עריכת הדף "
אבן האזל/מכירה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''כיצד בכסף מכר לו בית מכר לו שדה ונתן לו הדמים קנה. בד"א במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר לא קנה עד שיכתוב את השטר. ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה.''' ''' מש"כ ''' הרמב"ם ונתן לו הדמים. ולא כתב כמו שכ' בה' אישות פ"ג ה"א כיצד האשה מתקדשת אם בכסף הוא מקדש אין פחות מפרוטה כסף או שו"פ אומר לה הא"מ וכו'. והיה לו לכתוב גם כאן כיצד בכסף אין פחות משו"פ ואומר שדי מכורה לך ובאמת כן הוא לשון הטור וכן בשו"ע בכסף כיצד מכר לו בית או שדה ונתן לו כסף שו"פ קנה. ונראה דכונת הרמב"ם לחלק בין כסף מכירה לכסף קדושין. דהסמ"ע בסי' ק"צ סק"א כתב על דברי הטור דמיירי שנתן לו השו"פ על דמי הפרעון והשאר זקף במלוה או שכל שיווי המקח אינו אלא פרוטה. אבל אם נתן השו"פ רק לקיום המקח לא מהני. וחלק עליו הט"ז דהא באמר ערבוני יקון קנה הכל. ועוד דהא קנין דאשה בכסף מעפרון ילפינן וזה פשוט דבאשה קונה אותה דרך נתינה לחוד לא בתורת שיווי. ובאבני מלואים בסי' כ"ט סק"ב השיג על הט"ז והוכיח כדברי הסמ"ע ע"ש. אבל לפלא שלא זכר שבאמת היא מחלוקת רש"י ותוס' בב"מ דף מ"ח ע"ב דבהא דאמר שם רשב"ג בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון פי' רש"י שלא נתנו לו בתורת תחלת פרעון והשאר עליו מלוה אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל והא לאו מילתא היא. והקשו שם התוס' דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל. וכונת רש"י ברורה דסובר דאם נתן כסף רק בתורת קנין ולא לשם דמי המקח לא מהני. וכמו שכתב האבני מלואים לפי"מ שפירש"י בבכורות דף י"ג בהא דאמר ר' יוחנן ד"ת מעות קונות דזהו מקרא דונתן הכסף וקם לו והתם הוא חילול דהוא דמי המקח ועוד יש להסביר לפי"מ שכתב הנמוק"י בהזהב דמה דאמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות דהוא מסברא דבדין הוא שיהא מעות קונות כיון דרוב הקנינים בכסף. וזה מסתבר דהוא משום שיווי המקח. ''' אכן ''' מה שכתב הא"מ דגם כסף קדושין הוא כסף שיווי ודאי לא מסתבר. ומה שהוכיח מדברי הרא"ש לגבי מוחל שטר דצריך לשלם כסף שנתן וכתב הרא"ש דבאשה א"צ לשלם אלא פרוטה. ומוכח דקדושי אשה נמי שיווי הוא. ולדעתי ממקום שבא הא"מ הוא ראיה להיפוך דאם נימא דקדושי אשה הוא שיווי וא"כ כשנתקדשה במנה הרי שלא רצתה להתקדש בפרוטה. ואין לומר דזהו המקדש נתן מדעתו דמי לא עסקינן כשנשתדכו להדיא שיקדשנה במנה ומ"מ לא מהני קידשה בשט"ח. וע"כ דכונת הרא"ש משום דכסף קדושין אינו כסף שיווי. ולא נתנה לו כלום וכמש"כ רש"י בקדושין דף ו' דלאו מידי שקיל מינה. אלא דמ"מ סובר הרא"ש דכיון דבפחות מפרוטה א"א לקדש צריך לשלם לה פרוטה דזה ודאי הפסידה. ''' המורם ''' מדברינו דכסף מכירה וכסף קדושין הם שני ענינים דכסף מכירה הוא כסף שיווי וכסף קדושין הוא כסף קנין. ומה שכ' הא"מ דהא ילפינן קנין דאשה מקנין דשדה עפרון לק"מ דלא ילפינן אלא גז"ש דקיחה קיחה. דקיחה דאשה הוא בכסף אבל לא ילפינן מעיקר דין קנין שדה וכמש"כ הר"ן בהלכות בהא דאימא אף בחליפין. דרק לשון קיחה הוא דגמרינן דבכסף הוא. ועכשיו מבואר לשון הרמב"ם דבדיוק כתב כאן ונתן לו הדמים דסובר כדעת רש"י דכסף דמכירה הוא כסף שיווי. ולא מהני [אלא] אם יתן פרוטה בתורת תחלת פרעון. אבל גבי קדושין שפיר כתב בלשון קנין וכמו שכתבנו ועמש"כ בזה בהל' ו'. ''' והנה ''' הכ"מ כתב מדברי הר"ן די"א דמקום שכותבין את השטר הוא דוקא שטר קנין ולא שטר ראיה ושהרמב"ם לא חילק בזה: וצריך לעיין בהך דינא דדעת הר"ן דבשטר ראיה היינו שטר הודאה שמודה שמכר לו השדה לא מהני לקנות ומ"מ אינו קונה בכסף לבד אלא דכשיכתוב לו את השטר קונה בכסף למפרע. ובמקום שכותבין שטר קנין אינו קונה בכסף עד שיכתוב לו השטר. ולפי דבריו נמצא דיש לנו שני דינים בזה במקום שכותבין שטר קנין אינו קונה כלל בכסף. ובמקום שכותבין שטר ראיה קנין הכסף מתלי תלי עד שיתן את השטר. וא"כ קשה לבאר דעת הרמב"ם באופן זה שסתם דבריו. ובאמת גם בדברי הגמ' קשה לחדש שני דינים דלא הוזכר אלא דין אחד דמקום שכותבין השטר לא קנה. ואין לומר דבאמת גם במקום שכותבין שטר קנין קונה משעת נתינת הכסף רק דמתלי תליא עד שיכתוב את השטר דלשון לא קנה לא משמע כן. ובעיקר מה שכתב הר"ן שהרמב"ם לא חילק אינו מוכרח כלל דהא הרמב"ם כתב להדיא אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר. ומדהוסיף על לשון הגמ' דלא הוזכר אלא שטר מוכח דאדרבא נתכוין לומר דדוקא במקום שדרכן לכתוב שטר מכר דהיינו שטר קנין. ''' עוד ''' הביא שם הר"ן דמה דאמרינן בב"ב דף נ"ד נכסי עכו"ם שמכר לישראל בכסף ועדיין לא כתב השטר כל המחזיק בהן זכה בהן משום דעכו"ם מכי מטא זוזי לידיה איסתליק ליה וישראל לא קנה אלא בשטרא. דהתם נמי בשטר קנין עסקינן ובמקום שכותבין את השטר מדקאמר דישראל לא קנה אלא בשטרא דאי במקום שאין כותבין את השטר בכסף בלבד הוא קונה. ואי בשטר ראיה עסקינן ומשעת נתינת הכסף קנה היכי אמרינן דכל המחזיק בהן זכה בהן. דהא כי כתיב ליה עכו"ם שטרא אישתכח דקני ישראל ראשון למפרע משעת נתינת הכסף והר"ן הסכים לזה דשם הוא בשטר קנין ובמקום שכותבין ורק בדין זה דמקום שכותבין השטר חלק לומר דאפי' בשטר ראיה וכנ"ל, וע"ז הביא דגם הרמב"ם לא חלק בזה, ואנכי תמה דלמה לא הזכיר דגם בנכסי עכו"ם הרי הן כמדבר לא חלק הרמב"ם בין שטר קנין לשטר ראיה ושם באמת לא הזכיר שטר מכר, ומשמע דבשביל דשם סובר הר"ן בפשיטות דדוקא בשטר קנין מיירי לא הזכיר דבריו ורק כאן דסובר דאין חילוק הזכיר שגם הרמב"ם לא חלק, ובאמת מדברי הרמב"ם שם מוכח דאין חילוק כלל ואפי' במקום שאין כותבין השטר נמי דינא הכי דיש נ"מ בין עכו"ם לישראל, וכמו שכתב שם בפ"א מה' זכיה הלכה י"ד וז"ל אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר ולא חלק כלל בין מקום שכותבין למקום שאין כותבין משום דבעכו"ם אין דעת הקונה סומכת אלא על השטר בין שהעכו"ם קונה בין שהוא מקנה ועיין במל"מ שם דכן כוונת הרמב"ם. ''' ומה ''' שכתב הר"ן דבמקום שכותבין שטר ראיה איך קונה המחזיק דכשכתב אח"כ העכו"ם שטר לישראל קונה למפרע, אפשר לומר עפי"מ שכתב הרא"ש בסוף פ"א דב"מ בסי' מ"ט דף מ"ט בדעת הרי"ף דלדעת אביי דסבר עדיו בחתומיו זכין לו לא מהני אלא בשטר שעבוד, אבל בשטר מכר או מתנה אם כתב לראשון ולא נתן לו וכתב לשני ונתן לו ואח"כ נותן השטר לראשון, לא אמרינן דמכי מטא לידיה זוכה למפרע, דנתבטל זיכוי החתימה כיון שנתנו לאחר קודם שיבוא השטר ליד הראשון, וכונתו דלא שייך לומר אח"כ מטא לידיה כיון דהשטר נעשה חספא בעלמא כיון שנתן כבר השדה, א"כ ה"נ לא מהני מה שהעכו"ם יכתוב עכשיו שטר אפי' שטר ראיה דאין עליו תורת שטר כלל כיון שכבר זכה אחר בהקרקע ונתבטל קנינו של הכסף, ואף דמדברי הרא"ש שם אין ראיה דשם הוא בשטר קנין מ"מ יש לומר דגם בשטר ראיה הכי, דאין עליו תורת שטר כלל כיון דנתבטלה המכירה והקרקע אינה של העכו"ם. ''' ובעיקר ''' הך דינא דשטר ראיה צ"ע טובא דהר"ן כתב וז"ל ושטר ראיה דאמרינן שאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמודה שמכר דשטר כזה אינו קונה, אבל בשטר מכר כהני שטרי דידן אע"פ שכתוב בהן ומכרתי ונתתי לשון עבר שטר קנין הוא וכו', וכן דעת בעל העיטור והרשב"א ז"ל עכ"ל, ולי קשה טובא במה שצירף הר"ן דעת בעל העיטור לדעת הרשב"א שלדעתי הם חלוקין דהבעל העיטור הוכיח שיטתו מהא דפריך בב"ב דנ"א דל זוזי מהכא ותקני בשטרא ואם איתא לישני הכא בשטר ראיה. ולדברי הרשב"א והר"ן דשטר הודאה לא מהני לקנין וחידשו רק דלשון מכרתי מהני, א"כ אכתי קשה לישני דמיירי שכתב לה שטר הודאה, וע"כ דסובר הבעל העיטור דשטר ראיה גופא מהני לקנין משום דעיקר קנין שטר הוא מה שנתן המוכר ללוקח שטר ראיה שהקרקע שלו, זהו קנינו של הקרקע, וכן משמע מלשון הבעל העיטור דאינו מחלק כלל בין שטרי קנין לשטרי ראיה אלא דשטר ראיה גופא הוי שטר קנין, והרשב"א דמחלק הוא משום שכתב דראיית הבעה"ע יש לדחות וכונתו ודאי כמש"כ הגר"א בחו"מ משום דמנהגם היה לכתוב שטר קנין דאלא"ה לישני שלא כתבו שטר, אבל עכ"פ הבעה"ע שהוכיח מכאן ע"כ דעתו דאין חילוק כלל וכנ"ל.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף