אור החיים/ויקרא/יט

אור החיים ויקרא יט

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

ב

אל כל עדת וגו'. וטעם אומרו אל כל אמרו ז"ל בת"כ לפי שפרשה זו רוב גופי התורה תלוים בה נאמרה בהקהל והגם שכל מצוה ומצוה ממצות התורה היה משה אומר' לכל ישראל כאמור בברייתא הובא' בעירובין תירץ הרא"ם שהיו נכנסים כת אחר כת משא"כ בפ' זו שנכנסו יחד ע"כ וקשה לדבריו אם כוונתו באומרו שהיו נכנסים כת אחר כת על ישראל שהיו באים אחר הזקנים א"כ משה הי' אומר יותר מחמשה וששה פעמים ולפי חשבון הפעמים שמנה התנא שם שיש ביד כל אחד ד' אינו משמע כן שכ' וז"ל נכנסו כל העם וכו' נמצאו ביד אהרן ד' ואם כוונתו באו' כת אחר כת הוא על כת של אהרן ונדב ואביהוא וכת של הזקנים וכו' שבשאר הציוויים היו נכנסים זה אחר זה וכאן נכנסו יחד אהרן נדב ואביהוא והזקנים והישראלים הנה במה שנעמוד על עקרן של דברים למה משה נהג בכל המצות בסדר זה ולא היה שונ' לכולם יחד ד"פ ונמצאו לכל א' מישראל ד"פ מפי משה שהוא יותר טוב מלשמוע הד' פעמים פעם ממשה וב' וג"פ מזולתו אלא הטעם הוא לא' מב' דברים או לעשות כבוד להדרגת ישראל כבוד לאהרן כבוד לבניו כבוד לזקנים ואח"כ לישראל או לצד שכל א' למד בפני עצמו מפי משה כשיחזור אהרן לבניו וכשיחזרו בניו לזקנים והזקנים לישראל מאמצעות זה יהיה ניכר ונרגש אם יש השתנות בנשמע בין הכתות כשיחזרו הדברים זה לזה מה שלא היה הרגש זה אם היו כלם שומעים מפי משה הד"פ ודבר זה יושכל בלב שומע א"כ לב' הדרכים יותר נכון לעשות בסדר זה גם במצוה זו בין לטעם לעשות כבוד לאהרן כו' למה יגרע כבוד אהרן וכו' כאן בין לטעם שיכוין הדברים לשומעים אדרבה כאן יצטרך להיות הדבר יותר לצד שהם גופי התורה ואם לצד שיאמר משה המצוה בדרך כללי לכל ישראל הלא גם בסדר הראשונות ישנה לבחינ' זו שישנו לדיבורו של משה כללי לכל ישראל כשנכנסין כל ישראל ושונה להם משה במעמד גם אהרן ובניו והזקנים וא"כ מה כיעור בסדר הרגיל שצוה ה' כאן לשנות שאין זה אלא גרעון. אכן הנכון בעיני הוא כי בסדר הראשון לא היה מדבר משה אלא לאנשים וכאן צוה ה' שידבר לכל עדת ישראל אנשים ונשים וטף כסדר שהיו מקובצים במתן תורה ובסמוך יתבאר הכתוב באופן אחר:

ואמרת אליהם. טעם שכפל לו' ואמרת לדבריהם ז"ל שאמרו כי לצד שרוב גופי התורה כו' לזה עשה בה ג"כ כסדר נתינת התורה שדבר בה רכות וקשות כה תאמר וגו' ותגד ואמר דבר ל' קושי ואמרת אמירה רכה ובסמוך יתבאר הכתוב באופן אחר:

קדושים תהיו. צ"ל מה הוא המכוון של מצוה זו. ונראה שבא הכ' לתת עשה על העריות שציוה עליהם בפ' הקודמת בלאו, הוסיף עשה עליהם לעבור עליהם גם בעשה. עוד ירצה ע"ד או' ז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה והוא מאמר הכ' קדושים תהיו במ"ע בבא עבירה לידו שיתרחק מעשות' ובזה קיים מ"ע שנצטוו במאמר קדושים תהיו והוציא זכרון מצוה זו בל' זה של קדושים לומר שכל המקיים מצוה זו נקרא קדוש והוא מאמרם ז"ל ג"כ ולטעם זה דקדק לומר אל כל עדת בני ישראל לו' כי מצוה זו שמצוה קדושים תהיו היא מצוה שישנה בכל אדם שכל איש ישראל בקיימו מצוה זו קדוש יאמר לו ואין הדרגה בישראל שתהיה נמנעת מהשג' זו. גם בזה יתישב טעם כפל דבר ואמרת כי יש כאן דיבור קשה בערך העובר שיוסיף עונש עשה ויש כאן מעלה וכבוד למקיימו שיקרא קדוש ואולי כי דוקא בנ"י הוא שישנם בבחי' זו משא"כ אומות העולם לו יהיה שיפרוש אדם עצמו מבחי' העריות האסורות לו או אפילו שאינם אסורות אעפ"כ מושלל הוא מבחי' הקדושה ולז"א אל וגו' בנ"י ובסמוך יתבאר באופן אחר:

כי קדוש אני וגו'. צריך לדעת מה נתינת טעם הוא זה וכי יתחייב הדבר ליציר כפיו להדמות לקונו והלא הרבה הדרגות ישנם באלהי ישראל ואינם מושגים בישראל ואם כונתו לומר טעם הציווי שהוא חפץ בדבר לצד אלהינו קדוש חפץ שגם עובדיו יהיו כמו כן ולא טעם המתחייב ועד עתה אין אני יודע למה יתחייב הכ' לתת טעם ורז"ל נראה שמקושי' זה הרגישו ודרשו בת"כ וז"ל אם אתם מקדשים עצמיכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי ע"כ וכפ"ז תהיה כוונת כי קדוש וגו' הודעת תועלת הנמשך והודעת הפכו כמו שסיים שם התנא ואם אין אתם מקדשים עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשת' אותי ע"כ ואולי כי גם לזה כוון בכפל דבר ואמרת לקושי' הנמשך אם לא יקדשו עצמם ולרוממו' הנסבב אם יקדשו עצמן. עוד נראה לפ' הכתוב עז"ה כי לצד שצוה ה' על בחי' תאוה הקבוע' בטבע אנושי והוא תאוה השולטת על הרצון וכבר כתבתי בפ' הקודמת בפסוק כמעש' ארץ מצרים וגו' כי בחי' זו אין יכולת באדם לשלוט עליה אלא בגדר הריחוק בבחי' החושב ומעתה לצד שצוה ה' במקומו לקיי' המין ולהדבק בצלע נכון לאיש יש מוצ' רע מבחי' זו להתגבר בו בחינת חשק המתגבר ונוצח הרצון בהופכו ואין אדם שולט בעצמו להשמר מן העריות שצוה ה' עליהם וא"כ ממה נפשך יעשה מצו' דרך גבר בעלמ' לקיים מינו הנה הוא מושלל משמיר' העריות ימנע עצמו ממין זה כל עיקר הנה הוא מבטל מצו' פו"ר ומצו' יבום אשר ע"כ בא מאמר ה' כאן וצוה בנעימות אמרי קודש קדושים תהיו פי' שיקדשו עצמן במעשים אשר באה עליהם המצו' לעשות' פי' שלא יעשה הדבר לתאו' הגשם ולהשלים החפץ השואלו עשו' דבר אלא יעשה הדבר בקדושה ובטהרה כמו שמתעטף בציצית ומכניס תפילין בזרועו וימאס בדעתו חפץ הבא מעצמו והוא מאמרם ז"ל יהיה דומה כמו שכפאו שד ולאיש כזה קדוש יאמר לו ולצד שיאמר אדם איך נכחיש המורגש שהחפץ יכירנו ויטע' טעם הדבר ואין כח בבחינת החושב למנוע ההרגש בזה כי הרגשתו גדולה ומעורר' כל החושים וההרגשות וכובשת המחשבה לבא עמהם בטעימת הדבר וא"כ חזרנו לחששא הראשונה לזה אמר כי קדוש אני ה' אלהיכם פי' ע"ד אומרם ז"ל כי כל העושה מצוה אחת שמו ית' הוי"ה שורה על אבר שבו עשה המצו' כי תיבת המצו' בו רמוז שם מ"צ בא"ת ב"ש י"ה ואותיות ו"ה הרי הוי"ה וכבר כתבתי במקומות אחרים טעם שחצי השם בא"ת ב"ש וחצי נגל' וא"כ בעשות האדם הדבר לשם מצו' הנה שם הוי"ה שורה עליו שהוא קדוש ובזה אין דבר רע משתלשל מהמעשה והוא אומרו כי קדוש אני ה' אלהיכם דקדק לומר אלהיכם לרמוז אל דביקות ה' במתקדש לעשות המעשה לשם מצוה ע"ד אומרו ואתם הדבקים בה' אלהיכם ולזה אמר אל כל עדת בני ישראל לומר שכל איש ישראל ישנו בגדר מצוה זו גם כפל ואמרת לרמז מעלה זו. עוד ירצה באומרו כי קדוש אני וגו' פי' לצד שיש מאמרו יתברך בתורה שעם בני ישראל הם דבוקים בהקב"ה דכתיב ואתם הדבקים וגו' וע"י עבדיו הנביאים כתוב לאמר כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אתכם כל בית ישראל מעתה בא הקב"ה בטענה הנשמע' ואמר קדושים תהיו והטעם כי קדוש אני וא"ת ומה לתבן את הבור לז"א ה' אלהיכם כאן רמז השראת שכינה בדבקתו לה' כאמור בפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם. עוד ירצה שלא יאמר אדם שלא אסר הכ' אלא מעשה העריות אבל לא בחינ' החושב והסתכלות ושאר דקדוקי התיעו' אשר רבו וכבר רמזו מהם רז"ל כגון המרצה מעות מידו ליד אשה וכו' כמו שדרשו בפסוק יד ליד וגו' וכאן צוה ה' על הדברים ההמה וכיוצא בהם שצריך להרחיק עצמו מהכיעור ומהדומה לדומה לו כדי שלא יבא להכשל אפילו בדקדוקים ההם וכמאמר הזוהר בפ' אל תפנו אל האלילים והוא מה שצוה במאמר קדושים תהיו לבל יבא לידי החוש' ותהיה נשללת מהם בחינת הקדושה כמאמר הכתוב לא יהיה טהור מקרה לילה ולצד שיאמר אדם הלא דבר זה אינו ברשותי שהגם שאשמור עצמי ביום אעפ"כ בלילה אין הדבר תלוי בידי לזה אמר כי קדוש אני ה' אלהיכם וכיון שאני קדוש ואני עמכם אני אמנע בחינת הטומאה מגשת לאיש הישראלי זולת אם אדם יחשוב בבחינת הרע אז שולל ממנו השראת שכינה ושורה עליו בחינת הרע והוא ההדרוקן המכסה פני איש רע ואז יבא לידי קרי בלילה. עוד ירצה עז"ה קדושים תהיו לשון עתיד פירוש אין הפסק למצו' זו כי כל שער מהקדושה אשר יכנס עדיין ישנו בגדר הכנס' שער אחר למעלה ממנו כי אין שיעור להדרגות הקדושה המזומנ' לכל הרוצה ליטול את השם וצא ולמד ממדרגות הנביאים זו למעלה מזו ומשה עולה על גביהן ואולי שיכול להיות הדרג' גדולה ממשה יהיה מדרגות מלכנו משיחנו המעוטר בעטרי עטרות כמובן מפסוק ונחה עליו רוח ה' וגו' ולדברי רז"ל כי משה שהי' הוא הגואל העתיד וכמו שהארכנו בפירושן של דברים במקומן אם כן אין שיעור וגבול להדרגות הקדושה לז"א תהיו כי מצוה זו אין לה הפסק ותמיד ישנ' בגדר מצו' זו להיות קדושים ונתן טעם לדבריו כי קדוש אני ה' אלהיכם שאין שיעור אל קדושתו יתברך וחפץ ה' בבניו ידידיו להדמו' לקונם בהפלגת הקדושה ומעתה דון בדעתך ההדרגות אשר תבא בהם. עוד ירצה בנתינת הטעם כי קדוש וגו' פי' ולפי ערך גדולת קדושתו ית' צריכין להתקדש כי לצד שאנו מכיני' עצמינו להשראת שכינה על ראשינו צריכין לשער גודל קדושתו ית' כדי לעשות המוכן לדבר כי אינו דומה המאכסן בביתו הדיוט למאכסן שר וגדול וק"ו מלך וק"ו בנו של ק"ו מלך המלכים וק"ו וכו' מלך העולם אשר לו המלוכה שכל מה שיעשה עדיין ישנו בקום עשה כי אין שיעור די להצריך עשות ולזה אמר כי קדוש אני ה' אלהיכם פי' ולערך קדושתי אני מצוה שתכינו עצמכם בכל יכולת המושג:

ותמצא שאמרו ז"ל אם הראשונים כמלאכים וכו' ואם הראשונים אנשים וכו' הראת לדעת כמה צריך אדם עשות בהתקדשותו צא ולמד כמה היו משתדלים בעבודת ה' הראשונים ממעשה ראב"ע שיצתה פרת שכנתו ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים הגם כי כפי דעתו היה מותר ואמרו בירושלמי שהושחרו שיניו בתעניות על הדבר ההוא ולזה כיון באומרו דבר לשון קושי לצד הפלגת הציווי

· מעבר לתחילת הדף