אבני נזר/יורה דעה/שעא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png שעא

סימן שעא

ב"ה יום ד' ב"ב [-בהר בחקתי] ל"ד למב"י אסתר לפ"ק פה סאכאטשאב.

שלום וכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי דורש טוב לישראל כש"ת מוהר"ר אברהם צבי נ"י האבד"ק ראדום [וכעת בווארשא].

א

א) על דבר הס"ת שנמצא טעות לאחר שפתחו הס"ת לקרות בו. היינו שבפסוק בארבעה עשר לחודש בערב. נכתב בארבעה עשר "יום" לחודש ואז הי' צריכין לקרות בחומש אחר. ומעלתו הביא דברי אחרונים חולקין בנמצא יתר תיבה אם מוציאין אחרת. והביא דברי הפרמ"ג שכתב בזה שנימא הואיל וראוי לגרירה כמו בנדבק אות לאות. ועוד יתר כנטול אין רק

בטריפות וצ"ע עכ"ד:

ב

ב) והנה המג"א סימן ל"ב ס"ק ל"ג בשם כנה"ג הראב"ד הכשיר תפילין שנמצא בהם תיבות כפולות ולבי מגמגם בזה אלא שאיני כדאי לחלוק עכ"ל. והנוב"י חיו"ד סימן ע"ד הביא דברי מהרש"ל שאם נמצא אות אחת יתר בתורה פסול. והנוב"י חולק וכתב שמה שכתב הרמב"ם בין פסולי ס"ת שהוסיף אות אחת כוונתו שהוסיף אות באמצע תיבה אבל לא אם כתב אות בפ"ע. והביא דברי המג"א בשם ראב"ד הנ"ל. וכתב דכ"ש בס"ת דכשר (דקיל מתפילין בשלא כסדרן] יע"ש:

ג

ג) והנה מ"ש בדעת הרמב"ם דמכשיר ביתר אות אין ברור אצלי. דביתר תיבה מפורש ברמב"ם דפסול גבי מזוזה שכתב בפנים שמות ביטל המצוה. הנה דיתר תיבה בפנים פסול דלא כראב"ד. ומהיכי תיתי נאמר יתר אות כשר. ואם מפני שלא ביאר זה. י"ל שסמך על מה שכתב שאם כתב החסר מלא פסול. וס"ל דפסולו משום יתר אות. ולא ס"ל לחלק בין יתר באותה תיבה בין יתר בפ"ע. איך שיהי' ביתר תיבה בתפילין או במזוזה באנו למחלוקת רמב"ם וראב"ד. דלרמב"ם דפוסל בכתב שמות במזוזה בפנים פוסל ביתר תיבה. וראב"ד דמכשיר יתר תיבה בתפילין נראה דה"ה דמכשיר כתב שמות מלאכים במזוזה כדעת רא"מ ורבינו שמחה שמכשירין כמו שהביא הג"מ שם. והנה לדעת הנוב"י שלמד ס"ת מתפילין הי' נראה פשוט שלא להוציא אחרת בנמצא תיבה יתירה כמו בנדבק אות לאות לאחר כתיבה דבדיעבד סומכין על הרשב"א. ה"נ בדיעבד סומכין על הראב"ד ורא"ם ורבינו שמחה:

ד

ד) אך לפענ"ד דס"ת הוא ספר שלם וכל שיתר אות אחת אמרינן יתר כנטול ולא הוי דבר שלם. משא"כ בתפילין ומזוזות שהם פרשיות ולא ספר שלם. ולפנינו יראה הכרח לזה] ומה שכתב הפרמ"ג יתר כנטול אין רק בטריפות. אשתמיטתי' במחכת"ה דברי הרמב"ם סופ"ז מה' ס"ת ז"ל דין היתר כדין החסר. עיי"ש בב"י סימן רפ"ג שכתב עליו כלומר דכל יתר כנטול דמי. אבל תפילין ומזוזה אינו דבר שלם ולא אמרינן בי' יתר כנטול. ויש להביא מזבחים (י"ח.) קצת הוכחה. דבמחוסר בגדים עבודתו פסולה וצריך קרא בפ"ע ליתר בבגדים עי"ש. ולא פסלינן מסברא יתר כחסר. [מיהו יש לדחות דשאני התם דאין הבגדים מחוברין זה לזה. וכה"ג בסנהדרין (פ"ח:) למ"ד לולב אין צריך אגד אם הוסיף מין חמישי לא פסיל דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי] ולפימ"ש שבס"ת לכ"ע פסול לכאורה נראה פשוט בזה להוציא אחרת:

ה

ה) אך באמת גם בס"ת יש דיעות דהב"י או"ח ס"ס ל"ו בשם ספר המנהיג שיש מחלוקת בלטוטפות ובמזוזות קדמאי ובתראי הי מנייהו מלא והי מנייהו חסר וטוב לעשותם מלאים כדאמרינן בהקומץ ל"ש אלא בחסרות אבל ביתירות לית לן בה. הנה דמפרש ביתירות לית לן בה אף קודם שגררו. הנה שגם בס"ת לא אמרינן יתר כנטול. ואף שהב"י כתב שטעות בידו שהתוס' כתבו יש טועים שמספקים בתיבה לעשותה מליאה משום דיתרות לית לן בה ולאו מילתא דהא ביתירות שגררן וכן דעת כל הפוסקים עכ"ל. לפי ענ"ד אין לדחות דעת המנהיג משום התוס' שגם המנהיג הי' מגדולי הראשונים והי' בסוף אלף החמישי. ומ"ש שכן דעת כל הפוסקים אתמהה. שהרי הנ"י פי' כדעת המנהיג וז"ל אבל ביתירות לית לן בה שהרי אינו חסר כלום והיתר הא אמרינן כל יתר כחסר ולא מעלה ולא מוריד. הנה דפי' יתירות לית לן בה אף קודם שגררן. וכיון שיש לנו פוסקים מכשירים המנהיג ונמק"י. יש נסמוך עליהם בדיעבד. ונראה עוד דהנמ"י אזיל בשיטת הרמב"ן והרשב"א בטריפות כנטול דמי כאילו נטול היתר לבד. והפוסלים בשיטת רש"י ורמב"ם כנטול הוא וחבירו וע"כ הרמב"ם פסל ביתר דאזיל לטעמי'. וכן רש"י פירש ביתירות לית לן בה אלא גוררן דאזיל לטעמי'. וא"כ יש לנו עמודים גדולים לסמוך גם הרמב"ן ורשב"א בטריפות דמפרשים יתר כחסר היתר וכשר בס"ת:

ו

ו) אך אנהרינהו לעיינין בס' תיקוני הזוהר תיקון כ"ה ז"ל ס"ת הוא דרגא דיעקב דאתמר בי' יעקב איש תם [פי' במק"מ תמים בלא מום הן חסיר הן יתיר] וס"ת כך צריך למהוי תם בלא פסולת ואם ס"ת איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסר או יתיר או חליף ס"ת פסול לאו איהו כדיוקנא דס"ת לעילא כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חומשי תורה וכו' אי אוני חסר או יתיר או חליף פסול עיי"ש. והכלל בפוסקים שמה שאין מבורר בפוסקים סומכין על הזוהר כ"ש זה שגם רוב פוסקים פוסלין והזוהר מסייע להו אין להרהר עוד ומוציאין אחרת. ודברי זוהר אלו מסייעים לחילוק שחילקתי בין ס"ת לתפלין דשאני ס"ת שהוא שלם] ודברי זוהר אלו מפורשים כדעת מהרש"ל שפסל אות אחת יתר בס"ת. דלא כנוב"י דדוקא אות יתר בתיבה עצמה. שהרי כתב תחילה מלא באתר דחסר ואח"כ כתב או אות אחת יתיר. מבואר דלא במלא באתר דחסר עסקינן. שוב הראו לי ברמב"ם פ"ה ה"ג וז"ל. ואם לא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפי' אות אחת הרי זו פסולה. הנה דהוסיף מבפנים לאו בגוף התיבה שכבר כתב זה ואם לא דקדק במלא וחסר. רק שכתב האות בפני עצמו. ומ"מ פסול דלא כנוב"י:

ז

ז) בכל זאת עדיין יש לדון לפימ"ש מהר"ל בספר באר הגולה באר ז' בהא דע"ה מותר לנוחרו שודאי אין הפי' כפשוטו שודאי ההורגו נהרג עליו. והיינו שאף שמצד עצם ע"ה מותר לנוחרו. מ"מ הלא ראוי לקבל תורה ולהיות ת"ח. אך באו לבאר גנות ע"ה בעצם. ואם מת בלא תורה נמצא למפרע הי' מותר להורגו עיין שם היטב כי טוב טעמו. ואם כה נפרש בדברי אגדה שבגמ' כ"ש שיש לפרש בס' הזוהר שלא הלכה למעשה נאמר. והיינו שהפרמ"ג רוצה להכשיר לדעת רשב"א בנדבק אות לאות לאחר כתיבה משום דראוי לגרירה ה"נ ראוי לגרירה. וא"כ אין ראי' מהזוהר. שהזוהר דיבר מצד עצם היתר בס"ת שפוסל. אבל מ"מ כשר משום שראוי לגרירה ולא יהי' יתר וכדומה ממש לדברי מהר"ל בע"ה דמצד עצם ע"ה מותר לנוחרו ומחמת שראוי להיות מקבל תורה נהרג עליו ההורגו. ה"נ מצד עצם שיש בו יתר פסול ומחמת שראוי לגרירה ולא יהי' יתר כשר:

ח

ח) אך באמת אין דברי הפרמ"ג מחוורין כי מלבד שאין לומר כל הראוי לבילה במקום שלא נזכר בש"ס. ורשב"א אמר כן בנדבקה לפי פירושו בירושלמי ואין לדמות כל הפסולין. עוד יש בזה טעם לשבח בנדבקה דנפיק מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה והריטב"א פ"ק דסוכה דסת"ם דינו כקדשים שצריכין כוונה מסברא וה"ה די"ל דבעי שינה עליו הכתוב לעכב. אך כיון דלכתחילה צריך שיהי' אף בדיעבד פסול כשאינו ראוי. וזה בפסול דבק שאין פוסל רק בסת"ם דהוי כמו קדשים. אבל יתר כנטול כלל בכל מקום ולא בקדשים לחוד לא בעינן שינה עליו לעכב. וא"ת יתר כחסר וחסר במקום ראוי [וחסר בעלמא לא חשיב ראוי להוסיף דפנים חדשות בא שהוסיף) כגון שחשיב חסר מחמת יתר וראוי למחוק היתר ולא יהי' חסר יוכשר. ליתי' דחסר כמו שינה עליו דאפי' לא הי' צריך כתיבה תמה עכ"פ מחויב לכתוב כולו וכיון דכתיב עוד וכתבתם הרי שינה הכתוב. על כן הכי נקטינן בנמצא תיבה אחת יתירה מוציאין אחרת:[1]

ט

ט) ולענין דברי רמ"א סימן קמ"ג שאם חומש אחד שלם בלא טעות יש להקל לברך עליו. ומשמעות דבריו דוקא שאין שם ס"ת שלם לגמרי בלי טעות כלל. וכבודו הביא דברי רשב"א גיטין דמבואר בדבריו דמותר לקרות לכתחילה בו. דע שיש דיעות חלוקות בענין חומשין. שרמב"ם פ"ז מהס"ת שחומשין אין בהם קדושת ס"ת. ומה שאמרו אין קורין בהן מפני כבוד ציבור. היינו שאין כבוד ציבור שיקראו בס"ת פסול. אבל לולי כבודם הי' מותר לקרות בס"ת פסול. שאין המצוה הס"ת רק הקריאה. וכמו שביאר בתשו'. וע"כ ס"ת שיש בו טעות דומה לחומשין. אבל דעת רשב"א בתשו' סימן קמ"ד הובא ב"י סימן רפ"ג חומשין כס"ת לכל דבר אלא שאין קורין בהן בציבור מפני כבוד ציבור וביאר בחידושיו דמחזי כעניות שאין להם ס"ת שלם. ולשיטתי' חומשין וס"ת שיש בו טעות הפכים מקצה אל הקצה דס"ת שיש בו טעות אין בו קדושת ס"ת ומשום כבוד ציבור אין בו. וחומשין יש בהם קדושה אך משום כבוד ציבור יש בהם. ממילא ס"ת שיש בו טעות החומש השלם אין בו לא משום חסרון קדושה ולא משום כבוד ציבור. ע"כ לא פסק רמ"א כמותו רק באין ס"ת אחרת. אבל ביש אחרת חוששין לדעת רמב"ם דאין בחומשין קדושת ס"ת ולא מהני כלל מה שחומש זה שלם. אך אם כבר הוציא ס"ת זה פשוט דסומכין בדיעבד על דעת הרשב"א והר"ן שלא להוציא אחרת:

דברי ידידו דו"ש הק' אברהם.
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
  1. *) הגה"ה: וא"ל כיון דוכתבתם צריך למוקף גויל וכה"ג. אין ראיה שיהיה בא לעכב כלל. ליתא דמוכח בהשגות הראב"ד על בעל המאור פרק קמא דסוכה גבי אפקותא דדיקלא >>>.