אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/עז: הבדלים בין גרסאות בדף

אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/עז (עריכה)

גרסה מ־22:58, 21 בספטמבר 2022

נוספו 422 בתים , 21 בספטמבר 2022

אין תקציר עריכה

מי אדיר

בירוקרטים, בודקים, מפעילי מערכת

12,270

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 === תלמוד תורה מתוך סכנת נפשות ===
 ;תמיהת הקובץ שיעורים איך סיכן ריב"ל עצמו במקום דשכיח הזיקא
-בגמרא במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/עז/ב|עז:]]}} מובאות כמה מימרות הנוגעות ל'בעלי ראתן', אנשים חולים שיש להם במוחם שרץ. הגמרא מוסיפה שמחלה זו מדבקת ביותר: מכריז רבי יוחנן, היזהרו מזבובי בעלי ראתן [זבובים השוכנים עליו, קשות להביא אותו חול על איש אחר. [[רש"י/כתובות/עז/ב|רש"י]]]. רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה [במקום שתנשב רוח אחת על שניהם]. רבי אלעזר לא עייל באהליה [לא היה נכנס לביתם]. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה [לא היו אוכלים מביצים שנולדו באותו מבוי].
+בגמרא במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/עז/ב|עז:]]}} מובאות כמה מימרות הנוגעות ל'בעלי ראתן', אנשים חולים שיש להם במוחם שרץ. הגמרא מוסיפה שמחלה זו מדבקת ביותר: מכריז רבי יוחנן, היזהרו מזבובי בעלי ראתן [זבובים השוכנים עליו, קשות להביא אותו חולי על איש אחר. [[רש"י/כתובות/עז/ב|רש"י]]]. רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה [במקום שתנשב רוח אחת על שניהם]. רבי אלעזר לא עייל באהליה [לא היה נכנס לביתם]. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה [לא היו אוכלים מביצים שנולדו באותו מבוי].
 על כל אלה מוסיפה הגמרא ומביאה את הנהגתו של רבי יהושע בן לוי: רבי יהושע בן לוי, מיכרך בהו ועסיק בתורה, אמר "אילת אהבים ויעלת חן", אם חן היא מעלה על לומדיה, אגוני לא מגנא?!
@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 אמנם הריטב"א פירש: מכרך בהו אפילו היכא דלא עסיק בה. והריטב"א מוכיח דבריו מהמבואר בגמרא בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כא/א|כא.]]}} שחלוקה זכות התורה מזכות שאר המצוות, כי כל המצוות מגנות דוקא בזמן העסק בהם, ואילו התורה מגינה אף כבזמן שאינו עוסק בה. וכך גם בנידון דידן בהצלה מבעלי ראתן, יכול היה ריב"ל להיכרך בחולים אף כשלא עסק בתורה, ולימוד התורה בשאר הזמנים הגן עליו. ואמנם יש לעיין בדעת רש"י מדוע פירש שעשה כן 'בשעה שעוסק בתורה', ואף אם דקדק כן מלשון הגמרא, עדיין יקשה מדוע באמת לא נכרך בהם ריב"ל אלא בשעת עסק התורה ולא סמך על הגנתה גם שלא בשעת העסק בה.
-והנה לדברי הריטב"א הרי מוכח שאין הגנת התורה כהגנת שאר המצוות, וודאי לא היה טעמו של ריב"ל מדין 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין', שכן טעם זה ודאי אינו שייך אלא בזמן העסק במצוה או בשליחות אליה. אלא אם כן נחדש שלימוד תורה שלעולם אינו מסיח דעתו ממנה [כדברי התוספות בברכות בחילוקם הנודע בין ברכת התורה לברכת לישב בסוכה]. ורק לדברי רש"י שביאר שכל הנהגת ריב"ל לא היתה אלא בזמן לימוד התורה, בזה יש לדון אם יש לדמות גדרי ההצלה מכח התורה לגדרי ההצלה מכח 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין' שבכל המצוות.
+והנה לדברי הריטב"א הרי מוכח שאין הגנת התורה כהגנת שאר המצוות, וודאי לא היה טעמו של ריב"ל מדין 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין', שכן טעם זה ודאי אינו שייך אלא בזמן העסק במצוה או בשליחות אליה. [אלא אם כן נחדש שלימוד תורה לעולם אינו מסיח דעתו ממנו, כדברי התוספות בברכות בחילוקם הנודע בין ברכת התורה לברכת לישב בסוכה, והרי זה כהולך בדרך לעשיית מצוה]. ורק לדברי רש"י שביאר שכל הנהגת ריב"ל לא היתה אלא בזמן לימוד התורה, בזה יש לדון אם יש לדמות גדרי ההצלה מכח התורה לגדרי ההצלה מכח 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין' שבכל המצוות.
@@ שורה 46: / שורה 46: @@
 ולפי זה הציע בספר אז ישיר לבאר שלכן נמנע רש"י מלפרש שריב"ל לא חשש מבעלי ראתן אף שלא בזמן עסק התורה, וזאת משום שרש"י נקט, ודלא כבעל המשנת פיקוח נפש, שבעלי ראתן סכנתם סכנת נפשות, ולא מצאנו שהתורה מגנה מחשש מיתה שלא בזמן עסק התורה. אמנם יש להעיר לפי זה שכן בפשטות משמע מהמהרש"א שכל הגנת התורה אינה ממיתה אלא מיסורין, וא"כ מה שעכ"פ בשעת עסק התורה תגן התורה אינו מחמת ה'תורה' דוקא אלא מחמת דין 'מצוה' וככל המצוות שנאמר בהם 'שלוחי מצוה אינם ניזוקין'.
-ואם כן, אם נפרש שרש"י פירש שריב"ל נכרך בבעלי ראתן דוקא בזמן עסק התורה, כיון שסכנתם סכנת נפשות, אם כן תחזור קושיית הגרא"ו למקומה, כיצד לא חשש להכניס עצמו למקום סכנה, היכא דשכיח הזיקא, ואין ליישב כיישוב הגרא"ו, שהרי כבר נתבאר שכשהתורה מגנה רק בזמן עסק התורה [כגון בסכנת מיתה] אין זה אלא מלתא ד'שלוחי מצוה אינם ניזוקין', וא"כ לא שייך ליישב כיישוב הגרא"ו שכל עניינו הוא לחלק בין הגנת התורה להגנת שאר המצוות. וצריך לחלק ולומר, שלדעת רש"י, בסכנת נפשות הגנת התורה בשעת העסק בה מגינה, ואילו הגנת התורה שלא בשעת העסק בה אינה מגינה, אך אין כוונת רש"י שההגנה כאן היא מכה ההגנה הכללית של כל המצוות.
+ואם כן, אם נפרש שרש"י פירש שריב"ל נכרך בבעלי ראתן דוקא בזמן עסק התורה, כיון שסכנתם סכנת נפשות, אם כן תחזור קושיית הגרא"ו למקומה, כיצד לא חשש להכניס עצמו למקום סכנה, היכא דשכיח הזיקא, ואין ליישב כיישוב הגרא"ו, שהרי כבר נתבאר שכשהתורה מגנה רק בזמן עסק התורה [כגון בסכנת מיתה] אין זה אלא מלתא ד'שלוחי מצוה אינם ניזוקין', וא"כ לא שייך ליישב כיישוב הגרא"ו שכל עניינו הוא לחלק בין הגנת התורה להגנת שאר המצוות. וצריך לחלק ולומר, שלדעת רש"י, בסכנת נפשות מגינה התורה רק בשעת העסק בה, ואילו שלא בשעת העסק בה אינה מגינה, אך אין כוונת רש"י שההגנה כאן היא מכח ההגנה הכללית של כל המצוות, כי אם בהגנת התורה הפרטית יש חילוק בין שעת העסק בה לשאר זמנים.
@@ שורה 52: / שורה 52: @@
 ובספר אז ישיר עמד בעיקר הדבר, בחילוק ההנהגה בין האמוראים כיצד לנהוג בבני ראתן, שהרי מחד חלקם חששו ביותר שמא יוזקו מהם, ואילו רבי יהושע אף נכרך ונדבק בהם ולא חשש כלל. ולכאורה ממה נפשך, אם התורה מגינה על לומדיה, מדוע לא סמכו על כך גם שאר האמוראים.
-ובכדי לבאר הדבר הקדים לחקור בגדר הדבר שהתורה מגינה על העוסק בה, האם הוא מדין 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין', או שהטעם הוא משום סגולה מיוחדת בתורה שמגינה על לומדיה וכמו שיש לה סגולה מיוחדת להעלות חן על לומדיה. ונראה שבזה נחלקו האמרואים, כי רבי זירא ורבי אלעזר סברו שאף שהתורה מגינה, אך הוא מדין 'שלוחי מצוה' ולכן במקום דשכיח הזיקא אין לסמוך על זה כמבואר בגמרא בפסחים. משא"כ ריב"ל סבר שגדר ההגנה הוא משום שיש סגולה ומעלה מיוחדת בתורה, ולכן סבר ריב"ל שבהגנת התורה אין חילוק בדבר, וגם במקום דשכיח הזיקא תורה מגנא.
+ובכדי לבאר הדבר הקדים לחקור בגדר הדבר שהתורה מגינה על העוסק בה, האם הוא מדין 'שלוחי מצוה אינן ניזוקין', או שהטעם הוא משום סגולה מיוחדת בתורה שמגינה על לומדיה וכמו שיש לה סגולה מיוחדת להעלות חן על לומדיה. ונראה שבזה נחלקו האמוראים, כי רבי זירא ורבי אלעזר סברו שאף שהתורה מגינה, אך הוא מדין 'שלוחי מצוה' ולכן במקום דשכיח הזיקא אין לסמוך על זה כמבואר בגמרא בפסחים. משא"כ ריב"ל סבר שגדר ההגנה הוא משום שיש סגולה ומעלה מיוחדת בתורה, ולכן סבר ריב"ל שבהגנת התורה אין חילוק בדבר, וגם במקום דשכיח הזיקא תורה מגנא.
+ובאמת זה תורף דברי הגרא"ו שריב"ל סבר שהגנת התורה אינה דומה להגנת שאר המצוות, ולכן אף היכא דשכיח הזיקא יכול לסכן עצמו ולא לחוש.
@@ שורה 70: / שורה 72: @@
 ;נידון החשוקי חמד בשנת ה'תשס"ו כשנפלו בגליל מאות פגזים אם יכול לנסוע למסור שיעור
-ובחשוקי חמד נשאל ממגיד שיעור אחד בשנת ה'תשס"ו כשנפלו בגליל מאות פגזים [=מלחמת לבנון השניה], האם מותר לו לנסוע לשם כדי ללמוד תורה לתלמידים. והגר"י זילברשטיין שליט"א פשט לו שמותר לו לנסוע ללא חשש, וזאת מכח סוגייתנו שריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, ומכח היסוד שהעלה הקובץ שיעורים שבהגנת תלמוד תורה אין אומרים 'הכיא דשכיח הזיקא שאני'. אמנם מדברי הגריש"א מבואר שרק תורת ריב"ל שהיתה בקדושה ובטהרה היא שגרמה שלא יהיה זה בבחינת 'מכניס עצמו לסכנה' ואם כן לכאורה אין לומר כן בכל אדם.
+ובחשוקי חמד נשאל ממגיד שיעור אחד בשנת ה'תשס"ו כשנפלו בגליל מאות פגזים [=מלחמת לבנון השניה], האם מותר לו לנסוע לשם כדי ללמוד תורה לתלמידים. והגר"י זילברשטיין שליט"א פשט לו שמותר לו לנסוע ללא חשש, וזאת מכח סוגייתנו שריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה, ומכח היסוד שהעלה הקובץ שיעורים שבהגנת תלמוד תורה אין אומרים 'הכיא דשכיח הזיקא שאני'.
+אמנם, יש להעיר על כך, שמדברי חמיו הגריש"א מבואר שרק תורת ריב"ל שהיתה בקדושה ובטהרה היא שגרמה שלא יהיה זה בבחינת 'מכניס עצמו לסכנה' ואם כן לכאורה אין לומר כן בכל אדם, ויל"ע.