אבן יקרה/א/לד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 13: שורה 13:
'''והנה''' ראיתי מה שהעלת בישוב קושית הגאון הנ"ל. ואם אמנם דבריך בדעת נאמרים לפי מעוט השנים, אולם אחשוב כי כבר ידעת כי אין דעתי נוחה בדברים בנויים על דברי האחרונים וציר חידושיך יסוב על דברי הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל בתירוצו על קושית התוס' הנ"ל. ואין דרכי לעיין הרבה בדברי האחרונים גם אין ספר זה תחת ידי. גם שגית מאד באשר חשבת כי לדברי הגאון בעל ישועות יעקב חולה שיש בו סכנה שכיח שפיר ובנית מדבריו שיטה חדשה, לא כן יקירי אין כח באחד מגדולי האחרונים יהי' מי שיהי' לחלוק על רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדבר הנוגע לכלל מכללי התורה, ואם עלתה בידו לתרץ קושית התוס' באופן אחר מדבריהם הלא ד"ת כפטיש יפוצץ סלע בכ"ז דבר מדבריהם לא יפול ארצה, ובמה דכיילי לן כללא דחולה שיב"ס לא שכיח בודאי כדבריהם כן הוא אם לא נמצא איזה פוסק קדמון חולק עליהם להדיא. וגם הר"ן שכתב דעגל שנולד בשבת דמותר ביו"ט שלאחריו מטעם דשבת לעצמו הכין אין מוכרח שיחלוק על דברי התוס' בהא דחולה שיב"ס לא שכיח כמו שחשבת ואין ענינו להואיל כלל כאשר יבין כל מעיין שופט בצדק ואין רצוני להאריך. ובודאי חובה עלינו להישיר דברי התוס' עם כל הקדמונים שלא יהי' מחלוקת ביניהם בכל מה דאפשר וגם מה שכתבת דקושית הגמ' היא דאי ס"ל כר"י לענין טומאה הותרה הא ר"י ס"ל חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט זה דבר שאין לו שחר כלל דאטו משום דס"ל כותי' בהא מוכרח לסבור כותי' בהך בדבר שאין תלוי זה בזה כלל זה לא ניתן להאמר ואפילו כקולו של זה וכקולו של זה יכול לעשות בשני ענינים נפרדים כמבואר ב[[רש"י/ראש השנה/יד/ב|רש"י ר"ה]] דף י"ד ע"ב וכ"ד:
'''והנה''' ראיתי מה שהעלת בישוב קושית הגאון הנ"ל. ואם אמנם דבריך בדעת נאמרים לפי מעוט השנים, אולם אחשוב כי כבר ידעת כי אין דעתי נוחה בדברים בנויים על דברי האחרונים וציר חידושיך יסוב על דברי הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל בתירוצו על קושית התוס' הנ"ל. ואין דרכי לעיין הרבה בדברי האחרונים גם אין ספר זה תחת ידי. גם שגית מאד באשר חשבת כי לדברי הגאון בעל ישועות יעקב חולה שיש בו סכנה שכיח שפיר ובנית מדבריו שיטה חדשה, לא כן יקירי אין כח באחד מגדולי האחרונים יהי' מי שיהי' לחלוק על רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדבר הנוגע לכלל מכללי התורה, ואם עלתה בידו לתרץ קושית התוס' באופן אחר מדבריהם הלא ד"ת כפטיש יפוצץ סלע בכ"ז דבר מדבריהם לא יפול ארצה, ובמה דכיילי לן כללא דחולה שיב"ס לא שכיח בודאי כדבריהם כן הוא אם לא נמצא איזה פוסק קדמון חולק עליהם להדיא. וגם הר"ן שכתב דעגל שנולד בשבת דמותר ביו"ט שלאחריו מטעם דשבת לעצמו הכין אין מוכרח שיחלוק על דברי התוס' בהא דחולה שיב"ס לא שכיח כמו שחשבת ואין ענינו להואיל כלל כאשר יבין כל מעיין שופט בצדק ואין רצוני להאריך. ובודאי חובה עלינו להישיר דברי התוס' עם כל הקדמונים שלא יהי' מחלוקת ביניהם בכל מה דאפשר וגם מה שכתבת דקושית הגמ' היא דאי ס"ל כר"י לענין טומאה הותרה הא ר"י ס"ל חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט זה דבר שאין לו שחר כלל דאטו משום דס"ל כותי' בהא מוכרח לסבור כותי' בהך בדבר שאין תלוי זה בזה כלל זה לא ניתן להאמר ואפילו כקולו של זה וכקולו של זה יכול לעשות בשני ענינים נפרדים כמבואר ב[[רש"י/ראש השנה/יד/ב|רש"י ר"ה]] דף י"ד ע"ב וכ"ד:


'''ובגוף''' קושית הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל אין ספרו תחת ידי לעיין מה שתירץ עלי' ואשר נראה לי בישובה הוא דלכאורה יש להקשות לפי דברי הש"ס [[בבלי/יומא/עד/א|יומא]] דף ע"ד ע"א דמקשינן התם והא משחק בקוביא דמדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו כו' ומתרצינן שאני התם דאמר קרא אם לח יגיד והאי לאו בר הגדה הוא הרי לפנינו דמה שאינו ראוי מצד איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא וכן תפסו בפשיטות ה[[תוספות/פסחים/לח/א|תוס' פסחי']] דף ל"ח ע"א ד"ה אבל חלתו כו' בתירוצם השני עיי"ש וא"כ אמה דמקשה כאן הש"ס אהבערה לא ליחייב נימא לעולם דמיירי בעצי מוקצה ואי משום דמשמע מברייתא דהתם דמוקצה דרבנן מה בכך לו יהא כן כיון שעכ"פ מדרבנן אסור שוב מחייב אהבערה (דהא אכתי לא סלקא אדעתי' הך דאין חילוק מלאכות ליו"ט) ואי משום הואיל וחזי לצורכו הא כיון דמדרבנן אסור להשתמש באש מוקצה שוב לא הוה ראוי כנ"ל:
'''ובגוף''' קושית הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל אין ספרו תחת ידי לעיין מה שתירץ עלי' ואשר נראה לי בישובה הוא דלכאורה יש להקשות לפי דברי הש"ס [[בבלי/יומא/עד/א|יומא]] דף ע"ד ע"א דמקשינן התם והא משחק בקוביא דמדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו כו' ומתרצינן שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא הרי לפנינו דמה שאינו ראוי מצד איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא וכן תפסו בפשיטות ה[[תוספות/פסחים/לח/א|תוס' פסחי']] דף ל"ח ע"א ד"ה אבל חלתו כו' בתירוצם השני עיי"ש וא"כ אמה דמקשה כאן הש"ס אהבערה לא ליחייב נימא לעולם דמיירי בעצי מוקצה ואי משום דמשמע מברייתא דהתם דמוקצה דרבנן מה בכך לו יהא כן כיון שעכ"פ מדרבנן אסור שוב מחייב אהבערה (דהא אכתי לא סלקא אדעתי' הך דאין חילוק מלאכות ליו"ט) ואי משום הואיל וחזי לצורכו הא כיון דמדרבנן אסור להשתמש באש מוקצה שוב לא הוה ראוי כנ"ל:


'''ובישוב''' קושיא זו נראה דלכאורה יש לדקדק בלשון הש"ס [[בבלי/מכות/כא/ב|מכות]] דף כ"א ע"ב דמקשינן שם אמאן דס"ל אין חילוק מלאכות לי"ט מברייתא זו דהמבשל ג"ה בחלב ביו"ט כו' ואי אמרת אין חילוק מלאכות ליו"ט אהבערה לא ליחייב דהא כבר איחייבית לי' משום בישולו. ולכאורה אינו מובן דהא באמת מלאכת ההבערה היא קודם הבישול וא"כ איפכא הוי"ל לאקשויי אבישול לא לחייב דכבר איחייבית ליה משום הבערה אולם הדבר נכון דהא באמת הבערה שהיא לצורכו הותרה ביום טוב וא"כ בשעת ההבערה אכתי אין לחייבו דהא יכול לבשל בו עוד לצרכו ואימת אתה בא לחייבו כשבישל בו מאכל איסור שאז נראה שההבערה היתה שלא לצורך וא"כ שוב איסור הבישול קדים. אולם הא תינח בעצי היתר אבל אח"כ כדמסקינן דמיירי בעצי איסור (אשרה או הקדש) א"כ שוב הדרא קושיא זו לדוכתא למה אמרינן אפיק הבערה ועייל בישול הא כשההבערה היתה בעצי איסור א"כ כבר נודע בשעת ההבערה שהיא שלא לצורך שהרי אסור לבשל בה וא"כ שוב איחייב לי' משעת הבערה ואיפכא הוי"ל למימר אפיק בישול ועייל הבערה והוא דקדוק נכון מאד:
'''ובישוב''' קושיא זו נראה דלכאורה יש לדקדק בלשון הש"ס [[בבלי/מכות/כא/ב|מכות]] דף כ"א ע"ב דמקשינן שם אמאן דס"ל אין חילוק מלאכות לי"ט מברייתא זו דהמבשל ג"ה בחלב ביו"ט כו' ואי אמרת אין חילוק מלאכות ליו"ט אהבערה לא ליחייב דהא כבר איחייבית לי' משום בישולו. ולכאורה אינו מובן דהא באמת מלאכת ההבערה היא קודם הבישול וא"כ איפכא הוי"ל לאקשויי אבישול לא לחייב דכבר איחייבית ליה משום הבערה אולם הדבר נכון דהא באמת הבערה שהיא לצורכו הותרה ביום טוב וא"כ בשעת ההבערה אכתי אין לחייבו דהא יכול לבשל בו עוד לצרכו ואימת אתה בא לחייבו כשבישל בו מאכל איסור שאז נראה שההבערה היתה שלא לצורך וא"כ שוב איסור הבישול קדים. אולם הא תינח בעצי היתר אבל אח"כ כדמסקינן דמיירי בעצי איסור (אשרה או הקדש) א"כ שוב הדרא קושיא זו לדוכתא למה אמרינן אפיק הבערה ועייל בישול הא כשההבערה היתה בעצי איסור א"כ כבר נודע בשעת ההבערה שהיא שלא לצורך שהרי אסור לבשל בה וא"כ שוב איחייב לי' משעת הבערה ואיפכא הוי"ל למימר אפיק בישול ועייל הבערה והוא דקדוק נכון מאד:

גרסה מ־10:51, 5 בדצמבר 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבן יקרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png לד

סימן ל"ד
בישוב קושית הרעק"א פסחים מ"ז ע"ב על קושית הגמ' למ"ד מוקצה דאורייתא

להאברך הנחמד יניק וחכים כמר גדלי' נ"י

מכתבך הגיעני ואמרתי להשיבך יען יקרת בעיני:

הנה הארכת לישב קושית הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל בהא דאמרינן בפסחים דף מ"ז ע"ב איתבי' אביי המבשל גיד הנשה בחלב ביו"ט לוקה חמש וכו' ואי אמרת הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצורכו ומפרקינן אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ומקשינן ומוקצה דאורייתא א"ל אין דכתיב והי' ביום הששי והכינו ואזהרתי' מהכא מלא תעשה כל מלאכה א"ל והא את הוא דאמרת בעא מיני' דרב חסדא כו' הביא שה מאפר ושחטו תמיד בי"ט מהו ואת אמרת לן עלה שה ולא הבכור אחת ולא מעשר כו' ממשקה ישראל מן המותר לישראל [1] מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו ומה לי איסור דבר אחר. והקשה הגאון הנ"ל לשיטת רבינו יחיאל בטור א"ח סי' תק"ז דעצים שנשרו מן הדקל בשבת אסורים בי"ט שלאחריו משום הכנה לישני דמיירי בעצים שנשרו כנ"ל:

והנה פלפולך סובב על קוטב דברי התוס' שם דף מ"ו ע"ב שהקשו דאי אמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ותירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח. והנה מדי עברי על דבריך נתעוררתי להקשות על דברי התוס' אלו מהא דאמרינן חולין דף ט"ו ע"א עד כאן לא קא שרי ר' מאיר אלא במבשל כו' אבל שוחט לא ומקשינן והא מתניתין דשוחט ונסבין חבריא למימר ר' יהודא הוא אבל לר' מאיר שרי ומוקמינין כגון שהי' לו חולה והבריא והקשו בתוס' שם א"כ אמאי שרי ר"מ אם יש מקצה לחצי שבת וגם לר' יהודא אמאי לא אסר רק משום קנס הא הוי"ל לאסור משום מוקצה ותירצו כיון שרגילות הוא שחוזר לחליו לא הוי מוקצה כמו גמרו בידי אדם. וקשה לפי דברי התוס' פסחים הנ"ל א"כ אמאי אמרינן במתניתין שם אעפ"י שמתחייב בנפשו, אמאי מתחייב בנפשו הא בכל מלאכות שבת הוה לן למפטרי' משום הואיל וחזו לחולה שיש בו סכנה וכל התירוץ הוא משום דחולה שיש בו סכנה לא שכיח וא"כ כאן דהא מוקמינן לי' בחולה והבריא דרגילות הוא שחוזר לחליו שוב אית לן למפטרי' מטעם הואיל ודוק היטב. ות"ל יש לי לפלפל בזה. אולם אין רצוני גם אין הזמן מסכים עמדי להרחיק נדוד מגדר דבריך:

והנה ראיתי מה שהעלת בישוב קושית הגאון הנ"ל. ואם אמנם דבריך בדעת נאמרים לפי מעוט השנים, אולם אחשוב כי כבר ידעת כי אין דעתי נוחה בדברים בנויים על דברי האחרונים וציר חידושיך יסוב על דברי הגאון בעל ישועות יעקב ז"ל בתירוצו על קושית התוס' הנ"ל. ואין דרכי לעיין הרבה בדברי האחרונים גם אין ספר זה תחת ידי. גם שגית מאד באשר חשבת כי לדברי הגאון בעל ישועות יעקב חולה שיש בו סכנה שכיח שפיר ובנית מדבריו שיטה חדשה, לא כן יקירי אין כח באחד מגדולי האחרונים יהי' מי שיהי' לחלוק על רבותינו בעלי התוס' ז"ל בדבר הנוגע לכלל מכללי התורה, ואם עלתה בידו לתרץ קושית התוס' באופן אחר מדבריהם הלא ד"ת כפטיש יפוצץ סלע בכ"ז דבר מדבריהם לא יפול ארצה, ובמה דכיילי לן כללא דחולה שיב"ס לא שכיח בודאי כדבריהם כן הוא אם לא נמצא איזה פוסק קדמון חולק עליהם להדיא. וגם הר"ן שכתב דעגל שנולד בשבת דמותר ביו"ט שלאחריו מטעם דשבת לעצמו הכין אין מוכרח שיחלוק על דברי התוס' בהא דחולה שיב"ס לא שכיח כמו שחשבת ואין ענינו להואיל כלל כאשר יבין כל מעיין שופט בצדק ואין רצוני להאריך. ובודאי חובה עלינו להישיר דברי התוס' עם כל הקדמונים שלא יהי' מחלוקת ביניהם בכל מה דאפשר וגם מה שכתבת דקושית הגמ' היא דאי ס"ל כר"י לענין טומאה הותרה הא ר"י ס"ל חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט זה דבר שאין לו שחר כלל דאטו משום דס"ל כותי' בהא מוכרח לסבור כותי' בהך בדבר שאין תלוי זה בזה כלל זה לא ניתן להאמר ואפילו כקולו של זה וכקולו של זה יכול לעשות בשני ענינים נפרדים כמבואר ברש"י ר"ה דף י"ד ע"ב וכ"ד:

ובגוף קושית הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל אין ספרו תחת ידי לעיין מה שתירץ עלי' ואשר נראה לי בישובה הוא דלכאורה יש להקשות לפי דברי הש"ס יומא דף ע"ד ע"א דמקשינן התם והא משחק בקוביא דמדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו כו' ומתרצינן שאני התם דאמר קרא אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא הרי לפנינו דמה שאינו ראוי מצד איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא וכן תפסו בפשיטות התוס' פסחי' דף ל"ח ע"א ד"ה אבל חלתו כו' בתירוצם השני עיי"ש וא"כ אמה דמקשה כאן הש"ס אהבערה לא ליחייב נימא לעולם דמיירי בעצי מוקצה ואי משום דמשמע מברייתא דהתם דמוקצה דרבנן מה בכך לו יהא כן כיון שעכ"פ מדרבנן אסור שוב מחייב אהבערה (דהא אכתי לא סלקא אדעתי' הך דאין חילוק מלאכות ליו"ט) ואי משום הואיל וחזי לצורכו הא כיון דמדרבנן אסור להשתמש באש מוקצה שוב לא הוה ראוי כנ"ל:

ובישוב קושיא זו נראה דלכאורה יש לדקדק בלשון הש"ס מכות דף כ"א ע"ב דמקשינן שם אמאן דס"ל אין חילוק מלאכות לי"ט מברייתא זו דהמבשל ג"ה בחלב ביו"ט כו' ואי אמרת אין חילוק מלאכות ליו"ט אהבערה לא ליחייב דהא כבר איחייבית לי' משום בישולו. ולכאורה אינו מובן דהא באמת מלאכת ההבערה היא קודם הבישול וא"כ איפכא הוי"ל לאקשויי אבישול לא לחייב דכבר איחייבית ליה משום הבערה אולם הדבר נכון דהא באמת הבערה שהיא לצורכו הותרה ביום טוב וא"כ בשעת ההבערה אכתי אין לחייבו דהא יכול לבשל בו עוד לצרכו ואימת אתה בא לחייבו כשבישל בו מאכל איסור שאז נראה שההבערה היתה שלא לצורך וא"כ שוב איסור הבישול קדים. אולם הא תינח בעצי היתר אבל אח"כ כדמסקינן דמיירי בעצי איסור (אשרה או הקדש) א"כ שוב הדרא קושיא זו לדוכתא למה אמרינן אפיק הבערה ועייל בישול הא כשההבערה היתה בעצי איסור א"כ כבר נודע בשעת ההבערה שהיא שלא לצורך שהרי אסור לבשל בה וא"כ שוב איחייב לי' משעת הבערה ואיפכא הוי"ל למימר אפיק בישול ועייל הבערה והוא דקדוק נכון מאד:

ועל כרחנו צריך לומר בזה דבאמת כשהתירה תורה מלאכת אוכל נפש ביו"ט בקרא דאך אשר יאכל לכל נפש הותר לגמרי יהי' באיזה אופן שיהי'. וכל הבערה שהיא לצורך או"נ הותרה מאיסור יו"ט וא"כ גם במבעיר בעצי איסור אם בישל בו לצורכו לא עבר על איסור יו"ט ונהי שעבר בו משום לא ידבק כו' או לא תעשון כן כו' מ"מ מחמת יו"ט הותר לגמרי, וא"כ בשעת הבערה אין לחייבו משום יו"ט דהא אם יבשל בו לצורכו אין כאן איסור יו"ט ואימת אתה מחייבו בשעת בישול וא"כ בישול קדים ושפיר אמרינן אפיק הבערה ועייל בישול וז"ב ודוק:

והנה בהא דמקשה הש"ס ומוקצה דאורייתא א"ל אין דכתיב והי' ביום הששי והכנו וכו' ואזהרתי' מלא תעשה כל מלאכה, צריך להבין מאין ידע רבה דאזהרת לא תעשה כל מלאכה קאי אמוקצה ודילמא לית בי' רק עשה דוהי' כו' (ובאמת רש"י ז"ל נשמר מזה בפירושו למעיין) ונ"ל בזה עפ"י דברי התוס' ביצה דף י"ב ע"א ד"ה השוחט כו' שכתבו שם דהא דנדרים ונדבות אינן קרבין ביו"ט הוה לאו הבא מכלל עשה מקרא דלכם ולא לגבוה והקשו בזה מהא דאמרינן הגוזז בפסולי המוקדשין לוקה כיון דאמר רחמנא תזבח ולא גיזה אהדרי' לי' לאיסורא קמא ה"נ גבי נדרים ונדבות נימא כיון דאמר רחמנא לכם ולא לגבוה אהדרי' לי' לאיסורא קמא דלא תעשה כל מלאכה ולילקי ותירצו דבשלמא גבי גיזה שלא הותרה בפסולי המוקדשין להדיא וא"כ הואיל ואשתכח סמך לאיסורא קם לי' באיסורא קמא בלאו דלא תגוז אבל גבי יו"ט דאוכל נפש הותר בהדיא בקרא דאך אשר יאכל וכו' וגם נדרים ונדבות בכלל דמתוך שהותרה כו' ולכך לא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא רק למה דאהדרי' אהדרי' והיינו לאיסור עשה עייש"ה. וזה הוא כונת הש"ס כאן דאחרי דאמרינן דמוקצה אסורה ביו"ט מקרא דוהכינו הנאמר בתורה קודם פרשת יו"ט ושאינו מוכן אסור ביו"ט אפילו לצורך אוכל נפש א"כ איגלאי מלתא דקרא דאך אשר יאכל לא התיר רק דבר מוכן ממילא קם ליה באיסורא קמא דלא תעשה כל מלאכה ודוק:

ומה נעים בזה ישוב קושיתי הנ"ל מהא דיומא ע"ד. דכ"ז ניחא אם מוקצה דאורייתא משא"כ אם נימא שהיא רק מדרבנן א"כ בקרא דאך אשר יאכל כו' שוב גם מוקצה בכלל וא"כ נהי דכשאסרוהו חכמים אסור גם מדאורייתא מה בכך הא אף אם היתה התירה אוסרתו בפירוש אחרי שהתירתו בקרא דאך אשר יאכל לא הי' חייב מלות משום לא תעשה כל מלאכה דלמאי דאהדרי' אהדרי' למאי דלא אהדרי' לא אהדרי' כסברת התוס' ביצה הנ"ל. וא"כ שפיר מקשה הש"ס אהבערה לא ליחייב דהא מלקות אין כאן ודוק היטב:

לפי"ז כל עיקר הטעם דאמרינן במוקצה דאורייתא דעובר על לא תעשה כל מלאכה משום דלא הותר בקרא דאך אשר יאכל כנ"ל ממילא מיושב בזה קושית הגאון מו"ה עקיבא איגר דכ"ז ניחא אם נימא דמוקצה דאורייתא מקרא דוהכינו את אשר יביאו וא"כ נאמר קרא זה גם לענין יו"ט וא"כ לא הותר בקרא דאך אשר יאכל כו' משא"כ אם נאמר דמוקצה לאו דאורייתא רק דמיירי בעצים שנשרו בשבת כו' משוה הכנה וא"כ קרא דוהכינו לא מיירי כלל לענין יו"ט רק לענין שבת שלא יכין על יו"ט א"כ שוב הוי"ל באיסור אחר (אשרה או הקדש) ושוב נאמר קרא דאך אשר יאכל גם על זה (כמ"ש לעיל בישוב הדקדוק במס' מכות) וא"כ שוב ליכא גבי' לאו דלא תעשה כ"מ רק עשה דוהכינו ושפיר קשה אהבערה לא ליחייב ודוק היטב. והרבה ענינים ת"ל עלו על תלמי רעיוני מדי עיוני כעת בסוגיא זו ואין רצוני להאריך בדברים שאינם נוגעים לענינך כאשר כבר מלתי אמורה. ואתה שקוד על דלתי התורה עלה והצלח כנפש הדור"ש:

  1. מלואת אבן: מסוגיא זו קשה לי לשיטת תוס' זבחים דף פ"ח ע"א ד"ה ומנחת בהמה דממשקה ישראל בעינן שיהי' מותר לכל ישראל ואם מותר לכהנים לבד לא חשוב ממשקה ישראל עיי"ש א"כ ל"ל קרא שה ולא הבכור שאין מביאין בכור לתמיד כיון שהבכור אינו נאכל אלא לכהנים הא בלאו"ה אימעוט ממשקה ישראל וצריך עיון כעת: