אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ס: הבדלים בין גרסאות בדף

(מעלין בקודש ואין מורידין)
 
שורה 18: שורה 18:
הרי שלדעת חכמים צריכים אנו למעט מהכתוב "והניחם שם" שלא ישתמש בהם כהן הדיוט אלא יגנזום, ובלאו הכי היינו מתירים לכהן הדיוט להשתמש בהם, והכיצד הלא "מעלין בקודש ואין מורידין". אין זאת אלא שאין דין זה מדאורייתא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.
הרי שלדעת חכמים צריכים אנו למעט מהכתוב "והניחם שם" שלא ישתמש בהם כהן הדיוט אלא יגנזום, ובלאו הכי היינו מתירים לכהן הדיוט להשתמש בהם, והכיצד הלא "מעלין בקודש ואין מורידין". אין זאת אלא שאין דין זה מדאורייתא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.


ובפרי מגדים {{ממ|פרי מגדים - משבצות זהב/אורח חיים/קנג|משב"צ או"ח סימן קנג]]}} הביא גם דבריו בראש יוסיף והוסיף שפשיטא שהראיה היא גם מדעת רבי דוסא שלא מיעט הכתוב אלא שימוש של כהן גדול ביום כיפור לשנה אחרת, אבל כהן הדיוט בשאר ימות השנה מותר להשתמש בהם, וצ"ע הלא מעלין בקודש ואין מורידין. אלא שאף לדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/כלי המקדש/ח#ה|כלי המקדש פ"ח ה"ה]]}} הפוסק כחכמים מ"מ משמע שלולי הפסוק היה מותר להשתמש בהם.
ובפרי מגדים {{ממ|[[פרי מגדים - משבצות זהב/אורח חיים/קנג|משב"ז או"ח סימן קנג]]}} הביא גם דבריו בראש יוסף והוסיף שפשיטא שהראיה היא גם מדעת רבי דוסא שלא מיעט הכתוב אלא שימוש של כהן גדול ביום כיפור לשנה אחרת, אבל כהן הדיוט בשאר ימות השנה מותר להשתמש בהם, וצ"ע הלא מעלין בקודש ואין מורידין. אלא שאף לדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/כלי המקדש/ח#ה|כלי המקדש פ"ח ה"ה]]}} הפוסק כחכמים מ"מ משמע שלולי הפסוק היה מותר להשתמש בהם.




שורה 38: שורה 38:
במכתב שכתב רבי יעקב שלמה היילפרין אבד"ק פרמישלאן לרבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב {{ממ|התפרסם בקובץ גינת ורדים שנה ב' קובץ א'}} מוסיף ומדקדק בראייתו של הפרי מגדים מסוגייתנו, שלכאורה מה השיב רבי לרבי דוסא בגדים שנשתמשת בהן בקדושה חמורה תשתמש בהם בקדושה קלה ומכח זה למד שוהניחם שם היינו גניזה. הלא גניזה עצמה יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי בגדים אלו עדיין ראויים הם לשימוש ובגניזתם הוא מבטל את קדושתם.
במכתב שכתב רבי יעקב שלמה היילפרין אבד"ק פרמישלאן לרבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב {{ממ|התפרסם בקובץ גינת ורדים שנה ב' קובץ א'}} מוסיף ומדקדק בראייתו של הפרי מגדים מסוגייתנו, שלכאורה מה השיב רבי לרבי דוסא בגדים שנשתמשת בהן בקדושה חמורה תשתמש בהם בקדושה קלה ומכח זה למד שוהניחם שם היינו גניזה. הלא גניזה עצמה יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי בגדים אלו עדיין ראויים הם לשימוש ובגניזתם הוא מבטל את קדושתם.


אלא שלכאורה יש לומר שהאיסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה כלה הוא משום שיש בזה משום "לא תעשו כן לה' אלקיכם" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ד|דברים יב ד]]}}, כי כשמבטל הקדושה החמורה הרי זה כמו נתיצה. ואם כן כיון שהפסוק אומר "והניחם שם" ממילא אין בזה משום הורדה מקדושה כיון שמצוותו בכך. ועוד שאין כח ביד חכמים לאסור מה שמפורש בפירוש בתורה, כדברי הט"ז הידועים {{ממ|[[ט"ז/אורח חיים/תקפה#ה|סימן תקפה סק"ה]] ובמג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תקפה#ד|שם סק"ד]]}}. אלא שמכל מקום נחלקו רבי יהודה ורבי דוסא בביאור ה"והניחם שם" האם יורידנו לגניזה או לשימוש כהן הדיוט.
אלא שלכאורה יש לומר שהאיסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא משום שיש בזה משום "לא תעשו כן לה' אלקיכם" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ד|דברים יב ד]]}}, כי כשמבטל הקדושה החמורה הרי זה כמו נתיצה. ואם כן כיון שהפסוק אומר "והניחם שם" ממילא אין בזה משום הורדה מקדושה כיון שמצוותו בכך. ועוד שאין כח ביד חכמים לאסור מה שמפורש בפירוש בתורה, כדברי הט"ז הידועים {{ממ|[[ט"ז/אורח חיים/תקפה#ה|סימן תקפה סק"ה]] ובמג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/תקפה#ד|שם סק"ד]]}}. אלא שמכל מקום נחלקו רבי יהודה ורבי דוסא בביאור ה"והניחם שם" האם יורידנו לגניזה או לשימוש כהן הדיוט.




שורה 44: שורה 44:
על פי זה מיישב הגרי"ש היילפרין את דעת הט"ז המחודשת. שכתב הט"ז {{ממ|[[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|סימן קנד סק"ז]]}}: ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה לקדושה קלה, היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה - טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז.
על פי זה מיישב הגרי"ש היילפרין את דעת הט"ז המחודשת. שכתב הט"ז {{ממ|[[ט"ז/אורח חיים/קנד#ז|סימן קנד סק"ז]]}}: ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה לקדושה קלה, היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה - טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז.


ובתבואות שור הקשה עליו מסוגיית הגמרא הנזכרת {{ממ|[[בבלי/יומא/כג/ב|יומא כג:]]}} שדעת רבי דוסא שכהן הדיוט משתמש בבגדי כהן גדול, והקשה רבי על דעתו בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדשוה קלה, ומכח זה הסיק שהכתוב "והניחם שם" היינו גניזה וכדעת חכמים ודלא כדעת רבי דוסא שפירש דהיינו שלא ישתמש בהם לשנה אחרת.
ובתבואות שור הקשה עליו מסוגיית הגמרא הנזכרת {{ממ|[[בבלי/יומא/כג/ב|יומא כג:]]}} שדעת רבי דוסא שכהן הדיוט משתמש בבגדי כהן גדול, והקשה רבי על דעתו בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה, ומכח זה הסיק שהכתוב "והניחם שם" היינו גניזה וכדעת חכמים ודלא כדעת רבי דוסא שפירש דהיינו שלא ישתמש בהם לשנה אחרת.


ולכאורה, מה הועיל רבי בדבריו הרי סוף סוף לא ישתמש בהם אף עתה בקדושה החמורה אלא ינגזם, ואילו לדעת הט"ז כשעומדות לפנינו שתי אפשרויות, לגנוז או להשתמש בקדושה קלה, עלינו להשתמש בקדושה קלה ולא לגנוז. ואם כן אדרבה טענת רבי לרבי דוסא מדוע משתמש בה כהן הדיוט, קשה ביותר עליו כי לשיטתו גונזים את בגדי הכהן הגדול אף שאפשר להשתמש בהם לכהן הדיוט וקדושה קלה עדיפא מגניזה.
ולכאורה, מה הועיל רבי בדבריו הרי סוף סוף לא ישתמש בהם אף עתה בקדושה החמורה אלא ינגזם, ואילו לדעת הט"ז כשעומדות לפנינו שתי אפשרויות, לגנוז או להשתמש בקדושה קלה, עלינו להשתמש בקדושה קלה ולא לגנוז. ואם כן אדרבה טענת רבי לרבי דוסא מדוע משתמש בה כהן הדיוט, קשה ביותר עליו כי לשיטתו גונזים את בגדי הכהן הגדול אף שאפשר להשתמש בהם לכהן הדיוט וקדושה קלה עדיפא מגניזה.