אדמת קדש/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:33, 13 באוגוסט 2020 מאת עמד (שיחה | תרומות) (סידור ותבניות שוליים.)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אדמת קדש TriangleArrow-Left.png ד

הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה
פרק רביעי.
הַיַּמִּים שמקיפין את ארץ ישראל.

בתוך ארץ ישראל המערבית (בגבולים שכבש יהושע בן נון) ובפנים עבר הירדן המזרחי אין נהר מצוין בגדלו ואין ים אחד אפילו קטן שבקטנים.

הימים המיוחסים לארץ ישראל שטוחים אצל גבול הארץ או על הגבול בין החלקים שלה. וכן הנהרות הגדולים אשר ברוב מימיהם יש להם שם בארץ, נמשכים והולכים אצל גבול הארץ או על הגבול שבין חלקיה. וזה שדייק ר' יוחנן באמרו: אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את ארץ ישראל (בבא בתרא עד:).

א: ים הגדול

א). ים הגדול(א)78. - לפי תחומי ארץ ישראל שבכתובים, הים הגדול מגביל את ארצנו לפאת מערב ממקום שפך נהר מצרים (עַרִיש מַצַר) הַיָמָה עד מקום נפילת נהר בֶּעירוּתּ אל מפרץ הים שבקפלוריא. וכל אורך שפת הים מנהר מצרים עד נהר בעירותּ שלש מאות חמשים וחמשה קילומיטר. אולם מזמן יהושע בן נון עד סוף ימי חזקיהו מלך יהודה(ב)78 כל אורך חוף הים שהספיקו לכבוש בירושה וישיבה נמשך רק מאשקלון עד חומות עכו (היינו עד כיפתא דעכו) מרחק 156 קילומיטר שהוא 0.44 מאורך חוף ים הגדול הקבוע בגבול ארץ ישראל על פי התורה. והנביאים האחרונים בעלותם עם הגולה ג"כ החזיקו בחוף הים רק מאשקלון עד עכו.

מן הערים היושבות בחוף הים הגדול ובקרבתו, ראוי להזכיר המצוינות שבהן: עיר עזה היא הקיצונה על שפת הים בצד דרום ומקומה לא אצל מי הים, הרחק מעט, כשלשה קילומיטר ממי הים. בכבוש ראשון מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל לא נכבשה עזה בכבוש גמור(ג)78, בשביל זה גם עולי בבל לא החזיקו בה(ד)78.

צפונה לעזה ½18 קילומיטר על שפת הים יושבת עיר אשקלון אשר גם היום נקראת Askalan, ובימי רבי נודע הדבר שהמלך חזקיהו כבש אותה כיבוש גמור בירושה וישיבה, לכן רבי ובית דינו הוציאוה מכלל ארץ העמים וטהרו אותה. גם נודע לרבי כי עולי בבל לא החזיקו בה בשביל תקנת עניים בשביעית(א)מ.

צפונה לאשקלון 900 מיטר יושבת עיר גוב אשר לפלשתים והערביים קורין לה דזשוּרא שהוראתו בערבי גוב או בור(ב)מ. השטח הקטן אשר מחומת אשקלון צפונה על שפת הים עד גוב כלו משקה וגנים עליו נטועים והם גנייא דאשקלון הנזכרים בתחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל.

ואצל חומת אשקלון במרחק 100 מיטר מקיר החומה מזרחה יש מקום אחד מוגבל, 120 מיטר ארכו ותשעים מיטר רחבו. בתוך המקום הזה עומד אילן גדול עתיק. הערביים קורין להמקום הזה וֻולי Wuli שהוראתו קבר של אחד קדוש, ואני אומר כי זה מקום קבורת שמונה עשר אלף יהודים שנפלו במלחמה (שנים אחדות לפני חורבן בית שני) בהצותם על אשקלון עם שרי הצבאות ניגיר הגלעדי, סילאס הבבלי ויוחנן הנזיר. שם מקום קבורתם שחכמי המשנה קראו לו קבר גדול(ג)מ.

למזרחית צפונית מאשקלון ½3 קילומיטר - הכפר ביצידיל שהזכירו יוסיפוס והיום נקרא מֶדשדֶיל, בו היה מגדל מבצר ואליו נמלטו היהודים בהלחמם (אצל חומת אשקלון) עם הרומים שהציתו את המגדל ונשרפו היהודים שנחבאו בתוכו, ורק ניגיר הגלעדי נמלט באורח פלא, כמסופר במלחמות היהודים שחבר יוסיפוס.

צפונית מזרחית לאשקלון 15 קילומיטר יושבת העיר אשדוד הנקראת היום אֶישדוּד (Eschdud) והיא יושבת בין החולות שעל שפת הים, אבל מימי הים היא רחוקה ½4 קילומיטר.

צפונית מזרחית לאשדור ½14 קילומיטר אצל הדרך ההולכת ליפו יושבת העיר יבנה מקום הסנהדרין אחר חורבן הבית השני בעת שישב בה הנשיא רבן גמליאל דיבנה. שם היתה הישיבה הגדולה, לשָם הלכו אבות העולם התנאים הראשונים ומשם יצאה אורה לכל ישראל להיושבים על אדמת הקודש ולהנדחים בקצוי ארץ: בבבל בעסיא(א)80 רומא גליא ואספמיא. העיר יבנה יושבת אצל החול שעל שפת הים והיא למזרח ממי הים 6 קילומיטר (א)מא.

צפונה ליבנה ½4 קילומיטר - (מהלך שעה קלה) סמוך להדרך ההולכת מיבנה ללוד יושבת העיר פקיעין מקום ישיבת רבי יהושע בן חנניה והיום היא נקראת אֶל קוּבֶּיבֶּי (el Kubebe)(ב)מא והיא למזרח ממי הים 7 קילומיטר.

צפונה לפקיעין 7 קילומיטר - המקום שהערביים קוראין לו עַיון־קארא הוא עין הקורא שבו נושע בן מנוח והמקום הזה נמצא למערבית צפונית (במרחק 9 קילומיטר) מעיר רמלה היא רמת לחי לפנים. ובימינו בשנת התרמ״ב בעין הקורא נוסדה המושבה ראשון לציון ת"ו. מן המושבה הזאת לשפת הים ½5 קילומיטר. צפונה להמושבה ראשון לציון (7 קילומיטר), הכפר זגדור (הנזכר במסכת עבודה זרה ל"א ע"ב)(ג)מא. הכפר הזה נקרא היום ייאזור. ואצל כפר ייאזור למערבו נוסדה מושבה ע"י אנשי חברת אלליאנס הפאריזי שבנו שם בית ספר ללמד לנערי ישראל עבודת אדמה, חשבון ולשונות צרפתית וערבית, ולהמושבה הזו קראו בשם מקוה ישראל. מהמושבה הזאת עד חוף הים 4 קילומיטר.


הערות אדמת קדש

הערה (א)78 מסדרי התלמוד הירושלמי בכלאים (פ"ט ה"ה) ובכתובות (פי"ב ה"ג) סדרו אותם כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמלחא, ימא דחילתא, ימא דשליית, ימא דאפמיא. ובבבלי (ב"ב ע"ד ע"ב) מסודרים באופן אחר.

הערה (ב)78 רק עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה כבשו רובה של ארץ פלשתים בירושה וישיבה. בעוזיהו כתיב (דבה"י ב' כ"ו) ויצא וילחם בפלשתים וכו' ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ובחזקיה כתיב (מלכים ב' י"ח) הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ולהלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה ידובר אודות כיבוש ארץ פלשתים.

הערה (ג)78 ולהלן בענין כיבוש עולי מצרים יבואר כי עזה מעולם לא נכבשה בכיבוש גמור, וכל המקומות מא"י שלא נכבשו בכבוש גמור מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל דינם כסוריא.

הערה (ד)78 כי בדרום א"י החזיקו עולי בבל מה שהחזיקו עולי מצרים כדאיתא בתוספתא שביעית (פ"ד מ"ד) סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. ותמהני על אחדים מגאוני ישראל אריותא דאורייתא שאמרו כי עזה מכיבוש עולי מצרים ולא מכיבוש עולי בבל איך יפרשו דברי התוספתא. ומבלעדי התוספתא הזאת אי אפשר להבין דברי חז"ל בירושלמי שביעית (פ"ו ה"?]]) בחשבם תחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל, ובבואם למסקנא כי אשקלון עצמה כלחוץ, אמרו ר' אבהו ור' סימון הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה - ליתי עזה, את אשקלון ואת גבולה - ליתי אשקלון וכו'. ולכאורה הקושיא של ר' סימון ור' אבהו בלתי מובנת כלל, כי מאי פריך הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון. הלא גם תינוק של בית רבו יודע כי האי קרא משתעי בכיבוש עולי מצרים, ותנא דידן קאי בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל, א"כ נוכל לומר כי עולי מצרים כבשו את אשקלון ועולי בבל לא כבשו אותה, בשביל זה אשקלון כלחוץ. אולם ר' סימון ור' אבהו ידעו מן התוספתא אשר בדרום ארץ ישראל עולי בבל החזיקו בכל מה שכבשו עולי מצרים ולא הניחו מאומה, א"כ שפיר הקשו הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה ובודאי החזיקו בהן גם עולי בבל, ואיך אמרת אשקלון עצמה כלחוץ. וכונת תירוצם ליתי עזה ליתי אשקלון יבואר להלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה אחר עלותם מבבל.

הערה (א)מ ודינה כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וסיסית שהן לענין תרומות ומעשרות ושביעית כמו הארץ אשר מכזיב ולהלן, כמו שיבואר במקומן.

הערה (ב)מ וגרסת הגר"א בתוספתא (אהלות פי"ח) עד גוב ועד יגור ועד תרעין היא גרסא אמתית.

הערה (ג)מ וזה הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד גוב ועד יגור ועד תרעין וכו'.

הערה (א)80 בכולא תלמודא בשם עסיא או אסיא תכונה ארץ אַנַאטוֹלִיָא המשתרעת מיַם של איזמיר וקוֹנסטַאנטִינוֹפּוֹל למזרח עד מדינת אַרְמֶיניעֶן וקורדיסטאן, ומים השחור אשר מצפון לה עד ים התיכון הוא ים הגדול המגביל אותה לארכה מצד דרום; וקבלה היתה בידם של חז"ל כי בני אשכנז בן גֹמֶר בן יפת ראשונה התישבו בארץ הזאת, לכן את השמות אשכנז וריפת ותוגרמה פירשו אסייא והדייף וגרמניא או גירמניקייא (ב"ר פל"ז).

מדברי יוסיפוס (קדמוניות ספר ד' פ"י) אנו יודעים אשר בימי מלכי החשמונאים כבר בארץ ההיא ישבו יהודים רבים והיונים שביניהם הציקו להם עבור חזקתם במעוז תורתם. ומדברי חז"ל נראה אשר בימי רבן גמליאל דיבנה היהודים בני עסיא שקדו על דלתות התורה ובאניות דרך רוחב ים הגדול היו עולים ליבנה לשאול הלכות. ושלשה רגלים עלו בני עסיא לשאול הדין אם התליעה הכבד שלה. ועוד עלו על דבר שאיבת המים בשביל מי חטאת. (הליכה מחו"ל לארץ ישראל ובפרט דרך הים תקרא עליה).

כמעט בטבור ארץ עסיא ההיא אצל אמצע הדרך ההולכת מן Konia אל Kaisarie היינו 24 קילומיטר למערבית צפונית מעיר אַקּסֶירַאיי יש יאור של מים מלוחים ובצדו המערבי משתרעת בצה מלחית. היאור ההוא יקרא אצל הטורקים טוז-טשילי Tuz Tschölü ושטחו גדול משטח של ים המלח, בו רוחצים משום רפואה וגם להתקרר. היאור המלחי הזה נקרא בדחז"ל (שבת ק"ט ע"א) בשם מי עסיא שמותר לרחוץ בהם בשבת.

להִסָתר בתוך עדת ישראל שבעסיא ערק ר"י ב"ר חלפתא (כנזכר בב"מ דף פ"ד ע"א). בימי השמד הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא. כמאה וארבעים שנה אחרי כן (מפני עקת המלכות הרשעה) הלכו ר' חייא ב"ר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לעבר שנה בעסיא.

ור' מאיר אידמיך בעסיא, ולפני מותו צוה אשר עד שיבואו בני א"י לשאת אותו לא"י יתנו את מטתו על חוף ים הגדול; ונראה לי כי המקום הזה במחוז קיליקיה Cilicie על שפת ים הגדול נכַח ראש-קאַפ קוֹרמַאחִיטִי C. Kormachiti (אשר באי קפריסין). והעיר שאצל מקום קבורתו הראשונה, עד היום נקראת מַאמורִיָא על שמו. ואצל עיר מאמוריא יש ראש של הר הנכנס לים ונקרא קאפ אַנַאמִיר Cap Anamir ג"כ על שם אדוננו מאיר אשר זמן פטירתו היה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד אוהבו של רבי ובשביל זה נתן הרשיון לקרוא את חוף הים במקום ההוא על שם ר' מאיר.

הערה (א)מא

הערה (ב)מא

הערה (ג)מא

·
מעבר לתחילת הדף