אוצר:בית המדרש/מועדים/פורים

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
< אוצר:בית המדרש‏ | מועדים
גרסה מ־12:53, 9 ביוני 2022 מאת סטנדר פלטפורמת לימוד (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המן היה חציו עבד וחציו בן חורין[עריכה]

ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגו' (אסתר ג ד).

בספר מנות הלוי מבאר בדרך מחודדת את הויכוח שהיה בין עבדי המלך למרדכי. הוא מקדים ומביא את דברי התוספתא שם מבואר ששטר העבדות אותו כתב בדמו המן למרדכי, הורה על כך שהמן נמכר למרדכי לעבד ליום אחד בכל שבוע למשך כל ימי חייו. אם כן, נמצא שהגדרתו הדינית של המן היתה "חציו עבד וחציו בן חורין".

והנה מי שחציו עבד וחציו בן חורין דינו שעובד יום אחד לעצמו ויום אחד לרבו. ודין זה ניתן לדון בשני דרכים. או שאכן בהגדרתו הרי הוא יום אחד עבד ולמחרת בן חורין, ושוב עבד ושוב בן חורין, יום כך ויום כך, ולכן אף לענין עבודתו עובד יום אחד לעצמו ויום אחד לרבו. או שבכל הימים הרי הוא גם בן חורין וגם עבד, והדין שעובר יום אחד לעצמו ויום אחד לרבו הוא כעין פשרה וקיום דיני הממונות שיש לשניהם. והנפקא מינה אם קידש אשה ביום של רבו וביום של עצמו, שאם אכן הרי הוא עבד גמור ביום של רבו אין לחשוש לקידושיו וביום של עצמו הרי היא מקודשת. אבל אם כל יום ויום יש בו צד עבדות וצד חירות הרי לעולם יש לחשוש לקידושיו בין ביום של עצמו ובין ביום של רבו.

וזה הביאור "ויהי כאמרם אליו יום יום ולא שמע אליהם" שטענת עבדי המן היתה שדין עבד שחציו בן חורין שעובד יום לעצמו ויום לרבו ואם כן מלבד יום אחד בשבוע על מרדכי להשתחוות להמן. ואילו מרדכי סבר שבכל יום ויום יש בו צד עבד וממילא אין ראוי שיהיה הרב משתחווה לעבדו. מצולות ים (שיחה) 15:01, 22 בפברואר 2021 (IST)

(רק להעיר, ששתי הדרכים הם מחלוקת בבלי וירושלמי כנודע). שמש מרפא (שיחה) 10:06, 17 במרץ 2022 (IST)

המן היה יהודי?[עריכה]

ויגדו להמן לראות היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי (אסתר ג ד).

בפירוש נחל אשכול לחיד"א מביא בשם חכם אחד זלה"ה שפירש בדרך צחות, שכיון שהיה המן עבד למרדכי ואם היתה יד ישראל תקיפה על האומות הרי היו מלים וטובלים אותו לשם עבדות והיה חייב בכל המצוות כאשה. ואת זה אמרו עבדי המלך למרדכי "כי הגיד להם אשר הוא" - המן, "יהודי". מצולות ים (שיחה) 15:01, 22 בפברואר 2021 (IST)

אי אפשר להטות את ישראל מדרך התורה על ידי הטיית מנהיגם[עריכה]

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי. ויבקש המן להשמיד את כל היהודים וגו' (אסתר ג ו)

קריאת הפסוק כפשוטו מעלה פליאה עצומה, מה השייכות בין זהותו של עם מרדכי ובין ההחלטה לשלוח יד במרדכי לבדו או בכל עמו. וכי אם היה שומע המן שמרדכי איטלקי, לא היה חפץ להרוג את כל עמו?

רבי איצל'ה בלאזר (כוכבי אור נא, הובא בשמו גם בדודאי ראובן לרבי ראובן כ"ץ) מבאר את הענין באופן נפלא. אכן, אילו הגידו להמן שמרדכי יצא מעם אחר ולא מעם ישראל, היה מסתפק המן בשליחת יד במרדכי לבדו. כי הרי חפצו של המן היה להעביר את ישראל על דתם, ואצל כל העמים ודתיהם אם יאמרו ראשי הכהנים להקל באיזה מנהג ודת, כולם מקבלים הקולא הזאת. כידוע שבימים האחרונים הקילו בתעניותיהם וצומות שלהם באכילתם בפקודת ראשי הכהנים ברומא. לכן אילו היה מרדכי מכל אומה אחרת היה מספיק עבורו לכופו או להטותו שיכרע לו וכיון שיראה עמו שהכהן הגדול מקבל עבודתו, ממילא כולם יקבלו אותו לעבודה זרה. אבל כששמע את עם מרדכי הבין שלא יועיל הדבר מאומה, כי לו יהיה שרבי עקיבא איגר זצוק"ל בשעתו או הגאון החסיד מוילנא זצוק"ל יאמר שמותר לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו תשעה באב, שהוא איסור דרבנן, או אפילו מר"ח אב ואילך, הרי לא יתפשט היתר זה בישראל אלא אדרבה יתפשט ביטול עליו ויפרסמו עם ישראל איש לרעהו שהגאון ח"ו סרח.

כי עם ישראל מלומדי בקורת המה ונושאים אחריות קיום התורה על עצמם ואם יראו כי מרדכי משתחוה לצלם לא ילמדו ממנו אלא יאמרו עליו שנתקלקל ויפרסמו קלונו ברבים כדי לעמוד בפרץ. כי אצל עם ישראל אפילו איסורי דרבנן וכל שכן דיני התורה אי אפשר לבית דין אחר לבטלו, והדין חזק יותר מגדול הדור (כפתגם האשכנזי "דער ראבינער איזט איין ראבינער, אבער דער יוד איזט איין אבער ראבינער"). כי האומה הישראלית לא תשמע אפילו למנהיגיה לבטל איזה דין אפילו מנהג יהודית, לא כשאר העמים שנמשכים אחרי כהניהם אפילו לבטל דתם.

כך גם כתב רבי משה פינשטיין (אגרות משה יו"ד ח"ה סימן יז) בשם רבי יחזקאל אברמסקי: לכאורה תמוה מדוע רצה המן להרוג את עם ישראל בהוודעו כי הוא עם מרדכי, הא אם רצונו להרוג בשביל מרדכי גם את עמו, ודאי ידע גם מתחילה שיש עם למרדכי, והיה לו תיכף לומר שרצה להרוג את עם מרדכי אף קודם שהגידו לו. אבל הוא שקודם שידע שישראל הם עמו, חשב כי כאשר יכוף את מרדכי באיזה דרך שישתחוה לו, גם כל עמו ישתחוו, כיון שהוא גדול הדור. אבל כשנודע שהם ישראל, ידע שלא יועיל בזה כלום. שאף אם יפעול שמרדכי ח"ו ישתחוה, גם כן לא ישתחוו הם, משום שאז לא יחזיקוהו לגדול, ואדרבה יבזוהו, כי התורה הוא העיקר, שזה לא נשתנה משום איש יהיה מי שיהיה, והם דברים נכונים.

רבי משה מוסיף לבאר את שורש החילוק שבין האומות לישראל: דהנה האומות העולם באמונותיהם ההבליים מאמינים שיש בני אדם קדושים, שהכומרים שלהם יש להם מחמת זה לבושים אחרים, ואסורים לישא אשה וכדומה, זה בכה וזה בכה. ולכן כל תורתם תלוי ברצון הכומר או הקדוש להם ביותר, ולכן משנים הכומרים את דיניהם כרצונם ולתאוותם. אבל התורה הקדושה אמרה משפט אחד לכל אדם, משום שאין כלל אדם אחד קדוש בעצם מחברו, אלא מצד גדלותו בתורה. אבל כל העולם אף משה רבנו עליו השלום הוא ילוד אשה ככל אדם וצריך לכל צרכי האדם ככל אדם, ואין לו שום דינים אחרים מכל אדם, וגאון ואיש פשוט ממש שוים הם. ואם כן אף שיארע ח"ו שאדם גדול יסור מדרך התורה לא ילמד ממנו, משום שהתורה היא העיקר, וכל גדלותו הוא מצד התורה, ושעזב דרך התורה שוב אינו נחשב גדול אף להפשוטים, ואדרבה יבזוהו. מצולות ים (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתם

אחשורוש רצה להעבירם על דת, והמן - להורגם[עריכה]

שלשה דקדוקים מדקדק הבית הלוי בפסוקי המגילה, מהם הוא מוציא ביאור מחודש על כוונותיהם הנבדלות של אחשוורוש והמן. אסתר פונה אל אחשורוש ומתחננת לו להעביר את הגזירה הנוראה שניחתה על עמה: "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי". פשוטו של מקרא, יש כפל בדבריה של אסתר, והיא אומרת את אותו העיקרון במילים שונות, ויש להבין מדוע כפלה את דבריה.

עוד תמה הבית הלוי על תשובתו של אחשורוש כאשר פונה אליו אסתר במשנה היין השני ומספרת לו על גזירתו של המן: "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" - "היאך יוכל להכחיש את אשר בא כתוב וחתום בטבעתו גלוי לכל המדינות".

ועוד בה שלישיה, אחשורוש מסיר את טבעתו ונתונה להמן ואף נותן לו את העם "לעשות בו כטוב בעיניך". ויש לדקדק, מדוע לא אמר "והעם לעשות לו כטוב בעיניך".

וכך מיישב הבית הלוי את שלושת הקושיות כאחת. הנוהג הוא כשהמלך נותן פקודה הרי הוא אומר את עיקר הפקודה, שהיא התכלית הנרצה בעיניו, ורק השר השני למלך כששולח את פקודת המלך הוא מוסיף ומפרט בה את כל העונשים העלולים לבוא על המפר את פקודת המלך. גם עונשים אלו אין השר מוסיפם מליבו אלא הם קבועים זה מכבר בספר החוקים, מה דינו של העובר על פקודת המלך.

והנה כשבא המן לאחשורוש במטרה לשכנעו לגזור כנגד היהודים הוא מדגיש בדבריו כי דתיהם שונות מכל עם. משמעות דבריו מורה על כך שלו יצוייר ובן ישראל ימיר את דתו ויקבל עליו את דת הפרסים, אין כל טעם להורגו. וכך באמת הבין אחשורוש את כוונתו של המן ולכוונה זו הסכים אחשוורוש ואמר להמן "והעם לעשות בו כטוב בעיניך" 'בו' דייקא, לעשות הכל כדי שיבואו לתכלית הנרצה שהיא העברה על דת.

אמנם המן היתה כוונתו שונה בתכלית, לא רק לאבדם כפי שאמר למלך "אם על המלך טוב יכתב לאבדם" שהוא איבוד רוחני בהמרת דתם, אלא אף "להשמיד ולהרוג". והתחכם המן וידע שהדרך לכך היא על ידי שיביא לכך שהמלך יגזור עליהם להמיר את דתם ועל ידי זה כל הכשרים שבעם ימסרו את נפשם ותתקיים כוונתו המקורית להורגם. ואכן בכותבו את האיגרות הדגיש ענין זה שאם לא ימירו את דתם אחת דתם להמית, ורק אחר כך הוסיף "לאבד" כאילו עיקר המכוון הוא להורגם אלא שיכולים להיפטר מדינם זה על ידי שימירו את דתם. וזה היה הפך כוונתו של אחשוורוש.

לכן, כששמע אחשוורוש שמלשון הגזירה משמע שעיקר כוונת גזירתו היתה לאבד את היהודים, חרה לו ואמר "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" כי באמת זהו בזיון גדול שמלך יבקש להרוג אומה שלמה על לא עוול בכפה, ולא לזה היתה כוונתו.

אף יבואר בכך כפילת דבריה של אסתר. כי מאחר שבגזירה מעין זו יהיו הכשרים שבעם מוסרים את נפשם, ואילו מעט העם יעזבו את דתם, לכן כפלה אסתר דבריה ואמרה: "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי" - בהמרת דתם. "ואיככה אוכל וראיתי באבן מולדתי" - אותם הצדיקים שימסרו את נפשם וימותו על קידוש השם. עורך תורני (שיחה) 18:00, 22 בפברואר 2021 (IST)

המכשפים הפכו עצמם לבהמות[עריכה]

בהפטרה לפרשת זכור תמה שמואל ואומר "מה קול הצאן אשר באזני" ושאול משיב לו "אשר חמל העם על מיטב הצאן למען זבוח לה'". בביאור מו"מ תמוה זה ביאר הרבי ר' העשיל בספרו חנוכת התורה (ליקוטים) על פי המבואר במדרש (הביאו בעל הטורים על הפסוק מכשפה לא תחיה) המקשה מדוע נגזרה מיתה על הבהמה, אם אדם חטא בהמה מה חטאה. ותירץ המדרש שהעמלקים היו מכשפים והופכים את עצמם באמצעות כשפיהם לבהמות ובכך רצו להציל את עצמם. ולכן יצוה עליהם להרוג אף את הבהמות.

והנה בספר חסידים מבואר שכשאדם הופך עצמו לבהמה, כל גופו נהפך אך גלגל עינו נשאר כשל בן אדם. ועוד מצינו במשנה בבכורות שאחד המומין הפוסלים בבהמה הוא כשגלגל העין דומה לשל אדם.

לפי זה מובן מאד המשא ומתן שהיה בין שמואל לשאול. כי שמואל שאל מה קול הצאן אשר באזני והרי נצטוותם להרוג אף את הבהמות. ועל כך השיב לו שאול שהעם חמל על מיטב הצאן למען זבוח לה' וכיוון שמטרתם היתה לזביחה הרי בודאי בדקו ובחרו רק את הבהמות שאין בהם מום וממילא לא לקחו כלל בהמות שגלגל העין שלהן דומה לשל אדם וממילא אין חשש שמא יש בבהמות אלו עמלקי שהפך עצמו לאדם. עורך תורני (שיחה) 12:56, 25 בפברואר 2021 (IST)

המן חשב שמשה נולד בו' אדר[עריכה]

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם (אסתר ט לא)

המשך חכמה מבאר את הדגשת הפסוק "בזמניהם" שהרי כידוע אצל העמים מחשבים את הלילה אחר היום, ואילו אצל ישראל היום הולך אחר הלילה. ואם כן גזירת המן היתה ביום י"ג ולילה שאחריו. וכן הנס היה ביום י"ד ולילה שאחריו. ולכן הוצרך מרדכי לשלוח ליהודים שבכל מקום לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, דהיינו בזמנם של ישראל ולא כפי שהיה באמת גזירת המן ונס ההצלה.

בכך, מוסיף רבי מאיר שמחה ומבאר באופן נפלא את מאמר חז"ל (מגילה יג:): תנא כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד. כי באמת משה נולד בליל ז' שהרי אמרו חז"ל בסוטה (יב.) שנמתלא הבית אורה, ואילו פטירתו היתה בעצם יום ז'. ואם כן המן לשיטתו היה סבור שלא נפטר מרדכי באותו יום שנולד ואם כן ע"כ שלא התקיים בו מה שכתוב שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים, ואם כן מדוע נפטר באדר ולא בחודש אחר, אין זה אלא כי חודש זה מזל רע הוא לישראל. אבל האמת שהיום הולך אחר הלילה וממילא נפטר משה באותו היום שנולד ושוב אין להסיק מפטירתו שחודש זה מזל רע הוא, שהרי על כרחך היה לו למות בחודש זה לפי שבו נולד והקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים. וזהו שאמרו: והוא לא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד. עורך תורני (שיחה) 13:08, 25 בפברואר 2021 (IST)

פרסום נס פורים לעומת נס חנוכה[עריכה]

בשו"ת מקוה המים (ח"ה עמוד לט) מביא רבי משה מלכה זצ"ל קושיא אותה נשאל מאברך אחד, מדוע לנס של אסתר ניתן פרסום רחב בש"ס ופוסקים, ונכתבה עליו מגילה שנכללה בספרי הקודש, ואילו הנס של חנוכה לא ניתן ליכתב עם הכתובים, ובש"ס לא הוקדש לו אלא קטע קטן במסכת שבת.

וכך השיב הרב מלכה לקושייתו של אותו אברך: כוונת חז"ל בנותנם פרסום רחב לנס פורים ובהעלמתם לנס חנוכה, באו לעורר את הציבור הנמצא בגולה, שלא ישענו על חסדם ויושר לבם של העמים אשר הם יושבים בתוכם. שהרי אחשורוש, היה כביכול איש ישר נקי מכל שמץ של גזענות, שעשה שעשה משתה לכל שריו ועבדיו, והזמין את היהודים ואת שאינם יהודים כאחד. ועם זאת הסכים עם דברי המן האגגי ומכר לו את היהודים להשמיד להרוג ולאבד, וזאת בשעה שהעם הזה היה נאמן למלכו ולא חטא נגדו. וזו אות אזהרה לכל היהודים בארצות גלותם, לבל יחשבו שהשלוה והמנוחה תתמיד. אלא שליטי הארץ אפשר ויהפכו ביום אחד, מאוהבים לאויבים, מרחמנים לאכזריים. ואכן יש להניח שאחרי נס פורים נהרו המונים מבני ישראל אל ארץ ישראל.

שונה מכך הנס של החשמונאים. אמת שהיה עצם הנס נס גדול ומפליא, בו נצחו מעטים את המרובים וטיהרו את בית מקדשנו. אך למרבית הצער רבים מבני ישראל נעשו לצדוקים, ונעשו אויבים זה לזה, דבר שהביא לבסוף לידי החורבן - לכן צמצמו חז"ל את הזכרת הנס להדלקת הנרות ותו לא.