אוצר:בית המדרש/דף היומי
בדף זה ירוכזו כל הנדונים על הדף היומי. לאחר שיעבור זמן יועתקו הנדונים למקומם המתאים בסמוך לדף הגמרא המתאים.
לדיונים קודמים על דפים הש"ס, נא רשום בחלונית החיפוש (בצד שמאל למעלה) "שיחה:" ואחר כך את שם הדף הרצוי. לדוגמה: שיחה:בבלי/שבת/צ/א כדי לראות את הדיונים שעל דף זה, וכן שיחה:רש"י/שבת/צ/א - כדי לראות את הדיונים המתנהלים על רש"י שבדף זה.
פסחים לד:
רש"י ד"ה מאי נפסל לאו בהיסח הדעת
בתמיה כו'
לכאורה תיבת בתמיה אינו מובן, ואשמח לדעת אם יש שנו"ס בכת"י. דב״ש (שיחה) 01:35, 27 בדצמבר 2020 (IST)
- לא למדתי הסוגיא, אבל לכאורה כוונת רש"י כפשוטו: "לאו, בהיסח הדעת?" בתמיה! (שלא נטעה לפרש "לאו בהיסח הדעת" בניחותא, כלומר שלא נפסל בהיסח הדעת). ובספר "מצור דבש" (מהרב דוד צימרינג זצ"ל, נדפס תשל"ד) מפרש ש"כתב כן שלא תטעה דתירוצא הוא כמו "מאי נפסל" דלקמיה." Sije (שיחה) 22:38, 27 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לה.
רש"י ד"ה אין חייבין על חימוצו כרת
דמי פירות אין מחמיצין כדלקמן.
מדוע כתב רש"י המסקנא כאן, ובפרט שמבואר מיד בגמרא שיש הוה אמינא אחרת וצ"ב דב״ש (שיחה) 18:19, 27 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לו.
שעונין עליו דברים
שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו הגדה
לכאורה ק', הרי אומרים הגדה ואח"כ הלל. וראיתי בספר פירורי לחם שמכאן ראיה לאלו הנוהגים לקרות הלל במעריב. ע"ש.
אולם צ"ע, הרי בתפילת ערבית אין המצות לפנינו, ולכאורה לא שייך למימר "עונין עליו" וצ"ב. דב״ש (שיחה) 19:12, 27 בדצמבר 2020 (IST)
- בהשקפה ראשונה רציתי לכתוב שאולי כוונת רש"י למנהג קריאת ההלל בשעת אפיית המצות בערב הפסח, [עי' שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' נ"ט) ובס' אלף כתב (ח"א אות שי"ח)], אבל נראה פשוט שאפילו אם נימא שמנהג זה כבר היה קיים בזמנו של רש"י (מה שלכאו' אינו מוכרח כלל), מ"מ אי אפשר לפרש שעל זה קאי דרשת הגמ', דכל מנהג זה אינו אלא זכר להלל הנאמר בעת שחיטת הפסח, וממילא לא שייך לומר שבזמן הבית כבר היה מנהג כזה, ושעל זה קאי דרשת הגמ'. Sije (שיחה) 02:49, 30 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לו:
ומאי משמע דהאי אשישה לישנא דחשיבותא
יש להעיר שבדרך כלל הגמרא מביאה מאי משמע דהאי כו' לישנא כו' כשאינה מביאה מקור מפורש לדבר זה אלא רק משמעות הלשון, ואילו כאן הגמרא מביאה מקור מפורש לאשישה שהיא גלוסקה גדולה. וצ"ל שעיקר כוונת הגמרא לדברי רב חנן בר אבא שפירש אשישה אחד מששה באיפה והיינו לישנא דחשיבותא ומשום כך היה מקום לומר שאין זה לחם עוני. ש"ס יידן (שיחה) 01:56, 30 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לז.
וכמה פת עבה כו' טפח
וברש"י: ואפילו הכי שרו בית הלל אבל טפי מטפח לא. מבואר שנדון הגמרא אינו על שיעור המינימום שפסלו בית שמאי אלא על שיעור המקסימום שאף לבית הלל יפסלו מכאן ואילך. ולפי זה גם המשך ראיית הגמרא מלחם הפנים הוא הבאת ראיה לדעת בית הלל שטפח אפשר להשגיח ולעשותו מצה. ולכאורה צ"ב מדוע לא פירש באופן אחר ששאלת הגמרא כמה הוא פת עבה היינו מאיזה שיעור סוברים בית שמאי שהוא פת עבה ויש לחוש שתחמיץ ועל זה משיבה הגמרא שהוא מטפח ומעלה, שהרי בלחם הפנים מצאנו שהיה טפח והשגיחו עליו שלא יחמיץ ואם כן לא יאסרו בית שמאי באופן זה וע"כ שאסרו ביותר מטפח ואילו בית הלל מתירים אף יותר. ומה שהכריח את רש"י לומר כן נראה שהוא לשון הגמרא "טפח" כתשובה לשאלה "וכמה פת עבה" ומשמע ששיעור טפח מצומצם הוא פת עבה ואילו לדברינו רק מטפח ואילך יהיה אסור לדעת בית שמאי ולא משמע כן בלשון זו. ש"ס יידן (שיחה) 02:04, 30 בדצמבר 2020 (IST)
אי משום דקא טרח טירחא דלא צריך
פשטות כוונת הגמרא שריבה יותר מהצורך שלו לאותו היום, וקשה מדוע רק חשיב טרחה שלא לצורך ואינו חשוב עשיית מאלכה שלא לצורך, ועיין תוס' שטעמא דב"ה משום מערמת אשה ואופה תנור מלא ככרות אע"פ שאין צריכה רק לככר אחד, ומ"מ משמע שלב"ש לא ס"ל כן ואם כן האיסור הוא מחמת המלאכה ולא מחמת הטורח, וצ"ע. ולכאורה היה אפשר לפרש שבאמת הוא צריך לכל אותה הפת אלא שמכל מקום כאשר אדם עושה עיסה אחת גדולה, מלאכת עריכתה קשה עד מאד, יותר מאילו היה עושה את אותה כמות בצק בכמה פעמים, ונמצא שאכן המלאכה היא לצורך ורק הטרחה היא שלא לצורך, אלא שבתוס' מבואר להדיא לא כן וגם יש להבין מדוע באמת יתירו בית הלל לעשות כן אם יש כאן טרחה מיותרת שלא לצורך. ש"ס יידן (שיחה) 02:09, 30 בדצמבר 2020 (IST)
רש"י ד"ה יאמרו
יאמרו כל הסריקין אסורין ושל בייתוס מותרין, שהרי רוב נחתומין אין להן אותו דפוס. יש להבין כוונת רש"י, דהנה הגמרא בסמוך מביאה שתי לשונות אם האיסור הוא רק בבעל הבית אך בנחתום שרגיל ובקיא בדבר ויש לו דפוס (לשון רש"י שם בשינוי קצת) לא גזרו, או להפך שהאיסור הוא בנחתום שמקפיד על ציורן משא"כ בבעל הבית. ואם כן יש להבין איך יתפרש סיפור זה באופן דומה, בשלמא אם כוונתו היתה להתיר אף בבעל הבית על ידי דפוס ועל זה השיבו לו שלא חלקו בין בעלי הבית אתי שפיר אך אם גזרו דווקא בנחתומים כיון שמקפידים על ציורם מה היתה טענתו, הרי כל הנחתומים יש להם דפוס ואעפ"כ אסור מטעם זה. ולכאורה צ"ל שזה מה שדחק את רש"י לומר שהרי רוב נחתומין אין להן אותו דפוס, דהיינו שזה גופא היה המו"מ שהוא רצה להתיר משום דפוס אף שמקפידים על ציורם ועל כך השיבו לו שאינו כן אלא רוב הנחתומים אין להם דפוס ומאידך מקפידים על ציורם ויש כאן מקום לגזור. ולפי זה הא"ד שאוסרת בנחתומים חולקת בהבנת המציאות לגבי הימצאות הדפוסים אצל הנחתומים, ויל"ע בזה.
ואולי היה מקום לפרש דברי רש"י באופן נוסף, שדקדק בלשונו "שהרי רוב נחתומין אין להן אותו דפוס", שבאמת היה בייתוס בעל הבית ולא נחתום ורצה להתיר לעצמו כדרך שמתירים לנחתומים, ועל כך השיבו לו לא כפי שהבנו שהוא משום לא פלוג אלא שכך השיבו לו, שהן אמת שיש לנחתומים דפוס אך אין דפוסים זהה לדפוס זה וממילא אין מקום להתיר לו להשתמש בדפוסו מחמת התר השימוש בדפוס שאצל הנחתומים שהרי רוב נחתומין אין להן אותו דפוס ויקשה עלינו לבאר מדוע דווקא סריקי בייתוס מותרין. ש"ס יידן (שיחה) 02:17, 30 בדצמבר 2020 (IST)
א"ר יוסי עושין סריקין כמין רקיקין כו'
יש לדון מה דעת רבי יוסי לגבי החלוקה בין נחתומים לבעלי בתים, האם ס"ל שכל החילוק הוא בין רקיקין לגלוסקאות או שחילוק זה הוא לקולא בנחתומים או בבעלי בתים ותלוי בשני הלישנאות או שהוא לחומרא ותלוי כנ"ל. ש"ס יידן (שיחה) 02:22, 30 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לז:
לא דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין כו'
לא דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין כו' והכא כגון שחזר ואפאו בתנור קא מיפלגי דתנא קמא סבר כיון שחזר ואפאו בתנור לחם קרינן ביה ור' יהודה סבר אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא וכיון דמעיקרא לאו בתנור אפייה לאו לחם הוא, ע"כ.
משמע שלרבי יהודה בעינן אפייה בתנור מעיקרא וא"כ אם אחר האפייה בתנור חזר ואפאו בתנור או באילפס עדיין לחם הוא ופשוט.
ועיין רש"י ד"ה ור' יהודה סבר - אפוי בתנור אחד בעינן ולא בשני תנורים כגון אילפס ותנור עכ"ל.
וק"ק מדוע שינה ממש"כ הגמרא (ועיין לקמן בסמוך) ועוד יש לעיין אם כוונתו שהחסרון מצד שיש שני תנורים או מצד שאפוי קודם באילפס ואח"כ בתנור.
ועיין המשך הגמרא: אמר רבא מאי טעמא דר' יהודה דכתיב (ויקרא כו כו) ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם ושאין אפוי בתנור אחד אין קרוי לחם.
לכאורה משמע שאפי' אפו בשני תנורים (ולא באילפס ואח"כ תנור) לא קרוי לחם. וצ"ע בכל זה. דב״ש (שיחה) 01:08, 30 בדצמבר 2020 (IST)
- לכאורה מה שהכריח את רש"י לפרש כן הוא לשון הדרשה המובאת בגמרא לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם ושאין אפוי בתנור אחד אין קרוי לחם. הרי משמע שעיקר הקפידא שיהיה תנור אחד ולא שניים, ואילו אם כוונת רבי יהודה שיש לאפותו בתנור בתחילה אם כן צורת הדרשה היתה צריכה להשאר כבתחילה בלי תוספת המילה אחד ומשמעה היה שרק לחם האפוי בתנור וזו כל אפייתו הראשונה משא"כ אם נאפה תחילה באופן אחר לא חשיב לחם. ויעויין בש"ס הוצאת עוז והדר שהביאו גירסת האו"ז שהשמיט תיבת אחד וכ"ה בכת"י ואולי לדידהו יהיה הביאור כפי שכתב מר. ש"ס יידן (שיחה) 02:00, 30 בדצמבר 2020 (IST)
הדביק מבפנים והרתיח מבחוץ מהו
ומסיקה הגמרא שהי ניהו מעשה אילפס. וצ"ע מה היתה ההו"א של רבה. ש"ס יידן (שיחה) 02:22, 30 בדצמבר 2020 (IST)
רוב עניים עושין כן
יל"ד אם זהו סיבה או סימן, כלומר האם כיון שהם דיברו על מעשה אילפס סתם וכך מנהג רוב העניים ע"כ שעל זה דיברו, או שבאמת לפעולתם של העניים יש השפעה על ההגדרה של מעשה אילפס כתנור או שלא כתנור. ש"ס יידן (שיחה) 02:22, 30 בדצמבר 2020 (IST)
תוס' ד"ה אמר
לכאורה לתנא קמא שנחלקו בכך בית שמאי ובית הלל גם מצאנו מחלוקת זו בברייתא גופא, ואין לומר משום דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה שהרי יש בדברי ת"ק שתי שיטות ואם כן ממ"נ שיטה זו יש הסובר שכן דעת בית הלל. ש"ס יידן (שיחה) 02:22, 30 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לח.
עיסה דכתיב עריסותיכם כו' אתיא לחם לחם
לכאורה אכתי יש חילוק ביניהם, כי עיסה של ישראל אחד לכאורה חשיבא עריסותיכם ושוב חייבת בחלה ואסורה אף על ישראל אחר, משא"כ מצה בעינן לקיים המצווה במצה שלו ולא סגי במה שחשיב מצתכם כיון שהיא של ישראל, ופשוט. ש"ס יידן (שיחה) 02:27, 30 בדצמבר 2020 (IST)
בהנך נמי פליגי
לשון בהנך משמע באתרוג ובפסח אך אי אפשר לומר כן שהרי הצד השני בגמרא הוא דילמא שאני התם דכתיב עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני, וזה שייך רק לגבי אתרוג כי הרי מצה נלמד בג"ש מחלה ולא יועילו כל פסוקים שבעולם הכתובים גבי חלה כיון דאדרבה אם בחלה נאמר שצריך ממש עריסותיכם אם כן מצה הנלמדת ממנה יצטרכו גם כן ממש מצתכם. ובאמת רש"י (ד"ה הכי קאמר) כתב לימא מסייעא הא לכל מילתיה דרב אסי, דמדבהא פליגי באתרוג נמי פליגי. הרי שהעמיד כל דברי הגמרא על אתרוג אך הלשון שלפנינו בהנך נמי פליגי קשה, וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 02:27, 30 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לט.
רש"י ד"ה מתני' אלו ירקות
שאדם יוצא בהן ידי חובתו בחזרת ובתמכא ובעולשי' ובחרחבינא ובמרור - כולהו מפרש בגמ'.
מדוע כתב "אלו ירקות" כו' בדיבור המתחיל וצ"ע.
גם יש לדקדק בלשונו שנקט "אלו" בלא ו' וגם השמיט תיבת "בפסח" דב״ש (שיחה) 05:55, 31 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים לט.
אימא מרירתא דכופיא
וברש"י מרה של דג כו'.
העירוני חכ"א שליט"א, מה ההו"א, הרי לפי"ז אי אפשר לאכול פסח מצה ומרור בכורך משום שדג ובשר סכנה (כמבואר בפסחים עו) וצ"ע דב״ש (שיחה) 05:57, 31 בדצמבר 2020 (IST)
- ההו"א היה שבכהאי גוונא מותר משום שלוחי מצוה אינן נזוקין ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ובפרט דהוי ליל שימורים מן המזיקין. Sije (שיחה) 07:15, 31 בדצמבר 2020 (IST)
פסחים מ:
בגד שאבד בו כלאים... אבל עושין אותו תכריכין למת כו'
ופירש"י דמת אין מצות נוהגות בו כו'.
העירוני חכ"א שליט"א הרי ליכא הנאת חימום למת וא"כ אפילו לחי מותר ללבוש כלאים בכה"ג. וצ"ע.
ועיין תוספות נדה סא: ד"ה אבל בפירשב"ם דב״ש (שיחה) 18:14, 1 בינואר 2021 (IST)
פסחים מא.
רש"י ד"ה ובשל מבושל
דהוה לה למיכתב נא ומבושל.
לכאורה תמוה, הרי תיבת "מבושל" כתיב בסוף וא"כ תיבת מבושל מיותר ומדוע כתב רש"י שתיבת "בשל" מיותר.
ועוד ק', הרי בגמרא לקמן מא: משמע להדיא שתיבת מבושל מיותר - אמר רבי אקרא אני בשל מה ת"ל מבושל כו'דב״ש (שיחה) 18:17, 1 בינואר 2021 (IST)
פסחים מח:
מתני' לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים כו'
רש"י ד"ה לא כל הנשים - יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר.
צ"ע מדוע נקט תנור קודם עצים שלא כסדר המשנה? דב״ש (שיחה) 07:12, 10 בינואר 2021 (IST)
פסחים מט:
רש"י ד"ה ואינו מתקבל
לשומעים.
מה כוונת רש"י בזה? מדוע לא פירש כן לעיל אצל דבר נאה ומתקבל? דב״ש (שיחה) 07:14, 10 בינואר 2021 (IST)
פסחים נא: =
רש"י ד"ה כדי
ראוי.
מדוע לא פירש כן לעיל בע"א?דב״ש (שיחה) 03:12, 12 בינואר 2021 (IST)