עריכת הדף "
אברבנאל/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== א == וידבר ה' אל משה קדושים תהיו וגו' עד וידבר ה' אל משה וגו' איש איש מבית ישראל אשר יתן מזרעו למולך ויש בזה שאלות: השאלה הא' מה ראה יתברך לצוות למשה שידבר אל כל עדת בני ישראל ויזהירם על עשרת הדברות והלא כבר שמעו אותם בסיני ונכתבו על הלוחות והם כבר יודעין אותם ומה התועלת בהשנותם: השאלה הב' אם בא לזכור כאן עשרת דברות כדעת המפרשים למה לא זכר אותם על הסדר שנאמרו בסיני ונכתבו על הלוחות כי בהיות שאמר אני ה' אלהיכם בתחלה במקום דבור אנכי למה סמך אליו כבוד אב ואם ואחריו שמירת שבת והזהירה על האם קודם האב ולמה זכר כבוד אב ואם בלשון יראה ולא בלשון כבוד כמו שנאמר בסיני. ולמה נזכר כבוד אב ואם קודם השבת בחלוף מה שנאמרו בסיני. ולמה אחריהם אמר לא תפנו אל האלילים במקום לא יהיה לך ולמה אמר אל תגנובו ולא תכחשו ולא תשבעו בשמי לשקר ולא זכר לא תרצח ולא ג"כ לא תנאף וזכר דבור לא תשא אחרי הגנבה ובכלל שלא נשמר בהם סדר עשרת דברות: השאלה הג' במצוה שהכניס בתוך הדברות ההם שנאמר וכי תזבחו זבח שלמים וכן ובקצרכם את קציר ארצכם שאינה מעשרת הדברות ולמה הזהיר על זבח השלמים ולא על העולה והחטאת והאשם: השאלה הד' למה זה על כל מצוה מהמצוות האלה נאמר אני ה' אלהיכם כי בראשונה אמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. וכן איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה' אלהיכם. לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם ואחר כך אמר על כל מצוה אני ה' ולא אמר אלהיכם. וחללת את שם אלהיך אני ה'. ויראת מאלהיך אני ה'. לא תעמוד על דם רעך אני ה'. ואהבת לרעך כמוך אני ה'. וכן בכל המצות עד פרשת ונטעתם כל עץ מאכל: השאלה הה' במצות שלש שנים יהיה לכם ערלים והיא כי כיון דקיימא לן שכל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ. למה מצות הערלה שהיא חובת קרקע נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ואם היא נוהגת בכל מקום למה כתוב בה כי תבואו אל הארץ כי גם בחוצה לארץ נוהג דינה: השאלה הו' למה סמך למצות הערלה מצות לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו ושאר המצוות שבאו בפרשה שאינן מענינה: השאלה הז' למה נתלית מצות הערלה בפרי העץ ולא בפרי האדמה ואם הטעם הוא כמו שכתב הרמב"ן שהפרי בתחלת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאד ומזיק מאד היה ראוי שתכולל גם כן פרי האדמה שהוא יותר לח: השאלה הח' למה באו בלשון רבים מצות לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו לא תקיפו והשאר שבאו בפרשה זולת שתים מהם באו בלשון יחיד והן לא תשחית פאת זקנך. לא תחלל את בתך להזנותה: השאלה הט' למה נשתנה כאן הסדר במצות לא תנחשו ולא תעוננו אל תפנו אל האובות ממה שכתוב בפרשת שופטים קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני. וכאן הפסיק ביניהם שאמר לא תנחשו ולא תעוננו וסמך לו לא תקיפו וגו' עד ומקדשי תיראו ואחר כך אל תפנו אל האובות ואל הידעונים: השאלה הי' מה ראה הכתוב להביא כאן אל תחלל את בתך להזנותה כי אין זה מקומו אלא למעלה בפרשת אחרי מות בעריות או אחר זה בפרשת עונש העריות ואיש כי ינאף וגו': השאלה הי"א למה נשתנה כאן מצות השבת באמרו את שבתותי תשמורו בהיות שכבר אמר למעלה בתחלת הפרשה את שבתותי תשמורו: השאלה הי"ב למה נסמכה מצות מפני שיבה תקום למצות אל תפנו אל האובות ואל הידעונים כי יראה שאין ענין לזה עם זה: השאלה הי"ג למה בקצת המצות האלה אמר אני ה' ובזולתם לא אמר כן כי הנה על הערלה אמר אני ה'. אמנם באל תאכלו על הדם ובלא תנחשו ולא תעוננו ובהקפת הראש והשחתת הזקן ושרט לנפש שהם מצות מחולפות לא אמר באחת מהן אני ה' ובכתובת קעקע אמרו ובחלול הבת לא אמרו. ובשאר המצות כלם אמרו וכן אמרו באל תפנו אל האובות ולא אמרו בלא תנחשו: השאלה הי"ד למה לא בא מאמר אני ה' שוה בכל המקומות והמצות שנאמרו כאן כי בתחלה אמר אני ה' אלהיכם ובשאר המצות אמר אני ה' לבד ובאל תפנו אמר אני ה' אלהיכם. ובמפני שיבה תקום אמר ויראת מאלהיך שהם לשונות מתחלפים וכבר תכלול השאלה הזאת את השאלה הד' הנזכרת: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כל השאלות האלה: וידבר ה' אל משה וגו' קדושים תהיו עד כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל. כפי דעת המפרשים בעבור שאמר למעלה ושמרתם את חקותי ואת משפטי וגו'. ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם לכן הזהירם ברוב המצות בפרשה הזאת שרוב גופי תורה תלוים בה ואמר קדושים תהיו שיהיו פרושים מן העריות שזכר. והנכון שצוה הש"י למשה שיקבץ כל עדת בני ישראל ויזהירם על המצוות האלו ויזכור להם עשרת דברות ועקרי המצוות לפי שהיה כל זה הכנה לכריתת ברית הכתוב בסוף זה הספר בפרשת אם בחקותי ולא נזכרו עשרת הדברות כמו שנזכרו ונתנו לישראל כי לא באו ולא נזכרו פה להודיעם אליהם כמו שהיו בסדר ההוא אבל רצה יתברך לבאר להם פה שאין ראוי שימצאו המעלות והמדות המשובחות מפני שיגזור בהם השכל האנושי אלא מפני שצוה בהם הקב"ה וללכת בדרכיו ולדבקה בו יעשו כל מה שיעשו מהטוב והשלמות לא מפני בחינה אחרת ומשפט שכלי מדותיי ולכך אמר קדושים תהיו שלא נאמר זה על העריות בלבד אלא על כל הדברות בכלל שיהיו קדושים ומקדשים עצמם בכל הדברים כלומר אע"פ שהתרתי לכם המשגל עם הנשים ואכילת הבשר ושתיית היין ושאר התענוגים לא מפני זה תהיו שטופים בענינים הגשמיים ההמה אל תהיו בסובאי יין בזוללי בשר למו אבל תהיו קדושים רוצה לומ' פרושים מן החמריות ולא תעשו זה כפלוסופים המתבודדים שיסגפו גופם להמשך אחר שכלם. אלא מפני כי קדוש אני ה' אלהיכם נבדל מכל חומר וגשמות ודי לעבד להתנהג במנהג האדון ותלכו בדרכי להיות קדושים כמוני. ולפי שבמדות האנושיות כבוד אב ואם והיתה יותר מפורסמת מהמדות האנושיות וכל אדם יחזיק בה מילדותו. וכן שמירת השבת היא מצות מנוחה והשקט וכל אדם יחפוץ בה להיות שביעית ימיו במנוחה כמו שזכר הרב המורה. התחיל בזכרונם ואמר גם אלה לא ישמרו בני ישראל אלא מפני שהן מצות אלהיות וזהו אמרו איש אמו ואביו תיראו כלומר אף על פי שכל איש יירא את אביו ואת אמו מילדותו אתם לא תיראו את האב ואת האם ולא תשמרו את השבתות אלא מפני שצויתי אני בו והוא אמרו אני ה' אלהיכם בעבורי ראוי שתעשו זה לא בבחינה אחרת. וכן אמר אל תפנו אל האלילים וגו' וכן בעבודת הפסילים לא אמרתי שתחדלו מזה להיותם דברים שאין בהם ממש והשכל מהביל אותם אלא מפני שאני צויתי עליו. והוא אמרו אני ה' אלהיכם. כי כיון שאני סבת הסבות אלהיכם ומשגיח ומנהיג אתכם מה לכם לרדוף אחרי הפסילים שהם הבל ואין בם מועיל. הנה התבאר למה צוה השם שידבר אל כל עדת בני ישראל המצות האלה שהיה מפני שהכינם בזה לכרות הברית שבפרשת בחוקותי והותרה השאלה הא' ושלא נזכרו עשרת הדברות כפי מה שהם ובסדרם. אבל בא להזהירם על המצות בכלל שישמרו אותם לא מפני שיחייב אותם השכל האנושי אלא מפני שצוה בהם השם. ולכך התחיל בכבוד אב ואם שהוא המפורסם שבפעלות בני אדם. ולכך אמר תיראו ולא כבדו. וזכר האם קודם לאב מפני שהנער בילדותו הקדים לה היראה ראשונה ומאביו אח"כ. ושלכן זכר אחריו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ושאמר בכל אחת מהמצות האלה אני ה' אלהיכם. לא לזכור דבור אנכי אלא להגיד שישמרו המצות בעבור שהוא יתברך צוה בהם והותרה בזה השאלה הב': ואמנם אמרו וכי תזבחו זבח שלמים וגו' לא בא הכתוב לצוות מתי יהיה זמן אכילת השלמים כי כבר נזכר זה למעלה בסדר צו. אבל ענינו בעבור שהוא יתברך צוה על הנדיבות הזהירם עתה שכאשר יעשו זבח משפחה בעיר שהוא זבח השלמים שיעשו זה לרצונם כלומר כאשר ירצו כי אינו מחייבם שיזבחו שלמים אבל מה שמחייב אותם הוא שביום הזבח יאכלו השלמים וממחרת עד היום הג' כי אם לא יאכל עד הזמן ההוא פגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא. ובזה ביאר להם שאף זביחת השלמים שהוא דבר רצוני לא יעשו אותם להתנהג במדת הנדיבות אלא לשמור המצות כאשר צוה השם. ולכן הביא על זה משל ממצוה אחרת באמרו ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור והיא המחרישה החיצונה רק לפחות אחד מששים. ועל ענין השלמים ומצות הפאה והלקט אמר אני ה' אלהיכם כלומר אני הוא שצויתי לכם המצות האלה ומפני אהבתי תקבלו אותם ולא בבחינה אחרת. וגם אמר אני ה' אלהיכם לחייבם במתנות האלה לעני ולגר מהטובה אשר נתן להם כי הוא הנותן לחם לכל בשר ובעבורו כל אדם ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו והותרה בזה השאלה הג'. ואחרי שהזהיר על מצות עשה שיעשה אותם לאהבתו זכר אחריה מצות לא תעשה באמרו לא תגנובו ולא תכחשו ולא אמר זה לזכרון הדברות אלא לומר שהדברים המגונים ההם מהגנבה והכחש ודבור השקרים שהוא המבטיח ואינו משלם ואמר איש בעמיתו להגיד שאף ע"פ שיהיה אחיו ועמיתו לא יבטח על שקר במה שדבר אליו כי עכ"פ מוצא שפתיו ישמור ולפי שמזה יבא אדם להשבע אמר ולא תשבעו בשמי לשקר. אבל לא תעשה אחד מהדברים המגונים האלה מפני שהם מרוחקים מהמשפט השכלי אלא מפני המצות שצוה הקב"ה שלא לעשות אותם והוא אמרו וחללת את שם אלהיך אני ה' רוצה לומר שזה יבא לחלול שמו כי כאשר תשבע בשמו לשקר אתה מחלל שמו כלומר שתעשה שם הקדש חול בשבועותיך הכוזבות. אני ה' נאמן ליפרע ממך על זה. וכן הזכיר מצות אחרות שיראה גם כן שהשכל גוזר עליהן ושהן אנושיות כדי להזהירם שגם אלה לא ימנע מעשותן מפני המשפט השכלי לא מפני שאסר אותם האל יתברך ומעניש העובר עליהם. והוא אמרו לא תעשוק את רעך ולא תגזול כי עושק הוא בסתר והגזל הוא בגלוי הזהיר אותם שלא יקחו ממון אחיהם לא בסתר ולא בגלוי. ולא בלבד יקרא עושק וגזל לקיחת דבר חבירו אבל גם שכר השכיר שצותה תורה ביומו תתן שכרו אם לא יתנהו לו עד בא השמש הרי הוא בכלל הגזל שגזל ממנו חקו וזהו לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. ומפני שזכר מין העושק והגזל שעושה הגבור החלוש והעשיר לשכיר שידיהם חזקה על העשוקים והשכירים הזכיר גם כן שהשומע לא יקלל חרש והרואה לא ישגה עור בדרך והוא דבור המשליי לכל בעל כח שלא יענה את חלושי הכח כי זה יבא מפחיתות המדות ועל כל הדברים האלה אמר ויראת מאלהיך כלום לא תמנע מעשות הדברים האלה מפני הרואים אלא מפני יראת אלהיך מהעונש כי אין אלהיך כאלהי העמים שעינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו. אבל אלהיך עיניו המה משוטטות בכל הארץ ולכן ראוי שתירא ממנו ולכן אמר אני ה' בוחן לב וחוקר כליות ואם לא תירא מהחרש ולא מהעור מפני שאינם רואים ולא שומעים ראוי שתירא מאלהיך שיש לפניו עין רואה ואזן שומעת. ולא תחשוב כיון שהמשפט לאלהים הוא בב"ד של מעלה לא ישתדלו ב"ד של מטה בענין המשפט אין הענין כן וזהו לא תעשו עול במשפט. ודבר כנגד הדיינים ובעבור שאין דן יחידי אלא ב"ד שקול לכן אמר בלשון רבים לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל לעזרו כנגד העשיר. ולא תהדר פני גדול בטענתו. אבל בצדק תשפוט עמיתך אם דל ואם עשיר ולפי שהלשון הרע בין בני אדם נמצא מאד ואין ראוי שיכלו הדברים שידבר אדם בכעסו מפה אל פה לחרחר ריב ולגרה מדון צוה לא תלך רכיל בעמך. וי"מ שהרכיל הכ"ף במקום גימ"ל ושהוא מלשון לא רגל על לשונו. ויותר נכון לפרש שהרכיל הוא מלשון רוכל והוא מלשון סוחר כמו ורוכליך שלוקח מזה ומביא לזה ומוכר הדברים וקונה אותם ולפי שזה מביא לשפיכות דמים אמר לא תעמוד על דם רעך. יאמר שלא יהיה רכיל ומסכסך בני אדם ואם לא יהיה רכיל לא יעמוד על דם רעהו כי לא יהיה סבה לשפיכות דמו. ואמר אני ה' שרואה מה שנעשה בסתר כי הוא ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שריה. ואמר לא תשנא את אחיך רוצה לומר אף שהאדם יהיה עובר עבירה אין ראוי לשנא אותו בלב רק לשנא מעשיו ולהוכיחו כדי שיחזור למוטב. ובפרט תהיה המצוה ענינה אם תלך רכיל והגיד לאדם שחבירו דבר רע ממנו. לא ישנא בלבו את החבר ההוא. אבל הוכח יוכיח אותו כיון שהוא עמיתו כאחיו. ולא ישא עליו חטא לחשוב בלבו שהוא חטא כנגדו כי אולי לא היה כן ולכן הטוב שבדברים הוא שיוכיחהו עליו ואולי בשמעו יצדיק עצמו באופן שלא ישא עליו חטא. והנה עשה הכתוב טענה לחייב שאין ראוי לאדם שתהיה שנאה בלבו על עמיתו והוא אמרו לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך ר"ל היאך אפשר שבלב האדם שהוא מקום קטון וצר מאד ויש לו מחיצה בתוכו ומחצית הלב מלאה דם ומחציתו מלאה רוח איך באותו מקום מועט מהרוח יהיה אהבה לזה ושנאה לזה וזהו לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך שהם שני הפכים אהבה ושנאה בלב. ואמר על זה אני ה' כאומר הלא אמרתי שתעשו כמעשי והלכתם בדרכי וקדושים תהיו כי קדוש אני והנה אני פשוט בתכלית הפשיטות ואין בי רבוי ענינים חלילה ולכן גם אתם ראוי שתהיו כן כי אני שונא ומואס את כל ההרכבות האלה במקום אחד את חקותי תשמורו להדמות אלי בהמתך לא תרביע כלאים וגו' ואם אני מואס את ההרכבות לפי שאני אחד מכל צד איך תרצו אתם לקבץ אהבה ושנאה וחז"ל אמרו נוקם זה שאומר לשואל קרדומו איני משאילך כדרך שלא השאלתני. ונוטר זה שהשאילו אבל אמר לו איני כמותך שלא השאלתני וכבר אמרו חכמי המדות שאהבה ושנאה אינה קנין והעדר. אבל הם שני הפכים כחום וקור שאפשר שיהיה ביניהם אמצעי. ויוכל האדם להיות משולל משניהם מאהבה ומשנאה יחד. ולכך אחרי אמרו לא תקום ולא תטור אמר ואהבת לרעך כמוך. כאומר אל תאמר בלבבך לא אקום ולא אטור וגם כן לא אאהב אותו אבל תאהוב אותו כמוך. ומלת כלאים היא מלשון כלא אדני משה כלאם הוא הדבר המוכרח שאינו רצוני כן בהזדווג מין עם זולת מינו אינו רצוני כפי הטבע אבל מוכרח מהבחירה והמלאכה. כי הטבע המציא המינים ביחס מיוחד מהאישים ולא יצא ממנו. ואמר שדך לא תזרע כלאים והוא הדין לאילנות וכן נאמר לא תזרע כרמך כלאים והכרם שם כולל ונאמר זריעה באילנות (ישעיהו י״ז:י׳) וזמורת זר תזרענו. הנה ביאר שהמצות האלו כלם ישמרו מפני שהן גזרת מלך לא מפני המשפט השכלי. ואמנם אמרו אח"ז ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש הוא לפי שזכר למעלה בהמתך לא תרביע כלאים זכר שכבר יהיה גם לבני אדם כלאים כמו בבהמות. והוא מהאיש אשר ישכב את אשה בהיותה שפחה נחרפת לאיש רוצה לומר נסמכת אליו. וענין המצוה הזאת לפי קבלת חכמינו זכרונם לברכה הוא שהשפחה הכנענית שהיתה חציה שפחה וחציה בת חורין. אם שפחה לפי שהיתה קנין כספו של האדון. ואם בת חורין לפי שהיתה מאורסה לעבד עברי שנתנה לו האדון. ועל זה אמר והיא שפחה נחרפת לאיש רוצה לומר מיוחדת לו. והפדה לא נפדתה להגיד שלא פדאה אדוניה בדמים או חפשה לא נתן לה בשטר שלא נתן לה האדון שטר חופש וגט חרות והרי היא א"כ חציה שפחה כיון שלא הפדתה לא ניתן לה חרות וחציה אשת איש מפני האיש העברי שקדשה והתורה ביארה שהקדושין ההם אינם גמורים כיון שהיא שפחה ולא עבריה אם כן העברי ששכב עמה על איסור אשת איש כי אולי חשב בלבו שהיתה שפחה ולא מקודשת כי הקדושין תופשין באשה שהיא שפחה משועבדת לאיש מה וקנין כספו. ומפני זה חייבה התורה לשפחה ההיא שתלקה כיון שבהיותה מיוחדת לאיש אחר ושכבה עם האיש הזה וחייב את האיש להביא איל אשם למקדש על חטאתו אשר חטא בשכבו עמה אבל לא חייב הכתוב לשניהם מיתה כדין השוכב את אשת איש לפי שלא היתה אשת איש גמורה כיון שהיתה שפחה וזהו אמרו לא יומתו כי לא חופשה כי מפני שלא חופשה לא תפשו בה קדושין ואינה אשת איש גמורה למות עליה. והנה הכביד הכתוב בעונש השפחה ולא בעונש השוכב עמה לפי שהאיש אולי לא ידע מקדושיה והנה הוא חוטא בשוגג והיא בזדון והנה קרא את המלקות בקרת לפי שנעשה ברצועה של בקר. אמנם הראב"ע כתב שבאמה העבריה הכתוב מדבר והיא אשר יעדה האדון לו או לבנו ואין הדבר כן שהרי הכתוב אומר עליה כמשפט הבנות יעשה לה והיא אם כן אשת איש גמורה. ועוד כי לא נמצא שכתוב שתקרא האמה העבריה שפחה רק כשתמכר לעם נכרי שנאמר והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות. ואל תטעון עלי מפסוק אל תכזב בשפחתך אין לשפחתך כל בבית כי הוא נאמר על דרך השפלות וההכנעה כמו ששרי המלכות אומרים למלך עבדיך אנחנו והנה כל שפחה תקרא אמה ולא כל אמה שפחה כמו שאמר מהם תקנו עבד ואמה. סוף דבר אין ראוי לחלוק על קבלת רבותינו המקודשים ז"ל כי הם עמדו בסוד ה'. והתימה מהראב"ע שנפתה מדברי הקראים ומפירושיהם לקח הדעת הזה. והכלל שישמרו המצוות מפני שצוה בהם הקב"ה ובהיותם כפי השכל האנושי מחוייבים וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה אל יאמר אדם אי אפשי לבא על הערוה אי אפשי לאכול בשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים כך גזר עלי. והותרו במה שפירשתי השאלות הא' והב' והג' והד':
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף