Difference between revisions of "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/ס"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search
 
Line 50: Line 50:
  
 
;אם "והניחם שם" מלמד גניזה, שוב שימוש של כהן הדיוט הוה הורדה בקדושה
 
;אם "והניחם שם" מלמד גניזה, שוב שימוש של כהן הדיוט הוה הורדה בקדושה
על כך משיב רבי יעקב משה היילפרין לפי דבריו, שבאמת בודאי גם רבי וגם רבי דוסא מודים שגניזה או שימוש של כהן הדיוט בבגדי הכהן הגדול יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, אלא שכך היא מצוותה כיון שגזירת הכתוב היא "והניחם שם" ואין בכך משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. אלא שמכל מקום הקשה רבי לרבי דוסא שהרי אבנטו של כהן גדול אינו אבנטו של כהן הדיוט וממילא כשאמרה התורה "והניחם שם" על כרחך שאין הכוונה שכהן הדיוט ישתמש בהם כיון שעל האבנט לא שייך לומר כן, וע"כ שכוונת הגמרא לצוות על "גניזה".
+
על כך משיב רבי יעקב משה היילפרין לפי דבריו, שבאמת בודאי גם רבי וגם רבי דוסא מודים שגניזה או שימוש של כהן הדיוט בבגדי הכהן הגדול יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, אלא שכך היא מצוותה כיון שגזירת הכתוב היא "והניחם שם" ואין בכך משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. אלא שמכל מקום הקשה רבי לרבי דוסא שהרי אבנטו של כהן גדול אינו אבנטו של כהן הדיוט וממילא כשאמרה התורה "והניחם שם" על כרחך שאין הכוונה שכהן הדיוט ישתמש בהם כיון שעל האבנט לא שייך לומר כן, וע"כ שכוונת התורה לצוות על "גניזה".
  
 
ומעתה כשנבוא לדון האם אפשר להשתמש בבגדים אלו לכהן הדיוט הרי מלבד ציווי התורה שיש לגונזם יש כאן גם משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, כי אחרי שה"מצוותן בכך" הוא בגניזה, ממילא הדר דינא ששימוש בבגדי כהן גדול לכהן הדיוט יש בו משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה.
 
ומעתה כשנבוא לדון האם אפשר להשתמש בבגדים אלו לכהן הדיוט הרי מלבד ציווי התורה שיש לגונזם יש כאן גם משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, כי אחרי שה"מצוותן בכך" הוא בגניזה, ממילא הדר דינא ששימוש בבגדי כהן גדול לכהן הדיוט יש בו משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה.

Latest revision as of 23:29, 10 June 2021

יום חמישי ל סיון - מסכת יומא דף ס[edit]

מעלין בקודש ואין מורידין[edit]

מקור הדין שמעלין בקודש ואין מורידין

במשנה במסכת מגילה ריש פרק בני העיר (כה:) שנינו: בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת לוקחין תיבה, תיבה לוקחין מטפחות, מטפחות יקחו ספרים, ספרים לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה לא יקחו ספרים, ספרים לא יקחו מטפחות, מטפחות לא יקחו תיבה, תיבה לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת לא יקחו את הרחוב. וטעם הדין משום "מעלין בקודש ולא מורידין".

ורש"י (כו. ד"ה אבל) כתב: תוספתא, מעלין בקודש דכתיב (שמות מ יח) 'ויקם משה את המשכן', בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו. ולא מורידים דכתיב (במדבר יז ג) 'את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו' וגו', כיון שהקודשו הוקדשו עד כאן.

וכתב הראש יוסף: מעלין בקודש ולא מורידין, יראה אפילו בקדושת דבר תורה נמי הוה זה מדברי סופרים. ומה שכתב רש"י תוספתא ויעמוד משה המשכן וצפוי למזבח, הוא דרך אסמכתא.

ואכן בדקדוקי סופרים העיד שבכל הדפוסים הישנים הגירסא ברש"י היא תוספות ולא תוספתא, והכוונה להוספה על דברי רש"י, ובחלק מכתבי היד כלל אין הוספה זו. ובהערות על ספר ראש יוסף הביא שבמלאכת שלמה (שקלים פ"ו מ"ד) הביא כן בשם רב האי גאון, וע"כ שאין זו תוספתא אלא הוספה שנוספה לדברי רש"י מאיזה חכם. וכ"כ הטורי אבן, נפש חיה ושו"ת דברי יציב (או"ח סימן מט)

אך יש להעיר שרש"י בשבת (כא: ד"ה מעלין) כתב: מעלין בקדש ולא מורידין, מקראי ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צט.), ואכן בגמרא שם שנינו להדיא: ומנא לן דאין מורידין אמר רבי דאמר קרא ויקם משה את המשכן כו' ומנלן דמעלין אמר רבי אחא בר יעקב דאמר קרא את מחתות החטאים האלה כו'. וכבר העירו כן במסורת הש"ס על גליון הרש"י שם. ויש להעיר בתרתי, גם שרש"י מביא המקור כתוספת או מתוספתא והיא גמרא ערוכה, ועוד שרש"י היפך המקור וכתב שמעלין בקודש ילפינן מויקם משה ואין מורידין ממחתות ובגמרא שם הוא להפך.


ראיית הראש יוסף מסוגייתנו שדין זה מדרבנן

והראש יוסף הביא קצת ראיה לדבריו שאין שורש דין זה אלא מדרבנן, מסוגיית הגמרא ביומא (ס. ועוד) שנחלקו רבנן ורבי דוסא בדרשת הפסוק האמור גבי בגדי כהן גדול ביום הכיפורים, "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש, והניחם שם" (ויקרא טז כג). לדעת רבנן "והניחם שם" מלמדנו שבגדים אלו טעונים גניזה ואינם ראויים כלל לשימוש כהן אחר, ואילו לדעת רבי דוסא "והניחם שם" ממעט שלא ישתמש בבגדים אלו כהן גדול לשנה אחרת, אבל עדיין ראויים הם לשימוש כהן הדיוט.

הרי שלדעת חכמים צריכים אנו למעט מהכתוב "והניחם שם" שלא ישתמש בהם כהן הדיוט אלא יגנזום, ובלאו הכי היינו מתירים לכהן הדיוט להשתמש בהם, והכיצד הלא "מעלין בקודש ואין מורידין". אין זאת אלא שאין דין זה מדאורייתא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.

ובפרי מגדים (משב"ז או"ח סימן קנג) הביא גם דבריו בראש יוסף והוסיף שפשיטא שהראיה היא גם מדעת רבי דוסא שלא מיעט הכתוב אלא שימוש של כהן גדול ביום כיפור לשנה אחרת, אבל כהן הדיוט בשאר ימות השנה מותר להשתמש בהם, וצ"ע הלא מעלין בקודש ואין מורידין. אלא שאף לדעת הרמב"ם (כלי המקדש פ"ח ה"ה) הפוסק כחכמים מ"מ משמע שלולי הפסוק היה מותר להשתמש בהם.


קושיית המהרש"ם בסתירת דברי הרמב"ם

ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סימן י אות י) הקשה בזה סתירה בדברי הרמב"ם, שבהלכות תמורה (פ"ד הי"א) כתב וז"ל: המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בלא תעשה, שנאמר בבכור 'לא יקדיש איש אותו' שלא יעשנה עולה או שלמים, והוא הדין לשאר הקדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה, אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית. כיצד, אם הקדיש לבדק הבית לא ישנה לבדק המזבח וכן כל כיוצא בזה. ואין לוקין על לאו זה.

והראב"ד כתב שמכל מקום מודה הרמב"ם שמותר לשנות בקדשי בדק הבית עצמם מדבר לדבר. וביאר הכסף משנה שלדעת הרמב"ם מקדושה חמורה לקדושה קלה אסור לשנות ורק מקדושה קלה לחמורה מותר, ואילו לדעת הראב"ד גם מקדושה חמורה לקדושה קלה בבדק הבית מותר. ובשו"ת מהרש"ם שם ביאר שאף לדעת הראב"ד אין זה התר גמור אלא שאינו עובר על לאו, אך ודאי אף להראב"ד אסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה גם בקדשי בדק הבית.

ומעתה, לדעת הרמב"ם שבקדשי בדק הבית המוריד מקודשה חמורה לקדושה קלה עובר בלאו, אם כן הוא הדין לענין קדושת בית הכנסת דדמי לקדשי בדק הבית, מי שיוריד מקדושה חמורה לקלה יעבור בלאו. וקשה ממה שפסק הרמב"ם כדעת חכמים שילפינן מ"והניחם שם" שבגדי הכהן גדול טעונים גניזה, ומשמע שבלאו הכי היו מותר לכהן הדיוט להשתמש בהם, ואף שבכך מורידם מקדושה חמורה לקדושה קלה, וכראיית הפרי מגדים.


שלשת יישובי המהרש"ם על ראיית הפרי מגדים

ויישב ראיית הפרי מגדים בשלש דרכים: א' הפסוק בא לחדש שמלבד מה שאסור להשתמש בהם, הם טעונים גניזה דווקא. ב' הפסוק בא ללמד שיש בהם איסור מעילה אע"פ שנעשית מצוותן. ג' בגמרא ביומא (יב:) מובא שלדעת רבי דוסא ילפינן מהכתוב (ויקרא ו ג) "ומכנסי בד ילבש" שכהן הדיוט יכול ללבוש את בגדי הכהונה שלבש הכהן הגדול ביום הכיפורים. וממילא למרות ש"מעלין בקודש ולא מורידין" הוצרכו חכמים ללמוד מהפסוק "והניחם שם" שטעונים גניזה לאפוקי מדרשת רבי דוסא הלומד מ"ילבש" שהשימוש בבגדי הכהן גדול מותר לכהן הדיוט.

ובאמת כך מורה לשון הגמרא לעיל (כג:) המביאה את דברי רבי המשיב על דעתו של רבי דוסא המרבה בגדי כהן גדול ביום הכיפורים שכשרים לכהן הדיוט: אמר רבי שתי תשובות בדבר, חדא דאבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט. ועוד, בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה. אלא כו' והניחם שם מלמד שטעונין גניזה. הרי שזה גופא היה הנדון בין דעת חכמים לרבי דוסא אם ניתן ללמוד מהכתוב שמותר לכהן הדיוט להשתמש בבגדים אלו או שאין ללמוד כן מחמת דין זה ש"מעלין בקודש ואין מורידין"


"והניחם שם" הוא גזירת הכתוב שכך מצוותן

במכתב שכתב רבי יעקב שלמה היילפרין אבד"ק פרמישלאן לרבי יוסף שאול נתנזון בעל שואל ומשיב (התפרסם בקובץ גינת ורדים שנה ב' קובץ א') מוסיף ומדקדק בראייתו של הפרי מגדים מסוגייתנו, שלכאורה מה השיב רבי לרבי דוסא בגדים שנשתמשת בהן בקדושה חמורה תשתמש בהם בקדושה קלה ומכח זה למד שוהניחם שם היינו גניזה. הלא גניזה עצמה יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי בגדים אלו עדיין ראויים הם לשימוש ובגניזתם הוא מבטל את קדושתם.

אלא שלכאורה יש לומר שהאיסור להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא משום שיש בזה משום "לא תעשו כן לה' אלקיכם" (דברים יב ד), כי כשמבטל הקדושה החמורה הרי זה כמו נתיצה. ואם כן כיון שהפסוק אומר "והניחם שם" ממילא אין בזה משום הורדה מקדושה כיון שמצוותו בכך. ועוד שאין כח ביד חכמים לאסור מה שמפורש בפירוש בתורה, כדברי הט"ז הידועים (סימן תקפה סק"ה ובמג"א שם סק"ד). אלא שמכל מקום נחלקו רבי יהודה ורבי דוסא בביאור ה"והניחם שם" האם יורידנו לגניזה או לשימוש כהן הדיוט.


דעת הט"ז המחודשת שהורדה לקדושה קלה עדיפה על גניזה

על פי זה מיישב הגרי"ש היילפרין את דעת הט"ז המחודשת. שכתב הט"ז (סימן קנד סק"ז): ולולי דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, דהא דאמרינן בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה לקדושה קלה, היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה, אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה - טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהיה פנויה ותגנז.

ובתבואות שור הקשה עליו מסוגיית הגמרא הנזכרת (יומא כג:) שדעת רבי דוסא שכהן הדיוט משתמש בבגדי כהן גדול, והקשה רבי על דעתו בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה, ומכח זה הסיק שהכתוב "והניחם שם" היינו גניזה וכדעת חכמים ודלא כדעת רבי דוסא שפירש דהיינו שלא ישתמש בהם לשנה אחרת.

ולכאורה, מה הועיל רבי בדבריו הרי סוף סוף לא ישתמש בהם אף עתה בקדושה החמורה אלא ינגזם, ואילו לדעת הט"ז כשעומדות לפנינו שתי אפשרויות, לגנוז או להשתמש בקדושה קלה, עלינו להשתמש בקדושה קלה ולא לגנוז. ואם כן אדרבה טענת רבי לרבי דוסא מדוע משתמש בה כהן הדיוט, קשה ביותר עליו כי לשיטתו גונזים את בגדי הכהן הגדול אף שאפשר להשתמש בהם לכהן הדיוט וקדושה קלה עדיפא מגניזה.


אם "והניחם שם" מלמד גניזה, שוב שימוש של כהן הדיוט הוה הורדה בקדושה

על כך משיב רבי יעקב משה היילפרין לפי דבריו, שבאמת בודאי גם רבי וגם רבי דוסא מודים שגניזה או שימוש של כהן הדיוט בבגדי הכהן הגדול יש בה משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, אלא שכך היא מצוותה כיון שגזירת הכתוב היא "והניחם שם" ואין בכך משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה. אלא שמכל מקום הקשה רבי לרבי דוסא שהרי אבנטו של כהן גדול אינו אבנטו של כהן הדיוט וממילא כשאמרה התורה "והניחם שם" על כרחך שאין הכוונה שכהן הדיוט ישתמש בהם כיון שעל האבנט לא שייך לומר כן, וע"כ שכוונת התורה לצוות על "גניזה".

ומעתה כשנבוא לדון האם אפשר להשתמש בבגדים אלו לכהן הדיוט הרי מלבד ציווי התורה שיש לגונזם יש כאן גם משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, כי אחרי שה"מצוותן בכך" הוא בגניזה, ממילא הדר דינא ששימוש בבגדי כהן גדול לכהן הדיוט יש בו משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה.