אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/תשפג/תשרי/ז

יום ראשון ז' תשרי - רבי דוד אופנהיים

אין עירוב והוצאה ליום הכיפורים

בספר קרבן חגיגה (לחג הסוכות, סימן פג) כתב: גם מצאתי בזכרונותי שכתבתי משם רש"י ז"ל בסוטה דף מ"א ע"א שמביא שם שביום הכיפורים אין איסור עירוב והוצאה. והוא חידוש גדול, וצריך לתרץ משנתינו (מגילה פ"א מ"ה) דאין בין יום הכיפורים לשבת אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת, ע"כ. דהיינו שלדברי רש"י נמצא שיש חילוק גדול ביניהם האם יש בו איסור עירוב והוצאה.

בשו"ת נשאל דוד (או"ח סימן ג) תמה על דבריו שנעלמה ממנו סוגיית הש"ס במסכת יומא (ע.) שם מביאה הגמרא להדיא את מימרתו של רפרם ש"אין עירוב והוצאה ליום הכיפורים" המדיין כן ממשנה, נגד משמעות המשנה במגילה.

רבי דוד אופנהיים מוסיף ומביא ראיה לכך, שהרי ראש השנה שחל בשבת אין אנו תוקעין בשופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. ואילו ביום הכיפורים נוהגים אנו לתקוע במוצאי יום כיפור ואיננו חוששים שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי. אלא ע"כ שביום כיפור אין עירוב והוצאה מן התורה, וכל איסור טלטול ביום כיפור אינו אלא מדרבנן, וממילא לא גזרו גם שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, שכן היא גופא גזירה ואין גוזרים גזירה לגזירה.

שוב מציין הנשאל דוד שכך מצא מפורש בדברי התוספות במגילה (ד: ד"ה ויעבירנה) שנשאל ר"י הלוי איך תוקעין במוצאי יום הכיפורים ולמה לא נחוש שמא ילך אצל בקי. ויישב שרבינו שמואל שביום כיפור כיון שאף אם יעביר אינו אלא איסור דרבנן, לא גזרו עוד גזירה לגזירה.

השמים והארץ אינם נוגעים בעדותן

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב א)

הש"ך בספרו על התורה (סו"פ האזינו) מפרש "האזינו השמים ואדבר ה'" היינו אדבר חמשה חומשי תורה. ובספר יד דוד הקשה למה הזכיר עתה משה שהתורה נחלקת לחמשה חומשי תורה. ועוד יש להקשות כיצד לקח משה את השמים והארץ להעיד על הדבר, הלא השמים והארץ נוגעים בעדותם, וכקושיית הגמרא בעבודה זרה (ג.), ככתוב (בראשית ב א) "יום השישי ויכולו השמים והארץ" - ה' שישי, היינו השישי הידוע הוא ו' סיון שקיבלו בו את התורה - שאם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו.

והנה מצאנו בגמרא בשבת (קטז.) דעה שהתורה נחלקת לשבעה ספרים, דכתיב (משלי ט א), והסוברים שהתורה נחלקה לחמשה ספרים מעמידים הפסוק הזה על שבעה רקיעים. ושורש מחלוקתם צ"ל שנחלקו אם הוילון נחשב לרקיע או לא, ואז יש רק ששה רקיעים וע"כ שהפסוק עוסק בתורה.

והנה נחלקו המפרשים מאיזה טעם לא ירד המן בשבת, האם מדין טלטול, שכן יש ד' אמות מהרקיע 'שחקים' ששם טוחנים מן לצדיקים ועד הארץ, כי 'וילון', 'רקיע' ו'שחקים' כל אחד מהם ד' טפחים של הקב"ה, וכן האויר ביניהם, סכך הכל כ"ד טפחים שהם ד' אמות. או שהטעם שלא ירד המן בשבת הוא מטעם אחר ולא מחמת טלטול. ואם ננקוט ש'וילון' אינו רקיע הרי יש רק ט"ז טפחים מ'שחקים' ועד הארץ ועל כרחך שהטעם הוא אחר.

והנה נחלקו המפרשים אם המן ירד ביום טוב או לא, דדעת רש"י (ביצה ב:) שלא ירד, ודורשים כן מ'ביום השישי' שסתם שישי הוא חול, וא"כ גם יום טוב התמעט. משא"כ במדרש (ב"ר יא ב) יליף מקרא ד'ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו' שלא ירד מן בשבת, ואם כן הוא דין בשבת דוקא ולא ביום טוב. עיין תוספות (ביצה שם ד"ה והיה). ואם לא ירד מן גם ביום טוב, ע"כ שאין הטעם משום טלטול, כי הלא אין איסור טלטול ביום טוב.

ומעתה יבוארו דברי משה "האזינו השמים" ותהיו עדים בדבר, ואם תקשו הלא נוגעים הם בעדותם כדרשת חז"ל מתיבת "השישי" שבבריאת העולם. "ואדברה" היינו חמשה חומשי תורה, וע"כ שהפסוק 'חצבה עמודיה שבעה' קאי ארקיעים, וע"כ ש'וילון' הוא רקיע, וא"כ יש ד' אמות מ'שחקים' לארץ וזה הטעם שלא ירדה המן, וא"כ לא ירד רק בשבת וביום טוב ירד, וע"כ שאין דורשים דרשת רש"י מ'יום השישי' הכתוב במן, וכיון שלא דורשים שם 'השישי' כך גם בבריאת העולם לא דורשים 'השישי', וממילא אינם נוגעים בעדותם.