אוצר:בית המדרש/הרב מאיר קאופמן/ברכות/פרק ט
פרק תשיעי[עריכה]
ראה שירדו גשמים כמות מרובה ויש בזה שמחה מצד שעד עכשיו לא ירד גשם אם אין לו שדה מברך ברכת הגשמים ואם יש לו שדה בשותפות מברך הטוב והמטיב אפילו אם רק שמע ואם יש לו שדה לבד לדעת הרא"ש מברך הטוב והמטיב ולדעת הרמב"ם שהחיינו והבה"ל דן שבא"י גם אם לא היה בצורת אבל כיון שמצוי מאוד שלא יורד גשם יש בזה שמחה וצריך לברך.
ברכת משנה הבריות מבואר חידוש שכל שראה שינוי זה פעם אחת אפילו במישהו אחר לא מברך עוד הפעם אמנם הטור חולק שמברך כל שלושים יום ומספק לא מברכים אמנם בפשוטו יש ענין לברך ללא שם ומלכות ויש לדון בראה פעם ושכח מזה ורואה עוד פעם יש לו מזה התפעלות האם כה"ג מברך.
מבואר במשנה שבשורה טובה מברך הטוב והמטיב ואם זה רק לו מברך שהחינו וצ"ב וכי לידת בת זה לא בגדר בשורה טובה.
מבואר דרואה את חברו לאחר שלושים יום מברך שהחינו ומבואר שחבר ממכתבים זה לא חבר וכתב המ"ב דאם זה בנו ודאי חשיב חבר וע"ש שאם רואה תוך שלושים כיון שבירך הטוב והמטיב לא חוזר ומברך וצ"ב הרי כאן הברכה על הראיה והרי עדין לא ראה אותו ואולי כיוון שידע תוך ל' שהוא חי זה כמו שקיבל מכתב אמנם זהו ספיקו של השער הציון שם והנה המ"ב חידש דבנולדה לו בת מברך שהחיינו כי זה לא גרע מראוה את חברו מל' יום וצ"ע לצד שכל שקיבל מכתב על בנו לא מברך א"כ כאן הרי אין השמחה של ל' יום והא קים ואם על עצם הימצאו הרי כבר ידע קודם ואולי רק אם יודע דרך ראיה ראשונה וצ"ע בזה.
מי שנעשה לו נס מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה ומבואר במ"ב שאם זה נס על פי הטבה מברך ללא שם ומלכות אםנם בהיה במצב שמצד הטבע הרגיל היה צריך למות והקב"ה נהג עמו הנהגה ניסית מברך וכגון שנפל עליו אבן גדולה שמצד הטבע הפשוט זה צריך להרוג ומבואר שגם בנפל עליו אריה והנס היה שהגיע מגן מהאריה ומסתמא ה"ה אנשים שרצו להורגו וסתימת הדברים שרק על נס של מיתה ולא על נס של נזק אמנם יש לדון בנזק שיש בו סכנה.
ארבעה צריכים להודות ומבואר שאפילו שהצלתם טיבעית אמנם כיון שהיה במצב של סכנה דהינו שיש מקרים שמתים ממצב זה והקב"ה נהג עמו שלא מת מברך הגומל ונחלקו האם בנפל למשכב מברך אמנם בחולה שיש בו סכנה מברך ומסתבר שהיום שיש אנטיביוטיקה מחלה שהדרך להתרפאות אין זה בכלל סכנה וכן המנהג.
מבואר במ"ב סימן רכ"ג שבקנה מלבושי כבוד לבני ביתו מברך הטוב והמטיב ולכאורא כל זה אם זה נשאר שלו אבל אם נותן מתנה לבני ביתו לא שיך השמחה שבני ביתו לבושים בכבוד שזה לא שיך למה שקנה וצ"ע ובפשוטו מבואר בגמ' שבקונה לבני ביתו זה שייך להם וצ"ע.