מסכת כלה רבתי/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מסכת כלה רבתי ב

(א) רבי יהודה אומר עז פנים לגיהנם בוש פנים לגן עדן, עז פנים רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר ובן הנדה. גמ': מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (משלי כא כט) העז איש רשע בפניו, כיון דמעיז פנים נקרא רשע ורשע לגיהנם, ולרבי יהודה עשה תשובה מאי, אמר לך אין לעז פנים תשובה; בוש פנים לגן עדן. תאנא כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו; רבי אליעזר אומר ממזר. מאי ממזר מאום זר.

(ב) פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה, רבי עקיבא אומר ממזר וכן הנדה, אמרו לו עקיבא איך מלאך לבך לעבור על דברי רבותיך, אמר להם אני אקיימנו, הלך אצל אמו של אותו תינוק ומצאה שהיא יושבת ומוכרת קטנית בשוק, אמר לה בתי אם תאמר לי דבר זה שאני שואליך הריני מביאך לחיי העולם הבא, אמרה לו השבע לי, היה רבי עקיבא נשבע בשפתיו ומבטל לו בלבו, אמר לה בנך זה מה טיבו, אמרה לו כשנכנסתי לחופה נדה הייתי ופירש ממני בעלי ובעלני שושביני ועברתי את זה, נמצא אותו תינוק ממזר ובן הנדה, אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את חבריו, באותה שעה אמרו ברוך שגלה סודו לעקיבא בן יוסף. גמ': ורבי עקיבא מן התורה מנא ליה, דכתיב (הושע ה ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ואין בגדו אלא זנות, שנאמר (ירמיה ג כ) אכן בגדה אשה מרעה, ואין זר האמור כאן אלא ממזר; אחד גלה את ראשו. שמע מינה גלוי ראש עזות תקיפא הוא; היה רבי עקיבא נשבע בשפתיו. היכי עביד רבי עקיבא הכי, והכתיב (ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, ולא בלב, ואין צריך הלב, אלא דמשתבע לה כרבי יוחנן (יומא פד.), דאמר לאלהי ישראל מייתינא לך, ואפילו הכי מבטל בלבו; ובעלני שושביני. ושושבינא מנא נפל תמן, כדתניא בראשונה היו השושבינים ישנים בבית שהחתן והכלה ישנים בו כדי למשמש את החתן ואת הכלה, כדחזי בעל דנדה היא הוה פירש ממנה, ומי מוקמינן שושבינין חשודין, אלא איהו דסרכא עליה; אמרו גדול היה רבי עקיבא שהכחיש את חבריו. קרי להו רבותיו וקרי להו חבריו, כיון דחזו דקא גבר עלייהו קרי להו חבריו.

(ג) רבי אחאי ב"ר יאשיה אומר כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה, וכל המפנה את עצמו מן העבירה ולא עשאה אפילו הוא ישראל ראוי להעלות עולה ככהן גדול, שנאמר (שמות כד ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, וכל מי ששם עצמו עצל מן העבירה בעולם הזה ולא עשאה נהנה מזיו השכינה לעולם הבא, שנאמר (שם פסוק יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. גמ': איבעיא להו עצל תנן או אצל תנן, תא שמע ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (שם), מאי משמע דהאי אצילי לישנא דנקויי הוא, שנאמר (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם; תניא העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא פריה ורביה [ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות], אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, מתיבי יהי פיסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו (תהלים עב טז), אמרו לא כהעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש צער לבצור ולדרוך, העולם הבא הקדוש ברוך הוא מוציא רוח מאוצרותיו ונופפת עליהן ונושרות אותן בקרקע, אדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת בר בארץ ממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, ואי סלקא דעתך כדתניא פרנסה למה להו, ועוד כתיב (ירמיה לא ז) הרה ויולדת יחדו, עתידה אשה שתלד בכל יום קל וחומר מתרנגולת, אלא האי דקתני הכא לתחיית המתים והתם לימות המשיח.

(ד) רבי אליעזר אומר כל המוציא שכבת זרע לבטלה כאלו הורג נפשות, שנאמר (ישעיה נז ה) שוחטי הילדים בנחלים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. גמ': תניא גרים ומוציאים שכבת זרע לבטלה מעכבים את המשיח, בשלמא מוציאים שכבת זרע לבטלה דאמר רבי יוחנן (יבמות סב.) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, דכתיב (שם פסוק טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, גרים מאי טעמא, דתניא (קידושין ע:) קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר (ישעיה יד א) ונספחו על בית יעקב.

(ה) וחכמים אומרים כל המוציא שכבת זרע לבטלה והמחליף בדבורו כאלו עובר עבודה זרה, שנאמר (בראשית כז יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, ואין תעתע אלא עבודה זרה שנאמר (ירמיה י טו) הבל המה מעשה תעתועים, [הנחמים באלים תחת כל עץ רענן (ישעיה נז ה)], מכאן אמרו אין אדם רשאי לשלוט יד באמה, שלש ידות הן ושלשתן לקציצה, [יד לאמה תקצץ, יד לעין תקצץ, יד לחסודה תקצץ], יד לאמה תקצץ מפני שמחממתו [ומוציא שכבת זרע לבטלה], יד לעין תקצץ מפני שמסמאה את העינים, יד לחסודה תקצץ מפני שמביאתו לידי שפיכות דמים. [גמ': אמר שמואל יד מחרשת יד שופכת דמים] יד מגברת יצר הרע יד מסמאה יד מעלה פוליפוס, (גמ':) מאי פוליפוס אביי אמר ריח הפה ורב אסי אמר ריח החוטם; יד לאמה תקצץ. מתיבי יד המרבה לבדוק משובחת, התם בנשים, והתניא אף באנשים, התם לענין זיבה.

(ו) הנחמים באלים אלו המחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה, למה הוא חשוב, לבהמה, מה בהמה אינה מקפדת ועושה אף הוא אינו מקפיד ועושה, דבר אחר מה בהמה עומדת לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא יורד לגיהנם ואין לו חלק לעולם הבא. גמ': תאנא אף הוא עובר משום בועל ונבעל, וכל כך למה מפני שמעורר יצר הרע על עצמו, תאנא יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר (בראשית ו ה) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, מכאן דרשו רבותינו הרהור מביא לידי תאוה תאוה לידי אהבה אהבה לידי רדיפה רדיפה לידי מעשה, להודיעך כמה קשה חזרתו מזו לזו, וכנגדן בתשובה פרישות מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות לידי נקיות ונקיות לידי טהרה וטהרה לידי חסידות וחסידות לידי ענוה, וענוה גדולה מכולם שנאמר (ישעיה סא א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים, צדיקים ישראל טהורים חסידים לא נאמר, אלא לבשר ענוים.

(ז) ועליו הכתוב אומר (קהלת ג כא) מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה, מי יודע רוח בני אדם אלו נשמתן של צדיקים שאין מחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה, ורוח הבהמה אלו נשמתן של רשעים המחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה, שכל המחמם את עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח י) וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. גמ': תאנא דור המבול כלן מוציאין שכבת זרע לבטלה היו, הוו בהו אצטגניני אמרי עלמא לא פחות משיתא אלפי שנין, לא נוליד ואנן נחיה לעלמא כוליה, אמר להם הקדוש ברוך הוא שמתם עצמכם עיקר הריני עוקר שמיכם שלא תעלו בחשבון עולם, מנא הני מילי, דכתיב באונן (שם פסוק ט) והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה, שהיה מחמם את עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה, וכתיב בדור המבול (שם ו יב) כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, ער מאי עובדיה-כמעשה אונן, והיינו דכתיב וימת גם אותו, תאנא למפרע הוא רע, וכיוצא בו נח למפרע חן.

(ח) כל המקשה עצמו חייב מיתה. גמ': אמר רב אשי כל המקשה עצמו יהא בנדוי, ולימא אסור, משום דמגרי יצר הרע אנפשיה, שמע מינה אסור ליגע בערוה, כדתניא כל הנוגע באמה ומשתין מים כאילו מביא מבול לעולם, מאי טעמא נגיעה מביאה לידי חימום וחימום לידי יצר החשק, תאנא גבול יש לה, מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור, במה דברים אמורים בפנוי אבל בנשוי לא חיישינן, כיוצא בדבר אתה אומר כוס אחד יפה לאשה, שנים ניוול הוא לה, שלשה תובעת בפה, ארבעה אפילו חמור תובע אינה מקפדת, במה דברים אמורים כשאין בעלה עמה אבל בעלה עמה מספקא, מיתיבי ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה (שמואל-א א ט), שתתה לא נאמר אלא שתה, מלמד שאין פוסקין יינות לאשה, ואי סלקא דעתך הא בעלה עמה, שאני התם דאכסניין הוו ואכסניין אסורים לשמש, והכא משום דדעתייהו למיהדר.

(ט) קטנים מקבלים פני שכינה, שנאמר (תהלים כב לא) זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. גמ': איבעיא להוא מכפרין עון אבות או לא, תא שמע דרבי עקיבא נפק לההוא אתרא, אשכחיה לההוא גברא דהוה דרי טונא רבה על כתפיה ולא הוה מצי לסגויי ביה והוה צוח ומתאנח, אמר ליה מאי עובידתיך, אמר ליה לא שבקנא איסורא דלא עבידנא בההוא עלמא ועכשיו איכא נטורין עילוון ממונין ולא שבקין לי דאינוח, אמר ליה רבי עקיבא שבקת ברא, אמר ליה בחייך דלא תשהיין דדחילנא ממלאכי דמחו לי בפולסי דנורא ואמרין לי אמאי לא תיתי בפריע, אמר ליה אימא לי מה דקא מנחת, אמר ליה שבקית איתתא מעברתא, אזל רבי עקיבא ועאל בההיא מדינתא, אמר להו אתתיה דפלניא היכא, אמרו לו יעקר זכרו דההוא שחיק עצמות, אמר להו אמאי, אמרו ליה דההוא ליסטים הוה, ואכל אינשי ומצער ברייתא, ולא עוד אלא שבא על נערה מאורסה ביום הכפורים, אזל לביתיה אשכח אתתיה מעוברתא, נטרה עד דילדא, אזל מהליה, לכי גדל אוקמיה בבי כנשתא לברוכי בקהלא, לזמן אזל רבי עקיבא לההוא אתרא איתחזי ליה אמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי, מאי עובדיהו תאנא פוקד הקדוש ברוך הוא עליהם מלאך ומלמד אותם תורה ומשנה הלכות והגדות, שנאמר (ישעיה כח ט) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים, ועד כמה, עד בני חמש ושש שנים שלא טעמו טעם חטא, תאנא בכל יום מלאך יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את העולם ולהפכו לכמות שהיה, אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מסתכל בתינוקות של בית רבן ובתלמידי חכמים שיושבים בבתי מדרשות מיד נהפך כעסו לרחמים, אמר אביי לרב פפא לא מקיים עלמא אלא בהבלא דתינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא דידי ודידך מאי היא, אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, אמר ליה עלמא כל דאזל מתפרע, דהא אמר רבי יוחנן נהירנא כד הוו מטללין טליא וטליתא כבר שית עשרה כבר שב עשרה ערמין בשוקא ולא חיישינן לחטאה, אמר ליה משום הכי הוה טבתהון משתניא, דאמר רבי יוחנן דכירנא כד הוה בצע ינוקא פיתא ונגיד חוטא דמשחא על תרין דרעוהי, אמר ליה מאי קרא (תהלים קמז יד) חלב חיטים ישביעך.

(י) בעון מה הם מתים, רבי אליעזר אומר בעון נדרים שנאמר (ירמיה ב ל) לשוא הכתי את בניכם, רבי יהושע אומר בעון תורה שנאמר (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. גמ': ורבי אליעזר האי ותשכח מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אתם מקבלים את התורה אמרו לו הן, אמר להן הביאו ערבים בדבר, אמרו הא מינוקינן, והיינו דכתיב (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, אמר להם הקדוש ברוך הוא הרי אתם מערבים את בניכם אם אתם משמרים את התורה מוטב ואם לאו הרי בניכם מערבין לי, שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני, ורבי יהושע האי דרבי אלעזר מאי עביד ליה, מיבעיא ליה למימר הכי, לשוא הכתי את בניכם מוסר לא לקחו.

(יא) רבי עקיבא אומר כל שאינו עוסק בתורה גורם עניות לבניו, מה יעשה אדם ויהיה לו בנים רבי אליעזר אומר יפזר מעותיו לעניים, שנאמר (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, או יעשה חפצי אשתו, [מה הם חפצי אשתו] רבי אליעזר אומר יפתה אותה בשעת תשמיש, רבי יהודה אומר ישמחנה בדבר מצוה, שנאמר (קהלת ח ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע [ועת ומשפט ידע לב חכם], והרוצה שיהיו לו בנים בעלי חכמה יפשפש במעשיו. גמ': מאי יפתה, אילימא לספר עמה והא איכא דרבי יוחנן בן דהבאי, אלא לאהבה ולחשקה.

(יב) רבי אליעזר אומר אין אדם רשאי ליתן מעותיו לתוך ארנקי של צדקה אלא אם כן תלמיד חכם ממונה עליהם כרבי חנינא בן תרדיון. גמ': מאי עובדיה, דתניא (עבודה זרה יח.) אמר ליה כלום בא מעשה לידיך, אמר ליה מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים, אמר ליה מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי.

(יג) אמרו עליו על רבי טרפון שעשיר גדול היה ולא היה נותן מתנות רבות לעניים, פעם אחת אמר לו רבי עקיבא רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים, אמר לו הן, הלך רבי טרפון והביא לו ארבעה אלפים דינרי זהב ונטלם רבי עקיבא וחלקם לעניים, לימים מצאו רבי טרפון אמר לו היכן העיירות שלקחת לי, תפשו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק וספר תלים בידו והיה קורא והולך עד שהגיע אצל פסוק פזר נתן לאביונים (תהלים קיב ט). גמ': ורבי טרפון פתוח תפתח (דברים טו יא) לית ליה, אלא אין הוה יהיב, ורבי עקיבא אמאי אכפייה, אמר לך לפום גמלא שיחנא, [פעם אחת יהב רבי טרפון לרבי עקיבא שית מאה קונטרין דכסף אמר ליה אזיל זבין לן הדא אומנתא דנהוון לעין באורייתא ומתפרנסין מנה], אזל רבי עקיבא יהב שליש לעניים ושני שלישים חלקם למתניי ולעוסקי באורייתא ולספרייא, כד אשכחיה אמר ליה היכן אומנותי, אמר ליה קניתי לך בהו, אמר ליה ומה עיסקא כלום טבא הוא, אמר ליה טבא הוא שפיר עד דלית סוף, עייליה לבי מדרשא אמר ליה היכן הואי, אמר ליה גבי דוד מלכא דישראל הוא, דכתיב פזר נתן לאביונים, אמר ליה אמאי עבדת הכי, אמר ליה ולא ידעת שנקדימון בן גוריון בשעה שהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין לו תחתיו ובאין עניי ישראל ונוטליו אותן, ואפילו הכי משום דלא עביד כדאבעי ליה איענש, אמר ליה הכי קא אמינא לך אמאי לא עבדת מרעות נפשאי, אמר ליה כלום עבידנא אלא מדילך, אמר ליה שאני אומר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר (ישעיה לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום.

(יד) ושוב מעשה ברבי טרפון שהיה אוכל קציעות מפרדס שלו, מצאו אריסו והיה מכהו מכה גדולה ולא היה אומר כלום, כיון שראה שנפשו יוצאה אמר אוי לך רבי טרפון, אמר לו אתה הוא רבי טרפון אמר לו הן, עמד ותלש בשערו צעק ובכה, כל כך למה כדי שלא ישתמש בכבוד התורה, מכאן אמרו חכמים כל המשתמש בכתרה של תורה אין לו חלק לעולם הבא. גמ': ורבי יונתן בן עמרם למדה ממנו, דתניא (בבא בתרא ח.) בשני בצורת צוה רבינו הקדוש ופתח אוצרות חטים וכל מאכל, מה עשה הכריז ואמר יכנסו כל בעלי מקרא ומשנה והלכות והגדות, ועמי הארץ אל יכנסו, דחק ונכנס רבי יונתן בן עמרם, אמר לו כלום יש בידך תורה, אמר לו לאו, אמר לו ובמה אפרנסך, אמר לו רבי פרנסני ככלב וכעורב, בתר דיהב ליה היה רבינו הקדוש יושב ומצטער ומתנחם, אמר אוי לי מה עשיתי שנתתי פתי לעם הארץ, אמר לו רבי שמעון בר רבי לרבי שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאין רצונו להנות בכבוד התורה מימיו, בדקו ומצאו שהוא כן, באותה שעה אמר יכנסו הכל, איבעיא להו עם הארץ מהו להתלוות עם תלמיד חכם, תא שמע כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ), על חייו לא חס איך יחוס עליך, תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בעמי הארץ, אין מקבלין מהן עדות, ואין מוסרין להן עדות, ואין מתלוין עמהן בדרך, ואין ממנין אותן אפיטרופא על היתומים, ואין מגלין להן את הסוד.

(טו) רבי אליעזר בן יעקב אומר כל הנותן שלום לרבו חייב מיתה, רבי אליעזר בן דהבאי אומר כל הנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו והחולק על ישיבתו של רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר (אסתר ב כב) ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. גמ': תנו רבנן כיצד יכול מרדכי להגיד לאסתר, מלמד שנפתחו לו כולם, ונכנס לפנים והגיד לה כל הסימנים, והלא דברים קל וחומר, מה בנה של אסתר כתיב (ישעיה מה ב) אני לפניך אלך והדורים אישר דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע, מרדכי שהוא מזקני סנהדרין על אחת כמה וכמה.

(טז) אי זהו רבו כל שלמדו משנה ותלמוד, אבל לא מקרא, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו, רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו, אם היה רבו סומא אל יאמר לו רבי שקעה חמה אלא יאמר לו סלק תפילך. גמ': הלכתא כמאן, תא שמע דאיתמר הלכה כרבי יוסי דאמר כל שהאיר עיניו במשנתו, ולימא [הלכה כרבי יוסי], סופא עיקר, איבעיא להו בפסח מהו שיסב אדם בפני רבו, תא שמע עם הכל אדם מיסב ואפילו תלמיד בפני רבו, והא אמר אביי כי הוינן בי מר הוה זגינן אברוכי דהדדי ואמר לן [רב יוסף] לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים, אלא האי מוקים לה בשוליא דנגרי, מאימתי צריך תלמיד לזוע בפני רבו כמלא עיניו.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף