אומר מיהודה/תלמוד תורה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־18:02, 17 בפברואר 2021 מאת עובר אורח (שיחה | תרומות) (גם אני אתן חלקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אומר מיהודה TriangleArrow-Left.png תלמוד תורה

כעזר אל נורא. אכתוב בקצרה. פרק אחד מהלכות תלמוד תורה. להיות מעין פתיחה סמוך לחתימה:

איתא בטור (יו"ד) סימן רמ"ו וז"ל כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני ובין עשיר בין של(ו)ם בגופו ובין בעל יסורים בין בחור ובין זקן גדול אפילו עני המחזיר על הפתחים אפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו עתים לת"ת ביום ובלילה שנאמר והגית בו יו[מ]ם ולילה. ומי שאי אפשר לו ללמוד מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני טרדת שיש לו יספיק לאחרים הלומדים.

וכתב רמ"א ותחשב לו כאלו לומד בעצמו ויוכל אדם להתנות חבי[ר]ו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו בשכר אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתן לו, עד כאן לשון רמ"א.

וכתב הבית יוסף והטור עד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח.

וכתבו עוד חייב אדם לשלש לימודו שליש בתורה שבכתוב דהיינו העשרים וארבע, שליש במשנה דהיינו תורה שבעל פה, ופי' תורה שבכתב בכלל זה. שליש בתלמוד דהיינו שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידון במידות שהתורה נדרשת בהם עד שידע האיך עיקר המצות והאיך יוציא האסור והמותר כיוצא בזה דברים שלמד מפי השמועה. כיצד, היה בעל אומנות ועוסק במלאכתו ג' שעות ביום ו' בתורה קורא ג' מהם בתורה שבכתב ובג' תורה שבעל פה ובג' יבין דבר מתוך דבר. במה דברים אמורים בתחילת לימוד של אדם אבל כשיגדיל בתורה ולא יהיה צריך ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו עכ"ל.

וכת(ו)ב רמ"א וי"א שבתלמוד בבלי שהוא בלול במקרא ומשנה וגמרא אדם יוצא ידי חובתו בשביל הכל ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם. ובזה יקנה העולם הזה והעולם הבא אבל לא בלימוד שאר החכמות, עכ"ל.

וכתב הש"ך והט"ז בשם הדרישה וז"ל בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים וראייתם מסוף נדרים תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. אבל לי נראה דצריך לעסוק בספרי הפוסקים כגון אלפסי מרדכי רא"ש ודומיהם ואינם יוצאין כלל בלימוד גפ"ת לחוד דההיא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות, פי' רש"י הלכות פסוקות. ומ"ש ר"ת כאן ש"ס בבלי בלול וכו' קאי אמ"ש לפני זה אלימוד ט' שעות ביום דכיון שיש לו פנאי גדול ילמוד בש"ס. אבל אני בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות לא ילמדו בש"ס לחוד, כן נראה לי עכ"ל.

מכל הני רבוותא משמע שילמדו ש"ס ופוסקים הדק היטב, ובזמנינו לומדים לסירוגין, סדר קדשים אינם לומדים כלל וכלל ואומרים הילכתא למשיחא. ומסכת שבת אינם לומדים אלא פ' כירה ובמה טומנין וכדומיהן ולדעתי לא יאות עבדי כאשר אבאר.

דאית בגמ' כתיב על מה אבדה הארץ דבר זה נשאר לחכמים ולנביאים ולא פירשו עד שבא הקב"ה ופירשוהו דכתיב ויאמר ה' על עוזבם את תורתי. רבים מקשים האיך שייך שחכמים ונביאים לא ידעו על מה אבדה הארץ הלוא כמה וכמה נביאים הוכיחו לישראל על עבירות חמורות שעברו קודם חורבן הבית. ונ"ל דהנה בעו"ה מדרך היצר הרע כשהאדם רוצה ללמוד ולקיים והגית בו אומר לו היצר הרע מה לך לקיים והגית יומם ולילה ורוב תורה שבעל פה הוא הילכתא למשיחא דלא נהיגן בזמנינו. ולדברים דנהיגין בזמנינו די והותר ללמוד שעה אחת ביום ולקבוע עתים לתורה שעה אחת. וכך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כן ולמחר עשה כן ועליהם נאמר הוי מושכי עון בחבלי שוא וכו'.

וזו ידוע כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, כדאיתא בגמרא, ובעולה נאמר ריח ניחוח לה' ולפי זה נראה דעל לימוד סדר גמ' דקדשים נקרא תורת ה' דהא הוי כאלו הקריב עולה ובעולה נאמר לה'. ועוד יש נפקותא דאם לומד ענינא דקדשים זה זוכר ומתאבל על ירושלים והיא מצוה גדולה דכתיב אם אשכחך ירושלים כדאיתא בהנזקין.

ולפי זה נוכל לומר דזה היה גם כן חטא של אנשי ביתר וסביבתיה כשראו שנחרב ירושלים שוב לא למדו ענינא דסדר קדשים משום שאמרו הלכתא למשיחא למה לן, ומכח זה הסיחו דעתן מחורבן ירושלים ולא אבלו על ירושלים, שנשכח מהם החורבן. ועל חטא זה נחרבה ביתר כדאיתא בהנזקין הואיל והוי צדיקי כולי האי על מה אענשו ואמ' הגמ' דלא אבלו על ירושלים וזה כוונת הגמרא דלא למדו ענינא דקדשים ומכח זה הסיחו דעתם מירושלים ולא אבלו על החורבן.

ולפי זה יובן על מה אבדה הארץ דייקי ר"ל ביתר וגבולותיה דוודאי ירושלים ידוע כמה טעמים וכמה עבירות חמורות שעשו וגרמו חרבונה רק השאלה הי' על מה אבדה הארץ, ר"ל ביתר וגבלותיה. ודבר זה נשאר לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו משום דאשני ביתר היו צדיקים גמורים כנ"ל עד שפי' הקב"ה בעצמו היודע נסתרות, ויאמר ה' על עזבם תורתי, תורתי דייקי ר"ל שלא למדו תורתי זו סדר קדשים שזו נקרא תורת ה' דהא כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב כנ"ל. ומכח זה לא אבלו על ירושלים כנ"ל. וזו כוונת הגמרא דלא אבלו על ירושלים וק"ל.

ובזה יובן כוונת המשורר (תהילים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו'. ורש"י ושאר מפרשים נדחקו ליישב כפל לשון תורת ה' ובתורתו, ועיין בהם. ולפי דברינו הנ"ל יובן, אשר לא הלך בעצת רשעים היינו עצת יצר הרע כנ"ל שיעץ לו שלא ילמד סדר קדשים כנ"ל ומכח זה אינו עוסק יומם ולילה כנ"ל כי אם בתורת ה' חפצו דייקא כנ"ל וזו כוונת הכתוב בתורת ה' חפצו ובתורתו, ר"ל שאר עניני לימוד, מכח זה יהגה יומם ולילה, ר"ל צריך לקיים והגית בו יומם ולילה, וק"ל:

היוצא מזה שמחוייב אדם ללמוד כל המסכת הן ענייני דקדשים והן שאר ענינים ויקבץ על יד יד ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. וכן איתא במסכת אבות פרק ג' משנה ח' ר"א בן חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות. וכתב הר"ב עיקר תורה שבעל פה שמקבלים עליהם שכר. והתי"ט כתב וז"ל משום דר"א בן חסמא תלמיד דרבי עקיבא היה והיה אחר החורבן כמ"ש הרמב"ם ואין לדיני קינין שייכת אלא בזמן שבית המקדש קיים הלכך איצטרך לאשמועינן דאף הן גופי הלכות אפילו בזמן שאין בית המקדש קיים ולפי שהתלמוד שבהם במקום עבודה היא כמ"ש במשנה ב' דפרק קמא, עכ"ל.

וכן ראיתי בספר ישן נושן וז"ל משום זה לא נאמר בדברות ראשונות טוב אחרי שהלוחות שכתב הקב"ה נשתברו ולא נתקיימו רק הלוחות האחרונים שכתב משה רמז שדברי תורה שבעל פה אינם מתקיימים רק על ידי כתיב תאדם בשר ודם היא כתיב' תורה שבעל פה ולא נאמר גם כן כי טוב רק באחרונות כי תורה שבעל פה מגינה על ישראל בגלות המר הזה ולכך נקרא' גמרא היא ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל ללמד כי כל העוסק בגמ' חונה מלאך ה' סביב ליראיו, עכ"ל.

ואין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון, וכ"כ הטור והב"י. וכמו כן הרב שאינו הולך בדרך טוב אעפ"י שחכם גדול הוא וכל העם צריכן לו אין למידין ממנו עד שיחזור למוטב, כן כתוב הטור והב"י סעיף ח' סימן רמ"ו.

ואין ישנים בבית המדרש, וכל המתנמנם בבית המדרש חכמתו נעשית קרעים קרעים שנאמר וקרעים תלביש נומה. וכן אין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, אפילו מי שנתעטש אין אומרים לו רפואה בבית הכנסת משום ביטול בית המדרש וכתב הט"ז ואין להקל אפילו בזמן הזה שימשוך ממנו דבר מגונה, שהשומע סבר מדהותרה עכשיו לומר רפואה, הותרה הרצועה וישיח גם כן שיחה בטילה וכבר אנו מוזהרין בזה בעונש גחלי רתמים ח"ו, ע"כ אין להשגיח בזה להקל, ואדרבה יהיה הרב מזהיר על זה וילמדו ק"ו לאיסור שיחה בטלה, והמרבה בכבוד התורה הרי זה משובח ומכובד, עכ"ל.

ות"ת שקול כנגד כל המצות ואם הי' לפניו עשיית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו יעשה המצו' ויחזור לתורתו. כ"כ הטור והב"י בסימן רמ"ו.

תחלת דינו של אדם על דברי תורהו אחר כך על שאר מעשיו ולעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שאל לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וכתב הש"ך שלא לשמה היינו ע"מ שיכבדוהו וכה"ג אבל הלומד ע"מ לקנטר נוח לו שלא נברא, כ"כ התוס' בברכות ע"ש. ואין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם ולא בלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושת[י]ה אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, כ"כ הבית יוסף. וכתב רמ"א ולא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלימוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה אלא יעשה תורתו קבע ומלאכתו עראי וימעט בעסק ויעסוק בתורה ויסיר תענוגי הזמן מלבו ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו אם אין לו מה יאכל ושאר היום והלילה יעסוק בתורה ומעלה גדולה מי שמתפרנס ממעשה ידיו שנאמר יגיע כפיך וכו' וכל המשים אל לבו לעסוק בתורה ולהתפרנס מן הצדקה הרי זה מחלל השם ומבזה את התורה שאפילו להנות מדברי תורה וכל תורה שאין עמה וכו', ואין להאריך.

וכתב הטור שברית כרותה שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה. וכל המשמיע קולו בשער תלמודו מתקיים בידו אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח. ומי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אחת מהן בשינה ובאכילה ושתייה ושיחה וכי"ב אלא בת"ת כי אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה ומט"ו באב ואילך ילמוד בלילה ודלא מוסיף יסיף. וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו. וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק או שנה ופירש להבל עולם והניח תלמודו ה"ז בכלל כי דבר ה' בזה וכל המבטל את התורה מעושר וכו', כ"כ הטור והב"י ע"ש.

וכתב רמ"א ואין ללמוד בשאר חכמות ומ"מ מותר ללמוד באקראי ובלבד שלא יהי' ספרי מינים. ואין לטייל בפרדס וכו' וכתב הש"ך שאר חכמות כגון ספרי הפליסופים ותכונה וחכמת הקבלה וכי"ב וכת' בשם המקובל' ואחרונים שלא ללמוד חכמת הקבלה עד שמלא כריסו מהש"ס וי"א עד שיהיה בן ארבעים כמ"ש בן ארבעים לבינה, בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם זמן הראוי קומטו בלא עת כמ"ש עכ"ל ע"ש.

סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא ואת מצותיו שמור ובוא וראה האיך החמירו שלא ללמוד חכמות הקבלה עד שמלא כריסו מהש"ס ופוסקים וק"ו בן בנו של ק"ו שלא ילמוד כלל בשאר חכמות ואשרי מי שעמלו בתורה. ועכשיו בעונינו שרבו ספדה תורה כי חוללה תפארתך. תורה מונחת בקרן זויות אין דורש ואין מבקש. וזאת התורה אשר הנחיל לנו באהבתו את אבותינו. ואשר מנחלת לנו העושר האמתי בעולם הבא. ועתה בעונותינו. כל ראש לחלי וכל לבב דוי עד כי שחה לעפר נפשנו. בגלות החל הרע והמר בעונינו. והופר בריתנו. את מות שוט שוטף כי יעבור. והיינו למרמס מידי עברו יקח כל מחמודינו. לעינינו עשקו עמלינו הלא זה על עזבנו את תורת אלקינו. שהיא קשה יותר מכפירה ממש כמ"ש חז"ל הלואי אותי עזבו וכו'.

וזאת לפנים בישראל היו מרבין ישיבות בכל קהילות קדושות. נאספו שמה העדרים. כיתות בחורים ותלמידיהם. ובחורים אלו ניזונין מהספקה. ואלו ניזונין מהתמחוי. ומתחלקין ומחדדין זה לזה בהלכה. שמורכה בכל וערוכה. עד שהוסיפו חכמה גדיים נעשו תישים. בעלי קרנים מנוחי' ונודע שמ' בשערים אלה הגבור' אבל עכשיו בעו"ה לא פנו עוד ללמוד תורת אמת הלכו אורחת עקלקלות משאות שוא ומדוחים. על זאת ידוו כל הדוויים ויבכה תמרורים עד כי ישקיף ה' יראה השקפה לטובה ויאמר די לצרותינו ויבנה בית מקדשינו. ויגאלנו במהרה בימנו. ולא יהיה פרץ וצווחה ברחובתינו. אמן.

ב"נ"ל"כ"ו"א"ע"י ב"ה"ל"א"ו"א'