אבן עוזר/ברכות/ח/ב
בתוספות ד"ה לא לעולם לילה הוא כו'. והאי דנקיט לאחר עמוד השחר כו'. עכ"ל. לכאורה אברייתא גופא ה"מ לכתוב הכי, וכ"ש שאין שייכות כאן בדבריהם, ונ"ל דאברייתא י"ל דבמתניתן (דלקמן מיירי לכתחלה דקורין שמע משיכיר ורשב"י אמר דיוצא י"ח והיינו בדיעבד אם קרא יצא י"ח, (וכה"ג חילק הרי"ף ז"ל) אבל אחר שכתבו התוס' דלרשב"י הוי לילה לענין תפילין דאסור להניח תפילין אז, ואנן קיימא לן בפרק היה קורא דאסור לקרות ק"ש בלא תפילין, ואם כן הא דתנן משיכיר בין תכלת לכרתי, ע"כ דוקא בדיעבד יצא, דאי לכתחלה אסור לקרות אז, כיון דאין יכול אז להניח תפילין, וא"כ ע"כ לאו דוקא כו'.
שם. בא"ד. לאו דוקא לאחר עמוד השחר דהא צריך כו'. עיין מש"כ הרי"ף ז"ל, ולעד"ן ברור דבדין הוא שיפליג רשב"י על מתני' דלקמן, דהא מבואר במנחות דף מ"ג דרשב"י סבר כסות לילה פטורה מציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה, ופריך ורבנן דס"ל דכסות לילה חייבת בציצית האי וראיתם אותו מאי עביד להו, ומשני מבעיא ליה ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ואיזהו זהו ק"ש כדתני מאימתי קורין את שמע משיכיר בין תכלת ע"ש, (ולפ"ז נ"ל) דמתניתי' דלקמן אתיא כרבנן דר"ש דס"ל כסות לילה חייבת בציצית, מייתר להו וראיתם אותו לומר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת זהו ק"ש משיכיר בין תכלת כו', אבל רשב"י דס"ל וראיתם אותו מבעיא לפטור כסות לילה, ע"כ לדידי' סברא חיצונה היא משעלה ע"ה כיון דאיכא דקמו אז זמן ק"ש, דכתיב ובקומך לשון יחיד, ולעיל הוכחתי דגם ר"א דברייתא הכי ס"ל מאן דגני בבית אפל מיד בעלות השחר ליקום וליקרי, (ועיי"ש שהארכתי), וע"כ פסקינן כרשב"י כאן, דגם בכסות לילה פסקינן כר"ש (דאיהו רשב"י).
ועפ"ז מתורץ מה שתמהו התוספות וכל הפוסקים על רשב"י קמא, דהל"ל פעמים אדם קורא שני ק"ש אחר ע"ה, ועל רשב"י בתרא הקשו, דהל"ל פעמים שאדם קורא שני ק"ש קודם הנץ החמה, ותו קשה למה רשב"י קמא קורא אחר ע"ה לילה, ורשב"י בתרא קורא אותו יום, ולמ"ש אתי שפיר, וזה דרשב"י סבר ק"ש של יום מצותה לכתחלה משעלה ע"ה עד נץ החמה, דמשום הכי קורין ותיקין דוקא קודם נץ החמה, כמ"ש תר"י ע"ש, וכ"כ הרמב"ם פ"א דק"ש, אבל בדיעבד יוצא גם אחר נץ החמה, וק"ש דלילה לכתחלה זמנה בלילה ולא ימתין עד אחר שיעלה ע"ה, דהא לפי מ"ש לקמן אחר שיעלה ע"ה אסור לקרות ברכות ק"ש, ועכ"פ השכיבנו לא יאמר לכ"ע, ותו כיון שהגיע זמן ק"ש דיום אינו נכון לקרות אז של לילה, ע"כ לכתחלה דוקא קודם שיעלה ע"ה צריך לקרות ק"ש דלילה, אבל בדיעבד אם קרא ק"ש דלילה אחר שעלה ע"ה יצא והנה סוף פרק קמא דמגילה אמרינן כל הדברים שמצותן ביום מצותן לכתחלה אחר הנץ החמה, וכולן שעשו משעלה ע"ה יצא עיי"ש, הרי לכתחלה קודם נץ החמה הוי לילה לענין עשיית דברים שמצותן ביום, אבל מדינא ודאי הוי יום גמור, ולפי"ז י"ל רשב"י קמא איירי במצות שני ק"ש (דיום) בלכתחלה לכן של לילה דוקא קודם עמוד השחר ושל יום אחר ע"ה, וקורא אותו לילה לרבותא אף דלענין לכתחלה בדברים הנעשים ביום הוי אחר ע"ה לילה, אך לענין ק"ש דבזמן שכיבה תליא מילתא, יכול לקרותה לכתחלה אז, ורשב"י בתרא איירי בשני ק"ש בדיעבד, דשל לילה אם קרא אחר ע"ה יצא ושל יום אחר הנץ החמה יצא בדיעבד, דלכתחלה קודם נץ החמה בעינן כדפי', ואמר יום לרבותא אף דמדינא יום גמור הוא לכל המצות, אפ"ה יוצא בק"ש דלילה אז, כ"ז ברור. וליכא לאקשוי לפי מ"ש, דסברא חיצונה היא היכי דליכא קרא, דמיד משעלה ע"ה קרינן ק"ש, הא איכא מ"ד לקמן משיכיר בין זאב לכלב בין חמור לערוד, ומשיכיר חבירו ברחוק ד"א, ולהני תנאי ליכא קראי, ואפ"ה ס"ל דלא למיקרי מיד בעלות השחר לא קשיא ולא מידי, דכבר פירשו בירושלמי מ"ד לקמן משיכיר בין זאב לכלב ומ"ד בין חמור לערוד חד שעורה הוא, ושניהם ס"ל כמ"ד משיכיר בין תכלת לכרתי דאידי ואידי חד שעורא, אבל מ"ד משיכיר חבירו, ס"ל כרבנן דמתניתן משיכיר בין תכלת ללבן, כך מבואר בירושלמי, ור"א ורבנן פליגי בקרא דוראיתם אותם כמבואר בירושלמי הביאו הרא"ש בפרקין עיי"ש מ"ש ריש פרק ודו"ק.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |