אהל יהושע/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:08, 20 במאי 2020 מאת אליה. ג (שיחה | תרומות) (הגהה חלקית, אמשיך אח"כ בע"ה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

דרוש ג (ר״ה ט״ז:) א״ר כרוספדאי א״ר יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר״ה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים כו׳ ונחלקו התוס׳ והרמב״ן. התוס׳ הוכיחו שהחיים והמות האמור כאן הוא חיי העוה״ב. והרמב"ן מיאן בזה דא״כ מאי שייך לדין ר״ה דין שנתיי. וביאר שצדיק ורשע דקאמר כאן הוא צדיק בדין זה של חיים. עי׳ שער הגמול ובר״ן כאן. ואענה אף אני חלקי בעזה״י:

א תניא בסוף פ״ק דקידושין (ל״ט:) ר׳ יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכת ימיו של זה. אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ודלמא לאו הכי הוי ר׳ יעקב מעשה חזי ע״כ. ומה שיש לשאול על זה. דלמה לי׳ לאוכוחי דווקא ממ״ע שמתן שכרה בצידה. ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ועיקר השכר הוא לעוה״ב. הלא ממה שהרבה צדיקים מגיע אליהם כמעשה הרשעים מוכח שפיר דשכרם צפון לעוה״ב. ב) איך מוכח מזה תחיית המתים. דלמא יקבלו שכרם בג״ע בעוה״ב. ומאן מוכח שיחיו המתים. וכי מלתא זוטרתי היא העוה״ב. שאמרו ז״ל שיפה שעה אחת של קורת רוח שם מכל היי העוה״ז. ג)ולא עוד אלא שפריך דלמא לאו הכי הוי ומשני ר׳ יעקב מעשה חזי. משמע דאלמלא ראה לא האמין שיש שכר בעוה״ב. ואנחנו רואים מעשים כאלה בכל מקום ובכל זמן :

ב. ואשר יראה בזה דר׳ יעקב מוכיח רק ענין תחיית המתים. שהאריכו חז״ל בפרק חלק להביא ראיות שיעמדו המתים בעת התחיה ויחיו. ומעוה״ב שאחר המות עד התחיה לא מיירי כלל. דידוע מ״ש הרמב"ן בשער הגמול, שאחר המות תתענג הנפש הקרובה ביותר אל איכיות הגוף בג״ע התחתון והנשמה הקדושה החצובה מתחת כסא הכבוד בג״ע העליון ולשתיהן קיום נצחיי עי״ש שהאריר בזה. והגוף ינוח בקבר עד שתעלה רצון מאת הבורא ית״ש להחיות מתים אז יתנער מעפר והקב״ה יחזיר נפשו ונשמתו לפגרים מתים ויחיה. והנה כל מצות שבתורה יתכן לפעמים שלא יהנה הצדיק מהם בעוה"ז כלל. כדרבא במ״ק (כ״ח.) וכדר׳ אלעזר בן פדת ור׳ חנינא בן דוסא בתענית (כה.) ורבות כיוצא. ושכר זכיותיהם עתיד לבוא בעולם הבא בג״ע. וכמשז״ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.עד כאן, בבקשה לא לערוך היום כדי למנוע התנגשויות עריכה. אמשיך בע"ה במהלך היום ולא על זה בא ר׳ יעקב לדון ולהוכיח. כי מי לא ידע זה. אמנם ר׳ יעקב מוכיח ממ״ע שמתן שכרה בצידה כגון הנהו דכיבוד אב ואס ושילוח הקן שהאדם כמו שהוא בגופו ונפשו ונשמתו בחיים חייתו אותו יעדה התורה שיעניקהו ממצות אלה. ולכן הדין שכל מ״ע שמתן שכרה כתוב בצידה אין ב״ד של מטה מוזהרין עליה כדתניא (חולין ק"י :) . משום דאיהו על חייו לא חס אין לב״ד לחוס עליו. (משא״כ בשאר מצות אם אייל עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו .) וכמ״ש למען ייטב ל״ך. היינו כמו שהוא עומד . לנוכח. ולמען יאריכון ימי״ך אתה האיש המקיים. ’ וכשעלה בסולם לקיים שתי מצות שמתן שכרן כתוב בצדן ונפל ומת. גדולה התמיה היכן טובתו של ז״ה . והיכן אריכת ימיו של ז״ה הנוכחי החי עמנו. וכי תאמר יתענג בג״ע •שלמטה לנפש ושלמעלה לנשמה אחר המות. יקשה עונג סגוף שהובטח עליו היכן אזיל.אלא ע״כ שיש •עוד עולם התחיה שנס הגוף יחיה ויעמוד ואז יקבל שכרו של למען ייטב ל״ך ולמען יאריכון ימי״ך בעולם שכולו טוב וארוך. ופריך הגמרא מאקמוכח מכאןשיש תחיית המתים מן התורה. דלמא לא איקלע כך ולא הכי הוי. ומשני ר׳ יעקב מעשה חזי. ש״מ שים לפעמים חשלום הדברים שנהנה בהן בעה״ז בעתיד בעת התחי׳. וכן יתכן שיהיו ענת הדברים שאוכל שירותיהן בעוה״ז. דלאו לכ״ע כן וימצאו אותן שבעוה״ז לא יהגו נ מפירותיהן. ויהגו מהן בעתיד אחר שיחיו ר בגופיהן וכאמור: ו ג ומעתה נשובה ונחקורה. הנה הדין שאחר < z המות בעוה״ב להעניש האדם בגיהנס לנקותו מעבירות שבידו. ולהתענג בג״ע r בעד מצות שבידו איננו שני הפכים בנושא אחד. כי יש ויש מקום וזמן לקבל עונש .תחלה בעד י העוטה. ואחר המירוק ליכנס בג״ע. אולם שכר י מצות ועבירות שבעוה״ז או בזמן התחיה. יתכן שיהיו שני הפכים בנושא אחד חמן אחד . למשל אדם שקיים כיטד אב ואס או שילוח הקן שמתן שכרו בצידו הטבה וחריכת ימים . וכגנד זה עבר עבירה שמפסדת ההטבה בעוה״ז כגון עון מדות ומשקולות שאמרו ז״ל לא יהיו בביתך משום חיפה ואיפה לא יהי׳ בכיסך משוס אבן ואבן. וכן באריכת ימים & עבירות שמקצרין ימיו ושנותיו של אדם. והרי מעשיו מתנגדים זה לזה . והם שני הפנים בנושא אחד בזמן אחד במשך החיים של העוה״ז. כי העושר איננו עוני וכי״ב . ובהכרח ידחה האחד מפני שכנגדו וכל דאליס גבר לפי שיקול תמים דעיס ית״ש . וכאשר ידחה יעוד הטוב של הטבה ואריכת ימים בהכרח ידחה לזמן התחי׳ שיקום אז בנפשו וגופו וכמו שהוכיח ר׳ יעקב. וכן הענין בעת התחיה . שמי שזוכה לקום בתחיית המתים עם הצדיקים. הרי זכה . ומי שלא יזכה הרי לא יקום ולא יתכן החיים והמות ביחד בגישא אחד. ולזאת איפה כאשר יקרה אדם שגשחת בדעות ואינו מאמין בתחיית המתים. שדינו שלא יקוס ולא יחי׳ אז וכמשז״׳ל הוא כפר בתחיית המתים לכן לא יהא לו חלק בתחיית המתים ולעומת זה הוא מקיים כבוד אב ואם שמתן שכרו בצידו הטבה ואריכת ימים . ובהכרח לדחות האחד מפני שכעדו. ומחמת זה יהי׳ דינו שיזכה להטבה ואריכח ימים בעוה״ז לקיים היעוד של שכר כאו״א. וידחו העונות המפסידות הטבה ואריכות ימים לעולם שאחר המות . וכן מתחלף החשבון בכמה גווני והכל בערך מצומצם זה לעומת זה וזה מכריע זה. עד כי יתכן שמי שעתיד לעמוד בתחיית המתים לא יאריך ימים בעוה״ז כי ישלמו לו אז בעת החחיה שכרהמצוה כל העבה ואריכח ימים ומי שאינו עתיד לעמוד יאריך ימים . וכן בעני/ ההטבה והעונג בין רב למעט. ויש שזוכה לשניהם . בעוה״ז ובתחיית המתים . ויש שמאבד שניהם . הכל לפי מעשיו הגורמים לזה לצדיק. ולרשע לטוב ולחוטא כמבואר במעט השקפה : י ומעתה נאמר בביאור הך דג׳ ספרים z שפשוטו כמשמעו . שצדיקים נכתבים לחיים הוא לחיים הנצחיים של תחיית המתים. ורשעים למיתה שלא יעמדו לתחיית המתים וכמו שפירשו התום׳ . וכי תשאל ותאמר מאי שייטי׳ של תחיית המתים לדון עליו עתה בחייו. בר״ה. הרי ג׳ כתות ליום הדין של קודם התחיה . צריך וצריך הוא לידע איך לדונו בעוה״ז לעני ן הטבה ואריכת ימים. כי מי שזוכה לתחיה יתכן לדחות ההטבה ואריכת ימים לזמן התחיה וכההיא דרבי יעקב . כשיש דבר לנגדו שמדחה אותו. ומי שאינו זוכה לתחיה בהכרח אס יש לו מצוה ששכרה הטבה ואריכת ימים שיפסקו דינו להיטיב לו ולהאריך ימיו בעוה"ז. או ששניהם כאחד טובים וכאמור . ולכן אין לתמוה על החפץ בראותינו רשע ואינו מאמין מאריך ימים . והמאמין ימות בנא עתו. כי זה ממיר עולם התחיה בחיי העוה״ז. וזה ממיר העוה״ז בחיי זמן התחיה. וזה בשיש בידו חטאים מאבדים ומפסידים ממנו העוה״ז. אבל אם אין בידו עונות גורמים • לאבד ממנו העוה״ז. אז לא סני להר לצדיקי למיכל תרי עלמי וכדאיהא בהוריות י'. וזמשר״ל: י• ותחיית המתים הואיל ואתא לידן נימח בה מיני דמוסר . ותרי מילי נינהו . האחד יבאר שאלת מה ? והשני שאלת מי ? והנה שאלת מה . היא לבאר מה הוא •ענין תחיית המתים . לדעת במה יזכה האדם את אמונתו בה. לבל תמצא באמונתו פסולת מדעות שונות אשר לח טובים. וראינו אותו נחוץ מאוד. אחרי שמי שאינו מחמין בה כראוי אמונה טהורה ונקיה מכל סיג חין לו חלק בה . ואובד דבר יקר שכל פיות האושר וההצלחה העונג והשמחה פונים אליה ובטלים לעומתה. ואין להם ערוך אליה. ונאמר ! שיסוד האמונ׳בה לפי הקבל׳ מדחז״ל והראשוני׳ הוא להאמין שאותו הגון החי עמנו היום זוכה לעמוד כשיגיע ■*!ת היקרה ההיא ובעל מום עומד במומו ,מתרפא. וכל תכונותיו ומזגו ופרטי איבריו וגידיו '^רו וישובו אליו כמו שהיו עד כי הוא בעצמו ירגיש ויזכור וידע כי הוא הוא האדם שידע את עצמו בחייו בעוה״ז עולס המעשה וידמה בנפשו נחלו הקיץ משנתי׳ ובמדרש הנעלה (חיי הרה קכו ע״ח) אמר ר׳ אחא אותה הנשמה ממש ואותו הגיף ממש עתיד הקב"ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא. ויחיה אז הגוף והנפש והרוח והנשמה נמו שחי אדה״ר קודם החטא חיים שאין אחריהם מיתה עוד . רק הכל במעלות הרוחניות. ואיברי הגוויה יתקדשו בהחאחדם עם הנפש והנפש עם הרוח והרוח עם הנשמה והנשמה תאיר באור פני מלך חיים האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא . שכל ההנאות והעינוגים החומרים שבעוה״ז כאין וכאפס נגדה . ואין להם משל בעו״הז מ:ל עדון ועונג שיוכל להמצא. זולת ניצוץ אחד מזה נמצא בעוה״ז מעין העונג שלאחר התחיה . והוא כאשר אדם צדיק קדוש וטהור. ולומד תורתינו הקדושה בקדושה וטהרה לשם שמיס כמה שעות בקול נעימה ושמחה של למוד תוה״ק בגילה ורעדה בלי שוס ערבוב רעיון אחר. אז אפס קצהו יראה. מעט חזהרו ירגיש בנפשו. שלהבת־יה אור ד׳ זורח ומתנוצץ בקרבו. וכל חללא דעלמא מאפס ותוהו נחשבו לו. זה חלק אחד מאלפי רבבות של העונג על ד׳ שאחר התחיה . וכל שיעור קומה של צלם ודמות שלו בכללו ובפרטי איבריו וגידיו המורה ומרמז ומכוון אל רוחניות נפשו ורוחו ונשמתו אשר זוהרם זורח מאור קדושת התרי״ג מצות. ירגישו ■נעצמס העידון הגדול בעולם התחיה שכולו טוב כאין פוס נקודה של רע מעורב ביניהם. שכולו אריך ותמי ד יי באין כליון והפסק כלל. חיים ערבים חיים של שמחה . אשד כל הנביאים המיעדים הטוב העתיד לא היתה הנבואה ורוח הקודם שלהם מספיקין להבינו על בוריו. אל מלקים ד׳ הוא היודע הוא המודיע כי כה יהיה . יכמשז״ל כל הנביאים לאנתנבאו אלא לימות המשיח. חבל לעוה״ב (שביאר הרמב״ן זיל שהוא עולם ^תחיה) חלקים זולתך יעשה למחכה לו ואלו פינו -נח חהלתו של עולם התחיה ולשונינו מספר שבנז. ועינינו מאירות כשמש לראות זהרו. אין אנחנו מספיקים להגיד אפס קצהו. ולהסביר נקודה־קטנה ממחונה הגדולה לאין שיעור ותכל>ת מנוגה זרחו. זאת־ היא אמונת מצב עולם התחיה . אשר לו תהלה דומיה. וכל זה מבואר במדרשים. ומאמחז״ל וברמב"ן בשער הגמול : . ל ואתה בן אדם העומד ונמצא בעולם המעשה. הנך בידך לזכות להמצא אז שמה. או לחוב ולאבד הטוב היקר הנועם הנציזיי בזה. הנך בידך בעולם הקצר ימים . כצל יחלוף . אשר הטיל עליך עבודתו וטרדתו לבל חשים לב פן תכשל וחאשס . ותאבד טובה הרבה חיי זמן התחיה הנצחיית . ונהמת באחריתך בשעה שאינך בידך . וכמשז״ל (שבת קנא:) עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך. וכשתכתב ותחתם להשאר מת בעת התחיה ויאכילוך בעוה״ז זכיות מעשיך שמתן שכרן בצידן. או פיחת מצותיך . ותתענג על כל טוב בצבא של אנוש עלי ארץ. הלא כשתתבונן . יותר סי׳ נוח לך שיהכילוך מרורים וישביעוך לענה. משתחליף עונג הבל בנועם מתמיד ונצחיי. עונג שמתנונה והולך. וסופו כלה במות. ובלה בקבר. בחיי נוגה ואור זורח. שמוסיף והולך באין שיעור וערך. וכמה הוא קשה להשיב התמורה אחר הגז״ד של ר״ה. ומכש״כ אחר שכבר תאכל פרי מעלליך בעוה״ז. כמה יסורים תצטרך לסבול בעוה״ז שיהיו .נכיון על מה שהתענגת פה בעד מתן שכרן של מצותיך . למען תחזור מהחילוף שהונית את עצמך ותזכה להקיץ בזמן התחיה : ז אמנם השאלה השנית מי המה אלה שלא יזכו להטוב היקר הנצחי הזה. הנה בכלל נחלקים הס לשתי מדרגות. מבוארים בכתוב ע״פ דברי חז״ל. כתיב (ישעי׳ כו יד) מתיס בל יחיו רפאים בל יקומו והכוונה כי ימצאו שתי כתות של רשעים בזמן יום הדין הגדול שקידם התחיה * האחת שאינם חיים כלל. וגופן נשאר כמו שהוא בקבר רקוב או כלה כדמוכח מכמה מאמרי חז״ל.. בפרק •חלק. ויתכן שנפשם ורוחם ונשמתם כבר נצטרפו בגיהנס ונכנסו לג״ע. ומ״מ גופם נשאר מת ואינו עומד לתחיה. והכת השנית היא שנזכרה בר״ה (ט״ז) בברייתא דג׳ כחות ליום הדין. שחיים ועומדים למשפט אחר התחיה ונדונין וע״ז נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם (הס הצדיקים) ואלה לחרפות ולדראון עולם ככל פרטי החלוקה שנזכר במסכת ר״ה שם , וכמו שיתבאר לפנינו. והכתוב יכנה הראשונים בשם מתים והשניים בשם רפאים . ולכן אמר מתים בל יחיו שישארו מתים . ורפאים יקיצו ויחיו אבל לא תהי׳ להם תקומה כי ירשו גיהנס וזהו רפאים בל יקימו. ואמר שלמה (משלי ב) להצילך מאשה זרה מנכריה ־אמריה החליקה . ופירשה רבינו הגר״א . שהזרה הוא משל על היצר התאווני לזנוח. והנכריה הוא משל על המינוח . והס יצרא דעבירה ויצרא דע״ז הנזכר ביומא. ולכן אמר על השניה אמריה החליקה שתשית לו בחלקות להסיתו. וביאר ענין שתיהן. ואמר על הראשונה העוזבת אלוף נעוריה. כי תחת אישה תקח זרים . ועל השניה וברית אלקיה שכחה כי תפנה אל המינות להפר ברית ד׳. ואמר עוד על הראשונה כי שחה אל מוח ביתה כי מוטח התאוה מביאים המוח ועל השניה ואל רפאים מעגלותיה כי המינים שיקיצז לחרפות. יקראו אז רפאים : חוהנה ממדרגה הראשונה נמצא לחז״ל דברים שמצויס להכשל בהם מבלי משים . אמרו ז״ל (סוטה ה .) כל 7b& שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער ופרש״י שאינו מקיץ בתה״מ. ועל מי שאינו מקיים פו״ר אמרו(ברכות י׳) ולא תחיה לעוה״ב . ומלוי בריבית עי׳ תו׳ (ב״מ ע:) ד״ה חשיך ובפדר״א ספל״ג מבואר שהמלוה בריבית אינו חי בתה״מ . וע״ש בביאור הרד״ל ז״ל. וכולם אינן עומדין לדין. משא״כ מדריגה השני׳ שיתבאר. ולכן לא חשיב לכל הנך בחלק משום דהנך דבחלק עומדין לחרפות . ומיושב בזה קושית התו׳ סוטה ה׳. עיי״ם: ומדרגה השניה פירשוה חז״ל במס' ר״ה (טז .) ולטנין דין התמיה חלוקים לשנים. דין הראשון הוא של אותן שרובן עונות ומהסעון דפושעי ישראל בגופן.שנדוניןבגיהנס יב״ח ולאחר ע״ח גופן כלה ונשמתן נשרפת ונעשית אפר ומתפזרת חחת רגלי הצדיקים . ואיתא בילקוט (מלאכי׳ ג,) הולכין הצדיקים ועומדים טל אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים והקב״ה מעמידן ומביאן לחיי העוה״ב . וכך חובתם של הצדיקים וכך יפה להם . שהרי הרשעים בחייהם זיכו אותם במה שהצדיקים נזורו ממעשיהם. ובזה הוכפל שכרם . וכמשז״ל על נח שבדורותיו הי׳ צדיק והתפאר יעקב עס לבן גרתי ותרי״ג מצות שמרתי. ובזוה״ק פ׳ שמות (דף כ :) הקב״ה מנהיג עולמו בצדיקים ורשעים. דאלמלא רשעים אין הצדיקים נכרים . ופירשו חז״ל בר״ה שס דסושעי■ ישראל בגופן הוא קרקפתא דלא מנח תפילין. ופי׳ ר״ת שהמצוה בזויה עליו: ודין השני הוא . א) של המינים והס בעלי דעות משובשות נוטות לעיג. (רמב״ס פ“ג מה״ת) וכן העושה עבירה להכעיס . (הוריות): כ) והמוסרים (כ״ה גירסת הרמב״ם שם ועי׳ כ״מ שם) וענינס מבואר בחו״מ סי׳ שפ״ח בפרטות: ג) והאפיקורסים פירשוהו רז״ל (סנהדרין צט :) זה המבזה ת״ח והאומר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו . או שאומר מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה: ד) שכפרו בתורה . בין שבכתב. בין םבע״פ אפי׳ דקדוק אחד. אפי׳ אומר כל התורה מסיני חוץ מק״ו זה. הרי הוא כופר בתורה: ה) שכפרו בתחיית המתים ופירש"’ שאומר שאינו נלמד מן התורה אף שמאמין שיש תחיית• המתים : ו) שפירשו מדרכי צבור ופי׳ הרמב״ס שם שאינו עושה מצות בכלל ישראל ולא נכנס בצרתן ואינו מתענה בתעניתן: ז) ושנתנו חתיתם בארץ חיים . זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לש״ש. וע״ז ידוו מנהיגי הקהלות ופרנסיה שבשביל השתררות מאבד עולם נצחי וידון לדורי דורות ואלמלי הי׳ משים ללבו זה בעת הטלת אימתו. הי׳ לבו חרד עליו ואזלה לה השתררוחו: ח) ומחטיאי הרבים. הנה האדם הדואג לאחריתו ישים עינו ולבו על דרכיו פן מזו דרכו כסל לו ילמדו אחרים ונמצא מחטיאס ונידון לדור דור . וכן בדין . אחרי אשר מעשיו הרעים נשארו בעולם המעשה לדורי דורות. הרחמן ית״ש יצילנו: כל אלה נדונין בגיהנס לדורי דורות גיהנס כלה והס אינם כלים. וראה נא והתבונן בדבריהם ז״ל שבמקום וגז שם הרחמים . ובמאים היסוריס פמה *טחס • שאמרו גיהנס כלה. כלומר כבהגיהנס •ץאף מפשעיהם . יכלה כאשר ישבע נקה לכלות חטאת ולהתם פשע שאז יתבטל ויכלה . והס אינם כלים וישאר להם שארית להצטרף עס הצדיקים ־החיים שחיו אז. וכמו שדרשו חז״ל (סוטה ט .) ע״פ חיצי אכלה בם חצי כליס והס אינם כלים . לנחם סובלי עוני החורבן. שהיסורים יכלו והס $ יכלו ויהי׳ להם שארית לפליטה גדולה. הצגנו כקצרה דברים המפסידים התוחלת לחיות אחר המות . והחי בעודו חי בעוה״ז יחן אל לבו להשמר ולהזהר . וישים עינו על דרכיו לבל ילכד במצודה. ועל זאת שתחלחל מאד הנפש החכמה. לבל• שהי לכלימה. תצפה הליכות ביתה. ותבין לאחריתה. ברתת ורעדה תכין עצמה לסעודה. בתורה ועמדה. תזכה לגנוזה חמודה. עס הולכי נכוחים . חשיש בחיים ארוכים. מן הארץ התחתונה. תעלה לעליונה. הכסוף יסודה והודה לנצח. בתפארת גבורתה תתחסד. בבינת חכמתה יכתירוה. תנגן עלי עשור . למנצח את יצרו מזמור שיר . כה לחי בעולם שכולו עוב :