90,717
עריכות
הגהה
אין תקציר עריכה |
(הגהה) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
'''מאד''' שמחתי במכתביו היקרים, שניהם כאחד טובים, מלאים דברי תורה, נאמרים במועצות ודעת ועוד גדל ששון לבי באשר ראיתי כי שם עינו עין בחונת וחודרת על כל דברי בכל פינות שהם פונים ומצאם כדאים לפלפל ולסלסל בם ואם ידו הדה על איזה מהם לערות יסודותיהם ולהפיל חומותיהם, נאמנים פצעי אוהב. וחדאי נפשאי בראותי כי דברתי על אזן שומכת, ולב מבין מלא חכמה ודעת. – ועתה אבא אל תוך הענין פנימה עפ"י סדר מכתבי הדר"ג: | '''מאד''' שמחתי במכתביו היקרים, שניהם כאחד טובים, מלאים דברי תורה, נאמרים במועצות ודעת ועוד גדל ששון לבי באשר ראיתי כי שם עינו עין בחונת וחודרת על כל דברי בכל פינות שהם פונים ומצאם כדאים לפלפל ולסלסל בם ואם ידו הדה על איזה מהם לערות יסודותיהם ולהפיל חומותיהם, נאמנים פצעי אוהב. וחדאי נפשאי בראותי כי דברתי על אזן שומכת, ולב מבין מלא חכמה ודעת. – ועתה אבא אל תוך הענין פנימה עפ"י סדר מכתבי הדר"ג: | ||
'''וטרם''' לכל אמינא במה שעורר כ"ג נ"י על דברי בישוב קושית התוס' ע"ז דף ע"א שיפה כתב (לפי קיצור דברי) ויאמין לי הדר"ג כי הנה עקום אתי לתקן הדבר בדרך נכון. אולם לאשר לא כתבתיו רק לפלפולא בעלמא ואין נ"מ ממנו לעיקר הדין לא רציתי להאריך אז וגם עתה לא אשנה פרק זה <ref>'''מלואת אבן:''' בעת ערכי תשובתי זאת לא מצאתי את עצמי נאלץ לבררדברי ולישבם מה שהשיב עליהם הגאון מוהרז"שנ"י יען אין נ"מ בהם לדינא כאשר כתבתי בפנים. אולם כעת בעת סידורי תשובתי לבית הדפוס אמרתי לצרוצי פתגמי לבל אהי' ח"ו כמתעתע וכמאן דבניביתא באוירא. ובישע אלקים כן דברתי. ולמען תבין דברי ולבל אהי' מוכרח לשנות הדברים | '''וטרם''' לכל אמינא במה שעורר כ"ג נ"י על דברי בישוב קושית התוס' ע"ז דף ע"א שיפה כתב (לפי קיצור דברי) ויאמין לי הדר"ג כי הנה עקום אתי לתקן הדבר בדרך נכון. אולם לאשר לא כתבתיו רק לפלפולא בעלמא ואין נ"מ ממנו לעיקר הדין לא רציתי להאריך אז וגם עתה לא אשנה פרק זה <ref>'''מלואת אבן:''' בעת ערכי תשובתי זאת לא מצאתי את עצמי נאלץ לבררדברי ולישבם מה שהשיב עליהם הגאון מוהרז"שנ"י יען אין נ"מ בהם לדינא כאשר כתבתי בפנים. אולם כעת בעת סידורי תשובתי לבית הדפוס אמרתי לצרוצי פתגמי לבל אהי' ח"ו כמתעתע וכמאן דבניביתא באוירא. ובישע אלקים כן דברתי. ולמען תבין דברי ולבל אהי' מוכרח לשנות הדברים עיין מה שכתבתי בסימן י"ז בישוב קושית התוס' ע"ז דף ע"א ומה שהשיב הגאון מו"ה זלמן שפיצר נ"י על זה בסוף תשובתו בסימן י"ח מחיבורי זה. ואען ואומר: | ||
'''הן''' אמת בהשקפה ראשונה יש לחלק בין הדין הנאמר בש"ס ב"ב דף נ"ד למה שחדשתי אני כרשר כתב הגאון מורז"ש נ"י. אמנם כ"ז אם לא הי' סמך לסברתי ממקום אחר. אולם לפי דעתי סברתי ברורה ומאומתת ואין שום ספק בה. כי הלא כל קנין הנעשה בין מוכר ולוקח הוא עושה שתי פעולות, האחת הוא מומציא את החפץ הנמכר מרשותו של מוכר ועוד שנית שהוא מכניסו לרשותו של לוקח. .וא"כ אם נעשה איזה קנין ביניהם שמחמת איכותו של לוקח אין בכח הקנין ההוא להניס את החפץ לרשותו, איזה טעם יש לנו לומר אז שגם אינו מוציאו מרשות המוכר, הלא אם הי' כאן לוקח אחר הי' הקנין הזה עצמו מועיל הם להוציאו מרשות מוכר והן להכניסו לרשותו של לוקח. וא"כ נהי שהלוקח הזה הוא איש שאין בכח הקנין הזה להכניס את החפץ הנמכר לרשותו מ"מ למה יגרע כח הקנין אצל המכר שלא יוציאנו מרשותו. עד"מ אם נחזיק בשיטת ר' יוחנן דישראל מישראל מעות קונות ובין ישראל ונכרי משיכה קונה, אם נתן הנכרי הלוקח מעות לישראל המוכר נהי דאין החפץ הנקה נכנס ברשוות של נכרי מחמת קנין הכסף לפי שאין זה קנינו האיך נוכל לומר שלא יצא מרשות ישראל המוכר הא אלו הי' הקונה ישראל הי' קנין הכסף מוציאו מרשות המוכר מדוע לא יצא דם עתה מרשותו כיון שהקנין הזה יש לו כח להוציאו מידו ונהי שלא נכנס לרשות הנכרי הקונה מפני שאין קנין זה נוהג אצלו למה יגרע כח הקנין אצל המוכר בשינוי איכות ומהות הלוקח. כנים הדברים שאם נעשה קנין כזה השייך רק אצל המוכר ולא אצל הלוקח שהמוכר יכול לבטל המקח, אמנם הוא לא מטעם שאין הקנין מועיל להוציא את החפץ מרשותו של מוכר אך מטעם אחר, דכיון שלא נכנס לרשות הלוקח הרי המוכר יכול לחזור ולזכות בו. דלא עדיף מהפקר דבודאי יצא החפץ מרשות המפקיר מ"מ כל זמן שלא זכה בו אחר יכול לחזור ולזכות בו. וא"כ הדבר ברור שאם נעשה קנין המועיל אצל המוכר ולא אצל הלוקח אף שלא נכנס לרשותו של לוקח נ"מ מרשותו של מוכר נפיק. – דומא לזה ועוד גדולה מזו כתב הר"ם בתשובותיו סימן ל"ב לענין גט דלאחר שנכת הגט כהלכתו בציוי הבעל אף שהאשה לא קבה עוד הגט מ"מ כבר נפטר ממנה ויצאה מרשותו אף שלא נכנסה עוד לרשות עצמה. עייש"ה: | '''הן''' אמת בהשקפה ראשונה יש לחלק בין הדין הנאמר בש"ס ב"ב דף נ"ד למה שחדשתי אני כרשר כתב הגאון מורז"ש נ"י. אמנם כ"ז אם לא הי' סמך לסברתי ממקום אחר. אולם לפי דעתי סברתי ברורה ומאומתת ואין שום ספק בה. כי הלא כל קנין הנעשה בין מוכר ולוקח הוא עושה שתי פעולות, האחת הוא מומציא את החפץ הנמכר מרשותו של מוכר ועוד שנית שהוא מכניסו לרשותו של לוקח. .וא"כ אם נעשה איזה קנין ביניהם שמחמת איכותו של לוקח אין בכח הקנין ההוא להניס את החפץ לרשותו, איזה טעם יש לנו לומר אז שגם אינו מוציאו מרשות המוכר, הלא אם הי' כאן לוקח אחר הי' הקנין הזה עצמו מועיל הם להוציאו מרשות מוכר והן להכניסו לרשותו של לוקח. וא"כ נהי שהלוקח הזה הוא איש שאין בכח הקנין הזה להכניס את החפץ הנמכר לרשותו מ"מ למה יגרע כח הקנין אצל המכר שלא יוציאנו מרשותו. עד"מ אם נחזיק בשיטת ר' יוחנן דישראל מישראל מעות קונות ובין ישראל ונכרי משיכה קונה, אם נתן הנכרי הלוקח מעות לישראל המוכר נהי דאין החפץ הנקה נכנס ברשוות של נכרי מחמת קנין הכסף לפי שאין זה קנינו האיך נוכל לומר שלא יצא מרשות ישראל המוכר הא אלו הי' הקונה ישראל הי' קנין הכסף מוציאו מרשות המוכר מדוע לא יצא דם עתה מרשותו כיון שהקנין הזה יש לו כח להוציאו מידו ונהי שלא נכנס לרשות הנכרי הקונה מפני שאין קנין זה נוהג אצלו למה יגרע כח הקנין אצל המוכר בשינוי איכות ומהות הלוקח. כנים הדברים שאם נעשה קנין כזה השייך רק אצל המוכר ולא אצל הלוקח שהמוכר יכול לבטל המקח, אמנם הוא לא מטעם שאין הקנין מועיל להוציא את החפץ מרשותו של מוכר אך מטעם אחר, דכיון שלא נכנס לרשות הלוקח הרי המוכר יכול לחזור ולזכות בו. דלא עדיף מהפקר דבודאי יצא החפץ מרשות המפקיר מ"מ כל זמן שלא זכה בו אחר יכול לחזור ולזכות בו. וא"כ הדבר ברור שאם נעשה קנין המועיל אצל המוכר ולא אצל הלוקח אף שלא נכנס לרשותו של לוקח נ"מ מרשותו של מוכר נפיק. – דומא לזה ועוד גדולה מזו כתב הר"ם בתשובותיו סימן ל"ב לענין גט דלאחר שנכת הגט כהלכתו בציוי הבעל אף שהאשה לא קבה עוד הגט מ"מ כבר נפטר ממנה ויצאה מרשותו אף שלא נכנסה עוד לרשות עצמה. עייש"ה: | ||