אבני נזר/יורה דעה/שנה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שנה

סימן שנה

להרב הנ"ל.

א

א) על דבר הס"ת שמתאמץ להכשירו בלי תיקון. ואסף רוח בחפניו. כי מ"ש לתלות בדף זה שתיקן כבר שבו הי' הטעות כמו טבעת שנתערבה במאה ונפל אחד לים הוא טעות גדול כי הרא"ש פרק גיד הנשה כתב הטעם משום ס"ס שמא האיסור נפל ושמא כל אחת ואחת לא זהו האיסור. אבל בנ"ד אין נ"מ כלל באיזו יו"ד הקלקול מ"מ הס"ת] פסולה. ועוד איך לא ראה דברי הש"ך במקומו סי' ק"י שהטעם משום שנתבטל מה"ת ברוב. ובנ"ד שלא שייך ביטול כמ"ש לו בתשובה הקודמת ממילא אין לתלות. ומ"ש מסמ"ק שהכשיר אפי' נפל דיו לתוך אות. כמה רב גוברי' לצרף לס"ס דיעה שלא הובאה בשו"ע. וט"ז אה"ע סי' קכ"ה ס"ק ט' הביא ראי' ברורה כנגדו מש"ס ב"ק (כ"ט (במי שסתם בעפר בור שחפר חבירו דנסתלק מעשה ראשון לגמרי ואם חזר ולקח העפר השני חייב ולא הראשון:

ב

ב) אך לענ"ד נראה לפרש דברי סמ"ק עפ"י הדין המבואר בפרק חלון ובפ"ק דסוכה דעפר ועתיד לפנותו אינו מבטל המחיצות וחשבינן כאילו הוא חלל. וה"נ הלא הדיו נפל ממילא ובודאי עתיד ליטלו כדי להכשיר האות. ע"כ חשבינן לדיו כאלו אינו ולא ביטל שם האות. אלא דכ"ז שלא לקח הדיו אין להכשירו שאם יוכשר בלא נטילת הדיו למה יטלנו. ועוד דלענין הכשר אין ללמוד משם. דנהי שעדיין שם אות עלי' מ"מ פסולה משום שאין האות נקרא. ועיין רשב"א שבת (ק"י) גבי זרק לבור מלאה פירות פטור. וכתב רשב"א וז"ל וא"ת פירות למה יבטלו מחיצתא והא דעתו לפנותן כו' ויש מפרשים דאע"ג דלא ביטלן כלל משום דפירות מבטלין מחיצתא דמחיצות ניכרות בעינן בשעת זריקה והא ליכא. וה"נ ודאי אות נראית בעינן וצפהו זהב כ"ז שהזהב עלי' פסול. אך לענין זה נלמוד משם שעדיין שם אות עלי' רק שעכשיו פסולה משום שאינו נראה וכשינטל הדיו חוזר להכשירו. ודומה לציפה האותיות בזהב דכ"ז שהציפוי קיים פסול וכשינטל הציפוי חוזר להכשירו. ואין ענין לנ"ד כלל:

ג

ג) אך הרשב"א ס"פ הבונה שכתב בכה"ג לא מקרי חק תוכות. והנה כל הפוסקים כנגדו. הסה"ת והאו"ז והמרדכי והר"ן שכולם תירצו דדוקא בשבת חייב משום מלאכת מחשבת. ור"ן הביא דברי רשב"א וחולק עליו. והבית מאיר באה"ע סי' קכ"ה הקשה עליהם דמה הוצרך בגיטין (דף י"ט) ר"י לשנויי לר"ל וכי מפני שאנו מדמין כו' לימא לי' שבת שאני דמ"מ חייב וכיון דאיהו חישב להדיו ע"ג סיקרא לכתב חייב. אלא ודאי דאין לחלק אף בהכי בענין מה דלא מקרי כתב מצד עצמותו. והוי כמחשב לעשות דבר שאינו מאבות מלאכות עכ"ל. ולק"מ דודאי דיו ע"ג סיקרא שחסרון הוא בנפעל שהוא ע"ג סיקרא לא מהני מחשבתו. אבל חק תוכות דבאות עצמו אין שום חילוק בין הי' תחילה כהלכתה או הוכשרה ע"י גרירה. והחילוק הוא בפועל שהוא לא פעל האות והוא ממילא והוא כעין גרמא שגרר מן הצד וממילא נעשה האות ובגוף האות לא פעל כלום. בזה שפיר מחלקים הראשונים דבשבת כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה מהני מחשבתו לשויי גרמא מעשה. והוא ש"ס ערוך ב"ק (ס') לענין זורה ורוח מסייעתו. אף דלענין נזיקין חשיב גרמא. לענין שבת חייב משום דמלאכת מחשבת אסרה התורה. ואף שהרא"ש שם כתב דוקא התם דמלאכה זו עיקרה ע"י רוח [ואין הכל מודים לו בפי' זה]. הלא כתב הר"ן דמיון ממוחקו ע"מ לכתוב. וא"כ מצינו מלאכת כתיבה בגרמא בעלמא שעי"ז יוכל אח"כ לכתוב:

ד

ד) ומה שהקשה עוד מנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש חייב משום דמשלים את הספר ואין חשיב חק תוכות הא אין הספר מתכשר. לדידי פשוט דהתם לאו בספר העשוי לקרות בו בציבור אלא העשוי ללמוד בו כעין חומשין. ובזה אין נ"מ בין חק תוכות ליריכות. ואף דאיתא שם דהיכא דבעי זיוני ולא עלו בידו בזיון פטור. הא פירש הרשב"א שם משום שדעתו הי' לכתוב בזיון ולק"מ על הראשונים. ודעת הרשב"א דעת יחידית נגד כל הפוסקים הנ"ל. ולא הובא כלל אף בב"י. וגם הרשב"א סותר דברי עצמו בתשו'. ומה שביקש לומר הב"מ דהא דירושלמי מדרבנן. תורה חדשה הוא ואין שומעין לי'. ומחוורתא דחזר בו. וזה נמצא כמה פעמים בפוסקים. וחלילה לצרף זה לס"ס, וגם מה שכתב לעשות ספק מה שרמב"ם מתיר לקרות בס"ת פסול. מפורש בתשובת מהרי"ט חי"ד סי' ל"ב דאין זה ספק שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים חולקים עליו ואחרי רבים להטות. (הגה"ה שוב ראיתי להרב מליסא ז"ל בסידור סי' פ"ב ס"ק כ"ו דלדידן לא קי"ל כמהרי"ט בזה ועיין חידושי רע"ק או"ח סי' קמ"ג דבאתחזק לא מקרי ספק] והס"ת פסול ואסור לקרות בו עד שיתקן כמ"ש בתשובה הקודמת:

ה

ה) נשתהה המכתב בידי ואירע שפתחתי תשוב' רע"ק איגר מד"ת סי' ל"ז וראיתיו ג"כ כתב שאין לחוש לדעת הרשב"א אפי' להחמיר. והביא דברי בית מאיר ודחה אותם. וכתב ג"כ שהרשב"א חזר בו כמ"ש. וכתב עוד דדעת הרשב"א שבתשו' עיקר עיי"ש. ובדעת הסמ"ק נ"ל נכון כמ"ש שלא הכשיר רק אם דעת הסופר הי' להעביר הדיו ולהשאיר האות. דאז אין הדיו שסופו לעבור מבטל האות שסופו להשאיר כעין הא דפ' חלון ופ"ק דסוכה כנ"ל והוא סברא נכונה משא"כ בנ"ד שלא הי' בדעת הסופר מעולם להעביר התחתון ולהשאיר היוד ע"כ פסול לכל הדיעות:

הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף