אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נזיר/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(משתמש:מי אדיר, נא לבדוק אם יפה הגהתי 'עד' במקום 'על'. תודה רבה.)
 
שורה 22: שורה 22:
אמנם המנחת חינוך לא ניחא ליה בתירוץ זה, שכן "כיון שמצות נזיר לגלח אחר הקרבן השלישי, אין סברא שלא היו זורקין דם משום קרבן עד שישחוט השלישי". דהיינו שאמנם בדיעבד מועילה התגלחת אחר שחיטת הקרבן הראשון, אך לכתחילה צריך לגלח אחר שחיטת הקרבן השלישי, ואם כן בכדי ליישב את הקושיא הנ"ל נצטרך לחדש שתחילה ישחטו את ג' הקרבנות והנזיר יגלח, ואחר כך יזרוק את הדמים ואז תתחיל הנזירות השניה. ודבר זה ראוי היה שיתפרש להדיא אם אכן זה האופן היחיד שבו יוכל לקיים את מצות התגלחת של הנזירות הראשונה. ו"הוה להו להש"ס ולהר"מ לפרש זה, דבקיבל שתי נזירות צריך לגלח קודם זריקה דוקא, והוא דבר חדש ואינו פשוט כל כך".
אמנם המנחת חינוך לא ניחא ליה בתירוץ זה, שכן "כיון שמצות נזיר לגלח אחר הקרבן השלישי, אין סברא שלא היו זורקין דם משום קרבן עד שישחוט השלישי". דהיינו שאמנם בדיעבד מועילה התגלחת אחר שחיטת הקרבן הראשון, אך לכתחילה צריך לגלח אחר שחיטת הקרבן השלישי, ואם כן בכדי ליישב את הקושיא הנ"ל נצטרך לחדש שתחילה ישחטו את ג' הקרבנות והנזיר יגלח, ואחר כך יזרוק את הדמים ואז תתחיל הנזירות השניה. ודבר זה ראוי היה שיתפרש להדיא אם אכן זה האופן היחיד שבו יוכל לקיים את מצות התגלחת של הנזירות הראשונה. ו"הוה להו להש"ס ולהר"מ לפרש זה, דבקיבל שתי נזירות צריך לגלח קודם זריקה דוקא, והוא דבר חדש ואינו פשוט כל כך".


המנ"ח מוסיף ומדגיש כי עיקר הטענה אינה על הרמב"ם, שהרי בפשוטו חשבון דברי הרמב"ם מוכרחים מתוך הסוגיא עצמה, שהרי כיון שהדין הוא שאחר זריקת אחד מן הדמים מותר הנזיר מאיסורי הנזירות, הרי תכף תחול עליו הנזירות השניה כיון שיש לה מקום לחול. ואין סברא לומר שלא תחול הנזירות השניה עד אחר התגלחת, שהרי נזיר שלא גילח ביום הקרבת קרבנותיו יכול לגלח לאחר זמן, ואם ננקוט שבאופן שנזר שתי נזירויות לא חלה הנזירות השניה כל זמן שלא גילח, ומאידך איסורי הנזירות הראשונה פוקעים עם זריקת דם הקרבן הראשון - נמצא שיכול הנזיר לעכב את תגלחתו וכך למצוא זמן שבו יהיה מותר בשתיית יין וכו' כיון שכבר הותרה הנזירות הראשונה, ואילו השניה עדיין לא חלה על אחר הגילוח, וזה דבר שאינו מסתבר, אלא פשוט שמיד שמוצאת הנזירות השניה מקום לחול עם היתר הנזירות הראשונה, הרי היא חלה, ואם כן קשה כנ"ל כיצד יכול לגלח. והניח קושייתו בצ"ע.
המנ"ח מוסיף ומדגיש כי עיקר הטענה אינה על הרמב"ם, שהרי בפשוטו חשבון דברי הרמב"ם מוכרחים מתוך הסוגיא עצמה, שהרי כיון שהדין הוא שאחר זריקת אחד מן הדמים מותר הנזיר מאיסורי הנזירות, הרי תכף תחול עליו הנזירות השניה כיון שיש לה מקום לחול. ואין סברא לומר שלא תחול הנזירות השניה עד אחר התגלחת, שהרי נזיר שלא גילח ביום הקרבת קרבנותיו יכול לגלח לאחר זמן, ואם ננקוט שבאופן שנזר שתי נזירויות לא חלה הנזירות השניה כל זמן שלא גילח, ומאידך איסורי הנזירות הראשונה פוקעים עם זריקת דם הקרבן הראשון - נמצא שיכול הנזיר לעכב את תגלחתו וכך למצוא זמן שבו יהיה מותר בשתיית יין וכו' כיון שכבר הותרה הנזירות הראשונה, ואילו השניה עדיין לא חלה עד אחר הגילוח, וזה דבר שאינו מסתבר, אלא פשוט שמיד שמוצאת הנזירות השניה מקום לחול עם היתר הנזירות הראשונה, הרי היא חלה, ואם כן קשה כנ"ל כיצד יכול לגלח. והניח קושייתו בצ"ע.




שורה 28: שורה 28:
והחזון איש {{ממ|אה"ע סימן קלח סק"ו}} הביא דברי הכסף משנה שכתב בטעם דברי הרמב"ם שבכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מטמא למתים, שהוא פשוט שהרי אין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין. ותמה החזו"א על דבריו, שהרי בודאי יש זמן כזה שבו הותרה הנזירות הראשונה ועדיין לא חלה הנזירות השניה, ובזמן זה הוא מותר בשתיית יין ובטומאת מתים - דהיינו אחר שנזרק עליו אחד מן הדמים שבזה הותר מהנזירות הראשונה, ומאידך הנזירות השניה לא חלה עליו עד אחר התגלחת [- שהרי אם לא כן היה אסור בתגלחת זו עצמה], ונמצא שיש זמן שבו מותר ביין בין נזירות לנזירות, ואם כן דברי הכסף משנה צריכים עיון במה שכתב שאין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין.
והחזון איש {{ממ|אה"ע סימן קלח סק"ו}} הביא דברי הכסף משנה שכתב בטעם דברי הרמב"ם שבכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מטמא למתים, שהוא פשוט שהרי אין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין. ותמה החזו"א על דבריו, שהרי בודאי יש זמן כזה שבו הותרה הנזירות הראשונה ועדיין לא חלה הנזירות השניה, ובזמן זה הוא מותר בשתיית יין ובטומאת מתים - דהיינו אחר שנזרק עליו אחד מן הדמים שבזה הותר מהנזירות הראשונה, ומאידך הנזירות השניה לא חלה עליו עד אחר התגלחת [- שהרי אם לא כן היה אסור בתגלחת זו עצמה], ונמצא שיש זמן שבו מותר ביין בין נזירות לנזירות, ואם כן דברי הכסף משנה צריכים עיון במה שכתב שאין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין.


ובתוך דבריו עמד החזו"א לבאר דבר זה, כיצד באמת לא תחול הנזירות השניה אלא אחר קיום מצות התגלחת של הנזירות הראשונה, זאת על אף שאיסורי הנזירות הראשונה כבר פקעו מיד עם זריקת דם הקרבן הראשון, ואם כן יש לנזירות השניה מקום לחול ומדוע לא תחול מיד. וביאר החזו"א בתוך דבריו: "ודאי כן הוא דעת הנודר, שלא תחול שניה עד שתתקיים כל מצות הראשונה". ולכאורה כוונתו שמאחר ולעולם כשיבוא לגלח כמצוותו אחר הקרבת הקרבנות לו תחול הנזירות השניה יהיה אסור בקיום מצוות התגלחת - ממילא פשוט דעתו היתה שלא תחול הנזירות השינה אלא אחר קיום כל מצוות הנזירות הראשונה ובכללן גם מצוות התגלחת.
ובתוך דבריו עמד החזו"א לבאר דבר זה, כיצד באמת לא תחול הנזירות השניה אלא אחר קיום מצות התגלחת של הנזירות הראשונה, זאת על אף שאיסורי הנזירות הראשונה כבר פקעו מיד עם זריקת דם הקרבן הראשון, ואם כן יש לנזירות השניה מקום לחול ומדוע לא תחול מיד. וביאר החזו"א בתוך דבריו: "ודאי כן הוא דעת הנודר, שלא תחול שניה עד שתתקיים כל מצות הראשונה". ולכאורה כוונתו שמאחר ולעולם כשיבוא לגלח כמצוותו אחר הקרבת הקרבנות לו תחול הנזירות השניה יהיה אסור בקיום מצוות התגלחת - ממילא פשוט דעתו היתה שלא תחול הנזירות השניה אלא אחר קיום כל מצוות הנזירות הראשונה ובכללן גם מצוות התגלחת.


ואמנם יש להעיר לפי מה שהעלה המנחת חינוך שישנה דרך לקיים שניהם, דהיינו באופן שישחט את כל הג' קרבנות, ואחר כך יגלח, ושוב יזרוק את הדם - אם כן למה נתלה שדעת הנדור שלא תחול שניה עד שתקיים מצות הראשונה לגמרי, שמא דעתו לעשות באופן זה שתחול הנזירות מיד אחר זריקת הדם ואעפ"כ לא תמנע את מצות התגלחת כיון שכבר יתגלח קודם לכן בין שחיטת הקרבנות לזריקת דמם.
ואמנם יש להעיר לפי מה שהעלה המנחת חינוך שישנה דרך לקיים שניהם, דהיינו באופן שישחט את כל הג' קרבנות, ואחר כך יגלח, ושוב יזרוק את הדם - אם כן למה נתלה שדעת הנודר שלא תחול שניה עד שתקיים מצות הראשונה לגמרי, שמא דעתו לעשות באופן זה שתחול הנזירות מיד אחר זריקת הדם ואעפ"כ לא תמנע את מצות התגלחת כיון שכבר יתגלח קודם לכן בין שחיטת הקרבנות לזריקת דמם.




שורה 46: שורה 46:


;תגלחת של קיום דין נזירות אינה סותרת אף לנזירות אחרת
;תגלחת של קיום דין נזירות אינה סותרת אף לנזירות אחרת
הצעה מחודשת ליישוב קושיא זו העלה בספר חידושי בתרא {{ממ|אות קע}}, לפיה אין איסור גילוח בנזיר אלא בתגלחת סתם אבל תגלחת כזו שיש בה קיום דין נזירות אין בה סתירה לניהוג הניזרות. ולכן אף שמגלח תגלחת של נזירות ראשונה, ועתה הוא נזיר בשנית, מכל מקום תגלחת זו היא תגלחת של קיום דין נזיר ואינה סותרת להיותו נזיר, ולכן יכול לגלחה אף בעת היותו נזיר בשנית.
הצעה מחודשת ליישוב קושיא זו העלה בספר חידושי בתרא {{ממ|אות קע}}, לפיה אין איסור גילוח בנזיר אלא בתגלחת סתם אבל תגלחת כזו שיש בה קיום דין נזירות אין בה סתירה לניהוג הנזירות. ולכן אף שמגלח תגלחת של נזירות ראשונה, ועתה הוא נזיר בשנית, מכל מקום תגלחת זו היא תגלחת של קיום דין נזיר ואינה סותרת להיותו נזיר, ולכן יכול לגלחה אף בעת היותו נזיר בשנית.

גרסה אחרונה מ־20:16, 1 בפברואר 2023

יום שלישי ט' שבט תשפ"ג - מסכת נזיר דף ח[עריכה]

תגלחת כל שלושים בנזיר כעפר הארץ[עריכה]

אופן התגלחת בנזיר כעפר הארץ שנעשה נזיר בזה אחר זה

במשנה בנזיר (ח.) שנינו: הריני נזיר כשער ראשי, וכעפר הארץ, וכחול הים – הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחת לשלושים יום. ובתוספות: פירוש, נזירות הרבה קיבל עליו, כעפר הארץ וכחול היום, ומגלח ביום שלושים ומביא קרבנותיו.

וכך פסק הרמב"ם (נזירות פ"ג הי"ח): האומר הריני נזיר כשער ראשי, או כעפר הארץ, או כחול הים – הרי זה כמי שאמר 'הרי נזירות [- נזירויות] עלי כמנין שער ראשי או כמנין עפר הארץ או כמנין חול הים. לפיכך, יגלח כל שלשים יום, ויתחיל למנות נזירות שניה שלושים יום ויגלח, וכן עד שימות. ובכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מיטמא למתים, ואם שתה או נטמא, אפילו ביום התגלחת, הרי זה לוקה.

וכתב הכסף משנה: ומה שאמר 'ובכל תגלחת אינו שותה יין וכו' עד הרי זה לוקה – פשוט הוא, שהרי אין שום דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות, לשיהיה מותר ביין או להטמא למתים.


תמיהת המנחת חינוך שאחר זריקת הדם חלה נזירות שניה וכיצד יגלח

אמנם המנחת חינוך תמה על דין זה, וכתב: "והנה, אם כי זה פשוט לדעת רבינו הכסף משנה, אני בעניות דעתי איני מבין דבר זה". הסיבה לתמיהתו של המנחת חינוך, נובעת מדין אחר אותו פוסק הרמב"ם (פ"ח ה"ה-ו), והוא, שהנזיר המביא קרבנותיו כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים [- דהיינו אחד מג' הקרבנות שעליו להביא], הותר לשתות יין. והתגלחת היא מצוה ואינה מעכבת. ואף אם לא גילח באותו יום, מגלח אחר כן ואפילו עבר זמן רב, כדי לקיים מצות תגלחת.

והנה אם נזיר הביא קרבנותיו ולא גילח, באופן שמותר הוא עתה בשתיית יין ומחוייב במצות תגלחת, ובאופן זה קיבל עליו נזירות נוספת - הרי בודאי אסור הוא לקיים מצות גילוח בימי נזרו, שהרי תגלחת אסורה לנזיר ואם גילח עובר בעשה ולא תעשה - ואין עשה של מצות התגלחת של הנזירות הראשונה, דוחה לא תעשה ועשה. ואף שהעשה של נזירות הוא 'עשה קל' שכן 'ישנו בשאלה' ועשה דוחה עשה שישנו בשאלה כמבואר ביבמות (ה.) - הרי זה אינו שייך באופן זה של תגלחת בנזיר, שכן גם העשה הדוחה - דהיינו מצות התגלחת - אף הוא ישנו בשאלה, ובאופן זה ודאי שאין עשה שישנו בשאלה דוחה לא תעשה ועשה אף אם העשה ישנו בשאלה.

ואם כן אף בנידון דידן, בנוזר נזירות אחר נזירות כעפר הארץ וכחול הים, לפי מה שכתב הרמב"ם שהנזירות השניה חלה עליו מיד עם סיום הנזירות הראשונה, היינו אם נזרק עליו אחד מן הדמים והותר מנזירות ראשונה, תכף באותו רגע חלה עליו נזירות שניה ואין רגע מפסיק ביניהם - אם כן היאך מבואר שבכל שלשים יום מביא קרבנותיו ומגלח, הרי מיד אחר הקרבן הראשון והותר מהנזירות הראשונה, חלה עליו תיכף השניה ושוב לא יוכל לגלח, שכן עובר הוא בגילוח זה בעשה ולא תעשה שאינם נדחים ע"י העשה.


הצעת המנחת חינוך שישחטו את קרבנות הנזיר ויגלח ואח"כ יזרוק את דמם

והנה זמן תגלחת הנזיר מבואר ברמב"ם שהוא אחר שחיטת קרבן השלמים - שהוא הקרבן האחרון הקרב משלשת הקרבנות שמקריב הנזיר, חטאת עולה ושלמים. אמנם כתב הרמב"ם שבדיעבד אם גילח אחר שחיטת הקרבן הראשון - החטאת - יצא ידי חובתו. ולפי זה מציע המנ"ח ליישב את קושייתו והיינו באופן שיגלח אחר שחיטה קודם זריקה - שבאופן זה יצא ידי חובת מצות תגלחת שבדיעבד מועילה אחר שחיטת הקרבן הראשון, ומאידך עדיין לא חלה עליו הנזירות השניה שכן לא הותר מהנזירות הראשונה עד אחר זריקת אחד מן הדמים. וזאת אין להקשות איך יגלח אחר שחיטת הקרבן הראשון, שעה שעדיין לא הסתיימה הנזירות עד אחר זריקת דם הקרבן - שכן "מצוותו בכך" וכך דין הנזירות.

אמנם המנחת חינוך לא ניחא ליה בתירוץ זה, שכן "כיון שמצות נזיר לגלח אחר הקרבן השלישי, אין סברא שלא היו זורקין דם משום קרבן עד שישחוט השלישי". דהיינו שאמנם בדיעבד מועילה התגלחת אחר שחיטת הקרבן הראשון, אך לכתחילה צריך לגלח אחר שחיטת הקרבן השלישי, ואם כן בכדי ליישב את הקושיא הנ"ל נצטרך לחדש שתחילה ישחטו את ג' הקרבנות והנזיר יגלח, ואחר כך יזרוק את הדמים ואז תתחיל הנזירות השניה. ודבר זה ראוי היה שיתפרש להדיא אם אכן זה האופן היחיד שבו יוכל לקיים את מצות התגלחת של הנזירות הראשונה. ו"הוה להו להש"ס ולהר"מ לפרש זה, דבקיבל שתי נזירות צריך לגלח קודם זריקה דוקא, והוא דבר חדש ואינו פשוט כל כך".

המנ"ח מוסיף ומדגיש כי עיקר הטענה אינה על הרמב"ם, שהרי בפשוטו חשבון דברי הרמב"ם מוכרחים מתוך הסוגיא עצמה, שהרי כיון שהדין הוא שאחר זריקת אחד מן הדמים מותר הנזיר מאיסורי הנזירות, הרי תכף תחול עליו הנזירות השניה כיון שיש לה מקום לחול. ואין סברא לומר שלא תחול הנזירות השניה עד אחר התגלחת, שהרי נזיר שלא גילח ביום הקרבת קרבנותיו יכול לגלח לאחר זמן, ואם ננקוט שבאופן שנזר שתי נזירויות לא חלה הנזירות השניה כל זמן שלא גילח, ומאידך איסורי הנזירות הראשונה פוקעים עם זריקת דם הקרבן הראשון - נמצא שיכול הנזיר לעכב את תגלחתו וכך למצוא זמן שבו יהיה מותר בשתיית יין וכו' כיון שכבר הותרה הנזירות הראשונה, ואילו השניה עדיין לא חלה עד אחר הגילוח, וזה דבר שאינו מסתבר, אלא פשוט שמיד שמוצאת הנזירות השניה מקום לחול עם היתר הנזירות הראשונה, הרי היא חלה, ואם כן קשה כנ"ל כיצד יכול לגלח. והניח קושייתו בצ"ע.


ביאור החזון איש שכן הוא דעת הנודר שלא תחול שניה עד שתתקיים כל מצות ראשונה

והחזון איש (אה"ע סימן קלח סק"ו) הביא דברי הכסף משנה שכתב בטעם דברי הרמב"ם שבכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מטמא למתים, שהוא פשוט שהרי אין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין. ותמה החזו"א על דבריו, שהרי בודאי יש זמן כזה שבו הותרה הנזירות הראשונה ועדיין לא חלה הנזירות השניה, ובזמן זה הוא מותר בשתיית יין ובטומאת מתים - דהיינו אחר שנזרק עליו אחד מן הדמים שבזה הותר מהנזירות הראשונה, ומאידך הנזירות השניה לא חלה עליו עד אחר התגלחת [- שהרי אם לא כן היה אסור בתגלחת זו עצמה], ונמצא שיש זמן שבו מותר ביין בין נזירות לנזירות, ואם כן דברי הכסף משנה צריכים עיון במה שכתב שאין דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהיה מותר ביין.

ובתוך דבריו עמד החזו"א לבאר דבר זה, כיצד באמת לא תחול הנזירות השניה אלא אחר קיום מצות התגלחת של הנזירות הראשונה, זאת על אף שאיסורי הנזירות הראשונה כבר פקעו מיד עם זריקת דם הקרבן הראשון, ואם כן יש לנזירות השניה מקום לחול ומדוע לא תחול מיד. וביאר החזו"א בתוך דבריו: "ודאי כן הוא דעת הנודר, שלא תחול שניה עד שתתקיים כל מצות הראשונה". ולכאורה כוונתו שמאחר ולעולם כשיבוא לגלח כמצוותו אחר הקרבת הקרבנות לו תחול הנזירות השניה יהיה אסור בקיום מצוות התגלחת - ממילא פשוט דעתו היתה שלא תחול הנזירות השניה אלא אחר קיום כל מצוות הנזירות הראשונה ובכללן גם מצוות התגלחת.

ואמנם יש להעיר לפי מה שהעלה המנחת חינוך שישנה דרך לקיים שניהם, דהיינו באופן שישחט את כל הג' קרבנות, ואחר כך יגלח, ושוב יזרוק את הדם - אם כן למה נתלה שדעת הנודר שלא תחול שניה עד שתקיים מצות הראשונה לגמרי, שמא דעתו לעשות באופן זה שתחול הנזירות מיד אחר זריקת הדם ואעפ"כ לא תמנע את מצות התגלחת כיון שכבר יתגלח קודם לכן בין שחיטת הקרבנות לזריקת דמם.


ספק הרא"ש אם מותר לו להשהות נזירות ראשונה לולי איסור 'בל תאחר' קרבנותיו

והנה יש שכתב (הדרת יוסף) שהמנחת חינוך בתוך דבריו דחה את תירוצו של החזון איש, וזאת במה שכתב שלא מסתבר שחלות הנזירות השניה תלויה בקיום מצות תגלחת הנזירות הראשונה, כיון שיכול הוא לעכב את התגלחת זמן רב. ואמנם נראה שלא לכך נתכוון המנחת חינוך, וכמו שיבואר.

דהנה בפירוש הרא"ש כתב להסתפק בדין נזיר זה: והא מספקא לי, אם ירצה לעמוד בנזירותו בלא הבאת קרבן זמן גדול, ורק שלא יעבור בבל תאחר על קרבנות שנתחייב, אם הרשות בידו. מידי דהוה הנזירות שהשלים ימי נזירותו שיכול להשהות קרבנותיו ובלבד שלא יעבור בבל תאחר. או דילמא, כיון שקיבל עליו נזירות כל ימיו, חייב הוא להשלים נזירות זו מיד ולהתחיל אחר. ומסיק הרא"ש: והדעת נוטה כך, כיון שכל ימיו הוא מחוייב נזירות, אין לו לאחר מלהשלים כל מה שיוכל, ע"כ. הרי מפורש בדברי הרא"ש שנזיר זה צריך למהר ולהשלים נזירותו הראשונה כדי שתוכל הנזירות השניה למצוא מקום לחול.

מעתה יקשה על מה שכתב המנחת חינוך שלא מסתבר שחלות הנזירות השניה תלויה בקיום מצות התגלחת של הנזירות הראשונה, כיון שיכול לעכב את התגלחת זמן רב - והלא אינו יכול לנהוג כן למעשה, כיון שסוף סוף מחוייב הוא בנזירויות נוספות ו"כיון שכל ימיו הוא מחוייב נזירות, אין לו לאחר מלהשלים כל מה שיוכל". אמנם באמת אין זו קושיא כי אין כוונת המנחת חינוך שלא מסתבר שיוכל הנזיר לעכב בפועל את חלות הנזירות השניה, אלא כוונתו שאין סברא לומר שלמרות שיש מקום לנזירות השניה לחול עדיין אינה חלה, כיון שיכול לעכב את התגלחת זמן מרובה ונמצא שכל זמן זה לא חלה הנזירות השניה אף שיש לה מקום לחול. דהיינו שאין החסרון במה שיכול הנזיר לעכב את חלות הנזירות השניה, אלא החסרון הוא במה שלמעשה יהיה זמן רב שבו לא תחול הנזירות השניה אף שאיסורי הנזירות הראשונה כבר בטלו - וזהו דבר שלא מסתבר.

ואם אכן לכך נתכוון המנחת חינוך, הרי שאין בדבריו כדי דחייה ליישוב החזון איש, שכן החזו"א חידש שתליית חלות הנזירות השניה בתגלחת הנזירות הראשונה אינה מחמת חלות הנזירות שאינה יכולה לחול כיון שעדיין לא גילח, אלא מחמת דעת הנוזר שכוונתו היתה לנזור באופן זה שתחול הנזירות השניה רק אחר תגלחת הראשונה, וכאילו שהתנה הדבר בפה מלא - וכיון שכן אין שום חסרון סברא לומר שלא תחול הנזירות השניה כל אותו הזמן, כיון שהנוזר פירש להדיא שאין כוונתו להחילה עד זמן זה.

אלא שמכל מקום הקשה החזון איש באופן אחר, שכיון שנמצא שיש זמן שאין בו חלות נזירות ראשונה ולא חלות נזירת שניה, ובזמן זה הוא מותר ביין וכיו"ב, אם כן קשה על דברי הכס"מ שביאר דברי הרמב"ם כיון שאין זמן בין נזירות לנזירות שאינו אסור בו באיסורי הנזירות.


תגלחת של קיום דין נזירות אינה סותרת אף לנזירות אחרת

הצעה מחודשת ליישוב קושיא זו העלה בספר חידושי בתרא (אות קע), לפיה אין איסור גילוח בנזיר אלא בתגלחת סתם אבל תגלחת כזו שיש בה קיום דין נזירות אין בה סתירה לניהוג הנזירות. ולכן אף שמגלח תגלחת של נזירות ראשונה, ועתה הוא נזיר בשנית, מכל מקום תגלחת זו היא תגלחת של קיום דין נזיר ואינה סותרת להיותו נזיר, ולכן יכול לגלחה אף בעת היותו נזיר בשנית.