אור שמח/מלכים/ג

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Revision as of 10:51, 15 July 2020 by מושך בשבט (talk | contribs) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
כבוד מלכים
מהר"צ חיות
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png מלכים TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[edit]

אפילו סוס אחד כו':

נ"ב עיין בפירוש המשנה בזה באורך לענין סוסים לרוכבים במלחמה ובפירוש הרמב"ן שחולק ע"ז יעו"ש, ובחידושי רמ"ה בשם ר"י בן מיגש יעו"ש:

ה[edit]

אלא יהיה עוסק בתורה כו' ביום ובלילה:

נ"ב ספרי מפורש עיין שם:

ח[edit]

ולהכות בשוטין כו':

נ"ב מקרא מלא במלכים א' י"ב אבי יסר אתכם בשוטים כו':

כל המורד כו':

בתוספות סנהדרין (דף לו) העלו דמורד במלכות לא היה צריך בזמן הבית להלין את דינו רק שהיו גומרין דינו בו ביום יעו"ש ומקשים מהא דפריך לקמן (דף מח) אלא למ"ד נכסיהן ליורשים למה לי ומלך כו' ומאי קושיא הא מש"ה אמרו ברך נבות כו' ומלך כדי להיות נגמר דינו תיכף ולא ילינו את דינו דחששו שמא יתודע השקר, ולא קשה מידי דסוף סוף בעי הלנת דין דהרוגי מלכות הא מיתתן בסייף כמש"כ רבינו, ומשום דהעידו עליו שברך את השם דינו בסקילה כמגדף ומי שנתחייב בשתי מיתות נידון בחמורה א"כ היה צריך להלין את דינו כדי לדונו בסקילה וכן עשו ויסקלוהו באבנים וא"כ למה להם למימר ומלך, וא"ל כיון דסוף סוף חייב מיתה רק דיהא נפ"מ אם לדונו בסקילה ע"ז לא בעי להלין הדין ז"א דמדברי התוס' לקמן (דף פ"א) סד"ה הנסקלין מוכרח דלחייבו מיתה חמורה הוי כספק נפשות ולהקל כ"ש דבעי להלין הדין וזה פשוט. ואדרבא בזה אתי שפיר לשון הגמרא שם גבי יואב מאי נפ"מ לחיי שעה, פירוש דכיון דהרוגי מלכות קולטן המזבח ויהרגוהו מדיני ב"ד וא"כ הא צריך הלנת הדין ולא יגמרו דינו היום ויעוין חידושי רמ"ה בזה ודוק:

י[edit]

כל ההורג(ים) נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד כו' רשות כו':

כן כתב רבינו גם בהלכות רוצח פ"ב אפילו שוכר הורג להרוג חבירו או ששלח עבדיו כו' או הניחו כפות לפני ארי בכ"ז יש רשות וכו' לתקן העולם עיי"ש. ולמדנו חדשות, דכמו דלסנהדרין בזמן הבית היה רשות להרוג ולענוש מפני הוראת שעה כמש"כ רבינו בפרק כ"ד מסנהדרין הלכה ד' רק ששם כתב לעשות סיג לתורה, וכאן יש למלכי בית דוד רשות לתקן העולם והיינו דוקא לרוצח, אבל בענינים שבין אדם למקום כמו בהטיח את אשתו תחת תאנה או רכב על סוס בשבת שזה אינו נוגע לתקון המדינה כלל אין זה שייך למלכי ב"ד רק לסנהדרין, וברור. אך צ"ע מירושלמי סנהדרין פרק נגמר הדין ה"ג גברא חסידא אזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטל לן, הרי דעל עריות היה הורג עפ"י עד אחד, ואולי הכוונה דהיה מעמידו בקשרי המלחמה כמו שעשה לאוריה החתי. ומריש פ' הפועלים מוכח דאף לגנבים היה רשות להרגן מדין המלכות לתיקון העולם (בזמן הבית). ולדעת רבינו דרשות להרוג ההורג שלא בהתראה יתישב לנו מה שתמהו בתוס' בדף מ"ט מ"ט קטלתיה לעמשא וא"ת היאך נתחייב יואב במה דקטליה לעמשא הא בעי התראה כו', ולפ"ז ניחא שפיר, דשלמה המלך יש לו רשות להרוג ההורג שלא בהתראה וכן אומר מותר וכיו"ב אף אם אינו מורד במלכות, אבל צ"ע א"כ אמאי לא קלטו המזבח וכמו שפסק בסוף פרק ה' מרוצח:

אך זאת אני מתפלא על רבינו שכתב אפילו בעד אחד, האם ע"י ע"א נתיר גופו להריגה אתמהה. אמנם רואים אנו לרבינו בהלכות רוצח פרק ו' שכתב וכל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה כו' אם הרגן גואל הדם אין להם דמים וכו' וכתב ע"ז בהשגות תימה הוא ואיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם, ותירץ הכס"מ דבעדות מיוחדת קאמר, א"כ ה"נ ע"י עדות מיוחדת קאמר, אך לא נהירא שרבינו יסתום כ"כ דבריו, ופוק חזי גבי מכניסין לכיפה פירש באר היטב דמיירי בעדות מיוחדת. והנראה לי דרבינו סובר, דהואיל דבן נח נהרג עפ"י עד אחד לכן גם גואל הדם אם הרג לרוצח בעד אחד אין נהרג עליו וכן מלך ישראל יש לו רשות להרגו, דדוקא לדון בדיני סנהדרין בחוקים תורנים שמצוה עליהן לדון צותה התורה דבעי שני עדים, אבל בגואל הדם ומלך ישראל דרשות ניתן להם והוא לתיקון המדינה דינם כמו שנתנה התורה הנימוסית לבני נח וזה ענין מושכל. והנה הרא"ש בפ"ק דב"ק כתב דגם לדון בנכסי ע"ג בעי שני עדים ולא שייך קו"ח גופו נהרג בעד אחד ממונו לא כש"כ, דאיהו נהרג משום שהעול גדול שרצח או נאף, אבל על שורו שהזיק שור חבירו בעי שני עדים דאין העול גדול שהיה רק היזק ממון, ומצאנו בישראל דמצמצם פטור מתשלומין ובמיתה חייב מצמצם משום, דהעול גדול שהרג נפש יעו"ש בסנהדרין ע"ו, וגבי מוסר בסוף ב"ק קאמר שפיר דגופו נהרג בשביל שמסר ממונו לא כש"כ דמאבדין, בשביל אותו העבירה שעשה שמסר כו' שע"ז נהרג ועיין נמוק"י פ"ב דיבמות שכתב בהיפוך ואכ"מ ודוק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.