אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/תשרי/ז
יום ראשון ז' תשרי - רבי דוד אופנהיים
אין עירוב והוצאה ליום הכיפורים
בספר קרבן חגיגה (לחג הסוכות, סימן פג) כתב: גם מצאתי בזכרונותי שכתבתי משם רש"י ז"ל בסוטה דף מ"א ע"א שמביא שם שביום הכיפורים אין איסור עירוב והוצאה. והוא חידוש גדול, וצריך לתרץ משנתינו (מגילה פ"א מ"ה) דאין בין יום הכיפורים לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת, ע"כ. דהיינו שלדברי רש"י נמצא שיש חילוק גדול ביניהם האם יש בו איסור עירוב והוצאה.
בשו"ת נשאל דוד (או"ח סימן ג) תמה על דבריו שנעלמה ממנו סוגיית הש"ס במסכת יומא (ע.) שם מביאה הגמרא להדיא את מימרתו של רפרם ש"אין עירוב והוצאה ליום הכיפורים" המדיין כן ממשנה, נגד משמעות המשנה במגילה.
רבי דוד אופנהיים מוסיף ומביא ראיה לכך, שהרי ראש השנה שחל בשבת אין אנו תוקעין בשופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. ואילו ביום הכיפורים נוהגים אנו לתקוע במוצאי יום כיפור ואיננו חוששים שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי. אלא ע"כ שביום כיפור אין עירוב והוצאה מן התורה, וכל איסור טלטול ביום כיפור אינו אלא מדרבנן, וממילא לא גזרו גם שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, שכן היא גופא גזירה ואין גוזרים גזירה לגזירה.
שוב מציין הנשאל דוד שכך מצא מפורש בדברי התוספות במגילה (ד: ד"ה ויעבירנה) שנשאל ר"י הלוי איך תוקעין במוצאי יום הכיפורים ולמה לא נחוש שמא ילך אצל בקי. ויישב שרבינו שמואל שביום כיפור כיון שאף אם יעביר אינו אלא איסור דרבנן, לא גזרו עוד גזירה לגזירה.
הליכת בנהר בשבת וביום הכיפורים
"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (דברים לא א)
ובתרגום יונתן בן עוזיאל תירגם: ואזל משה למשכן בית אולפנא ומליל ית פתגמיא האלין עם כל ישראל, ע"כ. ומן הראוי להתבונן בפירוש התרגום - מאין לו דבר זה, שהלך משה לבית המדרש שהוא 'בית אולפנא', ומה כוונתו בזה.
מבאר זאת רבי דוד אופנהיים זצ"ל בספרו יד דוד, על פי המבואר בשאילתות דר' אחאי גאון (פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז) לענין איסור רחיצה ביום הכיפורים, וזה לשונו: מי שביקש לילך לבית המדרש והיה נהר מפסיק, מהו שיעבור במים וילך. כך שנו רבותינו, ההולך להקביל פני רבו או לשמוע דברי תורה והיה נהר מפסיק, עובר והולך ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. ולחזור מהו שיחזור, אמר רב יוסף מותר לחזור, שאם אתה אוסר לו לחזור אף לילך אינו הולך, עכ"ל. הרי שביום כיפור ושבת מותר לילך לבית המדרש במים.
ובילקוט פרשת חוקת (רמז תשסד) מובא שדרכן של ישראל היה לעבור בנחלים כי היו נהרות נמשכין בין אהליהם וסביב לאהליהם בכל המחנה. עוד נודע שמשה רבינו מת בשבת (זוהר ח"ב קנו., תוספות מנחות ל. ד"ה מכאן, רא"ש פסחים פ"י סימן יג).
ומעתה יבואר הכל, כי כיון שהפסוק "וילך משה" נאמר בשבת כמבואר מגוף הפסוקים, הרי יפלא כיצד יכול היה משה לילך אל כל ישראל, שבכך היה מוכרח לילך במים דבר האסור בשבת. לזה אמר המתרגם "ואזל למשכן בית אולפנא", ולבית המדרש הרי מותר לילך במים אפילו בשבת.