עריכת הדף "
אור שמח/מכירה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר לא קנה עד שיכתוב [את] השטר, התנה הלוקח ואמר אם רציתי אקנה בכסף או אקנה בשטר וכו'.''' ''' כך ''' הוא לשון הגמרא, ולכאורה או אקנה בשטר מיותר, דסגי באמרו אי בעינא אקנה בכספא. ונראה דהקדמונים כתבו, דאם חזר הוא במי שפרע עיין לקמן פרק י"ט אות ב' בהגהות מיימוני, דשמעתתא דדייש אמצרי פירש ר"ת במקום שכותבין השטר, ואף מי שפרע ליכא כיון שאינו מסיבת יוקרא וזולא, ודבר זה גם בתוספות פרק מי שהיה נשוי, א"כ לכן התנה אי בעינא בשטרא איקני הוא שלא יהא מי שפרע אם יחזור בו וראב"א לא הוי בר קבולי מי שפרע וברור: ''' והנה ''' המשל"מ הביא בשם הר"י אבן לב דהיכא דאיכא שבועה הוי כפריש, דאם נאמר דלא נתכוין בכסף הרי קא עביד איסורא יעו"ש שהאריך בזה, [ועיין דברי רבינו נסים בנדרים {{ממ|דף מז:}} ד"ה מ"ט בעלי חוב נפרעין הכא אנן סהדי כו' כי היכי דלא תעביד היא איסורא ע"י יעו"ש והבן] ונראה נא בשמועה דהפועל {{ממ|דף עא}} דפריך דאמאי אמר רב להנהו סבוייתא דלישקלו זוזי מנייהו מעיקרא, אף אם כייל ורמי במנא דעו"ג וקאי על גבי ארעא, מ"מ מכי מטא לאוירא דמנא קניא ויין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא דהא קני ליה כליו ללוקח עו"ג דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה וש"מ דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ע"כ, וצ"ע, דהא אף אם כליו של לוקח לא קנה ברשות מוכר מ"מ אם אמר המוכר לך וקנה בכלי זה קנה כליו ללוקח דגלי דעתיה דאינו מקפיד על מקום הנחת הכלי והוי רשות מוכר בשעת קנייה למקום הכלי כסימטא, א"כ הכא הרי אם נאמר דאינו כמפקיר לפניו רשותו הרי יאסר היין בשעת הגיעו לכלי ויעשה איסור בקבלתו המעות ובמכירתו לעו"ג, הרי חזינא דלא אמרינן אומדנא דא, אמנם יש לחלק דהתם הרי מן הדין לא קנהו כליו ללוקח ברשות מוכר רק שנאמר מחמת אומדנא דא דהוי כא"ל זיל קני זה לא אמרינן, אולם כאן הרי כסף קונה מן הדין בקרקע רק מתורת אומדנא אמרינן דלא סמכא דעתיה דלוקח עד דמגיע השטר לידו, בזה כיון דאם יחזור בו יהיה עובר על השבועה ודאי הוה כמאן דפירש ואמר דיקנה בכסף: ''' איברא ''' לפ"ז גם על הראיה שהביא המשל"מ יש לדון, דכאן אם מטי שטרא לידיה הלא נתקיים קנין הכסף למפרע וקנה אותה הלוקח מעת שקנה בכסף דהא דלא סמכא דעתיה דלוקח אינו ר"ל שיקנה בשטר, דאף בשטר ראיה דהוא שטר הודאה ג"כ לא קנה עד שיכתוב לו השטר ועיין כס"מ, וע"כ דמכוון לקנות בכסף רק באופן שיגיע ענין המכירה לידו בכתב, אבל כאן הלא האומדנא דאינו רוצה לקנות רק בגמר ביאתו, דאם נאמר דאינו רק תנאי שרוצה לקנות בתחלת ביאתו רק באופן שיוגמר ביאתו, הלא הוי מצי לקדש אותה בביאה כה"ג כמו כל קדושין על תנאי, וע"כ דהאומדנא הוא לענין שאינו רוצה לקנות בזה, הלא מה נקל לחלק בין הנך אומדנות הללו, דתמן דהוי גלוי דעתא בכל אדם שאינו רוצה לקנות רק בגמר ביאה לכן משום זה דלא עביד איסורא לא אמרינן דהאי גברא כהן גדול רוצה לקנות בתחלת ביאה, אבל כאן הלא האומדנא דאין רצונו לקנות רק בשטר שיגיע לידו ע"ז אמרינן כיון דנשבע לקיים המקח תו לא נחית לתנאים וגמר ומקני בכספא בכל גווני, [ועיין ביבמות {{ממ|דף קי}} תוס' ד"ה קסבר שמואל ועוד אור"י דהתם כיון דיבמתו ואשתו כו' והו"ל לפרש דבודאי לא עביד איסורא משום דהשניה זקוקה ואכמ"ל]: ''' אולם ''' בלא זה הוא פלא גדול לומר דלא אמרינן באופן דאם לא יפקיר לו מקום הכלי היינו שלא יקפיד על מקום הכלי יהיה יינו של ישראל יין נסך ויופסד לגמרי ולא יהיה לו מעות ולא יין, שע"ז נאמר דלא הוי כאילו פריש זיל קני בכלי זה, הלא בשבעלה מוכר קלתות ולפירוש רבינו הוא אף במכר לו הכלי שהלוקח קונה בה ג"כ אינו מקפיד על מקומה, וכאן הוא סברא לומר שמקפיד על מקום הכלי ואינו רוצה שיקנה בהכלי ויפסיד יינו לגמרי, זה מוזר דהלא אין לך אומדנא מוכחת מזו ונהוי כאילו פריש וא"ל זיל קני בכלי זה, ורבוותא בתוספות הקשו כזה בפרק חזקת {{ממ|דף נד}} ד"ה וישראל לא קנה עד דמטי שטרא לידיה דהוי לן לומר דהוי כאילו פירש אי בעינא בכספא איקני דאיך ס"ד דלא סמכא דעתא ויהיו נכסיו הפקר, ותירצו דאנן סהדי שלא היה רגיל בדעתו לקנות מן העו"ג רק כמו שהוא קונה מהישראל מדלא פירש, התם דוקא משום דאפשר לומר דהוי ס"ד דהוא יקנה אותה בשטר או הוא יחזיק בה. ועוד דמעותיו שנתן להעו"ג לא הפסיד דמצי לתבעו כמו שפסקו רבנן בתוס' שם, וא"כ הוי כמו בכל מקום שקונה מן הישראל שחושב בדעתו שאם יחזור מוכר יתבע מעותיו, אבל כאן שיופסד יינו לגמרי ודאי דפליאה גדולה הוא לומר דבזה לא הוי כאילו פירש זיל קני בכלי זה וצ"ע: ''' וברור ''' לדעתי הא דלא זכר רבינו שכהן גדול אסור לקדש בביאה אם לא שיפרש את דעתו לקנות בתחלת ביאתו או שלא יגמור ביאתו שכבר עמד ע"ז במשל"מ פרק י"ז מהלכות איסורי ביאה, משום דסבר רבינו דאם פירש שרצונו לקנות בתחלת ביאתו מהני, מלשון רבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה, מלשון דעתו מוכח דאם פירש מהני, אבל הבעיא היה אם תחלת ביאה אינה קונה אף ע"ג שפירש שרוצה לקנות בתחלת הביאה ג"כ לא קני, דהא דילפינן בהבע"י קיחה קיחה הוא על ביאה שאחרי האירוסין כמש"פ פרק י' כדברי הרי"ף, ורבא פשיט להו גוונא מציעא דמסתמא דעתו ע"ג ביאה, אבל אם פירש שרצונו לקנותה תיכף בתחלת ביאה קני, ולפ"ז א"ש דכה"ג שרי לקדש בביאה, דאנן סהדי דאין רצונו לעשות איסור ולעבור על עשה דבתולה ולא בעולה, והוי כאילו פירש ואמר שרוצה לקנות בתחלת ביאה, אבל בגברא אחרינא ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ודאי דמקודשת לשני דמסתמא דעתו על גמר ביאה, ועיין בלחם משנה שם בהלכות אישות פרק ג' שהרגיש קצת דרבינו סבר כתרווייהו כהבה"ג ורי"ף יעו"ש, ומכל מקום אין להביא ראיה מזה להריב"ל דהוי כאילו פירש, דשאני בכה"ג דמפסיד המקח שאם לאו אומדנא דרצונו לקנות בתחלת ביאה נמצאת בעולת עצמו, ואם נשא מוציא בגט ואסורה עליו ואינה ראויה לקיימה, וזה אומדנא דמוכחא טובא דמקדשה שתהיה אשתו, לא שעל ידי ביאה זו תיאסר עליו לעולם, וזה ברור בכוונת רבינו ז"ל, וא"כ יפלא טובא הך שמועה דהפועל כמו שנתבאר וצ"ע: ''' ונראה ''' ליישב בהקדם דדא מוכחא בפ"ק דב"מ {{ממ|דף ט}} דקנין כלים מטו ביה מתורת חצר וכמו שמצאנו שם דפריך אלא מעתה היתה מהלכת ברה"ר וזרק לתוך חיקה או לתוך קלתה כו' אמאי הא הוי חצר מהלכת ולא קנה יעו"ש דמפורש דמתורת חצר הוי וכן כתבו כולהו רבנן קדמאי וא"כ קשה טובא דהא כמו דאין חצר לקטן מטעם דאין שליחות לקטן כדמפורש שם {{ממ|בדף יא}}, א"כ אין חצר לעו"ג נמי מטעם דאין שליחות לעו"ג, ואמאי פריך בהפועל ולקני ליה כליו הא קנין כלים הוא מתורת חצר, ורבינו פסק דלא כהשמועה דהפועל מטעם דסבר ניצוק חיבור לאסור כל התערובות יעו"ש, אבל הפוסקים הטור והרמ"א הביאוה להלכה וזה פלא: ''' אולם ''' בהתבונני בינה בדברי רבינו פרק ד' הלכה א' אשר זה לשונו, כליו של אדם כ"מ שיש לו רשות להניחו קנה לו כו' וה"ז כמי שהגביהן או כמי שהונחו בתוך ביתו, וכבר נודע כמה תקיף חילא דמרן לכלול בלשונו דברים עמוקים. ונראה ברור דכוון בזה, דבקנין כליו יש תרי טעמי אחד משום דהוי כאילו הגביה הלוקח ואחד משום חצר, והוא דהגבהה אף אם לא הוגבה על ידו רק מסיבתו, כמו דאמר בשילהי חולין זיל טרוף אקן דליגבינהו וליקנינהו והכי קאמר ליה זיל טרוף אקן הקש בידך על הקן דליגבינהו אפרוחים מיראתך ותקנה אותם בהגבהה, רש"י, הרי דמה דנגבהים מחמת יראתו שהקיש בקן מיקרי הגבהה, והוי כמו שקורא לה והיא באה מקרי משיכה, כן זה מיקרי הגבהה, וכן כתבו רבנן בתוספות בהגוזל עצים, א"כ לא מוזר הוא לומר דמה דבאו ע"י הלוקח לתוך כליו הוי ממש הגבהה, וכמו תמן משום שדרך בע"ח להיות נגבהים, כן דרך המטלטלין להיות מונחים בתוך כלים, ולזה קני עו"ג אם כי לאו בר שליחות הוא אכן אית ליה קנין בכליו משום הגבהה. ודוקא במקום שיש לו רשות להניחו, הא ברשות מוכר או ברה"ר לאו הגבהה הוי אף דהגבהה קונה בכל מקום זה דוקא במגביה בידו, אבל כאן שאינו אוחז בידו רק שמונח בכלי כיון שהכלי גופיה אין מקומה חשיב הנחה כיון שמונחת ברה"ר וכל אדם יכול לסלקה אין זה חשיבא הנחה כלל ולאו הגבהה הוי, ופוק חזי, דרבנן בתוספות בהגוזל כתבו דהא דאדייה אדויי אף שהוגבה מכחו לא קני במידי דלאו בע"ח משום דאין דרכן בכך, ואע"ג דהגבהה קונה אף בדברים שאין דרכן להגביה וכמו שכתבו רבנן בתוס' פרק הספינה {{ממ|דף פו}} ד"ה לצדדין כו', וע"כ דהגבהה שאוחז בידו שאני דקני אפילו בדבר שאין דרכו להגביה, משא"כ היכי שבא הגבהה מסיבתו, ומכש"כ לנידון זה כיון דאין לו רשות להניח כליו תו הדברים המונחים תוך הכלי אינם מוגבהים כלל, וברשות מוכר מבע"ל אם מקפיד המוכר או לא והוי כמונח בסמטא במקום שיש לו רשות להניחו שם ודוק. נמצא דמהך דהפועל דפריך דליתהני קנין כליו בעו"ג, הוכיח רבינו דהוי כאילו הגביהן, אמנם מצד הגבהה לא יתכן רק באופן דבאים ע"י הלוקח ובסיבתו וברצונו דאז יחשב כאילו הגביהן, אבל שלא מדעתו ודאי דלא שייך ע"ז קנין הגבהה כלל, דאיך מצאנו שלא מדעתו בפעולת קנין שמצד הלוקח כמו הגבהה או משיכה או חזקה וכמו דאמרו העודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו לא קנה, דהא לא פעל פעולה זו לשם קנין, ובפרט במקום שהונחו שלא ברצונו בע"כ דלא מצאנו פעולה ממנו שיהא קונה בע"כ רק ידו ורשותו קונה שלא מדעתו ובגט בעל כרחו, וכן כתב המהרי"ט סימן מ"א בחו"מ, ז"ל דהתם שאני דהוי מעשה קנין ולא קני אלא מדעת ובכוונה אבל רשותו של אדם קונה לו אפילו בלא כוונה קונה עכ"ל, ולכן כתב רבינו דהוי כאילו הונחו בתוך ביתו דמתורת חצר קני, וא"כ א"ש דהיה מהלך בספינה וקפצו דגים ונפלו לתוך הספינה שלא ע"י סיבתו ורצונו באו לספינה לא שייך רק חצר, לכן פריך שם דליהוי חצר מהלך. וכן היתה מהלכת בר"ה וזרק לתוך חיקה גט, דהוא שלא מדעתה ושלא בסיבתה ובגט אף אם נתן מרצונה ובדעתה לתוך חיקה ג"כ מסתפקא טובא אם מועיל קנינים דלאו ידה, וכמו דמבע"ל בירושלמי פרק ב' דגיטין לר"ז מסר לה פרה במסירה מדת הדין את אמר נקנה מקח והכא את אומר הכין או שנייא הכא דכתיב ונתן בידה, והוא מחלוקת גדולה בין הקדמונים בריש הזורק עיין ר"ן ורשב"א, ורק מתורת חצר דהוי כידה פריך, ומשוך בהמה זו וקני כלים שעליה, התם הכלים הלא הם מונחים על הבהמה מקודם, ובלא זה אפשר דגבי בהמה שאני דלא חשיב כאילו הגביהן לכן פריך דיהיה מתורת חצר והוי חצר מהלך ולא קנה. נמצא דשני הטעמים שכתב רבינו תרווייהו צריכי וכמו שנתבאר, וגבי עו"ג לא הוי רק מתורת הגבהה, ובשו"ע השמיט מלשון רבינו וה"ז כאילו הגביהן, ולדעתי דלה לנו רבינו מרגניתא בזה ודוק: ''' וכיון ''' שזכינו לזה א"ש מה דנפלאתי דאמאי לא הוי גילוי דעתא דרוצה שיקנה ע"י כלי זה ואינו מקפיד על המקום כדי שלא יופסד כל יינו, ולפ"ז א"ש, דהעו"ג ע"י מדידת ישראל לתוך כליו אינו מתכוין לקניה ומכש"כ באוירא דכלי, כיון שכלים של לוקח אינם קונים ברשות מוכר, ומה דאמרינן דהוי כא"ל זיל קני בכלי זה העו"ג אינו יודע מזה ועביד על דעת שבכל קניניו עם הישראל אם מונח בתוך כליו ברשות מוכר הישראל חוזר בו, ומה שאינו מקפיד על המקום הלא לא מתכוין לקנות, וא"כ מצד ההגבהה לא יתכן דהא מעשה קנין לא קני אלא מדעתו, ואי משום דכליו של אדם קונים לו שלא מדעתו דהוי כמו חצירו זה ליכא בעו"ג דאין שליחות לעו"ג, וכמו דאין חצר לקטן כן אין חצר לעו"ג, וא"כ א"ש דנאמר דמפקיר לו רשותו ויהיה כאילו מונח בסימטא ויקנה לו כליו כיון שהעו"ג אינו מתכוין לקנות ע"י כלי זה לא מקריא קנין הגבהה שלא לשם קנין, ועיין בתוס' ד"ה כגון שהיה בעלה מוכר קלתות, בינה זה: ''' ונחזור ''' למה שחקר הר"י אבן לב, וראיתי למהרי"ט חלק חו"מ סי' ס"ה שכתב שאם נשבעו שניהם לקיים המקח ושלא לחזור בהם לא מועיל דעדיין לא סמכא דעתיה דלוקח שמא המוכר לא יכתוב לו את השטר דלכתוב לו שטר לא נשבע רק שלא יחזור בו, וא"כ לא סמכא דעתיה דלוקח שמא לא יכתוב לו שטר, רק בקנין סודר דלכתיבה הוא עומד דבזה הוי שבועת המוכר כמו שנשבע שלא יחזור בו מלכתוב שטר כיון דסתם קנין לכתיבה עומד ומצי עדים לכתוב בלא רשותו, וא"כ תו סמכא דעתא דלוקח דבודאי יגיע שטר לידו דהמוכר יכתוב לו שטר וגמר וקני מעכשיו כיון דנשבע כמאן דפריש דמי עכ"ד, והמה מתוקים מדבש לענין הדין דחזרת המוכר, אבל לדעתי עדיין אינו מתישב, דאע"ג דבכל מקום דנשבע הוי כפריש כדי שלא יעשה איסורא, בכ"ז מאי שייך כאן, כיון דלא סמכא דעתיה דלוקח כ"ז שהמוכר אינו נותן לו השטר, ואי משום דסמכא דעתיה דלוקח משום דברור לו דהמוכר יכתוב לו השטר משום דנשבע, ע"ז לא אדע אם סמכא דעתיה דחושד להמוכר שיעבור על השבועה ולא יכתוב לו השטר והוא לא שדי זוזי בכדי, דאם לא יבוא השטר לידו אינו רוצה במקח דמסתפי מבע"ח ומעוררין וכיו"ב, דאם נאמר סברא כזו א"כ יהיה לן דבר חדש בהתקדשי לי בשטר חוב שיש לי ביד אחרים דאינה מקודשת משום דלא סמכא דעתה שמא ימחול השטר חוב לבעל השטר, א"כ כי נשבע הבעל שלא ימחול לו נאמר דסמכא דעתה דאשה ותהא מקודשת, ואף לשיטת הפוסקים דיהא צריך לשלם לה כל המגיע בשטר מדינא דגרמי ואעפ"כ מפני שבושה לבוא לב"ד לא סמכא דעתא דאשה, כן כתבו רבנן קדמאי, ואטו אם נשבע הבעל תהא סמכא דעתה וזה לא שמענו, ואם תאמר משום דיורש מוחל לא סמכא דעתה דשמא ימות וימחול היורש, א"כ גם כאן שמא ימותו העדים שהקנה בפניהם, ולחלק חילוקים דקים בזה לא נהירא לי, הגם דמצאנו בפ"ק דמציעא ט"ז דסמכא דעתיה דלוקח דאיהו טרח ומייתי כי היכי דלא ליקרו ליה גזלנא, מי הוא זה שידמה אותן להדדי. סוף דבר אין לנו אלא סתימת תלמודא דדוקא פירש דאי בעי בכספא איקני, וכן במוכר שדהו וכתב לו שטר ולא נתן לו דמים אם נשבעו לא מהני דלא סמכא דעתיה דמוכר שמא לא יתן לו הלוקח דמים ויעבור על השבועה לכן לא גמר ואקני כל זמן שלא פירש, כן נ"ל ודוק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף