אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ראש השנה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
< אוצר:מיזמים‏ | חדש על ה(מ)דף
גרסה מ־09:58, 19 באוקטובר 2021 מאת מי אדיר (שיחה | תרומות) (גילוח יוסף בראש השנה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום שלישי יג חשוון תשפ"ב - מסכת ראש השנה דף י

גילוח יוסף בראש השנה

בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין

בברייתא המובאת בגמרא ראש השנה (י:-יא.) שנינו: תניא, רבי אליעזר אומר, בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות. בפסח נולד יצחק. בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל. רבי יהושע אומר, בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות... בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין... בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל, ע"כ לשון הברייתא.

מבואר אם כן שלדעת הכל, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. והנה מקרא מלא דיבר הכתוב (בראשית מא יד): "וישלח פרעה ויקרא את יוסף, ויריצהו מן הבור. ויגלח ויחלף שמלותיו ויבוא אל פרעה". ומעתה יש לתמוה, מאחר שנתבאר בברייתא שיצא יוסף מבית האסורים בראש השנה - כיצד זה התגלח ביום טוב דראש השנה, והרי יוסף קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה [כמבואר בכמה מקומות, יעויין תנחומא (פ' נשא סוס"י כח) שיוסף שמר את השבת עד שלא ניתנה, דכתיב "וטבוח טבח והכן"].


פירוש רש"י שיוסף נתגלח מפני כבוד המלכות וביאור החתם סופר בדבריו

על קושיה זו עומד החתם סופר (תורת משה שם), והוא מקדים לדקדק את לשונו של רש"י בפירושו לתורה (שם): ויגלח, מפני כבוד המלכות. ומקור דברי רש"י מבראשית רבה (פט ט) שם מובא נוסח דומה: לחלוק כבוד למלכות. עכ"פ מעיר החתם סופר, לשם מה הוזקק רש"י לפרש שעשה כן בשביל כבוד המלכות. וכי בלאו הכי לא היה ראוי לאדם שישב שנים רבות בבית האסורין לגלח שערותיו.

אלא, מבאר החתם סופר, מאחר שנתבאר בסוגייתנו שאותו יום היה ראש השנה, ממילא תמוה איך הניח לגלח עצמו ביום טוב. ולכך פירש רש"י שעשה כן בשביל כבוד המלכות, והיינו שגילח על ידי גוי, ואמירה לנכרי במקום מצוה מותרת.

ומוסיף החת"ס שבאמת נחלקו בזה הש"ך והט"ז. דהנה כתב הט"ז (יו"ד סימן קצח סקכ"א) דאיתא במרדכי בהלכות נדה והביאו בהגהת שערי דורא, שאם אירע ליל טבילתה בחול המועד, נכון הדבר ששפחה עובדת כוכבים תגלחם לה [- היינו, תיטול צפורניה], דאמירה לעובד כוכבים שבות היא ובמקום מצוה לא גזרו. וכתב על כך הט"ז דהיינו דוקא בחול המועד, אבל בשבת ויום טוב אם אירע ששכחה ליטול הצפורניים, לא תאמר לעובדת כוכבים שתחתוך לה, דכיון שאין מצוה גמורה בנטילת צפורניים למה נבטל בזה שבות, דאמירה לעובד כוכבים שבות הוא כו'. ומסיים הט"ז: וראיתי מי ששגג בזה וצוה לחתוך ביום טוב ע"י עובדת כוכבים, ולא כיוון נכונה לעניות דעתי, עכ"ל.

והש"ך בנקודות הכסף הביא דבריו ומה שהשיג על אותו מורה שהורה לחתוך על ידי נכרית, וכתב הש"ך: זה שהורה טב הורה. והוא מאריך בדחיית קושיותיו של הט"ז, ומסיק: שלא בכלי הדבר פשוט דמותר, ולית דין צריך בשש.

מעתה, מבאר החתם סופר, לכך נתכוון רש"י כשביאר שהיה בגילוח זה משום כבוד מלכות. דכיון שהיה בזה צורך מצוה הותר לו לגלח שערותיו על ידי נכרי, כיון שלדעת הש"ך התירו שבות דאמירה לנכרי לצורך מצוה. [החת"ס לא מזכיר שהיה זה גילוח ע"י נכרי, אבל פשוט מתוך מה שציין לדברי הש"ך והט"ז שלכך כוונתו].


דקדוק השארית יעקב בטעם שהעמיד רש"י דבריו על 'ויגלח' דוקא

על פי זה, מוסיף בספר שארית יעקב, יבואר היטב מדוע העמיד רש"י את דבריו רק על תחילת הפסוק 'ויגלח', ולא על המשכו - 'ויחלף שמלותיו', אף שבודאי גם החלפת השמלות היה בה משום כבוד מלכות. אך לפי דברי החתם סופר יבוארו הדברים היטב, כי בהחלפת השמלות אין כלל איסור ולכן לא הוצרך רש"י לבאר לשם מה עשה כן, וכל בר דעת מבין טעם החלפת השמלות. ורק על 'גילוח' הוקשה לרש"י כיצד עשה זאת כיון שיצא בראש השנה, וגילוח אסור ביום טוב, ועל כך פירש רש"י שעשה זאת משום כבוד המלכות. [ושם הביא יישוב זה בשם "זקני הגאון הגדול האב"ד מהור"ר חייקי מק"ק הראדני"].

ובאמת אף שבלשון הפסוק לא הוזכר כלל ש'ויגלח' היינו על ידי נכרי ולא על ידי עצמו, אך כ"כ האבן עזרא: ויגלח, המגלח. וכוונתו לכאורה, שעל פי כללי הדקדוק, אם יוסף הוא היה הפועל בגילוח זה, היה לתורה לנקוט במשקל 'התפעל' - 'ויתגלח'. ומכך שנקטה התורה לשון 'ויגלח' משמע שאחר הוא שגילח את יוסף.

מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בטעמא דקרא הלך אף הוא בדרכו של החת"ס, וציין לדברי המדרש שכל טוב, שם מבואר ששר המשקים הוא שגילח את יוסף, ואם כן לא היה כאן אלא משום אמירה לגוי, וכיון שכבוד המלכות הוי כדבר מצוה שהרי אמרו (ברכות ט:) לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם כו'. ולמצוה רבה ולצורך גדול התירו שבות דאמירה לגוי כמו שכתוב בגיטין {(ח:), עכת"ד הטעמא דקרא.

ואמנם יש להעיר שבאמת לדעת חלק מהפוסקים לא התירו מלאכה גמורה דאורייתא אף במקום מצוה, ורק לדעת בעל העיטור שהביא הר"ן (סו"פ רבי אליעזר דמילה), הותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעדות שבת. וכן העתיק הרמ"א (סימן רעו ס"ב) שלצורך גדול מותר לומר לנכרי לעשות אף מלאכה דאורייתא. ולדבריהם אפשר לומר דחשיב צורך גדול משום כבוד המלכות.


יישוב בדרך פשוטה שהיה בכך משום פיקוח נפש אם לא היה מגלח

ובספר מרפסין איגרא כתב ליישב בדרך פשוטה, שהיה בכך משום פיקוח נפש, שאם אל היה מגלח היה מקום שיהרגנו פרעה משום זלזול בכבוד המלכות. ולכן הותר ליוסף לגלח.

ואמנם בכך יבואר מה שפירש רש"י שעשה כן משום כבוד מלכות, אך לכאורה יש להעיר שמשום פיקוח נפש כלל אין צריך להגיע לכל זה. שהרי כיון שציווה המלך להביא את יוסף לפניו, ובכלל הבאת אדם לפני המלך היינו בגילוחו והחלפת שמלותיו, ממילא נראה שאם היה יוסף מונע משליחי המלך לגלחו - בזה עצמו היה טעם מספיק כדי להורגו, או כי מונעם מלקיים מצות המלך, או כי יש להחשיב זאת כמרידה במלכות, אחרי שציווה המלך להביאו ובכלל הבאתו - גילוח שערותיו. אמנם אם כן לא היה צריך רש"י להוסיף שיש בכך משום כבוד מלכות, ויל"ע בזה.


עדות על הדיין ממישקולץ כשבא מעשה לידו במחנה ההשמדה אושוויץ

בנותן טעם להביא עדות מרעידה עליה מעיד הרב מוייצען בספרו מקדשי ה', על מה שאירע במחנה ההשמדה אושוויץ עם הדיין ממישקולץ הגה"צ רבי מנחם מענדל קארדאער הי"ד, בה בא נידון זה הלכה למעשה ממש: באושוויץ היה חוק נוקשה כי על כל האסורים להתגלח מדי יום ביומו. בהגיע ימי הרחמים והסליחות לא רצה רבי מענדל לגלח את זקנו. בשעת המסדר בראש השנה כבר החלו להכיר על פניו שערות לבנות. הקאפו הנאצי הבחין בכך, חמתו בערה בו והוא תפס בו והשליכו אל הצריף המסוגר בין הנערים שהיו מיועדים להישלח אל בית המוקד. ידענו, שאת רבי מענדל נוכל לנסות לפדות, מאחר שהוא לא היה במנין של הילדים, עליהם הופקדו אנשי הקאפוס היהודים שמונו כאחראים על הילדים שהוצאו בסלקציה. ועל כן, גם אם יוציאו אותו משם, לא יצטרכו הגרמנים לחפש אחר במקומו...

החלטנו כי על רבי מענדל לעזוב את אושוויץ כליל ויהי מה. לשם כך, חיזרתי אחרי יהודי אחר שנשלח באותו היום לעבודה במחנה אחר... הצלחתי לדבר על לבו של אחד מלאו שהיה מיועד להצטרף לנסיעה, להחליף את מקומו עם רבי מענדל, והלה יישאר לעת עתה באושוויץ.

כעת, חזרתי למשא ומתן עם אנשי האס-אס שייאותו לשחררו. לאחר תחנונים והשתדלויות רבות הסכימו אנשי האס-אס לשלח את רבי מענדל, תמורת סכום כסף גדול. ובתנאי קודם למעשה, שרבי מענדל יגלח את זקנו עוד טרם ייצא מהצריף, כדי שלא ימשוך את עין הרואים בגלל שערותיו הלבנות.

דיברתי מרחוק עם הגה"צ רבי מענדל, הסברתי לו את מצב העניינים לאשורם, ואמרתי לו את דעתי כי מאחר שמדובר בפיקוח נפש בעליל, ללא ספק עליו לגלח את זקנו. והוא ענה לי על אתר, כי אף אצל יוסף בצאתו מבית האסורים כתוב "ויגלח", ואמרו חכמינו ז"ל שהיה זה בראש השנה. ואמר, כי בודאי הוא לא יחזיק עצמו בצדקות וחסידות יתירה על יוסף הצדיק.


יישוב המילי דאבות עפ"ד הארעא דרבנן בדעת התוספות ותמיהה על דבריו

ובעיקר הקושיא, כבר עמד על כך בארעא דרבנן (אות שלו) וציין לדברי התוספות בעבודה זרה (יא. ד"ה עוקרין) שכתבו שמשום כבוד מלכים דחינן אף איסורא דאורייתא, דבל תשחית ואיסור צער בעלי חיים. ועפ"ז כתב בספר מילי דאבות (בראשית שם) שיש לבאר כן גם בדברי רש"י שפירש הא דגילח יוסף, משום כבוד מלכות. דהיינו שהוקשה לו כיצד גילח יוסף שערותיו בראש השנה, ועל זה יישב רש"י שכיון שהיה בכך משום כבוד מלכות - הלא כבוד מלכות דוחה ל"ת שבתורה כ'בל תשחית' ו'צער בעלי חיים' והוא הדין שידחה איסור תגלחת ביום טוב.

ואמנם המילי דאבות כתב שם שהארעא דרבנן עצמו הביא מכך ראיה לדבריו, אך לא מצאתי זאת בדבריו שם. וביותר, שנראה לכאורה מדבריו לא כן. דהנה, על עיקר דברי התוספות שם הקשה הארעא דרבנן מדברי הגמרא בברכות (יט:) המקשה על המבואר בסוגיא שם דאמרינן "אין חכמה ואית תבונה ואין עצה לנגד ה'", מהא דאמר ר' אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. ומיישבת הגמרא דאיירי בטומאה דרבנן, כיון שרוב ארונות יש בהם חלל טפח.

ומעתה, הקשה הארעא דרבנן, לדעת התוספות שכבוד מלכים מתיר אף איסורי תורה, מה הוקשה לגמרא הא שאני התם שדילגו ע"ג ארונות המתים לצורך כבוד מלכות. ויישב, דשאני איסור טומאת כהנים שיש בו עשה ולא תעשה כמבואר באלו מציאות. ואין כבוד מלכים דוחה עשה ולא תעשה. ואם כן, כשנבוא לדון לפי דבריו בהיתר גילוח ביום טוב מחמת כבוד מלכים - הרי יש לנו לומר שלא ידחה כבוד מלכים גילוח ביום טוב, כיון דמלאכה ביום טוב יש בה משום עשה ולא תעשה, ואין כבוד מלכים דוחה עשה ולא תעשה לדעת הארעא דרבנן.


הוראת המעשה אברהם לגדולי העיר מידל"י להפליג בספינה לקבל פני הסולטן

הוראה למעשה למד בספר מעשה אברהם (או"ח סימן מח) מהתגלחותו של יוסף בראש השנה. בתחילה מביא הוא עובדה שאירעה כשיצא אדוננו המלך ירום הודו מהעיר קושטא לסובב נתיבות ולראות כפרים ועיירות, גדלות וקטנות. וביום השבת בי"ב סיון שנתהתר"ד ליצירה, בא אגרת אחת כתובה וחתומה אל העיר איזמיר מאת גדולי העיר מידל"י, ושם נאמר שאדוננו המלך השולטן עבדול מיג'יד ירום הודו ותכון מלכותו, בא יבוא ברינה לעיר מידיל"י ביום ב' או ג'. ומשום כבוד מלכות עליהם לצאת ביום השבת באוניה כדי להגיע ולקבל פני המלך. ושאלתם בפיהם האם מותר להם להפליג באוניה בשבת לצור זה.

ראיה להיתר מביא המעשה אברהם מיוסף: מכל מקום, מענין יוסף הצדיק שגילח שערו כשהלך לפני פרעה לפתור חלומותיו, נראה דמדאורייתא התירו משום כבוד מלכות. והוא, דאמרינן במסכת ראש השנה דף י"א דביום ראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, וקרא כתיב דביציאתו נתגלח, דכתיב 'ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו' וכו'. ואם איתא דאיסורו דאורייתא, לא התירו משום כבודו של מלכות. אלא ודאי מוכרח לומר, דקיימא לן דאיסור דאורייתא התירו משום כבוד מלכות. וזהו מה שכתוב במדרש רבה והביאו רש"י בפירוש החומש, וז"ל: ויגלח ויחלף שמלותיו, לחלוק כבוד למלכות. ומכח זה רצה המעשה אברהם להתיר לגדולי העיר מידל"י לצאת בספינה לקראת המלך, עי"ש שהאריך בזה.


חידוש הרוגוצ'ובר שיוסף עיבר את חודש אלול ודחה את ראש השנה

לסיום, נציין למהלך מחודש אחר אותו סולל הרוגוצ'ובר (בראשית שם) בביאור הענין. לדבריו, יש לומר שיוסף עיבר את אותו חודש אלול, כך שראש השנה נדחה למעשה למחרת, ולכן הותר ליוסף להתגלח ביום יציאתו מן הבור.