אבן האזל/עבודת יום הכיפורים/ד

אבן האזל ‏ עבודת יום הכיפורים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(בסוף ההלכה)

ומערה הקטרת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלא חפניו כשהיתה.

הלח"מ הביא גירסתנו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו, והביא ע"ז פירש"י ודחק לפרש הברייתא לפי פי' הרמב"ם, ובסוף דבריו כתב ואולי הי' לרבינו גירסא אחרת שם, והנה הגר"א ז"ל בהגהותיו בגמ' כתב וז"ל ומערה בגודלו לתוך חפניו, כצ"ל, ושבינתים סגור בעגולים, ונוסף שם, וערמב"ם הל' עיוה"כ פ"ד הל' א' ובלח"מ שם עכ"ל ההגהה, וראיתי בדקדוקי סופרים בהגהות שכתב ומעלה בגודלו וכו' בכ"י ב' ומערה, אבל מדגריס עד שמגיע כו' משמע שט"ס הוא עכ"ל, והנה זה ודאי נכון שאם נגרוס עד שמגיע וכו' ע"כ צריך לגרוס ומעלה דלא שייך זה על ומערה, אבל מה שכתב שט"ס הוא צ"ל להיפוך דהגירסא ומערה הוא נכונה כגירסת הרמב"ם וכן הוא בסמ"ג, ותיבות עד שמגיע וכו' הוא הוספה ממגיהים שהוסיפו מגירסתנו, אח"כ ראיתי בפ' הר"ח שכתב וז"ל ומערה בגודלו עד שמעלה לבין אצילי ידיו, וע"כ צ"ל שגם בגירסתו שלטו ידי המגיהים שהוסיפו זה מהגירסות שכתוב ומעלה, והנה בסמ"ג מ"ע ר"ט כתב ותניא בגמ' שאוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו ומערה הקטרת בגודלו לתוך חפניו עד שמחזירה למלא חפניו כשהיתה, והוא כד' הרמב"ם, ומד' הסמ"ג הוא הגהת הגר"א.

ב

(בסוף ההלכה)

ומקטיר קטרת של בין הערבים ומטיב את הנרות של בין הערבים כשאר הימים.

במשנה ביומא דף ל"א ע"ב תנן קטרת של שחרית היתה קריבה בין דם לאברים של בין הערבים בין אברים לנסכים, וכיון שהטבת הנרות הוא תמיד מאוחרת הי' להרמב"ם לכתוב הקרבת הנסכים קודם הטבת הנרות, וראיתי בהל' תמידין ומוספין פ"ו הל' י"א שכתב הרמב"ם וכדרך שעושין בכל יום בבקר כך עושין בין הערבים, וכתב הלח"מ וז"ל כתב הסמ"ג בסי' קצ"ב ועוד מחלק שם במשנה בפ"ג הקטרת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים למנחת נסכים ע"ש, ולא כתב הלח"מ טעם מה שהשמיט הרמב"ם מתני' וגם המל"מ תמה למה השמיט הרמב"ם הך דינא דמתני', דבתמיד של ערב איברים קודמין לקטרת, ואחר הקטרת הנסכים, ומצאתי בד' המאירי ביומא על הך מתני' שביאר קודם המשנה ע"פ ד' הפיהמ"ש ובסוף דבריו כתב ושל ערבים ר"ל קטרת של בין הערבים קריבה בין אברים לנסכים, וזו מיהא אינה הלכה אלא דינה בערב כבשחרית עכ"ל והנה כתב מפורש שאין הלכה כמתני' ובודאי הוא ע"פ שיטת הרמב"ם, אבל לא כתב שום טעם למה אין הלכה כמתני'.

והנה הרמב"ם בפיהמ"ש בהך מתני' כתב וז"ל כבר קדם לך בהלכות שלפני אלו כי קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לנרות, ואמרם בכאן בין דם לאיברים רוצה לומר כי אין זריקת דם התמיד והקטרת אבריו תכוף כלומר שיהי' זה אחר זה אבל מבדיל בינתים הקטרת, וכמו כן בהדלקת נרות ומפני זה לא זכר בכאן הדלקת נרות, לפי שלא נתכוין בזה המאמר לסדר העבודות, והוא ענין אמרם בסידורין לא קא מיירי עכ"ל, והנה בגמ' מבואר בטעמא דקטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים משום דכתיב בקטרת בבקר בבקר, ובתמיד כתוב חד בבקר, ובגמ' הקשו למה לא הזכירה המשנה נרות ומשני בסידרא לא קמיירי, והרמב"ם הוסיף כאן ענין חדש שבין זריקת הדם להקטרת איברים צריך שיהי' הפסק ומבדיל בינתים בקטרת, ובענין צורך ההפסק נראה דיש לומר דבעבודת הדם יתכן כמה מעשה פסלות בעבודה כמו הולכה שלא ברגל ומחשבות הפוסלות, ויתכן שהכהן לא ידע מתחלה בבירור כל הדינים, ולא ידע שיש בזה פסלות, ואחר שישתהא איזה זמן יאמר לגדול ממנו על כל מה שאירע וידע שהקרבן פסול וממילא אסור להקטיר האברים, לכן לתקנת הקרבן הוא שיהי' הפסק בין עבודת הדם להקטרת האברים.

אבל אינו מבואר למה הוצרך ליתן טעם זה, ואין לומר דאין כונתו בתורת טעם אלא דאפשר כן ואין צורך שיהיו תכופין, דא"א לומר כן דהא מתני' תנן בהחלט שכן היה שקטרת של שחר היתה קרבה בין דם לאיברים, ומוכח דסובר הרמב"ם דמעיקר הדין כן שצריך שיהי' הפסק, ובשחרית היתה הפסק בקטרת, ובשל בין הערבים דתנן דקטרת באה בין אברים לנסכים, צ"ל דההפסק היה בנרות, וכמו שהזכיר הרמב"ם דגם בנרות הי' הפסק ולפי"ז נוכל לומר דהנה בהא דאביי הוי מסדר סדר מערכה משמה דגמרא הזכיר כל סדר העבודות עד תמיד של בין הערבים, ובתמיד של בין הערבים לא סדר כלום ואמר רק עליה השלם וכו', ומוכח מזה דאין חילוק בתמיד של בין הערבים מתמיד של שחר, ובטעמא יש לומר דסברי דכיון דצריך הפסק בין זריקה להקטרת אברים צריך דוקא עבודה גמורה של קרבן כמו קטרת ולא הטבת נרות, ואפשר דהקטרת קטרת הוא ענין שמשתהא יותר זמן מהטבת נרות, ולכן סובר דסדר המערכה משמה דגמרא דמסדר אביי פליגא אמתני' וסדר תמיד של בין הערבים הוא כמו סדר של שחרית.

איברא דכל היסוד שכתבתי דמסדר המערכה דמסדר אביי דמסיים ובזיכין לתמיד של בין הערבים ולא הזכיר אח"כ הסדר בקטרת ואברים בתמיד של בין הערבים מוכח דאין חילוק של שחרית לשל בין הערבים, לכאורה הוא מופרך דהא בגמ' שם דף י"ד וט"ו אמר מ"ט דאבא שאול דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו וכו', ורבנן מאי קאמר רחמנא בעידן הטבה תהא מקטר קטרת דאלת"ה בין הערבים דכתיב ובהעלות וכו', ואבא שאול אמר לך שאני התם דכתיב אותו, ומפורש בגמ' דאבא שאול דסבר בשחרית מטיב ואח"כ מקטיר מודה לרבנן דבשל הערבים מקטיר ואח"כ מטיב, וא"כ אכתי קשה דלמה לא סידר אביי דמסדר אליבא דאבא שאול סדר ההטבה וההקטרה של בין הערבים כיון דעכ"פ איכא חילוק בהטבה והקטרה לאבא שאול בין של שחרית לשל בין הערבים.

ונראה דלא קשה דעיקר סידור דמסדר אביי הוא סדר המערכה והוא בהקרבת הקרבנות והשייך להם, אבל הטבת הנרות והדלקתם לא שייך לסדר המערכה, אלא דמ"מ כיון דמתחיל סדר תחילת היום ממערכה גדולה וכשמגיע לדישון מזבח הפנימי אינו יכול לדלג ומסדר ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד וכו', עד שמגיע לתמיד של בין הערבים וכיון שמגיע לתמיד של בין הערבים אם הי' סובר כמתני' דאיכא חילוק בקטרת ואברים של בין הערבים משל שחרית, דבשל שחרית קטרת קודמת לאברים, ובשל בין הערבים אברים קודמין לקטרת א"כ זהו חילוק בסדר המערכה והוי ליה לאביי לסדר גם של בין הערבים, אבל כיון דבזה לא סבר כמתני' ואין חילוק ורק דיש חילוק בהטבת הנרות. דלאבא שאול בשחרית מטיב ואח"כ מקטיר ולרבנן מקטיר ואח"כ מטיב, ובשל בין הערבים גם אבא שאול מודה דמקטיר ואח"כ מטיב, אף דיש כאן נדון הקטרה דהוא ממערכה, אבל כיון דכל הנ"מ הוא בסדר הטבת השתי נרות, אם קודם הקטרת או אחר הקטרת אין עיקר הנדון הוא מסדר המערכה, ולכן לא סידר אביי הך דינא.

והנה יש עוד להעיר דבמה דתניא בברייתא בדט"ו דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד פירש"י, כלומר אין לך עבודת יום כשרה אחר הדלקתן וכו', ולפירש"י, מה דתנן בדף ל"א דקטרת של בין הערבים היתה קרבה בין אברים לנסכים יהי' צ"ל דבין הערבים יאחרו הדלקת השתי נרות אחר הנסכים דהוא מנחת נסכים דאין זמנה אלא ביום, ובגמ' לא הוזכר הפסקה בין החמשה נרות להשתי נרות אלא לאבא שאול בדם ולרבנן בקטרת וצ"ל דזה דוקא בשל שחרית, אבל בשל בין הערבים יהי' הפסק גם במנחת נסכים. ולפי"ז יהי' קשה על הרמב"ם שלא הזכיר כאן הקרבת מנחת נסכים, וע"כ דזהו כשיטתו דאין נ"מ בין של שחרית לשל בין הערבים לגבי קטרת ואברים, וסובר דה"נ לגבי מנחת נסכים, אבל לפירש"י קשה דהא זהו עבודת יום, אכן בתו"י על ד' רש"י כתבו וז"ל, ובמנחות פריך הרי אברים ופדרים שכשרים כל הלילה ומשני ליה ובתמיד נשחט דף נ"ט איכא מ"ד דלא איירי אלא בעבדות פנים כגון קטרת, אבל פסח מאוחר אחר נרות, ולדידיה איכא למימר ה"נ באברים ופדרים עכ"ל.

והנה כבר עמד בזה בגבורת ארי דבמנחות בגמ' לא הוזכר מה שמביא בתו"י רק התוס' במנחות דף פ"ט הקשו כן ותירצו, אבל כתבו באופן אחר והאריך בזה, אבל עכ"פ לפי"מ דמבואר בגמ' בתמיד נשחט דלמ"ד דפסח אחר נרות האי אין לך עבודה וכו' הוא דוקא בעבודת פנים, וא"כ מיושב דהרמב"ם לשיטתו שפסק בפ"ד מהל' ק"פ הל' ד' דאחר שמטיבין הנרות מתחילין לשחוט דע"כ האי אין לך עבודה וכו' קאי בעבודת פנים ובזה מבואר מה שלא הזכיר כאן הרמב"ם אחר הקטרת והטבת הנרות הקרבת המנחת נסכים דסמך ע"ז שכתב כשאר הימים ובפ"ו מהל' תו"מ אחר שכתב בהל' ד' הקטרת והטבת שתי הנרות כתב בהל' ה' הקרבת המנחת נסכים, ובהל' י"א כתב וכסדר שעושין בכל יום בבקר כך עושין בין הערבים, חוץ מהרמת הדשן והוא פשוט.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.