Editing אור שמח/אישות/ו (section)

== יב ==

'''התנה על האשה כו' שתבעל לאביה ולאחיה כו' אבל אם התנה עליה שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכי"ב תנאו קיים שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצירו כו' שהרי אין כאן עבירה וכן כל כיו"ב:''' 

''' מקור ''' דבריו מסוגיא דגיטין פ"ד, פלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא אלא אבא כו' אבא ואביך מי עבדי איסורא. ולכאורה צ"ב, א"כ באומר ה"ז גיטך אם מתי איך הוי גט הא אין בידה לקיימו וכי"ב וכן באומר הרי זה גיטך אם תמות חברתך {{ממ|ביומא פ"ק}}, וכן אם ירדו גשמים ודאי אי אפשר לקיימו. אולם זה ודאי כיון דאינו מתנה עמה שהיא תקיים זה או הוא יקיים זה, רק אם יקרה כך יהיה כן, א"כ תליא אם באפשרות הדבר להתקיים בטבע העולם הוי תנאי גמור ומהני, ולכן אמר בפרק בכל מערבין דאם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה כו' וכי"ב, ובפ"ק דיומא אם תמות חברתך, דאינו תולה רק בהתהוות הדבר, לא שהנוכחי זולתו יקיים זה וז"ב. נמצא אם התנאי הוא שתהיה בפועל מכוון מבעלי התנאים, כי מתנה בדבר שאינו תלוי ברצונם לא הוי תנאי, והוי בגדר תנאי שא"א לקיימו, אבל בתנאי שאינו במכוון כמו אם יהא כך, אז אם הוא ענין שיכול להתקיים ע"י טבע העולם, כמו ע"מ שירדו גשמים הוי תנאו תנאי, או אם תמות חברתך הוי תנאי, אבל כי מתנה ע"מ שיהא גלגל חמה עומד, ואח"כ אירע איש כיהושע בן נון והעמיד החמה, בכ"ז אין זה ענין שיכול להתקיים בטבע העולם, ולכן כל מה דעבדי ע"מ כן, אין זה מפעולות הקיימות רק כשחוק הנערים אף שהתנה שלא במכוון בעלי תנאים. ולכן לא מצאנו שיהא תנאי באופן שיתנה אם יעלה לרקיע, דאף עפ"י שיתנה עמה אם יהא שתעלה לרקיע או שיעלה אחר לרקיע, כיון שאינו מדברים המקוימים בטבע העולם אינו תנאי כלל:

''' ובזה ''' יתישב בסוף פרק השוכר את הפועלים, ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט, כלל אמר ריב"ת כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו כו' וכשר, מאי אתא לרבויי, והוא כי אם התנה עמה תנאי שיכול להתקיים בטבע העולם, רק בפועל מכוון מאתה אי אפשר לה לקיימו כמו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך, דבלא פועל מכוון הוי גט, וכמו אם תמות חברתך, אבל בפועל מכוון אי אפשר להתקיים אין זה תנאי, ולזה אמר כל שא"א לקיימו לו בסופו, דייק שאי אפשר לו לקיימו, הא אחר מצי לקיימו כמו ע"מ שתבעל בתך לאביך וכי"ב, אין זה תנאי רק כמפליג. ובזה ניחא מה דדייק רב נחמן ממשנתנו, דבכל אופן תנאו בטל אעפ"י שהדבר יכול להתקיים רק לה אינו באפשרי להתקיים אפ"ה תנאו בטל, וכמו ע"מ שתבעלי לאביך, וזה נכון:

''' אולם ''' צ"ע הא בתנאי מכוון מבעלי התנאים לא שייך ברירה וכמו ע"מ שתתן לי מאתים זוז, רק בדבר המתקיים מאליו בלא פועל מכוון מבעלי התנאים הוי תנאי דשייך לברירה דבהו עסיק בפרק כל הגט, א"כ איך מייתי דר' שמעון סבר ברירה מהך דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא, דתליא בברירה, מנא ליה דכוונתו שאם ימשך הדבר ויתהוה שירצה אבא יהא גט א"כ אין זה תנאי בפועל מכוון מבעלי התנאים, דלמא ה"ק שתשתדל עצמה בנתינת ממון רב או בהשתדלות אחר שיסכים אבא ויאמר הן וכמו שיתן לי פלוני חצירו או שישיא בתו לבני וכיו"ב, וא"כ הוי תנאי בפועל מכוון וכמו ע"מ שתתני מאתים זוז, וא"כ אין זה שייך לברירה כלל וכלל וצ"ע. ואולי נאמר לחלק בדבר שהוא ענין טובה והרוחה אליו גם בלא פעולת הגט או הקדושין, א"כ ודאי כונתו שיהא אליו הטובה ממנה והיא תעשה זה, אבל כאן שאין ענין לזה רק בחלות המעשה, כמו ע"מ שירצה אבא שהוא ההסכם על המעשה, ובלא המעשה אין שום חלות שיסכים כוונתו בלא פועל מכוון ממנה, רק אם יהיה כך שירצה אז יהא קדושין ולכן שייך זה לברירה ודוק:

''' ובזה ''' מתבאר לן דברי רבינו בפרק ה' מהלכות שבועות, וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו כו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו כו' ואם קיימו דבריו הרי אלו משובחין שלא הרגילו להוציא שבועה לשוא, הרי דסובר דשבועה זו תלויה אם יתקיים אינה שוא ואם לא תתקיים הוה שבועת שוא, אע"ג דאינו בידו להתקיים, ונמצא דמשיצאת מפיו הרי יצאה לשבועה לשוא, ואף אם נתקיימה הוי כמו שנשבע שיאכל נבלה וטרפה כו' הר"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל. ואין לומר דאין זה שבועה שזה יעשה, רק שיודע שזה יעשה כך, אבל לא נשבע שפלוני יעשה ע"י שבועתו, דזה לאו בידו, א"כ אם נשבע שיאכל חזיר ואכל נימא שלא נשבע שיעשה כך על ידי שבועתו, רק נשבע שיודע שיעשה כך והוי כמו שבועה שעבר, כמו שבועה שאכלתי, דאין זה התקשרות או קבלה לאיזה מעשה או פעולה רק שמספר מעשה שקרה, כן הכא מספר מעשה שיקרה ושיעשה, וז"א דא"כ יתחייב משום שקר או לא יתחייב משום שוא, בנשבע שיאכל חזיר, שמספר מעשה מה שיודע. וע"כ צ"ל טעם רבינו דאינו לוקה משום שבועת שוא הוא עפ"י מה דכתב פה, דכוונתו שישתדל וישחדנו בממון הרבה ואין זה בגדר אי אפשר לקיימו, כמו שהתנה ע"מ שיתן פלוני בתו לבנו, כן הכא כוונתו בהשתדלותו, ובכ"ז אין בזה שקר, דאין זה שבועה על עצמו רק על דבר שאין בידו, ולכן אם לא יתקיים הרי לא היה בטוח שבהשתדלותו יעשה כך א"כ הוי שוא, ואם נתקיים אז אמרינן שהיה בטוח ע"י השתדלותו שיהיה כך ויעשה כן א"כ לא הוי שוא, ונכון בס"ד. ולפי מה שבארנו שיטתו דבהתנה ע"מ שישיא בתו לפלוני כו' דע"י השתדלות קאמר, יש לעיין בהשתדלה ולא רצה אם תליא בהך דגיטין כ"ט אם לא אפייסה גו תלתין יומין כו' ועיי"ש דתלי באין אונס בגיטין, ובקדושין תליא במה דשאלו ממתיבתא ודוק בכ"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}