אוצר:בית המדרש/משנה/קינים/מגיש מנחה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש מגיש מנחה מאת רבי משה גבריאל שנברגר שליט"א
הועלה בתיאום עם מערכת האוצר לתועלת הלומדים
בהתאם למדיניות האוצר לגבי חיבורי מפרשי זמננו שליט"א מוצב הפירוש במרחב בית המדרש ולא במרחב הספרים עצמו
פירוש מגיש מנחה על מסכת קינים

פרק א

פרק ראשון

משנה א

חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה ועולת הבהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. סדר קנים כך הוא; החובה, אחד חטאת ואחד עולה. בנדרים ונדבות, כולן עולות. איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות; אלא, שהנדרים, מתו או נגנבו, חייבים באחריותם. ונדבות, מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן:

חטאת העוף נעשית למטה. וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה. ועולת בהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. המשנה מקדימה החילוק שיש בין עשית עולה לחטאת, שמחמת זה כשעושה מעשה חטאת בעולה, או איפכא, הקרבן פסול.

חטאת העוף מזין את דמה למטה מחוט הסקרא. ואילו בחטאת בהמה הדם ניתן למעלה. ולהיפך בעולה, עולת העוף ממצה את דמה למעלה, ואילו עולת בהמה זריקת דמה למטה.

סדר קינים כך הוא: החובה, אחד חטאת ואחד עולה. סתם קיני חובה דבכל מסכתין, הם זוג תורין או בני יונה, שהאחד חטאת והאחד עולה, אותה מחויב להביא: זב, זבה, יולדת. וכן נזיר. וכן מי שמחויב קרבן עולה ויורד [אשבועת ביטוי או שבועת העדות, או על טומאת מקדש וקדשיו], מביא בדלות, קן, אחד לעולה ואחד לחטאת. בנדרים ונדבות, אם מרצונו נדר או התנדב קן כולן עולות. שהרי חטאת אינה באה בנדר ונדבה, רק עולה.

איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים אם מתו או נגנבו, חייבים באחריותם דלשון "הרי עלי" שאומר בנדר משמעותו כמאן דטעין ליה אכתפיה. ואילו נדבות שאומר "הרי זו", משמע שמתחייב רק בהמה זו, ולכן אם מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן.

משנה ב

חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה ממועטת, בין ששתיהן שוות:

חטאת שנתערבה בעולה, [או] ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כלל, ואי אפשר להקריבם לא לעולה ולא לחטאת שמא יקריב קרבן של למעלה למטה או להיפך. [והא דימותו, משום דאפילו יפול בהם מום אינם נפדין, כדאמרי' במעילה (י"ב) דאין לעופות פדיון].

להבין המשך המשנה, ועוד כמה משניות דלהלן, נקדים הקדמה אחת קצרה, והוא, שהקן חובה שאחד ממנו בא עולה ואחד חטאת, כל זמן שלא פירש - בשעת לקיחתן (יומא מ"א ע"א), - איזה מהם לעולה ואיזה לחטאת, יכול לעשות [להקריב] איזה מהן שירצה לחטאת, ובעשיה של הראשון לחטאת, ממילא נקבע השני לעולה, וכן איפכא. כי זהו הדין של קן חובה, שאחד חטאת והאחר עולה.

וכן אם הפריש אדם כמה תורין או בני יונה, שיהיו לו לכמה קינים שמחויב בהם, כגון ה' קינים, דהיינו י' פרידות, כיון שחציין מיועדים לחטאת וחציין לעולה, ועדיין לא פירש, יכול לעשות חציין, היינו ה' מהן, חטאת, ומיד כשעשה חציים חטאת, ממילא נעשה חצי השני שלהם עולה. וכן איפכא. כי הם כולן נחשבין כקבוצה אחת, שאין בה לא יותר מחצי חטאות ולא יותר מחצי עולות.

כל זה הוא כשהפריש כולן לחובתו בכללות ולא פירש כלום. אבל אם אמר על קן אחד, אלו ללידה זו, ועל קן שני אלו ללידה זו, ממילא, נעשו ב' הקינים ב' קבוצות נפרדות, שבכל קן יש רק אחד שיכול להיעשות עולה ואחד חטאת. ואינו יכול לעשות שנים, של קן זו עולה או חטאת. ומעתה נבין כל המשך משנתנו:

חטאת העוף שנתערבה בחובה, היינו בקן חובה דמתניתין דלעיל, דאחד מהן קרב עולה, ואחד חטאת, כנ"ל. אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. לפי הדין הנ"ל במשנה שהחטאת שנתערבה בהם אינה בטילה, חיישינן שמא כשלוקח מהתורין שלפניו להקריבן יפגע באותה פרידה חטאת שנתערבה בהם, ואסור להקריבה עולה, לכן אי אפשר להקריב מתערובת זו רק חטאות, וכיון שבכל קינין חצי מהם חטאת וחצי האחר עולה, א"א להקריב מהקינין שכאן רק כמנין חציין.

ואין להקשות למה לא יקריב כמנין חציין ועוד אחד, שהוא כנגד החטאת שנתערבה בהן. זה אינו, דחיישינן שמא כל מה שנוטל הוא מהקינין ולא פגע באותו חטאת שנתערבה בהן, ומיד כשהקריב חציין נקבעו החצי השני לעולות, ואם יקריב עוד אחת לחטאת נמצא מקריב עולה לחטאת.

וכן עולה עולת העוף שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. היינו דהוא הדין להיפך, כשנתערבה בהקינים עולה אחת, א"א להקריב מכאן רק עולות, ולא חטאות שמא פוגע בעולה שנתערבה בהם ונותנה למטה כמעשה חטאת. ועולות א"א להקריב מהן רק חציין, דאידך חצי נקבע לחטאת כנ"ל.

בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות. כלומר דין זה שמקריב כמנין חצי מהקיני חובה, לא פחות ולא יותר, הוא בין אם הקינין הסתומות [שהן חובה על לידה או זיבה] מרובות, והעולות שנתערבו בהן מועטין מהן, ובין אם להיפך שנתערבו הרבה עולות בקיני חובה, בכה"ג ג"כ לעולם מקריב עולות רק כמנין חצי מהקיני חובה, דיותר מחצי מהם אי אפשר שיקריב, דחיישינן שמא כל מה שלקח היה מהקינין הסתומות עצמן [ולא מהעולות שנתערבו בהם] ונמצא עתה מקריב יותר מחציין, שהם נעשו חטאות, ומקריבן לעולה, ושלא כדינם. וכן הדין כשנתערבו חטאות בקיני החובה, שמקריב חטאות כמנין חצי החובה.

הוסיפו המפרשים, שכיון שאינו יודע אם לקח מהקינים לבד, או שלקח את החטאת שנתערבה בהם, לא יצא בעל הקינין ידי חובתו בכל החטאות, וכן גם בעל החטאת שנתערבה בהם לא יצא ידי חובתו, דלמא לא הוקרבה חטאתו, וצריכים להביא חטאת אחת אחרת, ולהתנות ביניהם שתעלה למי שלא הוקרב בשבילו. ויכולים להביא חטאת מספק, משום דקיי"ל דחטאת העוף באה על הספק. [וכן הדין בכל המשניות הבאות כל שיש ספק של מי נקרב, צריכים להביא קרבן ביניהם ולהתנות].

משנה ג

במה דברים אמורים, בחובה ובנדבה. אבל בחובה שנתערבה זו בזו; אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו שתים לזו, שלש לזו ושלש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים:

במה דברים אמורים בחובה ובנדבה, שנתערבו זב"ז, כלומר, קיני חובה שחציין עולות וחציין חטאות, שנתערבו בקיני נדבה שהן כולן עולות [כנ"ל במשנה א']. אבל בחובה שנתערבה זו בזו, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, [או] שלוש לזו ושלוש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. כלומר כשנתערבו ב' קינין של חובה נפרדים, אלו באלו, אי אפשר לעשות רק אחד לעולה ואחד לחטאת. דלעולם חיישינן שיטול ב' החטאות מאותה קן, ואין בה רק חטאת אחת. ואם יעשה ב' חטאות, נמצא עושה מקן אחת ב' חטאות. [היינו שגם אם יעשה קודם עולה למעלה וחטאת למטה, חיישינן שרק החטאת היתה מאותו הקן, ונקבע שם עולה על הזוג שלה, ועתה כשיקח אחד נוסף לחטאת, יפגע בו]. וכן עולה אין בה יותר מעולה אחת, לכן אינו יכול לעשות רק אחת לעולה ואחת לחטאת.

וכן כשנתערבו ב' קבוצות קינים, היינו שהפרישם בנפרד, אלו באלו, כגון ד' פרידות בד' פרידות [שהפריש כל ד' בנפרד], שיש בכל קבוצה בפני עצמה חצי לעולה וחצי לחטאת. חיישינן שכל הקרבנות שנוטל מהם כולם הם מאותה קבוצה, וכיון שאין בכל קבוצת קינים יותר מחצי לעולה, ומחצי לחטאת. אינו יכול להקריב מהם רק כמנין קבוצה אחת, חציין חטאות, וחציין עולות. והשאר פסולים.

אחת לזו, ושתים לזו, ושלוש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. אם ב' הקבוצות אינם שוות אלא אחת גדולה יותר, וכן אם יש כאן ג' וד' קבוצות, בגדלים שונים, לעולם אינו יכול לעשות רק כמנין הקבוצה הקטנה ביותר, מחצה לחטאת ומחצה לעולה. דחיישינן שכל מה שנוטל נוטל מקבוצה זו, ואין בה יותר ממחצה חטאת ומחצה עולה. ולכן רק מנין המועט כשר, חציו לחטאת וחציו לעולה והשאר פסול.

בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים. כלומר, שהקבוצות השונות יכולות להיות ב' קבוצות של אדם אחד, ועל אותו סוג חטא. אלא שהפרישן בנפרד, אלו ללידה זו, ואלו ללידה זו. ויכול להיות שהפרישן על ב' שמות. ויכול להיות שהם של שני בני אדם. וכפי שמפרשת המשנה הבאה. [מאידך, יתכן שאדם אחד יפריש על ב' שמות, קבוצה אחת של קינים, ולא יפרש אלו לחטא זה ואלו לחטא זה. שאז נחשבים כולם קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה, ויכול לעשות מאיזה מהם שירצה חטאת עד חציים, ובזה נקבע החצי השני לעולה. או להיפך].

משנה ד

כיצד משם אחד; לידה ולידה, זיבה וזיבה, משם אחד. משני שמות; לידה וזיבה. כיצד, שתי נשים על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה, משם אחד. משני שמות, על זו לידה ועל זו זיבה. רבי יוסי אומר; שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהם לכהן, לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה. בין משם אחד, בין משני שמות:

כיצד משם אחד: הפריש ב' קינים על לידה ולידה, או על זיבה וזיבה, [זהו] משם אחד. ומשני שמות: כגון הפריש ב' קינים, קן אחת על לידה וקן אחת על זיבה.

כיצד משתי נשים: על אשה זו לידה ועל אשה זו לידה. או על זו זיבה ועל זו זיבה, [זהו] משם אחד. משני שמות: על אשה זו לידה ועל אשה זו זיבה.


רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן, לאיזו שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה. רבי יוסי סובר ששתי נשים יכולות להפריש קינים יחד, ואם לא פירשו איזה לזו ואיזה לזו, הרי שנחשבים כל הקינים קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה. [באופן שלא יקבע החצי השני מעצמו להיות לעולה עד שישלים חצי מכולם לחטאת, או להיפך].

עיקר חידושו של ר' יוסי שהכהן הוא המברר איזה קן שייך לזו ואיזה לזו. ובגמ' עירובין (ל"ו) מבואר דדיניה דרבי יוסי אינו תלוי בדין ברירה, שמתברר הדבר למפרע איזה שלה ואיזה שלה, אלא שכך הוא התנאי ביניהן, שיהא תלוי בהכהן, איזה יעשה לה ואיזה לה.

{עכ"פ עצם הדין שמבואר במשניות אלו שקביעת הקרבן לחטאת או לעולה נקבע בעשיית הכהן למעלה או למטה, שע"י עשיית הכהן נקבע איזו לחטאת ואיזו לעולה, מבואר בגמ' ביומא (מ"א ע"א) דלמדין מהפסוק בתורה, שאין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים, בשעה שהם קונים אותם לקרבן, או בעשיית הכהן}.

בין משם אחד בין משני שמות. היינו שבקבוצה זו יכול גם להיות שחלק הפרישה אחת מהם עבור זיבה, וחלק עבור לידה, ואעפ"כ נחשבות קבוצה אחת, כנ"ל.