אבן עוזר/ברכות/ט/א
תוספות ד"ה לעולם כו'. קושיא זו הקשו נמי רשב"א ותר"י ורא"ש ז"ל, ואני תמה על הגאונים דלא ידענא מאי קושיא, דלקרות ק"ש קודם ע החמה לאו רבותא היא כלל, דלשטתייהו ליכא שום תנא דס"ל דלא יהא רשאי לקרות ק"ש קודם הנץ החמה, והותיקין קורין ק"ש קודם הנץ, החמה, אבל לקרות ק"ש אחר הנץ החמה זה הוא חידוש גדול, ולאפוקי מר"א דס"ל לקמן במשנתינו דאחר הנץ החמה אין קורין ק"ש וצל"ע.
ד"ה ובלבד שלא יאמר השכיבנו כו'. עכ"ל. ברוקח פירש ג"כ כפירוש רש"י, ונלענ"ד ברור דס"ל לרש"י ורוקח דאי קודם נץ החמה, מאי אריא השכיבנו דלא יאמר הרי כל ברכות ק"ש לא יאמר דהא מעריב ערבים ודאי א"א לומר אז, דכבר יום גמור הוא, ואן לומר דהא מזכירין מדת לילה ביום, תינח בפתיחה אבל איך יחתום במעריב ערבים אז, הא קיימא לן סי' נ"ט ואם חתם ביום במעריב ערבים לא יצא, ותו לקמן דף י"ב מבואר דאנשי משמר לא היו אומרים יוצר אור משום דלא מטי זמניה, ואפי' מ"ד דהיו אומרים, משום דס"ל דמטו זמניה כבר, כמ"ש רש"י ורשב"א שם, הרי אף דמזכירין מדת יום בלילה, אפ"ה לא היו אומרים כד לא מטו זמני' וע"כ משום החתימה כדפי'. וכיון דהמעריב ערבים א"א לומר קודם נץ החמה, ע"כ גם שאר ברכות א"א לומר, דהא ברכות מעכבות זו את זו כדקיימא לן בדף י"ב ונתבאר סי' ס').
ע"כ פירש רש"י ורוקח דאדרשב"י קמא קאי, והא דלא סידר הש"ס הא דר' זירא ארשב"י קמא, י"ל עפ"י מ"ש רש"י בטעם דלא יאמר השכיבנו, לפי שסוף זמן שכיבה הוא, לפ"ז סד"א למאי דפסק כרשב"י בתרא דקורא ק"ש של לילה קודם נץ החמה ויוצא י"ח, הרי דקודם נץ החמה סוף זמן שכיבה הוא, וע"כ סד"א דיכול לומר השכיבנו קודם עלות השחר קמ"ל ר' זירא דלא יאמר השכיבנו קודם שיעלה ע"ה, כיון דלרובא דעלמא הוי סוף זמן שכיבה לא שייך לומר השכיבנו, וזה ברור, וכן ראוי להורות דקודם נץ החמה לא יאמר כלל ברכות ק"ש דערבית, וקודם שיעלה ע"ה לא יאמר השכיבנו כדעת רש"י ורוקח ז"ל וק"ל. כתב הרא"ש אהא דרשב"י קמא, אם היה אנוס בק"ש דלילה, וגם היה מחזיק בדרך ואין יכול לקרות ק"ש בזמנו, לא מסתברא שיקרא גם ק"ש של יום אז ע"ש. והטור השמיט דין זה סי' נ"ח ותמה הב"י עליו, ופסקנו בש"ע. ונ"ל דהטור ראה דהרא"ש לא ברירא ליה דין זה, שההיא ברשב"י בתרא הקשה שם ולא תירץ כן ע"ש. והטור ראה דהתוספות לא ס"ל הכי, וכן הראב"ד והרשב"א בחידושיו וכן תהר"י, שהרי כולם הקשו דהל"ל פעמים שאדם קורא שני ק"ש קודם נץ החמה, ותירצו בע"א, הרי מבורר דס"ל לתוספות ותהר"י ורשב"א והראב"ד דיכול לקרות שני ק"ש זה אחר זה. ע"כ סבר הטור דלהן שומעין להחמיר בשל תורה דהא א"א לו לקרות אח"כ, זהו מה שנ"ל בדעת הטור, אך לעד"ן בדעת הרא"ש דברשב"י קמא כתב וז"ל, וגם היה מחזיק בדרך ואין יכול לקרות בזמנו שלא מסתברא כו', הרי דמיירי שאין יכול לקרות ק"ש בזמנו וע"כ צריך לקרות קודם שיכיר כו', ואז לא הוי זמן הגמור של ק"ש דיום, לכן כיון דכבר עשאו ג"כ לילה בק"ש דלילה, אינו נכון לקרות אז ג"כ של יום כיון דבלא"ה עדיין לאו זמן גמור לק"ש של יום, אבל ברשב"י בתרא דאיירי קודם נץ החמה והיינו אחר שיכיר כו'. דאז זמנו גמור לק"ש של יום ולא שייך לומר דעשאו ליל ה, לכן מסתבר להרא"ש אף שקרא אז של לילה יכול לקרות אז ג"כ של יום דמצוה מן המובחר לקרות ק"ש דיום אז כוותיקין ועפ"י סברא זו אתי שפיר דהרא"ש לא פליג על התוספות והגאונים הנ"ל, דהתוספות אמרי להדיא לאחר שיעלה ע"ה היינו אחר שיכיר, וזמנו גמור דק"ש דיום הוא, וכן הראב"ד ותהר"י איירי בקודם הנץ דזמנו גמור דק"ש הוא. וזה ברור לדינא דיכול לקרות ק"ש של יום אחר שיכיר בין תכלת לכרתי אף שכבר קרא אז גם של לילה כאשר מבואר בתוספות ותר"י ורשב"א וראב"ד וגם הרא"ש מודה לזה כדפירשתי, וכ"ש אם קרא של לילה קודם שיכיר, ודלא כב"י וש"ע דלא חילקו בזה ודו"ק.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |