אבן יקרה/א/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 11: שורה 11:
'''יסלח''' לי ידידי כי שגה בראי' זו. דלדבריו שלכך אין חתנו יורש המלוכה מפני שהבת אינה בתורת ירושה, הא באמת בלא הניח בן הבת יורשת דבר תורה וא"כ בלא הניח בן מדוע לא יירש חתנו השררה. ואיך סתם הרמב"ם וכייל והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הא משכחת לה שיהי' המלכות גם לבנותיו הנקבות והיינו בלא הניח בן אך באמת אין מדברי הרמב"ם ראי' כלל ואם נאמר שלענין ירושת שררה חתנו כבנו יש לומר שכונתו במה שכתב הזכרים שאף אם לא הניח בן אין הבת יורשת המלוכה שתהי' היא בעצמה המלכה כמו שהוא נהוג כמלכי איזה אומות העולם שאם לא הניח המלך בן רק בת אף אם היא נשואה לאיש היא היא המולכת ולא בעלה אך עפ"י התורה תסוב נחלת המלוכה לבעלה וחתנו יורש המלוכה וז"ב לדעת הסוברים דחתנו כבנו ועפי"ז יש לפלפל גם בדברי עבוה"ג והסמוכין שעשה לדבריו מהת"כ כפי שהביאם כ"ת אך יען לא ראיתי דבריו עצמם כאשר כבר מלתי אמורה ע"כ לא אדבר מזה. ועיין רמב"ם פ"א מה' מלכים ה' ה' כתב בפירוש אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה. והוא הוא אשר כיון בה"ז בתיבת הזכרים וז"ב ופשוט:
'''יסלח''' לי ידידי כי שגה בראי' זו. דלדבריו שלכך אין חתנו יורש המלוכה מפני שהבת אינה בתורת ירושה, הא באמת בלא הניח בן הבת יורשת דבר תורה וא"כ בלא הניח בן מדוע לא יירש חתנו השררה. ואיך סתם הרמב"ם וכייל והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הא משכחת לה שיהי' המלכות גם לבנותיו הנקבות והיינו בלא הניח בן אך באמת אין מדברי הרמב"ם ראי' כלל ואם נאמר שלענין ירושת שררה חתנו כבנו יש לומר שכונתו במה שכתב הזכרים שאף אם לא הניח בן אין הבת יורשת המלוכה שתהי' היא בעצמה המלכה כמו שהוא נהוג כמלכי איזה אומות העולם שאם לא הניח המלך בן רק בת אף אם היא נשואה לאיש היא היא המולכת ולא בעלה אך עפ"י התורה תסוב נחלת המלוכה לבעלה וחתנו יורש המלוכה וז"ב לדעת הסוברים דחתנו כבנו ועפי"ז יש לפלפל גם בדברי עבוה"ג והסמוכין שעשה לדבריו מהת"כ כפי שהביאם כ"ת אך יען לא ראיתי דבריו עצמם כאשר כבר מלתי אמורה ע"כ לא אדבר מזה. ועיין רמב"ם פ"א מה' מלכים ה' ה' כתב בפירוש אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה. והוא הוא אשר כיון בה"ז בתיבת הזכרים וז"ב ופשוט:


'''אך''' באמת אין צריך לכל זה שאף אם נתפוס להלכה דחתנו כבנו מ"מ בודאי אין ביד חתנו לדחות את בנו שהרי לא אישתמיט שום אחד מהפוסקים לכתוב דחתן ובן שניהם שוים רק שחתנו כבנו והרי כבר כתב בפרישה יו"ד סי' רמ"ב דכל מוקש אינו שוה לגמרי אל המקיש עיי"ש לענין כיבוד אב דכבודו ומוראו שוה למורא המקום וכיון שאין המוקש שוה לגמרי אל המקיש הרי אין חתנו כבנו ממש וממילא שאין ביד מי שזכותו קטן לדחות את מי שזכותו גדול. ואף שהט"ז שם דחה דברי הפרישה עיין בתשובת ח"צ סי' ע"ז שכתב סברת הפרישה מדעתא דנפשי' לענין כל יתר כנטול וכתב בזה"ל וטבע כ"ף הדמיון כך הוא שאינו שוה ממש כו' וזה מבואר מאד בתלמוד ובזהר ועיי"ש שהאריך בזה להעמיד הכלל הזה יתד שלא תמוט. כ"כ יצא לנו מבואר דאף אם נסבור דחתנו כבנו מ"מ אין ביד החתן לדחות את הבן וז"ב ופשוט:
'''אך''' באמת אין צריך לכל זה שאף אם נתפוס להלכה דחתנו כבנו מ"מ בודאי אין ביד חתנו לדחות את בנו שהרי לא אישתמיט שום אחד מהפוסקים לכתוב דחתן ובן שניהם שוים רק שחתנו כבנו והרי כבר כתב בפרישה יו"ד סי' רמ"ב דכל מוקש אינו שוה לגמרי אל המקיש עיי"ש לענין כיבוד אב דכבודו ומוראו שוה למורא המקום וכיון שאין המוקש שוה לגמרי אל המקיש הרי אין חתנו כבנו ממש וממילא שאין ביד מי שזכותו קטן לדחות את מי שזכותו גדול. ואף שהט"ז שם דחה דברי הפרישה עיין ב[[חכם צבי/עז|תשובת ח"צ סי' ע"ז]] שכתב סברת הפרישה מדעתא דנפשי' לענין כל יתר כנטול וכתב בזה"ל וטבע כ"ף הדמיון כך הוא שאינו שוה ממש כו' וזה מבואר מאד בתלמוד ובזהר ועיי"ש שהאריך בזה להעמיד הכלל הזה יתד שלא תמוט. כ"כ יצא לנו מבואר דאף אם נסבור דחתנו כבנו מ"מ אין ביד החתן לדחות את הבן וז"ב ופשוט:


'''בר''' מן דין כיון שגיסו צעיר ממנו לימים הא אפילו בשני בנים אין הקטן יורש במקום הגדול וא"כ אף אם נסבור שאין שום חילוק בין חתנו לבנו אין לחתנו הצעיר טענת ירושת רבנות במקום בנו הגדול. וע"כ אין בזה שום מקום ספק כל שאין ביד גיסו לדחותו ומובטחני בישרת לב גסו הרב המאוה"ג נ"י כי ירף ידו ממנו ולא יוסיף לדאבה את נפשו חנם ושלא עפ"י התורה בפרט אחרי שהוא יושב ת"ל במקומו בכבוד על המחי' ועל הכלכלה וכ"ת נסכרו בעדו כל מעינות הפרנסה ונאלץ לקבל עליו משרה זו לתת טרף לביתו:
'''בר''' מן דין כיון שגיסו צעיר ממנו לימים הא אפילו בשני בנים אין הקטן יורש במקום הגדול וא"כ אף אם נסבור שאין שום חילוק בין חתנו לבנו אין לחתנו הצעיר טענת ירושת רבנות במקום בנו הגדול. וע"כ אין בזה שום מקום ספק כל שאין ביד גיסו לדחותו ומובטחני בישרת לב גסו הרב המאוה"ג נ"י כי ירף ידו ממנו ולא יוסיף לדאבה את נפשו חנם ושלא עפ"י התורה בפרט אחרי שהוא יושב ת"ל במקומו בכבוד על המחי' ועל הכלכלה וכ"ת נסכרו בעדו כל מעינות הפרנסה ונאלץ לקבל עליו משרה זו לתת טרף לביתו:

גרסה מ־12:39, 2 בדצמבר 2022

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבן יקרה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ד

סימן ד'
זכות ירושת הרבנות לבן או לחתן

שלום אשיב לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ושנון פאר היחס והמעלה כש"ת מו"ה פלוני בהרב הגאון המנוח מו"ה פלוני האבד"ק פלוני ז"ל.

היום נמסר מכתבו לידי אחרי שובי מדרכי ולא הייתי בביתי מספר ימים והנה לולא פני אהבתו אני נושא כי אז לא הייתי משיב בדבר זה כלל יען גם את גיסו הרב המאוה"ג האבד"ק פלוני באהבם זכרתי והנהו חקוק במורשי לבבי בחיבה יתרה ולמה לי לחוות דעי נגד רצונו. אך מאהבתי את כ"ת נ"י לא אוכל להתעלם להגיד דבר אמת אך בקיצור נמרץ יען אין הענין סובל אריכות וגם לא ירשני זמני להאריך בדבר פשוט:

והנה גיסו הרב המאה"ג בא בטענה לירש הרבנות מטעם חתנו כבנו וכבודו הביא משם תשובת עבוה"ג דלענין ירושת רבנות לא שייך חתנו כבנו חפשתי כעת בתשובת עבוה"ג ולא מצאתי. וכ"ת הביא ראי' לדבר מדברי הרמב"ם שכתב בה' מלכים והרי המלכות לו ולבניו הזכרים ולאיזה צורך הוסיף הרמב"ם תיבת הזכרים ועל כרחנו דבא להורות שגם אם לא הניח בן רק בת שאין חתנו יורש שררה בשביל אשתו כי עפ"י התורה הבת אינה יורשת ורק כל הקודם לנחלה קודם לשררה עכ"ד:

יסלח לי ידידי כי שגה בראי' זו. דלדבריו שלכך אין חתנו יורש המלוכה מפני שהבת אינה בתורת ירושה, הא באמת בלא הניח בן הבת יורשת דבר תורה וא"כ בלא הניח בן מדוע לא יירש חתנו השררה. ואיך סתם הרמב"ם וכייל והרי המלכות לו ולבניו הזכרים הא משכחת לה שיהי' המלכות גם לבנותיו הנקבות והיינו בלא הניח בן אך באמת אין מדברי הרמב"ם ראי' כלל ואם נאמר שלענין ירושת שררה חתנו כבנו יש לומר שכונתו במה שכתב הזכרים שאף אם לא הניח בן אין הבת יורשת המלוכה שתהי' היא בעצמה המלכה כמו שהוא נהוג כמלכי איזה אומות העולם שאם לא הניח המלך בן רק בת אף אם היא נשואה לאיש היא היא המולכת ולא בעלה אך עפ"י התורה תסוב נחלת המלוכה לבעלה וחתנו יורש המלוכה וז"ב לדעת הסוברים דחתנו כבנו ועפי"ז יש לפלפל גם בדברי עבוה"ג והסמוכין שעשה לדבריו מהת"כ כפי שהביאם כ"ת אך יען לא ראיתי דבריו עצמם כאשר כבר מלתי אמורה ע"כ לא אדבר מזה. ועיין רמב"ם פ"א מה' מלכים ה' ה' כתב בפירוש אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה. והוא הוא אשר כיון בה"ז בתיבת הזכרים וז"ב ופשוט:

אך באמת אין צריך לכל זה שאף אם נתפוס להלכה דחתנו כבנו מ"מ בודאי אין ביד חתנו לדחות את בנו שהרי לא אישתמיט שום אחד מהפוסקים לכתוב דחתן ובן שניהם שוים רק שחתנו כבנו והרי כבר כתב בפרישה יו"ד סי' רמ"ב דכל מוקש אינו שוה לגמרי אל המקיש עיי"ש לענין כיבוד אב דכבודו ומוראו שוה למורא המקום וכיון שאין המוקש שוה לגמרי אל המקיש הרי אין חתנו כבנו ממש וממילא שאין ביד מי שזכותו קטן לדחות את מי שזכותו גדול. ואף שהט"ז שם דחה דברי הפרישה עיין בתשובת ח"צ סי' ע"ז שכתב סברת הפרישה מדעתא דנפשי' לענין כל יתר כנטול וכתב בזה"ל וטבע כ"ף הדמיון כך הוא שאינו שוה ממש כו' וזה מבואר מאד בתלמוד ובזהר ועיי"ש שהאריך בזה להעמיד הכלל הזה יתד שלא תמוט. כ"כ יצא לנו מבואר דאף אם נסבור דחתנו כבנו מ"מ אין ביד החתן לדחות את הבן וז"ב ופשוט:

בר מן דין כיון שגיסו צעיר ממנו לימים הא אפילו בשני בנים אין הקטן יורש במקום הגדול וא"כ אף אם נסבור שאין שום חילוק בין חתנו לבנו אין לחתנו הצעיר טענת ירושת רבנות במקום בנו הגדול. וע"כ אין בזה שום מקום ספק כל שאין ביד גיסו לדחותו ומובטחני בישרת לב גסו הרב המאוה"ג נ"י כי ירף ידו ממנו ולא יוסיף לדאבה את נפשו חנם ושלא עפ"י התורה בפרט אחרי שהוא יושב ת"ל במקומו בכבוד על המחי' ועל הכלכלה וכ"ת נסכרו בעדו כל מעינות הפרנסה ונאלץ לקבל עליו משרה זו לתת טרף לביתו:

וגם אל אנשי העדה מנהלי' ושרי' דברי אמורים בבקשה כי יטו אוזן לקול מורה אשר עמד לנס למו שנים רבות לתהלה ולתפארת למלאות רצונו האחרון ולהושיב את בנו הבכור על כסאו כנהוג בכל עדות כבודות בישראל קהלות הקודש אשר יתנו כבוד לרבניהם בחייהם ובמותם. וה' יפרוס סוכת שלומו עליכם לשאוב בששון ממעיני תורת הרב הזה כי תעשו כמצווה עליכם מפי התורה והיושר:

ואת כ"ת אברכה בשלום וה' ינחהו במעגלי צדק להגיע אל מטרתו לטוב לו כל הימים כנפש ידידו הדורש"ת:

בנימין ארי' הכהן ווייס האבד"ק טשערנאוויץ והגליל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף