אוצר:בית המדרש/משנה/קינים/מגיש מנחה

פירוש מגיש מנחה מאת רבי משה גבריאל שנברגר שליט"א
הועלה בתיאום עם מערכת האוצר לתועלת הלומדים
בהתאם למדיניות האוצר לגבי חיבורי מפרשי זמננו שליט"א מוצב הפירוש במרחב בית המדרש ולא במרחב הספרים עצמו

פירוש מגיש מנחה על מסכת קינים

פרק א

פרק ראשון

משנה א

חטאת העוף נעשית למטה וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה ועולת הבהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. סדר קנים כך הוא; החובה, אחד חטאת ואחד עולה. בנדרים ונדבות, כולן עולות. איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות; אלא, שהנדרים, מתו או נגנבו, חייבים באחריותם. ונדבות, מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן:

חטאת העוף נעשית למטה. וחטאת בהמה למעלה. עולת העוף נעשית למעלה. ועולת בהמה למטה. אם שינה בזה ובזה פסול. המשנה מקדימה החילוק שיש בין עשית עולה לחטאת, שמחמת זה כשעושה מעשה חטאת בעולה, או איפכא, הקרבן פסול.

חטאת העוף מזין את דמה למטה מחוט הסקרא. ואילו בחטאת בהמה הדם ניתן למעלה. ולהיפך בעולה, עולת העוף ממצה את דמה למעלה, ואילו עולת בהמה זריקת דמה למטה.

סדר קינים כך הוא: החובה, אחד חטאת ואחד עולה. סתם קיני חובה דבכל מסכתין, הם זוג תורין או בני יונה, שהאחד חטאת והאחד עולה, אותה מחויב להביא: זב, זבה, יולדת. וכן נזיר. וכן מי שמחויב קרבן עולה ויורד [אשבועת ביטוי או שבועת העדות, או על טומאת מקדש וקדשיו], מביא בדלות, קן, אחד לעולה ואחד לחטאת. בנדרים ונדבות, אם מרצונו נדר או התנדב קן כולן עולות. שהרי חטאת אינה באה בנדר ונדבה, רק עולה.

איזהו נדר, האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה, האומר הרי זו עולה. מה בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים אם מתו או נגנבו, חייבים באחריותם דלשון "הרי עלי" שאומר בנדר משמעותו כמאן דטעין ליה אכתפיה. ואילו נדבות שאומר "הרי זו", משמע שמתחייב רק בהמה זו, ולכן אם מתו או נגנבו, אין חייבין באחריותן.

משנה ב

חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה ממועטת, בין ששתיהן שוות:

חטאת שנתערבה בעולה, [או] ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כלל, ואי אפשר להקריבם לא לעולה ולא לחטאת שמא יקריב קרבן של למעלה למטה או להיפך. [והא דימותו, משום דאפילו יפול בהם מום אינם נפדין, כדאמרי' במעילה (י"ב) דאין לעופות פדיון].

להבין המשך המשנה, ועוד כמה משניות דלהלן, נקדים הקדמה אחת קצרה, והוא, שהקן חובה שאחד ממנו בא עולה ואחד חטאת, כל זמן שלא פירש - בשעת לקיחתן (יומא מ"א ע"א), - איזה מהם לעולה ואיזה לחטאת, יכול לעשות [להקריב] איזה מהן שירצה לחטאת, ובעשיה של הראשון לחטאת, ממילא נקבע השני לעולה, וכן איפכא. כי זהו הדין של קן חובה, שאחד חטאת והאחר עולה.

וכן אם הפריש אדם כמה תורין או בני יונה, שיהיו לו לכמה קינים שמחויב בהם, כגון ה' קינים, דהיינו י' פרידות, כיון שחציין מיועדים לחטאת וחציין לעולה, ועדיין לא פירש, יכול לעשות חציין, היינו ה' מהן, חטאת, ומיד כשעשה חציים חטאת, ממילא נעשה חצי השני שלהם עולה. וכן איפכא. כי הם כולן נחשבין כקבוצה אחת, שאין בה לא יותר מחצי חטאות ולא יותר מחצי עולות.

כל זה הוא כשהפריש כולן לחובתו בכללות ולא פירש כלום. אבל אם אמר על קן אחד, אלו ללידה זו, ועל קן שני אלו ללידה זו, ממילא, נעשו ב' הקינים ב' קבוצות נפרדות, שבכל קן יש רק אחד שיכול להיעשות עולה ואחד חטאת. ואינו יכול לעשות שנים, של קן זו עולה או חטאת. ומעתה נבין כל המשך משנתנו:

חטאת העוף שנתערבה בחובה, היינו בקן חובה דמתניתין דלעיל, דאחד מהן קרב עולה, ואחד חטאת, כנ"ל. אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. לפי הדין הנ"ל במשנה שהחטאת שנתערבה בהם אינה בטילה, חיישינן שמא כשלוקח מהתורין שלפניו להקריבן יפגע באותה פרידה חטאת שנתערבה בהם, ואסור להקריבה עולה, לכן אי אפשר להקריב מתערובת זו רק חטאות, וכיון שבכל קינין חצי מהם חטאת וחצי האחר עולה, א"א להקריב מהקינין שכאן רק כמנין חציין.

ואין להקשות למה לא יקריב כמנין חציין ועוד אחד, שהוא כנגד החטאת שנתערבה בהן. זה אינו, דחיישינן שמא כל מה שנוטל הוא מהקינין ולא פגע באותו חטאת שנתערבה בהן, ומיד כשהקריב חציין נקבעו החצי השני לעולות, ואם יקריב עוד אחת לחטאת נמצא מקריב עולה לחטאת.

וכן עולה עולת העוף שנתערבה בחובה, אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה. היינו דהוא הדין להיפך, כשנתערבה בהקינים עולה אחת, א"א להקריב מכאן רק עולות, ולא חטאות שמא פוגע בעולה שנתערבה בהם ונותנה למטה כמעשה חטאת. ועולות א"א להקריב מהן רק חציין, דאידך חצי נקבע לחטאת כנ"ל.

בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה וחובה מועטת, בין ששתיהן שוות. כלומר דין זה שמקריב כמנין חצי מהקיני חובה, לא פחות ולא יותר, הוא בין אם הקינין הסתומות [שהן חובה על לידה או זיבה] מרובות, והעולות שנתערבו בהן מועטין מהן, ובין אם להיפך שנתערבו הרבה עולות בקיני חובה, בכה"ג ג"כ לעולם מקריב עולות רק כמנין חצי מהקיני חובה, דיותר מחצי מהם אי אפשר שיקריב, דחיישינן שמא כל מה שלקח היה מהקינין הסתומות עצמן [ולא מהעולות שנתערבו בהם] ונמצא עתה מקריב יותר מחציין, שהם נעשו חטאות, ומקריבן לעולה, ושלא כדינם. וכן הדין כשנתערבו חטאות בקיני החובה, שמקריב חטאות כמנין חצי החובה.

הוסיפו המפרשים, שכיון שאינו יודע אם לקח מהקינים לבד, או שלקח את החטאת שנתערבה בהם, לא יצא בעל הקינין ידי חובתו בכל החטאות, וכן גם בעל החטאת שנתערבה בהם לא יצא ידי חובתו, דלמא לא הוקרבה חטאתו, וצריכים להביא חטאת אחת אחרת, ולהתנות ביניהם שתעלה למי שלא הוקרב בשבילו. ויכולים להביא חטאת מספק, משום דקיי"ל דחטאת העוף באה על הספק. [וכן הדין בכל המשניות הבאות כל שיש ספק של מי נקרב, צריכים להביא קרבן ביניהם ולהתנות].

משנה ג

במה דברים אמורים, בחובה ובנדבה. אבל בחובה שנתערבה זו בזו; אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו שתים לזו, שלש לזו ושלש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים:

במה דברים אמורים בחובה ובנדבה, שנתערבו זב"ז, כלומר, קיני חובה שחציין עולות וחציין חטאות, שנתערבו בקיני נדבה שהן כולן עולות [כנ"ל במשנה א']. אבל בחובה שנתערבה זו בזו, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, [או] שלוש לזו ושלוש לזו, מחצה כשר ומחצה פסול. כלומר כשנתערבו ב' קינין של חובה נפרדים, אלו באלו, אי אפשר לעשות רק אחד לעולה ואחד לחטאת. דלעולם חיישינן שיטול ב' החטאות מאותה קן, ואין בה רק חטאת אחת. ואם יעשה ב' חטאות, נמצא עושה מקן אחת ב' חטאות. [היינו שגם אם יעשה קודם עולה למעלה וחטאת למטה, חיישינן שרק החטאת היתה מאותו הקן, ונקבע שם עולה על הזוג שלה, ועתה כשיקח אחד נוסף לחטאת, יפגע בו]. וכן עולה אין בה יותר מעולה אחת, לכן אינו יכול לעשות רק אחת לעולה ואחת לחטאת.

וכן כשנתערבו ב' קבוצות קינים, היינו שהפרישם בנפרד, אלו באלו, כגון ד' פרידות בד' פרידות [שהפריש כל ד' בנפרד], שיש בכל קבוצה בפני עצמה חצי לעולה וחצי לחטאת. חיישינן שכל הקרבנות שנוטל מהם כולם הם מאותה קבוצה, וכיון שאין בכל קבוצת קינים יותר מחצי לעולה, ומחצי לחטאת. אינו יכול להקריב מהם רק כמנין קבוצה אחת, חציין חטאות, וחציין עולות. והשאר פסולים.

אחת לזו, ושתים לזו, ושלוש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו, המועט כשר. אם ב' הקבוצות אינם שוות אלא אחת גדולה יותר, וכן אם יש כאן ג' וד' קבוצות, בגדלים שונים, לעולם אינו יכול לעשות רק כמנין הקבוצה הקטנה ביותר, מחצה לחטאת ומחצה לעולה. דחיישינן שכל מה שנוטל נוטל מקבוצה זו, ואין בה יותר ממחצה חטאת ומחצה עולה. ולכן רק מנין המועט כשר, חציו לחטאת וחציו לעולה והשאר פסול.

בין משם אחד, בין משני שמות. בין מאשה אחת, בין משתי נשים. כלומר, שהקבוצות השונות יכולות להיות ב' קבוצות של אדם אחד, ועל אותו סוג חטא. אלא שהפרישן בנפרד, אלו ללידה זו, ואלו ללידה זו. ויכול להיות שהפרישן על ב' שמות. ויכול להיות שהם של שני בני אדם. וכפי שמפרשת המשנה הבאה. [מאידך, יתכן שאדם אחד יפריש על ב' שמות, קבוצה אחת של קינים, ולא יפרש אלו לחטא זה ואלו לחטא זה. שאז נחשבים כולם קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה, ויכול לעשות מאיזה מהם שירצה חטאת עד חציים, ובזה נקבע החצי השני לעולה. או להיפך].

משנה ד

כיצד משם אחד; לידה ולידה, זיבה וזיבה, משם אחד. משני שמות; לידה וזיבה. כיצד, שתי נשים על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה, משם אחד. משני שמות, על זו לידה ועל זו זיבה. רבי יוסי אומר; שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהם לכהן, לאיזה שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה. בין משם אחד, בין משני שמות:

כיצד משם אחד: הפריש ב' קינים על לידה ולידה, או על זיבה וזיבה, [זהו] משם אחד. ומשני שמות: כגון הפריש ב' קינים, קן אחת על לידה וקן אחת על זיבה.

כיצד משתי נשים: על אשה זו לידה ועל אשה זו לידה. או על זו זיבה ועל זו זיבה, [זהו] משם אחד. משני שמות: על אשה זו לידה ועל אשה זו זיבה.

רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן, לאיזו שירצה כהן יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן יקריב עולה. רבי יוסי סובר ששתי נשים יכולות להפריש קינים יחד, ואם לא פירשו איזה לזו ואיזה לזו, הרי שנחשבים כל הקינים קבוצה אחת, שחציין חטאת וחציין עולה. [באופן שלא יקבע החצי השני מעצמו להיות לעולה עד שישלים חצי מכולם לחטאת, או להיפך].

עיקר חידושו של ר' יוסי שהכהן הוא המברר איזה קן שייך לזו ואיזה לזו. ובגמ' עירובין (ל"ו) מבואר דדיניה דרבי יוסי אינו תלוי בדין ברירה, שמתברר הדבר למפרע איזה שלה ואיזה שלה, אלא שכך הוא התנאי ביניהן, שיהא תלוי בהכהן, איזה יעשה לה ואיזה לה.

{עכ"פ עצם הדין שמבואר במשניות אלו שקביעת הקרבן לחטאת או לעולה נקבע בעשיית הכהן למעלה או למטה, שע"י עשיית הכהן נקבע איזו לחטאת ואיזו לעולה, מבואר בגמ' ביומא (מ"א ע"א) דלמדין מהפסוק בתורה, שאין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים, בשעה שהם קונים אותם לקרבן, או בעשיית הכהן}.

בין משם אחד בין משני שמות. היינו שבקבוצה זו יכול גם להיות שחלק הפרישה אחת מהם עבור זיבה, וחלק עבור לידה, ואעפ"כ נחשבות קבוצה אחת, כנ"ל.

פרק ב

פרק שני

משנה א

קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר, או שפרח בין המתות, או שמת אחד מהן, יקח זוג לשני. פרח לבין הקריבות, פסול, ופוסל אחד כנגדו. שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו:

קן סתומה כפי שנתבאר שכל אחד ממנה יכול להעשות חטאת, וממילא יקבע השני לעולה, וכן להיפך. שפרח ממנה גוזל אחד לאויר העולם, או שפרח לבין [חטאות] המתות, [רש"י בנזיר (י"ב ע"א גליון) ביאר, דאילו פרח לבין חטאות העומדות להקרבה, הרי יכול להקריבה יחד עמם, ותעלה לו לחטאת, והשני הנשאר יהא עולה], או שמת אחד מהן; יקח זוג לשני. שזה שפרח לאויר העולם או מת, לא יקרב עוד, ולכן לא נקבע דין חבירו לא לעולה ולא לחטאת, ויכול לצרף אליו זוג אחר מעלמא. ואח"כ יפרש אותן ע"י שיעשה אחד לחטאת ואחד לעולה.

[תוס' בנזיר (י"ב ע"א ד"ה קן) כתבו דנקט סתומה, דבמפורשת היה צריך התנא להאריך איזו מהן פרחה שיקח כמוה לזוג לנשארת. ובגירסת הגמ' שלפנינו (שם) איתא דבמפורשת אין לו תקנה, ומפרש רש"י, דכיון שפרחה, ואין שניהם לפנינו, אינו יודע להבחין איזו היא הנשארת, ואין לו תקנה להקרבה, דעולה נעשית למעלה וחטאת למטה. תוס' בדבריו איירי בשיודע להבחין].

בסוגיא דנזיר (י"ב ע"א) שקו"ט אמאי לא יאסרו מעתה כל קינין בעלמא מדין כל קבוע, וע"ש בתוס', ואכמ"ל.

עוברת המשנה לדון באופן שאותו גוזל שפרח מקן הסתומה פרח לקן אחר, מה הדין של הקן שפרח לתוכה:

אבל פרח אחד מכת הסתומה לבין הקרבות לבין קן סתומה, שעומדת ליקרב חציה לעולה וחציה לחטאת, פסול. הרי הקן שפרח אליה הגוזל ונתערב בה, יעשה רק כמנינו שלו עצמו, היינו אחד לעולה ואחד לחטאת, כפי שלמדנו בפרק הקודם (מ"ג), וגוזל השלישי [שזה או אותו גוזל הסתום הפורח בעצמו, או בן הזוג שנשאר מהקן כנגדו] ישאר פסול, ולא יקריבוהו לא לעולה ולא לחטאת. דאם יעשה גם האחרון, כגון שיעשה ב' חטאות ועולה אחת, חיישינן שמא את ב' החטאות נטל מהקן עצמו, והרי הוא עושה ב' חטאות מקן אחד, שאין בו אלא עולה אחת וחטאת אחת.

והוא הדין אם פרח לכמה קינין סתומות, לעולם יעשה כמנין הקינין הסתומות שהיו בה, חצי לעולה וחצי לחטאת, ואחד שפרח לכאן, או אחד אחר כנגדו, ישאר, ולא יעשה אותו חטאת, שמא זה הנותר, מגוזלות הקן הוא, והרי כבר נעשו מגוזלות הקן מחצה החטאות שלו, [וזה הפורח, קרב לו למעלה בין העולות, ובמקומו נשאר גוזל זה מן הקן שהוקבע לעולה], ונמצא עושה יותר ממחצה חטאות מקן זו של הסתומות.

ופוסל אחד כנגדו. שהגוזל הפורח פסול, ופוסל אחד כנגדו. כלומר, שגוזל אחד שכנגדו שנשאר אצל הקינים של אשה הראשונה שפרש ממנה, ג"כ אי אפשר לעשותו לא לעולה ולא לחטאת, דעי"ז שיעשהו לעולה, הרי יקבע אותו גוזל הפורח לחטאת, ואז האשה השניה שפרח לקיניה ונתערב בהם, לא תוכל לעשות מכל קיניה עולה, רק החטאות שבהם, מחצה מקיניה, דאילו חצי השני של קיניה, היינו העולות, יפסל, שלא תוכל לעשות מהם עולה, שמא תפגע בפורח שהוא נקבע חטאת, ותעשהו למעלה, וכפי הדין ששנינו במשנה לעיל (פ"א מ"ב) דאם חטאת נתערב בחובה, אין כשר אלא כמנין חטאות שבחובה. [וה"ה להיפך]. וכדי שלא לפסול כל עולות שלה, לכן תיקנו ואמרו שהפורח פוסל גם את בן זוגו שכנגדו שלא יוכלו להקריבו, כדי שלא לקובעו לפורח כמו שביארנו. (תוס' יומא ס"ה ע"ב ד"ה ומשום).

המשנה נקטה בלשון זה, 'אחד שכנגדו', דבאמת אין כאן גוזל מבורר שהוא הוא בן זוגו, דהכל קבוצה אחת סתומה שפרח ממנה, אלא שאם יעשה את גוזל האחרון שנשאר באותה קבוצה, לעולה, [היינו דלחשבון המחצה עולות, יחשיב בכלל כל הגוזלות שלה, גם את גוזל הפורח, ומכולם יעשה חשבון מחצה לעולות, ויקריב גם האחרון הנפרד שכנגד הפורח לעולה, עי"ז יקבע הפורח לחטאת.

סיבה נוספת לחוש ולפסול אותו גוזל שנשאר כנגד הפורח, שלא לעשותו חטאת [למשל], דהנה כשהשניה, זו שפרח אליה, מקריבה את שלה, כגון העולות, הי' לנו לחוש לכאורה שמא פגעה בפורח, ועשאתו לעולה, וקבעה אצל הראשונה את בן זוגו לחטאת, ושוב הראשונה לא תוכל לעשות לעולה כלל, שמא פוגעת בחטאת. אלא דליכא חשש כן, משום דאצל הראשונה כולם סתומות, ולא נקבע איזהו גוזל החטאת שכנגד הפורח אלא כשתגמור להקריב את כל מחצה החטאות, דרך משל, אם היו לה ד' גוזלות, ונשאר לה ג', אמרינן לה שפיר שתעשה אחד עולה ואחד חטאת, [וזה שכנגד הפורח ישאר], דממילא אפי' אם הפורח נעשה חטאת ע"י השניה, עדיין לא נקבע זה שכנגדו לעולה, עד לאחר שעשתה כל שאר החטאת שאצלה, ורק אז נקבעו שניים הנותרים לעולה, ואז הרי מעתה היא שוב אינה עושה יותר חטאות, אלא עולות. אבל אם נתיר לה לעשות גם את זה שכנגד הפורח, לחטאת, הרי שיש לחוש שלוקחת אותו לאחר שכבר נקבע לעולה על ידי השניה שפרח אליה.

[ולכשתימצי לומר, טעם הראשון הנ"ל, הוא סיבה לאסור [את הראשונה] להקריב אותו שכנגד הפורח 'לפני' שתקריב השניה, ומשום שתאסור אותה כנ"ל. וטעם השני, הוא סיבה לאסור אותה להקריבו 'לאחר' שכבר הקריבה השניה, שמא נעשה עולה ע"י השניה, והיא מקריבה אותו חטאת (או איפכא) כמש"נ, ודו"ק. [א.ה. ואמנם יכולנו להתיר לראשונה להקריב גם זה שכנגד הפורח לחטאת, אם היינו אוסרים על השניה להקריב חטאות, מפני זה שנתערב בה שנקבע לעולה, אבל חכמים הבינו שאין להפסיד את השניה כל זה, וראוי יותר לאסור את הראשונה שפרח ממנה, שלא שמרה קיניה יפה, רק בגוזל שכנגד הפורח, ולא להפסיד השניה כל מחצה שלה, וק"ל].  

משנה ב

כיצד, שתי נשים, לזו שתי קנים ולזו שתי קנים, פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו. חזר, פוסל אחד בחזירתו. פרח וחזר, פרח וחזר, לא הפסיד כלום, שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים:

כיצד, שתי נשים, לזו שתי קנים ולזו שתי קינים, פרח מזו לזו פוסל אחד בהליכתו. כלומר היכא שהיו לזו ד' גוזלות סתומות ולזו ד' גוזלות, ופרח מזו לזו, ונשאר אצל זו שפרח ממנה ג' גוזלות, ואצל זו שנתערב אצלה ישנם ה' גוזלות. בעלת הג' שפרח ממנה נפסל לה קן אחד, ואינה יכולה לעשות רק אחד לעולה ואחד לחטאת, [שבזה עדיין לא נקבע הפורח לכלום, שעדיין לא נעשה בהקבוצה שפרח ממנה חצי העולה כדי שיקבע הוא לחטאת, וגם לא חצי החטאת כדי שיקבע הוא לעולה], אבל אם תעשה גם את הגוזל השלישי שנשאר אצלה לעולה הרי נעשה חצי מכל שלה לעולה ועי"ז נקבע ממילא הפורח לחטאת [או איפכא] ויפסול את חצי חבירתה כנ"ל. וכיון שגם הגוזל הפורח בעצמו פסול, כפי ששנינו במשנה א', שהפורח הוא עצמו פסול, וגם פוסל אחד שכנגדו, נמצא שהראשונה בהליכתו ממנה נפסל לה קן שלם, הוא והגוזל שכנגדו, ולא נשאר לה אלא קן אחד. [אבל השניה בעלת הה' מקריבה ב' קיניה, כפי ששנינו במשנה הקודמת שכשפרח אחד לבין הקריבות רק הוא עצמו פסול אבל אינו פוסל מהם].

חזר, פוסל אחד בחזירתו. כשחזר ופרח אחד מהשניה לראשונה, [ונשארו אצלה ד' גוזלות], ואין ידוע לנו מי חזר, אם הפורח עצמו הוא שחזר ובא אצלה, או אחד אחר שהוא של השני' פרח לכאן. לכן השני' שוב אינה יכולה לעשות אלא אחד לעולה ואחד לחטאת. וקן שני נפסל לה, כמו ששנינו לעיל (מ"א) שהגוזל הפורח פסול ופוסל אחד כנגדו, כי אם תעשה דרך משל ב' לחטאת ואחד לעולה, [אם יהיו ב' החטאות משלה עצמה ולא מזה שפרח אצלה] נמצא שנעשו חצי מקיניה לחטאת, ונקבע הפורח ממנה לעולה, ויאסור את הראשונה מלהקריב שום חטאת, כנ"ל פ"א מ"ב. [וה"ה איפכא]. וכיון שגם הפורח ממנה פסול, כנ"ל במשנה א' שהפורח פסול, מלבד מה שפוסל זה שכנגדו, נשאר לה רק קן אחד כשר. [דזה שפרח אליה כבר הי' פסול מתחילתו בפריחה ראשונה כשבא אלי'ה].

[והראשונה שחזר ובא אצלה גוזל אחד מתוך הה' שאצל השניה, נשאר דינה כמו קודם חזרה, שאינה יכולה לעשות רק אחד לחטאת ואחד לעולה, דגוזל החוזר אינו מוסיף לה כלום, כיון שאין ידוע אם חזר אותו שפרח ממנה או אחד אחר מהשניה, ואם תעשה ג' גוזלות ב' לחטאת ואחד לעולה, דלמא ב' החטאות תיקח משל עצמה, והרי נעשו חצי מקיניה לחטאת, ועי"ז יקבע לעולה זה שפרח בתחילה ובא אל השניה, ולא תוכל השניה לעשות בשלה שום חטאת כנ"ל. שהפורח פסול כנ"ל. לכן הראשונה אינה יכולה לעשות רק חטאת ועולה אחת, כמו בתחילה כשפרח ממנה].

[ואין להקשות, איך יכולה זו הראשונה לעשות אפילו אחד מהם לעולה או לחטאת, דלמא פגעה באותו הפורח אליה ועושה אותו חטאת, וכיון שגם חבירתה עושה אחד מקינים של עצמה לחטאת, הרי נעשו חציים לחטאת, וממילא נקבעו שני גוזלות האחרים של השניה בעולה. זה לא איכפ"ל, שהרי באמת אנו אומרים לשניה שלא תעשה רק אחד עולה ואחד חטאת א"כ ממ"נ לא נעשה מקיניה יותר מב' לחטאת, ולא יותר מב' לעולה, והו"ל רק מחצה חטאת, או מחצה עולה. וכמש"נ כ"ז לעיל במשנה הקודמת ופשוט].

פרח וחזר, פרח וחזר, לא הפסיד כלום, כלומר דאפילו פרח שוב מזו לזו כמה פעמים בכל פעם גוזל אחר, לעולם לא תתמעט כל אחת מהם מקן אחד כשר, אחד לעולה ואחד לחטאת. והטעם, 'שאפילו הן מעורבות, אין פחות משתים. היינו משום שאפילו נתערבו כל קינים של זו בשל חבירתה לגמרי, אמרינן לעיל (פ"א מ"ג) שיכולה לעשות כמנין מחצה מכולם, חציין לעולה וחציין לחטאת. [דעי"ז לא נעשה יותר ממחצה מאחת מהם לעולה או לחטאת]. וכיון שכל אחת מהם עושה רק אחד לעולה ואחד לחטאת, אין כאן בין שניהם רק כמחצה שלהם, והשאר פסולים. [ואה"נ יכולנו לומר שאחת תעשה את כולם שלה והשניה לא תעשה כלום, אבל אנו לעולם מורידים קן אחת מזו שפרח ממנה כנ"ל במשנה א'].

משנה ג

לזו אחת, לזו שתים, לזו שלש, לזו ארבע, לזו חמש, לזו שש, לזו שבע. פרח מן הראשונה לשניה, לשלישית, לרביעית, לחמישית, לששית, לשביעית. חזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. הראשונה והשניה, אין להם כלום. השלישית, יש לה אחת. הרביעית, יש לה שתים. החמישית, יש לה שלש. הששית, יש לה ארבע. השביעית, יש לה שש. פרח וחזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. השלישית והרביעית, אין להם כלום. החמישית, יש לה אחת. הששית, יש לה שתים. השביעית יש לה חמש. פרח וחזר, פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. החמישית והששית, אין להם כלום. השביעית, יש לה ארבע. ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. ואם פרח מבין המתות, לכולם, הרי כולם ימותו:

לזו אחת ולזו שתים, לזו [אשה שלישית] שלוש, לזו ארבע, לזו חמש, לזו שש לזו שבע. פרח גוזל אחד מן הראשונה [בעלת קן אחת], לשניה [לבעלת ב' קינין. וממנה פרח] לשלישית, [לבעלת ג' קינין, וממנה אחד] לרביעית, [וממנה] לחמישית [וממנה] לשישית, [וממנה] לשביעית. [ואח"כ] חזר [גוזל אחד מהשביעית לשישית, וממנה לחמישית, וכן הלאה]. פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. כנ"ל שכל אחת כשפרח ממנה נפסל לה קן, שהוא עצמו שפרח ממנה פסול, וגם פוסל הגוזל שכנגדו, שלא יקריבנו [שאם יקריבנו נמצא קובע את הפורח לעולה או לחטאת, ויפסול מחצה הקינים שפרח אליהם] כנ"ל.

נמצא הראשונה והשניה אין להם כלום, הראשונה בעלת קן אחד בלבד, אין לה כלום מיד כשפרח ממנה, אפילו אם לא חזר כנ"ל. והשניה בעלת ב' קינים נפסל ממנה קן אחד בשעה שפרח ממנה לשלישית בהליכתו, וקן השני בשעה שפרח ממנה שוב בחזירתו לראשונה.

והקשו התוס' (יומא ס"ה ע"ב ד"ה ומשום) דהכא בחזירתו מהשניה לראשונה למה יהא הדין דהפורח פוסל כנגדו, אצל בעלת ב' הקינים. והרי טעמא דהפורח פוסל כנגדו, לא שייך רק כשפרח לבין הקריבות, שיש אצל הקן שפרח לשם גוזלות כשרים שקרבין, דאז חיישינן שלא יקרב זה שכנגדו במקום שפרח משם לעולה, דעי"ז יקבע הוא לחטאת, ויפסול מהקן שפרח אליהם כל העולות. וגם חיישינן שהפורח יקרב במקום שפרח לשם לעולה, ונמצא נעשה יותר ממחצה לעולה כנ"ל. אבל היכא דבלא"ה כל אלו שפרח אליהם פסולים, כמו הכא שפרח לבעלת הקן האחד שנפסל כבר, אמאי לא נתיר להקריב זה שכנגדו שאצל השניה. ותירצו שאה"נ רבנן אסרו גם בכה"ג זה שכנגדו אטו היכא שפרח לבין הקריבות.

[ולכאורה תיקשי מאי גרע זה מפרח לבין המתות, דאמרי' לעיל ריש פרקין יקח זוג לשניה. ואין לומר שאני הכא דיש בין כולם נקרבות, דלמ"ד בסוף מתני' דאפי' אין לשישית כלום מ"מ הפסידה השביעית בפריחה ממנה, מאי איכא למימר. וצ"ל דהכא לא חשיב מתות, כיון דאינם פסולות בעצם רק משום חשש שיקבע בן זוגו של הפורח, תדע, שהרי אם אח"כ יתערב עימו קן זאת שפרח ממנה, ויש בה קינים שנקרבות, נימא יקריב מתוכם כמנין המועט שבשניהם, ונמצא שחוזר ונראה להקרבה, וא"כ בכה"ג גזרו, וק"ל].

השלישית בעלת ג' הקינים יש לה אחת, דנפסלו ממנה רק שתים אחת בהליכתו ממנה לרביעית, ואחת בחזירתו ממנה לשני', ונשאר לה רק קן אחת. הרביעית בעלת ד' הקינים, יש לה שתים, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לחמישית, ואחת בחזירתו ממנה לשלישית, ונשאר לה רק שתי קינים. החמישית, בעלת חמש הקינים יש לה שלוש, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לשישית, ואחת בחזירתו ממנה לרביעית, ונשאר לה רק שלוש קנים. השישית בעלת שש הקינים, יש לה ארבע, דנפסלו ממנה שתים אחת בהליכתו ממנה לשביעית, ואחת בחזירתו ממנה לחמישית, ונשאר לה רק ארבע קנים. השביעית יש לה שש דממנה לא פרח בהליכתו, שהיא אחרונה, רק בחזירתו, ואין נפסל ממנה רק אחת.

פרח שנית, גוזל אחר מזו לזו ומזו לזו, עד השביעית וחזר מהשביעית לראשונה, פוסל עוד אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. נמצא, השלישית שנשאר לה אחד קודם פריחה זו, והרביעית שנשאר לה רק שתים קודם פריחה זו, ועכשיו בפריחה זו נפסלו גם שתים הנותרים אין להם כלום. החמישית שנשאר לה שלוש קודם פריחה זו יש לה מעתה אחת. השישית שנשאר לה ארבע קודם פריחה זו יש לה שתים, השביעית שנשאר לה שש קודם פריחה זו, וממנה לא פרח בהליכתו רק בחזירתו, ונפסל לה קן אחד נוסף בחזירתו השנית, יש לה חמש.

פרח וחזר שוב בשלישית, פוסל עוד אחד בהליכתו ואחד בחזירתו. נמצא החמישית שנשאר לה רק אחד קודם פריחה זו, והשישית שנשאר לה רק שתים קודם פריחה זו אין להם כלום. השביעית שנשאר לה חמש קודם פריחה זו, והפריחה ממנה היא רק בחזירתו, ונפסל לה רק עוד קן אחד יש לה ארבע.

ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. בפריחה זו האחרונה, שהטעם שהפורח פוסל כנגדו, לא שייך אצלה כיון שפרח ממנה לשישית שאין לה כלום, וכנ"ל שגם השניה בעלת ב' קינים, כשחזר ממנה ובא לראשונה, לא הי' טעם לפסול, שאין לראשונה כלום, אלא דגזרינן אטו פריחות אחרות, והכא שלכולם אין כלום, לדעת הי"א, לא גזרו. [ומה שהפורח ממנה פסול אי"ז הפסד לה, שהרי הפורח בא אצלה ממקום אחר, ונוסף על חמש הקינים שהיו לה, וגם עכשיו שיצא ממנה נשאר לה חמש קינים כמקודם]. ומעיקר הדין היה אפשר להכשיר לה בפריחה זו גם את יתר הקינים שנפסלו לה קודם, משום דעתה שאינה מפסדת כלום תוכל להקריבם, אבל מאחר שגזרו לפסול לה אותם קודם, לא רצו חכמים להכשירם, משום גזירה, והשאירו אותם בפסולם.

ואם פרח מבין המתות ובא לכולם, היינו שפרח מבין חטאות המתות דתנן רפ"ח דזבחים, וכן אם פרח מבין חטאת ועולה שנתערבו דשנינו לעיל (פ"א מ"א) שימותו. הרי כולם ימותו, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ואוסרים את כולם.

[וצ"ע בפי' רע"ב בתחילת המשנה (ד"ה פרח וחזר) וכ"ה בפי' התפאר"י, שפירשו דה"ה אם פרח מבין קינים של הראשונה או השנייה לאחר שנפסלו בה כולם, הוי בכלל דין זה דפרח מבין המתות לכולם, דכולם ימותו. וצ"ע, דא"כ גם כשפרח מקן שלא נפסלה כולה, כיון שחיישינן שהפסול שדינו למות הוא שפרח, יפסול כולם, אלא ודאי דזה לא הוי בכלל הדין של פרח מבין המתות, כיון שהפסול שביניהם, היינו הפורח או שכנגדו, אין בו פסול בעצמו שאסור להקריבו, רק מחשש שיהא יותר ממנין החטאות, או שיקבע את שכנגדו, אין פוסל את כולם, ולא יגרע דינו השתא מכשהי' בתערובת שפרח ממנה, שלא אסר אותה כולה, ולעיל בתחילת המשנה הוכחנו שאין לגוזל הפסול דין 'מתות' ע"ש, וצ"ע].

משנה ד

קן סתומה וקן מפורשת, פרח מן הסתומה למפורשת, יקח זוג לשני. חזר או שפרח מן המפורשת ראשון, הרי כולן ימותו:

היו קן סתומה שלא פורש בה איזה לחטאת ואיזה לעולה. וקן מפורשת, שפירש בה זו לחטאת וזה לעולה, ואינו יודע איזה מהן עולה ואיזה חטאת, פרח גוזל אחד מן הסתומה למפורשת, יקח זוג לשני. כפי ששנינו בריש פרק זה דקן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או מת, יקח זוג לשני. [וכשיקריב בן זוגו של הפורח מהקן, אע"פ שיקבע הפורח לעולה או לחטאת, לא איכפ"ל, דהמפורשת בלא"ה אינה יכולה להקריב כיון שנתערבו קרבנותיה ואין ידוע איזה עולתה ואיזה חטאתה].

חזר ופרח גוזל אחד מהמפורשת לסתומה או שפרח מן המפורשת ראשון, היינו שתחילת הפריחה היתה מהמפורשת לסתומה, הרי כולן ימותו. כמו ששנינו לעיל (פ"א מ"ב) דחטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם.

משנה ה

חטאת מיכן ועולה מיכן, וסתומה באמצע; פרח מן האמצע לצדדין, אחד הלך ואחד הלך, לא הפסיד כלום, אלא יאמר, זה שהלך אצל חטאות, חטאת. וזה שהלך אצל עולות, עולה. חזר לאמצע, האמצעיים ימותו. אלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות. חזר או שפרח מן האמצע לצדדין, הרי כולן ימותו. אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין. כיצד, האשה שהביאה חטאתה תור ועולתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר, הולכין אחר הראשון. האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה. עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה:

קן חטאת מונחת מכאן בצד זה, וקן עולה מכאן בצד השני, וקן סתומה מונחת באמצע ביניהם, פרח מן האמצע מקן הסתומה, לצדדין, אחד מן הגוזלות שבקן הסתומה פרח הילך לצד החטאות, ואחד הילך לצד העולות, לא הפסיד כלום, אלא יאמר, זה שהלך אצל חטאות, חטאת. וזה שהלך אצל עולות, עולה.

חזר מן הצדדים לאמצע, האמצעיים ימותו. דחיישינן שבאו מן הצדדים חטאת מפורשת, ועולה מפורשת, ונתערבו באמצע ודינם כמו ששנינו לעיל (פ"א מ"ב) דחטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפילו אחד בריבוא, ימותו כולם. אבל הצדדיים נשארו כדינם אלו יקרבו חטאות, ואלו יקרבו עולות. חזר [או שפרח - ל"ג] מן האמצע לצדדין, חיישינן שמא פרח מן האמצע אותו גוזל שפרח תחילה מן המפורשות לאמצע, וכשפרח לצד העולות חישינן שהוא זה שפרח מתחילה מהחטאות לאמצע, וכן איפכא, לכן הרי כולן ימותו.

אין מביאין תורין כנגד בני יונה היינו בקן אחד אין להביא אחד הגוזלות תור והשני בן יונה ולא בני יונה כנגד תורין. אלא או שניהם תורין או שניהם בני יונה. [תורין הם מין של יונים שונה, ושתיהן מצויות ביישובינו ומקננות בבתים, ושתיהן נקראות בלשון בנ"א "יונים", ורגילים לקיים בהן שילוח הקן, אלא שהתורים הם מין דק יותר, ובגוון חום, ואילו היונים הם מלאות יותר, ובגוון אפרורי ומעורב עוד גוונים אחרים קצת. קיי"ל שהתורים כשרים להקרבה דוקא גדולים, והיונים דוקא הגוזלים הקטנים, כמו שכתוב ((פר' תזריע, ומצורע), "שתי 'תורים' או שני 'בני יונה'", ו'בן' משמע קטן]. כיצד, האשה שהביאה חטאתה תור, ועולתה בן יונה, שבשעת לקיחה והפרשה פירשה על התור שהוא לחטאת ועל הבן יונה שהוא לעולה, אינה יוצאת ידי חובתה אלא אם כן תכפול ותביא עולתה תור. וכן להיפך, אם הביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה, תכפול ותביא עולתה בן יונה. היינו דלעולם כופלת דוקא העולה ומביאה מאותו המין של החטאת, דהחטאת עיקר. בן עזאי אומר, הולכין אחר הראשון. ואם הפרישה תחילה העולה, תכפול ותביא חטאת ממין העולה. [והחטאת הראשונה תמות].

האשה שהביאה חטאתה ומתה, יביאו היורשין עולתה, עולתה ומתה, לא יביאו היורשין חטאתה. דעולה אפשר להביא במקומה. [ובקדושין (י"ג ע"ב) קאמר, דאם שעבודא לאו דאורייתא, איירי הכא שהפרישה גם העולה מחיים]. אבל חטאת לא, אפי' שכבר הפרישתה, דהו"ל חטאת שמתו בעליה שהיא מהחטאות המתות.