיעבד כשר יעו"ש היטב:
ונתבונן נא, דבעי בסוגיין (קידושין כא:) אם עבד עברי כהן מותר בשפחה, ופריך דא"כ איך אמרו דעבד עברי כהן אינו נרצע משום שעושה אותו בע"מ וע"כ דמן התנוך רוצעו, תיפוק ליה דבעי אהבתי את אשתי ואת בני וליכא יעו"ש, ומאי ראיה לוקמא דנפק"מ לבן גרושה ובן חלוצה שלא נודע שהיה בן גרושה, דפסק רבינו שאף כשנודע אם עבד ג"כ לא חלל כמבואר בהלכות ביאת מקדש פרק ו' יע"ש, וחלל מותר בגרושה כמפורש בסוטה (דף ו'), וא"כ הלא אין בו קדושת כהונה לענין איסורי כהונה ומצי למינסב שפחה כמו עבד עברי ישראל ואפ"ה אינו נרצע משום דבעינן שישוב אל משפחתו וטרם שנרצע אם עבד לא חלל ועכשיו אם יעשה בעל מום יחלל עבודה שיעבוד[1].
אמנם נראה ברור, דבבכורות רמי על משנה דשיעור מום שתינקב האוזן כמלא כרשינה והכא את אמרת דאינו נרצע מפני שנעשה בעל מום וירצענו במחט וכיו"ב פחות מכרשינה, ומשני כאן לשחוט כאן לפסול, ופירשו בתוס' דרק בכהן לעבודה הוא פסול משום דאינו שוה בזרעו של אהרן יעו"ש אבל בבהמה אינו פסול כלל, ויעוין ריש פרק מומין אלו דמאי איכא בין מום גמור למום שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה, א"כ אם נוקים בחלל שלא נודע קודם שהוא חלל דאינו מחלל עבודה אם עובד אחרי שנודע שבן גרושה הוא, א"כ הא שב אל משפחתו, דלעבוד בתחלה גם מקודם שנרצע אסור, ולענין דיעבד גם אם ירצענו פחות מכרשינה הוי מום שאינו שוה בזרעו של אהרן ולא מחלל עבודה ובמאי פוסלו ודוק:
אולם בירושלמי איכא ג"כ הך בעיא אם כהן מותר בשפחה ושם ר' בא בר ממל חזר ביה מן הדא ר' מאיר אומר מן הסחוס היה נרצע מכאן היה רבי מאיר אומר אין הכהן נרצע שמא יעשה בע"מ ויפסל מן העבודה, כלום היה נרצע אלא א"כ יש לו אשה ובנים, פירוש, והרי מוכח דכהן מותר בשפחה כנענית בהיותו עבד עברי, ושם, וירצע פחות מן הכרשינה כו' שמא יבוא לידי כרשינה, הרי דמוקי דמשום שמא יבוא לידי כרשינה אינו נרצע, א"כ מאי ראיה דילמא מיירי בעבד עברי כהן שהוא בן גרושה ולא נודע מקודם שהוא חלל שבכה"ג אף אם עבד אחרי שנודע שהוא חלל ג"כ לא מחלל עבודה ולכן אינו נרצע דשמא יבוא לידי כרשינה ויחלל עבודה שיעבוד ובעינן ושב אל משפחתו וצ"ע:
אבל גם זה א"ש, דטעם רבינו דסובר דאינו מחלל עבודה אף אחרי שנודע שהוא בן גרושה הוא מקרא דברך ה' חילו, וכולה שמועה דקדושין (דף סו) מורה דקרא קאי על אם עבד קודם שנודע יעו"ש, וכמו דמשלו משל ר' טרפון במקוה שנמצא חסר ונודע שהוא טמא יעו"ש. ונראה מדברי רבינו דכיון דהעבודה שעבד כבר טרם שנודע פסולו בבית דין אינו מחלל תו לא הוי זר מעיקרו, ולענין חלול עבודה בעי דיהיה זר מעיקרו דכמו דיליף דזר שמחלל עבודה בריש פ"ב דזבחים דהוא מוזהר מוזר לא יקרב אליכם ואיהו אינו זר מעיקרו דעבודות שעבד קודם שנודע שהוא בן גרושה אינו מחלל, וזהו הלא מחלוקת ר"מ וחכמים אם זר שאינו זר מעיקרו הוי זר, ולכן בנותן משמן המשחה על מלך וכה"ג פליגי אם עובר בנתן ממנו על זר, ובפ"ק דכריתות תלי לה במה דפליג ר' מאיר בכהנת שנבעלה לפסול ונתחללה אם משלמת חומש, דר"מ סבר דאף ע"פ שאיננה זרה מעיקרו מקריא זרה ומשלמת חומש אם אכלה תרומה, ותו בירושלמי הגירסא ר' מאיר אומר אין כהן נרצע וכן הוא הגירסא במכילתא שלפנינו, ור"מ סבר דאף ע"פ שאינו זר מעיקרו הוי זר ותו מחלל עבודה אם עבד אחרי שנודע שהוא בן גרושה, דהגם דרחמנא אכשר כל העבודות שעבד בעוד שלא נודע שהוא חלל מכל מקום זר הוא עכשיו, וכי אכשר רחמנא דוקא בעוד לא נודע אם עבד, אבל מה שעבד אחרי שנודע חילל, והגמרא בעי למימר במכות דאם נודע שהוא בן גרושה מחזיר את הרוצח דמתה כהונה והוי כאילו מת הכה"ג, וא"כ לא מצי מוקים בכהן עבד חלל שלא נודע קודם שהוא בן גרושה, שהרי לר' מאיר מחלל עבודה שעובד אחרי שנודע ומאי איכפת לן מה שהוא נעשה בעל מום ודוק:
והנה לפנינו בירושלמי הגירסא ויבא לידי כרשינה אמרה תורה ושב אל אחוזתו בעינו, והקרבן עדה הגיה שצ"ל ושב אל משפחתו כמו בש"ס דילן, אמנם שיטפא דלישנא הוא דבגיטין פרק השולח אמר בירושלמי קנה קרקע יחפור בה בורות שיחין ומערות א"ל התורה אמרה ושב אל אחוזתו בעינו, וכוון דכמו כן הכא ישוב בעינו כמו שהיה. ולפ"ז יש לפקפק דאף אם היה בו מום אינו נרצע דעושה בו מום דהוא קפידא גבי כהן, ואולי כיון דהוא בעל מום הוי כמו ישראל דאינו קפידא ברבוי מומין, אך ז"א דאשכחן דלעשות רקועי פחים למזבח ליכנס בין האולם ולמזבח מצוה בתמימים אין שם תמימים מצוה בבעלי מומין, ובזה כל כמה דהוי בעל מום גדול ומרובה במומין דעליו נאמר הקריבהו נא לפחתך, הוא נדחה, ומנוה במי שממועט במומין, והוי כאילו מכר לו שדה ובה בורות דאינו יכול לחפור בה עוד מטעם דושב אל אחוזתו בעינן, כן הכהן ישוב ביובל בעינו ולא יתוסף בו בגופו, ויש לפקפק בכ"ז, דזה אין קפידא ולהאריך בסברות אכ"מ, יעוין במשל"מ סוף הלכות ביאת מקדש:
יא[עריכה]
או שהיו שניהם חולים אינו נרצע וכו':
בכס"מ ופסק רבינו להקל שלא יוכל להשתעבד בו. עדיפא מזה דכיון דמספקא לן אם הוא נרצע הוי ספק אם מותר בשפחה כנענית או אסור וכמש"כ רבינו לעיל הלכה ה' דנאסר בשפחה כשיצא לחירות, וכיון דמספק אסור בשפחתו תו לא קרינא ביה אהבתי את אשתי כו' ואינו נרצע מצד הודאי. ואין לומר דלרבינו דסבר דאיסור שפחה הוא לאו דבר תורה וספיקו להקל, דז"א דהא פסק רבינו פרק ט"ו מהלכות א"ב במי שחציו עבד וחציו בן חורין שבא על אשת איש דמספק הוי ממזר, דמספקא לן אם תפסי בה קדושין או לאו ואם לאו בר תפיסת קדושין הולד כשר כמו עו"ג הבא על א"א שאין הולד ממזר דלא דמי לאשת אב דלאחריני תפסי בה קדושין, ואפ"ה פסק רבינו דאסור בשפחה [ושם הוי ספק ממזר מן התורה אסור בבת חורין דאינו ספק במציאות רק ספיקא דדינא דבזה לא הוציאו מממזר ודאי ולא ספק] וזה ברור:
יג[עריכה]
מפי השמועה למדו כו':
יסוד ההלכה גלו לנו רבותינו במכילתא משום שאין האשה יכולה למכור את עצמה לכן אינה נרצעת שהרי מוכרת את עצמה שנית, וזה שאמרו אם מוציאה כו' מיד מכר החמור כו' קו"ח מרציעה הקלה רק שלא נאמר שאביה ימסור אותה לרציעה ע"ז אמר שמשמעות הכתוב שרציעה תלוי ברצון עצמה ובאהבת עצמה לאדוניה ודוק:
- ↑ יישוב על זה ראה ספר זכרון להגרח"ע זצ"ל (מאמר מרבי משה אליהו רוגוזניצקי זצ"ל, חלל שעבד עבודה, עמוד 32).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |